Category Archives: לחם ומים Bread & Water

ראי עקום Weird Mirror

Jefferson Airplane – White Rabbit

 

"כל מלה בסלע קיומנו", אמרה המלכה בציניות.

"האמת כבר לא נחשבת?" שאלה אליס בקול נעלב.

"האמת? איזו אמת?" נזפה בה המלכה.

"אבל… אבל… אבל…" ניסתה אליס להביע אומר.

"מה אבל-אבל-אבל? מה הקשקוש הזה?" נזפה בה המלכה שוב.

 

"Each word is so in the rock of our existence", said the queen cynically.

"The truth no longer counts?" Alice asked in an offended voice.

"The truth? What truth?" Scolded her the queen.

"But… But… But…" Alice tried to express herself.

"What but- but- but? What is this nonsense?" The queen scolded her again.

האדמה רעדה מתחת לרגליהן והן בקושי הצליחו לשמור על שיווי משקל, אך המלכה התעקשה לעמוד. אליס חשה שהיא עוד מעט ותקרוס, אך לא העזה לשבת, לא כשהמלכה עומדת. לא רק שאין זה מנומס, אלא ממש חצוף, ועלול לגרום למלכה להתעצבן. לא כדאי לעצבן את המלכה, ידעה אליס היטב. ראשים עלולים להתעופף. ראשים אינם ציפורים, חשבה אליס בלבה, אין זה מומלץ שאלו יתעופפו.

The earth moved under their feet and they hardly managed to keep their balance, but the Queen insisted on standing. Alice felt that she is going to collapse any second, but she didn't dare to sit, not while the Queen is standing. Not only it is impolite, but really cheeky, and might cause the Queen to get the needle. Alice knew very well that upsetting the Queen is not recommended. Heads might fly. Heads are not birds, Alice thought, it's not recommended they would fly.

"האמת של מה שקורה באמת", התנסחה אליס בזהירות.

"באמת?" לעגה לה המלכה. "אינך רצינית, נכון?" עיניה התיזו ניצוצות לכל עבר. אליס לא העיזה להישיר אליה את מבטה.

"איני רוצה להשמע חצופה…" פתחה אליס בהססנות נאום שהכינה מראש. היא לא היתה בטוחה עד כמה יכולה היא להרחיק לכת. בכל זאת, ראשה היה יקר לה מאוד.

"הממ…" השמיעה המלכה קול סתמי. ניכר היה שדעתה אינה ממוקדת באליס, בעיקר לא לדבריה. המלכה לא אהבה דברים כבדים. היא אהבה לרקוד (ולדרוך על רגלי סביבתה, בלשון המעטה), לתנות אהבים עם כל מי שמצא/ה חן בעיניה (אליס ברכה את האלה הגדולה על שלא מצאה חן בעיני המלכה משום שמי שראשו היה יקר לו לא העז לסרב למלכה), לצייר (היא לא היתה כל כך מוצלחת בזה), לקרוא סיפורים קצרים; שיחות כבדות שעממו אותה וגרמו לה לכאב ראש. ראשים עפו כשהמלכה חשה בראשה.

"The truth of what is really going on", Alice expressed her words cautiously.

"Really?" The Queen mocked her. "You are not serious, are you?" Her eyes splashed flashes all around. Alice didn't dare to look straight at her.

"I don't want to sound cheeky…" Alice started hesitantly a speech she prepared in advance. She wasn't sure how much far she can go. After all, she did cherish her head.

"Hmm…" The Queen hummed a vague sound. In was perfectly clear that her mind wasn't focused on Alice, especially not on what she had to say. The Queen didn't like heavy stuff. She liked to dance (and step on every feet nearby), making love to whom she fancied (Alice thanked the Mighty G-ddess for the Queen didn't fancy her, because whoever their head was dear to them, didn't dare to refuse the Queen), drawing (she wasn't much of a painter, to say the least), reading short stories (she couldn't deal with longer ones); heavy conversations were boring and caused her headaches. Heads flew when the Queen had headaches.

 

Alice In Wonderland Full Audio Book Online

 

 

Alice In Wonderland – full movie

שבחי ירושלים Praise Jerusalem

 גליקריה – שבחי ירושלים

Glykeria Γλυκερία – Praise Jerusalem

מכל הערים בעולם זו העיר הכי-הכי.

Of all the cities in the globe, Jerusalem is the most of everything.

שולי נתן – ירושלים של זהב

Shuli Natan – Jerusalem of Gold

אוי מנצ'סטר ! Oy Manchester

 

ריטה ומוש בן ארי – שיר המעלות

Rita & Mosh Ben Ari – Shir HaMa'a lot

הלכתי לישון די מאוחר אמש. הייתי עסוקה בצפיה בסדרה המעולה והסוחפת "בורגן" ואחריה פרשתי לישון. החדשות לא פרצו אלינו. איני נוהגת לבדוק את החדשות לפני השינה, כי בדרך אין אצלנו כאלה, לא בשידור חי ולא באחת בלילה. הלכתי לישון שלוה.

I went to sleep late last night. I was glued to the screen watching the excellent series "Borgen", and afterword I went straight to bed. The news didn't break to us. I don't have the habit of checking the news before going to bed, since we usually don't have them, no live and not at one o'clock in the night. I went to sleep peacefully.

Diwan Halev – Shir Lamaalot

נורא לקום בבוקר עם חדשות נוראיות כאלה. נורא להיווכח לדעת שרוב הנפגעים הם ילדים תמימים שכל "פשעם" היה לנכוח בקונצרט של אלילה שלהם. לבי-לבי עם הנפגעים ובני משפחותיהם ואני מקוה להחלמה מהירה של הפצועים, כולל אלו שחווים טראומה. נקוה שהטרור לא יכה שוב, אמן!

It is horrible to wake up in the morning to such horrifying news. It is awful to realize that most of the victims are innocent children that all their "crime" was to attend a concert of their idol. My heart goes out to the casualties and their families, and I hope they will have a speedy recovery, including those who are traumatised. Let's hope that the terror won't strike again, Amen!

Eric Clapton – Tears in Heaven

לחתוך את המתים Shniting the Dead

Downton Abbey – All ITV Trailers

אין על סדרות הדרמה והמתח האנגליות, ממש אין עליהן. לטעמי, הן מושלמות.

There's nothing like the English television drama and police crime and espionage series, they are really the best. I find them perfect.

Line of Duty – trailer

יום העצמאות ה'תשע"ז 69th Independence Day

דגל יום העצמאות וכדורי שוקולד1

קשה הקטע הזה, המעבר החד בין ה"יזכור" לחגיגות העצמאות, אבל התרגלנו ואנחנו עושות את זה משום שהחיים צריכים להמשיך.

It's hard this sharp move from Yzckor to the celebration of our independence, but we got used to it and we do it because life has to go on.

דגל יום העצמאות ומרשמלו1

ונזכור את כולם We Remember Them All

לזכרם For their memory

נרות לזכר הנופלים Candles for the memory of the fallen

בית הקברות הומה ממבקרים. כמדי שנה, גם אני פוקדת את המקום בתאריך הזה.

The cemetery is crowded with visitors. Like each year, I visit this place on this day.

בין זכרון לזכרון From Memory to Memory

להקת חיל האויר – היה לי חבר היה לי אח

בין זכרון הנספים בשואה על מזבח לאומיותם, לזכרון חיילנו שחרפו נפשם על מזבח המולדת, אנו עוברים ימים לא קלים. מתום חגיגות המימונה ועד התחלת החגיגות לעצמאותנו, אנו נעים בזהירות בין גלי העצב, היגון והכאב.

From the commemorating day for the Jews that were murdered in the holocaust due to their nationality, to the commemorating day for our soldiers who lost their lives for our homeland, we go through difficult days. From the end of the Mimouna celebrations to the beginning of celebrating our independence day, we move cautiously between the waves of sadness, grief and pain.

israel-flag

הערב, בדיוק בשעה 20, נתכנס כולנו לשתי דקות דומיה כדי לכבד את זכרם הקדוש של חיילינו שנפלו על הגנתנו. שתי דקות של קונצנזוס ואחדוּת, בהן אין מחלוקות פוליטיות והכל עומדים דום ודומם. אין פלוגתא באשר לכבוד המגיע להם.

This evening, exactly at eight pm, all of us will get together in two minutes of silence in order to commemorate the holy memory of our soldiers who died while defending us. Two minutes of consensus and unity, where there isn't political disputes, and everybody stands in attention and in silence. There's no quarrel about the honour they deserve.

העמידה דום למשמע הצפירה כה טבועה בנו מגיל כה צעיר, עד כי אנחנו עושים זאת לא רק בפומבי, אלא גם בין כותלי בתינו, גם בהיותנו בגפנו, עת אף אחד אינו רואה אותנו. אנחנו מכבדים את זכרם. ימי הזכרון – הן זה של השואה והן של חללי צה"ל ופעולות האיבה – מאחדים אותנו כעם, כי במותם הם אפשרו לנו להקים את מדינתנו ולחיות לבטח, כי הם אלה המגֵנים עלינו.

The standing in attention to the siren is so engraved in us since childhood, until we do it not only in public, but also in our homes, between our private walls also when we are alone, where nobody can see us. We respect their memory. These two commemorating days – both the holocaust and the IDF fallen soldiers (and those who were murdered by hostile actions) – unite us as a nation, since by their death they allowed us to establish our homeland and live safely, as they are the ones who defend us.

חוה אלברשטיין – החיטה צומחת שוב


הערה כואבת:

יש אנשים עם לב של אבן. חבל שחברי כנסת מסוימים ובזויים לא השכילו לשים מחסום לפיהם כשצריך היה ובחרו לבזות את עצמם בצורה כל כך מבישה. וראש הממשלה, האפס החלול הזה, שמזכיר ומתהדר בכל הזדמנות, ובעיקר כשלא צריך, שהוא אח שכול, דוקא שם מחסום לפיו, הוא לא פצה פה ולא צפצף כדי להעיף את הבזויים משם ומחיינו בכלל. אלה אינם מיצגים את החברה הישראלית, בשום פנים ואופן לא!

 A Painful Comment:

There are people with a heart made of stone. It's a shame that certain Knesset members dreks, worthy of contempt, didn't shut their sewage mouth and chose to shame themselves in such a despicable way. And the prime minister, that hollow zero, who constantly reminds that he is a bereaved brother, especially when it's not called for, didn't emit a sound in order to throw these dreks away from there and out of our lives completely. They don't represent the Israeli society, no way!

קישורים כואבים:

מופע אימים של חברי כנסת שהתעמתו עם הורים שכולים

לאה גולדין לרה"מ: "הפכת אותנו לאויב העם", 19.4.17

האפס, העומד בראש הממשלה, אינו מגן על ההורים השכולים

חמאה מלוחה Salted Butter

חמאה מלוחה תנובה salted butter Tnuva

לא אני צילמתי, כי אין להשיג I didn't take this photo since this can't be found

היתה פעם מחלבה ישראלית שהוקמה באהבה ועם חזון ומבוססת על עבודה עברית. היה היתה. עכשו זו אינה ישראלית יותר, משום שהיא נמכרה לסינים ב-2015 ומאז אין למצוא בחנויות חמאה מלוחה. מדהים עד כדי אבסורד איך במדינת ההיי-טק אין חמאה מלוחה.

Once upon a time there was an Israeli dairy that was established with love and vision, based on Hebrew labour. Once there was. Now it's not an Israeli company anymore, since it was sold to the Chinese in 2015, and there is no salted butter in the shops ever since. It's amazing up to absurd how there's no salted butter in the hi-tech nation.

אפשר לחשוב שחמאה מלוחה היא מותרות, ממש כמו הקוטג' 3% שגם הוא נעלם מן המדפים יחד עם עוד מוצרים שכרגע לא בא לי למנותם. זה קרה רק כי מאן דהוא החליט על כך, אולי משום שאין הם רווחיים לו.

One might think that salted butter is luxury, like the 3% cottage cheese which also disappeared from the shelves along with more products which I'm not in the mood to detail right now. It happened only because somebody decided not to produce them anymore, perhaps they aren’t profitable for them.

האמת, ממש לא אכפת לי מתנובה, כי אני לא קונה את המוצרים שלהם מאז הענין הנורא עם הסיליקון, שבמקום לסגור אותם לאלתר, נתנו להם קנס מגוחך, למרות הנזק הבריאותי שהשימוש בכימיקל הזה גורם. בחלב ובביצים הרי איני נוגעת, ואת הקוטג' שצרכתי קניתי מתוצרת "טרה". בזמן האחרון, מצאתי שהקוטג' הזה מקולקל כבר במקרר בסופר. כן, אני פותחת לבדוק, כמו אחרות כמוני, כדי לא להגיע הביתה ולגלות שזה התקלקל בחמש דקות שזה שהה בדרך, מחוץ למקרר.

To be honest, I really don't care about Tnuva, as I don't by any of their products since the horrible fiasco with the silicon, that instead of closing them immediately, the got a ridiculous fine, despite the health damage that chemical can cause. I don't touch milk or eggs, and I used to buy cottage cheese produced by "Tara". Lately, I found out that their cottage cheese has gone off at the dairy fridge in the supermarket. Yes, like others I do open to check it to make sure that when I get home I won't find out that is went off during the five minutes it stayed out of the fridge on my way home.

מה שמדהים, זה ש"טרה" אינה מיצרת חמאה מלוחה, כלומר: אין תחרות. לתשומת לבו של השר "החברתי" וחבר מרעים שמרעים איתנו ללא הרף.

It's pretty amazing that "Tara" doesn't produce salted butter, meaning: there is no competition. For the attention of the "social" minister and his associates who cause us so much trouble non stop.

תאטרון אורנה פורת – שיר העבודה והמלאכה

לזכור? לשכוח? Remember? Forget?

The Brothers FourTry to Remember

הם הולכים ומתמעטים, נשמטים מאיתנו כמעט מדי יום. עוד מעט לא יהיה עם מי לתקשר כדי לחלץ עדות חשובה מיד ראשונה של מה היה שם, שלא לדבר על איך היו החיים שלהם בילדותם, בנערותם, בהתבגרותם. מה נעשה, אם בכלל, כדי לתעד את קיומם? עוד מעט ואף אחד שחוה את התופת על בשרו לא יהיה עוד עימנו.

They are decreasing, they are slipping away almost every day. Soon, there won't be anyone to interact with in order to rescue important first hand evidence about what happened there, not to mention evidence about how as their life in the childhood, adolescence, adulthood. What is being done, if at all, in order to document their existence? In a short while, nobody who experienced hell on their own flesh won't be with us anymore.

Eleni VitaliAsma Asmaton

המספרים הסטטיסטיים שיש למשרדי הממשלה מגוונים ומוזרים. באחת התוכניות שמעתי שמספר ניצולי השואה החיים בקרבנו הוא 256,000 ובאחרת – נקבו במספר המשוער של 180,000 נפש (הניסוח היה: "כ-180,000"). מה זה, איך יכול להיות שאף אחד אינו יודע במדויק?

The statistics the ministries of the government are diverse and weird. I heard on one of the programs that the number of holocaust survivors who are living among us is 256,000, and on another – they said it's approximately 180,000 (the phrase was: "about 180,000"). I wonder how come nobody knows the exact number, I really do!

Josh GrobanTry to Remember

בהתחלה, אחרי השחרור ובמשך שנים רבות אחרי כן, הם לא היו מסוגלים לדבר על מה שעברו. המוח אינו מסוגל לעכל מאורעות כאלו והיה גם הצורך הטבעי לבנות חיים חדשים. ילדיהם, הדור השני לשואה, חוו על בשרם את התוצאות, גם אם זה לא היה בצורה גלויה או מודעת. פשוט ינקת, יחד עם חלב אמך, את הנוראות שזו חוותה. זה נכנס לנו ל-DNA ונשאר טבוע עמוק בנו.

At the beginning, after they got released and for many years later, they couldn't speak about what they went through. The mind can't digest this kind of events, and they had the natural need to build a new life. Their children. The second generation of the holocaust, experienced the consequences first-hand, even if it wasn't visibly or consciously. With our mother's milk, while being breast fed, we just received the horrible experience she went through. It got into our DNA and stayed imprinted in us.

Maria Farantouri – Asma Asmaton


כעם, עלינו לשמר את זכרונותיהם, את מורשתם, את החוליות החסרות שהושמדו. אנחנו חייבים זאת לעצמנו ובעיקר להם.

As a nation, we must preserve their memories, their legacy, the missing links that were destroyed. We owe it to ourselves, and mainly to them.

מצוה ביום A Mitzvah per Day

Ed SheeranSupermarket Flowers

בתור לקופאית בסופרמרקט, אני תמיד מביטה בעומדים אחרי לבדוק אם יש להם פחות מצרכים ממני כדי לתת להם את תורי. ככה זה כשיש לך זמן ואין לך לאן למהר. החיים יפים.

At the queue to the checkout person in the supermarket, I always watch the people standing behind me to check if they have fewer groceries than me in order to give them my place. That's how it goes when one has time and there's nowhere to hurry too. Life is beautiful.

Mickey Mouse Mother and Child go to Shopping

 

היא הצטרפה אל התור שלי, בידה שקית ניילון עם מספר קטן של מצרכים בתוכה. אני בוחנת את הכבודה ונראה לי שמגיע לה לעבור לפני. "פאז'אלסטה", אני מאירה לה פנים ומחוה לה בידי.

היא מביטה בי במבט חודר (הן תמיד מביטות בי ככה…) ומחליטה לחייך אלי. "זה בסדר", היא עונה לי במבטא צרפתי ממיס (ואני חשבתי שהיא רוסיה…), "יש לי זמן."

"אוקיי", אני אומרת בנימוס.

"גם לך אין הרבה", היא מוסיפה.

She joined at my queue, a plastic bag with a few groceries in her hand. I examine her luggage and it seems that she deserves to go before me. "Pazalsta" (пожалуйста), I am being nice and gesture with my hand.

She stares at me with a deep gaze (they always gaze at me that way…) and decides to smile at me. "It's OK", she answers with a melting French accent (and I thought she was Russian…), "I have time."

"OK", I say politely.

"You don't have many groceries yourself", she adds.

Kids Shopping – Supermarket

 

"אני מקפידה לעשות לפחות מצוה אחת ביום", אני מסבירה לה את פשר נדיבותי.

"זה בסדר", היא שונה, "העיקר הכוונה. היתה לך כוונה טובה, אבל אני לא ממהרת, כך שזה נחשב לך כאילו עשית את המצוה."

כאילו זה לא כמו שעושים, אני רוצה להגיד לה, אבל למה לי להתווכח עם אשה שנראית נחמדה כל כך? אני מנידה בראשי להסכמה שקטה.

"I try to do at least one Mitzvah per day", I explain to her the meaning of my generosity.

"It's OK", she repeats, "the intention matters. You had a good intention, but I am in no rush, therefore it is considered as if you did the Mitzvah."

As if isn't like when it's actually done, I want to say to her, but why should I argue with such a nice lady? I nod with my head in a silent approval.

Baby Panda's Supermarket