אוירה של יום ששי Friday's Atmosphere

פמוטים Candlesticks

פמוטים   Candlesticks

יום ששי הוא יום של קבלת השבת, גם אצל חילונים (אם כי לא אצל כולם). אוירה של יום ששי שונה מזו של ימי השבוע הרגילים.

Friday is a day of Kabbalat Shabbat (welcoming of the Sabbath), even for secular people (though not for everyone). Friday's atmosphere is different from the usual weekdays.

אני חילונית ואיני מאמינה בשטויות הדתיות, אך אני יהודיה וישראלית וחושבת שיש צורך לשמור על המסורת בלי לכפות אותה על זולתי. האמת היא, שבראיה לעתיד, המשמעות של שמירה על המסורת גם היא אינה חשובה, כי העתיד מי תשורנו ומי תתקע לידנו שבכלל נהיה קיימות, אם נשרוד את כל המרעין בישין שהאדם והרוע שבו מביאים עלינו.

I am secular and do not believe in religious nonsense, but I am Jewish and Israeli and think that tradition has to be maintained without imposing it on others. The truth is, that looking to the future, the significance of maintaining the tradition is also not important, because who can predict the future and who can assure us that we will even exist, if we survive all the deep troubles that man and the evil within him bring upon us.

אנחנו קבוצה של 21 נשים. התחלנו 7 וגדלנו. כמה שיותר, יותר טוב. זה התחיל לפני כשלוש שנים בסטודיו לאימון גופני, כשפעם, אחרי אימון, הציעה מישהי למתאמנות להצטרף אליה לבית הקפה ולבלות קצת. 6 מאיתנו נענו לה, כולל אני, וכך התחלנו לשבת יחד אחרי האימונים ולבלות יחד בכיף. עם הזמן, הצטרפו עוד כמה, הן מהסטודיו והן בשיטת חברה שהביאה חברה. עם הזמן, הצעתי להן לבוא איתי לסרטים שמוקרנים אחר הצהריים לאנשים בגילנו. עם הזמן, התחלנו להזמין את החבורה אלינו בימי ששי לסעודת השבת. ישנן כמה נשים שאין להן משפחה או שזו גרה רחוק מהן והן בודדות בששי ובשבת. אנחנו הפכנו להיות המשפחה שלהן.

We are a group of 21 women. We started 7 and grew. The more the merrier. It started about three years ago in the gym, when once, after a workout, someone offered the trainees to join her at the café and spend some time. 6 of us accepted the invitation, including me, and so we started sitting together after training and having fun together. Over time, a few more joined, both from the studio and the friend brings a friend way. Over time, I suggested that they come with me to the movies that are screened in the afternoons for people our age. Over time, we began to invite the group to us on Fridays for the Shabbat dinner. There are some women who don't have a family or who their family lives far from them and are alone on Friday and Saturday. We became their family.

הערב התארחנו אצל מישהי בפעם הראשונה ולמדתי דבר חדש: שיש כאלה העושות קידוש, אך אינן מדליקות נרות. כל הרעיון של קבלת השבת הוא הדלקת הנרות. אלה משרים את האוירה המיוחדת של יום ששי, כי מה הטעם ביום ששי בלי נרות ובלי האור שהם מפיצים? אין לי בעיה של להדליק את הנרות ממש לפני סעודת השבת, לאו דוקא בזמן שהדתיים מתעקשים עליו. אני גמישה. הרבה יותר נעים לשבת לשולחן השבת כשהנרות דולקים ולא עם פמוטים כבויים.

Tonight, we gathered at someone's house for the first time, and I learned something new: that some do the Kiddush (the sanctification of the Sabbath), but don't light candles. The whole idea of ​​Shabbat is the candle lighting. They create the special atmosphere of Friday, because what's the use of Friday without candles and the light they distribute? I have no problem lighting the candles just before the Shabbat meal, not necessarily at the time the religious insist on. I'm flexible. It is much nicer to sit at the Shabbat table when the candles are lit and not with candlesticks no longer burning.

התאספנו סביב השולחן, עומדות לפני כסאותינו, חלק יושבות בשל גילן המתקדם שאינו מאפשר להן לעמוד זמן ממושך. השולחן ערוך בצורה נאה ומשובבת את העין. המתנו לבעלת הבית. בזמן כזה, אני תמיד מנסה לנחש באיזה גרסא תבחר בעלת הבית להדליק את הנרות: האם בנוסח של אמירת הברכה לפני ההדלקה או בסגנון של אמירת הברכה אחרי הדלקת הנרות. כפי שראיתי בבית אמי זצ"ל, אני נוהגת לומר את הברכה ואז להדליק את הנרות. בשל כך אמרו לי שאני לא אשכנזיה. לא מזיז לי. מבחינתי, כמו שקודם מברכין על מאכל או משקה לפני שאוכלין, כן יש לברך על הנרות בטרם מדליקין. צריכות להיות עקביות.

We gathered around the table, standing in front of our chairs, some sitting due to their advanced age, which did not allow them to stand for a long time. The table was nicely arranged and delight to the eye. We waited for the landlady. At such times, I always try to guess in what form the homeowner chooses to light the candles: whether in the version of saying the blessing before lighting it or in the style of saying the blessing after lighting the candles. As I learned from late mother, I usually say the blessing and then light the candles. That's why I was told I was not Ashkenazi. I really don't care. For me, just as you first bless on food or drink before eating, so you should say the blessing for the candles before you light them. We should be consistent.

בעלת הבית התחילה לומר את הקידוש בלי להדליק את הנרות. אז גם שמתי לב שאין פמוטים על השולחן או בקרבת מקום. תהיתי על הענין וציינתי לעצמי שעלי לבררו. הייתי סקרנית לדעת למה טרחה לעשות את הקידוש בלי להדליק את הנרות. זה היה מוזר מאוד. אם אינה מאמינה בשטויות הדתיות, אז לְשם מה הקידוש? אם היא שומרת מסורת, אז למה בחרה להשמיט את הדלקת הנרות?

The landlady began to say the Kiddush without lighting the candles. Then, I also noticed that there are no candlesticks on the table or nearby. I wondered about the matter and told myself that I should find out what is was. I was curious to know why she bothered to do the kiddush without lighting the candles. It was very strange. If she does not believe in religious nonsense, then what is the Kiddush for? If she keeps the tradition, then why did she choose to leave out the candle lighting?

בדרך חזרה, עת פסענו בנחת לבתינו, מעכלות את הערב הנחמד, תהתה מישהי על העדר הנרות. "גם לי זה לא ברור", אמרה מישהי אחרת.

"מישהי שאלה אותה על כך?" חקרתי.

"לא נעים", העירה מישהי. "זה הבית שלה וזו הפעם הראשונה שהיא הזמינה אותנו אליה."

"מי הביאה אותה?" חקרה מישהי. התברר שזו שהביאה אותה לחבורה, גרה במקום אחר ולא צעדה איתנו. אמרתי לעצמי שאולי אטלפן אליה מחר ואבדוק. אני סקרנית מאוד. לא שיש בכך בעיה כלשהי. מבחינתי, כל אחת יכולה לקבל את השבת כראות עיניה. אני רק סקרנית לדעת מאין זה נובע, זה הכל.

On the way back, as we walked leisurely to our homes, digesting the nice evening we had, someone wondered about the lack of candles. "It's not clear to me either," said someone else.

"Anyone asked her about that?" I enquired.

"It's embarrassing," someone commented. "It's her home and this is the first time she's invited us to it."

"Who brought her?" Someone questioned. It turned out to be the one who brought her to the group, lives elsewhere, so she wasn't walking with us. I told myself I might call her tomorrow and check. I'm very curious. Not that this is a problem. For me, anyone can welcome the Sabbath as they see fit. I'm just curious to know where it comes from, that's all.

Family Sing Along – Everybody Loves Saturday Night

במשפט אחד:

אין זה משנה איך מקבלין את השבת, העיקר שזה בחברותא ובכיף.

In one sentence:

It does not matter how one welcomes the Shabbat, the main thing is that it is welcomed among a circle of people – friends and family, and with fun.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: