שבת בפאריז פברואר 2020 Shabbat in Paris February

מלקולם מקלארן וקתרין דנבפאריז פאריז

Malcolm McLaren & Catherine DeneuveParis Paris

הרוח הקפיאה לי את הפנים, אך הייתי אמיצה. הכל למען האהבה.

The wind froze my face, but I was brave. All for the sake of love.

הלכנו לטייל לאורך הסיין כדי "לשאוף קצת אויר צח", כפי שביאטריס ביקשה. למרות כל השכבות אותן העטיתי עלי, זה לא ממש עזר לי. 100c לא ממש התאימו לי, אף פעם אינם מתאימים. הרוח שנשבה די בחוזקה הוסיפה כפור להקפאה. הפעם הבאתי איתי בורקה שקניתי בארץ, אבל ביאטריס התרתה בי לבל אעטה אותה. "את ממש לא רוצה שיעצרו אותך לתשאולים על כל צעד ושעל", היא הסבירה. לא, לא רציתי. גם לא רציתי לצאת החוצה ולעזוב את החמימות ששררה בדירה שלה.

We went for a walk along the Seine to "breathe in some fresh air," as Béatrice requested. Despite all the layers I put on me, it didn't really help me. 100c didn't really suit me, it never did. The wind that was blowing quite hard added frost to the freeze. This time I brought with me a burqa I bought in Israel, but Béatrice warned me not to wear it. "You really don't want to be arrested for questioning every step of the way," she explained. No, I didn't want to. I also didn't want to go outside and leave the warmth in her apartment.

"מעניין על מה תכתבי הערב בקשר לבילוי שלנו כאן", אמרה עת פסענו לאט, זרועותינו שלובות זו בזו. "את תמיד מזכירה את הקור המקפיא אותו את חווה. אף פעם לא כתבת על הביקורים שלנו ברבעים השונים והיפים בעיר, למה זה?"

היה לי קשה לענות מבעד לשיני הנוקשות זו בזו ושפתי הרועדות בפני שקפאו. "איך לא קר לך?" תהיתי. "גם אם את רגילה למזג האויר הנורא הזה, עדיין אי אפשר להתעלם מהקור הזה."

מחייכת, קרבה את פניה אל פני, מצמידה את שפתותינו. "אולי זה יחמם אותך קצת", אמרה בשובבות עת שחררה אותן לאחר זמן-מה. "לשפתיים שלך יש טעם של גלידה." ברור שגלידה, חשבתי לעצמי, מדמיינת את צבען הכחול בעיני רוחי.

"I wonder what you are going to write tonight about our pastime here," she said as we walked slowly, our arms entwined. "You always mention the freezing cold you are experiencing. You never wrote about our visits to the various beautiful quarters of the city, why is that?"

I had a hard time to answer through my teeth knocking each other and my trembling lips in my frozen face. "How aren't you cold?" I wondered. "Even if you're used to this awful weather, this cold still can't be ignored."

Smiling, she drew her face nearer to mine, attaching our lips together. "Maybe it will warm you up a little," she said playfully when she released them after a while. "Your lips taste like ice cream." Obviously ice cream, I thought, imagining their blue colour in my mind.

אנרי דה טולוז-לוטרק: אוסף של 277 ציורים

Henri de Toulouse Lautrec: A collection of 277 paintings

במשפט אחד:

כתבתי גם על הבילויים שלנו, בהחלט כתבתי, אך מה אני יכולה לעשות שקר שם מאוד, בעיר הזו, פאריז?

In one sentence:

I also wrote about our pastimes, I definitely wrote, but what can I do if it's very cold in this city, Paris?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: