Category Archives: לחם ומים Bread & Water

לתכנן תוכניות Planning

Elvis Presley – Can't Help Falling In Love 

כבר נאמר שסוף מעשה במחשבה תחילה, שזה אומר שאם את רוצה להגיע לאנשהו – כדאי שתתכנני את הדברים. בכל גיל, גם בפרישה, כדאי ורצוי לתכנן מראש, אחרת הימים עוברים ללא תכלית, כפי שאמרה לי מאן דהיא: "מה זה משנה איזה יום היום, הרי כל יום דומה למשנהו".

It has been said that one should think before they act, meaning: if you wish to reach somewhere – you better plan ahead. At any age, including retirement, it's advised to plan ahead, otherwise the days just pass without purpose, as somebody said to me: "What does it matter which day it is today, as each day is the same as the others."

יחד עם הרצוי, ישנם דברים שאינך יכולה לתכנן מראש. לדוגמא: להתאהב…

Be that as it may, there are things you can't plan ahead. For example: to fall in love…

 

Juliana Chahayed – Can't Help Falling In Love

המכונה לא עובדת טוב The Machine doesn't Work Well

 

הרפתקה באוטובוס An adventure in the bus

הרפתקה באוטובוס An adventure in the bus

אני אוהבת לנסוע בתחבורה הציבורית, אם זה באוטובוס או ברכבת, בתקוה שהללו לא יזכו לביקור של טרוריסט כלשהו, בעיקר כשאני עליהם. יש לי עוד בשביל מה לחיות.

I like to use public transport, if it's a bus or a train, hopefully no terrorist would decide to pay them a visit, especially when I'm on board. I still have more to live for.

מזה שנים שיש לי רב קו ומעולם לא עלה על דעתי שהמכונה יכולה לטעות. חשבתי שמצמידות את הרב קו למכונה, לוקחות את הכרטיס שיוצא ממנה ובטוחות שהכל כשורה. עד היום. אני בודקת תמיד את היתרה המופיעה בכרטיס ומשוה אותה ליתרה הקודמת כדי לראות שאכן הורידו לי את הסכום הנכון ולא חייבו יותר מפעם אחת. בכל זאת אני פולניה וחשוב לי לדעת לאן הולכת כל אגורה שאני מוציאה.

For years that I have a prepaid bus card and it never occurred to me that the ticket machine can be wrong. I thought that you attach the card to the machine, take the ticket it outputs and you are sure that everything is fine. I always check the surplus that is showed in the ticket and compare it to the previous to see that the correct amount was subtracted and it wasn't charged more than once. After all, I come from frugal people and it is important for me to know where every penny that I spend goes.

עד היום הכל היה תקין. מעולם לא היתה טעות. היום עליתי על האוטובוס בחזרה מביקור אצל מכרה ו… הצמדתי את הרב קו למכונה, אמרתי לנהג "חדרה" והוא הקליד מה שהקליד, אך שום דבר לא קרה. המכונה עשתה עצמה אילמת ולא השמיעה קול, רק נורה אדומה נדלקה ואמרה שהכרטיס אינו מוטען. "איך לא מוטען?" התפלאתי באוזני הנהג, הרי הטענתיו לא מכבר והיתרה בכרטיס השמור אצלי מהנסיעה הקודמת בבוקר אומרת 37.20 ₪. הנהג לא ענה, רק העניק למכונה מספר מכות אזהרה, אך זו בשלה – התעקשה שהרב קו ריק. הוא החזיר לי את הרב קו שאחזיק עד שהוא מאתחל את המכונה.

Until today everything was fine. There was never any mistake. Today I went on the bus returning from paying a visit to an acquaintance and… I attached the bus card to the ticket machine, I said to the driver "Hadera", and he typed what he typed, but nothing happened. The machine pretended to be mute and didn't make any sound, only a red light was on and said that the card wasn't charged. "How it's not charged"? I expressed my surprise in the driver's ears, I did charge it not long ago and the surplus at the ticket I kept from the previous trip this morning says 37.20 ILS. The driver didn't answer, just gave the machine a few warning strokes, but it wasn't impressed – it insisted that my bus card is empty. He gave me back the card to hold it while he's restarts the machine.

דקות אחדות עברו והמכונה שבה לחיים. הנהג העביר שוב את הרב קו והפעם נענתה המכונה והוציאה את כרטיס הנסיעה עם היתרה. כהרגלי, בדקתי את ההפרשים ביתרה ומצאתי לתדהמתי שבמקום 28.70 ₪, מראה הכרטיס 20.20 ₪, כלומר: במקום 8.50 ₪, הורידו לי 17 ₪. מה, הכסף שלי צומח על העצים? כמובן שלא שתקתי והפניתי את תשומת לבו לענין. הלה לא התווכח איתי כלל, אלא לקח מיד את הרב קו מידי והקליד במכונה כדי שזו תחזיר לי את הגזילה. אחר, הושיט לי את הפלט עם התיקון.

A few minutes passed and the machine returned to life. The driver attached the card to the machine and this time it agreed to be nice and released the ticket with the surplus. As usual, I checked the differential in the surplus and I found to my surprise that instead of 28.70 ILS, the ticket shows 20.20 ILS, meaning: instead of 8.50 ILS, I was charged 17 ILS. What, does my money grow on trees? Of course I wasn't didn't hold my tongue and I turned his attention to the matter. He didn't argue with me at all, just took the card from my hand and typed in the machine in order that it will give me back the robbery. Then, he handed me the output with the correction, saying: "The machine doesn't work well."

The HolliesBus Stop

חוכא ואטלולא Laughingstock

Tears for FearsEverybody Wants to Rule the World

כל אחד חושב שהוא יודע את האמת הבלעדית יותר מכולם. זה בסדר. ישנם טפשים בלתי מזיקים. שיתבוססו בשטויותיהם. כשלוקחים את זה רחוק יותר, כשמנסים לכפות את האמת הבלעדית על הזולת, כאן כבר טמונה סכנה קיומית.

Everybody thinks they know the absolute truth more than anybody else. It's OK. There are harmless fools. Let them welter in their nonsense. When they take it further, when the try to force their absolute truth on others, there lies an existential danger.

Tears for FearsMad World

קריָן אחד ברדיו סיכם את המצב באמירה עצובה: "המצאה ישראלית – כל הדג מסריח, חוץ מהראש"…

A radio presenter summed up the situation with a sad remark: "An Israeli invention – the whole fish stinks, except of its head"…

ארוע 183 Event

ספסל ציבורי מיותם, זה מה שנשאר, האיש נעלם An orphaned public bench, that's what left, the person disappeared

ספסל ציבורי מיותם, זה מה שנשאר, האיש נעלם An orphaned public bench, that's what left, the person disappeared

יום ששי. השעה שתיים ושלושים אחר הצהרים. חם ונעים. אני שבה מן הקניות, שני סלים מלאים על כתפי העמוסות. יום ששי רגיל של קניות לשבת.

Friday. It's two thirty in the afternoon. It's hot and nice. I am back from my shopping, two full baskets on my loaded shoulders. Ordinary Friday of shopping for Shabbat.

Ralph McTell – Streets of London

על הספסל הציבורי מול ביתי יושב אדם זקן ומתעסק בכל מיני שקיות ובדים מסוגים שונים שסביבו, כולל על המדרכה. בקבוק פלסטיק עומד על קצה הספסל. אני מניחה שהלה התישב לנוח ואחר כך יאסוף את חפציו וימשיך בדרכו. שבת בפתח ותגיע בעוד מספר שעות.

An old man sits on the public bench in front of my building. He is occupied with all sorts of bags and fabrics of various types around him, including on the pavement. A plastic bottle stands on the edge of the bench. I assume that that person sat down to rest for a while and later he will collect his belongings and continue on his way. Shabbat will be here in a few hours.

Adele – Chasing Pavements

ערך החיים The Value of Life

Louis ArmstrongWhat a wonderful world

מהו ערך החיים? האם דין חיינו שלנו כדין חייו של הטרוריסט שבא לקטול לנו אותם? האם מותר לנו לחסלו גם אחרי שנוטרל כדי שלא יוכל להתאושש אי פעם ולחזור על מעשהו או שעלינו לחכות עד שיעמידוהו לדין אם בכלל?

What is the value of life? Is the same law applies on our lives as on the terrorist who comes to end ours? Are we allowed to eliminate that drek even after he was neutralized in order that he won't be able to ever recover and do it again, or we must wait until he will be prosecuted, if at all?

כמה שנאה !!! So Much Hatred

עדנה גורן גילה חסיד ועוזי רוזנבלט – צהובים

כל כך הרבה שנאה! איך אפשר לשנוא כך בימים שאמורים להיות דוגמא של חמלה, אהבה וקבלת הזולת? כרגיל אצל הדתיים הצבועים – אחד בפה ואחד בלב.

So much hatred! How can one hate so much in these days which should be an example for compassion, love and acceptance of the other? As usual with the hypocrite orthodox religious people – hypocritically, deceitfully.

Emily Eldredge – The Truth about Inner Demons

בעוד שבוע ויום, בי"א באב ה'תשע"ז (3.8.17 למניינם), יתקיים בירושלים בירתנו הנצחית מצעד הגאוה. לקראת המאורע המשמח, במקום להראות גדלות רוח, אומץ ובעיקר אחוות אחים ואחיות, קרי, לקיים את "ואהבת לרעך כמוךואהבת לרעך כמוך" כלשונה – בוחרים שונאי אחיהם שאינם כמותם ללבות את השנאה.

In a week and a day, on 3.8.17, the pride parade will march in Jerusalem. Our eternal capital. Towards the joyous occasion, instead of showing greatness of spirit, courage and mainly brotherhood and sisterhood, meaning fulfilling the commandment "love thy neighbour as thyself" as it is – those who hate their brothers who are not like them, choose to inflame hatred.

Stop Hating People

אני ממש לא צריכה שאלו יאהבו אותי, הקיום שלי אינו תלוי בדעתם וגישתם כלפי. אני מוותרת על הקשקוש הבלתי אפשרי הזה, אבל כשמאן דהוא מצהיר על "אהבת ישראל", אני מצפה בתמימותי לקיום ההצהרה הזו. חבל שאין היא מתקיימת. יכול היה להיות אחרת, לגמרי אחרת מבחינת אחדותנו והדבק שלנו כעם יהודי, בעיקר בארץ שלנו.

I really don't need these people to love me; my existence doesn't depend on their attitude towards me. I pass this impossible nonsense, but when someone declares that he "loves the people of Israel", I innocently expect the fulfilment of this announcement. It's a shame that it's not being practised as it should. It could be different, totally different in terms of our unity and what brings us together as Jewish nation, mainly in our country, Israel.

The Pretenders – Thin line between love and hate

 

במשפט אחד:

בואנה בהמוניכן למצעד בירושלים ונראה לכל שאנחנו פה, שוות בפני הכל.

In one sentence:

Come in your multitudes to the Jerusalem pride parade, and we'll show all that we are here, equal among equals.

 

להזיז תריס בשבת Moving Shutters on Saturday

Lorde – Liability [lyrics]

"רוצה לעשות אצלי את השבת?"

האמת, השאלה די הפתיעה אותי. ישר עלתה לי בראש הבדיחה השחוקה על הלסביות שמביאות את המובילים לפגישתן השניה. רק שבמקרה הזה היתה זו אמורה להיות פגישתנו הראשונה. מה, נגמרו בתי הקפה, שאלתי את עצמי עמוק בלבי.

"Wanna celebrate Shabbat with me?"

To be honest, her question took me by surprize, to say the least. Immediately the joke about the lesbians who bring the movers on their second date popped up in my mind. Only that in this case it was supposed to be our first date. What, the coffee shops are closed, I asked myself deep in my head.

 

דיברנו בסקייפ ביום שלישי. היתה שיחה נחמדה ומעניינת. שמתי וי על החלק הזה. אני הרי מחפשת אשת שיחה נעימה שאפשר יהיה להחליף איתה דברים מעניינים. היא אוהבת לרקוד, שזה חשוב מאוד. עוד וי. מי שאוהבת לרקוד, אוהבת להנות מחייה בכל המובנים. כן, גם סקס. וי וי וי!!!

We chatted on Skype on Tuesday. It was a nice and interesting chat. I ticked this part. I'm looking for a pleasant woman who likes to talk, with whom I would be able to exchange interesting chats. She likes to dance, which is very important. Another tick. Someone who likes to dance, lives to enjoy her life in all aspects. Yes, sex too. Tick tick tick!!!

Lorde – Green Light

אחר כך דיברנו ביום חמישי. שוב היתה שיחה מעניינת בה גילינו שטחי ענין משותפים נוספים. ואז, לפני שעמדנו לסגור את השיחה, חשבתי להזמין אותה לפגישה בבית קפה. בימי ששי אני נוהגת לאכול צהרים במסעדה לפני הקניות. חשבתי שאקדים ונשב לקפה משותף בסביבות אחת-עשרה, נתהה זו על קנקנה של זו במשך כשעה ואחר-כך נפרד לדרכנו – אני לקניותי והיא לעיסוקיה שלה. חשבתי שהפגישה הזו תאפשר לנו לעכלה במהלך השבת ואולי נפגש במוצאיה שוב בסקייפ כדי לבדוק לאן ממשיכות.

Then, we talked on Thursday. Again, it was an interesting conversation where we found more areas of mutual interests. Then, before we were about to end our chat, I thought to ask her for a date in a café. On Fridays I usually eat my launch in a restaurant before shopping. I thought that we would get together for a coffee around eleven, we'll examine each other's character for about an hour, and then we'll separate ways – me to my shopping and she to her tasks. I thought that this date would allow us to digest it during the Shabbat and perhaps on Saturday night we would meet again on Skype to see where are we going from there.

Tom OdellAnother Love [lyrics]

 

דת, מאמיניה ופוליטיקיה Religion, its Believers and its Politicians

ספר המתים הטיבטי: דרך החיים

The Tibetan Book of the Dead: A Way of Life


אין דבר שאני מתעבת יותר מאשר מאן דהוא הבטוח שהוא המציא את האמת ושהדרך שלו היא היחידה האפשרית ואין בִּלתה וכי על כל העולם ללכת בדרכו. משוגע, פנאט, קנאי דתי, שהורס כל חלקה טובה בעולם רק מפני שיש לו את הכוח לעשות כן.

There's nothing that I loathe more that somebody who is sure that he invented the truth, and his way is the only possible because there's none, and the whole world must follow him. A nutcase, extreme, religious fanatic, who destroys everything good in the world only because he has the power to do so.

 

ספר המתים הטיבטי: השחרור הגדול

The Tibetan Book of the Dead: The Great liberation

 

באותה מידה אני מתעברת את הפוליטיקאים המאפשרים להזויים הדתיים הללו לפעול ולכפות עלינו את אורח חייהם, במקום לאפשר לנו לחיות את חיינו בשקט ובשלוה כראות עינינו החילוניות.

Equally, I despise the politicians who allow the delusional religious dreks to act and impose their way of life on us, instead of letting us live our life quietly and peacefully as we, the secular, see fit.

 

מערה בשלג

Cave in the Snow

 

 

 

תחזוקה Maintenance

טאי צ'י וצ'י קונג עם תהל פורה

חיפשתי חוג טאי צ'י. אין בחדרה. למה שיהיה?

I was looking for a Tai Chi class. There is not in Hadera. Why should it be?

פעילות טאי צ'י לרוגע גופני ונפשי – תכנית "יחדו"

 

מה בנוגע What about

ישנם אנשים שאחרי שלא התראיתן במשך זמן רב, את פוגשת באקראי ויש לזה סיבה מן הסתם. השטויות של העידן החדש אומרות שלאנשים שאנו פוגשות יש תפקיד בחיינו. שיהיה…

There are people that after you haven't see for a long time, you meet at random, and it is for a reason so it seems. The nonsense of the New Age says that the people we meet have a purpose, a roll in our life. Whatever…

אחר צהרים נאה וחמים. ברחבת בית הספר התיכון הסמוך לביתי החליטה חבורת דוסלך למרר את שלוות הדיירים לרגל תחילת השבוע והרימה הופעה מחרישת אוזניים לגיוס תרומות לאיזו ישיבה שלא טרחתי לשנן את שמה. לא תכננתי מראש, אך הרעש הבלתי נסבל אינו תורם לעיכול ולפיכך החלטתי לצאת לסעוד את לבי מחוץ לאזור ההמולה.

A nice warm afternoon. A bunch of Dosalach (religious Jews) at the school grounds near where I live decided to turn the neighbourhood's peace to a miserable noise in honour of the beginning of the week. They put on a deafening show with loud horrible strident music to raise donations for a Yeshiva that I didn't bother to memorize its name. I didn't plan ahead, but since the unbearable noise doesn't contribute to one's digestion, I decided to go out and dine away from the ear-splitting zone.

הדרך למסעדה The route to the restaurant

הדרך למסעדה The route to the restaurant

אני פוסעת לי בנחת, מביטה כה וכה, מצלמת מדי פעם קטעים נבחרים מהדרך, מהרהרת באוכל הטעים המחכה לי במסעדה. בדרך כלל אני אוכלת אוכל צמחוני, אך פעם בשבוע-שבועיים, תלוי לפי החשק, אני טורפת בעל חיים עשוי היטב, שהיה עוף לפני כן, למען מאגר החלבון. הפעם, מועדות פני למסעדה הסינית. אני אוהבת את נתחי העוף ברוטב דבש בתוספת תפוחי אדמה מאודים, חצילים מטוגנים, אורז עם ירקות מוקפצים ורוטב טעים בצד.

I stroll leisurely, looking around, taking photos of my route from time to time, thinking about the tasty food that awaits for my in the restaurant. I usually eat vegetarian food, but once in a week or two, depend on what I fancy, I consume a very well done animal that previously was a chicken, in favour of my protein reservoir. This time, I was heading to the Chinese restaurant, I like their chicken slices in honey sauce with the side-dish of steamed potatoes, fried eggplants, rice with sautéed vegetables and a delicious sauce aside.

רחוב ראשי בחדרה Main street in Hadera

רחוב ראשי בחדרה Main street in Hadera

אני מרוכזת בצילום המכוניות הנעות ברחוב הלא ממש נקי (בלשון המעטה), כשלפתע אני קולטת בעדשת מצלמתי דמות מוכרת. מסתבר, שגם היא חשקה נפשה בארוחה סינית. יהיה נחמד לסעוד יחד. היא באה מצוידת בתשבץ ההגיון של סוף השבוע וכך יהיה לנו ענין לענות בו מלבד האוכל ונוכל להחליף מלים.

I am concentrating in taking photos of the cars in the dirty street, when suddenly I notice through the lens of my camera a familiar image. It seems that she too fancied Chinese meal. It would be nice to dine together. She is equipped with the last crossword puzzle, so we will have something to do except of eating.

בעודנו צועדות במרץ לכיוון המסעדה, אנו מבחינות במרחק-מה מולנו במכרה משותפת אותה לא פגשנו מזה זמן רב מאוד. שתינו מחליפות בינינו מבטים מופתעים ושפתותינו מתרחבות לחיוך מסביר פנים עת אנו קרבות אליה. האשה נראית כמרוכזת בתוך עצמה ואינה מבחינה בנו עד שאנו ניצבות ממש מולה. היא מחזירה לנו חיוך מהוסס.

While we are pacing briskly towards the restaurant, we notice in a distance ahead of us a mutual acquaintance whom we haven't met for a very long time. We exchange gazes between us and our lips widen to a welcoming smile while we get near her. The woman seems to be concentrated within herself and she doesn't notice us until we are standing directly in front of her. She hesitantly smiles back.

אני סוקרת אותה עמוקות. היא ממש לא נראית טוב. תמיד היתה רזה, אך עכשו היא ממש שדופה. מה עובר עליה, חשבתי בלבי. שוב החלפתי מבטים עם מכרה א'; הפעם, אלה היו מודאגים.

I take a good look at her. She doesn't look good. She was always skinny, but now she is very thin. What happened to her, I thought to myself. Again, me and the first acquaintance exchanged gazes; this time, they were worried.

רחוב ראשי לא נקי בחדרה Main dirty road in Hadera

רחוב ראשי לא נקי בחדרה Main dirty road in Hadera

"אנחנו הולכות לקניון לאכול", אומרת מכרה א' למכרה המשותפת, "רוצה לבוא איתנו?"

המכרה המשותפת מביטה בנו בשתיקה. אנחנו מחכות בסבלנות לתגובתה. בגילנו, שום דבר לא דחוף, יש לנו זמן.

"We are heading to the mall to dine", says the first acquaintance to our mutual one, "wanna join us?"

The mutual acquaintance silently stares at us. We wait to her respond patiently. At our age, nothing is urgent, we have time.

"מה?" שואלת מכרה א' שבטנה ודאי התחילה לקרקר.

"יש לי את הסנדוויץ' שלי", עונה המשותפת לבסוף, "אשב על הספסל ואוכל. לכנה לדרככן", היא משחררת אותנו.

"למה שלא תבואי איתנו ותאכלי את הסנדוויץ' שלך בחברתנו?" מנדנדת א'.

אוף! אני חושבת לעצמי, אך שותקת. כמה שאני לא סובלת שמנדנדים. אם היא רוצה לשבת לבדה על הספסל, שתשב. אולי לא בא לה לשהות בחברתנו?

המשותפת נראית כחוככת בדעתה. שוב אנו ממתינות בסבלנות, למרות שהאוכל כבר קורץ לנו נמרצות. "לא, תודה!" היא עונה לאחר זמן די ממושך. "אשאר פה, זה בסדר."

"Well?" Asks the first acquaintance whose stomach started growling.

"I have my own sandwich", the mutual answers finally, "I'll sit here on the bench and eat it. You go ahead", she releases us on our way.

"Why won't you come with us and have your sandwich with us?" Nagged the first acquaintance.

Ugh! I think to myself, but remain silent. I so hate when people nag. If she wants to sit on the bench herself, then let her. Perhaps she doesn't feel like hanging out with us?

The mutual seems like weighing her possibilities. Again we wait patiently, even though the food vigorously calls us. "No, thank you!" She answers after quite a long time. "I'll stay here, it's all right."

ארוחה סינית טעימה Delicious Chinese meal

ארוחה סינית טעימה Delicious Chinese meal