ארכיון חודשי: ינואר 2020

אוירה של יום ששי Friday's Atmosphere

פמוטים Candlesticks

פמוטים   Candlesticks

יום ששי הוא יום של קבלת השבת, גם אצל חילונים (אם כי לא אצל כולם). אוירה של יום ששי שונה מזו של ימי השבוע הרגילים.

Friday is a day of Kabbalat Shabbat (welcoming of the Sabbath), even for secular people (though not for everyone). Friday's atmosphere is different from the usual weekdays.

אני חילונית ואיני מאמינה בשטויות הדתיות, אך אני יהודיה וישראלית וחושבת שיש צורך לשמור על המסורת בלי לכפות אותה על זולתי. האמת היא, שבראיה לעתיד, המשמעות של שמירה על המסורת גם היא אינה חשובה, כי העתיד מי תשורנו ומי תתקע לידנו שבכלל נהיה קיימות, אם נשרוד את כל המרעין בישין שהאדם והרוע שבו מביאים עלינו.

I am secular and do not believe in religious nonsense, but I am Jewish and Israeli and think that tradition has to be maintained without imposing it on others. The truth is, that looking to the future, the significance of maintaining the tradition is also not important, because who can predict the future and who can assure us that we will even exist, if we survive all the deep troubles that man and the evil within him bring upon us.

אנחנו קבוצה של 21 נשים. התחלנו 7 וגדלנו. כמה שיותר, יותר טוב. זה התחיל לפני כשלוש שנים בסטודיו לאימון גופני, כשפעם, אחרי אימון, הציעה מישהי למתאמנות להצטרף אליה לבית הקפה ולבלות קצת. 6 מאיתנו נענו לה, כולל אני, וכך התחלנו לשבת יחד אחרי האימונים ולבלות יחד בכיף. עם הזמן, הצטרפו עוד כמה, הן מהסטודיו והן בשיטת חברה שהביאה חברה. עם הזמן, הצעתי להן לבוא איתי לסרטים שמוקרנים אחר הצהריים לאנשים בגילנו. עם הזמן, התחלנו להזמין את החבורה אלינו בימי ששי לסעודת השבת. ישנן כמה נשים שאין להן משפחה או שזו גרה רחוק מהן והן בודדות בששי ובשבת. אנחנו הפכנו להיות המשפחה שלהן.

We are a group of 21 women. We started 7 and grew. The more the merrier. It started about three years ago in the gym, when once, after a workout, someone offered the trainees to join her at the café and spend some time. 6 of us accepted the invitation, including me, and so we started sitting together after training and having fun together. Over time, a few more joined, both from the studio and the friend brings a friend way. Over time, I suggested that they come with me to the movies that are screened in the afternoons for people our age. Over time, we began to invite the group to us on Fridays for the Shabbat dinner. There are some women who don't have a family or who their family lives far from them and are alone on Friday and Saturday. We became their family.

הערב התארחנו אצל מישהי בפעם הראשונה ולמדתי דבר חדש: שיש כאלה העושות קידוש, אך אינן מדליקות נרות. כל הרעיון של קבלת השבת הוא הדלקת הנרות. אלה משרים את האוירה המיוחדת של יום ששי, כי מה הטעם ביום ששי בלי נרות ובלי האור שהם מפיצים? אין לי בעיה של להדליק את הנרות ממש לפני סעודת השבת, לאו דוקא בזמן שהדתיים מתעקשים עליו. אני גמישה. הרבה יותר נעים לשבת לשולחן השבת כשהנרות דולקים ולא עם פמוטים כבויים.

Tonight, we gathered at someone's house for the first time, and I learned something new: that some do the Kiddush (the sanctification of the Sabbath), but don't light candles. The whole idea of ​​Shabbat is the candle lighting. They create the special atmosphere of Friday, because what's the use of Friday without candles and the light they distribute? I have no problem lighting the candles just before the Shabbat meal, not necessarily at the time the religious insist on. I'm flexible. It is much nicer to sit at the Shabbat table when the candles are lit and not with candlesticks no longer burning.

התאספנו סביב השולחן, עומדות לפני כסאותינו, חלק יושבות בשל גילן המתקדם שאינו מאפשר להן לעמוד זמן ממושך. השולחן ערוך בצורה נאה ומשובבת את העין. המתנו לבעלת הבית. בזמן כזה, אני תמיד מנסה לנחש באיזה גרסא תבחר בעלת הבית להדליק את הנרות: האם בנוסח של אמירת הברכה לפני ההדלקה או בסגנון של אמירת הברכה אחרי הדלקת הנרות. כפי שראיתי בבית אמי זצ"ל, אני נוהגת לומר את הברכה ואז להדליק את הנרות. בשל כך אמרו לי שאני לא אשכנזיה. לא מזיז לי. מבחינתי, כמו שקודם מברכין על מאכל או משקה לפני שאוכלין, כן יש לברך על הנרות בטרם מדליקין. צריכות להיות עקביות.

We gathered around the table, standing in front of our chairs, some sitting due to their advanced age, which did not allow them to stand for a long time. The table was nicely arranged and delight to the eye. We waited for the landlady. At such times, I always try to guess in what form the homeowner chooses to light the candles: whether in the version of saying the blessing before lighting it or in the style of saying the blessing after lighting the candles. As I learned from late mother, I usually say the blessing and then light the candles. That's why I was told I was not Ashkenazi. I really don't care. For me, just as you first bless on food or drink before eating, so you should say the blessing for the candles before you light them. We should be consistent.

בעלת הבית התחילה לומר את הקידוש בלי להדליק את הנרות. אז גם שמתי לב שאין פמוטים על השולחן או בקרבת מקום. תהיתי על הענין וציינתי לעצמי שעלי לבררו. הייתי סקרנית לדעת למה טרחה לעשות את הקידוש בלי להדליק את הנרות. זה היה מוזר מאוד. אם אינה מאמינה בשטויות הדתיות, אז לְשם מה הקידוש? אם היא שומרת מסורת, אז למה בחרה להשמיט את הדלקת הנרות?

The landlady began to say the Kiddush without lighting the candles. Then, I also noticed that there are no candlesticks on the table or nearby. I wondered about the matter and told myself that I should find out what is was. I was curious to know why she bothered to do the kiddush without lighting the candles. It was very strange. If she does not believe in religious nonsense, then what is the Kiddush for? If she keeps the tradition, then why did she choose to leave out the candle lighting?

בדרך חזרה, עת פסענו בנחת לבתינו, מעכלות את הערב הנחמד, תהתה מישהי על העדר הנרות. "גם לי זה לא ברור", אמרה מישהי אחרת.

"מישהי שאלה אותה על כך?" חקרתי.

"לא נעים", העירה מישהי. "זה הבית שלה וזו הפעם הראשונה שהיא הזמינה אותנו אליה."

"מי הביאה אותה?" חקרה מישהי. התברר שזו שהביאה אותה לחבורה, גרה במקום אחר ולא צעדה איתנו. אמרתי לעצמי שאולי אטלפן אליה מחר ואבדוק. אני סקרנית מאוד. לא שיש בכך בעיה כלשהי. מבחינתי, כל אחת יכולה לקבל את השבת כראות עיניה. אני רק סקרנית לדעת מאין זה נובע, זה הכל.

On the way back, as we walked leisurely to our homes, digesting the nice evening we had, someone wondered about the lack of candles. "It's not clear to me either," said someone else.

"Anyone asked her about that?" I enquired.

"It's embarrassing," someone commented. "It's her home and this is the first time she's invited us to it."

"Who brought her?" Someone questioned. It turned out to be the one who brought her to the group, lives elsewhere, so she wasn't walking with us. I told myself I might call her tomorrow and check. I'm very curious. Not that this is a problem. For me, anyone can welcome the Sabbath as they see fit. I'm just curious to know where it comes from, that's all.

Family Sing Along – Everybody Loves Saturday Night

במשפט אחד:

אין זה משנה איך מקבלין את השבת, העיקר שזה בחברותא ובכיף.

In one sentence:

It does not matter how one welcomes the Shabbat, the main thing is that it is welcomed among a circle of people – friends and family, and with fun.

כוחנו באחדותנו   Our Strength in Our Unity

אפקט בנטלי – קדימון

The Bentley Effect – Official Movie Teaser

בצע כסף וחמדנות מניעים אנשים רעים שדורסים בכל כוחם את מי שעומד בדרכם. תפקידנו, כאנשים הטובים, לעצור בעדם ולהשאיר לצאצאינו עולם טוב יותר.

Lucre and greed motivate bad people who trample those who stand in their way. It is our job, as the good people, to stop them and leave to our offspring a better world.

אחת השיטות לשלוט בחבורות של אנשים היא לסכסך ביניהם כדי להפרידם ולזרוע בתוכם שנאה זה לזה. במקום להיות חבורה מלוכדת, מפוררים אנשים משל היו אלה פירורים ואז משליכים אותם לפח. לצערי, תמיד יהיו כאלה שינהו אחר הרעים ויזינו את מעשיהם הנפשעים בתמיכתם, אבל אלה אנשים רעים. אני חולמת על עולם נקי לגמרי מהסוג הרע והמרע ומיחלת בכל לבי שזה יתגשם, אמן כן יהי רצון!

One method of controlling groups of people is to incite them to separate and infuse hatred to each other. Instead of being a cohesive bunch, people are being crumbled as if they were crumbs, and then they are being thrown to the trash. Sadly, there will always be those who flock after the bad guys and feed their criminal acts by supporting them, but these are bad people. I dream of a completely clean world of the malicious people who are committing evil, and I wish with all my heart for it to happen, so be it, amen!

ישנם כמה סיפורים מחממי לב המראים איך אנשים שהתאחדו למען מטרה טובה, הצליחו להעביר את רוע הגזרה של האנשים הרעים. מפיח תקוה בלב שאפשר לעשות טוב בעולם שצועד לקראת רוע, אנרכיה, כאוס ושנאת כל מי שאינו אתה. אולי אנחנו צריכים מבול נוסף שישטוף את הרוע מעל פני האדמה וישאיר רק את האנשים הטובים למען יכוננו חיים טובים לכל, ללא הבדל כלשהו וללא אפליה. אפשר רק לקוות לטוב, זה מה שנותר.

There are some heart-warming stories that show how people who united for a good cause succeeded in erasing the malicious intentions of the bad people. It instils hope in the heart that good can be done in a world which is marching towards evil, anarchy, chaos and hatred of all who are not you. Maybe we need another Deluge that will wash away all evil from the face of the earth and leave only the good people to establish a good life to all, without any difference or discrimination. One can but hope for the best, that's what remains.

Barbara Coloroso – From school yard bullying to genocide

במשפט אחד:

כוחנו באחדותנו. הבה נתאחדה כדי למגר את הרוע מקרבנו ומעל פני האדמה.

 

In one sentence:

Our strength in our unity. Let us unite to eradicate evil from the face of the earth.

היא עמדה על המרפסת   She Stood on the Balcony

ליזה מינלי – אולי הפעם

Liza MinnelliMaybe This Time

היא הזדמנה אל חיי להרף עין, בקושי ללילה אחד ויום שהלך והכביד. רציתי כבר שהיא תעזוב.

She happen to arrive to my life for a brief moment, barely for one night and a day that was getting heavier. I very much wanted her to leave.

ישנן נשים החולפות על פני חיי שלא כדי להשאר, למרות שאני כל כך רוצה שתבוא כבר האחת. בהתחלה, לפני שההכרות מעמיקה, ישנה התקוה הזו שהנה, אולי הפעם זה יקרה, אולי… אך זה לא קורה. אין לי מושג בשביל מה כל התצוגה המיותרת הזו. שתבוא כבר האחת וזהו! לא חבל על הזמן שעובר?

There are women who pass through my life in order not to stay, although I so much want for the one to come along already. At the beginning, before we deepen in getting to know each other, there is this hope that here, maybe this time it will happen, maybe… but it does not happen. I have no idea what all this unnecessary display is for. May the one come already and that's it! Isn't it a waste of time that goes by in vain?

הלכתי אתמול להוציא חבילה מנקודת מסירה. הדואר אצלנו נהיה עצלן ובמקום לחלק את החבילות שמגיעות אליו לאנשים שגרים קרוב, הוא מפזר אותן על פני העיר. אני גרה במרכז העיר וקרוב למדי לסניף הדואר המרכזי, אך למה שלא אקבל שם את החבילות שלי אם אפשר להריץ אותי על פני העיר ללא כל סיבה? ככה זה פה, הכל כל כך לא יעיל ובעיקר נגד האזרחים במקום להיות בעדם.

I went yesterday to get a parcel from a delivery point. Our mail is getting lazy and instead of distributing the parcels that reach it to people who live nearby, it spreads them all over the city. I live in the city centre and fairly close to the central post office, but why not get my parcels there if they can make run across the city for no reason? That's how it is here, everything is so ineffective and mostly against the civilians instead of being in their favour.

טפו-טפו-טפו, אני בריאה ויכולה לצעוד בקלות, כך שמבחינתי זו הזדמנות מצוינת לחלץ את עצמותי. אני משתדלת לראות את חצי הכוס המלאה. עדיף לחיות בטוב, לא ככה? אין סיבה שאתלונן על משהו שטוב לבריאות.

Tfu-tfu-tfu, touch wood, I am healthy and can walk easily, so for me this is a great opportunity to stretch my bones. I try to see the glass half full. It's better to live well, isn't it? There is no reason to complain about something that is good for the health.

בנקודת המסירה היה קצת עמוס. הייתי הרביעית בתור. זו שהיתה לפני הדוכן, השתהתה מאוד ולקחה את הזמן שלה כדי לבלבל את המוח למחלקת. השמוק שעמד אחריה, התחיל להשמיע קולות של אי שביעות רצון שלא זכו לאוזן קשבת. אחרי מספר דקות פקעה סבלנותו והוא התחיל לתקוף: "גברת, כאן לא סלון תסרוקות, כאן אין זמן לפטפוטים!"

הגברת אליה פנה, התעלמה ממנו לגמרי והמשיכה בשלה. היא לא פטפטה על הא ועל דא, אלא התעקשה לבדוק את תכולת החבילה בטרם תעזוב, כדי שהמחלקת תהיה עדה לכך שאכן קיבלה את מה שהזמינה. היא הסבירה שהנסיון שלה עם חבילות מסוג זה לא היה טוב ופעמיים אכלה אותה כשפתחה את החבילות בבית ולא מצאה את מה שהיה צריך להיות בתוכן. בפעם הזו החליטה לזמן לעצמה עדים. בצדק. רק שלאדון לא היתה סבלנות. שמוק הוא שמוק.

At the delivery point it was a little cluttered. I was the fourth in line. The one in front of the person who delivers the parcels paused a lot and took her time to bother her a lot. The shmuck who stood behind her began to make voices of dissatisfaction that didn't get any attention. After a few minutes his patience expired and he began to attack: "Lady, here is no hair salon, here is no time for chatter!"

The lady to whom he addressed, ignored him completely and remained adamant. She didn't chatter about things of no importance, but insisted on checking the contents of the parcel before leaving, so that the delivery person would see that she did receive what she had ordered. She explained that her experience with parcels of this kind was not good and twice she fell for it when she opened the parcels at home and did not find what should be in them. This time she decided to witnesses. Rightly. Only the shmuck had no patience. A shmuck is a shmuck.

האשה שלפני, שעמדה אחריו, ניסתה להרגיע אותו ולבקש ממנו לגלות סבלנות, אך זה כמובן לא התכוון לעשות כן וצעק עליה שלא תתערב. הפעם, החליטה המחלקת להשליט שקט. "אפשר לבקש קצת שקט? אני לא יכולה לעבוד ככה!" התלוננה. האדון רטן, אך סתם. תוך מספר דקות סיימה הלקוחה שלפניו את ענייניה לשביעות רצונה, היות ומצאה בחבילה שלה את כל מה שהזמינה ולא היו לה תלונות. התור התקדם.

The woman in front of me, who was standing behind him, tried to calm him down and ask him to be patient, but of course he had no intention to do so and yelled at her not to intervene. This time, the delivery woman decided to impose silence. "Can I ask for some quiet? I can't work like that!" She complained. The shmuck grumbled, but shut up. Within a few minutes, the client before him had finished her business to her satisfaction, as she found in her parcel everything she had ordered and had no complaints. The queue moved forward.

דקות מספר לאחר מכן, כשיצאתי מהמקום, החבילה בידי, עמדה הלקוחה שלפני בחוץ ונראה היה שהיא המתינה לי. "צריכה טרמפ?" הציעה. הבעת ההפתעה על פני היתה גלויה. "אני מכירה אותך", הסבירה בחיוך. "את הולכת לַסרטים אחר הצהריים, נכון?" הנהנתי בראשי לחיוב. 'אני אמנם הולכת', הרהרתי בלבי, 'אך לא זכור לי שראיתי אותה. ללא שום קשר, טרמפ זה נחמד. היא נראית נחמדה. אוכל לתהות על קנקנה תוך כדי נסיעה'.

A few minutes later, as I was leaving the place with the parcel in my hands, the customer in front of me was standing outside and seemed to be waiting for me. "Need a ride?" She suggested. The surprise expression on my face was clear. "I know you," she explained with a smile. "You're going to the afternoon movies, aren't you?" I nodded in affirmative. 'I go,' I thought, 'but I don't remember seeing her. Nevertheless, a ride is nice. She looks nice. I can figure her out while she will be driving'.

הדלתות בקונצרט (להקת מחוה לדלתות) – אנשים הם מוזרים

The Doors in Concert – People Are Strange

מתוך נימוס ולאות תודה על הטרמפ, הצעתי לה לעלות אלי לקפה ועוגה. היתה לי שעה פנויה. לא חשבתי שהיא תתעלק עלי ותשאר ליותר מכך. כמה זמן לוקח לשבת לקפה ועוגה? בסך הכל חשבתי שיהיה נחמד להכיר מישהי חדשה. עשרים וארבע שעות לאחר מכן, היא עמדה על המרפסת שלי בהבעה מהורהרת והשקיפה בסקרנות על השכונה ועל השמש השוקעת בין העננים. הבאתי לנו קפה, הבאתי גם עוגה. הבטתי בה ואמרתי לעצמי שזו לא תדרוך יותר על סף דלתי. איני אוהבת עלוקות.

Out of courtesy and as a sign of my gratitude for the ride, I suggested that she come up for coffee and cake. I had free hour. I didn't think she was going to leech on me and stay for more than an hour. How long does it take to sit down for coffee and cake? I just thought it would be nice to get to know somebody new. Twenty-four hours later, she stood on my balcony with a thoughtful expression, curiously observing over the neighborhood and the setting sun amongst the clouds. I brought us coffee, I also brought a cake. I looked at her and told myself she was no longer going to set her foot on my doorstep. I don't like leeches.

במשפט אחד:

אנשים הם מוזרים.

In one sentence:

People are strange.

תוכנית המאה של טראמפ   Trump's Century Plan

החלק הכלכלי של עסקת המאה – 50 מיליארד דולר לפלסטינים

The economic part of the century deal – $ 50 billion for Palestinians

כבר הובאו לפנינו תוכניות שונות ומשונות, כבר היו לנו הצהרות חגיגיות, כבר עברנו הרבה, אפילו מאוד. מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. לדאבוננו.

We have already got different and odd plans before us, we already had festive statements, we have already gone through a lot, even very much. What has been will be again, what has been done will be done again; there is nothing new under the sun. Unfortunately.

שני שמוקים זחוחי דעת עומדים על במה ומצהירים הצהרות שחוץ מלהבעיר אש באזור, הן לא תעשינה טוב. הלואי ואתבדה ואכן שני אלה, הכל כך לא ראויים להיות בתפקידיהם, יצליחו בתוכנית הזו ויביאו את השלום הנכסף. אני פסימית מאוד לגבי התכנות הדבר, למרות שאני מאוד אופטימית מטבעי.

Two smug shmucks stand on a stage and make statements that besides setting fire to the area, they will not do any good. I wish to be proven wrong and indeed these two, so unworthy of their positions, will succeed with this program and bring the long-awaited peace. Although I'm very optimistic by nature, I'm very pessimistic about its feasibility.

במשפט אחד:

הבה נקוה לטוב.

In one sentence:

Let's hope for the best.

בתי הקברות מלאים   The Cemeteries are Full

כולנו יודעים במה מלאים בתי הקברות – בכאלה שחשבו שאין להם תחליף.

We all know what cemeteries are filled with – with those who thought they were irreplaceable.

אתמול בלילה התבשרנו על מותו בתאונה של שחקן הכדורסל קובי בראיינט יחד עם עוד כמה אנשים שהיו איתו במסוק. מוקדם יותר, בצהריים, התבשרנו כי לברון ג'יימס עקף את קובי בראיינט והגיע למקום השלישי של קלעי כל הזמנים. שני הארועים הללו עשו כותרות גדולות הן אתמול ובעיקר היום, כשהם מעיבים, הארועים הללו, על ארועים הרבה יותר חשובים ומשמעותיים בחיינו שנדחקו לשוליים: עדיין ישנן שריפות גדולות באוסטרליה, עדיין מליוני אנשים ברחבי העולם סובלים חרפת רעב, עוני, אונס, רצח ושאר מרעין בישין, עדיין אנחנו בתחילת הארוע הקשה של התפרצות מחלת הקורונה שאף אחד אינו יודע מה לעשות נגדה, עדיין אנשים רוצחים בעלי חיים לשם שעשוע ו/או בצע כסף, עדיין יש לנו את בעיית ההתחממות הגלובלית שאינה הולכת לשום מקום ונראה כי אי אפשר לפתור.

Last night we were notified of the death of basketball player Kobe Bryant in an accident, along with several other people who were with him in the helicopter. Earlier, at noon, we were told that LeBron James had overtaken Kobe Bryant and reached the third place of all-time scoring. Both of these events made big headlines yesterday and most of today's. These events were shading on far more important and significant events in our lives, that were pushed into a corner: there are still major fires in Australia, still millions of people around the world are suffering from famine, poverty, rape, murder and other malice, we are still at the beginning of the hard case of the corona disease outbreak that nobody knows what to do about it, people are still killing animals for fun and/or to make money, we still have the global warming problem that is going nowhere and it seems impossible to solve.

משהו גדול מאוד השתבש בעולמנו, הערכים פסו, נעלמו. אחרי מלחמת העולם השניה והסיסמא "לא עוד", היתה תחושה שחלק מסוים באנושות – הגרמנים, אותם אנו מכנים היום נאצים כדי להבדילם מהגרמנים בני ימינו – ירדו לשפל המדרגה מבחינה אנושית ומשם אפשר רק לעלות. בבחינת: "הבה נפתח דף חדש, נקי למען עולם טוב וצודק לכלל האנושות". אך עם השנים הסתבר שמשם אפשר גם לרדת וכבר הזכרתי לא פעם ולא פעמיים את רצח העם המתמשך, כשבכל פעם עם אחר נופל קרבן לשאיפות הבצע/ההתפשטות/הרוע וכו' של עם אחר. כפי שעולמנו נראה היום, נראה כי לקחי השואה לא נלמדו ואין הם מיושמים. אין לנו עולם טוב יותר מאשר ערב מלחמת העולם השניה. אולי אפילו גרוע יותר בשל הטכנולוגיות שהפכו אותנו נגישים יותר זה לזה.

Something very big has gone wrong in our world, values ​​have disappeared, gone. After World War II and the slogan "No more", there was a sense that a certain part of humanity – the Germans, whom we now call Nazis to distinguish them from the Germans of our days – has fallen to the lowest level in a humanly aspect, and from there humanity can only be ascended. In terms of: "let's open a new clean page for a good and fair world for all mankind". But over the years it turned out that from there you can also go down and I have already mentioned not once or twice the ongoing genocide, each time with another nation falls victim to the greed/ expansion/evil, etc. of another nation. As our world looks today, the lessons of the Holocaust seem to have not been learned or applied. We have no better world than at the eve of World War II. Perhaps even worse, due to the technologies that have made us more accessible to each other.

צאנה וראינה את המנהיגים המושחתים, הפושעים, חסרי הערכים, המוסר והמצפון, העומדים בראש המדינות המובילות בעולם והקובעים את סדר היום של כולנו, לא רק של עמיהם. איזו דוגמא יכול מישהו לקחת מהם? לאף אחד מהם לא ממש אכפת מהבעיות האמיתיות של העולם שדורשות פתרון דחוף ומיידי כדי שהאנושות תמשיך להתקיים. אמרתי אתמול למישהי שאני מתכוונת לחיות לפחות עוד 40 שנה בבריאות טובה, באושר ובעושר כדי לראות חִימֵשוֹת. הלה ענתה לי: "אני שמחה שאת אופטימית, אבל נראה לך שהעולם לא יחרב לפני כן לפי איך מה שקורה היום?" צדקה, אך איני יכולה אחרת אלא להיות אופטימית, משום שזה טבוע בי עמוק.

Come and See the corrupt, criminally, lacks of morality and values, unscrupulous leaders who head the world's leading countries and set the agenda for all of us, not just their peoples. What example can someone take from them? None of them really care about the real problems of the world that require an urgent and immediate solution for humanity to continue to exist. I told someone yesterday that I intend to live happily and in good health and wealth for at least another 40 years to see the offspring of my great grandchildren. She replied: "I'm glad you're optimistic, but don't you think the world won't be ruined beforehand according to what happens today?" She was right, but I can't help it but being optimistic, as this is deeply ingrained in me.

לכולנו יש תחליפים, גם ל"אגדת ספורט" כמו קובי בראיינט, זה שאנס את החדרנית ויצא מזה בלי לעמוד לדין משום שהיא הסכימה (או שלא היתה לה ברירה) לקבל ממנו דמי שתיקה. אני כבר לא מדברת על כך שהוא בגד באשתו במעשה הזה. זה ענין שבין שניהם, אך בהחלט מעיד על אופיו של האנס הבוגדני. מישהו אמר לי היום: "אבל הוא לא הורשע! מה את רוצה ממנו? הוא אפילו לא הועמד לדין!" מה לעשות, יוצא לי מדי פעם להחליף מלים פה ושם גם עם שמוקים ומטומטמים. עניתי לו: "העובדה שהוא לא הועמד לדין ולא הורשע, אין לה דבר וחצי דבר עם העובדה שהוא פגע במישהי, הוא אנס מישהי (ואולי גם עוד נשים) ואחר כך שילם לה כדי לפתור את הענין. גם מייקל ג'קסון לא הורשע, אז מה? הוא לא היה פדופיל?" למזלי, אני במצב שאני יכולה לבחור את הלקוחות איתם אני רוצה לעבוד, כך ששלחתי את השמוק לכל הרוחות, שמישהו אחר יתרגם לו את המסמכים שהוא רצה שאתרגם בשבילו. אמנם, כסף זה דבר חשוב בחיים, אך לא מהותם.

We all have replacements, even a "sports legend" like Kobe Bryant, the one who raped the chambermaid and got off without being prosecuted since she agreed (or had no choice) to receive hush money from him. I'm not talking about having betrayed his wife in this act. This is a matter between the two, but certainly indicates the character of the treacherous rapist. Someone said to me today: "But he wasn't convicted! What do you want from him? He wasn't even prosecuted!" What can I do, I occasionally find myself exchanging words here and there with shmucks and jerks. I replied: "The fact that he wasn't prosecuted and convicted, has nothing to do with the fact that he hurt someone, he raped someone (and could be also more women) and then paid her to solve the case. Michael Jackson was also not convicted, so What? He wasn't a paedophile?" Luckily for me, I am in a position where I can pick the clients I want to work with, therefore I sent the shmuck away. Let someone else translate for him the documents he wanted me to translate. Surely, money is an important thing in life, but it's not its substance.

מזה שנים אני טוענת וחוזרת וטוענת שמי שהוא דמות ציבורית, עליו לשמש דוגמא ומופת לעולם ואסור לו לעשות שום מעשה פשע תוך כדי ניצול לרעה של היותו דמות לחיקוי (רול מודל). אני גם טוענת וחוזרת על כך שוב ושוב, שמי שעשה מעשה שחיתות, שפשע, שאנס, שגנב וכל השאר – שלא יִינָקֶה! אסור לסלוח לאחד כזה, אסור להעלים עין, אסור לתת לו לחזור לבמה הציבורית. פושע כזה הייתי שולחת לבית הכלא וזורקת את המפתח למקום שבו זה לא יימצא. לאחד כזה לא הייתי מאפשרת לחזור לציביליזציה, שירקב במקום שכוח-אל וזהו. אין סליחה ואין מחילה לאחד כזה. כמו שבגלל מעשהו הנפשע נגזר על הקרבן לחיות עם הטראומה לכל חייה – כך על הפושע לחיות חיים עלובים כדי שיענש לכל חייו. אני ממש נגד העונשים הקלים המושתים על האנסים והרוצחים. אני לא בעד "שילם את חובו לחברה" כשזה יוצא מהכלא לאחר שנים ספורות. איני מאמינה בהשתקמות של אנס או רוצח. אונס ורצח אינם עבֵרת צווארון לבן. אונס ורצח הם ענין של דיני נפשות. נפשות פצועות שלעולם תשארנה בהן הצלקות הנוראות, הבלתי ניתנות לריפוי.

For years I have been arguing repeatedly that a person who is a public figure, must be an example and exemplary to the world and must not do any act of crime while abusing his part as a role model. I also repeat over and over again, that who has done corruption, committed a crime, raped, has stolen and the like – shouldn't be acquitted! He must not be forgiven, we must not turn a blind eye, he should not be permitted to return to the public stage. I would send such a criminal to prison and throw away the key to where it would not be found. To these, I would not allow to return to civilization, I would let him rot in a godforsaken place and forget about him. There is no forgiveness and no clemency for such. Just as because of his criminal act the victim was doomed to live with the trauma for her whole life – so should the criminal live a miserable life so he would be punished for his entire life. I'm strongly against the minor penalties imposed on the rapists and murderers. I'm not in favour of the saying that they "paid their debt to society" when they come out of prison after a few years. I don't believe in the rehabilitation of a rapist or a murderer. Rape and murder are not a white-collar crime. Rape and murder are a matter life and death for wounded souls. Wounded souls who will forever and ever remain with the horrible, incurable scars.

מישהי שלחה לי את הסרטון הבא, הנותן הצצה לאמנות יפנית, לפילוסופיה של לא להסתיר את הפגמים, אלא לציינם, להבליטם. בזמן שצפיתי בסרטון, לא יכולתי שלא לחשוב על ההקבלה בין התרבות האכזרית של היפנים של פעם (הסמוראים) ושל היום (רצח הלוויתנים) שיצרו יצירות אמנות מרהיבות, חלקן עדינות ביותר, לבין הנאצים שיצאו מתוך אומה "מתורבתת" שהוציאה מתוכה יוצרים חשובים בכל התחומים האנושיים. כגודל התרבות – כן גודל האכזריות, מה שהראה שגם האדם הכי מלומד ו"מתורבת" בעולם יכול להתנהג בצורה הכי אכזרית ונוראה בעולם ולהוביל אנשים אחריו.

Someone sent me the following video, which gives a glimpse of Japanese art, a philosophy of not hiding the flaws, but noticing and highlighting them. While watching the video, I couldn't help but think of the parallel between the Japanese brutal culture of times ago (the Samurai) and of today (the murder of whales) that created spectacular works of art, some of which are very delicate, and the Nazis who came out of a "civilized" nation that brought out important creators in all human areas. Like the size of the culture – the size of the cruelty, which showed that even the most educated and "civilized" person in the world can behave in the most cruel and terrible way in the world, and lead people after him.

מבט על אמנות יפנית

A Look at Japanese Art

במשפט אחד:

מותו של אדם אחד, אנס, עומד בראש הכותרות במקום הבעיות הנוראיות והבוערות – תרתי משמע – של עולמנו. איני מצרה על הסתלקותו מעימנו, משום שנפטרנו מסכנה לנשים נוספות. חבל לי רק על הנספים עימו.

In one sentence:

The death of one man, a rapist, heads, makes the headlines instead of the terrible and burning problems – literally – of our world. I don't regret his departure from us, because we got rid of danger to other women. I just feel pity for those who died with him.

ניחוח של שמש קרה   A Scent of Cold Sun

הפרויקט של עידן רייכל – אם היית רואה

The Idan Raichel Project – If You Saw

כל העיר מתחה את אבריה לרווחה בתקוה לקלוט את קרני השמש, אך זו היתה קרה.

The whole city stretched its limbs wide, hoping to absorb the sun's rays, but it was cold.

Sten Odenwald – Sunlight is way older than you think

 

השמש יצאה   The Sun Came Out

הביטלסהנה באה השמש

The BeatlesHere Comes the Sun

אחרי מספר שבועות של מזג אויר סגרירי, יצאה השמש והנעימה לנו את השבת.

After a few weeks of inclement rainy weather, the sun came out and gave us the Sabbath.

טיול בשדה

טיול בשדה   Field trip

 

על אי בודד On an Isolated Island

טריסטן דה קונה – האי הכי נידח עלי אדמות

Tristan da Cunha – The most remote island on earth

עוד בילדותי חלמתי לחיות על אי בודד, לבד עם עצמי, הרחק מטרדותיהם של בני האדם. טרם הגשמתי ואני בספק אם זה כבר יקרה.

Since childhood, I dreamed of living on a desert island, alone with myself, away from the hassles of humans. I have not yet fulfilled this, and I doubt that will happen.

זה לא משהו שניתן לבצע, לא בימינו המודרניים, בהם אי אפשר לחיות בלי אינטראקציה עם שאר הבריות. אני לא טיפוס שאוהבת לגדל ירקות בגינה. האמת, אחת הסיבות שעברתי לגור בעיר מהמקום הכפרי בו גרתי היתה שלא התחשק לי יותר לתחזק את הגינה סביב הבית. זו לא היתה גינה גדולה, אך גינון זה ענין של חשק ושל רצון להתעסק עם גידול עצים וצמחים, טיפוחם והשגחה עליהם. אני מעדיפה לכתוב.

It is not something that can be accomplished, not in our modern times, where you cannot live without interacting with other people. I'm not the type who likes to grow vegetables in the garden. In fact, one of the reasons I moved to the city from the rural area I lived in was that I no longer felt the need to maintain the garden around the house. It was not a big garden, but gardening is a matter of passion and the urge to occupy yourself with the growth, cultivation and supervision of trees and plants. I prefer to write.

נפש יהודי דומיה   A Jewish Soul Silent

Yellow Stars by Isaac Schwartz

מרשים ביותר היה לחזות בטקס פורום השואה העולמי החמישי שנערך היום בירושלים בירת ישראל הנצחית לציון 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ.

It was most impressive to watch the fifth World Holocaust Forum ceremony held today in Jerusalem, the eternal capital of Israel, to mark the 75th anniversary of the liberation of the extermination camp Auschwitz.

אני בת להורים ניצולי שואה. קשה לי עד היום לתפוס את המשמעות של זה, את המשמעות הגורלית של לולא נותרו הורי בחיים ולולא מצאו זה את זו, התחתנו והקימו בית – לא הייתי באה לעולם. מבחינתי, השואה היא פצע בל ימחה, אותו אני וכל הדור שלי שהוריו שרדו את התופת, חווה ונושא לעד. איננו יכולות לשכוח ואיננו מסוגלות לסלוח. אני מקוה שאנו מנחילות זאת לדורות הבאים אחרינו, משום שזה חשוב למורשת של עמנו, העם היהודי, בפרט, אך גם לכלל העולם.

I'm a daughter of Holocaust survivors. It is hard for me to grasp the meaning of this to this day, the fateful meaning that hadn't my parents survived and had they not found each other, married and established a family – I would never have come to this world. For me, the Holocaust is an indelible wound that me and my entire generation whose parents survived the inferno, experiencing and bearing forever. We cannot forget and unable to forgive. I hope we pass this on to future generations, because it is important to the heritage of our people, the Jewish people, in particular, but also to the entire world.

בכל פעם שהאנטישמיות מרימה את ראש, מדהים אותי בכל פעם מחדש איך מסוגל מאן דהוא לחשוב שהוא נעלה על זולתו. איך יכול מאן דהוא לשנוא מישהו שאין הוא מכיר רק משום שהמישהו הזה שונה ממנו, אם בצבע עור, בתרבות, בכל דבר אחר. אני יכולה להבין (אך לא להסכים בכל תוקף!) איך השכנים של היהודים קמו עליהם לפגוע בהם בכל דרך אפשרית, אם זה בהלשנה לשלטונות על מקומות המסתור שלהם, אם זה בפגיעה פיזית בהם, בבזיזת רכושם וכל אותם מעשים שעשו כדי לפגוע ביהודים. מהסיפורים המעטים מאוד שאמי סיפרה לי על ילדותה, בולט אמרה משפט אחד ששמעתיו מפי שורדים רבים אחרים: "הפולנים הארורים ינקו את האנטישמיות עם חלב אמם". זה משפט שנאמר שוב ושוב על סמך החוויות הקשות שחוו אמי, אבי ושורדי שואה אחרים. זו היתה המציאות שלהם. בני משפחתי ובני עמי נרצחו רק משום שהיו יהודים ושנואים על האוכלוסיה המקומית שרובה שיתפה פעולה עם הנאצים וששמחה להפטר מהם ולבזוז את רכושם.

Whenever anti-Semitism raises its head, I am again and again amazed at how is someone capable of thinking that they are superior to others. How can someone hate someone they don't know only because the other person is different from them, whether by the colour of their skin, by their culture, or anything else. I can understand (but strongly disagree!) how the neighbours of the Jews rose up to harm my people in every way possible, whether it was informing the authorities of their hiding places, whether it was physically harming them, looting their property, and all the acts they did to harm the Jews. Of the very few stories my mother told me about her childhood, one sentence she said sticks out, which I heard from many other survivors: "The damned Poles sucked anti-Semitism with their mother's milk." This statement is repeatedly said based on the horrible experiences my mother, father and other Holocaust survivors have experienced. That was their reality. My family members and my people were murdered only because they were Jews and hated by the local population who mostly cooperated with the Nazis and was happy to get rid of them and loot their properties.

אחרי השואה, צצה הסיסמא "לעולם לא עוד", שתארה את לקח שלמד העם היהודי מהשואה ולפיו אסור שפשע כזה – רצח עם גזעני, אכזרי ושיטתי – יתרחש בשנית. למותר לציין שמאז בוצעו לא מעט פשעים כאלה, כאילו הלקח לא נלמד. גם העובדה שמלחמת העולם השניה גבתה את חייהם של 50 מליון בני אדם (חמישים מליון!!!), לא גרמה לדבר הזה להעלם. אנשים עדיין שונאים אחרים רק בגלל שהאחרים שונים מהם.

After the Holocaust, the slogan "Never Again" emerged, describing the lesson learned by the Jewish people from the Holocaust that such a crime – racial, brutal and systematic genocide – should never occur again. Needless to say, quite a few such crimes have since been committed, as if the lesson was not learned. Even the fact that World War II took the lives of 50 million people (fifty million!!!) did not make this thing disappear. People still hate others just because the others are different from them.

ראשון הנואמים, נשיא המדינה שלנו, אמר מלים חגיגיות שהתאימו למעמד, כיאה לנשיא המדינה היהודית שששה מליון מבני עמה נרצחו בשואה וייצג אותנו בכבוד. שאר הנאומים היום, נחלקו, לטעמי, לשניים: חלק אחד של הנואמים – שני הבריונים הרודנים דיברו פוליטיקה, כשהם מכוונים אל האנשים הפרימיטיביים שבעמיהם, כאלה שאינם יכולים להבחין בין טוב לרע, כאלה שאינם יודעים את ההסטוריה. נתניהו דיבר על כך שהוא זה שפועל כל הזמן לבסס את חוזקה של מדינת ישראל, כאילו שראשי הממשלה הישראליים לפניו לא עשו כן ואחרי לכתו (אמן, במהרה בקרוב ממש!) לא יהיו מי שיפעלו לטובת האינטרסים של המדינה. גם אם זה השתרש בעולם, אני עדיין שונאת כשאין מדברים לענין, אלא משרבבים פוליטיקה במקומות שאמורים לאחד את הכל. זו המגמה הרווחת בעולם, כולל אצלנו – לסכסך ולהפריד בין חלקי העם כדי למשול. קשה לי להבין איך ראש ממשלה החשוד בפלילים עדיין יושב על כסאו ונוכח בארוע כזה. לא מסתדר לי. אני בטוחה שאמי זצ"ל היתה רואה בכך חילול הקודש.

The first speakers, the president of Israel, said solemn words that matched the situation, as is required from the president of the Jewish state, that six million of its people were murdered in the Holocaust and represented us with honour. The rest of today's speeches, as far as I see it, were divided into two: one part of the speakers – the two tyrannical thugs spoke politics, as they aimed at the primitive people in their nations, those who cannot distinguish between good and bad, those who don't know history. Netanyahu spoke of being the one who is constantly working to establish the strength of the State of Israel, as if the Israeli prime ministers before him did not do so and after he will be gone (Amen, may it be immediately!) there will be no one to act in the best interests of Israel. Even if it took root in the world, I still hate when leader don't address the issues, but blending politics in places that are supposed to unite everyone – this is the prevailing trend in the world, including with us – to spark disputes and divide the people in order to rule. I find it hard to understand how a prime minister who is suspected of corruptions still sits on his chair and attends to such an event. I'm sure my late mother would consider it blasphemous.

ראש ממשלת רוסיה, פוטין, דיבר בשבחו של הצבא האדום ששחרר את אושוויץ, אך השמיט את הבעיה הקשה של ההסכם בין היטלר לסטלין (הסכם ריבנטרופ–מולוטוב). אני תוהה איך זה שהלה זוכה לכבוד שלו זכה ובכלל לנאום בארוע כזה, אחרי פלישתו הברוטלית לאוקראינה. האם שכח לו העולם את התנהלותו זו, הבריונית?

Russian Prime Minister, Putin, spoke in praise of the Red Army that liberated Auschwitz, but omitted the difficult problem of the Hitler-Stalin agreement (Molotov–Ribbentrop Pact). I wonder how could he been honoured, including a speech at such an event, after his brutal invasion to Ukraine. Did the world forget about his bullying behaviour?

סגן נשיא ארה"ב, שמרן וחשוך, מיצג מדינה חסרת סובלנות כלפי מהגרים לא לבנים, בה פועלת תנועת "גאוה לבנה" בריש גלי ובלי מורא, החוסה תחת עצימת העין של הנשיא הבריון שלה, המטריד ומעליב נשים ונכים ורודף מהגרים מאמריקה הלטינית. מדינה, בה הרימה האנטישמיות את ראשה המכוער והנשיא לא עשה כמעט דבר כדי לרדוף את החארות המטרידים יהודים ולסלקם מהחברה. האם אפשר להאמין לאדם כזה שדבריו כנים וכי יש לו נכונות למגר את האנטישמיות בארצו ובעולם? עלי הוא לא עשה רושם כלשהו. זה היה עוד נאום משעמם ושגרתי.

US Vice President, conservative and dark, represents an intolerant state for non-white immigrants, in which the White Pride movement operates undisguised, fearless, sheltered under the turning a blind eye by the bully president, who harasses and insults women and disabled, and persecutes Latin American immigrants. A country, in which anti-Semitism raised its ugly head and the president did almost nothing to persecute and remove them from society the scumbags who are harassing Jews. Can we believe the words of such a person to be sincere and that he has a willingness to eradicate anti-Semitism in his country and in the world? He made no impression on me whatsoever. It was another boring and routine speech.

חלק אחר של הנואמים בחר להתמקד בדברים חשובים יותר ודבריהם היו דברי טעם של ממש, מעניינים, מרתקים, מלמדים ומרגשים. הנשיא מקרון ריגש אותי מאוד (יש לי חולשה לשפה הצרפתית) בדברו על תרומת היהודים לתרבות האנושית והזכיר שחברה בלי יהודים מאבדת הרבה מערכה. הייתי שמחה לוא היה מזכיר שמות של יהודים שתרמו לתרבותה של צרפת, כגון: המשוררים והמוזיקאים אנריקו מסיאס וז'ורז' מוסטקי, הזמרות ברברה וסאפו, המדינאים סימון וייל וניקולא סרקוזי (ששה יהודים שרתו כראשי ממשלה בצרפת), הפילוסופים אלי ויזל, ברנאר-אנרי לוי וסימון ווייל. זה רק על קצה המזלג.

Another part of the speakers chose to focus on more important things and their words were sensible, interesting, fascinating, educational and exciting. President Macron moved me much (I have a weakness for the French language) when he talked about the contribution of the Jews human culture, and mentioned that a society without Jews loses a lot of its value. I would love if he mentioned names of Jews who have contributed to the culture of France, such as: the poets and musicians Enrico Macias and Georges Moustaki, the singers Barbara and Sapho, the politicians Simone Veil and Nicolas Sarkozy (six Jews served as prime ministers in France), the philosophers Elie Wiesel, Bernard-Henri Lévy and Simone Weil. It's just in a nutshell.

הנסיך הבריטי צ'ארלס הרשים אותי מאוד. נאומו נסב על האנושי והעלה על נס את הרוח האנושית ששרדה את הזוועות והתגברה על מה שנראה כבלתי אפשרי. הוא הזכיר את שורדת השואה, הצ'לנית אניטה לסקר וולפיש, שהקימה את תזמורת הנשים באושוויץ. לאחר המלחמה היא היגרה לאנגליה, שם הקימה את התזמורת הקאמרית האנגלית. הנסיך מוויילס הזכיר שסבתו, הנסיכה אליס פון באטנברג, היא מחסידות אומות עולם ובמהלך מלחמת העולם השניה הסתירה יהודים מפני הנאצים. היה מרגש לשמוע את זה. גם הוא דיבר על תרומתה הרבה של יהדות בריטניה לממלכה וציפיתי שיזכיר פוליטיקאים יהודים בריטים כמו בנג'מין ד'יזראלי ואחרים או זמרות יהודיות בריטיות כמו הלן שפירו ואיימי וויינהאוס, פילוסופים יהודים בריטים כמו ישעיה ברלין, קלוד מונטיפיורי ואחרים.

British Prince Charles impressed me greatly. His speech was about the human and praised the human spirit that survived the atrocities and overcame what seemed impossible. He talked about Holocaust survivor Anita Lasker-Wallfisch, who founded the Women's Orchestra of Auschwitz. The Prince of Wales mentioned that his grandmother, Princess Alice von Battenberg, was a Righteous Among the Nations and during the World War II hid Jews from the Nazis. It was exciting to hear that. He too talked about the great contribution of British Jewry to the Kingdom and I expected him to mention British Jewish politicians such as Benjamin Disraeli and others or British Jewish entertainers like Helen Shapiro and Amy Winehouse, British Jewish philosophers such as Isaiah Berlin, Claude Montefiore and others.

הרב ישראל מאיר לאו, יו"ר יד ושם, היה לטעמי הנואם המרגש והמבריק מכולם. זה לא רק משום שהוא מבני עמי, רב, ניצול שואה ויהודי מלומד וחכם מאוד, אלא בעיקר משום שהוא דיבר מהלב, לא קרא מהנייר. דבריו היו דברי טעם וחשובים מאוד בקריאתו לאחדות מנהיגי העולם נגד האויבים המשותפים שלנו. הרב הביא לדוגמא את תיבת נוח, בה חיו הכל בשלום משום שידעו שרק כך יוכלו לגבור על מה שארב להם מחוץ לתיבה – המבול והכליון. דברים חכמים מאוד. חשתי גאוה גדולה על הופעתו המכובדת ונאומו המרתק. הלואי ואומות העולם ידעו ללמוד את הדברים ולישמם.

Rabbi Yisrael Meir Lau, chairman of Yad Vashem, was to my taste the most exciting and brilliant speaker. This is not only because he is a member of my people, a rabbi, a Holocaust survivor and a very wise and educated Jew, but mainly because he spoke from the heart, he did not read from the paper. His words were tasteful and very important in his call for the unity of world leaders against our common enemies. The rabbi, brought for example Noah's ark, where everyone lived in peace because they knew that only then could they overcome what was lurking to them outside the ark – the flood and the extinction. Very smart stuff. I felt great pride in his distinguished presentation and fascinating speech. May the nations of the world know how to learn his words and put them into practice.

אנטישמיות אינה רק ענין של היהודים, אלא של כל העולם כולו. זה מתחיל עם היהודים, בפעולות נגדם, אך זה לא עוצר אצלנו. איך נראות הארצות אותן עזבו היהודים, אך הכלכלה, התרבות ושאר המרכיבים החיוניים של חברה נגוזו?

Anti-Semitism is not just a matter of the Jews, but of the whole world. It starts with the Jews, in their actions, but it doesn't stop us. What do the countries the Jews left look like, but the economy, culture and other essential elements of a society are vanishing?

ממליצה לכן לקחת את הזמן ולצפות בטקס המרשים, גם אם זה אורך 4 שעות. אין חייבות לעשות זאת בבת אחת.

I recommend taking the time to watch the impressive ceremony, even if it takes 4 hours. You don't have to do it all at once.

פורום השואה העולמי החמישי: "לזכור את השואה: להילחם באנטישמיות"

The 5th World Holocaust Forum: "Remembering the Holocaust: Fighting Antisemitism"

במשפט אחד:

אני מקוה שעיני כל העולם היו נשואות לפורום הזה למען יראו וילמדו את תרומת היהודים לעולם. זה לא אומר שממחר בבוקר לא יעזו האנטישמים לפעול, אך תקוותי היא שהשלטונות בכל הארצות יפעלו למגרה. מקום האנטישמים בבתי הסוהר, לא בין בני אדם.

In one sentence:

The rain waited until I finished my shopping and I made it home safely. Thanks to the universe!

היא לא סיפרה   She didn't Tell

איימי קודי – שפת הגוף שלך מעצבת אותך [תרגום לעברית]

Amy Cuddy – Your body language shapes who you are

האמת היא הדרך הכי טובה להתנהל, אם כי לא תמיד היא אפשרית.

Truth is the best way to conduct, though it is not always possible.

איני אוהבת לשקר ואיני אוהבת כשמשקרים לי. מעולם לא שיקרתי כדי להשיג משהו ממישהו או כדי לרמותו. לסובב בכחש אינה דרכי. לפעמים אני יכולה להמציא דברים, אך זה בסיפורים, לא בחיים האמיתיים. אני משתדלת לנהוג ביושר ובהגינות בזולתי. אמנם, לא תמיד אפשר לומר את האמת, לפעמים נוצרות נסיבות מסוימות – שאלות של חיים ומוות שמצריכות לשקר, אך לעולם אסור לעשות כן כדי להציג מצג שוא של עצמך בפני הזולת, בעיקר לא בזוגיות.

I don't like lying and I don't like people lying to me. I never lied to get something from someone or to cheat them. Fraudulence is not my way. Sometimes I can make up stuff, but it's in stories, not in real life. I try to act honestly and fairness. Indeed, the truth cannot always be said, there are sometimes circumstances when matters of life and death require lying, but one must never make a misrepresentation of themselves to others, especially not in relationships.

איני אוהבת לאחר. אני לא אחרתי, היא הקדימה אותי בהרבה. אני נוהגת להגיע לפגישה עשר דקות עד רבע שעה לפני כדי להתארגן. היא ישבה עם הפנים לכניסה, כך שהבחנתי בה מיד וניגשתי אל השולחן, חיוך על פני. היא חייכה חזרה. איני אוהבת לגעת באנשים זרים שזה עתה פגשתי ושונאת כשאלה מושיטים לי יד ללחיצה. אני לא מהסוג שמסתובב בין אנשים ולוחץ ידיים על ימין ועל שמאל. שמחתי שהיא נשארה לשבת ולא הושיטה אלי את ידה.

I don't like to be late. I wasn't late, she arrived early. I usually get to a meeting ten to fifteen minutes before in order to get organized. She sat facing the entrance, so I noticed her immediately and walked over to the table, a smile on my face. She smiled back. I don't like to touch strangers I just met and hate when they reach out to shake hands. I'm not the kind who goes around people shaking everybody's hands. I was glad she stayed sitting and didn't reach out her hand to me.

היו לנו כמה שיחות מלבבות בסקייפ ונראה לי שמצאנו חן זו בעיני זו. לא התאהבתי בה. היא הציעה להפגש לקפה. הסכמתי. פעם, הייתי בונה מגדלים באויר מפגישות כאלה. היום, עוד לא מצאתי את זו שתרטיט לי את הלב עד כדי רצון ללכת אחריה. זוגיות אינה על הפרק עם מי שאין לי אליה משיכה ממבט ראשון. גם בגילי הנוכחי אני עדיין מאמינה באהבה, בפרפרים בבטן, בַּכיף שבלאהוב.

We had some nice chats on Skype and I think we liked each other. I didn't fall in love with her. She offered to meet for coffee. I agreed. In the past, I would build castles in the air from such dates. Today, I have not yet found the one that causes my heart to tremble to the point of wanting to follow her. Parity is not an option with whom I have no attraction to at first sight. Even at my current age, I still believe in love, butterflies in my stomach, the fun of love.

בהתחלה הייתי שקועה בדברים שהשמיעה. השיחה היתה מרתקת. אחר כך הגיעה המלצרית עם ההזמנות שלנו וכשהחלה לסדר את המנות על השולחן, נפלה לה כפית ואני קמתי ממקומי ומיהרתי להתכופף כדי להרימה. עיני נפלו על כסא הגלגלים עליו ישבה הפגישה שלי ונכנסתי להלם. כשהתישבתי שוב, נעצתי את מבטי אל מאחוריה כדי לבדוק שאכן זה כסא גלגלים ולא כסא רגיל. זה מסוג הרגעים המביכים שאיני יודעת מה לעשות בהם. לא הבנתי למה היא לא סיפרה לי מראש על שהיא רתוקה לכסא גלגלים ולמה לא הכינה אותי לזה לפני פגישתנו. די כעסתי עליה והרגשתי מרומה.

At first, I was absorbed in what she was saying. The conversation was fascinating. Then the waitress came with our orders and when she started arranging the dishes on the table, a teaspoon fell down and I got up and hurried to bend over to pick it up. My eyes fell on the wheelchair where my date was sitting and I got into shock. As I sat down again, I stared behind her to see that it was a wheelchair and not an ordinary chair. It's the kind of awkward moments I don't know what to do. I didn't understand why she hadn't told me beforehand that she was wheelchair-bound and why she hadn't prepared me for it before our meeting. I was quite angry with her and felt deceived.

מה עושה במצב הזה?

What do I do in this situation?