הוכחתי את עצמי   I Earned My Stripes

יאני – אהבה היא הכל

Yanni – Love is All

צעירים אינם חושבים על זקנה. הם צעירים, הם חושבים שהעולם שייך רק להם וזקנים הם סבא וסבתא שלהם. הם אינם חושבים שפעם גם הם יהיו זקנים.

Young people don't think about old age. They are young, they think the world belongs only to them, and elders are their grandparents. They don't think they'll ever be old either.

לי לא היו סבות וסבים, אלה נרצחו בשואה. היתה לי דודה אחת, אחות אמי. הדוד שלי היה בעלה של הדודה וילדם היה בן הדוד שלי. היחיד. בשכונה בה גדלתי, היו ילדים מעטים מאוד שהיו להם סבות וסבים, דודים ובני דודים. אלה היו בעיקר ילדים להורים ילידי הארץ, בשונה מרוב ההורים בשכונה שבאו מהשואה. הדור שלי, שגדל בלי קרובי משפחה כמעט, לא ידע טעמם של אלה, לא חוינו אותם.

I had no grandparents, these were murdered in the Holocaust. I had one aunt, my mother's sister. My uncle was the aunt's husband, and their child was my cousin. The only one. In the neighbourhood where I grew up, there were very few children who had grandparents, uncles and cousins. These were mainly children to native-born parents, unlike most parents in the neighbourhood who came from the Holocaust. My generation, who grew up with almost no relatives, didn't know the taste of these, we haven't experienced them.

בכל פעם שאני שומעת בחדשות על עוולות שנעשות כלפי זקנים, לבי נחמץ בקרבי ואיני יכולה שלא להזכר בהורי ז"ל, שהם בגיל של הזקנים הללו, בסביבות גיל 100. גם הדור שלי נחשב זקן, למרות שרובנו עדיין מבורכים בחיוניות מלאה ואנחנו מסוגלות לדאוג לעצמנו. יש לנו עוד לפחות כ-20 שנים להתחיל לחוש את הזיקנה על בשרנו. אנחנו יותר צעירים ברוחנו מאשר היו הורינו בגיל הזה. הסיבה ברורה: הם חוו זוועות, אנחנו לא, למרות ששמענו קצת על כך פה ושם מפי ניצולים שהיו מסוגלים לדבר. לא הורי. עם כל הקשיים שהיו והתנאים הלא קלים של הדור שבנה את המדינה (הורינו), אנחנו גדלנו עטופים בדאגת הורינו שעשו את מיטב יכולתם כדי לגדלנו.

Whenever I hear the news about wrongs done to elders, I get annoyed and I can't help but reminisce about my late parents, who are at the age of these elders, around the age of 100. My generation is also considered old, though most of us are still blessed with full vitality and we can take care of ourselves. We have about 20 years ahead to start feeling the old age on our flesh. We are younger in spirit than our parents were at this age. The reason is clear: they have experienced atrocities, we didn't, although we have heard a little about it here and there from survivors who were able to speak. Not my parents. With all the difficulties that had been and the hard conditions of the generation that built the country (our parents), we grew up wrapped up in the concern of our parents who did their best to raise us.

אני תוהה עד כמה קולטים אלה ששומעים את הכתבות על "הזקנים האלה", שלמעשה הם ההורים של מישהם, סבות וסבים של מישהם, אנשים שהיו פעם ילדים וצעירים והורים ועכשו הגיעו לגיל זיקנה אחרי שעברו חיים שלמים. אלה עדיין בני אדם, גם אם הם בני שמונים ומעלה, גם אם אינם בריאים כל כך וגם אם הם מוגדרים כ"תשושי נפש". עדיין יש להם זכות לחיות עד בוא יומם.

I wonder how much those who hear the stories about "these old people" get that these actually are somebody's parents and grandparents, people who in the past were children and adolescents and parents who now have reached old age after living a lifetime. These are still human beings, even if they are eighty and older, even if they are not so healthy and even if they are defined as "mentally frail". They still have a right to live to their day will come.

ניקול רביב – שיר תקוה

Nicole Raviv – Song of Hope (Shir Tikvah)

השערוריות של הזנחת הזקנים בארצות העולם מזעזעות כשלעצמן, אך כשדברים כאלה קורים אצלנו, אצל העם שאיבד ששה מליון מבנותיו ובניו, זה מקומם ומעציב ומרגיז ומביא את הסעיף לנקודת רתיחה מסוכנת מאוד. אי אפשר להבין את היחס לזקנים. פשוט אי אפשר. איך הניחו להם למות כאילו היו חפצים מיותרים שאין בהם שימוש ולא בני אדם? איך אפשר לא להבין עד כמה אין זה מוסרי? איני באה בטענות כלפי הצוותים הרפואיים התשושים מעבר לקצה יכולותיהם הפיזיות והמנטליות בטיפול במגיפה הזו. אני מאשימה את הממונים עליהם, את הממשלה, את אלה שאחראים על ניהול המשבר, על שלא חשבו על הנושא, על שהחליטו שהזקנים מיותרים, על שלא מצאו לנכון לתת להם מענה הולם. פשוט מזניחים דור שלם. אז מה אם הם זקנים? האם לא הרויחו ביושר את הזכות להיות מטופלים כראוי בערוב ימיהם?

The scandals of neglecting the elderly in other counties of the world are shocking by themselves, but when such things happen with us, with the nation that have lost six million of its members, it's upsetting and saddening and irritating and infuriating up to a very dangerous boiling point. It's impossible to understand the attitude towards elders. It's simply impossible. How did they let them die as if they were unnecessary objects and not human beings? How can one not understand how immoral it is? I don't make any claims against the exhausted medical staff beyond their physical and mental capabilities in dealing with this pandemic. I blame their superiors, the government, those responsible for managing the crisis, for not thinking about the issue, for deciding that the elderly are unnecessary, for not see fit to treat them properly. Just neglecting an entire generation. So what if they are old? Didn't they honestly earn the right to be properly cared for in their old days?

בחודש שעבר היה לי יומולדת. אני בת 66. אלה ימותו ויגיע תורי. למעשה, תורי כבר הגיע, משום שאין מעלי "שכבת מגן" בדמות ההורים שלי. הם הלכו כבר לעולמם ואני עכשו בחזית. האם זה אומר שאם אצטרך טיפול כלשהו, ידלגו עלי כי אני זקנה כבר? זאת, למרות שהוכחתי את עצמי, שעבדתי ובניתי את עצמי, שהקמתי משפחה, יש לי נכדים ואני רוצה לראות גם נינים בבוא הזמן. יש לי עוד חיים שלמים לחיות. אני לא אמורה להיות מיותרת.

I had my birthday last month. I am 66. These people will die and it will be my turn. In fact, it is my turn already because there is no "protective layer" above me like my parent. They have already passed away and I am now at the forefront. Does this mean that if I need any treatment, I will be skipped because I'm old already? This, although I proved myself, I earned my stripes, I worked and built myself, established a family, I have grandchildren and I also want to see great grandchildren in due course. I have still a lifetime to live. I'm not supposed to be superfluous.

יאני – פרלוד ונוסטלגיה

Yanni – Prelude and Nostalgia

במשפט אחד:

מזעזע היחס לזקנים.

In one sentence:

The attitude towards the elderly is appalling.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: