השוער טראוטמן The Keeper

כרזת הסרט טראוטמן   The Keeper movie poster
כרזת הסרט טראוטמן   The Keeper movie poster

פעם, בילדותי, בנערותי וקצת כאשה בוגרת, אהבתי כדורגל. היום כבר לא. המשחק הפך להיות משעמם מאוד.

Once, as a child, as an adolescent and a bit as a mature woman, I loved football. Today no longer. The game has become very boring.

פעם, כדורגל היה משחק מלהיב, מותח רוב הזמן וכמעט ולא היו בו רגעים משעממים. אהבתי לצפות במשחק ודי קינאתי באחי, שזכה ללכת עם אבי למשחקים, בעיקר לאלה של הנבחרת שלנו, נבחרת ישראל. כשהמשחק היה משודר ברדיו, היתה כל השכונה (אלה שלא יכלו להגיע למשחק) נצמדת למקלט ואפילו הציפורים לא צייצו. הכל הקשיבו לקולו המדהים של השדר נחמיה בן אברהם, שהיה מהדור ומהתפוצה של הורי.

Once upon a time, football was an exciting game, gripping most of the time and almost without boring moments. I loved watching the game and I was quite jealous of my brother, who had the chance to go with my father to the games, especially those of our team, the Israeli national team. When the game was broadcast on the radio, the whole neighbourhood (those who couldn't get to the game) was clinging to the radio set and even the birds didn't tweet. Everyone listened to the amazing voice of broadcaster Nehemiah Ben Abraham, who was from my parents' generation and country of origin.

כבתו של כדורגלן חובב בארץ מוצאו, פולין, אהבתי גם אני לשחק כדורגל עם ילדי השכונה. למותר לציין שהייתי הבת היחידה, אך גם שחקנית לא רעה כלל, כך שהבנים לא נידו אותי וקיבלו אותי לשורותיהם כשוה להם. בעוד הבנות האחרות עמדו בצד עם השמלות שלהן והסרטים בשיער, אני התרוצצתי במכנסיים קצרים ובחולצה תואמת אחרי הכדור ומבקיעה לא מעט שערים. היה לי כיף.

As the daughter of an amateur footballer in his country of origin, Poland, I also loved playing football with the neighbourhood kids. Needless to say, I was the only girl, but also not a bad player at all, so the boys didn't ostracize me and accept me into their ranks as equal to them. While the other girls stood by with their dresses and ribbons in their hair, I ran around after the ball in shorts and a matching shirt, scoring quite a few goals. I had fun.

הפסקתי לאהוב את המשחק בשנות השמונים, כשהטקטיקה של העברת הכדור לאחור הפכה לטרנד מעצבן ואת המשחק למשעמם מאוד. במונדיאל 1982 ישבתי מול המרקע והקלטתי עבור בני ביתי שלחמו באותו זמן בלבנון רק את הרגעים המותחים שהובילו לשערים או לכמעט שערים. אלה היו ממש ספורים. במקום משחק מותח עם פעילות אינטנסיבית על המגרש, קיבלנו העברות כדור לאחור ושעמום גדול. חבל.

I stopped liking the game in the 1980s, when the tactics of moving the ball back became an annoying trend and the game was very boring. In the 1982 World Cup, I sat in front of the screen and recorded for family members who fought at the same time in Lebanon only the tense moments that led to goals or almost goals. Those were really few. Instead of an intense game with intensive activity on the field, we got back ball transfers and big boredom. A shame.

אינני חובבת ביוגרפיות, למרות שיוצא לי די הרבה לקרוא כאלה ולצפות בהן בקולנוע. רק בשבוע שעבר צפיתי בהנאה רבה מאוד בסרט המצוין על ד"ר רות וסטהיימר, שרשומה עליו אעלה בקרוב. לא חשבתי שמתחשק לי לצפות בסרט ביוגרפי על שוער כדורגל. אם היתה זו שוערת, אולי כן, אבל שוער גבר? לא ממש מושך אותי. בכל זאת, סמכתי על טעמה של הלקטורית שלנו שבדרך כלל מביאה לנו סרטים מצוינים והלכתי לצפות בסרט. למרות הפקפוקים שלי, לא התאכזבתי.

I don't like biographies, though it turns out that I get to read such and watch them in the cinema quite a lot. Just last week I watched with great pleasure the excellent movie about Dr. Ruth Westheimer, about I'm going to post soon. I didn't think I wanted to watch a biography about a football goalkeeper. If it was a woman goalkeeper, maybe, but a man goalkeeper? Not really appealing to me. Even though, I relied on the taste of our lector who usually brings us great movies and I went to watch the movie. Despite my doubts, I was not disappointed.

הסיפור של טראוטמן

The Keeper

זו אינה רק ביוגרפיה, אלא בעיקר מעלה שאלות נוקבות על מלחמות, על אויבים, על מוסר על אהבה ועוד. יצאנו מן הסרט די מהורהרות וכמובן שהיה לנו על מה לדון אחריו, כשהתישבנו בבית קפה לכמה שעות טובות. אני אוהבת לדבר על דברים שאני רואה או קוראת ואני שמחה שיש לי שותפות לזה. בהזדמנות, אעלה רשומה על הדיון שלנו ועל שאלות קיומיות שעלו מתוך הסרט המעולה הזה.

This is not just a biography, but mainly raises profound questions about wars, enemies, morals, love, and more. We came out of the movie quite reflective and of course we had a lot to discuss after it, as we sat down in a café for a few hours. I like to talk about things I see or read and I am happy to have partners for this. At some point, I will post our discussion and existential questions that emerged from this excellent movie.

במשפט אחד:

מומלץ ביותר! הסרט הזה גורם לתאים האפורים להתעמל.

In one sentence:

Highly recommended! This movie makes the grey cells exercise.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: