Category Archives: והגית Illuminate

איך מתגלגלת תמונה How a Photo Rolls

מגלת המרד והחורבן, ד"ר חגי בן-ארצי Megilat Hamered veHahurban, Dr. Hagi Ben-Artzi

מגלת המרד והחורבן, ד"ר חגי בן-ארצי Megilat Hamered veHahurban, Dr. Hagi Ben-Artzi

כך זה התחיל:

13.7.2017

שלום,

שמי … ואני עובדת במשרד הפרסום "…".

אנו מוציאים כעת ספר לד"ר חגי בן-ארצי בהוצאת ספריית בית-אל, הספר הוא על 9 באב וימי 'בין המצרים'. לשם כך אנו צריכים להשתמש בתמונת מערות ארבל, המופיעה בכתובת הזו:

האם נוכל להשתמש בה, ברשותכם, בספר שלנו?

בתודה מראש,

____

This is how it started:

Hello,

My name is… and I work at the advertising agency "…"

We now release a book by Hagi Ben-Artzi with the Sifriyat Beit-El publishing house, the book is about Tisha B'Av and Yemey Bein ha-Metzarim. We need to use the photo of the Arbel Caves which appears on this link:

Can we use it, with your permission, in our book?

Thank you in advance.

וכך זה הסתיים בטוב (הספר הגיע אלי לפני מספר ימים):

מגלת המרד והחורבן כריכה אחורית1

And this is how it ended well (I got the book a few days ago):

עמוד תודות

קרדיט לתמונה

 

 

עולמות נפרדים (הסרט) Worlds Apart (the movie)

Worlds Apart (Ένας Άλλος Κόσμος) Trailer

"אלפי פירושים ניתנו במהלך השנים לעוצמה של להיות מאוהב/ת. היוונים העתיקים הכירו בעוצמה הזו. הם הפכו את האהבה לאל, האל ארוס." במלים אלו מתחיל סרטו המעולה של הבמאי והשחקן Christoforos Papakaliatis "עולמות נפרדים".

"There are thousands of interpretations that have been given throw-out the years about the power of being in love. The ancient Greeks realized that power. They made love a G-d, G-d Eros…" With these words starts "Worlds Apart", Christoforos Papakaliatis's great film.

הסרט מתרחש ברחבי אתונה, יוון של ימינו על רקע המשבר הכלכלי החריף במדינה בעשור השני של המאה ה-21, המאבק בכללי המסחר האירופאי, זרם הפליטים השוטף ממזרח והתנועות הפשיסטיות הצומחות ועולות. שלושה סיפורי אהבה בין אזרחים יוונים לזרים המגיעים למדינה נפרשים בפנינו; כל אחד מציג בני זוג מדור אחר: דור הצעירים, דור הביניים והדור הותיק.

The film takes place in modern-day Greece, throughout the city of Athens, during severe economic crisis ravages in the country at the second decade of the 21th century, the battle against the European commercial rules, the flood of the refugees streaming in from east, and the rising of the fascist's movements. Three love stories between Greek citizens and foreigners unfold; each representing a different generation: the young, the middle and the older generation.

חלק ראשון: בומרנג

נערה יווניה (דפני – Niki Vakali) ופליט סורי נוצרי צעיר (פארס – תאופיק ברהום) נפגשים בנסיבות לא נעימות ואהבה מתפתחת ביניהם, למרות הבדלי המנטליות והשפה.

Part I: Boomerang

A young Greek girl (Dapfne – Niki Vakali) and a young Syrian refugee (Fares – Tawfeek Barhom) meet in unpleasant circumstances, and they fall in love despite the mentality and language differences.

חלק שני: Loseft 50mg

מנהל מכירות יווני (יורגו – Christoforos Papakaliatis) בחברה יוונית גדולה ואשת עסקים שוודית (אליס – Andrea Osvárt) המגיעה ליוון, שניהם בשנות הארבעים לחייהם, נפגשים בבר ומנהלים רומן.

Part II: Loseft 50mg

A salesman (Giorgos – Christoforos Papakaliatis) in a big Greek company and a Swedish business woman (Elise – Andrea Osvárt) who comes to Greece, both in their forties, meet in a bar and having an affair.

חלק שלישי: הזדמנות שניה

עקרת בית יווניה (מאריה – Maria Kavoyianni) והיסטוריון גרמני שהשתקע באתונה (סבסטיאן – ג'יי. קיי. סימונס), שניהם בעשור השישי לחייהם, נפגשים ליד סופרמרקט ומתאהבים.

Part III: Second Chance

A Greek housewife (Maria – Maria Kavoyianni) and a German historian (Sebastian – J.K. Simmons) who moved to Athens, both at their sixties, meet near a supermarket and fall in love.

תובנות:

זהו אחד הסרטים הגדולים והחשובים שודאי יִלָמדו בבתי הספר לקולנוע ברחבי העולם כדוגמא לסרט מופת. אפשר לדבר עד אין סוף על האמצעים האמנותיים בהם בחר התסריטאי והבמאי Christoforos Papakaliatis להשתמש, אך כדי לא לקלקל את חווית הסרט אזכיר רק כמה מהם.

הסרט מתרחש במהלך השבוע הקדוש וה-Epitaphios ביום ששי הקדוש. האוירה, התהלוכות, הסמלים הנוצריים תורמים לסרט תרומה משמעותית.

שורשיו של יוצר הסרט ניכרים היטב בשימושו בטרגדיה היוונית הלקוחה מהתאטרון היווני העתיק ומהתאטרון היווני המודרני.

Insights:

This is one of the greatest and most important movies which will be studied in the film academies all over the world as an example of a masterpiece movie. I can talk until forever about the artistic elements that the script writer and director Christoforos Papakaliatis chose to use in his film, but in order to not spoil experiencing the movie, I'll mention only a few.

The movie occurs during the Holy Week and the Epitaphios on Holy Friday. The atmosphere, the parades, the Christian symbols are here to significantly contribute to the film.

The roots of the creator of the film are very well recognized by the using of the Greek Tragedy which is taken from the Theatre of the Ancient Greece and Modern Greek theatre.

אהבה, טרגדיה, סמלים נוצריים Love, tragedy, Christian symbols

אהבה, טרגדיה, סמלים נוצריים Love, tragedy, Christian symbols

 

במאי הסרט Christoforos Papakaliatis, שגם משחק בו את יורגו, מספר על בחירתו בשם הסרט: "שם הסרט, 'עולמות נפרדים', הולם מאוד את הסיפורים המתוארים בו. מאחורי זה ישנן משמעויות ותפישות מגוונות. ראשית, אנחנו חיים בעולמות נפרדים, בעולם משתנה, וזו הסיבה מדוע מתכחשות הדמויות לשינוי ונלחמות נגדו, הן פוחדות ממנו. לא משנה עד כמה הן מנסות, דברים משתנים למרות הכל. סיבה נוספת לבחירה שלי בשם הזה היא משום שכאשר אנחנו מאוהבים, אנחנו מרגישים כאילו אנחנו חיים בעולם אחר. סיבה שלישית היא משום שהדמויות בסרט באות מעולמות שונים והן נפגשות ביוון של הזמן הזה."

The director Christoforos Papakaliatis, who also plays Giorgios in the film, described his decision of the film's title: "The title of the movie, 'Worlds Apart', suites to the stories described. There are varies meanings and concepts behind it. First of all, we live in worlds apart, we live in a changing world, and that's exactly why the characters deny and fight against that change, they are scared of it. However how they try, things change whatsoever. Another reason why I chose that title is because when we are in love we feel like we live in another world. A third reason is because the characters in this film come from different worlds and they all meet in Greece at present time."

אחד המפיקים מוסיף: "מבחינתי, הסרט אינו מדבר על השוני בין אנשים, הוא על מה שמאחד אותם."

One of the producers adds: "For me, this film does not speak about the differences people have between them, but talks about what unites them. Ultimately, what unite them is love, romance and life on its positive side"."

The Making of Worlds Apart (Τα Γυρίσματα νας Άλλος Κόσμος)

בתמצית:

מזמן, אבל ממש מזמן לא חויתי הנאה מופלאה כזו מסרט. זה מסוג הסרטים שתרצנה לצפות בו שוב ושוב, כי בכל פעם את מגלה בו רובד נוסף, תובנה חדשה. הזכיר לי את ימי נעורי ובחרותי, של הסרטים רבי המשמעות של אינגמר ברגמן. מדהים איך שהתסריט נכתב בצורה הכי מושלמת, איך הסרט זורם, השחקנים כל כך מעולים והכי-הכי – איך זה מפעיל את התאים האפורים ומעורר את המחשבות לתהות על מהות החיים והאהבה. מה-זה מומלץ!!! בחום רב!!!

In essence:

It's been a very-very long time since I had experienced such an incredible pleasure from watching a movie. It’s the kind of movies that you'd like to watch again and again, since it encourages you to find each time a new layer and meaning. Reminded me my younger days of Ingmar Bergman's meaningful movies. It's amazing how the script was written in the most perfect way, how the movie streams, the actors are so excellent, and most of all – how it operates one's thoughts to ponder about the essence of life and love. It's soooooo highly recommended!!! Very warmly!!!

Recommended Links:

Worlds Apart IMDb

Worlds Apart [part 1 – Boomerang + half of part 2 – Loseft 50mg]

Worlds Apart [continuance of part 2 + part 3 – Second Chance]

Worlds Apart: cast & makers of the film 

Worlds Apart Synopsis

בנימה אישית:

כל כך קל היה לי לדמיין את סיפור האהבה הללו מתרחשים בין בני זוג מהקהילה שלנו, קל מאוד-מאוד.

On a personal note:

I could easily imagine these love stories happening between people of our community, very-very easy.

הערה לסדר:

בעברית, נקרא הסרט משום-מה "אהבה יוונית". כשראיתי את השם לקראת הקרנת טרום הבכורה, חשבתי לותר על הצפיה בסרט הזה, משום שזה נשמע לי לא מעניין לגמרי. לולא המלצתה של מי שאת טעמה אני מכבדת, ודאי לא הייתי זוכה לחויה הנפלאה של הצפיה בסרט המעולה הזה. חבל שהמפיצים לא השכילו לדבוק בשם המקורי "עולמות נפרדים" שהוא הכי הולם לו. זה בדיוק ההבדל בין המוזיקה המשובחת של תאודורקיס ודומיו לבין הזבל היווני שאני מנועה מלנקוב בשמות יוצריו הידועים לכל ואין צורך להזכירם. די לחכימא ברמיזא.

כיצד אכתוב סיפור?

איך כותבים סיפור

איך כותבים סיפור

זוכרות את כתה ה' ואת שיעורי ההבעה? איך עבדנו בשקידה לפי הספר "כיצד אכתוב חיבור?" איך למדנו להתבטא ואיך ניתנו בידינו הכלים המתאימים לכך? אני זוכרת את עצמי מתענגת על הלימוד, הרי תמיד אהבתי לכתוב, ונהנית מהתרגילים. מתמטיקה לא השטח שלי (בלשון המעטה…), אך עם מלים אני בהחלט חוגגת.

והנה, מאתיים שנה אחרי בית הספר היסודי, נתגלגלה לידי הזכות להיות שותפה לעריכה הלשונית של מדריך עדכני ועכשוי לכתיבת פרוזה. זה מעין סגירת מעגל עבורי ואני מודה לאורי, מחבר הספר, שבחר בי וביסמין לעשות את המלאכה. זו הסבה לנו תענוג גדול בשל הטקסטים החשובים והחכמים שבספר. יישר כוח על היוזמה!

איך כותבים סיפור

איך כותבים סיפור

המלצה:

אתן מוזמנות לרכוש את הספר המעולה הזה וללמוד ממנו. הוא מיועד לכל אחד ואחת מאיתנו, אלה המושכות ידן בעט או המקלידות ולאלה השוחרות ספרות והמעוניינות לקבל כלים מעשיים ומעולים לכתיבה טובה.

איך כותבים סיפור: מדריך לכתיבת פרוזה

איך כותבים סיפור

אשתו של הנוסע בזמן

אשתו של הנוסע בזמן

אשתו של הנוסע בזמן

קודם צפיתי בסרט. היו לי שעתיים פנויות ולא היה לי חשק לקרוא, אז חיפשתי משהו להעביר את הזמן בנעימים ונקלעתי לזה. לא ממש אהבתי את הסרט, בלשון המעטה, למרות שהשם סקרן אותי. אמנם הייתי מעדיפה שזה יקרא "הנוסעת בזמן" ושהעלילה תהיה עליה, כמו במסע בין כוכבים: וויאג'ר, שם הקפטֵיינית היא אשה, אבל גם 'אשתו של' זה בסדר מבחינתי, כל עוד היא הנושא ולא הוא ואין היא ממלאה תפקיד של נספחת להוד מעלתו הגבר.

הרעיון של מסע בזמן תמיד הצית לי את הדמיון. אני אוהבת מדע בדיוני, ממש מתה על הסדרות הללו של מסע בין כוכבים, כמו: הדור הבא, חלל עמוק 9 וכמובן וויאג'ר, כי זה מלא דמיון ומלא אגדה והריני שבויה של אגדות. כשהסדרות הללו שודרו – הייתי נדבקת למסך באדיקות יחד עם הילדים שעד היום מודים לי על כך. זה היה אחד מזמני האיכות שלנו יחד. לכן, צחצחתי את משקפי בציפיה לסרט טוב ומעניין. לשוא. התבדיתי.

זה היה לפני הרבה זמן. אינני מסוגלת לזכור מתי, לא רק בגלל החורים שיש לי בזכרון הכברה שלי, אלא משום שהסרט לא הותיר בי שום רושם כדי לזכור ממנו אפילו סצנה אחת. מה שבטוח, בהחלט צפיתי, כי השם הבהב לי בזכרון. חברה, שקראה את הספר ואהבה, העבירה לי אותו עם המלצה חמה, משום שהיא מכירה את הטעם שלי וידעה שאוהַב אותו, אבל לי לא היה חשק להכנס אליו, בגלל הסרט הלא מוצלח (בלשון המעטה). למרות רתיעתי, לקחתי ממנה את הספר, כי איך תוכל תולעת ספרים שכמותי לפסוח על המלצה? גם בעיקר משום שאני סומכת על טעמה, החלטתי בכל זאת לסכן את עפעפי וריסי ולצלול אל המלים. שמחתי על שעשיתי זאת. אכן, ספר מעולה, בהחלט היה שוה לפתוח אותו!

מסע מרתק בזמן

מסע מרתק בזמן

בזמן האחרון מעטים הספרים שאני קוראת ויכולה לומר בפה מלא שהם נפלאים. ישנם ספרים טובים, שנחמד לקרוא כדי להעביר את הזמן הפנוי, אך הסיפוק מהקריאה אינו מושלם, כי תמיד יש שם משהו די מרכזי, לא שולי כלל, שמפריע לי להנות. עובדה שמאז "המתיקות שבשכחה", לא כתבתי ביקורת על ספר שמצא חן בעיני והרי אני קוראת כמעט מדי יום. אולי הולך ופוחת הדור, אולי בילדותי ובנעורי היו ספרים טובים יותר, אבל עובדה היא שככה זה.

מזה עידן שלא נתקלתי בשפה כל כך יפה, פיוטית ועשירה. לא קראתי את המקור באנגלית, כך שאינני יכולה להשוות, אבל אי אפשר לתרגם מה שלא נמצא שם מלכתחילה, כך שלטעמי, הטקסט מקסים ביותר. יש שם תאורים כל כך יפים שממש תענוג לקרוא. כמו פעם, כשכתבו כראוי ולא הסתפקו בקשקושים רזים, תפלים ומשעממים. חבל שיוצרי הסרט לא השכילו להעביר את הטקסט המעולה של הספר לשפה הקולנועית. זה כאילו הפשיטו את הנשמה מעל הספר והותירו לנו רק את הקליפה וחבל, כי הקליפה הזו חסרת עומק וממש לא ראויה.

ממליצה בכל פה לקרוא – שוה ביותר. מי שאוהבת סִפרות טובה, מי שאוהבת להתענג על המלה הכתובה, תמצא בספר הזה הרבה כיף.

* התרגום בסדר, רק שתי הערות לי:

א. self-consciousness  אינו מודעות עצמית, אלא זה ביטוי שפירושו מבוישת/נבוכה. עמוד 172, פסקא 2, שורה 8: "קלייר, מארק, שרון ופיליפ כורעים זה לצד זה במגוון של גישות: קלייר מודעת לעצמה, מארק מזלזל, שרון רגועה ושקטה, פיליפ מותש". במשפט הזה התרגום הנכון הוא: קלייר נבוכה.

ב. באנגלית אמנם נהוג להוסיף את כינויי הגוף (Personal Pronouns), אך בעברית אפשר להסתדר בלעדיהם. לדוגמא: "קלייר מסיימת את הסופגנייה שלה, מקפלת את הג'ינס שלה ועוברת לישיבה מזרחית" (עמ' 76, פסקא 2). מה לא בסדר עם: "קלייר מסיימת את הסופגנייה, מקפלת את הג'ינס ועוברת לישיבה מזרחית"? הרי אף אחד לא יחשוד שקלייר מסיימת את הסופגנייה של מישהו אחר או גוחנת לקפל ג'ינס של מאן דהוא. יש לנו שפה נהדרת, למה לאנגלזה?

כמו כן, כדי לא לסרבל, המציאו בעברית את הקיצורים ובמקום לכתוב "את הספר שלך, את הדירה שלך" (פרולוג, עמ' 9, שורה 4 מהסוף), נכון יותר לכתוב: ספרך, דירתך.

הסופרת המוכשרת: אודרי ניפנגר. מאנגלית: אסף גברון. הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 464 עמ'.

קישורים:

אשתו של הנוסע בזמן הספר, ויקיפדיה

אשתו של הנוסע בזמן הסרט, ויקיפדיה

אשתו של הנוסע בזמן באנגלית

אשתו של הנוסע בזמן באנגלית

אהבתי שהכריכה בעברית לא הומצאה מחדש

אלא אומצה מזו המקורית. אני אוהבת אחידות.

Time – Pink Floyd

המתיקות שבשכחה

המתיקות שבשכחה כריכה קדמית

© הוצאת הכורסא

"הרחוב שקט ודומם, ובמחצית השעה שלפני זריחת השמש, כשאצבעות השחר הדקות רק מגיחות מעל האופק, אני כמעט מסוגלת להאמין שאני האדם היחיד עלי אדמות. חודש ספטמבר, שבוע וחצי אחרי שחגגנו את "יום העבודה", ופירוש הדבר שהתיירים בערים הקטנות שברחבי קייפ קוד כבר נסעו הביתה, שתושבי בוסטון כבר הגיפו היטב את בתי הקיץ שלהם עד העונה הבאה, ושברחובות עומדת אוירת נטישה של חלום לא רגוע.

העלים בחוץ כבר החלו להשתנות. אני יודעת שבתוך שבועות ספורים הם ישקפו את הגוונים העמומים של השקיעה, אף שמרבית האנשים אינם חושבים כלל לחפש כאן את צבעי השלכת. שוחרי העלים יעשו דרכם לוורמונט, לניו המפשיר, ולהרי בֶּרקשייר שבמערב המדינה שלנו, היכן שעצי האלון והאדר יצבעו את העולם באדום לוהט ובכתום שרוף. אך בדממת העונה המתה בקייפ, יתקצרו הימים ועשב החוף המתנועע ילך ויצהיב; ציפורים נודדות תגענה בלהקות ענק מדרום קנדה ותעצורנה כאן למנוחה; הביצות תדהינה ותראינה כמשיחות מכחול של צבעי מים. ואני אתבונן לי, כמו תמיד, מבעד לחלון קונדיטוריית כוכב הצפון."

המתיקות שבשכחה / קריסטין הרמל

מאנגלית: ניצה פלד; עורכת הלשון: רנה גרינוולד; עיצוב עטיפה: סטודיו מירב רוט; הפקה והבאה לדפוס: הילית חמו-מאיר; סדר (האם גם נקיון?): יהודית שטרנברג

הוצאת הכורסא

404 עמודים נפלאים שנקראים בנשימה עצורה אחת ונוסכים בך הרגשה של כיף (אמנם כתוב שזה 416 עמ', אבל זה מתחיל מעמ' 9 ו-2 העמודים האחרונים הם עמודי התודות של הסופרת לאלה שאפשרו לספר לצאת לאור). העמוד הראשון הזה משקף את רמתו המעולה של הספר, של הכתיבה הכשרונית של הסופרת המוכשרת. זוכרות את תאורי הנוף המשעממים שנפל בחלקנו להתענות איתם בילדותנו בקריאת הספרים ההם? כאן, בספר הנפלא הזה, בזכות כשרונה הגדול של הסופרת, התאורים פשוט נפלאים והקוראת הדומעת בנשימה עצורה יכולה לראות בעיני רוחה את המקומות כאילו נכחה שם בעצמה. כשרון גדול! ספר גדול!

עוגיות מרנג1

מזמן, אבל באמת מזמן, לא קראתי ספר מקסים כזה, שעשוי ואפוי היטב. במהלך קריאת הספר הייתי צריכה להרחיק אותו למרחק בטוח מעיני, כדי שדפיו לא יטבעו בנחלי הדמעות שאיימו להציפם.

כמו מאפה עשוי היטב, נלוש התוכן כראוי, הנושאים נאפו כיאות וכל העיסה הטעימה הזו עורבלה למוצר מרומם נפשות.

הערה:

היה נחמד לוא היו שמים תוכן עניינים לעמודים של המתכונים. הנה, לנוחיותכן, טרחתי:

🙂   קפקייקס וניל – כוכב הצפון עמ' 38

🙂   זיגוג ורוד עמ' 39

🙂   השטרודל של רוז עמ' 78

🙂   קליפת תפוז מסוכרת עמ' 79

🙂   עוגיות קייפ קוד עמ' 131

🙂   עוגת גבינה בטעם לימון וענבים עמ' 175

🙂   עוגיות אניס ושומר עמ' 218

🙂   מאפינס אוכמניות – כוכב הצפון עמד 264

🙂   ציפוי פירורים שטרויזל עמ' 265

🙂   עוגיות קינמון ושקדים עמ' 311

🙂   עוגיות מרנג בן-לילה עמ' 346

🙂   פאי כוכבים עמ' 372

עוגיות מרנג1

כנכדה לסבתא שנרצחה בשואה, שהיתה האופה הכשרה של העיירה בה חיתה בפולין, יצקתי מים על ידי אמי שהמשיכה את המסורת בצנעת ביתה. אני בטוחה שלוא היתה אמי פותחת מאפיה – היא היתה מצליחה בה מאוד. אני אוהבת לאפות (גם לבשל, אך זה סיפור אחר), כך שיכולתי להתחבר לספר בקלות. מנסיוני, קלים המתכונים ליישום והמאפים יוצאים טעימים להפליא.

מלבד התענוג שבאפיה, עוסק הספר במספר נושאים נוספים, משל לקחה הסופרת את הרכיבים הללו ובחשה וערבבה ושוב בחשה בכשרונה כי רב והוציאה תחת ידיה המקלידות יצירת מופת. כשסיימתי לקרוא, אמרתי לעצמי שאם זה לא ספר חשוב – אז מה כבר יכול להיות כזה? נדיר למצוא כמותו בימינו, ימי הספרות השטחית והשטותית, של תוכניות המציאות חסרות הטעם המיועדות לקהל מטומטם כדי שיבהה בהן ולא יטריח את מה שאין לו בחומר האפרפר בתוך הבועה המכונה אצלו מוח. זה ספר שישאר זמן רב אחרי שנסיים את קריאתו וילך איתנו הלאה. הרבה חומר למחשבה ולעיכול יש בו.

הסופרת המוכשרת, קריסטין הרמל, בחרה להתמודד עם נושאים חשובים, שלא רבים מעוניינים לגעת בהם, במעטפת נפלאה של מאפים ערבים לחך: השואה ומוראותיה, השרדות, זקנה, שטיון, אלצהיימר, אמהוּת, יחסי אם ובתה המתבגרת, גירושין ומעל הכל – אהבה-אהבה-אהבה ונאמנות אין קץ.

עוגיות מרנג1

נושא חשוב נוסף, עליו למדתי באמצעות הספר הזה, הוא קוד הכבוד בֶּסָה, מושג עלום שהוסתר מאיתנו ועדיין. קשה עד בלתי אפשרי למצוא מידע בנושא, גם אם את מתאמצת מאוד, כך שהבאתי כאן את הקישורים המעטים שמצאתי. אינני יכולה שלא לתהות מדוע אין לומדין אותו בבית הספר, יחד עם שואת עמנו. דיברו על חסידי אומות העולם, אך רובם היו האירופאים ה"רגילים", הנוצרים, ואילו את תרומתם וסיועם של המוסלמים הסתירו. מישהי יודעת מדוע? באתר יד ושם ישנם רק חמישה עמודים קצרים עם 8 שמות של מוסלמים אלבנים שהצילו יהודים, אך נראה לי שישנם יותר. הרעיון השזור בספר, שכולנו בני אברהם, כדאי שיחדור ללבם של המופרעים העוסקים בטרור ויפה שעה אחת קודם כדי שנזכה לחיים ארוכים ושמחים בצותא.

מי שאחוות המין האנושי בלבהּ, שמאמינה באגדות ואוהבת סופים שמחים, תחוה בספר חויה נעימה ביותר. ממליצה בכל פה לקרוא ומובטחת לכן הנאה רבה.

חפירות:

  1. קריסטין הרמל ויקיפדיה
  2. ראיונות עם קריסטין הרמל באתר הסופרת
  3. תוכן הספר (כריכה אחורית) באתר הכורסא
  4. חסידי אומות עולם מוסלמים באתר יד ושם
  5. Besa ויקיפדיה באנגלית (כי לנו הרי אסור לדעת על זה!)
  6. מאמר אודות סרט דוקומנטרי באנגלית על הבסה Laura Koran אתר CNN
  7. Besa The Promise האתר הרשמי של הסרט
  8. האימאם שהציל את הזמר היהודי מהנאצים אתר הארץ
המתיקות שבשכחה כריכה אחורית

© הוצאת הכורסא

140 תוים ותקילין

מה אפשר לומר ב-140 תוים? כמה אפשר לבטא בהם? למה להסכין עם סד, מוגבלוּת?

בשנת 1977, התפרסם בבטאון "אנלוג" סיפור בדיוני קצר בשם "המשחק של אנדר" של הסופר אורסון סקוט קארד. מאוחר יותר, נכלל הסיפור ב"מפות במראה" (קובץ הסיפורים שתורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת אופוס). מן הסיפור הקצר הזה שפע מעיָן עתיר של סדרות ספרים עבי כרס. אני ממש לא רואה את זה קורה היום. היום הרי מסתפקים בַּסיפור הקצר ועדיף ב-140 תוים.

והיתה איין ראנד וספריה רחבי היריעה. שעות של הנאה צרופה לקרוא אותם, מלים חשובות, מעוררות את התאים האפורים, מלמדות, מרחיבות את הדעת. למי יש היום זמן לקרוא בכלל? למי יש חשק להתעמק?

מאן דהו התלהב מן המדיה הזו של ציוץ מוגבל ותאר זאת כְּדִרבון ליצירתיות (כן, בהחלט… הייתי מחליפה את ה-ד' ב-ח'): "צריך הרבה דמיון ויצירתיות כדי לזקק את התגובות שלך ולצמצמן ל-140 תוים. במקום להתברבר – אתה מגביל את המלים שלך." אני מנסה לעכל את השטויות שפלט (בגילי זה הרי תהליך שלוקח זמן…) ואינני מוצאת שום תחכום בזה, שום דרבון לשום יצירתיות. אני חושבת שזה פשוט משטיח את השכל למי שנחן בו (אגב, למי שמתעניינת, ביקרתי הבוקר באיטליז וקניתי לי קצת מוח, מה שאִפשר לי לכתוב את הרשומה). במקום להרחיב, לחפש ולמצוא מלים נרדפות, להעשיר את הביטוי של הפרט – נאלץ המצייץ לבלום כל פרץ של פירוט בשם הקיצור והצמצום. זה כמו לצייר נקודה על פיסת בד זעירה ושהקהל ינחש מה היא מכילה. איך אין נוצרים תקלים במצב הזה? איך אפשר לרדת לסוף כוונת המצייץ?

כפועל יוצא או כהמשך (אין לי מושג מי נולד ראשון וגם לא חשוב לי), בין שאר המַרְעִין בִּישִׁין הנוחתים עלינו בנושא התקשורת בינינו (חוסר הקשבה, חוסר סבלנות לזולת ועוד), ישנה זו של המראיינים (וגם המראיינות אינן טומנות ידן בצלחת) החשים כאילו שֵׁד יושב להם על הגב וזה כופה עליהם לפלוט את הדברים מפיהם במהירות של טיל הנורה לחלל, במקום לדבר בצורה נורמלית, משל היו רובוטים שקפיצם נמתח עד הקצה. מה עם "דברי חכמים בנחת נשמעים" (קהלת ט', י"ז)? ממש לא אכפת להם אם מי מקהלם מקשיב, אם בכלל מבינים את דבריהם, כי איזה מסר יש להם כבר להעביר מלבד, "זמננו קצר ועלינו לסיים", "אם אפשר במשפט אחד", "אנא, במלה אחת" וכיוצא באלה. מה כבר אפשר לומר תחת הסד הלוחץ הזה? איזה שיח פורה יכול להתפתח מצורת התנהלות כזו? אולי עדיף שידלגו על מה שהם מכנים "דיון" ויוותרו על ההתכנסות והמרואיינים ורק יצייצו? גם כך אנו רואים חבר'ה היושבים באותו חדר ומעייני כל אחד שָׁם נתונים להתעסקות עם הסמרטפון שלהם (עליו שילמו במיטב כספם, טבין ותקילין), במקום באמת להתיחס לזולת.

הגרסא המקוצרת (ב-101 תוים):

אנשים הפכו לציפורים ומצייצים. לעוף אין הם יכולים, כמובן. עדיין. לצייץ, כן. והרבה. עד זרא. כמה עמקות אפשר לבטא ב-140 תוים?

קישורים מומלצים:

  1. ציטוטים נבחרים בויקיציטוט מסדרת "המשחק של אנדר"
  2. אתר "אנלוג"
  3. ילדת המים – סיפור קצר של אורסון סקוט קארד

בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה

על תפילות שבין יום ובין לילה

הגות בספרה המאלף של הרבה ד"ר דליה מרקס

מבוא

למי שתוהה – אני חילונית ואינני מאמינה במה שאינו בי פנימה. יחד עם זאת, משום שנולדתי לעם מסוים, אני משתדלת כמיטב יכולתי לשמר ולהעביר לצאצאי את המסורת שלי, אותה אני מגדירה בתוך המושג "תרבות". מבחינתי, למסורת יש חלק גדול בתרבותו של עם, הנבנית נדבך אחר נדבך, במהלך הדורות. דת היא חלק מהמסורת ונא להבדיל מדתיות/אדיקות/חרדיות. גם אתאיסטית מסוגלת להעריך ולכבד את הדת, את מורשת האמהות והאבות וכל עוד אין כופין עלי הר כגיגית, הריני שמחה ללמוד על מקורות העם שלי ומעייניו.

אתיאיזם וחוסר אמונה בחיי היום-יום, הם דבר שבשגרה, אך כשקורה משהו – אם לטוב, כשרוצות שמשהו יתקיים ותגענה בשורות טובות, אמן! ואם לפחות טוב חס ושלום – אי אפשר להמנע מאותה תנועה קמאית של הרמת העיניים השמימה ונשיאת תפילה מתוך כוונה להעביר את רוע הגזרה. כמה מאיתנו קפצנו עד לב השמיִם כשהסל נקלע כמו שצריך, יצאנו במחול ופיזזנו ברחבי הסלון בצעקות רמות של הודיה לאלוקימתינו האדירות ("יש אלוקים!!!")? צדיקה באמונתה תחיה בטוב ותפרח ותשגשג אמן, גם אם אין היא מאמינה באל. אז למי מתפללת? שאלה טובה שאין לי עליה עדיין תשובה.

"אפשר להשוות את התפילה לגַן אשר בו פינות חבויות ומכמני יופי כמוסים. הגן הוא אותו הגן, ובפרפראזה על אמרתו של היווני הירקליטוס – אי אפשר להכנס לאותו גן פעמיים. עתים הוא בהיר וריחני, עתים הוא שטוף גשם, עתים קריר, עתים חם, עתים ריק וספסליו מכוסים עלי שלכת, עתים רועש… כמו מצבו המשתנה של הגן, כך גם אי אפשר לומר אותה תפילה פעמיים – הטקסט הוא אולי אותו טקסט, אבל אני, האומרת אותו, שונה בכל פעם" (מתוך המבוא לספר).

על התפילה

"אם תרצה ללמוד על היהודים – פתח את ספרי התפילה שלהם, אם תרצי לשמוע את פעימת דורותיהם – האזיני לקול תחינתם", כך פותחת הרבה מרקס את ספרה המרתק. אכן, ניתן ללמוד רבות מהקריאה בו ולהשכיל. מעניין להכיר את המקורות שלנו. הלואי והיו מלמדים אותנו ואת צאצאינו יותר.

כעם שנרדף במהלך הדורות, שגלה ממולדתו, מה שמר עלינו כל השנים ההן? מהו הדבק המקשר בינינו אם לא הטקסטים הללו? גם עכשו, כשאנו במולדתנו הנצחית, אנו בהחלט זקוקים להם כדבק מאחד, אם חפצי חיים אנו ואם יש את נפשנו לשמר את המסורת שלנו. אין חייבות להיות דתיות/אדוקות/חרדיות וכו' כדי ללמוד ולדעת על יחודנו משאר הגויים (תרתי משמע).

בְּעֵת אִישַׁן

בבואנו להתכנס בין כנפי השינה הברוכה, מתעטפת נפשנו במעטה הגנה מפני החושך ושאר מרעין בישין של הלילה, ואנו נכנסות אל תוך מצב של ניתוק מהמציאות. אני אולי לא דוגמא, כי מאז שאני זוכרת את עצמי, אני מסוגלת לישון בכל מצב והרבה – רק תנו לי מנוחה, אין צורך להמציא לי אותה J אך אני מכירה לא מעט א/נשים שהטקס הזה שמציעה התפילה למעבר בין טרדות היום אל מנוחת הלילה, עשוי להרגיע את הנפש ההומה ולסייע לה להחליק אל עולם החלומות המבורך.

וְאָעִיָרה

דקלום המתלווה אלי מילדותי ולאורך השנים: "מוֹיְדֶה אֲ-נִי לְפָנֶיךָ מֶיְלֶךְ חַי וְקַ-יָּם, שֶׁהֶחְזַרְתָ בִּי נִשְׁמָ-תִי, בֶּחֶמְ-לָה רַ-בָּה, אֱמוּנָתֶיךָ" (בנימה אשכנזית, כמובן והפיסוק בהתאם). לפי מה שאמי זצ"ל נהגה לספר לי, ברגע שהתחלתי להשמיע צלילים, היא התחילה להשמיע לי את הדקלום הזה. אינני יכולה לזכור את עצמי מדקלמת את זה בפועל, אין לי תמונות בראש משום שהייתי צעירה מדי, אך זה בהחלט נחרת בנפש פנימה ואני זוכרת היטב את הנסיונות להפטר מן המנהג הזה כשבגרתי. עד היום. לא בהצלחה יתרה…

סיפא

בסוף הספר, בבחינת הדבדבן שעל הקצפת, מציעה הרבה ד"ר דליה מרקס קריאה פמיניסטית מחודשת בברכות החובקות את השינה. מאלף ביותר ומאיר עיניים. כל מי שמתחלחלת מן ההדרה הברורה המתומצתת בפסוק "ברוך שלא עשני אשה", תמצא כאן הסבר למקורו. אמנם אין חובה להסכים עם הכל, הרי הרשות נתונה, אך בהחלט שׂוּמָה עלינו ללמוד דברים חדשים, גם אין הם מקובלים עלינו.

מילתא זוטרא:

שמחתי על הספר הזה. מקומו מכובד מאוד בארון הספרים היהודי ואני ממליצה בכל פה לעיין בו. הלואי וירבו ספרים כאלה, המעשירים את הנפש והמרחיבים את הדעת ונאמר אמן.

קישורים מומלצים:

  1. הרבה ד"ר דליה מרקס בהיברו יוניון קולג'
  2. מידע על הספר באתר ידיעות ספרים
  3. בעת אישן ואעירה – דפים מהספר
  4. ביקורת של צופיה הירשפלד בתרבות YNET
  5. ביקורת של עמית עסיס באתר הארץ
  6. הטורים של הרבה ד"ר דליה מרקס באתר דעות YNET
  7. הרבה ד"ר דליה מרקס באתר עוז ושלום על פרשת ישב
  8. צ'ומפי חוזר בתשובה

>

פרשת המים

טבילה כהזדמנות לצמיחה, להיטהרות ולריפוי

הגות בספר שנערך בידי אלונה ליסיצה, דליה מרקס, מיה ליבוביץ', תמר דבדבני

 

מבוא

א. בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ  ב. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם  ג. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר  ד. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ  ה. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם  ז. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן  ח. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן  י. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב  יא. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן  יב. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב  יג. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.

ישנם מושגים רבים בחיינו אליהם אנו מתיחסים כפשיטא ואיננו מקדישים להם מחשבה. לרוב, אנו חשים בהם בחסרונם, כשאנו זקוקים להם וָאַיִן. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כשמדובר במים. אֵין דין היושב בשבדיה על פלגי מים כדין ההֵלֶךְ בסהרה.

מים, לדידי, הם הנוזל הזולג מהברז, אִם לשתיה או לרחצה. כחילונית (אף שבית הורי היה מסורתי), הפעם היחידה בה התוודעתי לשימוש הנרחב יותר במים, היתה כשהרבנית הממונה על הנושא, הסבירה לי את שעלי לעשות בטרם אכנס לחופה. נאמנה לדרכי האתאיסטית, הנסיבות היו עימי (תרתי משמע) ולא הזדקקתי לטבילה, כך שלא חויתי על בשרי.

על המים

מתוך כריכת הספר: "מים הם יסוד כה בסיסי בחיינו, עד כי לעתים אנו שוכחים את היותם חומר קמאי, שבלעדיו לא יתכנו חיים, שבהינתנו בצמצום, לא תתכן צמיחה ושבשפיעה מוגזמת שלו טמונה סכנה".

כמו כל דבר בחיים, הסוד הוא איזון נכון. עדיף במשורה, בזהירות, מאשר במופרז. כוחם הרב של המים יכול לפעול לטובה אך עלול גם להרע. מגיסא טבא, מעניקים לנו המים חיים ויוצרים צמיחה ושגשוג. אנו צורכים אותם מדי יום והם תורמים לקיומנו, כמו גם לשמירה על בריאותנו (היגיינה). מאידך, הם עלולים לגרום להרס ולחורבן, לא עלינו.

מים הם המרכיב הכי משמעותי בחיינו, למעשה יסוד החיים שלנו, כי בהעדרם – לא יִתָכנו חיים. יחד עם זאת, כשהם באים בהגזמה – ישמרנו האל וינצרנו מפגיעתם. מאז ימי המבול בימות התנ"ך, הצונמי הנורא בדצמבר 2004, השטפונות הקשים בקווינסלנד בדצמבר 2010 ושאר ההצפות ההורסניות שלא מניתי כאן בתקוה ובתפילה שלא יקרו יותר – חווינו קשות ולא היינו רוצות לחזור לאלה. דיינו יותר מדי. בתפילת הגשם (הן ביהדות והן במסורות אחרות), מבקש האדם מבורא עולם שהמים יבואו עליו לטובה ולא חס וחלילה אחרת. הלואי, אמן!

על פי הפאנג שוואי, אלמנט המים שייך לאנרגיה הנקבית (יין), המסמלת רגישות, שגשוג וכספים והוא אחראי על חידוש ושחזור של אנרגיה חיובית. הלואי עלינו, אמן!

מכריכת הספר: "דמות העולם ודמותנו משתקפת במים באינספור אופנים. עתים ההשתקפות סהרוריות, עתים חידתית וקסומה, פעמים עכורה ופעמים בוהקת."

המים כמשקפים אותנו ואת סביבתנו: בוקר אחד אנו קמים רגיל, באחר אנו הפוכים, לפעמים מצב רוחנו מרומם, לפעמים לא כל כך ופעמים השמש זורחת עד שלבנו מתרונן משמחה על היום החדש הצופן לנו אך טובות ועל ההפתעות הנעימות הנכונות לנו.

על הטבילה

מהכריכה: "בהכנסנו למים, אנו הופכים לחלק מעולם הבבואה, טובלים בעולם דמיוני שאין ממשי ממנו, יקום המכיל בתוכו אפשרויות בלתי מוגבלות".

מזכיר לי את הספר המקסים "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" ואת המשכו – "מבעד למראה ומה אליס ראתה שם". יש מין קסם בכניסה לתוך המים, אל עולם אחר, כזה העוטף אותך כולו, מחבק, מזמין אותך לתת מעצמך. ומצד שני, באבחה של חוסר זהירות – זה עלול לגרום לאובדנך.

מתוך הספר: "הטובלים במים מאבדים מכובד משקלם והופכים במידת מה לחלק מהמהות הצלולה, השקופה והמימית. אפשר לחוות את הטבילה במים כויתור על האגו ועל הצורך בשליטה".

את נכנסת למים, צפה על פניהם, מתמסרת. חויה של היטהרות, של ראשוניות, של התמזגות עם יסוד כה ראשוני ועם הטבע. אין עוד בנמצא משהו (לא עולה על דעתי) המסוגל לשאת אותך, לאפשר לך לצוף בלי להזדקק לתוספות שמחוץ לגופך. מגע המים על הגוף, יוצר תחושה של רוגע, טוהר, עילאיות.

"כוונת הטבילה היא להוסיף ממד של קדושה למעשה האהבה ולהביא לידי ביטוי את התהליך הרגשי שהוביל לבחירה, בהוספת ממד גופני למערכת הזוגית".

לפני שנים, כשהבנתי מי אני, חשבתי שלפעם הראשונה שלי עם מי שאהבה נפשי תהיה משמעות גדולה אם נקדים טבילה לאיחודנו, לשם יחוד קודשא בנוסח א-דתי. חויה מעניינת. למדתי אז, שגם טבילה בים כשרה היא.

על מים וטבילה

בספר ששה שערים המכסים את מהלך חיינו ומראה כיצד המים מלווים אותנו לאורך כל דרכנו: החל מטבילה במעברי החיים, דרך הזדמנויות לריפוי והחלמה של הנפש והגוף, התחדשות ותיקון עצמי, גיור וכלה בטקסי מעגל השנה. השער השישי עוסק בעיון טבילה ובו רשימות רבות-ענין מאת אנשים מעניינים.

כמו ספרים נוספים שיצאו משערי הרבנות הרפורמית הברוכה, מוכיח גם הספר הזה שהיהדות פנים רבות לה וגם אם הפרשנות שונה היא, הרי שהמקורות הם אותם – של אמותינו ואבותינו.

סיפא

קראתי בספר בשקיקה ובענין רב ולמדתי ממנו רבות. הוא כתוב בצורה קולחת. יש בו מאמרים מרתקים בצד שירים ומסות מאירות עיניים. יש בו הגות והגיגים וכל אחת ואחד תמצאנה בו ענין.

עיצוב הכריכה מהנה את העין ומושך לפתוח את הספר. הטיפות הכחולות והשקופות על רקע הלבן הטהור מעוררים את הלב להתבונן בקנקן וגם רצון להעמיק ולבחון מה יש פנימה.

אהבתי את שם הספר על האסוציאציות שזה מעורר. אצלי, כששמעתי את שמו לראשונה, צץ לי מיד המונח "קו פרשת המים" (המטאפורה שבאה לתאר ארוע מהותי, המפריד בין מה שהיה לפניו לזה שאחריו). אחרי הקריאה בו, אמרתי לעצמי שאם השיח הציבורי דהיום נוגע (בין השאר) גם להדרת נשים, הרי שבא ספר כזה ומוכיח עד כמה המוח החכם והיוצר הוא שחשוב ולא אלו אברים מאפיינים את מיננו.

מילתא זוטרא:

תבורכנה עורכות הספר, כמו גם הכותבות בו, על שהביאו בפנינו ממטעמי היהדות.

עיון נוסף:

  1. פרשת המים – דפים מהספר
  2. ביקורת באתר של נוריתה
  3. הרבה אלונה ליסיצה בגוגל ספרים
  4. הרבה ד"ר דליה מרקס בהיברו יוניון קולג'
  5. הרבה מיה ליבוביץ' באתר סימניה
  6. אתר הרבה תמר דבדבני
  7. הרבה דליה מרקס על איכות החיים שלנו ותוחלתם
  8. הסרט המלא מ-1972 Alice's Adventures in Wonderland
  9. הרבה דליה מרקס על פרשת בשלח
  10. אלעד קפלן על נשים ויציאת מצרים