Category Archives: להתכתב עם עצמי Corresponding with Myself

גם אני Me Too

ג'ואן ארמטריידינג – החולשה שבי

Joan Armatrading – The Weakness in Me [lyrics]

"גם אני", היא לוחשת לאוזני, "גם אני". וסוגרת. עדיין, בימינו, יש לא מעטות מבינינו שנאלצות להשאר עמוק בארון כדי לשמור על פרנסתן.

"Me too", she whispers to my ear, "me too". And closes. I got used to it, even though I am infuriates by the fact that she has to hide from the blind eye of the slanders. Still, nowadays, there are quite a few of us who have to stay deep in the closet to keep their livelihood.

Joan Armatrading – Love By You [lyrics]

אני מביטה במכשיר, רואה איך אורו נמוג לאט ומדמיינת אותה שמה את שלה על שקט ומטמינה בתוך התיק. אצלה הפסקת עשר ואני יכולה לראות בעיני רוחי איך היא מוציאה את הכריך שהכנתי לה הבוקר באהבה, פורשת את המפית המגוהצת (אני אוהבת לגהץ) ומניחה אותו עליה. אחר כך, היא ודאי תלך אל פינת הקפה, שם תכין לעצמה שחור מהביל במאג שקניתי לה ליום הולדתה. כפית סוכר שטוחה וחצי כפית קפה.

I look at the device, watching how its light fades slowly and imagine her turning hers to mute and puts it in her bag. She has the 10 o'clock break and I can see my mind's eyes how she takes out the sandwich I made for her this morning with love, spreading the ironed napkin (I love ironing) and puts her sandwich on it. Then, she would probably go to the coffee corner, where she will make herself a steaming black in the mug I bought her for her birthday. A flat teaspoon of sugar and half a teaspoon of coffee.

John LennonWoman

בטרם יצאה, הזכירה לי שעברו 37 שנים מאז היום ההוא. לא שכחתי. אני חושבת שאף אחד מהדור שלי לא שכח. ישנם דברים שהולכים איתנו ואינם עוזבים.

Before she left, she reminded me that 37 years have passed since that day. I did not forget. I think no one of my generation has forgotten. There are things that go with us and do not leave.

Moody BluesIsn't Life Strange

את לא תהני ממני You will not enjoy me

Cliff Richard – Some People [lyrics]

מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד הייתי אופטימית. לא שהיו לי סיבות להיות כזו, אך עובדה – תמיד ראיתי את חצי הכוס המלאה, גם כשזו היתה ריקה עד תחתיתה.

Since I remember myself, I have always been optimistic. Not that I had reasons to be like that, but it's a fact – I always saw the half glass full, even when it was empty to the bottom.

החיים בבית להורים ניצולי שואה לא היו קלים, בלשון המעטה. למרות הקשיים, שרדתי והצלחתי לשמור על אופטימיות. עד עצם היום הזה. אני עדיין מתעקשת לראות את הטוב במי שאני פוגשת ומצפה שזה אכן יהיה כך. משום שאיני תמימה, אני גם מוכנה לָהפך, ולדאבוני אף פוגשת כאלה.

Life at home with parents Holocaust survivors was not easy, to say the least. Despite the difficulties, I survived and managed to remain optimistic. To this day. I still insist on seeing the good in whom I meet and expect it to actually be so. Because I am not naive, I am also ready to the opposite, and unfortunately I even meet such.

כשמישהי אומרת לי ש"כריות יש רק לציפיות" ומבטלת בזאת את האפשרות לאופטימיות, לתקוה לטוב – איני מסוגלת להבין אותה. אז בשביל מה לחיות אם אין תקוה?

When somebody tells me that "expectations are a waste of time" and by that negates the possibility of optimism and hope for the best – I cannot understand that person. Why live if there is no hope?

כשמישהי אומרת לי ש"האופוריה נגמרה ועכשו לא יהיה סקס בכל לילה" – אני מוותרת עליה ללא שמץ של היסוס. מה, אני בעונש?

When somebody says to me that "the euphoria is over and there will be no sex every night" – I give up on her without any shred of hesitation. What, am I being punished?

כשמישהי אומרת לי "את לא תהני ממני", מה אני אמורה להבין מזה? מה, אני בעונש? משחררת במיידית ובלי כל ויכוח עימה. אין לי את היכולת לפענח את המופלא ממני וגם לא את הכוח להתמודד עם טפשות.

When someone says to me, "you will not enjoy me," what am I supposed to understand from this? I let off immediately and without any argument with her. I don't have the ability to unravel the wondrous that is beyond my comprehension, nor have I the strength to deal with stupidity.

ממשיכה לחפש מישהי נורמלית. אני עדיין אופטימית שאמצאנה.

I continue looking for a normal woman. I'm still optimistic that I'll find her.

שקיעת השמש, זריחת הירח Sunset, Moonrise

שקיעה בוערת Burning sunset

שקיעה בוערת Burning sunset

בתחזית הבטיחו לנו התקררות. למרבה ההפתעה, אפילו קיימו.

The forecast promised us that the weather will cool down. Surprisingly, it actually happened.

שקיעה בוערת Burning sunset

שקיעה בוערת Burning sunset

יצאתי אחר הצהריים לסידורים. השמש, בהתאם לשעון החורף המטופש, עמדה להפרד מאיתנו כבר בשעה ארבע. אם בקיץ יכולנו לבלות עם הילדים בשעות אחר הצהריים בגן השעשועים – אחרי החלת שעון החורף זה בלתי אפשרי. אף הורה ו/או סבתא שפויה לא תיקחנה את הילדים לבלות בחושך מחוץ לבית. פולניה אכן תשב בחושך לבד, ובשום אופן לא תבלה בחושך, גם לא עם הנכדים.

I went for some errands this afternoon. The sun, according to the stupid winter clock, was going to leave us at four o'clock already. If in the summer we could spend the afternoon with the children in the playground – after applying the winter clock it is impossible. No sane parent and/or grandmother would take the children out to play in the dark. A Polish woman would indeed sit alone in the dark, no way she'd spend time in the dark, even with her grandchildren.

ירח מציץ מבין העננים A moon peeks through the clouds

ירח מציץ מבין העננים A moon peeks through the clouds

כשחזרתי, שרר חושך מוחלט. רק הירח זרח והציץ מבין העננים.

When I came back, it was completely dark. Only the moon glowed calmly and peered through the clouds.

ירח בין עננים 5.12.17ב

ירח מציץ מבין העננים A moon peeks through the clouds

אין לי מושג איזה יום היום I have no idea what day it is

ספסל Bench

ספסל Bench

היא ישבה על הספסל, בוהה. על ברכיה, אחוז היטב בידיה, נח תיקה.

She sat on the bench, staring. On her knees, held firmly in her hands, rested her purse.

היה חם היום בחדרה, כמעט 300, ואנחנו בתחילת דצמבר. למרות החום, היא היתה לבושה בהתאם לעונה זו של השנה: שמלה כחולה מכותנה עבה, חולצה לבנה מכופתרת עד לצווארה ומעליה לסוטה אדומה מצמר דק.

It was hot in Hadera today, almost 300, and we are in early December. Despite the heat, she was dressed according to this time of year: a blue thick cotton dress, a white blouse buttoned up to her neck and above it a red bodice from thin wool.

איני יודעת מה משך את תשומת לבי אליה. אולי משום שהיה בה שמץ של דמיון לאמי זצ"ל – קטנה, צנומה; אולי בשל המבט האבוד שהיה נסוך על פניה עתירי הקמטים. היתה בה פגיעות של זִקְנה חסרת רחמים. בעוד כשלושים שנה גם אני אהיה במצבה, ציינתי לעצמי בעודי מתקרבת אל הספסל עליו ישבה.

I don't know what drew my attention to her. Perhaps because she had a touch of resemblance to my mother blessed her soul – tiny, spindly; perhaps because of the lost look on her wrinkled face. She had the vulnerability of a merciless old age. In about thirty years I will be in her condition, I pointed out to myself while approaching the bench where she was sitting.

ספסל בטיילת Bench on the promenade

ספסל בטיילת Bench on the promenade

בהגיעי אל הספסל, הבחנתי בשרוך נעלי שנפרם. עצרתי. הרמתי את רגלי אל קצה הספסל, התכופפתי אל השרוך הסורר והתחלתי לקשרו. מזוית עיני יכולתי להבחין איך משתנה ארשת פניה, איך האטימות שהיתה נסוכה עליהן מתפוגגת.

When I got to the bench, I noticed the shoelace of shoes that had been snapped. I stopped. I lifted my leg to the edge of the bench; then, bent down to the rebellious shoelace and began to tie it. From the corner of my eye I could see how her expression changed, how the opacity that was spread on them began to fade away.

"את יודעת איזה יום היום?" שמעתי את קולה הדק, פועה רועד, מהסס. "אין לי מושג איזה יום היום."

הפניתי אליה את ראשי, תוהה אם פנתה אלי. מולה, מתכופפת אליה, פניה סמוכות אל אלה של הקשישה, עמדה אשה כבת גילה, ידה הימנית מלטפת את פניה. פניה של היושבת היו מוארות, זורחות. היא הטתה את ראשה אל היד הלוטפת, מתענגת.

"לא ממש", שמעתי את התשובה בקול הרך, האוהב. "זה משנה?"

השרוך היה קשור. עזבתי את המקום, למרות שמאוד התחשק לי להתישב שם ולהתענג עוד על האינטראקציה המרנינה ביניהן.

"Do you know what day it is?" I heard her thin voice, hesitating, bleating in tremble. I turned my head to her, wondering if she spoke to me. In front of her, bending over her, her face is close to the old woman's, stood a woman of her own age, her right hand caresses her face. The sitting woman's face was lit, shining. She tilted her head to the patting hand, savouring.

"Not really", I heard the reply with the soft, loving voice. "Does it matter?"

My shoelace was tied. I left the place, although I wanted very much to settle down there and enjoy more of the lovely sight of the interaction between them.

לטייל ביום שמש Walk on a sunny day

לטייל ביום שמש Walk on a sunny day

את שוב מצלמת You're Shooting Again

סופר ירח בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

ירח-על בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

הירח זרח עלינו במלואו. אף ענן לא היה שם להסתיר.

The moon shone on us with all its splendour. No cloud was there to cover it.

 

ירח-על זורח על חדרה 3.12.17 Supermoon shines on Hadera

ירח-על זורח על חדרה 3.12.17 Supermoon shines on Hadera

 

אני מתרכזת בצילום המראה המרהיב, מוקסמת מן התופעה הזו של ירח-על שנראה גדול פי 17 מהרגיל. איני שמה לב לא לעוברות ולא לשבות.

I concentrate on photographing the magnificent sight, fascinated by this phenomenon called supermoon that looks 17 times bigger than usual. I don't pay attention to any of the passersby.

ירח-על בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

ירח-על בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

 

"את שוב מצלמת", מגיע אלי קולה הגבוה מאחור.

אני שונאת כשמפריעות לי. זה מוציא אותי מהריכוז. מה בער לה? למה לא יכלה לחכות עד שאסיים? אני מתעלמת ומנסה להמשיך לצלם. הירח לא יחכה לי עוד הרבה.

"You're shooting again", her high voice reaches me from behind.

I hate when I'm interrupted. It takes me out of focus. What's the rush? Why couldn't she wait until I was done? I ignore her and try to continue shooting. The moon won't wait for me much longer.

ירח-על בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

ירח-על בחדרה 3.12.17 Supermoon in Hadera

היא לא היתה שם כשסיימתי.

 She wasn't there when I finished.

פתאום נהיה חשוך Suddenly it became Dark

Wholy Martin, Safari & The Salmon Smokers – You Want it Darker

(Leonard Cohen cover)

פתאום נהיה חשוך. פתאום, השמש שהחזיקה מעמד עד כה כמיטב יכולתה, נכנעה ועזבה. פתאום.

Suddenly it became dark. Suddenly, the sun that held up until now the best she could, gave in and left. Suddenly.

הכל בדרך Everything is on its Way

Elvis Presley – My Way

לאן שלא נלך, ירדוף אותנו העבר, ההווה לא ממש עוזר והעתיד מי ישורנו.

Wherever we go, the past will haunt us, the present does not really help, and who knows what the future holds.

כינורות מתרחקים Walking Away Violins

Al Grant – Distant Drums

 

אף פעם אי אפשר לדעת מראש. את יכולה לתכנן, להכין את עצמך לדבר מסוים, אך המציאות מתרחשת לפי איך שבא לה. שום תכתיב מאיתנו, בנות ובני האנוש, לא יועיל.

You never know in advance. You can plan, prepare yourself for a certain thing, but reality happens as it pleases. No dictate from us, humans, could help.

כולה כינורות, אני אומרת לעצמי, אבל הצלילים מרטיטים את הלב, חודרים אל הנשמה ונשארים שם למשך זמן. יותר מדי זמן, עד שגם בכוח אי אפשר לעקור אותם.

It's just violins, I say to myself, but the sounds vibrate the heart, penetrate the soul and stay there for a while. Too long to force them to be uprooted.

ובחוף, עת פסעתי על החול הרך, הרטוב, יכולתי לשמוע מבעד לנהמת הגלים את נעימת הכינורות המתרחקים אט-אט.

And on the beach, while walking on the soft, wet sand, I could hear through the wailing of the waves the tune of violins moving slowly away.

VivaldiWinter

♀♀

בתמצית:

עד שמגיע היום בו כבר איננו רוצות עוד דבר זו מזו. איני יודעת איך זה קורה, אם זו היא או אני או שתינו (קרוב לודאי – כל אחת מהכיוון שלה), אך זה קורה.

In essence:

Until the day comes when we no longer want anything from each other. I don't know how it happens, if it's her or me or both of us (probably – each from her own direction), but it happens.

מיכה שטרית ועמיר בניוןשני סיפורי אהבה קטנים

Micha Shitrit & Amir Benayoun – Two Little Love Stories

חם לי, קר לי I'm hot, I'm cold

Uriah Heep – Sunrise

אני נכנסת אל מכוניתה וחוטפת מכת קור קשה. אוי, כמה שהצטערתי על שלא הבאתי איתי את הסוודר שהכנתי וברגע האחרון החלטתי להשאירו בבית!

I enter into her car and get a severe frostbite. Oy, how sorry I was for I had not brought my sweater with me, that the last minute I decided to leave it at home!

"השמה תשמור!" אני פונה אליה בתחינה. "מה הכפור הזה! איך לא קר לך?"

"קר?" היא עונה לי בשאלה כמו יהודיה אמיתית. "איך קר? חום אימים!"

"G-ddess forbid!" I appeal to her. "What is this frost! How are you not cold?"

"Cold?" She replies with a question like a real Jew. "How is it cold? It's awful hot!"

 

אני מביטה בה בתדהמה, רושמת לעצמי לא לשכוח להבא לשאול את המועמדת אם היא מעדיפה קיץ או חורף. לא נראה לי שאוכל אי-פעם להסתדר עם אשה שאוהבת חורף וקור.

I stare at her with amazement, notifying myself no to forget the next time to ask the candidate if she prefers summer or winter. I don't think I can ever get along with a woman who loves winter and cold.

לא התכוונתי לסבול ממנה. 150 בחוץ וזו חם לה ועוד אימים? גם אם היא האשה הכי מקסימה בעולם, זה לא משהו שיכול להתאים לי.

I had no intention to suffer from her. 150 outside and she is hot, let alone awful hoe? Even if she is the most charming woman in the world, it's not something I would be able to live with.

"אין לי שערות על החזה", אני מעדכנת אותה. "קרררררר לי פה!" אני מדגישה בשיניים נוקשות.

"גם לי אין", היא מרגיעה אותי, "גילחתי לפני פגישתנו."

"שמחה לשמוע", אני אומרת. "אם זה כך, לא ברור לי איך לא קר לך."

"אני יכולה להעלות את הטמפרטורה ל-200 אם כל כך קר לך. זה יעזור?"

200??? אני מזדעקת בתוכי, 200??? זאת אומרת שהיא על פחות מזה? "עדיף לי 300. אם זה פחות מ-280 אני קופאת."

"I don't have hair on my chest", I inform her. "I'm freezzzzing here." I emphasize with my teeth chattering.

"I don't have either", she assures me, "I shaved before our meeting."

"Glad to hear", I say. "If that's the case, I don't understand how come you aren't cold."

"I can raise the temperature to 200 if you are so cold. Would it help?"

200??? I scream inside me, 200??? Does it mean that she is on less that this? "I prefer 300. If it's less than 280 I freeze."

Uriah Heep – July Morning

♀♀

בתמצית:

אני אוהבת את הקיץ. לא אוהבת חורף, בלשון המעטה. מעולם לא הבנתי את אלה האוהבות קור והסובלות בחמסין. יצורות משונות.

In essence:

I love the summer. I don't like winter, to say the least. I have never understood those who love cold and suffer from hamsin (heat wave). Weird creatures.

ספר הג'ונגל המחזמר 2017 The Jungle Book the Musical

הקופים ואני The monkeys and me

הקופים ואני The monkeys and me

הדור שלי גדל על הסרט הקלאסי של דיסני עם השירים המדהימים. קשה לי לדמיין בכל פעם איך אפשר לעבד את הסיפור של רודיארד קיפלינג לגרסא חדשה ולצאת מזה בשלום. מסתבר, שכאשר ישנם כשרונות גדולים – הדבר אפשרי.

My generation grew up on Disney's classic movie with the amazing songs. It is hard for me to imagine every time how Rudyard Kipling's story can be adapted into a new version and get away with it. It turns out that when there are great talents – it is possible.

רק לפני כשנה התוודעתי למחזמר של חנוך רוזן דרך היוטיוב. למרות שקשה לי להתרגל לדברים שונים ממה שהורגלתי אליהם, זה היה נפלא. הנכדים אהבו מיד ובילינו יחדו שעות על גבי שעות בצפיה בו שוב ושוב.

Only about a year ago I found out via YouTube the musical that was directed by Hanoch Rosen. Although it's hard for me to get used to things that are different from what I've been used to, that musical was fantastic. The grandchildren immediately loved and we spent hours together watching it over and over again.

הקופה פולה כינים מראשי The monkey diligently delouses lice from my head

הקופה פולה כינים מראשי בשקדנות The monkey diligently delouses lice from my head

אחר הצהרים ראינו את העיבוד החדש למחזמר בהיכל התרבות אור עקיבא. אני מכירה כמה היכלי תרבות, וזה אחד המעולים. ניכר כי כשרונות מעולים השקיעו מחשבה רבה בתכנונו, בבנייתו ובגימור. משמח לגלות שאין מזניחים את תחזוקתו השוטפת. הנה, לדוגמא, מה שעושה כיף בעין ומרומם את הלב.

This afternoon we saw the new adaptation of the musical, at the culture centre in Or Akiva. I know a few culture centres, and this is one of the best. It is obvious that great talents invested deep thought in its design, construction and finishing. It's pleasing to discover that its ongoing maintenance is not neglected. Here is an example for what is pleasing to the eye and elevates the heart.

קפה בצותא Coffee together

שיחה: למה מה? A kind of chat

המחזמר היה כייפי לצפות בו. הנכדים, למרות שהורגלו לגרסא של חנוך רוזן, אהבו גם את זה. אצל ילדים אין חוכמות – מה שטוב מתקבל בברכה.

The musical was fun to watch. The grandchildren, although they were used to Hanoch Rosen's version, liked this too. Children are good judges – when something is good, they like it.

ספר הג'ונגל המחזמר החדש 2017

The Jungle Book the New Musical 2017