יום השואה ה'תש"פ   Holocaust Remembrance Day 2020

טלאי צהוב

"גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע– גם כִּי-אַתָּה לא עִמָּדִי; שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" (תהלים כ"ג 4)

"Yea, though I walk through the valley of the shadow of death, I will fear no evil: even for thou art not with me; thy rod and thy staff they comfort me" (Psalm 23, 4)

להבת האש הקטנה רעדה כל הלילה בתוך נר הזכרון שהדלקתי לזכר הנרצחים, ביניהם בני משפחתי שמעולם לא הכרתי ולא ידעתי עליהם דבר. עד היום איני יודעת. נראה שלא אדע לעולם.

The small flame of fire shook all night in the memorial candle I had lit in memory of those murdered, including my family to whom I never been introduced, and knew nothing about. I don't know to this day. It seems that I'll never know.

כמה אנשים הזכירו היום שהעולם עצר מלכת בגלל וירוס הקורונה. רבים אצלנו שאלו עצמם היום היכן היה העולם כשהעם שלנו הושמד, היכן היה העולם כדי לעצור ולסייע לנרצחים? היכן היה העולם כשהבריטים הארורים נעלו את שערי ארץ ישראל בפני היהודים ולא איפשרו להם להכנס אל ארץ אבותיהם? היכן היה העולם בשואות של העמים האחרים? היכן העולם כשאנשים מתענים זה לזה ללא שום סיבה?

Some people mentioned today that the world had stopped because of the Corona virus. Many Jews asked themselves today where was the world when our people were destroyed, where was the world to stop and help the murdered? Where was the world when the damned British locked the gates of Israel to the Jews and did not allow them to enter their ancestral land? Where was the world in the holocausts of other nations? Where is the world when people torture each other for no reason?

כל העולם היה נגדנו אז, חוץ מכמה חסידי אומות העולם שחרפו את נפשותיהם ונפשות משפחותיהם כדי להציל יהודים. כל העולם נגדנו גם היום. האנטישמיות עדיין פה. ההבדל הוא שהיום יש לנו מדינה; אז, לא היה לנו לאן למלט את נפשותינו. היום, אין אנו צריכים להתחנן על נפשנו, אנחנו יכולים להגן על עצמנו בזכות הצבא שלנו.

The whole world was against us back then, except for a few Righteous Among the Nations who endangered their lives and their families to save Jews. The whole world is against us even today. Anti-Semitism is still here. The difference is that today we have a state; then, we had nowhere to rescue our souls. Today, we don't have to beg to be saved, we can defend ourselves thanks to our army.

בעשר בבוקר, כצפוי, החלה צפירת הזכרון להחריש את אוזנינו. אני עומדת במרפסת ביתי יחד עם עוד כמה שכנים שיצאו למרפסותיהם כדי להביע הזדהות עם אלה שאינם יכולים לצאת החוצה בימי סגר אלו, אותו דור של קשישים שנופל בהמוניו, נקצר על לא עוול בכפו בגלל חוסר התיחסות למצבו. הדור הזה, שהולך ומתמעט, שעוזב אותנו, זה הדור ששרד את השואה, שבנה הארץ, שעבר תלאות קשות ונוראות. לדור הזה לא מגיעה ההפקרה הפושעת של אלה שמזניחים אותו במקום לטפל בו כראוי. שתי דקות דומיה, בהן אנו עומדות ומהרהרות בנרצחים. אני אומרת בלבי את שמות אלו שאני זוכרת, מהמעטים אותם הזכירה אמי באוזני בערוב ימיה. הדמעות זולגות על פני בלי שתהיה לי שליטה עליהן. אמנם לא הכרתי את הנרצחים, אך זה כואב בכל זאת.

At ten o'clock, as expected, the memorial siren began to deafening our ears. I stand on my balcony with several other neighbours who went out to their balconies as an expression of sympathy with those who cannot go outside during these closure days, the same generation of elderly fallen in masses, being cut short of wrongdoing for no fault of his own due to lack of reference for his condition. This diminishing generation that is leaving us is the generation that survived the Holocaust, built by our country, and has endured harsh and terrible tribulations. This generation doesn't deserve the criminal desertion of those who neglect it instead of treating it properly. Two minutes of silence, where we stand and ponder about the murderers. I say in my heart those names I remember, from the few my mother mentioned to me in her twilight days. The tears run down my face without me having any control over them. Though I didn't know the murderers, it still hurts.

קולות הסירנות הולכים ודועכים, שתי הדקות חולפות. אני מרימה את ראשי המורכן ומתבוננת סביב. אנשים ממשיכים לעמוד עוד קצת עד שגם הסירנה מהרדיו תגמר. הכל מוחים את דמעותיהם. לא רק אני מתרגשת מהמעמד הזה. לא רק אני לא ידעתי טעמם של סבות, סבים, דודות ודודים ושאר קרובי משפחה. רוב הדור שלי לא הכיר אותם.

The sirens are fading, the two minutes are passing. I raise my head that was down, and look around. People continue to stand a little longer until the siren from the radio is over as well. Everyone wipes their tears. Not only I am excited about this event. Not only I didn't know the taste of grandparents, aunts and uncles and other relatives. Most of my generation didn't know them.

שירי מימון – אחותי [מלים]

Shiri Maimon – My Sister

במשפט אחד:

"אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים" (תהלים כ"ג 6).

In one sentence:

"Surely goodness and mercy shall follow me all the days of my life: and I will dwell in the house of the LORD for ever" (Psalm 23, 6).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: