שוב טילים על ישראל  Again, Missiles on Israel

Rockets fired at Israel (DW News)

בסך הכל יצאתי מהארץ לגיחה קצרה לפאריז. ביאטריס הזמינה אותי לבלות איתה בנעימים שם.

Overall, I left the country for a short break to Paris. Béatrice invited me to spend a lovely time with her there.

ברכבת, בדרך לשדה התעופה, לא האזנתי לחדשות. אני משתדלת כמה שפחות להתעצבן מהמצב המחורבן בארץ עם ראש ממשלה ושרים מושחתים הנאחזים בכסאותיהם משל היו אלה קרנות המזבח. הבידוק עבר במהירות, משום שלא היתה לי כבודה רבה ועד לרגע העליה למטוס הייתי עסוקה בקריאה, מתעלמת מהרעש שמסביב. הייתי בתוך הבועה שלי, עם אוזן כרויה לכריזה לעלות למטוס.

On the train, on my way to the airport, I didn't listen to the news. I try as little as possible to get annoyed by the drek situation in Israel with this corrupt prime minister and his ministers clinging to their chairs seeking refuge by seizing the corners of the altar. The security check passed quickly because I didn't have much luggage and till the time I boarded, I was busy reading, ignoring the surrounding noise. I was in my bubble, with my ear attentive to the announcement to board the plane.

ברגע שהמטוס עזב את השרוול, התחיל מחול השדים כשהתבשרנו על התקפת הטילים על ישראל. ההרגשה הראשונה שעלתה בי, היתה שאני נמצאת בתוך קופסא מעופפת שטיל עלול להגיע אליה. חוסר אונים מוחלט. ההמראה עברה בשלום וכל הנוסעים נצמדו לחדשות ולא זזו מהן במשך כל חמש שעות הטיסה. בדרך כלל, בזמן טיסה אני צופה בסרט, אוכלת, מצלמת מלא תמונות מהחלון. הפעם, אף אחד לא הביט החוצה. עיני כולם היו דבוקות למסכים.

As soon as the plane left the cuff, the demon dance began as we were notified of the missile attack on Israel. The first feeling that struck me was that I was in a flying box that a missile might reach. Absolute helplessness. Take-off was safe and all passengers clung to the news and did not move during the entire five hours of flight. Usually, during a flight, I watch a movie, eat, take many photos from the window. This time, no one looked outside. All eyes were glued to the screens.

ביאטריס פגשה אותי בנמל התעופה הצרפתי, עיניה מביעות את דאגתה. "שוב סיבוב מלחמה?" אמרה, כורכת את זרועותיה סביבי, מנסה לנחם.

"עוד אלימות מצד החארות הטרוריסטים", השבתי לה. לא שיחה שגרתית בין נשים שנפגשות כדי לבלות בנעימים זו עם זו.

Béatrice met me at the French airport, her eyes expressing her concern. "War round again?" She said, wrapping her arms around me, trying to comfort.

"More violence from the drek terrorists," I replied. Not a routine conversation between women who meet to enjoy their time together.

Hananya Naftali – Israel is on High Alert for War

במשפט אחד:

אין לי מושג איך יעבור עלינו השבוע הזה.

In one sentence:

I have no idea how will this week pass upon us.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: