תערוכת קיץ הכי ישראלי הסתימה The Most Israeli Summer Exhibition Ended

קירות ריקים ואני Enpty walls and me

קירות ריקים ואני   Enpty walls and me

עוד תערוכה הסתימה. שוב קירות ריקים, חשופים.

Another exhibition ended. Again empty, bare walls.

האוצרת עוברת ותולשת את הפתקאות עם שמות היוצרות והיצירות. אני מקדימה אותה בטרם תשליך לפח האשפה ותולשת את שלי למשמרת. אני מדביקה אותן מאחורי התמונות כדי לציין שאלה היו בתערוכה. הפועלים שולפים את המסמרים מהקירות, מבריגים החוצה את הברגים. אחר כך הם מכסים בגבס את החורים שנותרו כשהם משתמשים במכשירים דקים, מעין אִזמלים שטוחים, לא בכלים שהפועלים הערבים שהיו לי היו נהגו להשתמש.

The curator goes through the notes with the names of the creators and creations and tears them off. I precede her and tear of mine before she would throw them in the trash. I'm keeping mine. I paste them behind my pictures to indicate that they were on the exhibition. The workers pull the nails from the walls, unscrew the screws. Then they cover the remaining holes with plaster using thin, flat chisels, not the tools used by the Arab workers I used to have.

מפליא אותי איך בכל פעם מחדש הם שבים וחוזרים על אותן פעולות של הוצאת המסמרים והברגים וכיסוי החורים בגבס, במקום להשאיר את הדברים כפי שהם עד לתערוכה הבאה, אז אפשר יהיה להחליט אם לחורר חורים חדשים, אם לאו. לא חבל על הזמן שמושקע בזה ועל הכסף?

It amazes me how each time they repeat over and again the same operations of removing the nails and screws and covering the holes with plaster, rather than leaving things as they are until the next exhibition, then the curator will decide whether to punch new holes, or not. Isn't it a waste of time and money spent on this?

בעוד הפועלים משקיעים את זעת אפם בעמל המיותר הזה והאוצרת פוקחת עליהם עין, ישבנו כמה אמניות יחד איתה וניהלנו שיח גלריה מרתק. בכל פעם שתערוכה מסתימת, אני אוהבת להשאר עד הסוף ולהשתתף בשיחות המרתקות הללו. אותי הן מעשירות, מאלפות ומלמדות. תמיד אהבתי ללמוד דברים חדשים וזו הזדמנות להחכים על עולם חדש שלא הכרתי עד חודש מארס השתא, עת השתתפתי בתערוכה הראשונה שלי, "אישה מוזה".

While the workers were investing their sweat in this unnecessary labour and the curator was keeping an eye on them, a few of us, artists, sat down and had a fascinating gallery talk. Whenever an exhibition ends, I like to stay to the end and participate in these fascinating conversations. To me, they enrich, teach me and I acquire new knowledge. I have always loved learning new things and this is an opportunity to gain insights about a new world that I did not know until March this year, when I participated in my first exhibition, "Woman Muse".

הפועלים סיימו את מלאכתם והלכו. נשארנו עוד קצת. היה קשה להפרד מן המקום הזה בו תלויות היו יצירותינו בשלושת השבועות האחרונים. הקירות ניבטו אלינו ריקים, אולי אפילו עצובים. אלה קירות, הזכרתי לעצמי, אי אפשר לדעת מה הללו מרגישים, אם בכלל. אלה קירות שנבנו בידי אנשים, לא דברים שחיים. אמרתי פעם לביאטריס שהקירות הריקים הללו, אחרי שמורידים מהם את התמונות, נראים עצובים ולדעתי יש להם בכל זאת נשמה, משום שהאנשים שבנו אותם השקיעו בהם מעצמם. אני זוכרת את המבט העמוק שנעצה בי, במעין הערצה כשאמרה: "נו, מה אפשר לצפות מסופרת מלבד דמיון?"

The workers finished their work and left. We stayed a little longer. It was difficult to separate from this place where our creations hung for the last three weeks. The walls looked at us empty, perhaps even sad. These are walls, I reminded myself, you can't tell what they feel, if any. These are walls built by people, not living things. I once told Béatrice that these empty walls, after taking down the pictures, look sad and I think they still have a soul, because the people who built them invested themselves in them. I remember the deep gaze she was staring at me, with a kind of adoration when she said: "Well, what can you expect from a writer besides imagination?"

במשפט אחד:

מישהי בגלריה אמרה שמבחינתה, מביעים הקירות הריקים פוטנציאל. יש משהו בדבריה.

In one sentence:

Someone in the gallery said that as far as she was concerned, the empty walls were showing potential. There is something in her words.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: