האוטובוס נסע לדרכו The bus Drove Off

אנשים באוטובוס People on the bus

אנשים באוטובוס   People on the bus

אני מתנהלת לי בנחת. לאן יש לי למהר? בסופו של דבר אגיע לשם אם אמהר או אתנהל בנחת. עדיף לי בכיף.

I conduct myself leisurely. Where do I have to hurry? Eventually I will get there whether I rush or go easy. I prefer leisurely.

מישהו אמר לי פעם: "את, יש לך כבד לבן". זה מאידיש. הוא התכוון לומר שאני אדישה. עניתי לו שאיני אדישה, אלא לוקחת לי את הזמן שלי. "לי לא יהיה אולקוס", הבהרתי לו, "אני אחיה בכיף". ואכן, טפו-טפו-טפו אני חיה בכיף.

Someone once said to me, "You, you have a white liver". It's from Yiddish. He meant to say I was indifferent. I told him that I was not indifferent but was taking my time. "I won't have an ulcer," I explained to him, "I'll live happily ever after". Indeed, tofu-tofu-tofu, I live with a lot of fun in my life.

תחנת האוטובוס היתה מלאה עד אפס מקום בקהל של אנשים שחיכו לאוטובוסים שלהם, רובם דתיים. נשים עם מליון ילדים וכמובן שמוקים, מהם אי אפשר להמנע, לדאבוני. 'לא אכפת לי כל האנשים הללו', חשבתי לעצמי, 'כל עוד יהיה לי מקום לשבת על האוטובוס'. לא אכפת היה לי לעמוד בזמן ההמתנה, משום שאיני אוהבת לשבת על הספסלים, הם תמיד נראים לי מלוכלכים.

The bus stop was entirely crowded with people waiting for their buses, mostly religious. Women with millions of children, and of course, shlongs, whom we can't avoid, unfortunately. 'I don't mind all these people', I thought to myself, 'as long as I'd have a seat on the bus'. I didn't mind standing while waiting, as I don't like sitting on the benches, they always seem dirty to me.

האוטובוס הגיע. העדר הסתער עליו כאילו זה האוטובוס היחיד ולא יהיו אחריו עוד. עמדתי בצד, מאפשרת להם לעבור אותי. היה לי זמן. תמיד יש לי זמן. 'גם תורי יגיע לעלות על האוטובוס, זה לא יעזוב בלעדי', חשבתי לעצמי. זה לא אמור היה לעזוב בלי לקחת את כל האנשים שהמתינו לו. מקום ישיבה עבורי, היה סיפור אחר. לא הייתי בטוחה שיהיה לי מקום לשיבה, כך שהכנתי את עצמי לעמוד במהלך הנסיעה. לא נורא. אני עדיין מסוגלת לעמוד. היה זה אוטובוס עירוני, שאומר שיש בו מקומות ישיבה רבים. עדיין, הקהל שהסתער עליו היה עצום. חיכיתי בסבלנות לתורי. הייתי הנוסעת האחרונה בתור.

The bus came. The herd was pouncing at it like that was the only bus and there won't be others. I stood aside, letting them passing me by. I had time. I always have time. 'I'll have my turn to go onto the bus, it won't leave without me', I thought to myself. It wasn't supposed to leave without taking all of us onboard. Having a place to sit, was another story. I wasn't sure I would have a seat, so I prepared myself to stand during the ride. Not a problem. I still can stand. It was a city bus, so it means it had many seats. Still, the crowd pouncing at it was huge. I waited patiently for my turn. I was the last passenger in the queue.

אשה נחמדה לבושה בשמלה בעלת שרוולים ארוכים בחום הזה, עוטה סמרטוט על ראשה, עצרה לפני והחוותה לי לעלות על האוטובוס לפניה. היא היתה צעירה ממני, הרבה יותר צעירה. החוויתי לה בחזרה לעלות על האוטובוס, מצטטת מספר ויקרא פרק 19, פסוק 32: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". היא הביטה בי ואז פרצה בצחוק גדול. חייכתי. "זה בסדר", עודדתי אותה, "עלי-עלי". היא עלתה, עדיין צוחקת.

A nice woman with a long-sleeved dress, wearing a shmate on her head, stopped and gestured me to go on the bus. She was younger than me, a lot younger. I gestured back to her to go on the bus before me, citing from Leviticus 19:32: "Thou shalt rise up before the hoary head and honour the face of the old woman". She looked at me for a moment and then burst into a big laugh. I smiled. "It's ok", I encouraged her, "go-go". She went up, still laughing.

לפתע, הבחנתי במקום ישיבה במרחק כמה שורות. נגעתי בכתפה של האשה הצעירה, מסבה אלי את תשומת לבה. "הנה, יש שם מקום לשבת", אמרתי לה, מצביעה לכיוון המושב הריק, "לכי לפני שמישהו יתפוס את זה."

"לא-לא!" ענתה בתוקף, "שבי את! אני יכולה לעמוד!"

"גם אני יכולה לעמוד", התעקשתי.

"נכון", ענתה, "אבל עכשו תורי לומר לך 'בפני שיבה תקום'. לכי, זה בסדר גמור."

הלכתי.

Suddenly, I spotted a seat a few rows away. I touched the young woman's shoulder, drawing her attention to me. "Here, there's a place to sit," I told her, pointing toward the empty seat, "go before anyone takes it."

"no-no!" She answered firmly, "you go sit! I can stand!"

"I can stand, too," I insisted.

"Right," she replied, "but now it's my turn to say to you 'Thou shalt rise up before the hoary head'. Go, that's fine."

I went.

 

אנשים באוטובוס  People on the bus

אנשים באוטובוס   People on the bus

במשפט אחד:

האוטובוס נסע לדרכו. מצאתי מקום ישיבה.

In one sentence:

The bus drove off. I found a place to sit.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: