ארכיון חודשי: אוקטובר 2019

מרק חמים, קפה טעים   Warm Soup, Nice Coffee

מרק אפונה עם חתיכות לחם Pea soup with pieces of bread

מרק אפונה עם חתיכות לחם   Pea soup with pieces of bread

זה תמיד קורה בבת אחת, אין לנו ממש סתו, לא עונת מעבר אמיתית. פתאום קריר אחר הצהרים, פתאום קר בלילות.

It always happens all at once, we don't really have an autumn, not a real transition season. Suddenly it's chilly in the afternoon, suddenly it's cold at night.

בשלוש וחצי אחר הצהרים, מתחיל להיות קריר. בשבוע שעבר זה היה ארבע וחצי וחמים למדי. נדמה שהמעבר לשעון החורף בתחילת השבוע קרר לנו את מזג האויר. למרות זאת, אין חוסכים בהפעלת המזגנים, מה שמעצבן אותי מאוד. גם כך אני סובלת מהקור, למה להקפיא כשאין בזה צורך?

By three thirty in the afternoon, it's getting chilly. Last week it was five thirty and pretty warm. It seems as though the shift to the winter clock in the beginning of this week has cooled the weather for us. However, there is no saving in operating the air conditioners, which annoys me very much. I suffer from the cold anyhow, why freeze when there is no need?

מעבר לרחוב, היכן שהסופרמרקט נמצא, יש מתחם קניות ובתי קפה. אני נוהגת לסעוד שם את לבי לפני הקניות. לא מפריע לי שזה בגפי. בדרך לקניות אחר הצהרים, התלבטתי אם להכנס לבית קפה ולפנק את עצמי במרק חמים. הרוח שנשבה די בחוזקה שכנעה אותי שכדאי לי לעשות כן. לפעמים אני מקשיבה גם לרוח.

Across the street where the supermarket is, there is a shopping complex and cafés. I usually dine there before shopping. It doesn't bother me it's by myself. On my way shopping this afternoon, I contested whether to go into a café and indulge myself with warm soup. The wind that was blowing pretty hard convinced me that I should do it. Sometimes I listen to the wind, too.

אגרולאני מדבר אל הרוח (כיסוי לקינג קרימזון)

EggrollI talk to the wind (King Crimson cover)

הקרירות של הרחוב המשיכה גם בתוך בית הקפה, אך בלי הרוח הנושבת. השעה היתה ארבע ובית הקפה היה ריק. מחזה לא רגיל בשעה זו. לקח לי קצת זמן להבין למה. לפני שבועיים פורסם כי שני אנשים הורעלו בעקבות אכילת טונה בסניף של הרשת בתל אביב. האסימון ירד לי כשהמגש הגיע ועליו מנשר המסביר כי אין לרשת כל קשר לזו שפועלת בתל אביב. זה אותו שם, זכיינים אחרים. לקוחות אינם מבחינים ביניהם. גם אני לא זכרתי. איני יודעת איך הייתי נוהגת לוא זכרתי.

The chill of the street continued inside the café as well, but without the blowing wind. It was four o'clock and the café was empty. An unusual sight at this hour. It took me a while to figure out why. Two weeks ago, it was reported that two people were poisoned by eating tuna at the chain's Tel Aviv branch. It dawned on me when the tray arrived with a manifesto explaining that the chain has nothing to do with the one operating in Tel Aviv. It's the same name, other franchisees. Customers do not distinguish between them. I didn't remember either. I don't know how I would act if I would remember.

הודעה ללקוחות Message to customers

הודעה ללקוחות   Message to the customers

רציתי משהו חמים. הזמנתי מרק אפונה. זה היה לא הכי טעים שבעולם, אך בגדר בסדר. לא אחת יצא לי בעבר לטעום מרקים טעימים במסעדות, זה לא הגיע לקרסוליים של ההם. הם מפרסמים שהם מכינים את זה מחומרים טבעיים בלבד וללא תוספים משמרים. אולי זה נכון, הרי אין לי אפשרות לבדוק את זה, אך המרק שאני מכינה בבית טעים לי הרבה יותר. רשמתי לעצמי להמנע בעתיד מגחמות כאלה ולהצמד אל המרקים שלי.

I wanted something warm. I ordered pea soup. It wasn't the most delicious, but ok. More than once I had tasted delicious soups in restaurants before, this soup was significantly inferior to those. They advertise that they make it from natural ingredients only and without preservatives. Maybe it's true, I can't check it, but the soup I make at home tastes a lot better to me. I noted to myself to avoid such whims in the future and stick to my soups.

בזמן שחיכיתי שהמרק יתקרר מעט, זה הגיע רותח, אכלתי את הכריך שהזמנתי – עם חתיכות אבוקדו ועגבניה. איני אוהבת לחם יבש, לא מרוח והכריך שהוגש היה כזה. ציפיתי שהאבוקדו יהיה ממרח, לא חתיכות, או שלפחות הלחם יהיה מרוח במשהו. רשמתי לעצמי לבקש הסבר מדוקדק יותר לפני שאני מזמינה פה. אולי אדיר את רגלי בעתיד. לא היה לי טעים במיוחד. הכריכים שאני מכינה בבית טעימים לי יותר.

While I was waiting for the soup to cool down a little, it came hot, I ate the sandwich I ordered – with slices of avocado and tomato. I don't like dry bread, not shmeared and the sandwich served was like that. I expected the avocado to be spread, not pieces, or at least the bread should be shmeared with something. I made a note of asking for a more detailed explanation before ordering here. Maybe I'll stay away from this place in the future. It was not very tasty. The sandwiches I make at home taste better to me.

קפה ועוגה   Coffee and cake

קפה ועוגה   Coffee and cake

איני נוהגת לאכול קינוחים בארוחות מהסוג הזה, בעיקר לא אחרי מרק, אך התחשק לי קפה והרי אי אפשר לשתות קפה בלי עוגה ליד, נכון? נחמה פורתא מצאתי בקפה הטעים ובעוגת הקנמון הנקראת גם 'דניש'. אני אוהבת עוגות שמרים כאלה. אמי נהגה להכין אותן בלי לשייך אותן למדינה כלשהי. קראנו לזה 'עוגת שמרים' כשזו היתה נאפית בצורת עיגול בתבנית עם החור באמצע. כשאמי היתה יוצרת עוגות אישיות, הן נקראו 'שושנות'. הן העוגות והן השושנות היו מלאות בשוקולד בתוספת קנמון שהעניק להן מרקם, טעם וריח משגעים. כבת לאופה של העיירה, ידעה אמי להוציא תחת ידיה דברי מאפה משובחים ביותר.

I don't usually like to have desserts at this kind of meals, especially not after a soup, but I felt like coffee and one can't have coffee without a cake aside, right? I found a little solace with the delicious coffee and cinnamon cake also called 'Danish'. I love yeast cakes like that. My mother used to make them without associating them with any country. We called it 'yeast cake' when it was baked in a circle-shaped baking dish with the hole in the middle. When my mother used to make personal cakes, they were called 'roses'. Both the cakes and the roses were filled with chocolate plus cinnamon which gave them a wonderful texture, taste and scent. As a daughter of the town's baker, my mother knew how to make excellent delicious pastries.

 

במשפט אחד:

קריר, חבל שהמרק החמים לא היה טעים כל כך.

In one sentence:

It's chilly, too bad the warm soup was not so tasty.

עריכה זה מקצוע   Editing is a Profession

סיפור A srory

סיפור   A srory

עריכה זה מקצוע. חבל שאנשים נוטים לזלזל בה.

Editing is a profession. It's a pity that people tend to underestimate it.

"זה צריך עריכה", אני אומרת לה אחרי עיון בתוכן אותו היא רוצה להעלות לאתר החדש שלה אותו אני בונה לה. "לא סתם עריכה, אלא ממש מסיבית. זה כתוב רע!"

"עזבי, לא צריך", היא עונה. אני יכולה לשמוע את הזלזול בקולה. "אני רוצה שרק תעלי לי את זה לאתר."

"אין לי כוונה להקים אתר שהתוכן שלו כתוב בעברית נלעגת", אני מסבירה לה. "זה לא שאני רוצה לסחוט ממך כספים לשוא, אבל סיכמנו שאת מביאה לי את התכנים כשהם ערוכים היטב, לא סתם קשקושים." אני מברכת את הנסיון הרב שלי עם לקוחות ועל שאני מתעקשת לחתום קודם על חוזה בטרם אני מתחילה את העבודה שלי איתם. אני גם דורשת לראות את החומרים איתם אני אמורה לעבוד לפני שאני מחליטה אם לקבל את העבודה, אם לאו.

"It needs editing," I tell her after observing the content she wants to upload to the new site I'm building for her. "Not just editing, but really massive. It's badly written!"

"Leave it, no need," she replies. I can hear the contempt in her voice. "I want you to just upload it to the site."

"I have no intention of setting up a website whose content is in ludicrous Hebrew," I explain. "It's not that I want to extort money from you in vain, but we concluded that you bring me the contents well edited, not just scribbles." I congratulate my extensive experience with clients and for me insisting on signing a contract before I begin my work with them. I also demand to see the materials I am supposed to work with before deciding whether or not to get the job.

היא התעקשה, אני ויתרתי על העבודה. השם הטוב שלי חשוב לי יותר מהכסף. איני עובדת בחינם, איני עובדת בזול. יש מלא העוסקים בתחום הזה והתחרות לא קלה, אך איני מתחרה באף אחד. מי שפונה אלי, זה בעיקר שקיבלה המלצה על העבודה המקצועית והמדויקת שאני מוציאה תחת ידי.

She insisted, I gave up the job. My reputation is more important to me than the money. I don't work for free, I don't work cheap. There are many working in this field and the competition is not easy, but I do not compete with anyone. Whoever comes to me is mainly those who received a recommendation for the professional and precise work I produce.

שלחתי סיפור שלי לאתר שאסף סיפורים של נשים ותיקות על נסיון החיים העשיר שלהן. חוץ מן העובדה שזה אמור היה להיות באנגלית, מה שאומר בשפה זרה, לא שפת האם שלי, העורכת הקבועה שלי לא היתה בקו הבריאות, כך שלא יכולתי להעזר בשרותיה המצוינים. זה בהחלט השתקף בתוצאה. מבחינתי, ללא העין המקצועית של העורכת שלי, היה הסיפור מושלם ולא מצאתי לנכון להוסיף על מה שכתבתי. טעיתי, כמובן.

I sent a story of mine to a site that collected stories of crones about their rich life experience. Apart from the fact that it was supposed to be in English, which means in a foreign language, not my native language, my regular editor was not in good health, so I couldn't use her excellent services. It certainly reflected in the result. For me, without the professional eye of my editor, the story was perfect and I didn't find it appropriate to add on what I wrote. I was wrong, of course.

עריכה זה מקצוע, זה כשרון, זו יצירה. הסיפור הוחזר לי עם הערות בונות שכמובן היו מוצדקות. שמחתי שהעורכת הראשית מצאה לנכון להעיר את הערותיה ולתת לי הזדמנות לשפר ולשלוח שוב. 'הבסיס', כך כתבה, 'מצוין, אך יש להוסיף עוד' וּפֵרטה מה עלי לעשות אם אני רוצה שהסיפור יעבור סקירה נוספת. כמובן שרציתי. מיהרתי והזעקתי את העורכת שלי ממיטת חוליה וישבנו יחד על עיבוי התוכן. היא מקצועית, היא מוכשרת מאוד, היא יצירתית להפליא, אין עליה! מדהים איך העלתה לי את הסיפור לרמות שלא חשבתי עליהן. אני מבורכת!

Editing is a profession, it's a talent, it's a creation. The story was returned to me with constructive comments that of course were justified. I was happy that the managing editor found it appropriate to make her comments and give me a chance to improve and resubmit. 'The basis,' she wrote, 'is excellent, but more needs to be added', and she elaborated on what I have to do if I want the story to get another review. Of course I wanted to. I rushed and summoned my editor out of a sickbed and we sat down together to condense the contents. She is professional, she is very talented, she is amazingly creative, she is outstanding! It's amazing how she brought my story to levels I didn't think of. I am blessed!

סיפור A srory

סיפור   A srory

במשפט אחד:

שלחתי שוב, זה הגיע לתעודתו. עכשו אנחנו מחכות לאישור. מחזיקות אצבעות.

In one sentence:

I sent again, it reached its destination. Now we are waiting for approval. Fingers crossed.

מלים, מלים, מלים Paroles, Paroles

דלידה ואלן דלון – מלים, מלים

Dalida & Alain Delon – Paroles, Paroles

היא התכוונה לכל מלה שהוציאה מפיה. לפחות היתה כנה.

She meant every word she uttered. At least she was honest.

לא פעם ולא פעמיים אמרתי לה שמלים עלולות לפגוע וכי כדאי לה לשקול כל מלה לפני שהיא משמיעה אותה. "אם לא רוצים לשמוע את דעתי, אז שלא ישמעו, אבל אני בהחלט אשמיע את שיש לי לומר", נהגה להתריס כנגדי, כאילו הייתי האויבת שלה. פעמים רבות נמנעתי מלהעיר לה על דבריה או על התנהגותה. לא היה טעם.

Not once or twice I told her that words might hurt and that she should consider every word before uttering it. "If people don't want to hear my opinion, then they shouldn't hear, but I will definitely voice what I have to say," she used to defy me, as if I was her enemy. Many times I avoided commenting on her word and behaviour. There was no point.

"מלים, מלים, מלים", נהגה להשיב למי שעדיין לא הכיר אותה והעיר לה. "במקום להתיחס לאיך שאמרתי את זה, תתיחס לתוכן, למהות." אף אחד לא רצה להתיחס לא לתוכן וגם לא למהות בגלל הצורה בה השמיעה את דבריה.

"Words, words, words," she replied to those who did not yet know her and remarked to her. "Instead of referring to how I said it, consider the content, the essence." No one wanted to relate neither to the content nor to the essence because of the way she uttered her words.

Mina & Alberto LupoParole Parole

במשפט אחד:

ישנם אנשים שלדבר איתם זה בזבוז זמן, כמו לדבר אל הקיר.

In one sentence:

There are some people that talking to them is a waste of time, like talking to the wall.

תערוכה חדשה לפנינו   A New Exhibition Ahead of Us

תערוכה חדשה מתרקמת A new exhibition is being formed

תערוכה חדשה מתרקמת   A new exhibition is being formed

בכל פעם שתערוכה חדשה מתרקמת, זה עושה לי כיף בלב. אני מתרגשת.

Each time a new exhibition is being formed, it feels my heart with joy. I'm excited.

הקירות הריקים מתמלאים אט-אט ביצירות של האמניות והאמנים. האוצרת יוצרת תערוכה חדשה. מרתק!

The empty walls are slowly filling up with the works of the artists. The curator creates a new exhibition. It's fascinating!

האוצרת בוחנת את היצירות   The curator examines the works

האוצרת בוחנת את היצירות   The curator examines the works

מעולם לא היה לי חוש לעיצוב. זה לא נמנה על כשרונותי, מה לעשות? אני רק יכולה לראות יצירה מוגמרת ואז להביע את דעתי בהתאם לטעמי, כמובן. אין זה אומר שדעתי היא הקובעת או היחידה הנכונה. יצירות הן ענין של טעם, לפעמים נרכש.

I never had a sense for design. It's not one of my talents, what can I do? I can only see a finished piece and then express my opinion according to my taste, of course. This does not mean that my opinion determines or is the only right one. Works of art are a matter of taste, sometimes acquired.

הקומיקס שלי עם שאר התמונות My comics among the other pictures

הקומיקס שלי עם שאר התמונות   My comics among the other pictures

אני עומדת משתאה נוכח היכולת של האוצרת ליצור תערוכה משלל היצירות הדי שונות זו מזו. צריך לזה כשרון. לאצור זה יצירה בפני עצמה, כמו לקחת צלילים ולאגוד אותם לכדי יצירה אחת. מדהים!

I am amazed at the curator's ability to create an exhibition from the variety of works which are quite different from one another. It needs talent. Curating is an art in itself, like taking sounds and bind them into one musical work. Incredible!

היצירות נתלות The works are being hung

היצירות נתלות   The works are being hung

במשפט אחד:

תערוכה נוספת הולכת ומתרקמת לנגד עינינו.

In one sentence:

Another exhibition is being formed before our eyes.

תערוכת סימני הסתו   Autumn Signs Exhibition

Invitation to the Autumn Sign Exhibition

הזמנה לתערוכת סימני הסתו   Invitation to the Autumn Signs Exhibition

יוזמה ברוכה בעיר חדרה, לאסוף את האמניות/ם בגיל הסתוי ולהציג מעבודותינו.

A blessed initiative in the city of Hadera, to gather the artists at their autumn age and present our works.

מתוך הקול הקורא

הקונספט:

המעבר מהקיץ היבש אל הסתו, מסמלת את השינויים וההתחדשות לקראת השנה החדשה. תאורת הסתו הרכה, השמש הנעימה, וצבעי הזהב בשדה יוצרים מצע אידיאלי להתחדשות בכל המובנים. המושג סתיו מציג תקופת מעבר גם בחיי האדם. אפשר לראות את המעבר מהעבודה אל הגמלאות כתקופת הסתו. האדם היה פעיל עד עכשו, טרוד ועסוק כל הזמן, מבלה שעות רבות בעבודה, דואג לפרנסת המשפחה ולגידול הילדים. פתאום הוא מתפנה מעבודתו ויש לו זמן.

לרגע, קצת עצוב, קודר, מה יעשה עכשו? אבל די מהר הוא מוצא ענין חדש במשפחה המורחבת ובנכדים. הוא פוגש אנשים ועיסוקים חדשים, התנדבויות, חוגים והחיים מתחילים להתעורר ולקבל משמעות חדשה יחד עם אריכות ימים.

הנה אנחנו מתחילים מעגל חיים חדש, מחזור נוסף.

From the public appeal

The Concept:

The transition from the dry summer to the fall, signifies the changes and renewals towards the new year. The soft autumn lighting, the pleasant sun, and the golden colours in the fields create an ideal substrate for renewal in every way.

The term autumn represents a transitional period in human life as well

You can see the transition from work to retirement as the fall period. People have been active until now, busy and hectic all the time, spends many hours at work, taking care of supporting the family and raising the children. Suddenly vacating of their job and having time.

They are a bit sad, gloomy for a moment, what will they do now? But soon they find new interest in the extended family and grandchildren. They meet new people and occupations, volunteering, circles, and life starts to come to life and gain new meaning along with longevity.

Here we start a new life cycle, another cycle.

הזמנת תערוכת סימני סתו, שמות האמניות Invitination for Autumn Signs Exhibition, the names of the artists

הזמנת תערוכת סימני סתו, שמות האמניות   Invitination for Autumn Signs Exhibition, the names of the artists

אנו רוצים לזהות בתוך הקהילה המקומית אמנים גמלאים שיצרו יצירה שמסמלת את הסתו בטבע וגם את הסתו בחיי האדם. יצירה של  התחדשות בחיים בכל המובנים, של מחזוריות ושל התחלות חדשות.

כל תחומי היצירה אפשריים: קרמיקה, פסיפס, ויטראז', קולאז', מסיכות, אוריגאמי, פימו, ניפוח זכוכית, עבודות מתכת, עץ או נייר, לבוש, קליעה, אריגה, רקמה, סריגה ושירה.

We wish to identify within the local community retired artists who created a work that symbolizes autumn in nature and also autumn in human life. Creating a renewal of life in all respects, of cycles and new beginnings.

All creative areas are possible: ceramic, mosaic, stained glass, collage, masks, origami, fimo, glass blowing, metalwork, wood or paper, clothing, braiding, weaving, embroidery, knitting and singing.

התמונות מחכות לתלייתן The pictures are waiting to be hung

התמונות מחכות לתלייתן   The pictures are waiting to be hung

במשפט אחד:

זו יוזמה מבורכת מאוד. אני הכנתי קומיקס.

In one sentence:

This is a very blessed initiative. I made a comics.

ללמוד להעניק   Learn to Give

ערימת מתנות   A stack of presents

ערימת מתנות   A stack of presents

אינך נולדת עם התכונה הזו של חמלה לזולת, של רצון להעניק. זו תכונה נרכשת.

You are not born with this attribute of compassion for others, of a will to give. This is an acquired trait.

אלה מאיתנו שגורלם שפר עליהם, מציפים את ילדיהם בכל טוב, בין השאר בצעצועים. התוצאה היא שגדל דור שאינו יודע להעריך את השפע בו הוא טובל, עד כדי זלזול אפילו. הדור הזה רואה את הוריו הקונים וקונים וקונים ואינם מפסיקים לעשות כן. כשמשהו מתקלקל – זורקים אותו וקונים חדש. פעם, היו מנסים לתקן. היום, התיקון יקר וזול יותר לקנות חדש. כשבגד נקרע – זורקים וקונים חדש. למה ללכת לתופרת שגובה עבור עבודתה מחיר ששוה למחירו של בגד חדש או יקר יותר ממנו?

Those of us who are lucky, are flooding their children with all the best, including toys. The result is that a generation that does not know how to appreciate the abundance it immerses, to the point of even contempt. This generation sees its parents buying and buying and buying and does not stop doing so. When something breaks down – it's being thrown away and a new one is bought. In the past, they were trying to fix it. Today, to repair is more expensive and it's cheaper to buy a new one. When a garment is ripped – it is thrown away and a one new is bought. Why go to a seamstress who charges for her work a price equal to the cost of a new garment or more expensive?

אחת הדרכים להלחם בתופעה הלא רצויה הזו היא פשוט להמנע מלקנות. ישנם אנשים שיש להם בארון בגדים אותם מעולם לא לבשו ועם התויות עדיין עליהם. בגדים, שלעולם גם לא ילבשו כנראה. אנשים אוספים ומלקטים וצוברים ללא שום הצדקה. בילדותי, לא היה לנו מספיק והיינו צוברים כל מיני דברים שיכולנו לצבור. לאמי היה פתגם: "אם זה לא רוצה לאכול – אז שיהיה". למרות זאת, היא צברה רק דברים שחשבה שתצטרך אותם ביום מן הימים, שהם יהיו שימושיים. הדור שלי כבר צבר אוספים של כל מיני דברים: ספרים (היו לנו ספריות שלמות בבית), תקליטים (היו לנו ארונות מיוחדים להם), חתימות של מפורסמים, קלפים עם דמויות מפורסמות וכן הלאה.

One way to combat this unwanted phenomenon is to simply avoid buying. Some people have a wardrobe that they never wore and with the labels still on them. Clothes that will probably never be worn. People are collecting and accumulating and gathering without justification. In my childhood, we didn't have enough and we used to accumulate all kinds of things we could gather. My mother had a saying: "If it doesn't want to eat – let it stay." Despite this, she only accumulated things that she thought she would someday need them, that they could be useful. My generation collected collections of all kinds of things: books (we had entire libraries in our houses), records (we had special cabinets for them), celebrity signatures, cards with famous characters and so on.

עוד ערימת מתנות   Another stack of presents

עוד ערימת מתנות   Another stack of presents

במשפט אחד:

מומלץ ללמד את הטף להעניק מהשפע שיש להם.

In one sentence:

It is advisable to teach our children to give away items from the wealth they have.

חגיגת יום הולדת  80 Birthday Celebration

חגיגה במסעדה   Celebration in the restaurant

חגיגה במסעדה   Celebration in the restaurant

היא בודאי ניחשה, אולי אפילו ידעה, אך שיחקה את המשחק יחד איתנו.

She must have guessed, maybe even knew, but played the game with us.

יש גיל, שלחגוג אותו זה לפעמים נס. נס שהגענו עד הלום. 80 זה גיל כזה. כשאת מגיעה לגבורות – כל הכבוד לך! ישנן כאלה המגיעות לגיל הזה כשהן עדיין בכושר, שהגיל לא נראה יותר מדי כבד עליהן למרות שהן לא עשו כל מיני שיפוצים. ישנן כאלה שעשו שיפוצים והן נראות… יותר טוב לולא היו נראות. איני אוהבת את השיפוצים הללו שנועדו למחוק את סימני הגיל אותם הרווחנו ביושר בדרך כלל.

There is an age that celebrating it is sometimes a miracle. A miracle that we have reached this point. 80 is such an age. When you reach this age – well done! There are those who reach this age when they are still fit, that age does not seem too heavy on them even though they have not done all kinds of renovations. There are some that have been overhauled and look… It would be better if they hadn't. I don't like these renovations designed to erase the age signs that we earned honestly usually.

אני מביטה על כל אותן כוכבות קולנוע בנות ה-80 שנראות צעירות מרחוק, אך כשמתקרבות אליהן, אפשר לראות את הקטסטרופה. על הידיים שאי אפשר למתוח את העור עליהן, על הפנים שכל הבעה טבעית מחוקה מהן, על הרגליים. אני מביטה בידידותי וכל קמט שהן נושאות עליהן נראה מצוין. אשה בת 80 אינה אמורה לְהֵרָאוֹת "מגוהצת". את מראה הגיל אי אפשר לעצור. אין צורך לעצור. לדעתי ולטעמי, אין מראה יותר מרנין מאשר אשה השלמה עם הגיל שלה ועם המראה שלה.

I look at all those 80-year-old movie stars who look young from afar, but when you approach them, you can see the catastrophe. On the hands that the skin can't be stretched on, on the face that every natural expression is erased from, on the legs. I look at my friends and every wrinkle they carry on them looks great. An 80-year-old woman is not supposed to look "ironed." The look of age cannot be stopped. No need to stop. In my opinion and taste, there is no more delightful sight than a woman who is complete with her age and appearance.

השולחן ערוך, עוד מעט נזמין The table is set, soon we will order

השולחן ערוך, עוד מעט נזמין   The table is set, soon we will order

במשפט אחד:

חגגנו בכיף את יום הולדתה השמונים של נינה. עד מאה ועשרים!

In one sentence:

We celebrated Nina's 80th birthday with a lot of fun. Till one hundred and twenty!

סימני הסתו Autumn Signs

חתלתול בחצר A kitten in the yard

חתלתול בחצר   A kitten in the yard

בישראל אין ממש סתו, יש סימני סתו, מעין דוגמיות. גם האביב כנ"ל. הקיץ נמשך ונמשך עד שמגיע החורף בבת אחת.

There is no real autumn in Israel, we have autumn signs, like samples. Spring is the same. Summer goes on and on until winter comes all at once.

ככה זה. מה שאנחנו מכנות סתו, זה למעשה קיץ בתוספת של ענני נוצה בשמיים. השמש זורחת אצלנו במשך שמונה חודשים שלמים בשנה וגם בחורף, מבעד לקור, ישנם ימים שטופי שמש. לרוב, השמש קרה, מה שאנחנו מכנים "שמש שקרנית", אך לפעמים הימים אלה יכולים להיות גם חמימים. אז, כיף לצאת החוצה ולחוש את קרניה על הפנים וללבוש פחות שכבות.

that's how it is. What we call autumn is actually summer with the addition of feather clouds in the sky. The sun shines in Israel for eight whole months a year and in winter, through the cold, there are sunny days as well. Usually, the sun is cold, what we call "a liar sun," but sometimes these days can be warm, too. Then, it is pleasant to go outside and feel its rays on the face and wear less layers.

מזה ארבעה ימים מנבאים לנו גשם ושטפונות. מזה ארבעה ימים שאיני מכבסת למרות שיש לי שתי מכונות. אני מחכה שהגשם יגיע, יעבור ויפנה דרך לימים חמים יותר. שום דבר. אין גשם בעיר בה אני גרה. עדיין, סימני הסתו נמצאים איתנו בצורה של רוח קרירה יותר בלילות, אך כזו שעדיין אינה מצריכה לסגור חלונות, עדיין אפשר לישון עם חלונות פתוחים. הציפורים החולפות מעלינו בשמיים בלהקות גדולות מבשרות שהחורף קָרֵב, אך אי אפשר לדעת מתי זה באמת יגיע.

For four days we have been predicting rain and floods. For four days I have not been turning on the washing machine even though I have two machines. I'm waiting for the rain to come, pass and make space for warmer days. Nothing. There is no rain in the city where I live. Still, autumn signs are with us in the form of a cooler breeze at nights, but such that we don't have to close windows yet, we can still sleep with open windows. The birds passing above us in the sky in big flocks herald the approaching winter, but it is impossible to know when it will actually come.

חתלתול בחצר   A kitten in the yard

חתלתול בחצר   A kitten in the yard

החלטתי לנצל את יום השמש החמים ויצאתי בצהרים לסעוד את לבי במסעדה שאני אוהבת, שם אני יכולה גם לשבת בנחת עם המחשב הנייד ולכתוב אחרי שאני מסיימת את הארוחה. בדרך, פגשתי מלא אנשים שאני מכירה. בדרך כלל, אני הולכת ברחוב ואיני פוגשת אף מכרה וגם לא מכר. היום, למרבה הפתעתי, כאילו החליטו הכל לצאת באותה שעה ובדרך בה הלכתי. כמובן שזה הזכיר לי את בעיות הדרך במתמטיקה שלא ממש אהבתי כשניסיתי להבין מה רצו אז המורים מחיי. משועשעת, חשבתי לעצמי שיכולתי ליצור מלא תרגילים מהפגישות הללו. הנה דוגמא: יסמין יצאה בשתים-עשרה מהבית, התעכבה חמש דקות לדבר עם השכן, פסעה במהירות (במקרה שלה זה היה באיטיות) של מטר בשעה. אני יצאתי מדירתי בשתים-עשרה ורבע, התעכבתי במשך רבע שעה לצלם חתלתול שראיתי בחצר, שלמזלי רבץ במקומו על השביל ולא זז, רק יילל חלושות, כשאמו מביטה בי ממרחק-מה, אחר כך הלכתי בנחת במהירות של צעד בשניה. מתי נפגשנו?

I decided to take advantage of the hot sunny day and went out at noon to lunch out at a restaurant I like, where I can also sit leisurely with my laptop and write after I finish my meal. Along the way, I met many people I know. Usually, I walk down the street and I don't meet any acquaintances. Today, to my surprise, it was as if everything had decided to go out at the same time and walk in the same way I was going. Of course it reminded me of the math problems I didn't really like when I was trying to figure out what did the teachers want from my life. Amused, I thought I could create many exercises from these meeting. Here's an example: Jazmin went out of her house at twelve, was held up for five minutes talking to a neighbour, walked at the speed (in her case, it was slow) of a meter per hour. I left my apartment at twelve-fifteen, stopped for fifteen minutes to photograph a kitten I saw in the yard, who fortunately was lying down on the path and didn't move, just meowed weakly, as his mother was looking at me from a distance, then I took a leisurely stride at the speed of a pace per second. When did we meet?

"היי", קראה מכרה במאור פנים. נראה ששמחה לראותני. "מה נשמע?" האשה לצדה שלחה לעברי חיוך קטן. לא הכרתי אותה, אך היא עוררה את סקרנותי.

"הכל בסדר", עניתי לה, שולחת חיוך רחב אל שתיהן, "איך אצלך?" הבטתי אל האשה שלצדה, מנידה לה בראשי לשלום.

"כרגיל", ענתה המכרה.

החויתי להן להמשיך בדרכן, אך המכרה התעניינה אנה מועדות היו פני. "לאכול צהריים", עניתי וכמובן שלא יכולתי בלי שאלה משל עצמי: "לאן הולכות יהודיות?" הבחנתי בחיוך שעל פניה של האשה השניה.

"Hi," said an acquaintance of mine with a warm welcome. It seemed she was happy to see me. "What's up?" The woman beside her gave me a small smile. I didn't know her, but she intrigued my curiosity.

"Everything is fine," I replied, smiling widely at both of them, "how are you?" I looked at the woman beside her, shaking my head to greet her too.

"As usual," my acquaintance replied.

I gestured them to continue on their way, my acquaintance was interested to know where was I going. "To have lunch," I replied, and of course I couldn't without a question of my own: "Where are you Jews heading?" I noticed a smile on the other woman's face.

"אני צריכה להוציא את הנכדה שלי מהגן", ענתה המכרה, "אבל גיזלה פה התכוונה ללכת הביתה. אולי היא תרצה להצטרף אלייך?" היא הגניבה מבט אל גיזלה לבדוק את הבעת פניה. הלה רק חייכה בשקט, מהנהנת בראשה.

"בכיף", עניתי ודי בשמחה, כשלבי מקפץ לו בפנים. "בא לך?" הלה חייכה שוב וגם הנהנה. למרות שלא אמרה דבר, הבנתי שהיא רוצה. "אני שרון", הצגתי את עצמי אחרי שנפרדנו מהמכרה והתחלנו לצעוד לעבר המסעדה. שוב החיוך וההנהון. מדהים, אמרתי לעצמי, איך אפשר לתקשר בלי מלים.

"I need to get my granddaughter out of the kindergarten," answered my acquaintance, "but Gisela here intended to go home. Maybe she would like to join you?" She a glanced briefly at Gisela to check her expression. Gisela just smiled quietly, nodding her head.

"With pleasure," I replied, quite happily, with my heart bouncing inside. "Do you feel like?" She smiled again and also nodded. Despite saying nothing, I realized she wanted to. "I'm Sharon," I introduced myself after we said goodbye to my acquaintance and started walking toward the restaurant. Again the smile and the nod. Amazing, I told myself, how it's possible to communicate without words.

במהלך הארוחה לא דיברנו הרבה. מדי פעם היא שלחה אלי מבטים, שהייתי שמחה לומר 'חומדים', אך הם לא היו כאלה, לצערי. אני בהחלט אוהבת לדבר, להתרועע, ללמוד על זולתי, אך גם מתאימה את עצמי לנסיבות. לא הצקתי לה יותר מדי. אני מקוה. רוב הארוחה עברה עלינו בשתיקה נעימה, כשגיזלה מביעה מדי פעם את הערכתה לטעמו של האוכל בהמהומים שבעי רצון כשהיא מחייכת לעברי. האשה מהמהמת, חשבתי לעצמי, נמנעת מלהביע את הצד שלי במלים שבהחלט היו לי.

During the meal we didn't talk much. Occasionally, she sent me glances, which I was happy to say, 'coveting', but they were not, unfortunately. I definitely like to talk, socialize, learn about others, but also adapt myself to the circumstances. I didn't bother her too much. I hope. Most of the meal passed in pleasant silence, with Gisela occasionally expressing her appreciation for the taste of the food in the contented hums while smiling towards me. The woman is humming, I thought to myself, refrained from expressing my side with the words I definitely had.

בדיעבד, סיפרה לי המכרה שגיזלה בישנית וכי היא די התפלאה על שהסכימה לבוא איתי. לא יכולתי שלא להתפלא שאשה עם סימני סתו עליה, כמוני, עדיין יכולה להיות בישנית. נפלאות דרכי הנשים. נפלאות בהחלט.

In retrospect, the my acquaintance told me that Gisela was shy and that she was quite surprised she went with me. I couldn't help but wonder that a woman with autumn sings on her, like me, could still be shy. The wonderful ways of women. Absolutely wonderful.

Manuela Mameli's Jazz.Samba.Project – Autumn leaves

במשפט אחד:

ישנם אנשים הממעטים לדבר. גם נשים נמנות עליהם.

In one sentence:

There are people who don't talk much. Women, too, are among them.

הציפורים החלו בנדודיהן   The Birds Started Migrating

להקת ציפורים נודדות A flock of migratory birds

להקת ציפורים נודדות   A flock of migratory birds

בסך הכל הלכתי להפגש איתה בבית קפה. חצי שעה לאחר השעה בה קבענו להפגש, עדיין לא הצלחתי להגיע.

I just went to meet her at a café. Half an hour after the time we set up to meet, I still couldn't make it.

איני נוהגת לאחר לפגישות, להפך – אני תמיד מקפידה להקדים ברבע שעה. זאת, כדי להתמקם ולהכין את עצמי. איני מאלה הבאות באיחור, ממש לא. אם זה קורה – זה אומר לי בדרך כלל שעלי להמנע מלהפגש שוב. נשים (ממש ספורות!) שלפגישה איתן אחרתי, התגלו מאוחר יותר כלא מתאימות לי בכלל. אני מתחילה להאמין שהיקום רוצה את טובתי ומכוון אותי נכונה. השאלה הבסיסית שלי היא למה לוקח לו זמן רב כל כך להכווין לכיווני מישהי מתאימה במקום לשלוח לי אותה ודי. האם רוצה היקום שאחיה בגפי? האם חושב היקום שזה מה שמתאים לי?

I don't tend to be late for meetings or dates, on the contrary – I always make sure to arrive fifteen minutes earlier. This is to settle down and prepare myself. I'm not a person who comes late, really not. If this happens – it usually tells me that I should avoid meeting again. Women (very few!) I was late to meet with them, were later found to be totally unsuitable for me. I am beginning to believe that the universe wants my best interest and directs me in the right way. My basic question is why does it take so long to direct towards my direction someone appropriate instead of just sending her to me. Does the universe want me to live alone? Does the universe think that's what suits me?

להקת ציפורים נודדות נוספת  Another flock of migratory birds

להקת ציפורים נודדות נוספת   Another flock of migratory birds

הייתי בדרכי לבית הקפה כדי לפגוש אותה. הרחוב התנהל כרגיל, התנועה היתה רגילה. כהרגלי, שקעתי בהרהורים בזמן שצעדתי בדרך. חשבתי על שעיר שונה כל כך ממקום כפרי, בעיקר בתנועתיות שבה. גם השקט שונה. גם הרעש. כשגרתי בקציר, היה רוב הזמן שקט, אך היה גם רעש, כי החיים הרי מהותם רעש. אוטובוס אינו עובר בשקט. מכונית אינה עוברת בדממה. כלב, גם אם הוא שקט רוב הזמן, הרי שמדי פעם הוא נושא קולו בנביחה.

I was on my way to the café to meet her. The street was conducting normally, the traffic was as usual. As usual, while I was walking along the road, I submerged into reflections. I thought that a city is so different from a rural place, especially in its movements. Also the silence is different. So is the noise. When I lived in Katzir, most of the time it was quiet, but there was also noise, because life is essentially noise. A bus does not pass quietly. A car does not pass in silence. A dog, even if it is quiet most of the time, occasionally rises its voice in barking.

רבע שעה של הליכה מתונה בין ביתי לבין בית הקפה, מרחק ממש קצר. חלפו חמש. הציפורים, חשבתי. בקציר, נהגתי לשבת על הצוק הצופה לואדי ערה ולצפות בציפורים, במעופן המרהיב, מעורר ההשתאות. מעולם לא קינאתי בהן ולא רציתי לעוף כמותן או להוציא רשיון טיס, אך לראותן עפות, דואות, מרחפות – זה מראה מקסים ביותר. ישבתי במשך זמן רב לצפות בהן.

A fifteen-minute walk between my house and the café, a really short distance. Five passed. The birds, I thought. In Katzir, I used to sit on the cliff overlooking Wadi Ara and watch the birds with their spectacular, astonishing flight. I've never been jealous of them and didn't want to fly like them or get a pilot's license, but to see them flying, soaring, hovering – it's a very charming sight. I sat there for a long time watching them.

הרמתי עיני אל השמיים. לא ציפיתי למראה המרהיב. זה לא מטוס שחולף מעל ומרעיש את קיומו בטרם הוא מגיע מעלייך, אלה ציפורים, להקה ענקית. מבעד לרחשי העיר אי אפשר לשמוע את משק כנפיהן כמו שיכולתי בשקט של הצוק בקציר. זה מאותם רגעים בהם את רוצה שתהיה לך מצלמת-דרך מוכנה ומזומנה, אך למרות שרכשתי לי אחת – עדיין לא למדתי לתפעל אותה. זה יקרה בזמן המתאים, אני מניחה. מיהרתי להוריד את התיק שעל גבי ולדוג את הטלפון הנייד כדי לצלם. החסרון של התיקים הללו, שאין להם תאים ואת צריכה לפשפש בין הדברים המפוזרים בו כדי למצוא משהו שאת צריכה. לוקח זמן. גם מעצבן.

I looked up at the sky. I didn't expect the spectacular sight. This is not a plane that passes above your head and rattles its existence before it reaches you, these are birds. A huge flock. Through the sounds of the city you can't hear their wing-claps like I could with the silence of the cliff at Katzir. It's from those moments when you want to have a ready and able Go Pro camera, but even though I bought one – I still haven't learned how to operate it. It will happen at the right time, I guess. I quickly took my bag of my back and fished the cell phone to take a photo. The disadvantage of these bags, is that they have no compartments and you have to rummage through the stuff scattered in it to find something you need. Takes time. Also annoying.

עוד להקת ציפורים נודדות   Another flock of migratory birds

עוד להקת ציפורים נודדות   Another flock of migratory birds

די נדהמתי מהמהירות בה הצלחתי למצוא את הסלולרי, לעורר אותו לחיים ולצלם כמה תמונות בטרם הספיקה להקת הציפורים להעלם באופק המאדים לקראת השקיעה. הייתי מרוצה מהתוצאות והמשכתי בדרכי, אך כמה שניות לאחר שהכנסתי את הטלפון לתיק – הופיעה להקה נוספת, שוב בשקט. הייתי בנקודת תצפית די טובה – הבנינים ברחוב הזה היו נמוכים, כך שיכולתי לצלם ולצלם. במשך שעה תמימה. שכחתי מבית הקפה ומהפגישה.

I was pretty amazed at the speed I was able to find my cell phone, bring it to life and take some photos before the flock of birds could disappear in the redden horizon which was preparing for the sunset. I was pleased with the results and continued on my way, but a few seconds after putting the phone in the bag – another flock appeared, also quietly. I was at a pretty good vantage point – the buildings on this street were low, so I could take photos upon photos. For a full hour. I forgot about the café and the meeting.

להקת ציפורים נודדות מעל העיר  A flock of migratory birds over the city

להקת ציפורים נודדות מעל העיר  A flock of migratory birds over the city

במשפט אחד:

החשכה ירדה ולא יכולתי יותר לצלם. נזכרתי להתקשר כדי להתנצל. היא לא ענתה.

In one sentence:

It became dark and I couldn't take any more photos. I remembered to call to apologize. She didn't answer.

אחרי החגים ה'תש"פ   After the Holidays 5780

עפרה חזה – התחדשות אחרי החגים

Ofra Haza – Regeneration After the Holidays

זהו, החגים מסתיימים היום ו'אחרי החגים' מתחיל ממחר. יש לנו המון עבודה להשלים אחרי שדחינו את הכל לאחרי החגים.

That it, the holidays end today and 'after the holidays' starts tomorrow. We have a ton of work to do after we postponed everything to after the holidays.