שקט טוב לנשמה   Silence is Good for the Soul

פרנקי ואלי וארבע העונותשתיקה שוה זהב

Frankie Valli & The Four Season Silence Is Golden

אף מכונית לא עברה ברחוב כל השבת. זה לא קרה מעולם.

Not a single car passed through the street the whole Shabbat. It never happened before.

בשקט הזה אפשר היה לשמוע רעשים ורחשים שונים אותם להם אין אנו רגילות בימים כתיקונם. לדוגמא, את אנקת האדמה. או שמא היתה זו גניחתה של השכנה שזכתה לרגע של עדנה? אי אפשר היה להבדיל, שתיהן הרטיטו את הלב.

In this silence you could hear various noises and sounds which we are not used to in normal days. For example, the groan of the earth. Or was it the neighbour's moan that gain a moment of pleasure? You couldn't tell apart, both caused the heart to tremble.

אפשר לומר דברים רבים על מה שקורה ועל מה שעובר עלינו בכל המובנים. לכל אחת מאיתנו התאוריה והאמונה שלה באשר לסיבה או לסיבות למה שנגרם, למה אנחנו נמצאים במצב הזה. כל אחת צודקת, כל אחת טועה. אף אחת אינה יודעת באמת למה.

Many things can be said about what's going on and what we are going through in all respects. Each of us has our theory and belief as to the reason or reasons for what happened, why we are in this situation. Everyone is right, everyone is wrong. No one really knows why.

אחת התאוריות היא שהאדמה התמרדה כנגד האנושות שמתעללת בה. נראה לי הגיוני. יש גבול למה שהאדמה יכולה או מוכנה לסבול מאיתנו. בסופו של דבר, הסאה נגדשת וגורמת להתפרצות. היו סימנים להתמרדות של האדמה כנגד ההתנהגות הבלתי הגיונית והבלתי הוגנת של האנושות כלפיה. כל ההכחשות של המנהיגים המושחתים העומדים בראשנו כנגד הסימנים הכל כך ברורים ומנווטים אותנו לאסונות חוזרים ונשנים רק משום שהם מרויחים מכך, לא יעזרו להם. הבעיה היא שזה על חשבוננו, כי הם אינם משלמים את המחיר. להם יש הרבה, בעוד שאנחנו נותרים מאחור כדי לנסות לשרוד מיום ליום. לרוב, זה לא מצליח.

One of the theories is that the earth rebelled against humanity that abuses it. It makes sense to me. There is a limit to what the earth is can or is prepared to suffer from us. In the end, the it gets overflowed and causes an outbreak. There were signs of the earth's rebellion against humanity's illogical and unfair behaviour to it. All the denials of our corrupt leaders against the so clear signs, and steer us to recurring disasters again and again only because they benefit from it, will not help them. The problem is that it is on our expense, because they don't pay the price. They have plenty, while we are left behind to try to survive day by day. Mostly, it does not work.

היה שקט היום, שקט מאוד. שקט מוזר. האמת היא שלי זה לא הפריע, משום שאני מעדיפה סביבה שקטה ככל היותר מאשר רעש, אבל זו ההעדפה האישית שלי. כמה מהחברות שלי דיווחו שהן יוצאות מדעתן. אני יכולה להבין לְלִבָּן. מי שרגילה להתרוצץ מהרגע בו היא פוקחת את עיניה, להזיז את עצמה לכאן ולשם, לעשות, לעבוד, לבצע – קשה לה מאוד עד בלתי מסוגלת לשבת ספונה בין קירות ביתה. אני, לעומת זאת, מסוגלת לשבת ימים שלמים מול המחשב ולכתוב. אין לי את הדרייב לזוז. אני זזה רק כשאני צריכה. כל אחת ואורח חייה המתאים לה.

It was silent today, very quiet. A strange silence. The truth is that it didn't bother me, because I prefer a quiet environment as much as possible than noise, but this is my personal preference. Some of my girlfriends reported going crazy. I can understand them. Anyone who is used to running around from the moment she opens her eyes, moving herself here and there, doing, working, performing – it's very difficult for her to be able to sit closed among the walls of her home. I, on the other hand, am able to sit for days in front of the computer and write. I don't have the drive to move. I only move when I need to. Each and every one of her lifestyles that fits her.

הצורך להשאר בבית, פינה זמן לחשוב וזה הוליד בעיות לא קלות. הקושי בכליאה הזו, בדיוק בתקופה שבה מתחיל האביב וחג החרות בפתח, מציף ביתר שאת רגשות של פחד מפני הלא נודע. גם כך חי דור ילדינו מזה זמן לא מבוטל בעידן מאיים של אי ודאות מפני הבאות. עכשו זה מוחשי. מעבר לפחד הקיומי של הסיכוי למות, יש את הפחד הקיומי הכלכלי. איך נשרוד? כיצד נאכל אם לא יהיה לנו כסף לקנות אוכל? זרם המובטלים גדל והולך ואין רואים שום אור או תקוה באופק.

The need to stay home, cleared time to think and this yield not easy problems. The difficulty of this confinement, just at the time when spring begins and the holiday of freedom is at our door, floods feelings of fear from the unknown. As it is, the generation of our children has lived for quite some time in an ominous era of uncertainty about what's is coming next. Now it's tangible. Beyond the existential fear of the prospect of dying, there is the economic existential fear. How do we survive? How do we eat if we don't have the money to buy food? The stream of unemployed is growing more and more, and there is no light or hope in sight.

קשה לתפוס את המראות הקשים בספרד, את בתי אבות שנזנחו על ידי העובדים שהשאירו את הדיירים הקשישים למות. אצלנו מוציאים קשישים מבתי האבות בהם הם גרים וזורקים אותם לכל הרוחות. אני חושבת על מי שהורה על הזוועה הזו – האם הוא חושב שהוא לא יזדקן לעולם ובערוב ימיו לא יזדקק לעזרה אף הוא? איזה רוע, איזו אנוכיות גורמת למאן דהוא לעשות מעשה נורא כזה ולהפקיר בני אדם חסרי אונים? אז מה אם אלה בערוב ימיהם, האם כך צריך לנהוג בהם? למעשה, זה בנו, כי אני בגיל הזה אותו הגדירו כ"זקן", "קשיש", "ישיש". אסרו על בני ובנות הדור שלי להתראות עם הילדים והנכדים שלנו כאילו כדי לדאוג לנו לבל נדבק. הממשלות מתיחסות אל בני ובנות הדור שלי כאל מצורעים שאסור להתקרב אליהם. אלינו. בבתי החולים נערכים למצבים בהם יוחלט במי לטפל וכמו באיטליה נראה שלא יבזבזו עלינו זמן ומשאבים.

It’s hard to grasp the harsh sights in Spain, the nursing homes abandoned by workers who left the elderly tenants to die. With us, elderly people are taken out of nursing homes where they live and are thrown to the wind. I think of whoever ordered this atrocity – does he think he will never get old and will never need help in his life? What evil, what selfishness causes somebody to make such a terrible act and abandon helpless human beings? So what if these are in their twilight days, is this how they should be treated? In fact, it's us, because I'm at the age defined as "old," "elderly," "aged." Members of my generation is forbidden to see our children and grandchildren as if to worry about us getting infected. The governments treat my generation as lepers that must not be approached. We are not to be near at. The hospitals are preparing for situations in which to decide who to treat, and as in Italy, it seems that they won't waste time and resources on us.

האמת, אותי זה לא מפחיד, משום שאני פטליסטית ומאמינה שמה שצריך לקרות יקרה, אך החברות שלי ממש אינן ישנות טוב בלילה בגלל התרחיש המבעית הזה. הן חשות מיותרות, סרח עודף של החברה, אך עדיין רוצות לחיות. אף אחת אינה רוצה למות בטרם עת.

To be honest, it's not scary to me, because I'm fatalistic and believe that what needs to happen will happen, but my friends really don't sleep well at night because of this gruesome scenario. They feel unnecessary, deadwood, but still want to live. No one wants to die before their time.

במשפט אחד:

היתה שבת שקטה, הרגעתי כמה חברות, מקוה שהוטב להן.

In one sentence:

It was a quiet Shabbat, I calmed a few of friends, hopefully they feel better.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: