אישה על ספסל   A Woman on a Bench

13:55, בדיוק כשהילדים נאספו כדי לצאת מהמסגרות שלהם, נפתחו ארובות השמיים לרווחה ושפכו את חמתם על פני הארץ. כרגיל. גשם אוהב ילדים.

13:55 Just as the children gathered to get out of their educational settings, the chimneys in the sky opened widely and it started raining cats and dogs (the mice probably joined as well). As usual. Rain loves children.

מיהרתי לקום מהמחשב בו הייתי שקועה בספר נוסף עליו אני שוקדת בימים אלה, כדי להגיף את התריסים. הגשם היה חזק מאוד ודי חששתי מברד. לא רציתי להעמיד במבחן את החלונות. הבית הזה ישן למדי והכל פה די רעוע ולא מאוד יציב. עדיף להיות על הצד הבטוח יותר.

I quickly got up from the computer where I was immersed in another book I am working on these days to close the shutters. The rain was very heavy and I was quite worried about hail. I didn't want to put the windows to the test. This house is pretty old and everything here is quite shaky and not very stable. It's better to be on the safer side.

השמיים היו שחורים משחור. שורת מכוניות עמדה זו אחרי זו, גלגליהן חצי על המדרכה, נהגיהן צופרים בקולי קולות, כאילו זה יעזור לזרז מישהו. אנשים התרוצצו בחיפזון תחת הגשם הניתך ארצה כדי לאסוף את צאצאיהם מגן הילדים ונעו במהירות רבה יותר אחרי שסיימו לרתום אותם אל כסאותיהם במכוניות. הבטתי במחזה בסקרנות רבה. נדמה היה שחבורת נמלים חרוצה מתרוצצת כדי לחלץ את הקן מפני הצפה רק בלי הרעש שבני האדם עושים.

The sky was extremely black. A row of cars, one after the other, stood with their wheels half on the sidewalk, their drivers honking loudly, as if it would help speed someone up. People ran around under the rain pouring heavily to the ground, hurrying to pick up their offspring from the kindergarten and moving more quickly after they had finished harnessing them to their car seats. I looked at the scene with great curiosity. It was like a bunch of ants running around to extract the nest from flooding only without the noise that humans make.

תמר אייזנמן ויוני רכטרהגבירה בחום

Tamar Eisenman & Yoni RechterLa Dame Brune

אישה אחת ישבה לה בודדה על הספסל במדרכה מעבר לכביש, אדישה למתרחש. נראה היה בבירור שאין לה שייכות כלשהי לאף אחד מהילדים המחולצים מהגן. היא פשוט ישבה שם, ראשה שמוט לפניה, מניחה לגשם לזלוף על פניה, בגדיה, רגליה, על כל-כולה. ממקומי, מוגנת מאחורי חלון הדירה, לא יכולתי לראות בבירור את פניה. אי אפשר היה לדעת מה מצבה, אם חיה היא או שמא פרשה מאיתנו לעולם אחר. מה עלי לעשות במקרה הזה? לרדת לבדוק את מצבה כשאנשים כה רבים סביבה? לא יכולתי שלא לתהות איך אין אף אחד ניגש אליה כדי לבדוק מה קורה. מה קרה לבני ישראל שהיו תמיד 'רחמנים בני רחמנים' ולא היו מניחים לאף אחד בשעת מצוקה? זמנים רעים עוברים עלינו, ימים רעים מאוד. הורדתי את התריס וירדתי אליה כדי לברר את מצבה. לא הייתי מסוגלת להשאיר אישה בגשם בלי לדעת אם היא זקוקה לעזרה.

A woman was sitting alone on the bench at the pavement across the road, indifferent to what was happening. It was clear that she didn't have any connection to any of the children releasing from the kindergarten. She just sat there, her head slumped in front of her, letting the rain run down her face, her clothes, her legs, all over. From my place, protected behind the apartment window, I couldn't see her face clearly. It was impossible to know what her condition was, whether she was alive or left us to another world. What should I do in this case? Get down to check her condition when so many people are around her? I couldn't help but wonder how no one approached her to see what was going on. What happened to the Israelites who were always merciful and would not let anyone in time of trouble to be on their own? Bad times are passing upon us, very bad days. I lowered the shutter and went down to her to find out her condition. I couldn't leave a woman in the rain without knowing if she needed help.

תוך שניות, מהרגע בו יצאתי מהבנין, נרטבתי כולי. לקחתי זאת בחשבון לפני כן וכבר תכננתי איך אני חוזרת לדירה המחוממת ומחליפה את בגדי. לא היתה לי בעיה עם זה. הבעיה שכן היתה לי, זה לראות אישה זקנה זרה יושבת קפואה ללא יכולת לזוז. לפחות היא נשמה. הזמנתי מיד אמבולנס וחיכיתי עד לבואו. אין לי מושג איך זה עשה את הדרך בגשם הזלעפות הזה והגיע אלינו תוך ארבע דקות – זה רק הודות לכשרונו של הנהג. הפרמדיק הבטיח לי שהיא תהיה בסדר, שהיא סובלת מהיפותרמיה ושבבית החולים יטפלו בה כראוי. אני סומכת על כוחותינו.

Within seconds, from the moment I left the building, I got wet all over me. I had taken this into account before and was already planning how I get back to the heated apartment and change my clothes. I had no problem with that. The problem I had, was to see a strange old woman sitting frozen without being able to move. At least she was breathing. I immediately called an ambulance and waited until its arrival. I have no idea how it made its way through this torrential rain and reached us in four minutes – it's only thanks to the driver's talent. The paramedic assured me that she is going to be fine, that she was suffering from hypothermia and that the hospital will treat her properly. I trust our forces.

יוריה היפ – גשם

Uriah HeepRain

במשפט אחד:

זה הזכיר לי את ארוע 183.

In one sentence:

It reminded me of Event 183.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: