לא אכפת לי I don't Care

Paulo Gonzo feat Fafá de Belém – Vais Entender (You will Understand)

לקח לי זמן להבין מה היא משדרת. יותר מדי זמן מבוזבז.

It took me a while to understand what she was like. Too much time wasted.

ישנם אנשים שאם התחושה הראשונה שלך לגביהם אינה נוחה – המלטי על נפשך ואל תנסי לשנות אותם. זה בלתי אפשרי, בעיקר אחרי גיל מסוים. אני נופלת כל הזמן בפח הזה: מאפשרת, נותנת הזדמנות, אך זה לא מצליח ולא נותר לי אלא לשים דאודורנט.

There are people who, if your first sense about them is uncomfortable, flee for your life and do not try to change them. This is impossible, especially after a certain age. I fall into this trap all the time: allowing, giving an opportunity, but it does not work and I have nothing left but to put on the deodorant.

מישהי פנתה אלי דרך האתר הזה וביקשה שאצלם אותה משום שהתרשמה מהצילומים שלי ולטענתה אף אחד אינו מבין איך לצלם אותה כראוי ולהוציא את היופי הפנימי שלה החוצה. אגדיר זאת כך: לפי התרשמותי מפגישת העבודה שלנו בסקייפ, לא ממש בא לי לצלמה. היא שידרה אותות לא טובים. לא הקשבתי לקול הפנימי שלי (למה??? אוף!!!) והסכמתי להפגש איתה פעמיים כדי לנסח את חוזה העבודה בינינו. אני תמיד מקפידה על כך כדי לא ליפול למלכודות בהן אנשים נמנעים מלשלם לי. אני תמיד לוקחת מחצית מהתשלום עם חתימת החוזה ואת החצי השני בטרם אני מתחילה את העבודה.

Someone applied to me through this site and asked me to photograph her because she was impressed by my photos and claimed that no one understands how to photograph her properly and bring her inner beauty out. I will define it this way: according to my impression from our work meeting on Skype, I didn't really feel like taking her photos. She was sending bad signals. I didn't listen to my inner voice (why??? ugh!!!) and agreed to meet her twice in order to draft our contract. I'm always careful about this so as not to fall into traps where people avoid paying me. I always take half of the payment with the signing of the contract and the other half before I start the job.

Vanesa Martín – Arráncame (Tear off – Lyrics)

מהפעמים הראשונות בהן נפגשנו – לא מצאתי יופי פנימי ולמותר לציין שהחיצוניות לא היתה משהו. יחד עם זאת, ניסיתי להוציא ממנה לפחות קצת חן, כי אי אפשר להוציא בכוח מה שאין בנמצא. ידעתי שעבודה קשה בפני, אך לא שיערתי עד כמה. בדיעבד, זו לא חוכמה. איני חושבת שהייתי מסכימה לעבוד איתה לולא ידעתי מראש שהיא חסרת תקנה. אני לא עד כדי כך נואשת להתפרנס.

From the first times we met – I didn't find any inner beauty and it goes without saying that the exterior was not great. However, I tried to get at least a little grace from her, because you can't forcibly get what is not there. I knew that I was facing a very work, but I didn't realize how much. In retrospect, it's not very smart. Had I known in advance she was hopeless, I don't think I would have agreed to work with her. I'm not that desperate to make a living.

חשבתי להתחיל כמה צילומים בביתה, בסביבתה הטבעית, היומיומית. בהתאם לתוצאות, הייתי אמורה להחליט אם לצאת גם למקומות ציבוריים כדי לצלמה גם שם. כמובן, בהתאם להסכמתה. אם אינך מכירה את המצולמת, עדיף קודם לבדוק את התנהלותה בביתה.

I thought of starting a few photographs in her home, in her natural, everyday environment. Based on the results, I was supposed to decide whether to go out to public places in order to photograph her there too. Of course, in accordance with her consent. If you do not know the the person you are going to photograph, it is better to check her behaviour at home first.

מביתי לביתה, המרחק הוא כשעה נסיעה באוטובוס עד תחנת רכבת ארלוזורוב בתל אביב. אחר כך, אפשר לקחת קו פנימי, אך העדפתי לחלץ את עצמותי וללכת ברגל, מרחק של כעשרים דקות. היא לא ידעה את המסלול שלי והניחה שאבוא במכונית שאין לי וגם לא תהיה לי משום שאני שונאת לנהוג. אנשים כל הזמן מניחים הנחות מוטעות. אם אני צריכה, אני יכולה להזמין מונית. אליה, לא היה לי צורך, האוטובוס הספיק.

From my place to hers, the distance is about an hour by bus to Arlozorov train station in Tel Aviv. Then, I could take an internal line, but I preferred to stretch out my bones and walk, about twenty minutes. She didn't know my route and assumed I would come in the car I didn't have, and will not in the future, because I hate driving. People always make false assumptions. If I need, I can call a cab. I did not need it to get to her, the bus was good enough.

"היכן החנית את המכונית? מצאת חניה בקלות?" היא הפציצה אותי בחקירות ברגע שפתחה לי את הדלת. "אני יודעת שהרחוב שלי עמוס, אבל אפשר למצוא חניה מדי פעם. אולי היה עדיף שהיית באה באוטובוס?"

"זה בסדר, באתי באוטובוס", הרגעתי אותה. העפתי מבט סביב, מחפשת מיקום מתאים. "היכן את רוצה להתחיל? איפה יהיה לך נוח?" שאלתי, עדיין מזיזה את עיני לכל הכיוונים.

"אולי נתחיל בסלון?" הציעה. "התמקמי לך עד שאסיר את הרולים מהשיער", החוותה לי להזיז את עצמי. לא שמתי לב לרולים שלה, משום שעוד לא התמקדתי בה. לפני ההתמקדות באוביקט, יש למצוא את המיקום המתאים. התישבתי באמצע הספה הצדדית, בכוונה שהאוביקט תשב מולי ואוכל גם לעבור לספה האמצעית כדי לשנות זוית. התחלתי להתאים את המצלמה לתנאי המקום – כמות האור, הרקע, כמה צמצם לפתוח, כמה זמן חשיפה – כל אותם גורמים שעוזרים לתמונה לצאת הכי טובה בתנאים של סביבה מסוימת. לעולם איני מביימת את הצילומים שלי, משום שאני מעדיפה שיצאו טבעיים ככל האפשר ובדרך כלל מתגברת על הפוזות שהמצולמים עושים לי כשהם מודעים לכך שאני מצלמת אותם. התכסיס שלי הוא לפתוח איתם בשיחה, לא לצלם אותם כשהם עושים את הפוזה, אלא לחכות קצת עד שדעתם תוסח, בדרך כלל זה כשהם עונים לי, ואז יוצאות התמונות הטבעיות.

"Where did you park your car? Have you found a parking space easily?" She bombed me with her third degree the minute she opened her door. "I know my street is crowded, but you can find parking from time to time. Maybe you should have come by bus?"

"It's all right, I came by the bus," I assured her. I glanced around, looking for a suitable location. "Where do you want to start? Where will you be comfortable?" I asked, still moving my eyes in all directions.

"Maybe we'll start in the living room?" She suggested. "Set yourself up until I remove the curlers from my hair," she gestured to me to move myself. I didn't notice her curlers, because I had not focused on her yet. Before focusing on the object, I need to find the appropriate location. I sat down in the middle of the side sofa, meaning that the object would sit in front of me and I could also move to the middle sofa in order to change the angle. I began adapting the camera to the conditions of the place – the amount of light, the background, how much the shutter opens, how long the exposure – all those factors that help the picture come out best under certain conditions. I never stage my photographs because I prefer them to be as natural as possible, and I usually get over the poses that the subjects do to me when they are aware that I'm taking their photos. My trick is to start a conversation with them, not to photograph them when they do the pose, but to wait a while until their minds are distracted, usually when they answer me, and then the natural pictures come out.

Vanesa Martín – No te pude retener (I could not hold you back – lyrics)

היא חזרה והושיטה לי את המחצית השניה של התשלום במזומן. מזומן תמיד עדיף. שמתי את הכסף בתיקי ורשמתי לה קבלה. היא לקחה את הנייר והלכה לשים אותו על השולחן בפינת האוכל. תוך כדי הליכתה וחזרתה, בחנתי אותה היטב כדי ללמוד את הצדדים הטובים שלה. השערות שלה היו ישרות כמו סרגל. הרולים רק נתנו להן נפח, הם לא נועדו לסלסל לה את השיער. היא נראתה בסדר יחסית לגילה המתקדם לכיוון ה-80. הוריתי לה היכן לשבת, כדי שהאור יפול עליה בצורה מחמיאה, יראה את הקמטים שלה, אך לא יבליט אותם במיוחד. לאשה בגיל 80 אין פנים חלקות, היא הרויחה את הקמטים שלה, אם ביושר ואם לאו.

She came back and handed me the second half of the payment in cash. Cash is always preferable. I put the money in my bag and issued her a receipt. She took the paper and went to put it on the table in the dining area. As she walked there and returned, I examined her thoroughly in order to learn her good sides. Her hair was straight as a ruler. The curlers only gave them volume, they were not meant to curl her hair. She looked fine relatively to her advanced age toward 80. I instructed her where to sit, so that the light would fall on her flatteringly, show her wrinkles, but would not make them particularly obvious. An 80-year-old woman has no smooth face, she has earned her wrinkles, whether in an honest way or not.

היא התישבה היכן שהוריתי לה, מפרידה את רגליה זו מזו, פורסת אותן בפני לרווחה. שמלתה התרוממה עד לירכיה ותחתוניה הציגו את עצמם בפני במלואם. רגע של מבוכה. לא נעים לראות תחתונים של מישהי זרה, אך הייתי מוכרחה להסב את תשומת לבה לדבר; הרי לא רציתי לצלם אותה ברשעות, אלא להוציא אותה הכי טוב שאפשר. "אני רואה לך את התחתונים", הערתי לה במטרה שזו תצמיד את רגליה ותמשוך את שמלתה כדי שתסתיר את לבניה.

"מה אכפת לי!" התריסה והרחיבה את הפיסוק בין רגליה.

"מה זה, 'מה אכפת לי'? את רוצה שיראו לך את התחתונים בתמונות?" נדהמתי.

"שיראו, מה אכפת לי?" ענתה במשיכת כתף אדישה.

קמתי על רגלי. "אני לא מצלמת פורנו!" הודעתי לה. "או שתתעשתי ותשבי בצורה מכובדת או שאני הולכת."

She sat down where I'd instructed her, separating her legs from each other, spreading them open in front of me. Her dress rose up to her thighs, and her underpants presented themselves to me in full. A moment of embarrassment. It was unpleasant to see a stranger's underwear, but I had to draw her attention; I did not want to photograph her meanly, but present her the best I could. "I see your panties," I noted her, so that she would put her legs together and pull her dress so that it would hide her underwear.

"What do I care!" She defied and widened the spreading between her legs.

"What is that 'what do I care?' Do you want your underwear to be shown in the photos?" I was amazed.

"Let them see, what do I care?" She answered with an indifferent shrug.

I got up. "I don't shoot porn!" I informed her. "Either you come to your senses and sit respectfully or I go."

Vanesa Martín – Durmiendo sola (Sleeping Alone – lyrics)

במשפט אחד:

מישהי אמרה לי שכנראה הלה נדלקה עלי ורצתה להתחיל איתי. שמתי דאודורנט ומילאתי פי מים. אין לי כוונה להחזיר לה את מה ששילמה. שתתמודד עם תוצאות התנהגותה.

In one sentence:

Someone told me that it seems that the client had a crush on me and wanted to make a pass on me. I put the deodorant and filled my mouth with water. I have no intention of repaying her what she paid me. She should cope with the consequences of her behaviour.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: