טוּב לֵב   Kindness

יהודית רביץ – מִלה טובה

Yehudit Ravitz – A Good Word

בני אדם הם גמישים. רובם. אנחנו לומדים להסתגל לכל מיני מצבים בחיינו. זה עוזר. זה מסייע לנו לשרוד.

Humans are flexible. Most of them. We learn to adapt to all kinds of situations in our lives. It helps. It assists us to survive.

"מה קורה?" שואלת חברה שהתקשרה כדי לאפשר לי קצת הפוגה בין הנקיונות.

"לא הרבה, כרגיל", אני עונה ומיד שואלת חזרה, "איך אצלך?"

"אל תשאלי", היא מתחילה את המנטרה הרגילה שמבשרת ששיחה ארוכה לפנינו. אני מניחה בצד את המטלית איתה ניקיתי את התריסים ולוחצת על הקומקום. אם הפסקה, אז עם כוס קפה ועוגה, למה לא? אני רואה אותה מן העבר השני של המסך שואפת אויר. אוזנַי כרויות. "אני על סף קריסה", היא מתוודה.

"על סף קריסה?" אני משקפת את דבריה.

"What's up?" Asks a friend who called to allow me some respite between the cleanliness.

"Not much, as usual," I reply and immediately ask back, "How is it with you?"

"Don't ask," she starts the usual mantra that heralds a long conversation ahead of us. I set aside the cloth with which I cleaned the shutters, and press on the kettle. If a break, then with a cup of coffee and cake, why not? I see her from the other side of the screen inhaling air. My ears are very attentive. "I'm on the verge of collapse," she confesses.

"On the verge of collapse?" I reflect on her words.

"אל תשאלי!" הכפתור בקומקום קופץ חזרה למקומו. אני שמה כפית שטוחה של סוכר בתוך הספל וכפית של קפה שחור עם הל שאני אוהבת. אני מרימה ספל נוסף ומציגה אותו בפניה כאומרת, 'רוצה גם?' היא מחייכת אלי ומראה לי את שלה. היא הצטיידה מראש. "תראי", היא אומרת, "הסגר הזה יוציא אותי מדעתי!" אני מושיטה את שתי ידי לפניה ומנידה את ראשי מצד לצד להביע שלא ברור לי למה זה יגרום לה לצאת מדעתה. "אי אפשר ככה! כל היום אני סגורה בבית וכמה כבר אפשר לנקות?" היא מאלה שאפשר לאכול אצלן מהרצפה, כפי שאמי היתה נוהגת להתבטא. כל דקה פנויה שלה או שהיא מנקה או שהיא מסדרת. כמה באמת אפשר לנקות בדירה בת שני חדרים וחצי?

"Don't ask!" The button on the kettle jumps back into its place. I put a flat teaspoon of sugar in the cup and a teaspoon of black coffee blended with cardamom that I love. I raise another mug and present it to her as saying, 'Want too?' She smiles at me and shows me hers. She was pre-equipped. "Look," she says, "this closure will drive me crazy!" I reach both of my hands in front of her and shake my head from side to side to say it's unclear to me why this will make her crazy. "It's impossible like that! All day I'm closed at home and how much can one clean already?" She's one of those you can eat from their floor, as my mother used to say. Every free minute she has she either cleans or tidies. How much can one really clean in a two and a half room apartment?

במשך חצי שעה היא פירטה את שהספיקה לעשות מאז השכימה קום בבוקר. היא אפילו יצאה לקניות כי לדבריה, "מחר הולך להיות בלגן שלם, כולם יצאו לקנות ברגע האחרון, כמו תמיד, קורונה או לא קורונה". לקחתי את זה בחשבון. רציתי לצאת לקניות שלי אתמול, אך החלטתי שמחר יתאים לי יותר. הירקות יגמרו לי מחר, אז זה מתאים לי. אני מקוה שיהיה לי מזל ולא יהיו קונים רבים בסופר וזה יעבור לי מהר. לא בא לי לשהות יותר מדי זמן בחוץ. בתקופה הזו, כמה שפחות, בריא יותר.

For half an hour she detailed what she had done since she woke up early in the morning. She even went shopping because, she said, "tomorrow is going to be a complete mess, everyone will be out shopping at the last minute, as always, Corona or not Corona". I took that into account. I wanted to go shopping yesterday, but I decided tomorrow would be better for me. The vegetables will end tomorrow, so it suits me. I hope I get lucky and not many shoppers will be crowded at the supermarket, so it will pass quickly. I don't feel like spending too much time outside. At this time, the lesser, the healthier.

Tenebrae – Versa est in luctum

סיימתי לנקות את מה שהקצבתי לעצמי להיום וחשבתי שיהיה זה מתאים גם לעבור על חדר המדרגות של הבנין. לא משהו קשה, בסך הכל כעשר דקות עבודה של העברת סמרטוט על המדרגות וניגוב המעקה. קומה אחת של 16 מדרגות והרחבה של הקומה הראשונה. אין לנו מנקה קבוע והדיירים עושים זאת מדי פעם בעצמם. לא ממש קשה.

I finished cleaning up what I set out for myself today and thought it would be appropriate to go over the building's stairwell as well. Not a hard thing, all in all, about ten minutes of work of moving a rag on the stairs and wiping the rail. One floor of 16 steps and extension of the first floor. We don't have a regular cleaner and the tenants do it occasionally themselves. Not really hard.

אני שומעת את השכנה הקשישה (שמונים ומעלה, איני יודעת את גילה המדויק) בקומה הראשונה עומדת מאחורי דלתה. אני מניחה שזה בחשדנות. יש לה עינית מבעדה היא בודקת את העוברים והשבים. אני משערת שכאשר ראתה אותי עם המגב מעבירה את הסמרטוט ליד הדלת שלה, חשה צורך לבדוק את הענין ביתר עמקות. כך קרה גם בפעמים הקודמות שניקיתי. היא פותחת את הדלת בצמצום ומביטה איך אני מזיזה את עצמי עם המגב, מניחה בצד את השטיחונים בכניסה לדלת שלה ושל השכנה שלה ממול ומנקה גם שם. היא רומזת לי להשאיר את השטיחון שלה עד שהכניסה תתיבש. כך גם התכוונתי לעשות, אך זה טקס קבוע שאנחנו עושות. אני מניחה שהיא מרגישה שהיא בשליטה ככה, כשהיא נותנת הוראות הפעלה. לי לא מפריע, אני דוקא אוהבת שיש אינטראקציה כלשהי בינינו, גם אם זו מינימלית. היא אינה דוברת עברית, כך שאי אפשר להחליף מלים בינינו. זאת אומרת, אפשר, היא יכולה לדבר ברוסית ואני בעברית, אך זו לא תהיה שיחה ממשית. אנחנו מתקשרות בתנועות ידיים ובמחוות אחרות.

I hear the elderly neighbor (eighty or more, I don't know her exact age) on the first floor standing behind her door. I guess it's with suspicious. She has a peephole through where she checks the passers-by. I guess when she saw me with the wiper moving the floor rag at her door, she felt the need to look into it more deeply. The same thing happened the previous times I cleaned there. She opens the door narrowly and looks at how I move myself with the wiper, puts her doormat and her neighbour's aside, and clean there as well. She hints at me to leave her doormat until the entrance dries. I intended to do so in the first place, but this is a regular ritual we do. I guess she feels like she is in control like that, giving instructions. I don't mind, I like to have some interaction between us, even if it's minimal. She does not speak Hebrew, so we can't exchange words between us. That is to say, it's possible, she could speak Russian and I Hebrew, but that wouldn't be a real conversation. We communicate with motions and other gestures.

"תודה רבה", היא אומרת לי בעברית כשאני מסיימת להעביר את הסמרטוט גם על המדרגות המובילות לשביל הכניסה ועומדת לעלות אל דירתי. היא אפילו מחייכת אלי, מה שקורה לעתים נדירות, בעיקר רק בנסיבות דומות. אני מניחה שלא קל לה בתקופה הזו. להיות זקנה במצב שבו מתעלמים מאיתנו כאילו היינו חפצים דוממים לא נחוצים, לא טוב. היא רגילה לצאת לשוק לקניות. ראיתי אותה מספר פעמים כשגם אני קניתי שם, צועדת לאט עם עגלת הקניות עליה היא מעמיסה את הירקות והפירות הנחוצים לה. כשהיא חוזרת, בעלה עוזר לה להעלות אותה בשלוש המדרגות של הכניסה. הם זוג נחמד. יש להם בן שמגיע מספר פעמים בשבוע ומביא עימו קניות של דברים כבדים, כך שהם מסודרים. הם לא צריכים עזרה מגורמים חיצוניים, המשפחה מסייעת להם.

"Thank you very much," she says to me in Hebrew as I finish moving the rag on the stairs leading to the entrance, and about to go up to my apartment. She even smiles at me, which rarely happens, only in similar circumstances. I guess it's not easy for her during this time. Being old in a situation where we are ignored as if we were unnecessary inanimate objects, is not good. She's used to go shopping at the market. I saw her several times when I was shopping there too, walking slowly with her shopping cart on which she loaded the necessary vegetables and fruits. When she returns, her husband helps her lift it up the three steps of the entrance. They are a nice couple. They have a son who comes several times during the week and brings heavy shopping with him, so they are organized. They don't need help from outside elements, the family helps them.

יהודית רביץ – פני מלאך

Yehudit Ravitz – Angel's Face

במשפט אחד:

עוד יום עבר בסגר של הקורונה. הלואי וכולנו ננהג זו בזו בצורה הוגנת ומכבדת. הלואי ונהיה טובים זה לזה.

In one sentence:

I wish that all of us would treat each other fairly and respectfully. I wish that we'll be good to each other. Another day passed in the Corona quarantine.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: