שגרת חרום Emergency Routine

תנועה ציבוריתשגרת חֵרום

Public MovementEmergency Routine

זו המצאה ישראלית. אין שום מקום אחר בעולם בו שורר מצב אבסורדי כזה של שגרת חרום.

It's an Israeli invention. There is nowhere else in the world where such an absurd situation like emergency routine prevails.

ביאטריס ואני מטיילות על גדת הנהר, כפי שעשינו פעמים לא מעטות בעבר. היא נוטלת את ידי. אני חשה את חמימותה, את הנעימות של יד אשה אהובה בתוך ידי. אני מזכירה לעצמי שאנחנו לא בארץ, כך שמותר לי להשתחרר מן ההרגשה של 'מה יגידו' עוברי האורח ולאפשר לעצמי להנות מן הרגע. מאוד קשה לי. בכל זאת, שנים לא מעטות של דיכוי ושל אי יכולת לבטא את עצמנו עברו על הדור שלי.

Béatrice and I stroll on the riverbank, as we have done quite a few times before. She takes my hand. I feel her warmth, the pleasantness of a beloved woman's hand in mine. I remind myself that we are not in Israel, so I can let go of the feeling of what the bystanders 'will say' and allow myself to enjoy the moment. It's very hard for me. After all, quite a few years of oppression and inability to express ourselves have passed on my generation.

בארץ הסתיים לעת עתה הסבב הזה, כפי שהם מכנים זאת, והתחלנו שוב בשגרת החרום שלנו. מה זה שגרת חרום? זה לא להיות מסוגלים להרגע, להנות מן הרגע באופן מוחלט, להיות כל הזמן בהיכון משום שכל שניה יכולה לצוץ הקריאה המפחידה של 'צבע אדום' במערכות הכריזה עם רעש הסירנה העולה ויורדת שרק למשמעה אני מתחילה לרעוד בכל הגוף ולהזיל דמעות בלתי נשלטות. כל המדינה בטראומה, אין לנו פוסט בכלל, משום שזה נמשך ונמשך ונמשך ואין רואים לזה סוף.

In Israel, this round, as they call it, ended for now and we started our emergency routine again. What is an emergency routine? It's not being able to calm down, to completely enjoy the moment, to be constantly on standby because every second can pop up the scary call of 'Red Colour' by the public address system with the siren noise that just by hearing it I start trembling all over my body and pouring uncontrollable tears. The whole state of Israel is in trauma, we have no post at all, because it goes on and on and on and there is no end to it.

אני חושבת על הצד השני, שסובל הרבה יותר מאיתנו. לא שאפשר להשוות סבל, אך להיות שבוי ומונהג בידי ארגון טרור אולי קשה יותר מאשר 'רק' תחת דיקטטור שיש לעקרו מכסאו בכוח. אני מתנחמת שנצליח בסופו של דבר להעיף מאיתנו את החרא העומד בראשנו למקומו הראוי – מחוץ לחיים הציבוריים. בעזה, בלבנון וגם בסוריה המצב לא כל כך נתון לשינוי כפי שזה נראה כרגע. מסכנים התושבים שם.

I think of the other side, which suffers a lot more from us. It is not possible to compare suffering, but to be held captive and led by a terrorist organization is perhaps more difficult than 'just' under a dictator who must be uprooted from his chair by force. I am comforted that we will eventually kick out that drek who stand in the head of the ministers and put him in his rightful place – out of public life. In Gaza, Lebanon and Syria, the situation is not so much undergoing change as it currently appears. Poor residents there.

Artist Talk: Alhena Katsof and Dana Yahalomi of Public Movement

במשפט אחד:

שגרת חרום בישראל, מבט מחופשה נעימה בפאריז.

In one sentence:

Emergency routine in Israel, a view from a nice vacation in Paris.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: