ארכיון קטגוריה: הוזה מלים Hallucinating Words

ואחרי זה And After That

אדמה ואש – זכרונות

Earth & Fire – Memories

ואחרי זה, נתעורר.

נלטף, נתכרבל,

נאהב.

ואחרי כל זה –

נשים דברים בפרופורציה

אריק רודיךאחרית

And after that, we'll wake up.

We'll caress, snuggle up,

Love.

And after all that –

We'll put things in proportion

Arik Rudich – Acharit (Apocalypse)

 

Gabbie Hanna – Medicate

 

בשלב כלשהו At Some Point

היהודיםקח אותי

HaYehudim – Take Me

בשלב כלשהו,

הייתי רוצה

מאוד רוצה

לקבל את חיי בחזרה

At some point

I would like

Very much

To get my life back

היה לילה. היה קר. היה חשוך. מזה מספר שבועות שהיא חשה תעוקה בחזה. היא הלכה להבדק כדי לשלול מחלה כלשהי, בעיקר כזו הקשורה ללב. לא נמצאו כל ממצאים פתולוגיים. הלב שלה תקין, רק שבור.

It was night. it was cold. It was dark. For several weeks now, she had felt a tightness in her chest. She went to get checked in order to rule out any disease, especially one that was related to the heart. No pathological findings were found. Her heart is normal, just broken.

היא לא יכלה להרדם. חסרת מנוחה, הסתובבה בדירה הקרה, מנסה להרגיע את לבה הפצוע. הגשם שניתך הלם על הגג והיא התפללה שזה יעמוד בעומס ולא יתמוטט על דירתה. רק זה עוד חסר לה – שהדירה שלה תהפוך לבריכה. היא הדליקה את תנור החימום אותו כיבתה קודם לכן כי היתה בטוחה שתצליח להרדם. לעולם אינה הולכת לישון כשהתנור דולק, משום שאינה רוצה להתעורר ולגלות שאינה יכולה כבר להתעורר. היא רצתה לחיות. היו לה עוד דברים שרצתה לחוות בטרם תעלם למקום ההוא ממנו אין חוזרים. לפחות לא בגלגול הזה.

She could not fall asleep. Restless, she walked around in the cold apartment, trying to calm her wounded heart. Heavy rain was pounding on the roof and she prayed that it would withstand the load and not collapse on her apartment. All she needed now was her apartment to become a pool. She turned on the heater she had turned off before because she was sure she could fall asleep. She never goes to sleep when the heater is on, because she does not want to wake up and find she can't wake up anymore. She wanted to live. She had things she wanted to experience before she disappears to that place from which there was no return. At least not in this incarnation.

כוס תה צמחים וכמה עוגיות ניחמו לזמן קצר, אך לא סייעו לה לישון. ידעה, שבשלב כלשהו תצטרך לחזור למיטה ולנסות להרדם. יום עבודה מתיש, ממנו לא היתה לה אפשרות לחמוק, חיכה לה למחרת. כמה שנאה את הלילות הלבנים הללו, שלאחריהן כמעט ולא היתה מסוגלת להתעורר בבוקר ובקושי לקום, אך לא יכלה לעשות דבר נגדם.

A cup of herbal tea and a few cookies consoled for a short time, but did not help her sleep. She knew that at some point she would have to go back to bed and try to fall asleep. An exhausting day's work, from which she could not escape, awaited her the next day. How she hated those white nights, after which she could hardly wake up in the morning and barely get up, but she could do nothing against them.

במשפט אחד:

הבוקר הגיע מהר מכפי שקיוותה שיבוא.

In one sentence:

The morning came faster than she had hoped it would come.

לא הכל היה רע Not Everything Was Bad

Mary Lambert – Body Love

ימיה האחרונים לא היו קלים, לא לה ולא לסביבתה שלא ידעה איך להתמודד עם מצבה ההולך ומתדרדר.

Her last days were not easy, neither for her nor for her surroundings, which did not know how to cope with her deteriorating situation.

העיניים שלה הלכו ושקעו, אפשר היה לראות את העייפות משתקפת מהן. אני מניחה שהיה לה די. כך הרגשתי. היה לי קשה לשחרר, אך לא היתה לי ברירה, אי אפשר היה לראות אותה סובלת יותר. עשיתי את אשר הייתי צריכה לעשות. נתתי לה ללכת.

Her eyes sank, you could see the fatigue reflecting in them. I guess she had enough. That's how I felt. It was hard for me to let go, but I had no choice, I couldn't see her suffer any more. I did what I had to do. I let her go.

לא הכל היה רע, הרהרתי, בעודי מחזיקה בידה, מעבירה לה את תחושותי. היו לנו עימותים לא קלים, גם לא מעטים. לא עבר יום בלי ריב, בלי איזו הערה ארסית שלה כלפי. אני חושבת שזו היתה דרכה להתגונן, לעבות את החומה סביב לבה כדי לא לחוש את שחשה כלפי, בתה עצמה ובשרה. יחד עם זאת, היו רגעים של אחדות, של משפחה, גם אם זו היתה שבורה לרסיסים.

Not everything was bad, I thought, holding her hand, passing her my feelings. We had difficult confrontations, not a few. Not a day passed without a quarrel, without her venomous comment against me. I think that was her way of defending herself, thickening the wall around her heart so as not to feel what she felt about me, her own daughter, her flesh and blood. At the same time, there were moments of unity, of family, even if it was broken to pieces.

מתוך "לפעמים צריך בכח", רומן שלי בכתובים]

[From "Sometimes You Need to use Force", my novel, a working progress]

 

 

ראיתי אותה I Saw Her

הביטלס – ראיתי אותה עומדת שם

The BeatlesI Saw Her Standing There

ראיתי אותה. היא חשבה שלא הבחנתי בה, אך אני כן.

I saw her. She thought I had not noticed her, but I did.

תחזית מזג האויר אמרה שיהיה נעים. אכן, היה נעים, חמים. למרות שהשמש היתה מכוסה דוק של עננים, לא היה קר, היה נעים. לא נשבה רוח לצנן, כך שהיה חמים ונעים.

The weather forecast said it would be nice. Indeed, it was nice, warm. Although the sun was covered with a veil of clouds, it was not cold, it was nice. There was no wind to cool, so it was warm and pleasant.

ופתאום, ראיתי אותה. גל של כפור שטף לי את כל הגוף, מקצות אצבעותי ועד לקצוות שערות ראשי. מאחורי המשקפיים הכהים ששתינו הרכבנו, אי אפשר היה לראות את העיניים, אך את הבעות הפנים המופתעות – בהחלט כן. זה היה להרף עין ומיד התאוששנו וכל אחת השתלטה על עצמה והפנתה את מבטה לכיוון סתמי, כאילו לא הבחנו זו בזו.

And suddenly, I saw her. A wave of frost swept my whole body, from my fingertips to the tip of my head. Behind the dark glasses we wore, we could not see the eyes, but the surprised expressions on our faces – definitely yes. It was for an instant and we immediately recovered and each took control of herself and turned her gaze at an unspecified direction, as if we did not notice each other.

היה נעים, היה חמים, אך לי היה קר נורא.

It was nice, it was warm, but I felt terribly cold.

 

האמהות והאבות – ראיתי אותה שוב

The Mamas & the PapasI Saw Her Again

שום מקום Nowhere

מקום על המטאטא

Room on the Broom

היא צצה לה משום מקום, ככה פתאום. מציבה את שתי מזוודותיה על הרצפה אחרי ששחררה אותן מהמטאטא עליו היו תלויות, הביטה בי במבט מחויך שאמר 'הנני'.

She came out of nowhere, just like that, suddenly. Placing her two suitcases on the floor after she released them from the broom on which they hung, she looked at me with a smiling gaze that said 'here I am'.

הנה היא, אמרתי לעצמי, בכבודה ובעצמה. זה היה הזוי. לגמרי. הקשר בינינו ניתק לפני יובלות ופתאום, ככה, היא מופיעה פה כאילו לא עבר זמן רב, כל כך הרבה זמן. מוזר, אמרתי לעצמי, מאוד מוזר. למה היה נדמה לי שאינה כבר בין החיים? שום דבר לא היה ברור לי.

Here she is, I said to myself, in person. It was hallucinatory. Completely. The connection between us broke off ages ago and suddenly, just like that, she appears here as if it wasn't a long time that passed, such a long-long time. Strange, I said to myself, very strange. Why did I think she was not among the living? Nothing was clear to me.

הדלת היתה פתוחה עדיין ואני עמדתי שם, עדיין מחזיקה בידית, איני מאמינה למראה עיני. "את יכולה לסגור את הדלת", אמרה בקולה הנחרץ שרדף אותי במשך השנים בהן חיפשתי אחריה, "איני הולכת לשום מקום."

The door was still open and I stood there, next to it, still holding the handle, unable to believe my eyes. "You can close the door," she said in her firm voice, which haunted me over the years when I searched for her. "I'm going nowhere."

ניקול קרואזי – לעולם לא אעזוב אותך

Nicole Croisille – I'll never leave you

עונת מעבר Transition Season

בנה של אפרודיטה – אביב, קיץ, חורף וסתו

Aphrodite's Child – Spring, Summer, Winter and Fall

אדי האדמה הגיעו אל אפה ברגע שפתחה את הדלת. אדי הגשם המהוסס שירד על הארץ במשך כל הלילה ומדי פעם השבית את שנתה.

The fumes of the earth reached her nose as soon as she opened the door. The fumes of the hesitant rain that had fallen on the ground all night long and from time to time woke her up.

הכיני נפשך לחורף, היתה נוהגת להזהיר את עצמה עם בוא הסתו, עונת המעבר שכלפיה לא היו לה טענות מיוחדות, בהיותה מתונה בדרך כלל, אך זו גם בישרה את בוא החורף השנוא עליה. היא לא אהבה חורף, וזאת, בלשון המעטה. היא שנאה את מזג האויר העגמומי, הלח, האפור, החשוך ובעיקר – לא יכלה לסבול את הקור. זה נהג לחלחל אל תוך עצמותיה, מנתב דרכו אל תוך-תוכה, גורם לה להסתגר בתוך עצמה.

Prepare yourself for the winter, she used to warn herself at the coming of autumn, the transition season for which she had no particular complaints, since it was usually mild, but it also heralded the arrival of the winter she hated. She did not like winter, to say the least. She hated the bleak weather, the damp, the grey, the dark, and most of all – she could not stand the cold. It would seep into her bones, channelling into her, making her shut herself up.

 

 

ואז באו הכלבים Then the Dogs Came

ליל שלושת הכלבים – אחד

Three Dog Night – One

הנהמה שהגיע מן השמיים לא היתה נעימה. התכרבלנו זו בתוך זו, מקוות לטוב. התחזית לא היתה טובה כלל.

The growl from the sky was not pleasant. We curled up in each other, hoping for the best. The outlook was not good at all.

הבוץ היה בלתי נסבל, חודר מבעד לבגדים ומדביק אותם לעור, אך לא היה לנו מקום מסתור אחר. שמחנו שמצאנו את המקום הזה, גם אם היה רטוב ולח ולא נעים. ריח צחנה נישא באויר. בהתחלה, התקשינו מאוד לנשום וחשבנו כבר למצוא מקום אחר להתחבא בו, אך היינו עייפות עד מוות ולא נותרה בנו טיפת כוח לנוע הלאה. נשארנו. נרדמנו.

The mud was unbearable, penetrating through the clothes and gluing them to the skin, but we had no other hiding place. We were glad we found this place, even if it was wet and humid and unpleasant. There was a stench in the air. At first, we had a hard time breathing and we were thinking of finding another place to hide, but we were tired to death and there was not much strength left in us to move on. we remained. We fell asleep.

ואז באו הכלבים ומצאו אותנו.

Then the dogs came and found us.

 

ליל שלושת הכלבים – אמא אמרה לי לא לבוא

Three Do NightMama Told Me Not to Come

פתגמים Proverbs

יהודה פוליקר – הזמן המתקתק

Yehuda Poliker – The Ticking Time

 

"ואם נולדת בכלל מחוץ לעדר –

אתה שייך לעצמך, זה לא מעט"

(יהודה פוליקר, מתוך "הזמן המתקתק")

"And if at all you were born outside the herd –

You belong to yourself, that's quite a bit"

(Yehuda Poliker, from "The Ticking Time")

 

פתגמים רבים היא למדה בתקופה הקשה ההיא. ממש מלא. אך עם פתגמים אמנם אפשר ללכת למכולת, אך אי אפשר לקנות איתם דבר. את זאת ועוד למדה על בשרה.

Many proverbs she learned during that difficult period. Quite a lot. But with proverbs one can go to the grocery store, but one can't buy anything with them. She learned this and more first-hand.

 

בתמצית:

אני אוהבת פתגמים. יש בהם חן רב, תחכום, חוכמה, חוכמת חיים והם מעשירים את השפה. אני ממש אוהבת פתגמים.

 

In essence:

I love proverbs. They have great charm, sophistication, wisdom, practical sense and they enrich the language. I really like proverbs.

 

 

 

 

לא שרדתי I did not Survive

Thordis Elva and Tom Stranger: Our story of rape and reconciliation

אחזתי בידית ופתחתי את דלת האמבטיה. הדירה היתה אפופת עשן ואש אדירה השתוללה בה. לא היה לי סיכוי. לא שרדתי. לוא הייתי שורדת, לא הייתי משאירה יותר סיר על הכיריים ללא השגחה.

I held the handle and opened the bathroom door. The apartment was smoke-filled and a huge fire raged through it. I had no chance. I did not survive. Had I survived, I would never leave a pot on the stove unattended.

אף אחת לא סיפרה את שהיה שם. אף אחת לא ההינה לומר בקול את שהדחיקו. הן שתקו. מבושה. מהלם. מאי יכולת לבטא במלים את שארע שם. אף אחת לא יכלה לאסוף את עצמה ולשתף.

No one told what was there. No one dared to say aloud what they had repressed. They were silent. Out of shame. Of shock. They could not express in words what had happened there. No one could gather herself and share.

"אבל שרדת", אמרה הכתבת למרואיינת שניסתה בכל כוחה להמלט ממנה, בעיקר מהמצלמה שזו התעקשה לתקוע בפניה.

מבטה המבוהל של המרואיינת היה כשל חיה נרדפת שנלכדה ללא יכולת לברוח. האמנם שרדתי? חלפה המחשבה במוחה. היא הביטה במראיינת ללא אומר. מה אפשר לומר למישהי אטומה שרק השידור הישיר חשוב לה ולא מי שעומדת מולה? היא לא יכלה אלא להמשיך ולשתוק.

"But you survived," the reporter said to the interviewee, who tried with all her might to run away from her, especially from the camera the reporter insisted to stick in her face.

The interviewee's frightened gaze was like that of a persecuted animal trapped without any ability to escape. Did I survive? The thought crossed her mind. She looked at the interviewer without a word. What can you say to someone who is so heartless, that only the direct broadcast is important to her and not who is standing in front of her? All she could do was keep quiet.

Thordis Elva and Tom Stranger / The Forgiveness Project site

האישה כדימוי של עצמה The Woman as an Image of Herself

עידן רייכל וזהבה בן – אהבה כזו

Idan Raichel and Zehava Ben – Ahava Ka'zo (A Love Like This)

היא עמדה ליד הספסל, ידה האחת מתנופפת באויר בעוד השניה אוחזת בנייד צמוד לאוזנה ופיה מפיק מרגליות בקולי- קולות ללא כל התחשבות בסביבה.

She was standing at the bench, one hand flapping in the air while the other held the mobile phone to her ear and her silver-tongued mouth was speaking, making loud noises.

התבוננתי בה, מנסה לעכל את שעיני רואות ומקשיבה ברוב קשב. אין לי מושג, אך אני חושבת שהיא לא הבחינה בי. עובדה שהמשיכה לצרוח במלוא גרונה, מתארת לצד השני של הקו מה היתה עושה במקומה. דברים מרשימים למדי, עלי לציין.

I watched her, trying to digest what my eyes have seen and listening with most attention. I have no idea, but I think she didn't notice me. In fact, she continued to scream at the top of her throat, describing to the other side of the line what she would do instead. Quite impressive things, I must say.

בדיוק כשבאתי להוציא את המצלמה מן התיק כדי לנסות ולצלם את הסצנה, היא השתתקה והתישבה על הספסל, מביטה סביב. בטרם תיפגשנה עינינו, הפניתי את מבטי לכיוון הנגדי. ביאטריס הלכה והתקרבה עם שתי מנות ענקיות של גלידה. קמתי כדי לאחוז בגביע שהושיטה לי וללקק את מה שהתחיל לטפטף. העפתי מבט מזוית עיני לכיוון הספסל, אך האישה לא נראתה כבר.

Just as I was about to take my camera out of my bag to try and photograph the scene, she piped down and sat down on the bench, looking around. Before our eyes met, I turned my gaze to the other way. Béatrice was coming near with two huge ice creams. I got up to take the cone that she handed me and lick what had begun to trickle. I glanced from the corner of my eye toward the bench, but the woman had not been seen.