מתי ידעת ? When did You Know

לא ידעתי שאני לסבית עד שפגשתי אותך

I Didn’t Know I Was Gay Until You

אחת השאלות שלסביות שואלות זו את זו בשלב כלשהו היא "מתי ידעת?" והכוונה היא כמובן מתי ידעת שאת לסבית.

One of the questions Lesbians ask each other at some point is "when did you know?" and the intention is of course when did you know you were a lesbian.

זו שאלה כל כך נפוצה, כל כך שגרתית. אף הטרוסקסואל אינו שואל את זוגתו (או הטרוסקסואלית את בן זוגה) מתי ידעה זו שהיא הטרוסקסואלית. אנחנו שואלות זו את זו, משום שהחיברות שאנו עוברות משחר ילדותנו אינה מאפשרת לנו לדעת שיש דבר כזה שאשה אוהבת אשה אחרת ואיש יכול לאהוב איש ולא להחשב כחריג. אולי בדור הנוכחי של הנכדים שלנו זה נפוץ יותר, אולי הם יכולים לראות בגן שלהם שתי אמהות או שני אבות.

It's such a common question, so routine. No heterosexual asks their spouse when did they know they were heterosexuals. We ask each other, because the socialization we have from the dawn of our childhood don't allow us to know that there is such a thing where a woman loves another woman and a man can love a man and not be considered an unusual. Maybe in the current generation of our grandchildren it is more common, maybe they can see in their kindergarten two mothers or two fathers.

בכל פעם ששאלתי מישהי "מתי ידעת?" מעולם לא קיבלתי את השאלה "מתי ידעתי מה?" כתשובה. היה ברור למה התכוונתי ולא היה צורך להרחיב. כל אחת מהנשאלות זכרה מתי ידעה, מתי הבינה שהיא לסבית. כל אחת מהנשאלות זכרה היטב שידעה חשש מהרגע הראשון שהידיעה הזו חדרה למוחה. רבות חוו פחד נורא. זה לא היה פשוט. החברה לא הכילה אותנו כשהיינו צעירות. אני בספק אם היום זה קל יותר.

Whenever I asked someone "when did you know?" I never got the question "when did I know what?" as an answer. It was clear what I meant and no need to elaborate. Each of the respondents remembered when she knew, when she realized she was a lesbian. Each of the respondents remembered very well that she experienced worry from the first moment that this news penetrated her mind. Many experienced terrible fears. It wasn't easy. Society did not contain us when we were young. I doubt today is easier.

אולי החברה תקבל היום יותר מבתקופה שלי את מי שתספר שהיא לסבית, בעיקר הדור הצעיר יותר, דור ילדינו, גם אלה שלא ממש נתקלו בכאלה פנים אל פנים. אולי חרב הפיטורין לא תונף בגלוי מעל לראשה, ילדיה לא ילקחו ממנה. זאת, בעקבות חוקים שמגנים עלינו, אך תמיד אפשר להתענות למאן דהיא אם רוצים. בישראל השוביניסטית, בה אין ייצוג הולם לנשים באף שטח חשוב בחיינו, כולל בפוליטיקה (אולי בעיקר בפוליטיקה!) אנחנו לא נחשבות כל כך. פחות יקבלו הומואים, משום שעדיין, בחברה שלנו, 'הומו' זה בגדר קללה. שמענה אוהדי קבוצות כדורגל ולא רק אותם.

Maybe today society will accept more than in my days those who will tell she is a lesbian, especially the younger generation, the generation of our children, even those who have not really encountered a face to face with such. Maybe the dismissal sword wouldn't openly fly over her head, her children wouldn't be taken away from her. This is due to laws that protect us, but she could always be harassed if somebody wants to do so to her. In Chauvinist Israel, where there is no adequate representation of women in any important area of ​​our lives, including in politics (maybe especially in politics!) we don't count much. Homosexuals are less accepted because still, in our society, 'homo' is a curse. Hear football team fans and not just them.

ג'ואן ארמטריידינג – אותי עצמי אני

Joan ArmatradingMe Myself I

BBC Documentary 2019

במשפט אחד:

מתי ידענו?

In one sentence:

When did we know?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: