ארכיון קטגוריה: להתכתב עם עצמי Corresponding with Myself

להסתיר Hide

Cortney WarrenHonest liars: the psychology of self-deception

הרי נולדנו תמימים. מתי למדנו להסתיר? מתי למדנו לשקר? מתי למדנו שאסור לנו לומר את האמת אם נרצה להציל את עורנו?

We were born innocent. When did we learn to hide? When did we learn to lie? When did we learn that we must not tell the truth if we want to save our skin?

Annie Murphy Paul – What we learn before we're born

 

 

אינך יודעת מה שעשית פה You don't know what you did here

מבחינתי, המעשים שאנו עושות בעולם הזה תלויים באופי שלנו ובנסיבות חיינו.

For me, the actions we do in this world depend on our character and the circumstances of our lives.

לפני שנים רבות, ביקשה ממני מישהי סליחה על משהו לא טוב שעשתה לי ואמרה שזה לא היה בכוונה וגם שלא שמה לב בשעת מעשה שזה לא בסדר. היא לא איתנו עוד. למדתי, שמי שחורש רעות נגדי ו/או גורם לי עוול – משלם על זה מחיר יקר. לא שזה מנחם אותי, אני לא ממש בענין של נקמות, משום שאני מעדיפה שהדברים הרעים לא יעשו מלכתחילה ושכולנו נחיה בטוב ובשמחה. אני בהחלט תורמת את חלקי בנושא.

Many years ago, someone asked me for forgiveness for something not good that she had done to me, and said that it was not on purpose and that she did not notice at the time that it was wrong. She is no longer with us. I have learned that whoever is evil against me and/or causes me an injustice – pays dearly for it. Not that it comforts me, I'm not really in a state of vengeance, because I prefer the bad things not to be done in the first place and that we all live well and happily. I definitely contribute my part on the subject.

להיות טובים לזולת, זה צריך לנבוע מבפנים, מרצון חופשי, מהאופי שלך, מאיך שעיצבת את עצמך ולא משום שאיזה גורו הכתיב משהו. שום גורו אינו עושה עלי רושם ואיני מסוגלת לנהות אחר אף אחד – אם זה גורו הודי, תנ"כי או כל אחד אחר. פולחן אישיות זה לא משהו שאני יכולה להתחבר אליו.

To be good to others, should come from within, from free will, from your character, from how you formed yourself, not because some guru dictated something. No Guru makes any impression on me, and I can't be a follower of any of them – whether it's an Indian Guru, a Biblical or anyone else – a cult of personality is not something I can relate to.

Living ColourCult of Personality [lyrics]

"את לא מבינה בכלל מה שעשית לי פה", אומרת זו שאֵרחה אותי בסוף השבוע המעניין שעבר עלינו. אני מנידה בראשי בסתמיות, כי אין לי מלים להשיב לה. מה כבר עשיתי? כולה התארחתי איתה עם עוד שתיים מחברותי. "הכיף שהיה לי איתכן, אין לי מלים." אני עושה לה סימן של שאלה עם שתי ידי, משום שאיני מבינה מה היא אומרת. "החזרתן אותי אחורה כמה שנים טובות. מזמן לא נהניתי ככה. את יודעת, רוב הזמן אני הרי לבד." אני עושה לה 'כן' עם הראש. לא ממש ידעתי, אבל שיהיה. אני מבינה שהיא במצב רוח של השתפכות. אני זורמת. להקשיב אין לי בעיה. יש לי זמן ואיני ממהרת לשום מקום.

"You don't understand at all what you did to me here," says the one who hosted me on our interesting weekend. I shake my head numbly, for I have no words to answer her. What have I done? I was her guest along with two of my friends. "The fun I had with you, I have no words." I motion a question mark with both hands, because I don't understand what she's saying. "You brought me back a few good years. I have not enjoyed myself such for a long time. You know, after all, most of the time I'm alone." I do 'Yes' with my head to her. I didn't really know, but whatever. I realize she's in a mood of outpouring. I'm flowing. Listening, I have no problem. I have time and I am in no hurry.

לואי ארמסטרונגאיזה עולם נפלא

Louis ArmstrongWhat A Wonderful World

במשפט אחד:

הלואי והממשלות בעולם היו מכוונות להיטיב עם אזרחיהן, לספק את כל צרכיהם, למגר את העוני, הרעב ואת שאר הבעיות. הלואי.

In one sentence:

I wish the governments in the world were intended to benefit their citizens, to satisfy all their needs, to eradicate poverty, hunger and other problems. I wish.

קיץ ישראלי ה'תשע"ט Israeli Summer 2019

ים ישראלי בשקיעה An Israeli sea at sunset

ים ישראלי בשקיעה   An Israeli sea at sunset

מה מאפיין את הקיץ הישראלי? החום הלוהט המשווע לבריזה מהים? הים? מטקות? אבטיח קר? גלידה נוזלת על פניו של ילד שמח? כל אלה ועוד?

What characterizes the Israeli summer? The hot heat desperate for a breeze from the sea? The sea? Matkot? Cold watermelon? Ice cream dripping on the face of a happy child? All these and more?

יאללה, מטקות ! Yalla, Matkot

יאללה, מטקות ! Yalla, Matkot

 

ליד השולחן, בפומבי At the table, in public

ברברה סטרייסנד ומייקל בובלה – זו מוכרחה להיות את

Barbra Streisand & Michael BubléIt Had to Be You

אני חיה, אני פעילה – אני חווה. אם אשב לבד בחושך בחדרי – מה אלמד? יחד עם זאת, ישנם דברים אותם הייתי מעדיפה לא לחוות ולא ללמוד.

I live, I am active – I am experiencing. If I'd sit in my room alone in ze dark – what will I learn? However, there are things I'd rather not experience or learn.

התאספנו, מנין חברות, לארוחת צהרים. פתחנו שולחן בחוץ, בגלל הקור המקפיא בתוך המסעדה ולא רצינו להפוך לנטיפי קרח. ארבע מאיתנו לא היו מסוגלות לסבול את החמימות שבחוץ והעדיפו לשבת בפנים כשהן מכריזות שלא כל כך קר שם. כל אחת ובחירתה היא.

We gathered, ten friends, for lunch. We opened a table outside, because of the freezing cold inside the restaurant and we did not want to turn into icicles. Four of us could not stand the warmth outside and preferred to sit inside declaring that it was not so cold there. Each her own choice.

סיפרתי להן על הבהמה שהופיעה לפני מספר שבועות בפני פורום הנשים בו השתתפתי והבעתי את סלידתי ממנה. זכותי לא לסבול מישהי ששותה את השתן של עצמה בפומבי, בתוכנית טלויזיה.

מישהו מאחורי נוגע בכתפי. אני מסובבת את ראשי בתקוה שזו אהבת חיי המתגלמת בפני. אכזבה מרה, זה גבר, ארשת של טמטום נסוכה על פניו. "את יודעת שיש דבר כזה ששותים שתן בחדרי חדרים בזמן סקס?" מקשקש הזר.

בא לי להקיא. רגלי משתוקקת לבעוט בו במקום רגיש בגופו, אך אני מתאפקת. אני מסובבת את ראשי חזרה לשולחן, מגלגלת בעיני כלפי החברות וממשיכה לספר את הרצאתה המשעממת והלא מעוררת השראה בפנינו. הלה שוב נוגע בכתפי. הפעם אני מגיבה: "הפסק לגעת בי!" אני אומרת לו בקול רם ותקיף.

"פי, רגישה!" הוא אומר ומגחך אל האישה שיושבת מולו. אם זו אשתו – הריהי מסכנה, אני חושבת לעצמי, ואם זו חברה – זה הזמן שלה להכיר מי הוא ולנוס על נפשה ממנו. עוד שוביניסט מגעיל.

I told them about the beast that appeared a few weeks ago in front the women's forum where I participated, and expressed my disgust from her. I have the right not to tolerate someone who drinks her own urine in public, on a television show.

Someone behind me touches my shoulder. I turn my head in hope that this is the love of my life who embodies to my eyes. A bitter disappointment, it's a man, a look of stupidity on his face. "Do you know there's such a thing as drinking urine clandestinely during sex?" the stranger rattles.

I want to puke. My foot longs to kick him in a sensitive spot in his body, but I hold back. I turn my head back to the table, roll my eyes toward my friends and continue to tell them about her boring and uninspiring lecture she held. He touches my shoulder again. This time I respond: "Stop touching me!" I say to him loudly and firmly.

"Pi, sensitive!" He says, grinning at the woman sitting across from him. If it's his wife – poor thing, I think to myself, and if she's his girlfriend – this is the time for her time to know who he is and flee for her life away from him. Another disgusting chauvinist.

רופרט הולמס – בריחה (שיר הפינה קולדה)

Rupert HolmesEscape (The Piña Colada song)

המלצרית מגיעה כדי לקחת ממנו את ההזמנה. היא עומדת ליד כסאי ורושמת את שהוא מכתיב לה. זו מסעדה בחדרה, עדיין לא עברו פה להזמנות דיגיטליות. אני בספק גדול אם ישקיעו בזה. אין טעם בזה כשעסקים אינם מחזיקים מעמד לאורך זמן. "ומה בשביל הגברת?" אני שומעת אותה שואלת אותו.

"אישתי אינה שומעת, אז אני אזמין בשבילה", הוא עונה בקול רם, מן הסתם כדי שגם הכל ישמעו – הן במתחם המסעדה והן כל עוברי האורח.

חברותי ואני מחליפות מבטים. איזה מזל שהיא אינה שומעת, אני מהרהרת בתוכי, מזל גדול שאינה יכולה לשמוע איך הוא מודיע לכולם על מצבה. לא שיש לה במה להתביש, אך לא נראה לי שהיא היתה שמחה לדעת שהוא מפרסם את זה.

The waitress arrives to take his order. She stands beside my chair and writes down what he dictates to her. This is a restaurant in Hadera, they don't have digital orders here yet. I doubt if they will invest in this. It's no use when business does not last long. "And what for the lady?" I hear her asking him.

"My wife does not hear, so I'll order for her," he replies loudly, probably so that everyone will hear – both in the restaurant compound and in all the passers-by.

My friends and I exchange glances. How lucky she does not hear, I think, it's a great luck that she can't hear how he informs every one of her condition. Not that she has anything to be ashamed of, but I don't think she would have liked to know he was advertising it.

במשפט אחד:

שמוק הוא שמוק הוא שמוק ואידיוט גם כן.

In one sentence:

A schmuck is a schmuck is a schmuck and a prick as well.

הקרפנטרס והתזמורת הפילהרמונית המלכותית – סופרסטאר

The Carpenters & The Royal Philharmonic OrchestraSuperstar

שבת, ערב חג השבועות ה'תשע"ט Shabbat, Eve of Shavuot 5777

מישהי מהחבורה שלנו לקחה יוזמה ואירגנה לנו חופשה של שלושה ימים יחד. שלושה ימים של רק נשים יחד. מה יכול להיות יותר טוב מזה?

Someone from our group took the initiative and organized a three-day vacation for us together. Three days of only women together. What could be better than that?

לפעמים כיף להחליט בזמן קצר ולבצע בלי הצורך לעשות חשבון לאף אחד. אני בנויה לספונטניות ושמחתי לגלות שרוב הנשים בחבורה שלנו כמוני. לא סתם אנחנו חברות, יש לנו אותו ראש, למרות הגיוון והשוני בינינו.

Sometimes it is fun to decide in a short time and perform without having to make an account for anyone. I'm ok with spontaneity and I was glad to discover that most of the women in our group are like me. There's a reason for us to be friends, as we think the same way despite the diversity and differences between us.

שקיעה בדרך לחוף הים למסיבת לילית אמש Sunset on our way to the beach for a night party last night

שקיעה בדרך לחוף הים למסיבה לילית אמש   Sunset on our way to the beach for a night party last night

הלילה היה מקסים. גם בגילנו, אחד הדברים הנעימים בחיים זה לשבת סביב המדורה על חוף הים (רק במקום שמותר!!!), לשיר יחד, לדבר, לשתף, להנות עד שקרני השמש מבשרות על הגעת הבוקר. במשך שנים רבות לא יצא לי לראות את השמש מהצד הזורח שלה (את השקיעה בהחלט יוצא לי הרבה) והנה, זריחה! פלא הזריחה!

The night was lovely. Even at our age, one of the pleasant things in life is to sit around the bonfire on the beach (only where it's allowed!!!), to sing together, talk, share, enjoy until the sun's rays announce the arrival of the morning. For many years I did not get to see the sun from its shining side (the sunset I definitely get to see a lot) and here, Sunrise! The wonder of sunrise!

יום מעונן Cloudy day

יום מעונן   Cloudy day

עת אספנו את עצמנו ואת חפצינו, החל טפטוף קל. השמיים היו מכוסים בעננים וקיוינו שהיום לא יהיה עגום. אם כבר חופשה – אז שתהיה נעימה ושמזג האויר יאיר לנו את פניו וינעם לנו. היה בסדר לאורך היום. נחנו, ישנו, צברנו כוחות לקראת התיקון הלילה. עוד לילה של ערות ללא שינה. נראה איך נחזיק מעמד.

As we gathered ourselves and our belongings, a light drizzle began. The sky was covered with clouds and we hoped that today would not be gloomy. If there is already a vacation, then it should be pleasant and the weather should be welcoming so we would be delighted. It was all right throughout the day. We rested, slept, gathered up our strength for the Tikkun (Tikkun leil Shavu'ot) tonight. Another sleepless night. We'll see how we hold on.

 

כמה בהמות ? How Many Beasts

סְטַמָֿאטִיס סְפַּאנוּדַֿאקִיס – לְדורי

Stamatis Spanoudakis – For Dori

Σταμάτης Σπανουδάκης – Για Την Ντόρη

כמה בהמות צריך כדי להרגיז אשה אחת? יש כמה תשובות. הן נמצאות בַּסוף.

How many beasts are needed to upset one woman? There are several answers. You may find them at the end.

ישנם אנשים שכאשר את נותנת להם גישה לחייך, הם חשים צורך גם להשתלט עליהם. אין להם גבולות. איני מבינה כאלה וכשזה קורה – אני פשוט חוסמת. כמה פעמים אני יכולה להסביר שאין לי צורך בזבל שהם שולחים לי? כשהדברים נופלים פעמיים על אוזניהם הערלות – אין פעם שלישית. אין גלידה.

There are people who, when you give them access to your life, they also feel the need to take over it. They have no boundaries. I do not understand it and when it happens – I just block them. How many times can I explain that I do not need the junk they send me? When it happens twice – there is no third time. No ice cream.

יש לי ווטסאפ. זה במספר אחר מאשר הרגיל שלי, הגלוי וזה נועד למשפחה. חברות יכולות לסמס אלי במקרה הצורך, עדיף לי. אין להן את הווטסאפ שלי ומי שזה לא מתאים לה – שתהיה בריאה, אך לא במחיצתי. הבעיה מתחילה (מבחינתי) עם קבוצות החוגים אליהם אני משתייכת. כל חוג פותח קבוצת ווטסאפ כדי לתקשר. כדי לא להיות מוטרדת כל שניה עם ההודעות שחברות החוג חשות שהן מוכרחות להעלות ולשתף את כולנו – אני משתיקה את צליליהן. יש לי צליל של דוא"ל, כך שכשזה מגיע – אני בודקת כבר גם את המתרחש בקבוצות, אם יש שם משהו מעניין. בדרך כלל אין.

I have WhatsApp. It is in a number other than my usual, the visible, and this is meant for my family. Friends can text me if necessary, I'd rather. They don't have my WhatsApp and whoever is not ok with that – I don't care, I'm not keeping her. The problem starts (as far as I'm concerned) with the groups of the classes I belong to. Each class starts a WhatsApp group in order to communicate. In order not to be bothered every second by the messages that members of the group feel that they must send and share with us all – I silence the sound. I have an e-mail tone, so when it comes – I also check what's happening in the groups, if there's something interesting there. Usually there is not.

Stamatis Spanoudakis – Thalassa

Σταμάτης Σπανουδάκης – θαλασσα

איני אוהבת ששולחים לי דברים שאין לי ענין בהם. אני בטוחה שכך כולנו, אבל לא כולנו גם עושים מעשה. במשפחה המתחשבת שלי יודעים, שאם רוצים לשתף אותי באיזה סרטון שרץ בסביבתם – זה צריך להיות ממש חשוב או משעשע במיוחד; אחרת, זה מיותר לי. אני ברת מזל והמשפחה שלי טובה אלי ואינה שולחת לי דברים סתם. אין כמו אנשים שמבינים אותך, מתחשבים וקשובים לך. כך צריכה משפחה להיות. עם חברות זה אחרת. לא אחת הסברתי וחזרתי ושניתי שאני לא סובלת ששולחים לי קשקושים. אין לי צורך ולא סבלנות לאלה. ישנן כאלה שמתחשבות בזולתן ומתאפקות מלשתף אותי בשטויות שלהן וישנן כאלה, שלא משנה כמה שאבקש מהן להמנע משלוח לי – הן מכתבות את כולן בקבוצה ולא אכפת להן שהן מרגיזות. אין לי בעיה לחסום אותן.

I don't like to be sent things I have not any interest in. I'm sure we all don't like that, but not all of us also take action. In my thoughtful family, they know that if they want to share with me a video that is running in their surrounding – it should be really important or amusing; otherwise, it is unnecessary for me. I am lucky and my family is good to me and does not send me junk. It's nice to have people who understand you, are considerate and attentive to you. That's how a family should be. With friends it is different. More than once I explained and repeated that I could not stand being sent junk. I have no need or patience for it. There are those who respect others and refrain from sharing their nonsense with me and there are those who, no matter how much I ask them to avoid sending me – they insist to share with all of us in a group and do not care that they are irritating. I have no problem blocking them.

אז כמה בהמות צריך כדי להרגיז אשה אחת? מספיקה בהמה אחת המרוכזת בעצמה ושלא אכפת לה מזולתה כדי להרגיז קבוצה שלמה.

So, how many beasts do you need to upset one woman? A single self-centred beast who does not care about others is enough to upset an entire group.

תשובות:

א.  רק אחת – השניה יכולה להשאר בדרך, אין בה צורך.

ב.  יותר מאחת – הראשונה מגיעה והאחרות כבר תסתדרנה מאחוריה.

ג.   למה בכלל צריך בהמות? לא עדיף להיות צמחוניות?

ד.  לדוד משה היתה חוה.

ה.  כל התשובות נכונות, אך עדיף לא בבת אחת.

Answers:

A.  Only one – the other may stay on its way, it's not needed.

B.  More than one – the first one arrives and the others will get along behind it.

C.  Why do we need animals anyway? Isn't it better to be vegetarian?

D.  Uncle Moshe had a cow (Old MacDonald Had A Farm).

E.  All of ze above, but it is better not all at once, ok?

Stamatis Spanoudakis – Full Concert

Σταμάτης Σπανουδάκης – Πλήρης Συναυλία

את לא חושבת You Don't Think

לורן וויינשטיין – אל תאמינו לכל מה שאתם חושבים

Lauren Weinstein – Don't Believe Everything You Think

המחשבה ניתנה לנו, לבנות ולבני האדם כדי להשתמש בה ולהבדילנו מן הבהמות שאינן מסוגלות לחשוב. למה זה לא קורה? באמת שאלה טובה, נכון?

The ability to think was given to us, wumans and humans, to use it in order to distinct us from the animals that can't think. Why doesn't it happen? Really a good question, right?

"מה את חושבת?" שואלת אותי בטלפון מכרה אותה לא שמעתי יובלות לגבי קטע פרוזה שכתבה ושלחה לי בדוא"ל.

"מה אני אמורה לחשוב?" אני משיבה לה בשאלה, כהרגלי כשאין לי מושג מה רוצים מחיי. פתחתי את הדוא"ל קודם לכן, אך מאחר והייתי עסוקה ולא היה לי זמן כדי לחשוב על זה – לא מיהרתי לענות לה. לה אצה הדרך.

"זה לא טוב?" היא מתחילה עם רגשי הנחיתות שלה. "ידעתי שהייתי צריכה לכתוב על נושא אחר."

"קודם כל, הקטע בסדר גמור", אני עונה כדי לעודד, כי הקטע באמת היה בסדר. "שנית, על מה את רוצה שאגיב? כי זה קטע ממש קצר ואת צריכה לפתח אותו יותר. פסקא קצרה זה לא מספיק. אני בטוחה שיש לך עוד הרבה מה לכתוב על הנושא."

"What do you think?" An acquaintance whom I have not heard in ages asks me about a piece of prose she has written and sent me to my email.

"What am I supposed to think?" I answer her with a question, as is my habit when I have no idea what people want from my life. I opened the email earlier, but since I was busy and did not have time to think about it – I did not hurry to answer her. She must have been impatient.

"It's not good?" She begins with her feelings of inferiority. "I knew I had to write about another subject."

"First of all, it's fine," I reply to cheer up, because the piece was really okay. "Second, what do you want me to comment on, because it's a really short segment and you need to develop it more. A short paragraph is not enough. I'm sure that you have a lot more to write about the subject."

Lauren DaigleHow Can It Be

"את לא חושבת שהנושא לא מעניין?" היא ממשיכה לדלות ממני את שאריות סבלנותי הפוקעת. אם יש משהו שאין לי כוח אליו, זה חוסר בטחון במה שאת עושה. אם את עושה משהו – עשי זאת עם כל הלב, עם כל הכשרון שיש לך. היי בטוחה בכשרון שלך, כי אם אין את בטוחה בזה – מה את עושה בתחום? לא חבל לבזבז זמן על דברים שאין לך תשוקה אליהם?

אני נוהגת לשתוק כשאני חושבת, אין לי את היכולת לפלוט מלים לאויר בשעה שאני מעכלת מצב או את מה שאומרים לי. היא מפרשת את שתיקתי כביקורת רעה. "טוב, אמחק את זה ואכתוב על משהו אחר", היא אומרת.

"Don't you think that the subject isn't interesting?" She continues to extract from me the remnants of my exhausted patience. If there's something I don't have the strength for, it's a lack of confidence in what you're doing. If you do something – do it with all your heart, with all the skill you have. Be sure of your talent, because if you're not sure about it – what are you doing in the field? Isn't it a shame to waste time on things you have no desire for?

I keep quiet when I'm thinking, I don't have the ability to emit words while I'm digesting a situation or what people are saying to me. She interprets my silence as bad criticism. "Well, I'll erase it and write about something else," she says.

במשפט אחד:

שמתי דאודורנט.

In one sentence:

I put the deodorant.

Lauren DaigleYou Say

שער הכניסה The Entry Gate

Guns N' Rosesלנקוש על שערי שמיים

Guns N' RosesKnockin' on Heaven's Door

כשהגעתי אל שער הכניסה, ידעתי שאצליח גם לטפס במדרגות ולהכנס הביתה.

When I reached the entry gate, I knew that I would also be able to climb the stairs and get into my apartment.

כנס נשים Women's Conference

כנס נשים Women's Conference

כנס נשים   Women's Conference

יש אנרגיה מיוחדת כשנשים מתכנסות יחד למען מטרה משותפת טובה.

There is special energy when women get together for a good common purpose.

ראש העיריה מברך The mayor greets

ראש העיריה מברך   The mayor greets

התכנסו הערב, כמאה נשים בעלות עסקים בחדרה, כדי לקדם את עסקינו בפורום מיוחד לנשים. הוזמנתי לצלם את הכנס והנה כמה מתוך 163 התמונות שהמצלמה שלי תקתקה. היה לי כיף!

We gathered this evening, about a hundred women who own businesses in Hadera, to promote our business in a special forum for women. I was invited to take photos at the conference and here are a few of the 163 pictures that my camera clicked. I had fun!

אורחת הערב – צופית גרנט – אשת התקשורת המצליחה מדברת על הצלחה והעצמה נשית The guest this evening – Tzufit Grant – the successful media woman talks about success and empowerment

אורחת הערב – צופית גרנט – אשת התקשורת המצליחה מדברת על הצלחה והעצמה נשית   The guest  this evening – Tzufit Grant – the successful media woman talks about success and empowerment of women

 

ילדים בתערוכה Children at the Exhibition

ביקור ילדי הגן בתערוכה The kindergarten children visit the exhibition

ביקור ילדי הגן בתערוכה   The kindergarten children visit the exhibition

ילדים בתערוכה זה דבר מדהים! אני אוהבת לראות את הסקרנות בעיניהם למראה המוצגים. הם לא עושים חשבון: מה שלא מעניין אותם – הם עוברים ממנו הלאה. מרתק!

Children at an exhibition is an amazing thing! I like to see the curiosity in their eyes at the sight of the exhibits. They act naturally: if something does not interest them – they simply move on. Fascinating!

ביקור ילדי הגן בתערוכה The kindergarten children visit the exhibition

ביקור ילדי הגן בתערוכה   The kindergarten children visit the exhibition

נפגשתי הבוקר בגלריה עם אמנית לשם צילומים עבור העמוד שלה באתר שאני מקימה לטובת התערוכה. זאת, כדי שיהיה לנו זכרון לאחר שהתערוכה תסתיים. עשיתי זאת גם לתערוכה הקודמת – "אישה מוזה". לא היה לנו הרבה זמן לצילומים, כי מיד התחילו להגיע אנשים. התערוכה בהחלט מושכת תשומת לב. ממש כשסיימתי לצלם אותה – הגיעו המבקרות הראשונות והתפנינו לעמוד לשרותן.

I met this morning at the gallery with an artist to take photographs for her page on the site I am building for the exhibition. This is so that we will have a memory after the exhibition ends. I did the same for the previous exhibition – "Woman Muse". We did not have much time to shoot, because people began to arrive immediately. The exhibition certainly attracts attention. As soon as I finished taking her photos, the first visitors arrived and we made ourselves available to be at their service.

ביקור ילדי הגן בתערוכה The kindergarten children visit the exhibition

ביקור ילדי הגן בתערוכה   The kindergarten children visit the exhibition

אחריהן הגיעו עוד כמה נשים בנפרד וגם חבורה של שש נשים מבית אבות. הייתי באמצע הסבר על היצירות שלי, כשרחש הלך והתקרב במעלה המדרגות, מה שהזכיר לי את ימי בבית הספר, ביציאה להפסקה. בכל ביקורי עד כה בתערוכות, לא נתקלתי בילדים המבקרים בהן, ודאי לא בילדי גן. אחרי שהחלפנו מבטי פליאה בינינו, ביקשתי סליחה מהחבורה ומיהרתי לעבר המדרגות כדי לבדוק אם שומעות אוזני נכונה או שדמיינתי. ואכן, נחיל חמוד עלה לקראתנו, מלווה בגננות. אי אפשר היה שלא לחייך מאוזן לאוזן למראה המלבב.

Then came a few more women and a group of six women from a nursing Home. I was in the middle of explaining my creations, when a noise neared from the stairs, which reminded me of my days at school, when exiting class for a break. In all my visits to exhibitions so far, I have never saw children who visited them, certainly not from kindergartens. After we exchanged glances of surprise, I excused myself to the group and hurried to the stairs to see if my ears were hearing right or I imagined. And indeed, a cute swarm went up toward us, accompanied by their teachers. It was impossible not to smile from ear to ear at the charming sight.

הילדים מתגודדים ליד היצירה של האמנית אולגה נחמקין The children are gathered near the work of the artist Olga Nehamkin

הילדים מתגודדים ליד היצירה של האמנית אולגה נחמקין   The children are gathered near the work of the artist Olga Nehamkin

ילדים אוהבים לגעת, לחוות, לשחק. היו בתערוכה כמה מוצגים איתם הם יכלו לשחק, אך הרוב לא ממש דיבר אליהם. היה ברור שהם יתגודדו סביב העבודה המדהימה של האמנית אולגה נחמקין, שיצרה פינגווינים חמודים וחיות חמודות אחרות מחומרים שהיא מיחזרה. היה כיף לראות את החיוכים על פני הילדים. הם אהבו גם את סוס העץ והמריצה שיצר האמן אברהם אלטרמן.

Children love to touch, to experience, to play. There were several exhibits in the exhibition with which they could play, but most did not really draw their attention. It was clear that they would gather around the amazing work of the artist Olga Nehamkin, who created cute penguins and other cute animals from materials she recycled. It was fun to see the smiles on the children's faces. They also liked the wooden horse and wheelbarrow created by the artist Avraham Alterman.

לא יכולתי להפסיק לחשוב שחבל שאין עורכים תערוכות מותאמות לילדים, בהן הם יוכלו לשחק עם המוצגים, לגעת בהם, לחוות אותם ולא לשמוע כל הזמן: "לא לגעת! רק להסתכל!" לא לגעת, רק להסתכל, ממש לא מתאים לילדים. זה מרחיק אותם מהתחום. איני יודעת כמה נהנו מהביקור היום וכמה התענו. חלק מהם, אלה שהיו מלווים באמותיהם שצילמו אותם עם המוצגים, ודאי יזכרו את הביקור אם התמונות תהיינה באלבום שלהם. אלה ששיחקו עם המוצגים, אולי נהנו. לגבי השאר – אין לי מושג. ישנם דברים שחשוב להנחיל בגיל צעיר. אמנות, גם אם זו נראית כבזבוז זמן אצל מי שקובע אצלנו את תוכנית הלימודים, היא דבר חשוב. זה מפתח את הנפש. זה מפתח את הדמיון. זה עושה רק טוב.

I could not stop thinking that it is a pity that there are no exhibitions fit for children, where they could play with the exhibits, touch them, experience them and not hear all the time: "Don't touch! Just look!" Don't touch, just look, isn't really applicable for children. This distances them from the area. I don't know how much they enjoyed their visit today and how much they felt tortured. Some of them, those who were accompanied by their mothers who took them with the exhibits, will probably remember the visit if the pictures will be in their album. Those who played with the exhibits, perhaps enjoyed. As for the rest, I have no idea. There are things that are important to instil at an early age. Art, even if it seems to be a waste of time in those who determine our curriculum, is important. It develops the mind. It develops the imagination. It only makes good.

פינגווינים במריצה Penguins in the wheelbarrow

פינגווינים במריצה   Penguins in the wheelbarrow

במשפט אחד:

ביקור הילדים עשה לי את היום!

In one sentence:

The children's visit at the exhibition made my day!