ארכיון קטגוריה: הוזה מלים Hallucinating Words

פתאום את מבינה   Suddenly You Understand

Billy Ocean Suddenly

פתאום את מבינה שיכול להיות אחרת,

פתאום את מבינה שגם דממה יכולה להיות מבורכת.

פתאום את,

פתאום היא,

פתאום אתן.

פתאום את אמרת את זה,

פתאום היא אמרה את ההוא,

פתאום.

פתאום הכל מתהפך,

פתאום הכל לא הולך,

פתאום את רוצה ככה,

פתאום היא רוצה אחרת,

פתאום אתן בפאזה מופרדת.

פתאום את מבינה שהיא אינה יכולה להיות אחרת,

פתאום את מבינה שהדממה ביניכן ניכרת.

פתאום.

Suddenly you understand that it can be different,

Suddenly you understand that silence can be blessed too.

Suddenly you,

Suddenly she,

Suddenly you two.

Suddenly you said this,

Suddenly she said that,

Suddenly.

Suddenly everything is reversed,

Suddenly, everything is not going well,

Suddenly you want it like this,

Suddenly she wants it differently,

Suddenly you are in a separated phase.

Suddenly you realize she can't be any different,

Suddenly you realize that the silence among you is evident.

Suddenly.

 

אוליביה ניוטון-ג'ון וקליף ריצ'ארד – פתאום

Olivia Newton-John & Cliff RichardSuddenly

היא הקשיבה לים   She Listened to the Sea

כריסטוף – הקשבתי לים

Christophe – J'ai Entendu la Mer (I listened to the sea)

היא ישבה על הצוק, מבטה נעוץ בגלים המתנפצים אליו. היא הקשיבה לים.

She sat on the cliff, her gaze fixed on the waves crashing into him. She listened to the sea.

מצאתי אותה יושבת שם, רגליה מתנודדות על הצוק. מאחור, היא נראתה די רגועה, שוות נפש אפילו. פחדתי לגשת. פחדתי להניע אבר, להתקרב אליה. בקלות יכולה היתה לגלוש מטה, ליפול ולא להיות. לא רציתי להפחיד אותה. הצוק נראה לא יציב. פחדתי לנשום. היא עלולה היתה להבהל וליפול.

I found her sitting there, her legs bobbing on the cliff. From the back, she looked pretty calm, nonchalant even. I was afraid to come near. I was afraid to move any limb, to approach to her. She could easily slide down, fall and not be. I didn't want to scare her. The cliff seemed unstable. I was afraid to breathe. She might panic and fall.

הרוח נשבה די בחוזקה ואני חששתי פן זו תעיף אותה למטה. היא היתה שברירית. מהכירי את הצוק, זה היה חשוף, לא היה שם במה להאחז. התפלאתי על האומץ שהיה לה לשבת כך על הקצה, סכנת נפילה מרחפת מעליה. הרפיון הזה של גופה, מעין התמסרות ליקום. מעולם לא ראיתיה במצב כזה.

The wind was blowing pretty hard and I was afraid it might blow her down. She was fragile. Knowing the cliff, it was bare, there was nothing to hang onto. I was amazed at the courage she had to sit on the edge, the danger of falling floating above her. This looseness of her body, a kind of giving in to the universe. I have never seen her in such a state.

Tanja Derwahl – Le Cygne (The Swan)

"את יכולה להתקרב", דיבר אלי גבה בתוך ראשי. "זה בסדר."

'איך בסדר?' חשבתי לעצמי. 'זה לא יכול להיות בסדר. שום דבר לא בסדר במצב הזה.' עכשו, גם אם רציתי, לא הייתי מסוגלת לזוז. יש לי פחד גבהים ואין שום סיכוי שאתקרב לקצה של אף צוק.

"בואי", היא אמרה בלי להפנות את פניה אלי, טופחת בידה השמאלית על המקום לידה, היכן שהחול כיסה את הצוק, רומזת לי לשבת. היא עצמה ישבה על חלק שנראה כי ניקתה אותו בטרם התישבה עליו.

הבטתי בה והבטתי. היא עדיין ישבה באותה התנוחה, רפויה, נינוחה.

"You can come close," her back spoke to me in my head. "It's OK."

'How OK?' I thought to myself. 'It can't be right. Nothing is right with this situation.' Now, even if I wanted to, I couldn't move. I have a fear of heights and there's no chance of me getting near an edge of any cliff.

"Come on," she said without turning her face to me, patting her left hand on the spot next to her, where the sand covered the cliff, gesturing me to sit. She herself sat on a part that seemed she had cleaned before she sat down on it.

I looked at her and looked. She was still sitting in the same, relaxed, calm position.

ריטה שיר אהובת הספן

Rita – The Sailor's sweetheart's Song

במשפט אחד:

הים לא אהב אותה. נראה שהים אינו אוהב אף אחד, אחרת לא היה בולע את מי שמתקרב אליו.

In one sentence:

The sea did not like her. The sea does not seem to love anyone, otherwise it would not swallow anyone approaching it.

היא הגיעה ואז עפה   She Arrived and then Flew

מישל פוגאן והבאזאר הגדול – עשה כמו ציפור

Michel Fugain et le Big Bazar – Fais comme l'oiseau

 

דברים מתחילים להפתח במרחב הציבורי, גם אמנות.

Things are starting to open in the public space, including art.

הנסיכה באה לבקר היום כדי לדרוש בשלומי. נחמד שהיא נזכרת בי מפעם לפעם. "מה?" היא חוקרת בעודה עוקבת אחר מאמצי לסדר את התמונות שבחרתי לפוטומונטאז' שאני מכינה לכבוד התערוכה החדשה הבאה עלינו לטובה בקרוב. איני יכולה להסיר את עיני מעל המסך ולא להניח לעכבר העושה דרכו בנבכי הצייר של מיקרוסופט, אחרת אצטרך להתחיל הכל מהתחלה. עלי להיות מרוכזת במלאכה ולא להניח לשום הסח דעת להפריע לי.

The princess came to visit today to see how I was doing. It's nice that she remembers me from time to time. "What?" She is inquiring while following my efforts to arrange the photos I have chosen for the photomontage I am preparing for our next new exhibition coming soon. I can't take my eyes off the screen and not leave the mouse which does it way through Microsoft Paint, otherwise I'll have to start all over. I have to be focused on the job and not let any distraction interrupt me.

"למה אינך עובדת עם הפוטושופ?" היא שואלת. "כל המקצוענים עובדים איתה."

'היא לא תפריע לי', אני אומרת לעצמי, 'היא לא תפריע לי'. אני מקוה שבזה שאני חושבת עליה, איני מפריעה לעצמי. אני אוטמת אותה וממשיכה. אני גם מצליחה להעביר את הדמות אותה סימנתי בצילום מסוים אל הפוטומונטאז'. חיוך של סיפוק מתפשט על פני. אני מניחה לעכבר ומביטה בנסיכה. "איני יודעת פוטושופ", אני מתיחסת לשאלתה, "אין לי סבלנות להתחיל ללמוד את זה, בעיקר שזה באנגלית ולא בעברית. לוא זה היה בעברית כמו הצייר הזה, אולי הייתי כן טורחת. עד כמה שידוע לי, אין תוכנה מקצועית מתורגמת לעברית. חוץ מזה, הצייר מתאים לצרכים שלי. לדוגמא, איני אוהבת לעשות מניפולציות על הצילומים שלי מבחינת לשנות צבעים. מה שצילמתי, זה מה שיש לי להציע. זו הסיבה שאני לא מתעסקת עם תוכנה מקצועית. יותר מדי עבודה, הסבלנות שלי אינה עומדת בזה."

"Why don't you work with Photoshop?" She asks. "All the professionals do."

'She won't disturb me', I say to myself, 'she won't disturb me'. I hope that when I think about it, I don't disturb myself. I seal her and continue. I also manage to transfer the image I marked in a particular photo to the photomontage. A smile of satisfaction spreads across my face. I let go of the mouse and look at the princess. "I don't know Photoshop," I refer to her question, "I don't have the patience to start learning it, especially when it is in English and not in Hebrew. If it was in Hebrew like this Paint, maybe I would bother. As far as I know, no professional software is translated into Hebrew. Besides, the Paint fits my needs. For example, I don't like to manipulate my photographs in terms of changing colours. What I took is what I have to offer. That's why I don't deal with professional software. Too much work, my patience won't withstand it."

הנסיכה סוקרת אותי די בסקרנות. אני מביטה בה חזרה ושואלת את עצמי אם רק עכשו הבינה את הענין אחרי שאני עובדת על פוטומונטאז'ים כבר כמה שנים טובות, עוד מהימים בהם הייתי משחקת ב"פארם טאון" ומצלמת את הדמויות וההתרחשויות בחוות שלי ושל שכני. המשחק הזה איפשר את הצילום, מה שפתח בפני עולם חדש ומרתק של התעסקות עם הצילומים הללו. "אבל עם תוכנה מקצועית היה לך קל יותר", היא מתעקשת על שלה.

"איך קל יותר?" אני עונה לה. "לשבור את הריסים שלי, שלא לדבר על הסכנה של צניחת העפעפיים בלימוד תוכנה בשפה שאינה שלי? ממש לא היה קל יותר!" אני רואה אותה מעפעפת בעיניה ונעלמת.

The princess examines me quite curiously. I look back at her and wonder if only now she understood the matter after that I was working on photomontages for a quite a few years, from the days when I was playing Farm Town and taking photos of the images and the happenings on mine and my neighbours' farms. This game enabled photographing, which opened up for me a fascinating new world of occupying with these photographs. "But with professional software it would be easier for you," she insists.

"How would it be easier?" I answer her. "Breaking my eyelashes, not to mention the danger of eyelids dropping in studying software in a language other than mine? Really wouldn't be easier!" I can see her eyes blinking and she disappearing.

Sabine Paturel – Fais comme l'oiseau

במשפט אחד:

אני מסתפקת במה שמתאים לי ולצרכים שלי.

In one sentence:

I settle for what suits me and meets my needs.

חזרתי מסידורים   I Came Back from Running Errands

יוני רכטר ואריק איינשטיין גברת עם סלים

Yoni Rechter & Arik Einstein – Lady with Baskets

חזרתי מסידורים. הנסיכה ישבה על עץ הדקל הכרות בגינת הבנין שלנו, כנראה ממתינה לי.

I came back from running errands. The princess was sitting on the hewed palm tree in our building's garden, probably waiting for me.

כשיצאתי מהבית, היה חמים ונעים. רוח קלה נשבה רוב הזמן, מתגברת מדי פעם ולולא הכובע לראשי המקובע בשרוך, היא היתה ודאי מעיפה לי אותו ופורעת את שערי. לולא הרוח, הייתי מגדירה את מזג האויר כמושלם ומתפללת שכך זה ישאר כל הזמן.

When I left the house, it was warm and cozy. A light breeze blew most of the time, rising occasionally and if it wasn't for the hat to my head laced with a lanyard, she would have flung it on me and ruffled my hair. If it wasn't for the wind, I would set the weather as perfect and pray that it will stay that way all the time

הסידורים הלכו מהר, כך שלא התעכבתי הרבה. בסך הכל זה לקח לי שעה, יצאתי-חזרתי. מה שגוזל זמן, אלה ההכנות לפני ובעיקר אחרי. לפני היציאה, יש לחבוש את המסכה. זו אינה פעולה נעימה, אך אין ברירה. אין לי חשק לשלם קנס של 200 ₪ על אי חבישת מסכה. בחזרה, זה להכנס ישר למקלחת כדי לטהר את עצמי מהרחוב. זה תמיד היה – החיטוי מהרחוב בכל עונות השנה, אך בימי קורונה אלה על אחת כמה וכמה, אפילו יותר משבעתיים.

The errands went fast, so I didn't delay much. All in all, it took me an hour, I went out and went back. What takes time is the preparations before, and especially after. Before leaving the house, the mask must be worn. This is not a pleasant act, but there is no choice. I have no desire to pay a 200 ILS fine for not wearing a mask. When back, it is to go straight into the shower to purify myself from the street. It has always been – the disinfection from the street at all seasons, but in these Corona days, all the more so, even more than seven times over.

'מה היא עושה על העץ?' אני חושבת לעצמי. למרות שרציתי להראות לה שהבחנתי בה, אין לי כוונה לנופף אליה. אני עוברת על פני השכן שלי ושולחת אליו חיוך. הלה מחייך אלי בחזרה. אם יבחין בי מנופפת לאויר, הוא עוד עלול לפקפק בשפיותי. לא מתאים לי.

"חיכיתי לך, מה חשבת שאני עושה פה?" היא מסבירה לי. אני מעיפה מבט מהיר לעבר השכן לבדוק אם הוא יכול לשמוע אותה. "הוא לא יכול לשמוע אותי וגם לא לראות, אין לך מה לדאוג", היא מרגיעה אותי. אני מחניקה את אנחת הרווחה שכמעט ונמלטת מפי. לא מתאים לשחרר אנחות באוזני השכן.

'What is she doing on the tree?' I think to myself. Although I wanted to show her that I noticed her, I have no intention of waving to her. I walk past my neighbour and smile at him. He smiles back at me. If he noticed me waving to the air, he might doubt my sanity. That doesn't me.

"I was waiting for you, what did you think I was doing here?" She explains to me. I take a quick look at the neighbour to see if he can hear her. "He can't hear or see me, you don't have to worry." She reassures me. I stifle the sigh of relief that almost escapes my mouth. It's not appropriate to release sighs in the neighbour's ears.

אני עולה במדרגות ופותחת את הדלת. היא אינה עולה אחרי. היא אינה צריכה, משום שהיא יכולה להכנס לביתי בלי להשתמש במדרגות. לא ידעתי מה הן תוכניותיה ולכמה זמן היא מתכוונת להשאר. היא תמיד בלתי צפויה. לרוח שנשבה בחוץ אין שום עקבות בתוך הדירה. זה שמר על טמפרטורה רגילה, חמימה, כזו שמתאימה לי. "לולא הכרתי אותך, הייתי מעירה שחם פה", היא מעירה. 'אבל את מכירה אותי', אני חושבת לעצמי. "אכן כן, בהחלט", היא עונה. "לעזור לך עם המצרכים? אני יכולה לסדר אותם בשבילך ואת לכי להתקלח. רוצה?" ודאי שאני רוצה, זו הקלה מבחינתי.

I go up the stairs and open the door. She does not go up after me. She doesn't have to, because she can enter my house without using the stairs. I didn't know what her plans were and how long she intended to stay. She is always unexpected. The wind blowing outside has no trace inside the apartment. It maintained a normal, warm temperature, such that suited me. "If I hadn't known you, I would have commented that it's hot here," she comments. 'But you know me', I think to myself. "Yes indeed, definitely," she replies. "May I help you with the groceries? I can arrange them for you and you can go to shower. Would you like me to do it?" Of course I want to, that's a relief for me.

 מסכה בימי קורונה   Mask in the Corona days

מסכה בימי קורונה   Mask in the Corona days

במשפט אחד:

נחמד שיש עזרה.

In one sentence:

It's nice to have help.

אקונומיקה נגד הקורונה   Bleach Against the Corona

קרן אן ובארדי ג'והנסון – הבלדה על ליידי וציפור

Keren Ann & Barði Jóhannson – La Ballade of Lady and Bird

אמרו שאקונומיקה יכולה לחסל את נגיף הקורונה, אז שתיתי ליטר כדי להתחסן. אני נוהגת בדרך כלל למלא אחר עצות והוראות.

They said bleach could eliminate the Corona virus, so I drank a litre to get immunized. I usually follow advices and instructions.

הנסיכה עמדה על קצה הצוק, גבה אלי, מביטה אל הים שלמרגלותיה. "ברוכה הבאה!" אמרה לי בקולה השקט. זה בקושי נשמע על רקע רחש גלי הים הסוער.

"ברוכה הנמצאת", עניתי בלי להבין היכן אני נמצאת ולמה אני פה. 'זה ודאי חלום', אמרתי לעצמי, 'זה מן הסתם חלום, זה לא אמיתי'. הרי אנחנו בהסגר, אסור להיות בחוץ, גם לא בחוף הים.

The princess stood on the edge of the cliff, her back towards me, she was looking down to the sea at her feet. "Welcome!" She said to me in her quiet voice. It could hardly be heard with the noise of the stormy sea waves in the background.

"Thank you!" I answered without understanding where I was and why I was here. 'It's a dream', I said to myself, 'it's probably a dream, it's not real'. After all, we're in quarantine, it's forbidden go be outside, not even at the beach.

"הם אפילו לא טרחו לנסות להציל אותך", העירה הנסיכה, מבטה נעוץ הרחק אל מעבר לאופק הכחול. 'מה להציל, איך להציל, למה להציל?' חלף הרהור במוחי, 'על איזה להציל היא מדברת?'

"להציל אותך, את מה שנשאר ממך, החיאה היו צריכים לעשות לך ולא עשו." 'החיאה? לכבוד מה? מה כבר קרה שהיו צריכים לעשות החיאה?' ישנם דברים שהם מעבר לבינתי. ניסיתי להתקרב אליה.

"הֵי!" היא הרימה את ידה בתנועת עצירה, גבה עדיין מופנה אלי, "עלינו לשמור על מרחק של שני מטרים זו מזו, שכחת?"

"אבל…" התחלתי, אך לא ידעתי מה רציתי לומר. לא היה לי שום מושג על אילו שני מטרים היא דיברה.

"They didn't even bother trying to save you," the princess remarked, her gaze set far beyond the blue horizon. 'What to save, how to save, why to save?' A thought went through my mind, 'what save is she talking about?'

"Save you, what is left of you, resuscitation should have been done to you and not done." 'Resuscitation? what for? What happened resuscitation should have been done? " There are things that are beyond my understanding. I tried to get closer to her.

"Hey!" She raised her hand in a stop motion, her back still facing me, "we have to keep two meters apart, did you forget?"

"But…" I began, but I didn't know what I wanted to say. I had no idea what two meters she was talking about.

השמש עמדה באמצע השמיים, שולחת את חומה אל האדמה, מנסה לאזן. לא היה קר, אך הים היה סוער מאוד והרוח שנשבה בחוזקה הטיחה את שערותי בפני. בקושי יכולתי לראות את השביל ממנו באתי ושהוליך אל קצה הצוק. המקום הזה היה זר לי. מעולם לא הייתי פה. מעולם לא שאפתי גם להיות פה. אם כבר ים, אז על החוף, למטה, במקום שאין בו צוקים ובעיקר לא כזה גבוה. הראש שלי הסתחרר מלהביט למטה. עמדתי במרחק בטוח ממנה. לא ידעתי לאמוד את שני המטרים עליהם דיברה, אך היא לא אמרה דבר כשהגעתי אל קצה הצוק, כך ששיערתי שזה בסדר.

The sun stood in the middle of the sky, sending its wall to the ground, trying to balance. It was not cold, but the sea was very windy and the strong wind blowing my hair to my face. I could barely see the path I was coming from and which led to the edge of the cliff. This place was foreign to me. I've never been here. I've never wanted to be here either. If it is already a sea, then on the beach, down below, where there is no cliffs and not so high. My head spun from looking down. I stood at a safe distance from her. I didn't know the two meters she was talking about, but she didn't say anything when I reached the edge of the cliff, so I figured it was okay.

Ameerah The Sound of Missing You

"למה עשית את זה?" שאלה הנסיכה, מצדדת אלי את מבטה, אומדת את מצבי. "אין בזה הגיון כלל!"

הרוח הטיחה את עצמה על אוזני, אך עדיין הצלחתי לשמוע את דבריה של הנסיכה. 'עשיתי מה? השמה תעזור, על מה היא מדברת?' מעולם לא אהבתי רמזים. מעולם לא הצלחתי להבין אותם. אני מאותגרת, כך שרמזים אינם הצד החזק אצלי. זו הסיבה שאיני מתחברת אל השטויות של העידן החדש. כל מיני אנשים יכולים לפרש כל מיני דברים שקורים ומי צודק? מי באמת יודע מה באמת קורה? למה להאמין למישהו אחד ולא לרעהו? לאף אחד הרי אין בעלות על האמת המוחלטת. ראיתי במבטה שהיא מודאגת. החזרתי לה מבט שואל. 'מה את דואגת?' חשבתי במוחי. לא היה טעם שאטרח לדבר, כי הנסיכה הרי יכולה לשמוע את המחשבות שלי.

"Why did you do this?" Asked the princess, staring at me from the corner of her eyes, estimating my condition. "It makes no sense at all!"

The wind slammed into my ears, but I could still hear the princess's words. 'I did what? The goddess will help, what is she talking about?' I never liked clues. I could never understand them. I'm challenged, so hints aren't the strong side of me. This is why I don't connect with the nonsense of the New Age. All kinds of people can interpret all kinds of things that happen and who is right? Who really knows what's really going on? Why believe a certain person and not the other? No one, after all, has ownership on the absolute truth. I saw in her gaze that she was worried. I gave her a questioning look. 'What are you worried about?' I thought in my mind. There was no point in bothering to talk, because the princess could hear my thoughts.

יש לי פחד גבהים. לעמוד על הצוק הזה לא היה לי קל וכל הזמן רציתי להתרחק משם, אך רגלי כמו היו נטועות באדמה ולא איפשרו לי להזיז את עצמי. "אני לא מבינה אותך, ממש לא מבינה", אמרה הנסיכה, מתקרבת אלי יותר ויותר. היא לא אמרה שני מטר? היא עטפה אותי בחיבוקה, מאמצת אותי קרוב אליה. הנחתי את ראשי על כתפה הרכה. אין לי מושג למה, אבל חשתי שדמעות זולגות מעיני. לא היתה לי שליטה על זה. אני אמנם בוכה בקלות מכל סרט או שיר שמרגשים אותי, אך לא היתה מוזיקה (לפחות לא כזו שהגיעה לאוזני) ולא צפיתי בסרט. רק הגלים המתנפצים אל הצוק והאופק הרחוק השתקפו בעיני. היא ליטפה את גבי לאט, מניחה לדמעותי לזלוג על כתפה, שותקת.

I have a fear of heights. Standing on this cliff was not easy for me and all the time I wanted to get away, but my feet were planted in the ground and would not allow me to move. "I don't understand you, I really don't understand," said the princess, drawing closer and closer to me. Didn't she say two meters? She wrapped me in her hug, holding me close. I rested my head on her soft shoulder. I have no idea why, but I felt tears trickle down from my eyes. I had no control over it. While I easily cry from any movie or song that excite me, there was no music (at least not one that came to my ears) and I did not watch any movie. Only the waves crashing onto the cliff and the distant horizon were reflected in my eyes. She stroked my back slowly, letting my tears flow down her shoulder, silent.

קולדפליי – ויוה לה וידה [פרטי האלבום]

Coldplay Viva La Vida [album info]

במשפט אחד:

עמדנו כך אולי שעות. לזמן לא היתה משמעות.

In one sentence:

We stood like that for hours maybe. Time had no meaning.

Lady & Bird full album

 

הכל ענין של אהבה It's All About Love

פינאטס וחברים שרים "קרוב אלייך" (שיר של הקרפנטרז)

Peanuts Gang Singing "Close to You" (The Carpenters' song)

הכל ענין של אהבה, היא אמרה בקול שלא יכולתי לדמיין שזה מסוגל להביע אהבה.

It's all about love, isn't it? she said in a voice that I couldn't imagine is able to express love.

לפעמים רושם ראשוני אינו אמיתי. זה אינו מיצג את מי שאנחנו באמת. בפגישה ראשונה אנשים מתרגשים, עושים שטויות, אומרים דברים לא ענייניים, אינם במיטבם. תִלי-תִלים של שטויות נכתבו איך לעשות רושם ראשוני חיובי ומלא אנשים עשו מזה מלא כסף. איני מאמינה בהצגות. אני מאמינה שאנו מתנהגים בהתאם למה שאנחנו ומי שעושה תרגילים – זה מתגלה בסוף וחבל.

Sometimes a first impression is not real. It does not represent who we really are. At the first meeting people get excited, do silly things, say irrelevant things, are not at their best. Stacks of nonsense were written about how to make a positive first impression and many people made a lot of money from it. I don't believe in pretending. I believe we act according to what we are and those who manipulate – it is exposed at the end, and that's a pity.

פינאטס וחברים שרים "יותר מֵרֶגֶש" (שיר של להקת בוסטון)

Peanuts Gang Singing "More Than A Feeling" (Boston's song)

אם הפגישה הראשונה אינה אסון טוטלי, אני נותנת הזדמנות שניה. לרוב האוכלוסיה מגיעה הזדמנות שניה, זו דעתי וכך אני פועלת. לעתים די רחוקות, אם לא הצלחתי לסנן את המועמדת כהלכה באמצעות פגישה וירטואלית פנים אל פנים בסקייפ – ההזדמנות השניה היא כבר בפגישה בעולם האמיתי. לפעמים זו מתגלה כאסון, אך לפחות אני שלמה עם העובדה שנתתי לה את ההזדמנות הנוספת.

If the first meeting is not a total disaster, I give it a second chance. Most of the population deserves a second chance, that's my opinion and that's how I operate. Rarely, if I could not filter properly the candidate through a face-to-face virtual meeting on Skype – the second opportunity is already in the real-world meeting. Sometimes it turns out to be a disaster, but at least I am at peace with the fact that I gave her another chance.

פינאטס וחברים שרים "פיסה מלבי" (שיר של ג'אניס ג'ופלין)

Peanuts Gang Singing "Piece of My Heart" (Janis Joplin's song)

במשפט אחד:

הכל ענין של אהבה.

In one sentence:

It's all about love.

תפילה   Prayer

Gabrielle Aplin – The Power of Love

 

בין רגעי הפחד והאימה,

הדברים אינם מסתדרים.

אני נושאת את עיני השמימה

בחוסר אמונה מוחלט,

אך עם תקוה שיהיה בסדר.

 

אני אופטימית. אני אופטימית.

את יודעת שאני אופטימית.

אופטימיות אינה טפשות,

זו תקוה, זו תמימות, זו שאיפה לטוב.

אפשר לבנות עולם יפה עם אלה.

 

'הלואי!' אני צועקת בתוך לבי,

'הלואי! הלואי! הלואי!

הלואי שהדברים יסתדרו!'

את הדברים שאני אומרת בלחש –

אני שומרת ביני לבין עצמי.

Between moments of fear and horror,

Things don't work out.

I look up to the sky

in complete disbelief,

but with hope it will be alright.

I'm optimistic. I'm optimistic.

You know I'm optimistic.

Optimism is not stupidity,

it's hope, it's innocence, it's an aspiration for good.

we can build a beautiful world with these.

'I wish!' I scream inside my heart,

'I wish! I wish! I wish!

I wish things would work out!'

The things I say in a whisper –

I keep to myself.

טבעת   A Ring

סטינג ורופוס ויינרייט – כרוך סביב אצבעך

Sting and Rufus WainwrightWrapped around your finger

מערסלת אותך בתוך זרועותי

הצמאות, הכמהות, הנכספות…

ענפים דקים, גרומים,

צפים, מצטופפים.

אלייך אני רוצה,

אלייך.

קופסא של אושר

ממתינה.

הטבעת

בפנים.

קיי די לאנג – כמיהה תמידית

k.d. langConstant Craving

Swinging you in my arms,

My thirsty, yearning, craving arms…

Slender, thin brushwood

Float, crowd together.

To you I desire,

To you.

A box with happiness

Awaits.

The ring

Is inside.

הפוליס – כרוך סביב אצבעך

The Police – Wrapped Around Your Finger

בוקר קריאת שירה   Morning of Poetry Reading

מיכל בת-אדם קוראת לאה גולדברג: "אם תיתן לי חלקי"

Michal Bat-Adam reads Leah Goldberg: "If you give me my part"

בית הקפה המה מאוד. יום שישי נעים, שמש חמימה מלטפת, היה עמוס.

The café was very crowded. A pleasant Friday, caressing warm sun, it was busy.

בפנים היה נורא: גם קר בגלל המזגן שהופעל במלוא המרץ, גם צפוף מאוד עד כי אי אפשר היה לזוז ובעיקר – רועש מאוד. אנשים לא יכלו לדבר בשקט משום שאחרים צעקו זה אל זה במקום לשוחח בצורה ראויה. ראויה בעיני ובעיני חברותי, אך מן הסתם לא בעיני הצורחים. זה ענין של תרגול, לא משהו שאי אפשר להתגבר עליו. פשוט, שכל אחד יקח על עצמו לדבר בקול סביר במקום לעלות עם האוקטבות ואז לא יצטרך שכנו להתגבר עליו. היה נחמד לוא היה עובר מלצר ומשקיט את הצורחים. ממש כמו שאנו עושות עם ילדים קטנים: "אין צורך לצרוח כלפי, אני ממש לידך ואני עדיין שומעת היטב. אין צורך להגביר את קולך". המלצר יכול לומר לסועד: "חבל על מיתרי קולך. ישמעו אותך היטב גם אם תנמיך את קולך. אני מאמין שאינך מעונין שכל בית הקפה ישמע את דבריך, נכון?"

It was awful inside: also cold because of the full-blown air conditioner, also very crowded until it was impossible to move, and mostly – very noisy. People couldn't speak quietly because others yelled at each other instead of talking properly. Properly to me and my friends, but probably not to the screamers. It is a matter of practice, not something that cannot be overcome. Simply, everyone should take it upon themselves to speak in a reasonable tone instead of going up with the octaves and then his neighbour wouldn't have to contend with him. It would be nice if a waiter would pass by and quiet the screamers. Just as we do with little children: "There is no need to scream at me, I am right next to you and I still hear well. No need to increase your voice." The waiter can say to the diner: "It's a pity for your vocal cords. You will be heard well even if you lower your voice. I believe that you don't wish the whole café to hear your words, do you?"

ישבנו בחוץ. היה שם מרווח יותר. אחד המלצרים הציע להביא לנו מזגן נייד, אך הצלחנו לשכנע אותו שטוב לנו עם השמש הנעימה וכי לא חם לנו. בחרנו בבית קפה הנמצא במתחם בו אסור לעשן, גם לא לעוברים והשבים. אמנם מתחם פתוח, אך הוא אסור לעישון בכל-כולו, כולל בפינותיו.

We sat outside. It had more room there. One of the waiters offered to bring us a portable air conditioner, but we managed to convince him that we were fine with the pleasant sun and that we were not hot. We chose a café that is placed in a compound where smoking is not allowed, even not for passers-by. Although it's an open space, but smoking is totally forbidden, including in its corners.

סיפרתי להן על ערב קריאת השירה בו נכחתי אמש וזה עורר נימים רדומים אצל כמה מהן. "למה לא סיפרת? הייתי שמחה לבוא!" קראה אחת באכזבה. "גם אני!" קראו האחרות. הרגעתי אותן שנאמר לי כי יהיו ערבים נוספים כאלה ואשמח לשלוח להן הזמנות. אנחות רווחה נשמעו ושתיים מהן הוציאו מתיקיהן ספרונים קטנים. "אולי נעשה בוקר קריאת שירה?" אמרה אחת מהן. "בדיוק מה שחשבתי!" הביעה השניה את שמחתה. היה מעניין!

I told them about the evening of poetry reading which I attended last night and it evoked hidden cords in some of them. "Why didn't you tell me? I'd love to come!" Exclaimed one in disappointment. "Me too!" Called the others. I soothed them by reassuring that I was told there would be more evenings like that and I will be happy to send them invitations. There were sighs of relief and two of them took out little booklets. "Maybe we'll do a morning poetry reading?" Said one of them. "Exactly what I thought!" The other expressed her joy. It was interesting!

חי בסרט: מיכל בת-אדם

Living in a movie: Michal Bat-Adam

במשפט אחד:

אני מאמינה שהתחלנו מסורת מעניינת – בוקר קריאת שירה. נחמד לקבל את פני השבת בפעילות כזו.

In one sentence:

I believe we started an interesting tradition – morning of poetry reading . It is nice to welcome the Shabbat with such activity.

ערב קריאת שירה Poetry Reading

Jane Hirshfield – Poetry Reading

 

מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי לשמוע קריאת טקסטים, אם זו שירה או ספרות בכלל. אין כמו מלים הזורמות אל האוזן כדי לשמח את הנפש.

Ever since I can remember myself, I have loved to hear reading texts, be it poetry or literature in general. There is nothing like words flowing to the ear to make the soul happy.

 

Sharon Olds – The Poetry of the in-between

בארץ, אין תרבות של קריאה בקול – לא בבית הספר ולא במקומות אחרים. הפעם הראשונה בה ראיתי שיש דבר כזה, שאפשר לקרוא טקסטים לפני קהל, היה בסרט זר (נראה לי שזה היה בריטי). היתה שם סצנה בה התאספו אנשים בחנות ספרים והקשיבו לסופרת קוראת קטעים מספרה. כמובן שלאחר מכן היא חתמה על הספר. פעם היתה תרבות. בחו"ל, לא בארץ. אצלנו לא היו דברים כאלה ואם היו – הם לא הובאו לידיעתי, למרות שמאוד התאמצתי לדעת עליהם.

In Israel, there is no culture of reading aloud – neither in school nor elsewhere. The first time I saw such a thing, that texts could be read in front of an audience, was in a foreign movie (I think it was British). There was a scene where people gathered in a bookstore and listened to a writer reading excerpts from her book. Of course, she later signed the book. There used to be a culture. Abroad, not in Israel.

 

במקרה נקלעתי הערב לערב קריאת שירה, ממש במקרה. הגלריה בה הוצגה התערוכה בה השתתפתי, ארחה את הערב הזה וכך הסתבר לי ולעוד כמה אנשים שיש דבר כזה בחדרה, ערבי שירה. חיות – לומדות. שלא לדבר על מתעדכנות. היה נחמד לשמוע משוררים קוראים משיריהם, כמו גם במה חופשית לקהל לעלות ולהשמיע מפרי מקלדותיהם.

I happened unintentionally to be at a poetry reading tonight, just by chance. The gallery in which the exhibit I participated was displayed, hosted this poetry reading and so me and some other people found out that there is such a thing in Hadera, poetry reading evenings. You live – you learn. Not to mention you are being updated. It was nice to hear poets read their songs, as well as a free stage for the audience to come up and read the fruit of their keyboards.

 

המשוררת שרון אולדס קוראת

Poet Sharon Olds reads

 

במשפט אחד:

היה מעניין, כן ירבו!

 

In one sentence:

It was interesting, may there will be more!

 

How to Give a Great Poetry Reading