ביקורת בונה Constructive Criticism

Sheila Heen – How to use others' feedback to learn and grow

ביקורת, מבחינתי, צריכה להיות בונה, אחרת מה הטעם?

Criticism, for me, should be constructive, otherwise what's the point?

"למה לא כתבת על הסרט בו צפינו לפני שבועיים?" שאלה אותי מכרה במספרה אתמול.

"באיזה סרט מדובר?" שאלתי אותה בחזרה, כי ממש לא זכרתי. היתה לזה סיבה.

"הסרט על הסטודנטים לרפואה", היא מרעננת את זכרוני. אחרי שאני מרימה את גבותי בתמיהה, משום שלא הצלחתי להזכר בסרט, היא ממשיכה: "סרט צרפתי, השנה הראשונה באוניברסיטה בפקולטה לימודי רפואה." היא מביטה בי בציפיה.

הדרך הכי טובה שלי להזכר היא לראות בווטסאפ את הפרסומת לסרטים שמקרינים לנו. כרזת הסרט הצליחה לרענן את זכרוני. "מה היה לי לכתוב עליו? זה הסרט הכי משעמם ומעורר הבחילה בו צפיתי מזה כמה שנים", עניתי לה.

"Why didn't you write about the movie we watched two weeks ago?" Asked me an acquaintance me at the hairdressing salon yesterday.

"Which movie was this?" I asked her back because I couldn't remember. There was a reason for that.

"The film about the medical students," she refreshes my memory. After raising my eyebrows in wonder, because I couldn't remember the movie, she continues: "A French film, the first year in university at the medical studies faculty." She looks at me expectantly.

My best way to remember is to see on WhatsApp the advertisement of the movies that they play for us. The movie poster managed to refresh my memory. "What could I have to write about? It's the most boring and nauseating movie I've watched in a few years," I answered.

"מה?" שואלת האישה בתדהמה. "לא אהבת את הסרט? אני ובעלי מאוד אהבנו אותו. מה לא היה לאהוב בו?"

"מה כן היה לאהוב בו?" אני מחזירה לה שאלה על שאלתה.

היא מביטה בי במבט ממושך. אני מדמיינת את גלגלי מוחה מתגלגלים ואת התאים האפורים העובדים במרץ רב. היא כנראה לא חיכתה לתשובה כזו ממני. "הסרט היה נחמד", היא עונה לי, "שעה וחצי של הסחת דעת מההווה. זה מה שאני מצפה מסרט."

"אז זהו, שבשבילי היה הסרט משעמם מאוד", אני מסבירה לה. "אני לא מדברת רק על השטויות שלו, על הסצנות הממש לא מעניינות, התסריט המטופש ועל שלא מצאתי בו שום דבר מעניין. אני מדברת גם על שזה היה ממש בזבוז זמן, שלא לדבר על בזבוז כל המשאבים שנצרכים לעשיית הסרט. מיותר לגמרי."

"What?" The woman asks in amazement. "Didn't you like the movie? Me and my husband really loved it. What was not to like about it?"

"What was to like about it?" I return a question to her question.

She looks at me for a long time. I imagine her brain wheels rolling and the grey cells working vigorously. She probably didn't expect such an answer from me. "The movie was nice," she replies, "an hour and a half of distraction from the present. That's what I expect from a movie."

"It ain’t so for me, I found the movie very boring," I explain to her. "I'm not just talking about its nonsense, the really uninteresting scenes, the stupid script and that I didn't find anything interesting in it. I'm also talking about it being really a waste of time, not to mention wasting all the resources needed to make the movie. It's totally needless."

 

Joy Mayer – When faced with feedback

 

"וואו!" הפליאה בקולה ניכרת. "איזו שלילה גורפת! לא שחשבנו שזה סרט הדור, אבל היה נחמד. מזל שלא כתבת עליו."

"זה ענין של טעם", אני מנמקת לה, "אין מה לעשות. אתם אהבתם, אני לא. בזה זה מסתכם. חוץ מלעתים ממש-ממש נדירות, לעולם לא אכתוב ביקורת רעה. זה חסר טעם. אם אני צופה במשהו וזה גרוע, הרי שאין מה לעשות עם זה. זה יכול להיות סרט, קונצרט או כל יצירה שהיא. אם היצירה בסדר בכללי ואני יכולה לתרום משהו לזכותה בביקורת בונה, הרי שאני עושה זאת. איני נוהגת לכתוב ביקורת לשם הביקורת, אלא אם יש לי מה לתרום. כאן, כפי שאת יכולה להבין, לא היה לי מה לתרום."

"Wow!" The wonder in her voice is evident. "What a sweeping dismissal! Not that we thought it was the best movie, but it was nice. It's good that you didn't write about it."

"It's a matter of taste," I reason for her, "there's nothing we can do about it. You both loved it, I didn't. It comes down to it. Except for really-really rarely, I'll never write bad reviews. It's pointless. If I watch something and it's bad, there's nothing to do with it. It can be a movie, a concert, or any piece of work. If the piece is okay in general and I can contribute something to it with constructive criticism, then I do. I don't usually write a review for the purpose of the review, unless I have something to contribute. As you can understand, I had nothing to contribute here."

השנה הראשונה שלי – טריילר

Première Année – Trailer

בקצרה:

על טעם ועל ריח מיותר לחלוטין להתווכח.

In short:

It's completely pointless to argue about each other's taste.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: