אנשים לא חושבים People Don't Think

ראלף מקטלרחובות לונדון

Ralph McTellStreets of London

אני נתקלת בדברים וחושבת לעצמי: 'האם אני היחידה שחשבתי על זה או שאנשים חשבו והתריעו, אך דבר לא נעשה?' כי אלה דברים ממש פשוטים, אין צורך להיות מומחים בשביל אלה.

I encounter with things and think to myself: 'Am I the only one who thought about it or did people think and alert, but nothing was done?' Because these are really simple things, no need to be an expert for them.

בבנק שלי טרם הפנימו את הקידמה, כך שנאלצתי לגשת לסניף בעצמי. לא רק שלא הפנימו שכרטיס אשראי של הבנק אינו צריך לעלות ללקוחות, אלא גם טרם הפנימו שאפשר לשנות כתובת בטלפון. בדרך כלל איני משתמשת בצ'קים, כי מי עובדת היום עם ניירות? אך כדי לבצע עסקה מסוימת בתשלומים, ביקש ממני הספק צ'קים משום שאינו מתעסק עם כרטיסי אשראי. גם אצלו הקידמה טרם הופנמה.

My bank has not yet internalized the progress, so I had to go to the branch myself. Not only have they not internalized that the clients shouldn't pay for the bank's credit card, but also not yet internalized that an address can be changed on the phone. I don't usually use checks, because who works with papers today? But to make a certain transaction in payments, the provider asked me for checks because he was not dealing with credit cards. He, too, has not internalized progress.

אני מאלה שאין להן ענין לסחוב את עצמן למקומות כאלה כשאפשר לסדר עניינים באינטרנט או באמצעות הטלפון. ניסיתי להזמין פנקס צ'קים דרך אתר הבנק. מסתבר, שלמרות שעדכנתי את כתובתי ברגע שעברתי למקום מגורי הנוכחי, זו אמנם התעדכנה בבנק, אך לא במדור של הזמנת הצ'קים. זאת, למרות שהלכתי אז בשביל זה לסניף שלי כדי להציג את תעודת הזהות בה מופיעה כתובתי החדשה. אם הלקוחה רוצה לשנות את הפרטים שמופיעים על גבי הצ'קים, עליה לגשת את הסניף, כי גם בטלפון אי אפשר לעשות זאת. שוב, למרות שהכתובת העכשוית מופיעה בספרי הבנק, הזמנת צ'קים זה משהו אחר. לא שמעו שם על קידמה.

I am one of those who have no interest in dragging themselves to such places when things can be sorted online or over the phone. I tried to order a check book through the bank's website. Apparently, although I updated my address the minute I moved to my current residence, it indeed was updated at the bank, but not in the section where one orders check books. This is despite the fact that I went for this at the time to my branch to present my ID card with my new address. If the customer wants to change the details that appear on their checks, she must go to her branch, because even on the phone it is not possible to do so. Again, although the current address appears in the bank registrations, ordering a check book is something else. They had not heard of progress there.

לקח לי חצי שעה לשבת לחכות לתורי, מה שלא היה נורא כל כך, כי תמיד יש לי ספרים שאני יכולה לקרוא בזמן ההמתנה. לקח חמש דקות לעמוד ליד הדלפק, להציג את תעודת הזהות שלי, לשנות את הכתובת ולהזמין את פנקס הצ'קים. את אותן חמש דקות יכולתי לבלות באתר של הבנק, לוא היה זה מתקדם ולא אטום ללקוחותיו, מה שיכול היה לחסוך לי את היציאה מהבית.

It took me half an hour to wait for my turn, which wasn't so bad, because I always have books I can read while waiting. It took five minutes to stand at the counter, show my ID, change the address and order the check book. I could spend those five minutes on the bank's website, if it was advanced and not detached from its customers, which could have saved me from leaving home.

Brené Brown – The power of vulnerability

ביציאה מהבנק, הבחנתי בחוץ באיש שישב בצד ופשט ידו לעוברים ולשבים. התכוונתי לתת לו נדבה ובזמן שחיטטתי בתיקי כדי למצוא את ארנק המטבעות, נתקלו עיניו בעיני. חיוך עלה על פניו והוא אמר לי בסבר פנים יפות: "שלום, גברת כהן, מה שלומך?"

"אני בסדר, תודה, אבל איני גברת כהן", השבתי לו, עדיין מנסה לדלות את ארנקי מתוך התיק. זה מאותם תיקים בעלי תא אחד שאני קונה רק בשל יופיָם ומחירם הנמוך. זה עלה לי 20 ₪ לפני כשנתיים.

"כהן לא בעלך?" שאל האיש בתמהון. הוא לא נראה לי שיכור או מסומם.

"ברוך השם אין לי בעל", עניתי בחיוך, מגלגלת עיני אל המרומים כדי להודות על היקום על שנפטרתי מן האפס לו הייתי נשואה.

"את כל כך דומה לה", מלמל. הוא לא נראה כמאמין לי, אך לא התכוון להתווכח איתי. הוא הושיט אלי את ידו ואמר: "בשביל פלאפל." הוא הצביע על קופסת הקרטון הריקה שלפניו. "אנשים לא חושבים שאני צריך לאכול."

When I left the bank, I noticed outside a man sitting on the side reaching out his hand begging for alms from the passers-by. I was going to give him alms, and as I groped in my bags to find my coin purse, his eyes met mine. A smile came to his face and he said to me warmly: "Hello, Mrs. Cohen, how are you?"

"I'm fine, thank you, but I'm not Mrs. Cohen," I replied, still trying to pull my wallet out of my bag. It's one of those one-cell bags that I buy only because of their beauty and low price. It cost me 20 NIS two years ago.

"Cohen isn't your husband?" The man asked in amazement. He didn't look drunk or drugged to me.

"Blessed be the Goddess for I have no husband," I answered with a smile, rolling my eyes to the sky to thank the universe for helping me getting rid of the zero I was married to.

"You look so much like her," he murmured. He did not seem to believe me, but had no intention to argue with me. He reached out his hand to me and said, "For falafel. He pointed to the empty cardboard box in front of him. "People don't think that I need to eat."

רוקנתי לתוך ידו המושטת את כל תוכנו של ארנק המטבעות שלי, בסביבות 45 ₪. זה יספיק לו ליותר מלפלאפל.

I emptied into his outstretched hand the entire contents of my coin purse, for about 45 NIS. That would provide him more than for a falafel.

אמנדה פאלמר – האמנות של לדעת לבקש

Amanda Palmer – The art of asking

במשפט אחד:

במאה ה-21, במדינת ישראל העשירה, ישנם אנשים בגיל הפנסיה הנאלצים לקבץ נדבות. איזו תעודת עניות לממשלת הרשעים הזו!

In a sentence:

In the 21st century, in the rich state of Israel, there are people of retirement age who are forced to beg. What a badge of shame for this wicked government!

שכר חברי הכנסת 2019 איתן אבריאל, אתר דה מרקר

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

טרקבאקים

  • […] יום אחד הצטרכתי לבקר בסניף הבנק שלי כדי להזמין פנקסי שיקים ונתקלתי בקבצן שישב על הסף וקיבץ נדבות. בלי לחשוב הרבה, ידעתי שיש לי את הנושא שלי עבור התערוכה. ביקשתי את רשותו לצלמו ונדברנו שאבוא שוב עם המצלמה ונראה מה יצא מהצילומים. לטעמי, אלה יצאו מצוינים. הייתי מרוצה מאוד מהתוצאות. […]

  • מאת איך זה קרה ? How did it Happen | הוזה מִלִים Hallucinating words ביום 27 באוגוסט 2019 בשעה 21:43

    […] גם היום ניגשתי לבנק; הפעם, כדי לקחת את פנקס הצ'קים שהזמנתי. את זה כבר אי אפשר להעביר אלי וירטואלית. כשהתקרבתי לסניף, זיהיתי את הקבצן מהפעם שעברה. הוא לא ראה אותי, כי בדיוק הביט לכיוון השני. ציינתי לעצמי לדבר איתו כשאסיים את הסידורים שלי בבנק. לא עלה על דעתי שהוא עלול ללכת משם. נראה לי שבזמן האחרון קורים לי דברים שצריכים לקרות. במדויק. […]

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: