ארכיון קטגוריה: להתכתב עם עצמי Corresponding with Myself

חיי שגרה Routine Life

קולדפליי – חיי היומיום

ColdplayEveryday Life

אני אוהבת שגרה. מעדיפה לחיות בשקט ולדעת שלא תהיינה הפתעות מיותרות. שגרה, מבחינתי, עדיפה על תזזיתיות.

I love routine. I Prefer living in peace and know that there won't be needless surprises. Routine, for me, is better than franticness.

לשתול אהבה Planting Love

אני משתדלת לא לשנוא וזה שותל בי אהבה I try not to hate and it's planting love in me

אני משתדלת לא לשנוא וזה שותל בי אהבה   I try not to hate and it's planting love in me

אחרי החדשות המדכאות והמעצבנות של הזמן בו אנו חיות, נעים להלך ברחובה של עיר ולהתקל בדברים יפים ומשמחי לב.

After the depressing and annoying news of this time we live at, it's enjoying to walk in the streets of a city and encountering beautiful and joyous things that warms the heart.

הכיתוב המקושט על הקיר אמר: "אני משתדלת לא לשנוא וזה שותל בי אהבה". מעבר לצבעים החיים שמשכו את תשומת לבי, היו אלה המלים בכיתוב שעשו לי כיף בלב והעלו לי חיוך גדול על הפנים. חשבתי על מי שהגתה את זה, הן את הרעיון לקשט כך את הקיר והן את המלים המרנינות. היא צריכה להיות מישהי עם לב טוב ועם כשרון גדול להגות ולבצע את פיסת האמנות הזו. אני מקוה ששילמו לה ביד רחבה תמורת יצירתה.

The ornate inscription on the wall said: "I try not to hate and it's planting love in me". Beyond the vivid colours that caught my attention, these were the words in the caption that made me warm in my heart and put a big smile on my face. I thought of whoever conceived it, both the idea of ​​decorating the wall and the uplifting words. She/he has to be someone with a good heart and a great talent for conceiving and performing this piece of art. I hope they were paid generously for their work.

חשבתי על משמעותן של המלים הללו שכתבה המשוררת הישראלית אסתר ראב. כמה קשה בימינו לא לשנוא אחרים בגלל השיסוי של המנהיגים המנוולים של חלקי העם אלה באלה. הטיפשים קונים את השקרים הללו וגורמים נזקים. במקום להתאחד – אנחנו שונאים זה את זה ללא כל סיבה הגיונית. איני זוכרת את עצמי שונאת מישהי, אם כי אני מתארת לעצמי שזה קרה לי בחיי. בכל זאת, איני מלאכית ומן הסתם גם היו לכך סיבות. היו אנשים שפגעו בי, היו אנשים שהתגרו בגורלם ועשו לי דברים רעים. היקום דאג לכך שהם ישלמו על כך וחסך לי להתיחס אליהם. מבחינתי, הם הפכו לאויר. איני מבזבזת עליהם מחשבות שליליות ו/או רגשות שליליים. אני משתדלת לחיות בטוב ולשתול אהבה סביבי.

I thought about the meaning of those words written by the Israeli poet Esther Raab. How hard it is nowadays not to hate others due to the incitement by our evil leaders the parts of the population against each other. The fools buy these lies and cause damages. Instead of uniting – we hate each other for no logical reason. I don't remember hating anyone, though I guess it happened to me in my life. Still, I am not an angel and probably had reasons for that. There were people who hurt me, others provoked their fate and did bad things to me. The universe made sure they paid for it and spared me to relate to them. For me, they became air. I do not waste negative thoughts and/or feelings on them. I try to live well and plant love around me.

במשפט אחד:

אני משתדלת לא לשנוא וזה שותל בי אהבה.

 

In one sentence:

I try not to hate and it's planting love in me.

 

הגלים היו קרים   The Waves Were Cold

אני ואמת המים Me and the aqueduct

אני ואמת המים   Me and the aqueduct

השבת היתה חמימה ונעימה. התחזית אמרה שלא ירד גשם. אכן, לא ירד.

The Shabbat was warm and pleasant. The forecast did not expect rain. Indeed, it did not rain.

נסענו לִנְמל קיסריה להנות מזיוה של השבת ולסעוד את לבנו בנחת. הגלים ליחכו את החוף באיטיות, הרוח היתה חרישית מאוד, לא מורגשת כמעט. בתוך המסעדה המשקיפה על הנמל פעל המיזוג כדי לחמם. התישבנו ליד חלון גדול, נהנות ממראה הים. ים תמיד משרה בי נעימות, גם כשזה סוער. היום זה היה מתון למדי.

We went to the port of Caesarea to enjoy the Shabbat and dine out comfortably. The waves slowly washed down the shore, the wind was very quiet, almost unnoticeable. Inside the restaurant overlooking the harbour, the air conditioning worked to warm. We sat down by a large window, enjoying the sea view. A sea always induces a nice atmosphere in me, even when it's stormy. Today it was quite mild.

אמת המים בקיסריה   Caesarea Aqueduct

אמת המים בקיסריה   Caesarea Aqueduct

אני אוהבת לבלות על חוף הים, לא ממש להכנס למים, אלא לעתים נדירות ובודאי לא בחורף. גם אם גלי הים מלטפים ברכות, הם קרים מאוד. זו אינה חויה שאני אוהבת לחוות. יחד עם זאת, להביט בהם קרבים ונסוגים, עושה הרגשה נעימה בלב, אפילו חמימה. לוא היה זה תלוי בי, הייתי מסתפקת בלשבת בתוך המסעדה, להנות מהארוחה הטעימה ולהביט בגלים בלי להתקרב אליהם.

I love spending time at the beach, not really getting into the water, only rarely, and certainly not in the winter. Even if the sea waves stroke gently, they are very cold. This is not an experience I like to have. At the same time, looking at them getting close and then retreating, makes a pleasant feeling in my heart, even a warm one. If it was up to me, I'd settle for sitting inside the restaurant enjoying the delicious meal and watching the waves without approaching them.

נמל קיסריה, מבט מהמסעדה Caesaria port, view from the restaurant

נמל קיסריה, מבט מהמסעדה   Caesaria port, view from the restaurant

הנסיכה, כהרגלה, הופיעה משום מקום וישר הסתערה עלי. "מה את עושה פה?" העמידה פני תמימה. כאילו לא ידעה שביאטריס ואני נוהגות לבלות מדי פעם זו עם זו כשיוצא לנו להפגש. הנחנתי שזו דרכה לפתוח בשיחה. לא יכולתי שלא לתהות למה 'מה נשמע?' רגיל לא עובד אצלה.

"מה את רוצה?" אני שואלת אותה בתוך ראשי. אין שום סיבה שאדבר איתה בקול רם, היא יודעת לקרוא מחשבות. אני משתדלת לשמור על ארשת פנים רגילה כדי שביאטריס לא תבחין שאני מאותגרת בשיחה עם מישהי בתוך הראש שלי, שאין לי דרך לגרש אותה ואני תלויה בגחמותיה.

"זוכרת את מאיר?" מזכירה לי הנסיכה מישהו/י מהעבר. אני מהנהנת לה בתוך ראשי בלי לעשות את התנועה הזו כלפי חוץ. בכל זאת, מסעדה מלאה אנשים, ביאטריס מולי. אין לי כוונה להסגיר את סודותי. פעם, ניסיתי להסביר לביאטריס את ענין הנסיכה, אך המבט שנתנה בי הבהיר לי שעדיף שאשמור את זה לעצמי. "מאיר עכשו הוא מאירה", מחייכת הנסיכה. "היא עברה את השלב האחרון של התהליך שלה ועכשו היא אישה."

The princess, as usual, appeared out of nowhere and stormed on me right away. "what are you doing here?" She pretended to be innocent. As if she didn't know that Béatrice and I like to spend time with each other when we get to meet. I assumed that it was her way to start a conversation. I couldn't help but wonder why a normal 'what's up?' doesn't work for her.

"What do you want?" I ask her inside my head. There's no reason for me to talk to her out loud, she knows how to read people's thoughts. I try to maintain a normal expression so that Béatrice wouldn't notice that I am challenged having a conversation with someone in my head, that I have no way to expel her and I depend on her whims.

"Remember Meir?" The Princess reminds me of someone from the past. I nod at her in my head without doing this outward movement. Still, a restaurant full of people, Béatrice across the table facing me. I have no intention of revealing my secrets. Once, I tried to explain to Béatrice the princess issue, but the look she gave me made it clear that I had better keep this to myself. "Meir is now Meira," the princess smiles. "She went through the last phase of her process and now she's a woman."

"היא אינה יכולה להיות אישה", אני עונה לה. "היא טראנס, לא אישה!" אני קובעת בפסקנות, עדיין מנסה לשמור על ארשת פנים סבירה כדי לא להסגיר את שמתרחש אצלי בראש.

"איך את יכולה לומר דבר כזה?" מתפלאת הנסיכה. "היא אישה לכל דבר עכשו, אחרי שעברה את הניתוח האחרון."

"כל המחלקה להסתדר בשלשות!" אני פוקדת על הנסיכה. "אני קוראת אותך לסדר! מאיפה הבאת את ענין היותה אישה? היא לא אישה, היא התחילה בתור גבר! היא לעולם אינה יכולה להיות אישה כמוני או כמו ביאטריס פה, שעדיף שאתחיל להתיחס אליה ולהקשיב למה שהיא אומרת במקום לשמוע את השטויות שלך. יאלה, עופי מפה!" מאירה היא חברה מאוד קרובה לנסיכה וקיויתי שלא פגעתי בזכרה בדברים שאמרתי. לא התכוונתי לפגוע, אלא להסביר לנסיכה שדעתי היא שאנחנו, בנות ובני האנוש, מגוונים ואיננו עשויים מקשה אחת.

"She can't be a woman," I reply. "She's a trance, not a woman!" I state conclusively, still trying to maintain a reasonable countenance so as not to reveal what's going on in my head.

"How can you say such a thing?" The Princess is astonished. "She is a woman in all senses now, having undergone the last surgery."

"The whole platoon get set in groups of three!" I command the princess. "I call you to order! Where did you get the thing of her being a woman from? She's not a woman, she started as a man! She can never be a woman like me or Béatrice here, which is better if I start to pay attention to her and listen to what she says instead of hearing your nonsense. Yalla, get out of here!" Meira is a very close friend of the princess and I didn't intend to insult her memory with the things I said. I did not mean to offend, but to explain to the princess that I think we, human and wuman beings, are diverse and not made of one piece.

היא, כמובן, אינה נוהגת להשמע לפקודותי. אין לי מושג איך היא נוהגת עם אחרות, אבל היא מתעלמת מכל מה שאני מבקשת ממנה או מורה לה לעשות. רציתי שתלך ולא תפריע לנו, אבל איתה זה כמו לדבר אל הקיר. יש לה רצון ודרך משלה ולי אין כל שליטה עליה. לא נותר לי אלא לחכות עד שימאס לה והיא תעזוב. לפי איך שהיא קיפלה את רגליה בישיבה מזרחית, מרחפת באמצע השולחן ומסתירה לי את ביאטריס, הבנתי שזה לא יהיה במהרה. ריכזתי את כל כח הריכוז שלי בביאטריס, למרות שהנסיכה חסמה לי אותה והתעלמתי לגמרי מן הנסיכה. זה עזר. כמו פקק שמשתחרר מבקבוק, היא שחררה אותי בפתאומיות ונעלמה. הוקל לי.

She, of course, does not obey my orders. I have no idea how she conducts with others, but she ignores everything I ask of her or instruct her to do. I wanted her to go and not disturb us, but with her it's like talking to the wall. She has her own will and way, and I have no control over her. I couldn't do anything but wait until she gets tired and leaves. By the way she folded her feet in a cross-legged sitting, hovering in the middle of the table and hiding Béatrice, I realized it wouldn't be soon. I focussed all my concentration power on Béatrice, even though the princess blocked it and completely ignored the princess. It helped. Like a cork pulled out from a bottle, she suddenly released me and disappeared. I was relieved.

הארוחה היתה טעימה מאוד The meal was very tasty

הארוחה היתה טעימה מאוד   The meal was very tasty

*******

כשעתיים לאחר מכן, הציעה ביאטריס שנטייל קצת על החול הרך כדי להתענג על קרני השמש. תמיד טוב לספוג ויטמין די טבעי, בעיקר בחורף. ירדנו אל שפת המים, מתהלכות בנחת, נזהרות לבל יגיעו הגלים אל רגלינו. אני הייתי עם נעלי ההליכה החדשות שלי, כך שלא היתה סכנה למים לחדור מבעדן ולהרטיב לי את הגרביים, אך ביאטריס נעלה נעליים פחות קשוחות והעדיפה לצעוד בצד הרחוק מהגלים.

About two hours later, Béatrice suggested that we take a little stroll on the soft sand to savour the sun's rays. It's always good to absorb a natural vitamin D, especially in winter. We went down to the water's edge, strolling leisurely, being careful not to let the waves reach our feet. I was with my new hiking boots, so there was no danger of the water getting through them and wetting my socks, but Béatrice wore less tough shoes and preferred to walk on the far side of the waves.

לא יכולתי להבחין בנסיכה, אלא רק כשהיה מאוחר מדי וכך לא יכולתי להגן על עצמי. היא הגיעה אלי כרוח סערה ודחפה אותי אל המים, מפילה אותי אל תוכם. הגלים היו קרים. קרים מאוד.

I couldn't notice the princess until it was too late and I couldn't protect myself. She came to me like a storm, quickly and strongly, and pushed me into the water, causing me to fall into them. The waves were cold. Very cold.

קיסריה, חוף הים Caesarea, the seaside

קיסריה, חוף הים   Caesarea, the seaside

במשפט אחד:

לא נעים ליפול אל הים עם גליו הקרים ביום חורפי, גם אם שמשי.

In one sentence:

It's uncomfortable to fall into the sea with its cold waves on a wintry day, even if it's a sunny one.

ארוחת בוקר בארומה   Breakfast at Aroma

עם הקניות שלי על ספסל ציבורי With my shopping on a public bench

עם הקניות שלי על ספסל ציבורי   With my shopping on a public bench

היתה הפוגה בסערה. הן הגשם והן הרוח שככו כדי לאפשר לי לצאת לבוקר של כיף – לסעוד ארוחה טעימה בקפה והשלמות של מצרכים שהייתי זקוקה להם לשבת.

There was a respite in the storm. Both the rain and the wind have subsided to allow me to go out for a fun morning – to have a delicious meal in a café and topping up of needed groceries for Shabbat.

אני יכולה להבטיח לכן שלוא הייתי נשארת בבית כדי לכבס ולתלות כביסה – זו היתה קוראת לסערה לא להרגע, אלא להמטיר עוד. ככה זה: האגדה האורבנית מספרת שאם אני תולה כביסה בימי החורף – הגשם כבר מוצא את דרכו אליה. אלא אם זה יום שמש ללא ענני גשם, אני נמנעת מלכבס ולתלות. אין טעם להתגרות בחוקי היקום. זה נוגע אך ורק לכביסה שלי, כי כשאני מכבסת ותולה עבור חברה – שם זה בסדר, הכביסה מתיבשת לה בחדוה. אולי אני צריכה לעבור לגור באוסטרליה לזמן-מה ולכבס שם את הכביסה. זה כבר יביא את הגשם ליבשת מוכת השריפות הזו.

I can promise you that if I had stayed home to wash and hang my laundry – it would have called for the storm not to calm down, but to shower us further more. This is how it goes: the urban legend says that if I hang my laundry during the winter, the rain will find its way to it. Unless it's a sunny day with no rain clouds, I avoid washing and hanging. There is no point in provoking the laws of the universe. It only concerns to my laundry, because when I wash and hang for a friend – that's fine, the laundry dries joyfully. Maybe I should move to Australia for a while and do my laundry there. It will surely bring rain to this fire-stricken continent.

שמיים מעוננים קצת ובלי גשם   ,Partly cloudy skies no rain

שמיים מעוננים קצת ובלי גשם   Partly cloudy skies, no rain

קניות זה דבר אחר לגמרי: גם אם זה יום סוער ביותר, הרי שאם עלי לצאת לקניות – תמיד ישנה הפוגה שמאפשרת לי לערוך את קניותי בנחת ולחזור הביתה בלי להרטב כלל וגם לא להצטרך להאבק עם הרוח. הדבר המופלא הזה קרה לי גם בביקורי בסטונהנג': בדרך אל האתר וגם בדרך חזרה ממנו ירד גשם שוטף. ברגע שהמכונית הגיעה לאתר, פסק הגשם כבמטה קסם ולא ירד במשך כל השעתיים בהן בילינו שם. אם זה לא נס, אז מה כן? היקום טוב אלי. תודה, יקום!

Shopping is something else entirely: even if it's a very stormy day, if I have to go shopping – there is always a respite that allows me to do my shopping leisurely and come home without getting wet at all and not having to struggle with the wind. This wonderful thing happened to me also during my visit to Stonehenge: on the way to the site and on the way back from it, pouring rain went down. Once the car arrived at the site, the rain magically stopped and did not go down for the entire two hours we spent there. If that's not a miracle, then what is? The universe is good to me. Thank you, universe!

השמש החמימה חפנה את פני כל הדרך אל בית הקפה ועשתה לי נעים. הגשם שירד בלילה הציע לעובדי בית הקפה לא להוציא את הכסאות והשולחנות החוצה, כי התחזית היתה שיהיה גשם לפרקים. הם לא ידעו על הסידור שלי עם היקום. בית הקפה היה מלא, אך החלטתי להשאר ולהזמין, משום שהבטן נדבקה לי לגב ואין זה מומלץ לערוך קניות על בטן ריקה. קראתי מספר מחקרים שהראו שאנשים רעבים קונים יותר מהשבעים ובעיקר דברים שאין הם זקוקים להם. זו התנהגות פסיכולוגית ששכחתי את הנימוקים לה. הנימוקים אינם חשובים כמו העובדה שאני זוכרת לא לקנות כשאני רעבה.

The warm sun caressed pleasantly my face all the way to the café. The rain that fell down in the night offered the café staff not to take the chairs and tables out, as the forecast was that it would rain occasionally. They didn't know about my arrangement with the universe. The café was full, but I decided to stay and order, because my stomach stuck to my back and it was not recommended to go shopping on an empty stomach. I have read a number of studies that showed that hungry people buy more than satisfied ones, especially things that they don't need. It's a psychological behaviour I forgot its reasons. The reasons are not as important as the fact that I remember not to buy when I'm hungry.

ארוחת בוקר בארומה Breakfast at Aroma

ארוחת בוקר בארומה   Breakfast at Aroma

סיימתי להזמין והלכתי לכיוון המושב עליו בניתי שישאר ריק עד שאגיע אליו. זה היה מאחורי קיר, כך שלא ראיתי מה קורה שם בזמן שעמדתי בתור להזמין. בהתקרבי, ראיתי מישהי שישבה ליד שם. לא הפריע לי לחלוק שולחן עם מישהי זרה. לפעמים נחמד לפגוש אנשים חדשים ולא לסעוד בגפי. "את לבד?" שאלתי. אם זו היתה עונה בחיוב, התכוננתי לבקש ממנה לשבת בספסל מולה.

"לא", ענתה, "החבר שלי הלך להזמין ואני מחכה לו."

"אין בעיה, שיהיה לכם בתאבון", איחלתי לה והלכתי לחפש שולחן פנוי.

I finished ordering and walked towards the seat on which I counted to remain empty until I reached it. It was behind a wall, so I didn't see what was going on there while I was queuing to order. As I approached, I saw someone sitting there. I didn't mind sharing a table with a stranger. Sometimes it's nice to meet new people and not dine on my own. "Are you alone?" I asked. If it was a positive answer, I was going to ask her to sit on the bench next to her.

"No," she replied, "my friend went to order and I am waiting for him."

"No problem, bon appetite," I wished her and went looking for a free table.

היקום לטובתי, כבר אמרתי? סקרתי את המקום והבחנתי בפינה, בצד השני של בית הקפה, אנשים עוזבים שולחן. שמתי פעמי לשם בנחת, ידעתי שזה נועד לי. שולחן קטן לזוג או מקסימום לשלושה אנשים, כמו שאני אוהבת. הנחתי את תיקי על הכסא, פרמתי את מעילי, הורדתי אותו ושמתי על גב הכסא, הורדתי את כובעי והכנסתי לתיק והתישבתי לי בנחת, מחכה לשמוע את שמי ברמקול שיבשר שההזמנה שלי מוכנה.

The universe is in my favour, did I say already? I scanned the place and noticed in the corner, on the other side of the café, people leaving a table. I headed there leisurely, knowing it was for me. A small table for a couple or for three people maximum, as I like. I put my bag on the chair, unzipped my jacket, took it off and put it on the back of my chair, took off my hat and put it in my bag, then sat down comfortably, waiting to hear my name on the speaker announcing my order was ready.

ארוחת בוקר בארומה Breakfast at Aroma

ארוחת בוקר בארומה   Breakfast at Aroma

מישהי בגילי עברה לידי וראיתי במבטה שהיא מחפשת מקום ישיבה. נופפתי אליה כדי להסב את תשומת לבה אלי. היא מיקדה בי את עיניה הסורקות וחייכה אלי חיוך מקסים מהול במבט שואל. "רוצה לשבת איתי?" שאלתי, מחוה לעבר הכסא שלידי. "אני לבד פה."

חיוכה התרחב במאור פנים והיא אמרה: "תודה רבה, אבל אני עם הבת שלי." נראה היה שהיא מתכוונת להמשיך בחיפושיה, אבל אז היא עצרה לרגע ואמרה: "אולי לא יהיה לך אכפת ששתינו נשב איתך?"

"למה שיהיה לי אכפת?" עניתי בשאלה משלי. "להפך – כמה שיותר, ככה עדיף. שתיכן מוזמנות בכיף לחלוק איתי את השולחן."

Somebody my age passed near me and I could see that she was looking for a seat. I waved to her to draw her attention to me. She focused her scanned eyes on me and gave me a lovely smile with a quizzical look. "Want to sit with me?" I asked, gesturing toward the chair next to me. "I'm alone here."

Her smile brightened and she said: "Thank you very much, but I am with my daughter." She seemed to continue searching, but then she paused for a moment and said: "Maybe you don't mind us both sitting with you?"

"Why would I mind?" I answered with a question of my own. "On the contrary – the more, the merrier. You both are invited to share the table with me."

האם יש הסבר לסכום המוגזם של 6 ש"ח (!!!) תוספת כמה חתיכות פטריות בתוך הטוסט? Is there an explanation for the excessive ILS 6 (!!!) extra few pieces of mushrooms in the toast

האם יש הסבר לסכום המוגזם של 6 ש"ח (!!!) עבור תוספת של כמה חתיכות פטריות בתוך הטוסט? Is there an explanation for the excessive ILS 6 (!!!) extra for a few pieces of mushrooms within the toast

במשפט אחד:

שמחתי להכיר חברה חדשה.

In one sentence:

I was happy to get to know a new friend.

הזכרון לא משהו   Memory is not so Good

Nancy D. Chiaravalloti – Techniques to Enhance Learning and Memory

יש גיל בו הזכרון כבר לא משהו. מומלץ להערך לזה.

There is an age when memory is not so good. It is recommended to prepare for that.

אנחנו איננו יכולות לזכור איך בילדותנו הלכנו למקום מסוים, נניח לחדר שלנו כדי לעשות שם משהו ובדרך ראינו משהו שהסיח את דעתנו ולא הגענו לעשות את מה שהתכוונו אליו, אלא נשארנו עם הסח הדעת. אנחנו כן יכולות לזכור את ילדינו עושים את זה. היינו שולחות אותם להביא משהו מהחדר השני ופעמים רבות הם נשארו שם, משום שמצאו משהו לשחק איתו ושכחו את שביקשנו מהם.

We can't remember how in our childhood we went somewhere, let say to our room to do something there, and on the way we saw something that distracted us and caused us not to do what we intended, but we stayed with the distraction. We can remember our children doing it. We would send them to bring something from the other room and many times they stayed there because they found something to play with and forgot what we asked them to do.

אנחנו גם זוכרות איך בגיל מסוים הלכנו לכיוון המקרר כדי להוציא משם מצרך כלשהו וכשהגענו אליו שכחנו כליל מה רצינו. אני זוכרת איך ראיתי את אמי עושה זאת, איך היא ממלמלת לעצמה באידיש שמוזר שאין לה מושג למה היא עומדת מול מקרר פתוח ובוהה בתכולתו. היא היתה מביטה בי במבט מבויש וחוזרת על עקבותיה. דקות אחדות לאחר מכן היא היתה חוזרת ומוציאה מהמקרר את שהתכוונה להוציא. קורה לכולנו, נראה לי.

We also remember how, at a certain age, we went in the direction of the fridge to get some groceries out and when we got to it, we completely forgot what we wanted. I remember watching my mother doing this, how she murmured to herself in Yiddish that it is strange she had no idea why she was standing in front of an open fridge staring at its contents. She would look at me with a shy look and went back. Minutes later, she would come back and take out from the fridge the things she intended to take out. It seems to me that it happens to all of us.

עם הגיל, הזכרון הולך ומתדרדר אם אין מתחזקים אותו. כפי שעלינו לתחזק את שרירי גופנו, גם המוח הוא מעין שריר שזקוק לתחזוק. לא מספיק לשבת ולפתור תשבצי הגיון, אלא מומלץ ללמוד דברים חדשים כדי לגרום למוח לעבוד ולהיות פעיל. לימוד שפות זה דבר מועיל מאוד. בנוסף, לא מספיק להאזין להרצאות, אלא מומלץ לדון על מה ששמענו ולשמוע דעות של אחרות. זו הסיבה שאני מעדיפה לצפות בסרטים עם נשים שמעוניינות לשבת יחד אחריהם ולדבר על מה שראינו. כך התגבשה חבורת הצופות שלנו. התובנות שאנחנו מעבירות זו לזו, ממש מעניינות.

With age, memory deteriorates if it is not maintained. As we need to maintain our body muscles, the brain is also a type of muscle that needs maintenance. It is not enough to sit and solve cryptic crosswords, but it is advisable to learn new things to get the brain working and active. Learning languages ​​is a very helpful thing. Also, it is not enough to listen lectures, but it is advisable to discuss what we have heard and hear the opinions of others. This is why I prefer to watch movies with women who are willing to sit together afterwards and talk about what we've seen. That's how our watching group formed. The insights we pass on to each other are really interesting.

הכי מעצבן זה לשכוח דברים שידעת אותם היטב, כגון שמות של מפורסמים שהיו שגורים על לשונך, פתאום נעלמים לך כשאת רוצה לספר למישהי עליהם. שמעתי הרצאה של מומחה למוח שחוקר את נושא הדמנציה. הוא הסביר שצורה בה אנו לומדים וזוכרים דברים היא בהתאם להקשר שלהם. מה שקורה לנו כשהמוח מתחיל להתנוון, זה שההקשרים מתנתקים זה מזה וכך אין אנו יכולים לשלוף את הדברים שאנו רוצים לדבר עליהם או להזכר בהם. לטענתו, מה שאפשר לעשות זה לתרגל את המוח כפי שאנו מתרגלים את הגוף והשרירים, ללמוד בכל יום דברים חדשים ובעיקר לקוות לטוב. נו, אני הרי כל הזמן אופטימית ומקוה לטוב.

Most annoying is forgetting things you knew them well, such as names of famous people, suddenly disappear when you want to tell someone about them. I heard a lecture by a brain expert who explores dementia. He explained that the way we learn and remember things is in accordance with their context. What happens to us when the brain starts to degenerate is that the contexts are disconnected and so we cannot pull out the things we want to talk about or remember. He argues that what can be done is to exercise the mind as we exercise the body and muscles, to learn new things every day and mainly hope for the best. Well, I'm always optimistic and hope for the best.

במשפט אחד:

צריכות להערך לכל דבר בחיים כדי שחיינו יהיו טובים, מאושרים ומספקים.

In one sentence:

Must be prepared for everything in life so that our lives will be good, happy and satisfying.

להתפלל לטוב   Praying for the Best

עומר קורן + נרקיס + טל גורדוןלְךָ אֵלִי

Omer Koren + Narkis + Tal Gordon – To You, my Lord

ישנם ימים כאלה, בהם אני מעדיפה להסתגר בד' אמותי ולא לשמוע את החדשות המציפות (תרתי משמע). בימים כאלה לא נותר אלא להתפלל לטוב גם אם איני דתית.

There are such days, where I prefer to shut myself down within his own world and not hear the flooding news (in both meanings). On such days there is nothing left but to pray for the best even if I'm not religious.

 

סוף 2019 סוף עשור  End of 2019 End of a Decade

ניו זילנד חוגגת את תחילת שנת 2020 בזיקוקים

New Zealand celebrates New Year's Eve 2020 with fireworks

עוד שנה הסתיימה, עוד עשור חלף. מה יביא לנו העתיד? לפי מה שמנבאים לנו – זה לא הולך להיות טוב.

Another year is over, another decade has passed. What will the future bring us? By what is predicted – it's not going to be good.

אוסטרליה מקבלת את 2020 בחגיגות זיקוקים בנמל סידני

Australia welcomes 2020 with firework celebrations on Sydney Harbour

שנת 2019 מתקרבת לסיומה   The Year 2019 is Nearing its End

אבבא – שנה חדשה מאושרת

AbbaHappy New Year

 

עוד שנה מתקרבת לסיומה ברחבי העולם. אצלנו זה יום חול רגיל.

Another year is nearing to its end around the world. With us, it's a normal weekday.

 

אף אחד מסביבתי הקרובה אינו מתכנן לחגוג את סיומה של שנת הגויים, משום שהימים אינם ימי חופשה, אלא ימים רגילים אחרי שחג החנוכה הסתיים היום, עם רדת השמש ומחר יום לימודים רגיל. אין זו השנה שלנו, היא של הנוכריים. לנו יש את ראש השנה כדי להתחיל איתו את השנה שלנו. היומנים שלנו, הישראלים, מתחילים אז, בחודש ספטמבר.

No one in my immediate surrounding plans to celebrate the end of the year of the gentiles, because these days are not holidays, but ordinary days after Hanukkah is over today, at sunset and tomorrow is an ordinary school day. This is not our year, it is the gentiles' year. We have Rosh Hashanah to start our year with. Our calendars, the Israeli ones, start then, in September.

 

הלילה, אחרי חצות, יתחיל היום האחרון של השנה ומחר בחצות יתאספו מליוני בני אדם בכל רחבי העולם ויחגגו יחד את בוא השנה החדשה. ביאטריס הזמינה אותי להפגש בפאריז, שם היא מבלה את חופשת חג המולד. עדיין לא החלטתי. אראה מחר אם יתחשק לי לשים נפשי בכפי ולהכנס שוב לתוך פח מעופף. ישנם עדיין כרטיסים מאוד מוזלים של הרגע האחרון. אצלנו קר, אך אצלם קררררררר הרבה יותר.

Tonight, after midnight, the last day of the year will begin and tomorrow at midnight millions of people will gather all around the world and celebrate the coming of the new year together. Béatrice invited me to meet in Paris, where she spends her Christmas break. I have not decided yet. I'll see tomorrow if I feel like putting myself in danger and getting into a flying tin again. There are still very last-minute discounted tickets. It is cold in Israel, but it is much coolerrrrr in Paris.

 

אנייטה פלטסקוג – אם הייתי חושבת שתשני את דעתך אי פעם

Agnetha FältskogIf I thought you'd ever change your mind

 

במשפט אחד:

שנה חדשה מתקרבת לסיומה ושנה חדשה עומדת להתחיל. הלואי ותהיה זו שנה מוצלחת הרבה יותר מהקודמת.

 

In one sentence:

A new year is nearing to its end and a new year is about to begin. I wish this will be a much more successful year than the previous one.

 

מסיבת חנוכה ה'תש"פ   Hanukkah Party 5780

חנוכיה Hanukkiyah

חנוכיה   Hanukkiyah

הערב, פינינו זמן כדי להתאסף ולהדליק יחד את הנר השביעי של חנוכה. היה כיף!

Tonight, we made time to gather and light the seventh candle of Hanukkah together. It was fun!

הבטיחו לנו שמזג האויר יהיה נעים יותר, אך זה לא קרה. השמיים היו שחורים וקודרים במהלך רוב היום וגשם ירד, אם כי עם הפסקות. לעומת זאת, לקור לא התחשק לתת לנו קצת מנוחה וזה הקפיא לנו את הפנים כשיצאנו החוצה למסיבת החנוכה אחר הצהריים. בקור מהסוג הזה אני מצטערת שעדיין לא רכשתי לעצמי ניקאב מצמר. זה עשוי היה לסייע לי כנגד הקור. יש לי כובע צמר שמכסה על האוזניים, אך לא את הפנים.

We were promised that the weather would be more pleasant, but that did not happen. The sky was black and dark during most of the day and rain was falling, albeit with breaks. In contrast, the cold didn't feel like giving us some rest and it froze our faces as we headed out for the Hanukkah party in the afternoon. In this kind of cold, I regret that I have not yet bought myself a wool niqāb. It might have helped me against the cold. I have a wool cap that covers my ears, but not the face.

אני משתדלת לעשות את המעבר מהחום של הדירה לכפור בחוץ ולהפך בהדרגה, כדי לא לכפות על הגוף הלם מיותר. זה לא טוב למערכת החיסונית. ביאטריס מזרזת אותי לצאת מפתח הדירה לחדר המדרגות. אני מסבירה לה את תורת הבריאות שלי, לפי אין לכפות על הגוף דברים פתאומיים משום שאין זה בריא לו. זו אינה הפעם הראשונה שהיא מביטה בי במבט סבלני ומאפשרת לי להתבטא. זה קורה בכל חורף. אני מניחה שבתוך לבה פנימה היא מצטערת על שהיא פותחת בדיון הזה, אך היא מנומסת ואינה מפריעה לי. אנחנו מבלות חמש דקות על השעון בחדר המדרגות, ליד דלת הדירה ולאחר מכן יורדות לאט עד לפתח הבנין, שם אני מאלצת אותה לחכות איתי עשר דקות נוספות כדי לתת לפנים להתרגל לקור שממתין להן מעבר לסף.

I try to make the transition from the heat of the apartment to the frost outside and vice versa gradually, so as not to force upon the body unnecessary shock. It's not good for the immune system. Béatrice rushes me out of the apartment door to the staircase. I explain to her my health theory, according to one shouldn't impose sudden things on the body because it is unhealthy for it. This is not the first time she is staring at me patiently while allowing me expressing myself. It happens every winter. I guess inside her heart she regrets opening this discussion, but she is polite and does not interrupt me. We spend five whole minutes in the stairwell, next to the apartment door, and then slowly make our way down to the entrance of the building, where I force her to wait another ten minutes with me to let our face get used to the cold that awaits it beyond the threshold.

השכנה בקומת הקרקע פותחת את הדלת כדי סדק כדי לבדוק מה אנחנו עושות שם. אני מחייכת אליה ומאחלת לה חנוכה שמח. כהרגלה, היא נשארת בפנים חתומות, מעולם לא ראיתיה מחייכת, מאחלת לי חג שמח בחזרה וסוגרת את הדלת. כל אותה עת אני משאירה את ידי בתוך ידה של ביאטריס שלא במודע. כשאנו יוצאת אל השביל המוביל לרחוב, מעירה לי אהובתי שזו הפעם הראשונה שאנחנו מחזיקות ידיים בשכונה. האמת, כבר לא אכפת לי מה יאמרו או יחשבו עלי.

The neighbour on the ground floor opens the door to a crack to check what we are doing there. I smile at her and wish her a happy Hanukkah. As usual, she keeps her face sealed, I never saw her smiling, she wishes me a happy Hanukkah back and closes her door. All the while I unconsciously keep my hand in Béatrice's hand. As we walk out onto the path leading to the street, my beloved comments that this is the first time we are holding hands in the neighbourhood. Truth be told, I no longer care what people say or think about me.

נר שביעי של חנוכה Hanukkah seventh candle

נר שביעי של חנוכה    Seventh candle of Hanukkah

במשפט אחד:

היתה מסיבה שמחה וכייפית, אכלתי לפחות 4 סופגניות גדולות מלאות בריבה. לא ספרתי את הלביבות שבאו אל קרבי.

In one sentence:

It was a joyful and fun party, I ate at least 4 large jam-packed ponchkes. I did not count the potato pancakes that I stuffed myself with.

גשם, גשם, גשם, מדרכה חלקלקה   Rain, rain, rain, slippery pavement

רחוב סומסום – מטריה בשניים

Sesame Street – Umbrella for Two

הגשם לא פסק. זה המשיך לרדת ולרדת, עד שנדמה היה שלא תהיה לו הפוגה. בסוף היתה. קצרה, אך מספיקה ויעילה. ניצלתי את ההזדמנות לצאת ולשאוף קצת אויר צח, רענן.

The rain hasn't stopped. It kept pouring down and pouring until it seemed to have no respite. At the end it had a break. Short, but sufficient and effective. I took the opportunity to go out and get some fresh air.

גשם בכניסה לבנין שלי   Rain at the entrance to my building

גשם בכניסה לבנין שלי   Rain at the entrance to my building

בין קרעי העננים, ניתן היה לראות את השמש מציצה על היקום כשוקלת אם כדאי לה לשלוח את קרניה מטה או שמא עדיף לה להסתירן מהטיפות הכבדות לבל תרטבנה. עודה פוסחת בין הסעיפים, הגיעה חשרת עבים כבדה והסתירה אותה, מה שפתר לה את הדילמה בה היתה נתונה.

Amidst the rift of clouds, the sun could be seen peering into the universe as it considered whether it should send its rays down or whether it was better to hide them from the heavy drops so they won't get wet. While vacillating on the matter, a gathering of thick heavy clouds arrived and hid it, which solved the sun's dilemma.

בזמן הזה כבר הייתי בחזרה בפתח חדר המדרגות של הבנין בו אני מתגוררת. הבטתי החוצה, מצלמת את הטיפות היורדות בכוח רב ארצה, מנסה לתפוס את עוצמתו של הטבע. מישהי הגיחה מן הרחוב ואצה לתפוס מחסה. אצה זה יחסי, משום שבגילה כבר היה קשה לה לאוץ. יצאתי החוצה כדי לסייע בידה, כי ידעתי שאם לא אושיט לה עזרה – הרי שעד שזו תגיע אלי, היא תהיה רטובה עד לשד עצמותיה. לא משהו שמומלץ בכלל ולאנשים בגילה בפרט.

By this time, I was already back at the entrance of the stairwell of the building where I live. I looked out, photographed the drops falling with great force to the ground, trying to capture the power of nature. Someone emerged from the street and rushed for shelter. Rushed is relative, since at her age it was already hard to rush. I went outside to help her, because I knew that if I didn't help her – then by the time she reached me, she would be wet to the bone. Not something that is recommended at all, and for people of her age in particular.

שביל חלקלק  A slippery path

שביל חלקלק   A slippery path

המדרכה היתה חלקה מאוד ומזל שיצאתי אליה, כי אחרת לא הייתי מספיקה להגיע אליה בזמן כדי לתפוס אותה בטרם איבדה את שיווי משקלה. ליפול ולשבור עצמות בגילה גם לא מומלץ.

The pavement was very smooth and slippery. Lucky I went out, because otherwise I would not have been able to reach her in time to catch her before she would lose her balance. Falling and breaking bones at her age is also not recommended.

הכל רטוב Everything is wet

הכל רטוב   Everything is wet

במשפט אחד:

מדהים איך לפעמים יוצא לנו להיות במקום הנכון כדי לסייע.

In one sentence:

It's amazing how sometimes we find ourselves in the right place to help.

***

Chaim Topol & Esther OfarimUmbrella for Two