שביס   Snood

מסכה מאולתרת משביס A makeshift mask from a snood

מסכה מאולתרת משביס   A makeshift mask from a snood

הקורונה הזו מלמדת אותי דברים חדשים על עצמי שמעולם לא נתתי עליהם את דעתי. זה טוב? זה רע? אין לי מושג. זה פשוט לימוד.

This Corona teaches me new things about myself that I never thought of. It is good? Is it bad? I have no idea. It's just learning.

תכננתי לצאת לקניות ביום ראשון, אך לא כל כך התחשק לי. היו לי ירקות עד היום, בשביל הסלט של הבוקר, אז החלטתי לחכות עם זה. כמה שפחות להתחכך עם החוץ – עדיף, אם רוצה לשרוד. האמת, גם היום לא התחשק לי כלל לצאת לשדה הקרב; בכל זאת, זה ענין של חיים ומוות וממש לא בא לי להדבק בשום דבר. יחד עם זאת, כשאין ברירה – אז אין ברירה. הממשלה הודיעה אתמול שמהיום בארבע אחר הצהריים יוטל עלינו עוצר, אין יוצא ואין בא. אי לכך, שינסתי מותני, התחמשתי, התמגנתי ויצאתי לשדה של המרכולית כדי ללקט את הירקות הנחוצים לי.

I had planned to go shopping on Sunday, but I didn't feel like it so much. I had vegetables until today, for this morning's salad, so I decided to wait with that. As less as rubbing with the outside – it's healthier, if you want to survive. To be honest, today too I didn't feel like going out on the battlefield at all; yet, it is a matter of life and death and I really didn't want to get infected by anything. However, when there is no choice – then there is no choice. The government announced yesterday that at 4 pm today, we will be imposed a curfew, nobody comes in and nobody goes out. Therefore, I buckled down, armed myself, protected myself and went out to the field of the grocery store to collect the vegetables I needed.

סלפי בקניות Selfie at shopping

סלפי בקניות   Selfie at shopping

מאז החלה הקורונה, למדתי שלא איבדתי את כישורי ההתארגנות שלי שהיו לי לעזר כשגידלתי את ילדי. לאחר שהם התבגרו ועזבו את הבית, לא הייתי זקוקה לכישורים הללו כמעט, אלא אך מספר פעמים ממש מועט. הפעם הלפני האחרונה היתה כשעברתי דירה והצלחתי להתארגן עם מזל רב מאוד: תוך שבועיים ממציאת הדירה, כבר נמצאתי בה עם כל חפצי. היה לי ממש מזל למצוא בזמן הקצר הזה אורזת, שְׁלֶפֶּרִית ומנקה שהתאריכים שבהם הן היו פנויות הסתדרו כמו בתשבץ. הפעם האחרונה שבה נזקקתי לכישורי ההתארגנות, היתה כשהקורונה התחילה ויחד עם חברותי מצאנו את עצמנו בבעיה: אסרו על הזקנים לצאת מהבית, אלא במקרים דחופים, אך לא נתנו לנו פתרון יעיל כדי שלא נצטרך לצאת משם. אמנם יכולתי להעזר בבני ובכלתי לצורכי קניות וכאלה, אך משום שהיה צורך לסייע לחברות, לא היה טעם שהם יסחבו בשבילי ואצא בכל זאת כדי לקנות לאחרות. כך יצא שהתארגנו כדי לעזור זו לזו וזה עבד מצוין. עד שבוע שעבר, עת התהדק הסגר. בכל זאת, טיכסנו עצה והסתדרנו.

Since the Corona began, I have learned that I have not lost my organizing skills that came to my aid when I was raising my children. Once they got older and left home, I didn't need these skills almost, but only in very few times. The last time was when I moved and managed to get organized with very much luck: within two weeks of finding the apartment, I was already there with all my stuffs. I was really lucky to find in this short time a packer, a mover and a cleaner (all women) that the dates they were vacant integrated like in a crossword puzzle. The last time I needed my organizing skills was when the Corona began and together with my friends we found ourselves in a problem: the elderly were forbidden to leave their house except in urgent cases, but without giving us an effective solution so we didn't have to go out. Although I could be helped by my son and daughter-in-law for shopping and such, but because there was a need to help my friends, there was no point for them schlepping for me while I had to go out anyway to shop for others. So we got organized to help each other and it worked fine. Until last week, when the closure tightened. All the same, we gathered and found advice and got along.

עוד למדתי, שאין לי יכולות לדמיין חפצים שאני רואה שלא בצורה שהם נראים. מבחינתי, שולחן זה שולחן ולא ספסל לאנשים גבוהים; מפית שולחן היא מפית ולא צעיף או שביס; בקבוק פלסטיק זה בקבוק פלסטיק ולא מגן מאולתר לפנים בפני הקורונה. מזל שישנם אנשים שיש להם דמיון וכושר המצאה כבירים, כך שיכולתי להעזר בהמצאות המבורכות שלהם. לא היתה לי מסכה. אין להשיג מסכות. החברות שלחו זו לזו כמה סרטוני וידאו שמראים איך אפשר להכין מסכות באמצעים ביתיים. אם הן יעילות, זו כבר שאלה אחרת שלא רציתי להתעמק בה. הסרטונים הראו לי עד כמה שאין סיכוי שאוכל להשתמש ברעיונות שהם העלו, אך בהחלט נתנו לי חומר למחשבה, שגם זה משהו.

I also learned that I have no capabilities of imagining objects I see other than the way they look. For me, a table is a table and not a bench for tall people; a tablecloth is a tablecloth and not a scarf or a snood; a plastic bottle is a plastic bottle and not a makeshift shield against the Corona. Lucky that there are people who have great imagination and ingenuity, so I could be helped with their blessed inventions. I didn't have a mask. No masks are available. My friends sent each other some videos showing how masks can be made using household means. If they are effective, that's another question I didn't want to go into. The videos showed me how unlikely I was to use the ideas they came up with, but they certainly gave me some food for thought, which is also something.

שביס צבעוני   Coulourful snood

שביס צבעוני   Coulourful snood

לפני ארבע שנים וחצי, בשנה הראשונה למגורי פה, קניתי שני שביסים צבעוניים שמאוד מצאו חן בעיני. האמת, לא ידעתי איך הם נקראים. מבחינתי, אלה היו שתי פיסות בד יפות בעלות פתחים משני צדיהן וחשבתי שיהיה נחמד לעטות אותן על ראשי. זה התאים מאוד לקיץ, משום שהן עשויות מבד דק. הן מילאו את יעודן בצורה מצוינת, מבחינתי. חשבתי לקנות עוד כמה, כדי לגוון, אך לא מצאתי כאלה יותר, לדאבוני.

Four and a half years ago, in my first year here, I bought two colourful snoods that I really liked. Actually, I didn't know what they were called. To me, these were two beautiful pieces of fabric with openings on either side and I thought it would be nice to wear them on my head. It was a great fit for the summer because they are made of thin fabric. They fulfilled their destiny, as far as I was concerned. I thought I'd buy a few more, in order to diversify, but I didn't find any more, to my dismay.

במסגרת הנקיון הכללי לקראת הפסח, מצאתי את פיסות הבד הללו בארון, יחד עם עוד פריטי לבוש קיציים וכיבסתי אותם כדי שיהיו רעננים לקראת הקיץ. אתמול קיפלתי את הכביסה שהתיבשה ופתאום, כשהבטתי בפיסות הבד הללו, צץ במוחי הרעיון שאוכל להשחיל את ראשי בתוכן ולקפלן פעמיים, כך שהן תוכלנה לשמש כמסכות. ניסיתי זאת ואכן, זה התאים. בחיים לא הייתי חושבת על זה בעצמי. לולא סרטוני הוידאו עם האלתורים הביתיים, לא הייתי מעלה על דעתי להשתמש בהן כמסכות. נפלאות דרכי החיים והמזל. אני עדיין מחכה לזכות ב-22 מליון פאונד.

As part of the general clean-up for Pessach, I found these pieces of fabric in the closet, along with some other summer clothing items, and washed them so they will be fresh for the summer. Yesterday I folded the laundry that dried out and suddenly, looking at these pieces of fabric, the idea that I could insert my head into them and fold them twice so that they could be used as masks, came to mind. I tried it and indeed, it fit. I would never think about it myself. If it weren't for the home improvisation videos, I wouldn't have thought of using them as masks. Wonders of the ways of life and luck. I'm still waiting to win 22 million pounds.

במשפט אחד:

אני מצוידת בירקות עד למועד המשלוח הקרוב אותו הצלחתי להשיג. מקוה שהייתי מוגנת.

In one sentence:

I am stocked with vegetables until the next delivery date I was able to get. Hope I was protected.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: