Category Archives: הוזה מלים Hallucinating Words

עדיין חולמת עלייך I Still Dream About You

DepedroTe Sigo Sonando [תרגום לעברית]

 

ישנן נשים שנכנסות אל חיינו ואל לבנו ומשתכנות שם. ישנן כאלה היוצאות מלבנו ומחיינו. וישנן אלה היוצאות מחיינו, אך נשארות אצלנו עמוק בלב.

There are women who enter our lives and our hearts and settle there. There are those who leave our hearts and get out of our lives. And there are those who leave our lives, but remain deep in our hearts.

היתה לנו חתיכת דרך לעבור עד שהגענו להבין זו את זו ולהתרגל זו לזו. מטבע הדברים, שתי נשים שונות, עם רקע שונה, טעמים שונים. עד שהחלטנו לקבל זו את זו עם כל השונה שבנו, לקח די הרבה זמן.

We had quite a way to go until we came to understand each other and get used to each other. Naturally, two different women, with different backgrounds, different tastes. Until we decided to accept each other with all that was different in us, it took quite a while.

DePedro – Theme from Midnight Cowboy + Te Sigo Soñando

 

ואז, כשהכל בינינו היה מסודר, ממש-ממש לפני השגרה המבורכת, היא הלכה מאיתנו. עדיין חולמת עלייך, אהובתי.

And then, when everything between us was organized, right-just before the blessed routine, she left us. I Still dream about you, my love.

נעימת הסרט קאובוי של חצות

The Film Symphony OrchestraMidnight Cowboy Theme

 

 

החשיכה היתה סמיכה The Darkness was Thick

Tab Benoit – Darkness

אי אפשר היה לראות דבר, החשיכה היתה סמיכה מאוד. כאילו התעוורנו בבת אחת.

It was impossible to see anything, the darkness was very thick. It was as if we were blinded suddenly.

Darren HayesDarkness

אני וגברת ג'ונס Me and Mrs. Jones

Billy PaulMe and Mrs. Jones [lyrics]

אני אוהבת לרקוד, להניע את הגוף לצלילי המוזיקה ולחוש את הרטטים שהיא גורמת לי, את התעלות הנפש כשהגוף זז, את השחרור.

I love to dance, to move my body to the sound of the music and feel the vibrations it makes, the exaltation when the body moves, the relief.

האורות במועדון היו עמומים, המוזיקה התנגנה בנחת, זורמת בנעימים, עושה חשק לרקוד. היא ישבה ליד השולחן העגול הקטן, כוסית בידה, לוגמת לאט מן המיץ הכתום-זהוב. הושטתי אליה את ידי והיא זנחה את המשקה, מצטנפת בזרועותי.

The lights in the club were dim, the music played softly, flowing pleasantly, urging to dance. She was sitting at the round little table, a glass in her hands, zipping slowly from the orange-golden juice. I reached my hand and she abandoned her drink, curling up in my arms.

The Persuaders – Thin Line between Love & Hate [lyrics]

 

לפעמים, בחסות החשכה, תחת השפעת המוזיקה, מתפתחים דברים. לב כמה אל לב, גוף אל גוף, רגשות גואים, מציפים.

Sometimes, under the cover of darkness, with the influence of the music, things are developing. Heart craves to heart, body lingers to body, emotions rise, overflowing.

 

RL Bell – Me and Mrs. Jones

ואז עולה הבוקר.

And then, morning comes.

האויר שאנו נושמות The Air That We Breathe

 

The HolliesThe Air That I Breathe

השמש צבעה את האויר בצהוב. החלקיקים הזעירים שבאו מן המדבר על כנפי הרוח המזרחית המחניקה הבהיקו ואנו נשמנו בקושי.

The sun painted the air yellow. The tiny particles that came from the desert on the wings of the eastern wind shone and we barely breathed.

על גבול אירן-עירק רעדה האדמה בזעם, זורעת הרס גדול. אפילו אצלנו זה הורגש בכמה מקומות וברדיו דיברו על הרעידה הקטלנית אצלנו שעלולה להתרחש בכל רגע, אבל אף אחד אינו מוכן לזה.

On Iran-Iraq border the earth trembled with rage, spreading great destruction. Even here, in Israel, it was noted in some places, and they were talking on the radio that a fatal earthquake might occur any minute here, but nobody is prepared for it.

The CorrsEverybody Hurts

 

היתה תקופה שנשמתי אותה אלי וחשבתי שאנשום אותה לנצח. חשבתי…

There was a time when I used to breathe her in, thinking it would last forever. I thought…

 

KansasDust in the Wind [lyrics]

שלהי דקייטא The End of Summer

 

 Frank IfieldSummer Is Over [lyrics]

 

העיר שחה תחת נטל החום הכבד, אנחתה נשמעת היטב. קשים שלהי הקיץ.

The city bent under the burden of the heavy heat, its sigh is clearly heard. The end of summer can be quite hard.

הסתו אמנם כבר פה ובערבים קריר, אך הימים די חמימים, יש הגורסים חמים. הערב, בצאתי מן האימון, דוקא היה חמים ונעים; לא נשבה כל רוח, כמו במשך כל היום, האויר היה רגוע.

Indeed, autumn is already here and in the evenings it's chilly, but the days are quite warm, some would even say it's hot. This evening, when I went home after my training, it was nice and warm; no wine blew, like during the whole day, the air was calm.

היא עברה מולי על השביל, מחזיקה בידיה סיר גדול שנראה כבד מאוד. המראה היה מוזר למדי. אשה בגלביה, ראשה מכוסה היטב בשביס, פוסעת לאט, בקושי. ניכר היה שהמאמץ למעלה מכוחותיה.

She passed on the path in front of me, holding in her hands a big pot that looked very heavy. The sight was quite weird. A woman wearing a gallabiyah, her head well covered with a coif, pacing slowly, barely. It was clear that the effort was beyond her powers.

בהגיעה אלי, הרמתי את ידי והיא עצרה, מורידה את הסיר על האספלט. בעודה מזדקפת, הניעה את אצבעותיה כדי לשחררן מן המאמץ הרב. יכולתי לשמוע את אנחת הרווחה שלהן עת הודו לי על שעצרתי את האשה. "מה קורה?" שאלה בעלת הסיר.

מעניין, אמרתי לעצמי, היא לא השתנתה כמעט. בגלל לבושה, לא זיהיתי אותה קודם לכן. שנים כה רבות חלפו מאז ראיתיה לאחרונה. מעניין מה גרם לי לעצור אותה. "זו את…" מלותי יצאו לאט, בפליאה.

When she reached me, I lifted my hand and she stopped, putting the pot down on the asphalt. As she straightened up, she moved her fingers to relieve them of their big effort. I could hear thee sigh in relief while thanking me for stopping the woman. "What's up?" The owner of the pot asked.

Interesting, I said to myself, she hardly changed. Because of how she was dressed, I didn't recognize her before. So many years passed since I last saw her. It's interesting what made me stop her. "It's you…" My words came out slowly, in wonderment.

הסיר בינינו ההביל ואנחנו לא ראינו דבר מבעד למסך האדים שזה פלט.

The hot pot between us was steaming and we didn't see anything through the vapour it emitted.

AdeleBaby It's You

למעשה Actually

 

Culture ClubVictims

למעשה, אם באמת היינו רוצות – זה היה קורה. או שלא…

Actually, if we really wanted to – it would have happened. Or not…

Beth HartTell Her You Belong To Me

תמיד תדעי You Will Always Know

שלמה ארציאף פעם לא תדעי

Shlomo Artzi – You Will Never Know

תמיד תדעי, אבל תמיד. איני אוהבת את הקשקושים המסתוריים המסתירים את מה שאנו מרגישות. אני מעדיפה פתיחות וכנות ביחסים בינינו.

You will always know, always. I don't like these mysterious nonsense that hide what we feel. I prefer openness and honesty in the relations between us.

שלמה ארצי – פתאום כשלא באת

Shlomo Artzi – Suddenly When You didn't Come

חבל על הזמן המתבזבז על שטויות של הסתרת תחושותינו, על משחקים מיותרים, על כל מיני הסחות דעת ובלבד שלא נחוה את הרגשות האמיתיים שאנחנו חשות. חבל, ממש חבל.

It's a shame that we waste our time on nonsense like hiding our feeling, needless games, all kinds of disruptions provided that we won't experience the real feeling that we feel. It's a real shame.

Whitney HoustonI Will Always Love You

תמיד תדעי את שאני מרגישה כלפייך.

You will all know what I feel about you.

Morris AlbertFeelings

עידן רייכללפני שייגמר

Idan Raichel – Before it Ends

איך שאני The way I am

 Ingrid MichaelsonThe Way I Am

יום ששי רגוע. ידידה שלא ראיתי מזה זמן ניכר, היתה צריכה כמה חיזוקים ממני, אז קבענו לאכול יחד צהריים במסעדה מזרחית כדי לבחון את התלבטויותיה.

A calm Friday. A friend I haven't seen for a long time needed a few reinforcements from me, so we decided to have lunch together at an oriental restaurant in order to examine her uncertain.

היא הזמינה שווארמה ותוספות ואני את המנה הקבועה היחידה שאני אוכלת מדי פעם במסעדה כזו – כבדי עוף עשויים היטב, מתובלים בבצל מטוגן. פינקנו את עצמנו במגוון סלטים טעימים, ועכשו אני נזכרת ששכחתי להזמין צ'יפס.

She ordered Shawarma and side-dishes, and I ordered the routine dish I have from time to time in such a restaurant – chicken liver well-done spiced with fried onions. We spoiled ourselves with a variety of tasty salads, and now I remember that I forgot to order potato chips (French fries).

"אני באה לכאן הרבה עם בעלי", היא מגלה לי.

"אני מכירה אותו, את יכולה לקרוא לו בשמו", אני מזכירה לה.

"ברור, אבל אני יודעת עד כמה את שונאת את המלה 'בעלי', לכן השתמשתי בה", היא מתגרה בי.

אני מרימה את ידי ושומטת אותה באדישות. מזמן הפסקתי להתרגז מטמטום של אחרים, בעיקר כאלה השואבים הנאה מהעכרת שלוות זולתם. היא מהסוג שאני משתדלת להתראות כמה שפחות, אבל מאחר שטרם עשתה לי משהו רע, איני מעבירה אותה למצבת הלשעבר עדיין.

"I come here often with my husband", she reveals.

"I know him, you can call him by his name", I remind her.

"Of course, but I know how much you hate the word 'husband', this is why I used it", she teases me.

I lift my hand and drop it indifferently. A long time passed since I stopped getting angry due to the stupidity of others, mainly those who get their pleasure from upsetting others. She's the kind of people whom I try to see as less as possible, but since she didn't do me anything bad so far, I don't transfer her to the 'has been' status yet.

"אני מניחה שאינכם באים לכאן כדי לדבר", אני חוקרת אותה, "רועש מדי, לא?" אני תוהה למה בחרה את המסעדה הזו כדי לדבר איתי אם בקושי אפשר לשמוע משהו.

"ברור שלא!" היא מכריזה. "אנחנו באים לכאן כדי להתמזמז, מה את חושבת?"

אני לא רוצה לחשוב דבר בכיוון הזה ומנסה להתרכז באוכל. דימויים מהסוג הסטרייטי אינם מיטיבים עם העיכול שלי ואני רוצה להנות מן הארוחה.

"I guess that you don't come here to talk", I question her, "it's too noisy, no?" I wonder why she chose this restaurant for our conversation if one can hardly hear anything.

"Clearly not!" She declares. "We come here to make out, what do you think?"

I don't want to think anything in this direction and try to concentrate in my food. Images of the straight kind don't benefit to my digestion, and I want to enjoy my meal.

אני מנסה לפתוח את בקבוק השתיה, אך הפקק מסרב פקודה בכל תוקף ומתעקש להשאר סגור. "בשביל זה צריך גבר", אני מפטירה לעברה כשידי הכואבות נכנעות, "או צבת…"

I'm trying to open the plastic bottle, but the cap totally refuses to obey my order and insists to stay closed. "This is why one needs a man for", I say to her when my aching hands give up, "or pliers…"

עיני משוטטות סביב, מחפשות מלצר פנוי כדי לגייסו למלאכה. הן נתקלות במישהו בשולחן שלידנו ולמרות שלא התעכבתי עליו (גבר, כן?), הוא קם ממקומו ואומר: "תני לי". אני נותנת, למה לא. אני רואה את בת זוגו מביטה בו בנזיפה, אך הלה, בחור נאה מבני דודנו, שרירי לתפארת, לוקח מידי את הבקבוק, מסובב את הפקק בקלילות ומחזיר לי את הבקבוק.

My eyes wander around, looking for a free waiter in order to recruit him for the job. They encounter somebody at the table near us, and even though I didn't dwell on him (a man, right?), he got up and says: "Give me". I give, why not. I see his partner (could be his sister of wife) looking at him in reprimand, but he, a handsome bloke from our cousins, gloriously muscular, takes the bottle from my hand, lightly turns the cap and gives me back the bottle.

Pretty LightsWhere are My Friends?

אי אפשר לחשוב על זה It's Unthinkable

Unthinkable: An Airline Captain's Story

"אי אפשר לחשוב על זה!" היא אומרת לי בהחלטיות.

"מה אי אפשר?" אני תוהה באוזניה.

"אי אפשר!" היא פוסקת נחרצות.

נו, עם נחרצות איני מתווכת. שיהיה.

"It's unthinkable, impossible!" She says to me decisively.

"What's impossible?" I wonder.

"Impossible!" She's strictly determined.

Well, I don't argue with strictly. Whatever.

 

הרוח רשרשה בעלים The Wind Rustled Through the Leaves

Esperanza SpaldingWild is the Wind

הדרך אל ומן הסטודיו עוברת בגן המייסדים. שביל בטון בוהק בלבן נמתח מן הרחוב, בסמוך לבנין הספריה, אל הבנין בו שוכן הסטודיו בקצהו.

The way to and from the studio passes through "Gan Hameyasdim" (Founders' Park). A concrete path gleaming white stretches from the street, bear the library building, to the building where the studio is located.

פעמיים בשבוע, בשעות שונות של הערב, אני פוגשת בה על אותו השביל. פעם בדרכי אל הסטודיו ופעם בדרכי ממנו לביתי. אני משערת שגם לה יש שגרה כלשהי. כשאני בדרכי אל הסטודיו, אני רואה אותה עם סל ריק אותו היא מחזיקה בידה. בשובי ממנו, נראה כי היא שבה מקניות, משום ששני סלים גדושים תלויים על כל אחת מכתפיה.

Twice a week, at different hours of the evening, I see her on that path. Once we meet on my way to the studio and another time when I'm heading home. I assume that she also has some kind of routine. When I'm on my way to the studio, I see her with an empty basket which she holds in her hand. When I'm back from it, it seems that she is back from her shopping, since two baskets are hanging on each of her shoulders.

גן המייסדים בחדרה לעת ערב Gan Hameyasdim in Hadera in the evening

גן המייסדים בחדרה לעת ערב Gan Hameyasdim in Hadera in the evening

 

היא נראית נחמדה, אפילו מצודדת, אבל איני מעיזה להתחיל איתה. אשה זרה, מה אני יודעת עליה? היא יכולה להיות נשואה, תפוסה. אין לי ענין בכאלה, מצודדות ככל שתהיינה. מצד שני, היא יכולה להיות פנויה…

She looks nice, even attractive, but I don't dare to make a pass on her. A strange woman, what do I know about her? She might be married, spoken for. I have no interest in this kind of women, however attractive. On the other hand, she might be free…

 

גן המייסדים בחדרה בלילה Gan Hameyasdim in Hadera at night

גן המייסדים בחדרה בלילה Gan Hameyasdim in Hadera at night

הערב, בשובי מן הסטודיו, עת רשרשה הרוח בעלים, מרעידה את גופי בצינה של סתו, שוב חלפנו זו על פני זו. מלכסנת אליה מבט, פגשו עיני את עיניה. ממשיכה בקצב ההליכה המהיר שלי ובלי לעצור, נדתי אליה בראשי לשלום, הרי אנו כבר מזהות זו את זו. היא החזירה מנוד. לא העזתי להביט אחורה, אל גבה המתרחק או לבדוק אם עצרה מלכת כדי להביט בגבי. אני תוהה אם גם היא, כמוני, חייכה אל עצמה ואל העלים שנפלו אט-אט אל השביל.

This evening, when I was back from the studio, while the wind rustled through the leaves, causing my body to shiver with the chill of autumn, we again passed each other's path. Glancing at her from the corner of my eye, my eyes met hers. Continuing with my fast pacing and without stopping, I nodded my head towards her, since we already recognize each other. She shook her head in return. I didn't dare to look back, towards her receding back or to check if she stopped to stare at my back. I wonder if she too, like me, smiled to herself and to the leaves that fell down slowly on the path.

2 Hours of Leaves Rustling in Wind – Relaxation, Sleep, Study