ערב יום כיפור ה'תש"פ Yom Kippur Eve 5780

השמש עוד מעט תשקע והצום יחל The sun will soon set and the fast will begin

השמש עוד מעט תשקע והצום יחל   The sun will soon set and the fast will begin

השקט הזה. העיר הולכת ומתרוקנת אט-אט מתחבורתה.

This quiet. The city is slowly becoming empty of its traffic.

בילדותי, סימל השקט הזה אוירה של קדושה, משום שכך אמרו לנו המבוגרים, שהקדושה שורה עלינו. קשה היה לי לדמיין קדושה הבאה ברעש. אחר כך התבגרתי ולמדתי דברים אחרים ובעיקר שקדושה היא המצאה אנושית שאם אינך חשה אותה – אין זה אומר שאת לא בסדר. אם אינך מאמינה בשטויות הדתיות הללו גם זה בסדר. ליקום לא אכפת במה מאמינות בנות ובני אנוש.

As a child, this quiet symbolized an atmosphere of holiness, because so the grown-ups told us, that holiness was upon us. It was hard for me to imagine that holiness comes with noise. Then I grew older and learned other things and most of all, holiness is a human invention that if you don't feel it – it doesn't mean you're wrong. If you don't believe in this religious nonsense, that's fine too. The universe doesn't care what wumans and humans believe.

אין לי זכרונות רבים מימי ילדותי באשר לאיך התנהלו ימי כיפור. הזכרון היחיד שיש לי הוא שאני משחקת בכביש הריק עם חברַי ואמי קוראת לי מהמרפסת. חשבתי שהיא קוראת לי הביתה ועשיתי עצמי כלא שומעת משום שרציתי להמשיך לשחק. כמה דקות לאחר מכן, היא כבר היתה לידי, מושיטה לי קלמנטינה מקולפת. "נעם" ("קחי" באידיש), אמרה לי, "עס, חאפ די הארץ ("אכלי, התאוששי" באידיש)". בלי נזיפה כלשהי, בלי 'איך לא שמעת אותי קוראת לך?' היה בעיניה מבט שהביע דאגה, שאוכל, שלא אהיה רעבה חס ושלום, גם אם זה יום של צום.

I don't have many memories of my childhood as to how Yom Kippur went. The only memory I have is that I play on the empty road with my friends, and my mother calls me from the balcony. I thought she was calling me home and pretended that I didn't hear her because I wanted to continue playing. A few minutes later, she was already beside me, handing me a peeled clementine. "Nem" ("Take" in Yiddish), she said to me, "es, chap the hartz ("eat, recover" in Yiddish)". No reprimand, no 'how did you not hear me calling you?' She had a look in her eyes that expressed concern, that I would not be hungry G-d forbid, even if it was a fasting day.

עם השנים למדתי לדעת שלא הכל מתנהל כפי שזה צריך להתנהל ולא כל המכריז הכרזות באמת עומד מאחוריהן ומקיימן הלכה למעשה. למדתי על הצביעות הגדולה מאוד שיש אצל הדתיים. לא נתקלתי בכזו אצל החילוניים. גם אם זה נראה כהכללה, זה הנסיון שלי בחיים. אני בספק שמכל הדתיים נתקלתי דוקא אני בצבועים, ברמאים ובשקרנים, שלא להזכיר את הגנבים, הרוצחים ושאר מרעין בישין שנובעים מהצד הזה של העם. גם בימים אלה אני רואה ושומעת הן מחברותי והן בתקשורת שהרוב הקולני, הנראה והבולט – פשוט רע.

Over the years I have come to know that not everything goes the way it should go and not all the announcers really stand behind their announcements and actually practice them. I learned about the very great hypocrisy of the religious. I did not encounter such with the secular. Even if it seems like a generalization, this is my experience in life. I doubt that from all the religious people just me happen to come across the hypocrites, scammers and liars, not to mention the thieves, murderers, and other shameful villains that come from this side of the population. Even these days I see and hear from both my friends and the media that the loud, visible and prominent majority – is simply bad.

לקח לי שנים להשתחרר מכל המנהגים, האיסורים, האזהרות, האיומים, האמונות הטפלות וכל מה שהדת טומנת בחובה לאויל ההולך בדרכיה. לא היה קל להחלץ, אך הצלחתי. עלה בידי לבנות לעצמי חיים של שלוה, של רוגע, של שלום עם עצמי וגם של השלמה עם הסובבים אותי. אין דברים שאני מוכרחה לעשות כי אחרת נכון לי גהנום, אין הכרח להשתתף בטקסים טפלים שאיני מאמינה בהם. אני מדליקה נרות כי אני רוצה להשרות אוירה של שבת או חג, שתבדיל בין יום רגיל בשבוע לבין יום המנוחה או החג. אם לא בא לי – אני ממש לא מוכרחה. אין גן עדן ואין גהנום. יש חיים.

It took me years to get rid of all the customs, prohibitions, warnings, threats, superstitions and everything religion has for the stupid practicing it. It was not easy to get out, but I succeeded. I managed to build a life of quietude, of calm, of peace with myself and of acceptance of and with my surrounding. There are not things I have to do because otherwise I'm facing hell, there is no need to participate in unimportant and insignificant ceremonies I do not believe in. I light candles because I want to create a Saturday or a holiday atmosphere that will differentiate between a regular day of the week and a rest day or a holiday. If I don't feel like lighting – I really don't have to. There is no heaven and no hell. There is life.

אני מביטה מבעד לחלון ורואה אותם נחפזים לתפילה. איני רואה אותם מהלכים בנחת, אלא בחיפזון להספיק. הם אינם נראים מרוצים, אינם שלוים, אלא מפוחדים ויראים פן יאחרו, פן לא יגיעו בזמן, פן יבולע להם. להם יש דין וחשבון עם מישהו דמיוני. לי יש דין וחשבון רק לעצמי.

I look out the window and see them hurrying to the prayer. I don't see them walking leisurely, but in a hurry to be on time. They do not look satisfied, not at peace, but frightened and scared that they will be late, lest they don't arrive on time, lest they will be harmful. They have an account with someone imaginary. I am accountable only to myself.

ערב יום כיפור ה'תש"פ. אני זוכרת היטב את המשמרת שלי בצבא בערב ההוא, אותו יום ששי, על סף השבת. אני מדליקה שני נרות זכרון: אחד עבור הנופלים במלחמה ההיא ונר זכרון נפרד לזכר משפחתי – זו שהכרתי וזו שנספתה בשואה, שלא זכיתי להכיר.

Yom Kippur 5780. I remember my watch in the army that evening, that Friday, on the eve of the Shabbat. I light two memorial candles: one for those who fell in that war and a separate memorial candle for my family – for those I knew and the others who perished in the Holocaust, which I did not get to know.

במשפט אחד:

גמר חתימה טובה לכולנו, שנזכה להיות טובים זה לזו, שננהג בכבוד איש לרעותו, אמן!

In one sentence:

Gmar Chatima Tova to all of us (may we all be signed and sealed in the book of life), may we get to be good to each other, may we respect one another, Awomen!

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: