ארכיון קטגוריה: והגית Illuminate

מלון הישועה Hotel Salvation

3.12.19 מלון ישועה

עוד סרט בסדרה הרוחנית שלא הבנתי למה זה רוחני ומדוע עושים סרטים כאלה.

Another movie in the spiritual series that I did not understand why it is spiritual and why movies like that are done.

מלון הישועה – טריילר

Hotel Salvation – Trailer

ימים נוראים הסרט   Days of Awe the movie

ימים נוראים – טריילר

Incitement – Trailer

הסרט היה קשה לצפיה. מאוד. לחוות שוב את הימים הנוראים ההם לא היה קל, בלשון המעטה.

The movie was difficult to watch. Very. Experiencing those awful days again wasn't easy, to say the least.

אני עדיין זוכרת את התחושה של הימים ההם, את ההלם, הקושי לתפוש שזה באמת קרה. את תחושת החמצה שיכול היה להיות כאן שלום (אולי), לולא שונתה ההסטוריה בצורה הזו. זה היה להגיע עד לבאר עם הקשיים הרבים והמכשולים שהדרך הציבה בפני ההולכים בה, אך ללא הסיום שאמור היה להרוות את צמאוננו לשלום.

I still remember the sense in those days, the shock, the difficulty of perceiving that it really happened. The feeling of missing out that it could have been peace here (maybe), had history not been changed. It was like to come to the well with the many difficulties and obstacles that the road presented to its walkers, but without the ending that was supposed to quench our thirst for peace.

הסרט לא חידש לי דבר. הוא הזכיר לי פה ושם דברים קטנים, לא ממש משמעותיים, אותם שכחתי. זה לא סרט טוב, למרות שאין בו רגע דל. הוא אמנם זורם, קולח, עובר מסצנה לסצנה, אך מבוסס על ארועים שאינני יכולה לדעת אם אכן קרו. לדוגמא: השיחות שהיו לרוצח עם משפחתו, ידידיו, הבחורות אחריהן חיזר וכו'. מי היה זבוב על הקיר לראות שאכן כך ארעו הדברים כדי לדווח? לא היה שם אף אחד מלבד הדמויות האמיתיות והן, לא נראה לי שהן נידבו מידע למען עשיית הסרט.

The movie didn't introduce anything new for me. It reminded me here and there of small things, not really meaningful ones, that I forgot. This is not a good movie, even though it has no meagre moment. Although it flows, streams, passes from one scene to another, it is based on events that I can't tell if they did happen. For example: the conversations the murderer had with his family, his friends, the girls he was courting, etc. Who was a fly on the wall to see that this is how things really happened to report back? There was no one there but the real characters and I don't think they volunteered information for the making of the movie.

אני מכבדת מאוד את עשיית הסרט ואת יוצריו, שטרחו ועבדו ועשו, אך זה לא היה לטעמי. יצאתי מן הסרט בתחושה שבמשך השעתיים בהן צפיתי בו הייתי נתונה למעין מכבש של מניפולציה כלשהי נגד חלק מסוים של העם שלי, האוכלוסיה ממנה בא הרוצח. אי אפשר לקרוא לחויה שעברתי הסתה, למרות שזה השם שבחרו יוצרי הסרט לקרוא לו באנגלית, אבל זה היה די קרוב. מאחורי, מצדדי ומלפני ישבו אנשים שכל הסרט צקצקו בלשונם את מורת רוחם על מה שהתרחש על המרקע, בעיקר בקטעי הארכיון ובגולת הכותרת – בהפגנת ההסתה בכיכר עם התמונות המזויעות.

I respect the making of the movie and its creators, who worked and operated and did, but it was not to my liking. I came out of the movie with the feeling that during the two hours I watched it I was subjected to some kind of irresistible pressure of manipulation against some part of my people, the population from which the murderer came. I wouldn't call the experience I have gone through as incitement, although this is the name the film makers chose to call it in English (in Hebrew it's called Yamim Noraim – Days of Awe), but it was pretty close. Behind me, on my sides and in front of me sat people who throughout the film click their tongues with disapproval of what was happening on the screen, especially in the archive parts and the at the highlight – in the demonstration of incitement in the square with the horrible pictures.

משיחת הסיכום לאחר הסרט עם חברותי, בבית הקפה בו ניסינו להתנחם בעוגה טעימה ובקפה מהביל, הביעו כולן את תחושתן, שהיתה כתחושתי – הפניית אצבע מאשימה לימין בצורה סמויה, לא גלויה. אנחנו כבר בגיל שקשה לעבוד עלינו, חוינו ועברנו דברים לא מעטים. זיהינו מה שרצו לעשות פה. זה לא היה נעים, בעיקר לא לנוכח האוירה השוררת היום, שנעשתה גרועה יותר מאשר אז. אותו רשע מרושע עדיין איתנו והוא מסית חלק מסוים מן העם, אספסוף חסר הבנה, נגד כל העולם ולמען מטרה אחת ויחידה – למען עצמו, רווחתו ורווחת משפחתו ומקורביו. הוא שהיה, הווה אף כיום. אין חדש תחת השמש.

After the film's closing conversation with my friends, in the café where we tried to comfort ourselves with a delicious cake and steaming coffee, everyone expressed their feeling, that was like mine – pointing a blaming finger to the right-wing in a covert, unobtrusive way. We are already at an age where it is difficult to pull the wool over our eyes, we went through some experiences and quite a few things in our lives. We spotted what they wanted to do here. It was not pleasant, especially not in dark of the prevailing atmosphere today, which became worse than it was then. That wicked evil is still with us and he incites a certain part of the people, an incomprehensible mob, against the whole world, and for one and only purpose – for his own sake, his welfare and the welfare of his family and his associates. He hath been, exists even today. There is no new thing under the sun.

כאן דעה: "ימים נוראים" – סרט שמעוות את המציאות

Kan Opinion: "Incitement" – a movie that distorts reality

במשפט אחד:

אפשר לצפות בו. אף שאין זה הסרט הכי טוב שאפשר היה לעשות על הרוצח, אך עדיין יש בו חומר למחשבה.

In one sentence:

You can watch it. Although this is not the best movie that could have been made about the murderer, but it still has food for thought.

ביקורות:

כדור בלב / אבנר שביט, אתר וואלה

שמוליק דובדבני, אתר ynet

מאיר שניצר, אתר מעריב

ג'וקר הסרט   Joker the Movie

ג'וקר – טריילר

Joker – Trailer

ידידה המכירה אותי הזהירה שלא אוהב את הסרט. חבל שלא שמעתי לעצתה ובזבזתי את זמני בצפיה בו בגלל שהייתי סקרנית לדעת על מה הרעש ולמה זה זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ונציה.

A friend who knows me warned I won't like the movie. Too bad I didn't hear her advice and wasted my time watching it because I was curious to know what the noise was about and why it won the Golden Lion award at the Venice International Film Festival.

מעולם לא אהבתי סרטים אלימים – לא את הסרט 'התפוז המכני', לא את סרטי הסנדק, לא את אלה של טרנטינו, לא של היצ'קוק ולא של אחרים. זה לא שאני מעדיפה לעצום עיניים מהאלימות הקיימת בכל חלקה בחיינו, אבל אני חושבת שאפשר להתריס כלפי החברה בצורה מעניינת יותר מאשר להראות אלימות לשמה. קוראים לזה עלילה או סיפור. צילום סצנות בלבד אין בהן להצדיק סרט. הן צריכות ליצור אצל הצופה הגיון כלשהו, אולי תחושה, רגש, תובנה – משהו. זו דעתי.

I've never liked violent movies – not the movie 'A Clockwork Orange', not the Godfather movies, not Tarantino's, Hitchcock's and not others'. It is not that I would rather close my eyes to the violence that exists in every part of our lives, but I think it is possible to protest against society in a more interesting way than to show violence to its own sake. It is called a plot or story. Shooting scenes alone does not justify a movie. They have to make some sense to the viewer, perhaps feeling, emotion, insight – something. That's my opinion.

ישנם סרטים טובים שעוסקים בבעיית האלימות, כמו גם בשאר הבעיות שיש לאנושות, שאינם מציגים רק אלימות לשמה, אלא גורמים לתאים האפורים שבמוחנו להזיז את עצמם – מה שאנו מכנות חשיבה, הסקת מסקנות, מציאת תובנות. דברים כאלה אנושיים שמלמדים אותנו, שמרחיבים את הבנתנו, שמאפשרים לנו מבט אחר, נוסף.

There are good movies that deal with the problem of violence, as well as the other problems humanity has, that not only display violence for its own sake, but cause the gray cells in our brains to move themselves – what we call thinking, drawing conclusions, finding insights. Such human things that teach us, which expand our understanding, that allow us another view, additional.

אחד הסרטים הללו, בו צפיתי בתחילת השבוע, נקרא 'פנים רבות לאמת' (שוב השם של הסרט שאינו המקורי!!! מתי יפסיקו עם זה?), שמציג אלימות בצורה חכמה, מותחת, מעניינת ובעיקר – מלמדת אותנו וגורמת לנו לחשוב. זה אחד הסרטים המעולים בהם צפיתי השנה. היו עוד בנושא הזה: עולמות נפרדים, הספר הירוק, המשפחה שלי, משמורת. ממליצה לכן לצפות בהם.

One of these films, which I watched earlier this week, is called 'Luce', which presents violence in a smart, exciting, interesting way, and most important – it teaches us and makes us think. It's one of the great movies I've watched this year. There were more on this subject: Worlds Apart, The Green Book, My Family, Life itself. I recommend watching them.

לוס – קדימון

Luce – Trailer

במשפט אחד:

לא אהבתי את הג'וקר, איני אוהבת את סוג הסרטים הזה.

In one sentence:

I didn't like the Joker, I don't like that kind of movies.

השנים היפות ביותר בחיים   The best Years of a Life

שנות חיינו היפות

Les Plus Belles Annees D'une Vie

1968, אני בת 14. למרות אזהרות המורה האהובה עלי שהסרט אינו בשבילי, אני הולכת לצפות בו. נשביתי בקסמו. עד עצם היום הזה.

1968, I'm 14. Despite my favourite teacher's warnings that the movie isn't for me, I went and watched it. I was captured under its spell. To this day.

מלבד העלילה הרומנטית, שבתה את לבי המוזיקה הנפלאה של פרנסיס לה בגילום הקול המדהים, הנפלא, המיוחד של ניקול קרואזי. הזמרת הזו ליותה אותי מאז בפסקולי הסרטים להם תרמה את קולה, עד עצם היום הזה. לטעמי, היא אחת מהזמרות הגדולות של כל הדורות.

Aside from the romantic plot, my heart was captivated by Francis Lai's wonderful music embodied by the amazing, wonderful, special voice of Nicole Croisille. Since then, this singer has been escorting me with the soundtracks to which she contributed her voice, to this very day. In my opinion, she is one of the greatest singers of all generations.

Les plus belles années d'une vie – Fin de Projection (Rang I, Cannes 2019)

ב-1986 יצא סרט המשך בשם: 'גבר ואישה: 20 שנים אחרי'. לא אהבתי. לא אגזים אם אומר שאת 'גבר ואישה' ראיתי כ-50 פעמים. נהגתי לצפות בסרט הזה בכל פעם שהקרינו אותו בטלויזיה. אני זוכרת ממנו קטעים רבים מאוד. לעומת זאת, גם אחרי שצפיתי הערב בקטעים מסרט ההמשך, לא נזכרתי בשום סצנה ממנו, גם לא לאחר קריאת התקציר שלו.

In 1986, a sequel came out called: 'Man and Woman: 20 Years Later'. I didn't like it. No exaggeration if I say that I have seen 'A Man and A Woman' about 50 times. I used to watch this movie every time it was on TV. I remember many scenes from it. In contrast, even after watching tonight some videos of the sequel, I didn't recall any scene from it, not even after reading its synopsis.

אני אוהבת סרטים איטיים, אני אוהבת סרטים שמספרים סיפור לאט, באריכות, לא קופצניים ולא תזזיתיים רק לשם הקופצנות והתזזיתיות. לדור הצעיר אין הרבה סבלנות, לי יש. שמחתי מאוד לצפות אמש בסרט החדש של קלוד ללוש שנקרא בעברית 'שנות חיינו היפות'. כבר קוננתי על כך שמשנים את שמות הסרטים במקום לתרגם אותם כפי שהם. אין לי כוח לחזור על זה. הסרט עצמו מעולה ביותר. נהניתי מאוד.

I like slow movies, I like movies that tell a story slowly, at length, not bouncy and frantic just for the sake of bounciness and franticness. The younger generation doesn't have much patience, I have. I was very happy to watch last night's new Claude Lelouch's movie, 'The Best Years of A Life'. The film is extremely excellent. I enjoyed it very much.

לדברי קלוד ללוש, היוצר, צולם הסרט במשך 10 ימים, אך לקח לו 52 שנים להכין אותו. אחרי צפיה בסרט מבינים למה לקח לו לצלם את הסרט בזמן הזה, משום שרוב הסרט עשוי מקטעים של הסרט המקורי, הראשון, 'גבר ואישה'. זה לא שאנו צופים בסרט חדש לגמרי, אלא בקטעים נבחרים מן הסרט הראשון בתוספת סצנות מההווה של הדמויות בגיל הזקנה. אני חושבת שהתוצאה מצוינת. לא חויתי אף רגע משעמם בסרט, אלא להפך – ישבתי דרוכה ומתענגת בה בעת. יחד עם זאת, ישנה סצנה אחת שהייתי שמחה לוא היתה מתקצרת – הסצנה בה מתאר הגיבור את הנהיגה המטורפת שלו ברחבי פאריז, כולל מעבר ברמזורים אדומים, כדי לפגוש את אהובתו. ארוך מדי ומעצבן מדי ללב של אנשים בגילי החוששים כל רגע פן תהיה איזושהי תאונה לא עלינו.

According to Claude Lelouch, the filmmaker, the movie was filmed in 10 days, but it took him 52 years to make it. After watching the movie, you understand why it took him to shoot the movie during this time, because most of it was made from scenes of the original movie, the first one, 'A Man and A Woman'. It is not that we are watching a new movie, but selected scenes from the first one plus scenes from the present of the characters at their old age. I think the result is excellent. I didn't experience any dull moment in the movie, but on the contrary – I sat tensed and relished at the same time. however, there is one scene I would have been happy to have shortened – the scene in which the protagonist describes his crazy driving throughout Paris, including passing red traffic lights, to meet his beloved. Too long and too annoying for the heart of people my age who fear every moment that there will be an accident Goddess forbid.

מכל מבול הסרטים השוטפים אותנו על חייהם וחוויותיהם של אנשים צעירים או מקסימום בגיל העמידה, מרענן לצפות בסרט המתאר חיים של אנשים בגילי. סצנת הפתיחה, בה יושבים אנשים בבית אבות ומתרגלים את הזכרון, היא מופת ומרתקת מאוד. מעניין אילו תרגילים מתרגלים צרפתים, אילו נושאים מעניינים אותם, מה הזכרון הקולקטיבי שלהם. אני בספק לגבי כמה אנשים בגילי זוכרים תאריכים מדויקים של כהונות הנשיאים וראשי הממשלה שלנו. אני בקושי זוכרת את הסדר, משום שמעולם לא עניין אותי לשנן. גראנד פרי, רולאן גארוס, מתי יוצרו גרבי נילון, מתי גרבי משי… מי משננת דברים כאלה? מישהי שאלה למה חשוב לדעת תאריכים כאלה. האמת, הסכמתי איתה. מבחינתי, זה ממש לא חשוב, אבל כן למען תרגול הזכרון. כך מספרים לנו מחקרים מהימנים. מומלץ לשנן כמה שיותר דברים כדי ליצור קשרים חדשים במוח. יצירת הקשרים החדשים מסייעת לנו לשמור על המוח. כמו תרגילי כושר. המוח הוא מעין שריר.

Of all the flood of movies we have about the lives and experiences of young or maximum middle-aged people, it is refreshing to watch a movie depicting the lives of people my age. The opening scene, where people sit in a nursing home and practice their memory, is exemplary and fascinating. I wonder what exercises French people practice, what topics interest them, what is their collective memory. I doubt how many people my age remember the exact dates of our presidential and prime ministers in office. I can hardly remember the order, because I have never been interested in memorizing this kind of stuff. Grand Prix, Roland Garros, when nylon stockings was made, when silk stockings… Who memorizes such things? Someone asked why it is important to know such dates. Actually, I agreed with her. For me, that's really not important, but it is for memory practice. This is what reliable studies tell us. It is recommended to memorize as many things as possible to make new connections in our brain. Creating new connections helps us to maintain our minds. Like fitness exercises. The brain is a kind of muscle.

Les Plus Belle Annees D'une Vie – Conférence de presse (Cannes 2019)

ישנן כמה סצנות מבריקות שיצר קלוד ללוש, שאיני יכולה לתארן כדי לא לגלות ולקלקל לכן את הצפיה בסרט. תצטרכנה לצפות בעצמכן ולהנות מהן. זה מראֶה שגם בגיל מתקדם ובשל עדיין קיימת יצירתיות ורעננות. זקנתו של היוצר ושל השחקנים אינה מביישת אותם כלל וכלל, אלא להפך – מענג לגלות יצירה של אנשים בגיל הזה, את הבשלות, את הכשרון שלא נס לחו, איך נראית זקנה, את הדברים כהווייתם. מבריק! מבריק גם איך שהיוצר לקח את הדמויות המקוריות, כולל הילדים, ואיחד אותם ליצירה המצוינת הזו.

There are some brilliant scenes created by Claude Lelouch that I can't describe in order not to reveal and therefore spoil the movie viewing. You will have to watch and enjoy yourself. It shows that even at an advanced and ripe age there is still creativity and brilliance. The age of the creator and the actors does not shame them at all, but the opposite – it is delightful to discover the work of people of this age, the maturity, the talent that remained vital, what old age looks like, things as they are. brilliant! It is also brilliant how the creator took the original characters, including the children, and united them into this excellent work.

גם בסרט הזה מלוה השירה הנפלאה של ניקול קרואזי הגדולה את הסצנות החדשות וכמובן את הישנות, הזכורות היטב. שירה מצמררת, עמוקה, מעוררת חושים. הבחירה בה מוצלחת מאוד. יצאתי עם חיוך על השפתיים והרבה מאוד חומר למחשבה ולעיכול. סרט מצוין!

In this film, too, the great Nicole Croisille's marvellous singing accompanies the new scenes and of course the old, well-remembered scenes. Chilling, deep, sensuous vocals. The choice to have her is very successful. I came out with a smile on my lips and a lot of food for thought and pondering. Excellent movie!

Calogero, Nicole CroisilleLes plus belles années d'une vie

במשפט אחד:

ממליצה בכל פה, סרט מצוין!

In one sentence:

Highly recommend, great movie!

טוני מוריסון Toni Morisson

היא היתה סופרת מעולה שהעלתה לסדר היום את בנות קהילתה המיוסרות.

She was a great writer who raised the agenda of her anguished community members.

"אני אומרת לסטודנטים שלי: כשאתם מקבלים את אותן עבודות להן אומנתם בצורה מבריקה כל כך, זכרו רק שהעבודה האמיתית שלכם היא, שאם אתם חופשיים, עליכם לשחרר מישהו אחר. אם יש לכם קצת כוח, תפקידכם הוא להעצים מישהו אחר."

טוני מוריסון

"I tell my students: When you get these jobs that you have been so brilliantly trained for, just remember that your real job is that if you are free, you need to free somebody else. If you have some power, then your job is to empower somebody else."

Toni Morisson

במשפט אחד:

יהי זכרה ברוך והלואי והיא תאיר את הדרך לאלו שכמוה, כי אנחנו צריכות עוד כמותה כדי לתקן את העולם המעוות והנורא בו אנו חיות.

In one sentence:

May her memory be blessed and may she illuminate the way to those like her, because we need more like her on order to repair the distorted and horrible world we live in.

Toni Morrison: "Home"

בארץ גם וגם In the Wonderland of All Sorts

בארץ גם וגם - כריכה קדמית In the Wonderland of All Sorts - front cover

בארץ גם וגם – כריכה קדמית In the Wonderland of All Sorts – front cover

הסופרת הנפלאה: גליה קופליס

The wonderful author: Galia Koplis

המאיירת המוכשרת: טטיאנה דובינסקיה

The talented illustrator: Tatiana Dubinskaya

קשה לבחור ספרים מתאימים לילדים שיהיו ראויים, חינוכיים, משמעותיים, מהנים (רצוי לכל גיל) ובעיקר – לא שטותיים. ההצע בימינו גדול וקשה לברור את הספרים הטובים. אחד המבחנים שלי לספר טוב, זה בקשות הנכדים שאקרא להם אותו שוב ושוב.

It is difficult to choose suitable books for children, books are worthy, educational, meaningful, enjoyable (preferably for all ages) and especially – not silly. Many books are offered these days and it is difficult to pick out the good ones. One of my tests for a good book is the grandchildren's requests that I read it to them again and again.

בזמן הקריאה ואחרי שסיימנו את הספר הזה, "בארץ גם וגם", צהלו הנכדים שלי משמחה. כשזה קורה – אני יודעת שהספר אותו קראתי באוזניהם, מצוין.

During the reading and after finishing this book, "In the Wonderland of All Sorts," my grandchildren rejoiced with joy. When that happens – I know that the book I read to them is excellent.

בארץ גם וגם - כריכה אחורית In the Wonderland of All Sorts - back cover

בארץ גם וגם – כריכה אחורית In the Wonderland of All Sorts – back cover

חוויית הקריאה מתחילה באיורים המדהימים ביופיָם, בצבעוניותם ובפרטים הקטנים המהנים את העין הרואה ומרנינה את הנפש הסופגת את הכיף. כשאני קוראת ספר לנכדַי, אני מעודדת אותם קודם כל להתבונן בתשומת לב באיורים ולתאר את שהם רואים. אחר כך אני קוראת להם את הכתוב ומשתהה שוב על האיורים בטרם אנו מעבירות את דף, כדי שיעכלו את המלים ששמעו עם האיורים שראו.

The reading experience begins with the amazing beautiful colourful illustrations, with their small details that delight the eye that sees and refreshes the soul that absorbs the joy. When I read a book to my grandchildren, I encourage them first to look carefully at the illustrations and describe what they see. Then I read them the text and pause again on the illustrations before we turn the page, so they can digest the words they heard with the illustrations they saw.

בארץ גם וגם - כריכה אחורית In the Wonderland of All Sorts - back cover

בארץ גם וגם – כריכה אחורית In the Wonderland of All Sorts – back cover

ספר טוב מעורר את הקוראים בו למחשבה, לשיחה על התובנות שעולות מהקריאה בו. ספר כזה הוא "בארץ גם וגם" של גליה קופליס, שהיא גם בעלת תואר בחינוך ופסיכולוגיה. הספר עוסק בפגישה מקרית בין שתי משפחות שטיילו ביער – משפחת הישרים ומשפחת ההפוכים. כל אחת מהן בטוחה שדרכה היא הכי נכונה וטבעית וכל דרך אחרת אינה הגיונית.

A good book inspires the readers to think, to talk about the insights that come up from reading it. Such a book is "In the Wonderland of All Sorts" by Galia koplis, who also holds a degree in education and psychology. The book tells about an accidental meeting between two families who were strolling in the forest – the Upright family and the Topsy-Turvy family. Each of them is sure that their way is the most correct and natural and any other way is not logical.

בארץ גם וגם – כריכה קדמית In the Wonderland of All Sorts – front cov

בארץ גם וגם – כריכה קדמית In the Wonderland of All Sorts front cover

הילדים משתי המשפחות השונות זו מזו מתחברים מיד ומתחילים לשחק יחד בלי לשים לב שההורים עסוקים בלחשוד במשפחה האחרת ולבקר זו את דרכה של זו. לפני שהמשפחות נפרדות זו מזו ברוח לא כל כך טובה, מופיעה משפחת הגמישים.

The children of the two different families connect immediately and begin to play together without realizing that their parents are busy distrusting the other family and criticizing each other's ways. Before the families separated to go back to their homes with hostility towards each other, the Flexible family appears.

*****

לדעתי, צריך ספר כזה להיות חובה בכל בית ובכל מסגרת חינוכית (לתשומת לב משרד החינוך, המורות והגננות!), משום שהוא פותח אופקים ומראה דרכים לקבלת האחר, לקבלת השונה מאיתנו, ומלמד כיצד למצוא פתרונות במחלוקות עם סוגים שונים של אנשים. הספר כתוב מצוין, מאויר בכשרון רב וערוך היטב.

In my opinion, such a book should be obligatory in every home and every educational framework (for the attention of the Ministry of Education, teachers and kindergarten teachers!), because it opens up horizons and shows ways to accept the other, accept differences in other people, and how to find solutions in conflicts with different kinds of people. The book is well written, illustrated with great skill and well edited.

ממליצה בכל פה!!!

Highly recommended!!!

לרכישה אצל הסופרת: galiaop@hotmail.com 

אפשר לפנות אליה גם באמצעות העמוד שלה בפייסבוק

The book was translated to English, and you can purchase it on Amazon (Kindle edition)

Other Highly recommended books in Enlish by Galia Koplis on Amazon

איך מתגלגלת תמונה How a Photo Rolls

מגלת המרד והחורבן, ד"ר חגי בן-ארצי Megilat Hamered veHahurban, Dr. Hagi Ben-Artzi

מגלת המרד והחורבן, ד"ר חגי בן-ארצי  Megilat Hamered veHahurban, Dr. Hagi Ben-Artzi

 

כך זה התחיל:

13.7.2017

שלום,

שמי … ואני עובדת במשרד הפרסום "…".

אנו מוציאים כעת ספר לד"ר חגי בן-ארצי בהוצאת ספריית בית-אל, הספר הוא על 9 באב וימי 'בין המצרים'. לשם כך אנו צריכים להשתמש בתמונת מערות ארבל, המופיעה בכתובת הזו:

האם נוכל להשתמש בה, ברשותכם, בספר שלנו?

בתודה מראש,

____

This is how it started:

Hello,

My name is… and I work at the advertising agency "…"

We now release a book by Hagi Ben-Artzi with the Sifriyat Beit-El publishing house, the book is about Tisha B'Av and Yemey Bein ha-Metzarim. We need to use the photo of the Arbel Caves which appears on this link:

Can we use it, with your permission, in our book?

Thank you in advance.

וכך זה הסתיים בטוב (הספר הגיע אלי לפני מספר ימים):

מגלת המרד והחורבן כריכה אחורית1

And this is how it ended well (I got the book a few days ago):

עמוד תודות

קרדיט לתמונה

 

 

 

 

עולמות נפרדים (הסרט) Worlds Apart (the movie)

Worlds Apart (Ένας Άλλος Κόσμος) Trailer

"אלפי פירושים ניתנו במהלך השנים לעוצמה של להיות מאוהב/ת. היוונים העתיקים הכירו בעוצמה הזו. הם הפכו את האהבה לאל, האל ארוס." במלים אלו מתחיל סרטו המעולה של הבמאי והשחקן Christoforos Papakaliatis "עולמות נפרדים".

"There are thousands of interpretations that have been given throw-out the years about the power of being in love. The ancient Greeks realized that power. They made love a G-d, G-d Eros…" With these words starts "Worlds Apart", Christoforos Papakaliatis's great film.

הסרט מתרחש ברחבי אתונה, יוון של ימינו על רקע המשבר הכלכלי החריף במדינה בעשור השני של המאה ה-21, המאבק בכללי המסחר האירופאי, זרם הפליטים השוטף ממזרח והתנועות הפשיסטיות הצומחות ועולות. שלושה סיפורי אהבה בין אזרחים יוונים לזרים המגיעים למדינה נפרשים בפנינו; כל אחד מציג בני זוג מדור אחר: דור הצעירים, דור הביניים והדור הותיק.

The film takes place in modern-day Greece, throughout the city of Athens, during severe economic crisis ravages in the country at the second decade of the 21th century, the battle against the European commercial rules, the flood of the refugees streaming in from east, and the rising of the fascist's movements. Three love stories between Greek citizens and foreigners unfold; each representing a different generation: the young, the middle and the older generation.

חלק ראשון: בומרנג

נערה יווניה (דפני – Niki Vakali) ופליט סורי נוצרי צעיר (פארס – תאופיק ברהום) נפגשים בנסיבות לא נעימות ואהבה מתפתחת ביניהם, למרות הבדלי המנטליות והשפה.

Part I: Boomerang

A young Greek girl (Dapfne – Niki Vakali) and a young Syrian refugee (Fares – Tawfeek Barhom) meet in unpleasant circumstances, and they fall in love despite the mentality and language differences.

חלק שני: Loseft 50mg

מנהל מכירות יווני (יורגו – Christoforos Papakaliatis) בחברה יוונית גדולה ואשת עסקים שוודית (אליס – Andrea Osvárt) המגיעה ליוון, שניהם בשנות הארבעים לחייהם, נפגשים בבר ומנהלים רומן.

Part II: Loseft 50mg

A salesman (Giorgos – Christoforos Papakaliatis) in a big Greek company and a Swedish business woman (Elise – Andrea Osvárt) who comes to Greece, both in their forties, meet in a bar and having an affair.

חלק שלישי: הזדמנות שניה

עקרת בית יווניה (מאריה – Maria Kavoyianni) והיסטוריון גרמני שהשתקע באתונה (סבסטיאן – ג'יי. קיי. סימונס), שניהם בעשור השישי לחייהם, נפגשים ליד סופרמרקט ומתאהבים.

Part III: Second Chance

A Greek housewife (Maria – Maria Kavoyianni) and a German historian (Sebastian – J.K. Simmons) who moved to Athens, both at their sixties, meet near a supermarket and fall in love.

תובנות:

זהו אחד הסרטים הגדולים והחשובים שודאי יִלָמדו בבתי הספר לקולנוע ברחבי העולם כדוגמא לסרט מופת. אפשר לדבר עד אין סוף על האמצעים האמנותיים בהם בחר התסריטאי והבמאי Christoforos Papakaliatis להשתמש, אך כדי לא לקלקל את חווית הסרט אזכיר רק כמה מהם.

הסרט מתרחש במהלך השבוע הקדוש וה-Epitaphios ביום ששי הקדוש. האוירה, התהלוכות, הסמלים הנוצריים תורמים לסרט תרומה משמעותית.

שורשיו של יוצר הסרט ניכרים היטב בשימושו בטרגדיה היוונית הלקוחה מהתאטרון היווני העתיק ומהתאטרון היווני המודרני.

Insights:

This is one of the greatest and most important movies which will be studied in the film academies all over the world as an example of a masterpiece movie. I can talk until forever about the artistic elements that the script writer and director Christoforos Papakaliatis chose to use in his film, but in order to not spoil experiencing the movie, I'll mention only a few.

The movie occurs during the Holy Week and the Epitaphios on Holy Friday. The atmosphere, the parades, the Christian symbols are here to significantly contribute to the film.

The roots of the creator of the film are very well recognized by the using of the Greek Tragedy which is taken from the Theatre of the Ancient Greece and Modern Greek theatre.

אהבה, טרגדיה, סמלים נוצריים Love, tragedy, Christian symbols

אהבה, טרגדיה, סמלים נוצריים Love, tragedy, Christian symbols

 

במאי הסרט Christoforos Papakaliatis, שגם משחק בו את יורגו, מספר על בחירתו בשם הסרט: "שם הסרט, 'עולמות נפרדים', הולם מאוד את הסיפורים המתוארים בו. מאחורי זה ישנן משמעויות ותפישות מגוונות. ראשית, אנחנו חיים בעולמות נפרדים, בעולם משתנה, וזו הסיבה מדוע מתכחשות הדמויות לשינוי ונלחמות נגדו, הן פוחדות ממנו. לא משנה עד כמה הן מנסות, דברים משתנים למרות הכל. סיבה נוספת לבחירה שלי בשם הזה היא משום שכאשר אנחנו מאוהבים, אנחנו מרגישים כאילו אנחנו חיים בעולם אחר. סיבה שלישית היא משום שהדמויות בסרט באות מעולמות שונים והן נפגשות ביוון של הזמן הזה."

The director Christoforos Papakaliatis, who also plays Giorgios in the film, described his decision of the film's title: "The title of the movie, 'Worlds Apart', suites to the stories described. There are varies meanings and concepts behind it. First of all, we live in worlds apart, we live in a changing world, and that's exactly why the characters deny and fight against that change, they are scared of it. However how they try, things change whatsoever. Another reason why I chose that title is because when we are in love we feel like we live in another world. A third reason is because the characters in this film come from different worlds and they all meet in Greece at present time."

אחד המפיקים מוסיף: "מבחינתי, הסרט אינו מדבר על השוני בין אנשים, הוא על מה שמאחד אותם."

One of the producers adds: "For me, this film does not speak about the differences people have between them, but talks about what unites them. Ultimately, what unite them is love, romance and life on its positive side"."

The Making of Worlds Apart (Τα Γυρίσματα νας Άλλος Κόσμος)

בתמצית:

מזמן, אבל ממש מזמן לא חויתי הנאה מופלאה כזו מסרט. זה מסוג הסרטים שתרצנה לצפות בו שוב ושוב, כי בכל פעם את מגלה בו רובד נוסף, תובנה חדשה. הזכיר לי את ימי נעורי ובחרותי, של הסרטים רבי המשמעות של אינגמר ברגמן. מדהים איך שהתסריט נכתב בצורה הכי מושלמת, איך הסרט זורם, השחקנים כל כך מעולים והכי-הכי – איך זה מפעיל את התאים האפורים ומעורר את המחשבות לתהות על מהות החיים והאהבה. מה-זה מומלץ!!! בחום רב!!!

In essence:

It's been a very-very long time since I had experienced such an incredible pleasure from watching a movie. It’s the kind of movies that you'd like to watch again and again, since it encourages you to find each time a new layer and meaning. Reminded me my younger days of Ingmar Bergman's meaningful movies. It's amazing how the script was written in the most perfect way, how the movie streams, the actors are so excellent, and most of all – how it operates one's thoughts to ponder about the essence of life and love. It's soooooo highly recommended!!! Very warmly!!!

Recommended Links:

Worlds Apart IMDb

Worlds Apart [part 1 – Boomerang + half of part 2 – Loseft 50mg]

Worlds Apart [continuance of part 2 + part 3 – Second Chance]

Worlds Apart: cast & makers of the film 

Worlds Apart Synopsis

בנימה אישית:

כל כך קל היה לי לדמיין את סיפורי האהבה הללו מתרחשים בין בני זוג מהקהילה שלנו, קל מאוד-מאוד.

On a personal note:

I could easily imagine these love stories happening between people of our community, very-very easy.

הערה לסדר:

בעברית, נקרא הסרט משום-מה "אהבה יוונית". כשראיתי את השם לקראת הקרנת טרום הבכורה, חשבתי לותר על הצפיה בסרט הזה, משום שזה נשמע לי לא מעניין לגמרי. לולא המלצתה של מי שאת טעמה אני מכבדת, ודאי לא הייתי זוכה לחויה הנפלאה של הצפיה בסרט המעולה הזה. חבל שהמפיצים לא השכילו לדבוק בשם המקורי "עולמות נפרדים" שהוא הכי הולם לו. זה בדיוק ההבדל בין המוזיקה המשובחת של תאודורקיס ודומיו לבין הזבל היווני שאני מנועה מלנקוב בשמות יוצריו הידועים לכל ואין צורך להזכירם. די לחכימא ברמיזא.

כיצד אכתוב סיפור?

איך כותבים סיפור

איך כותבים סיפור

זוכרות את כתה ה' ואת שיעורי ההבעה? איך עבדנו בשקידה לפי הספר "כיצד אכתוב חיבור?" איך למדנו להתבטא ואיך ניתנו בידינו הכלים המתאימים לכך? אני זוכרת את עצמי מתענגת על הלימוד, הרי תמיד אהבתי לכתוב, ונהנית מהתרגילים. מתמטיקה לא השטח שלי (בלשון המעטה…), אך עם מלים אני בהחלט חוגגת.

והנה, מאתיים שנה אחרי בית הספר היסודי, נתגלגלה לידי הזכות להיות שותפה לעריכה הלשונית של מדריך עדכני ועכשוי לכתיבת פרוזה. זה מעין סגירת מעגל עבורי ואני מודה לאורי, מחבר הספר, שבחר בי וביסמין לעשות את המלאכה. זו הסבה לנו תענוג גדול בשל הטקסטים החשובים והחכמים שבספר. יישר כוח על היוזמה!

איך כותבים סיפור

איך כותבים סיפור

המלצה:

אתן מוזמנות לרכוש את הספר המעולה הזה וללמוד ממנו. הוא מיועד לכל אחד ואחת מאיתנו, אלה המושכות ידן בעט או המקלידות ולאלה השוחרות ספרות והמעוניינות לקבל כלים מעשיים ומעולים לכתיבה טובה.

איך כותבים סיפור: מדריך לכתיבת פרוזה

איך כותבים סיפור

אשתו של הנוסע בזמן The Time Traveler's Wife

אשתו של הנוסע בזמן

אשתו של הנוסע בזמן  The Time Traveler's Wife

קודם צפיתי בסרט. היו לי שעתיים פנויות ולא היה לי חשק לקרוא, אז חיפשתי משהו להעביר את הזמן בנעימים ונקלעתי לזה. לא ממש אהבתי את הסרט, בלשון המעטה, למרות שהשם סקרן אותי. אמנם הייתי מעדיפה שזה יקרא "הנוסעת בזמן" ושהעלילה תהיה עליה, כמו במסע בין כוכבים: וויאג'ר, שם הקפטֵיינית היא אשה, אבל גם 'אשתו של' זה בסדר מבחינתי, כל עוד היא הנושא ולא הוא ואין היא ממלאה תפקיד של נספחת להוד מעלתו הגבר.

First, I watched the movie. I had two free hours and was not in the mood to read, so I was looking for something to pass the time pleasantly and I got into it. I did not really like the movie, to say the least, although the name intrigued me. I would prefer that it be called "The Time Traveleress" and that the plot will be about her, like on Star Trek: Voyager, where the captain is a woman; but 'wife of' is also fine with me as long as she is the subject and not him and she does not play the role of an attaché to His Excellency the man.

הרעיון של מסע בזמן תמיד הצית לי את הדמיון. אני אוהבת מדע בדיוני, ממש מתה על הסדרות הללו של מסע בין כוכבים, כמו: הדור הבא, חלל עמוק 9 וכמובן וויאג'ר, כי זה מלא דמיון ומלא אגדה והריני שבויה של אגדות. כשהסדרות הללו שודרו – הייתי נדבקת למסך באדיקות יחד עם הילדים שעד היום מודים לי על כך. זה היה אחד מזמני האיכות שלנו יחד. לכן, צחצחתי את משקפי בציפיה לסרט טוב ומעניין. לשוא. התבדיתי.

The idea of ​​time travel always ignited my imagination. I love science fiction, really love these series of Star Trek, like: The Next Generation, Deep Space 9 and of course Voyager, because it is full of imagination and legend, and I am a captive of legends. When these series were broadcast – I would stick consistently to the screen together with my children who still thank me for it to this day. It was one of our quality times together. So, I polished my glasses in anticipation of a good and interesting film. In vain. I was proven wrong.

זה היה לפני הרבה זמן. אינני מסוגלת לזכור מתי, לא רק בגלל החורים שיש לי בזכרון הכברה שלי, אלא משום שהסרט לא הותיר בי שום רושם כדי לזכור ממנו אפילו סצנה אחת. מה שבטוח, בהחלט צפיתי, כי השם הבהב לי בזכרון. חברה, שקראה את הספר ואהבה, העבירה לי אותו עם המלצה חמה, משום שהיא מכירה את הטעם שלי וידעה שאוהַב אותו. אבל לי לא היה חשק להכנס אליו בגלל הסרט הלא מוצלח (בלשון המעטה). למרות רתיעתי, לקחתי ממנה את הספר, כי איך תוכל תולעת ספרים שכמותי לפסוח על המלצה? גם בעיקר משום שאני סומכת על טעמה, החלטתי בכל זאת לסכן את עפעפי וריסי ולצלול אל המלים. שמחתי על שעשיתי זאת. אכן, ספר מעולה, בהחלט היה שוה לפתוח אותו!

That was a long time ago. I can't remember when, not only because of the holes I have in my sieve-like memory, but because the movie made no impression on me to remember even one scene. What was certain, I certainly watched it, because the name flickered in my memory. A friend who read the book and loved it, passed it to me with a warm recommendation, because she knows my taste and knew that I would love it. But I did not feel like entering it because of the unsuccessful film (to say the least). Despite my reluctance, I took the book from her, because how could a bookworm like me skip a recommendation? Also, mainly because I trust her taste, I however decided to risk my eyelids and eyelashes and dive into the words. I was glad I had done it. Indeed, an excellent book, it was definitely worth opening it!

מסע מרתק בזמן

מסע מרתק בזמן  A fascinating journey in time

בזמן האחרון, מעטים הספרים שאני קוראת ויכולה לומר בפה מלא שהם נפלאים. ישנם ספרים טובים שנחמד לקרוא כדי להעביר את הזמן הפנוי, אך הסיפוק מהקריאה אינו מושלם, כי תמיד יש שם משהו די מרכזי, לא שולי כלל, שמפריע לי להנות. עובדה שמאז "המתיקות שבשכחה", לא כתבתי ביקורת על ספר שמצא חן בעיני והרי אני קוראת כמעט מדי יום. אולי הולך ופוחת הדור, אולי בילדותי ובנעורי היו ספרים טובים יותר, אבל עובדה היא שככה זה.

Lately, there have been few books that I read and can say in all sincerity that they are wonderful. There are good books which are nice to read in order to pass the free time, but the satisfaction from reading them is not complete, because there is always something quite central, not marginal at all, that disturbs me to enjoy. It's a fact is that since the "The Sweetness of Forgetting", I have not written a review about a book that I liked, and I read almost every day. Perhaps each generation is inferior to the previous one, perhaps in my childhood and youth there were better books, but it's a fact that it is so.

מזה עידן שלא נתקלתי בשפה כל כך יפה, פיוטית ועשירה. לא קראתי את המקור באנגלית, כך שאינני יכולה להשוות, אבל אי אפשר לתרגם מה שלא נמצא שם מלכתחילה, כך שלטעמי, הטקסט מקסים ביותר. יש שם תאורים כל כך יפים שממש תענוג לקרוא. כמו פעם, כשכתבו כראוי ולא הסתפקו בקשקושים רזים, תפלים ומשעממים. חבל שיוצרי הסרט לא השכילו להעביר את הטקסט המעולה של הספר לשפה הקולנועית. זה כאילו הפשיטו את הנשמה מעל הספר והותירו לנו רק את הקליפה וחבל, כי הקליפה הזו חסרת עומק וממש לא ראויה.

For a very long time I have not encountered such a beautiful language, poetic and rich. I have not read the original in English, so I can't compare, but you can't translate what was not there in the first place, so I think that the text is very wonderful. There are descriptions so beautiful that it is really a pleasure to read. It's as in the past, when they wrote well and were not satisfied with thin, dull and boring chatter. It is a pity that the filmmakers did not manage to convey the excellent text of the book to the cinematic language. It is as if the soul was stripped off the book and we were left only with the shell. It's a shame, because this shell lacks depth and really unworthy.

 

בקצרה:

ממליצה בכל פה לקרוא – שוה ביותר. מי שאוהבת סִפרות טובה, מי שאוהבת להתענג על המלה הכתובה, תמצא בספר הזה הרבה כיף.

In short:

I highly recommend reading – most worthy. Anyone who likes good literature, who loves to savor the written word, will find this book a lot of fun.

* התרגום בסדר, רק שתי הערות לי:

א. self-consciousness  אינו מודעות עצמית, אלא זה ביטוי שפירושו מבוישת/נבוכה. עמוד 172, פסקא 2, שורה 8: "קלייר, מארק, שרון ופיליפ כורעים זה לצד זה במגוון של גישות: קלייר מודעת לעצמה, מארק מזלזל, שרון רגועה ושקטה, פיליפ מותש". במשפט הזה התרגום הנכון הוא: קלייר נבוכה.

ב. באנגלית אמנם נהוג להוסיף את כינויי הגוף (Personal Pronouns), אך בעברית אפשר להסתדר בלעדיהם. לדוגמא: "קלייר מסיימת את הסופגנייה שלה, מקפלת את הג'ינס שלה ועוברת לישיבה מזרחית" (עמ' 76, פסקא 2). מה לא בסדר עם: "קלייר מסיימת את הסופגנייה, מקפלת את הג'ינס ועוברת לישיבה מזרחית"? הרי אף אחד לא יחשוד שקלייר מסיימת את הסופגנייה של מישהו אחר או גוחנת לקפל ג'ינס של מאן דהוא. יש לנו שפה נהדרת, למה לאנגלזה?

כמו כן, כדי לא לסרבל, המציאו בעברית את הקיצורים ובמקום לכתוב "את הספר שלך, את הדירה שלך" (פרולוג, עמ' 9, שורה 4 מהסוף), נכון יותר לכתוב: ספרך, דירתך.

הסופרת המוכשרת: אודרי ניפנגר. מאנגלית: אסף גברון. הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 464 עמ'.

קישורים:

אשתו של הנוסע בזמן הספר, ויקיפדיה

אשתו של הנוסע בזמן הסרט, ויקיפדיה

אשתו של הנוסע בזמן באנגלית

אשתו של הנוסע בזמן באנגלית

אהבתי שהכריכה בעברית לא הומצאה מחדש

אלא אומצה מזו המקורית. אני אוהבת אחידות.

I liked that the Hebrew cover was not reinvented,

but was adopted from the original one. I love uniformity.

 

פינק פלויד – זמן

Pink Floyd – Time