Category Archives: לחם ומים Bread & Water

הדג לא נכנע The Fish did not Submit

ארוחת בוקר בטיפאני

Breakfast at Tiffany's

בדרך כלל איני אוהבת לאכול בעלי חיים מאז שמעתי מישהי תוהה מדוע עליה להכניס אל קיבתה את הכעס והחרדה של החיה המומתת.

I do not usually like to eat animals since I heard someone wonder why she should put into her stomach the anger and anxiety of the dying animal.

יחד עם זאת, גובר עלי יצרי מדי פעם, כשהגוף מורה לי שעלי לאכול כדי לשרוד ואני יוצאת אל המסעדה וטורפת כבדים או עוף. איני מסוגלת לבשל אותם בעצמי ואני מעדיפה אותם מוכנים בלי לקחת חלק בתהליך הלא נעים לי.

However, I am overcome by my instincts every now and then, when my body tells me that I must eat to survive. So, I go out to the restaurant and devour liver or chicken. I cannot bring myself to cook them myself and I prefer them ready without taking part in the unpleasant process of cooking.

היא קראה לי אליה לארוחת ערב שהבטיחה כי תכין לי במו ידיה. מאחר שזו הפעם הראשונה שלי אצלה, לא היה סיפק בידינו לעדכן זו את זו מה אנחנו אוהבות לאכול. היא לא שאלה ואני הנחתי לה להפתיעני. טעות גדולה!!!

She invited me over to her place for dinner, which she promised she would prepare for me with her own hands. Since this is my first time at hers, we have not been able to update each other what we like to eat. She did not ask and I let her surprise me. Big mistake!!!

פולנים, ימח שמכם ! People of Poland, Damn You

תמנע בראואר – העיירה בוערת

Timna Brauer & Elias Meiri Ensemble – Undzer Shtetl brennt

הסערה שככה לקראת אחר הצהרים, הגשם פסק ויכולתי אפילו לפתוח חלון לרווחה כדי להכניס פנימה אויר צח.

The storm had subsided in the afternoon, the rain had stopped and I could even open a window wide to let in fresh air.

השמש היתה קרה ולא הצליחה לחמם בכוחות עצמה את המים בדוד. ברדיו דיברו על הסערה החדשה שעוברת עלינו בדמות הפולנים הארורים עם החוק החדש שלהם לגבי השואה. חשבתי על אמי זצ"ל, איך שנאה אותם שנאת מוות על מה שעשו לה ולמשפחתה בשואה. בפעמים הספורות שהזכירה אותם, כינתה אותם "פאַרשאָלטענע פולאקן" (פולנים ארורים).

The sun was cold and could not heat the water in the boiler by itself. On the radio they talked about the new storm that was going on over us in the form of the cursed Poles with their new law regarding the Holocaust. I thought of my mother, of blessed memory, how she hated them with all her soul for what they had done to her and her family during the Holocaust. On the few occasions she mentioned them, she called them "Farsholtene Polakn" (cursed Poles).

 

שריפה אחים שריפה – עס ברענט

Es Brent (Yiddish: It's burning)

ואתמול, לכבוד יום הזכרון הבינלאומי לשואה, הם באו עם חוק בזוי ומבזה. פולנים ארורים, ימח שמכם וזכרכם לעד!

And yesterday, in honour of the International Holocaust Remembrance Day, they came up with a despicable and humiliating law. Bloody Poles, your name and your memory will be damned forever!

 

קישור:

חוק בפולין: מאסר למי שיאשים את הפולנים בשואהאתר ynet

Link:

Is new Polish law an attempt to whitewash its citizens’ roles in the Holocaust? The Times of Israel

 

זה אכיל It's Edible

 

הודעה שהועברה בקבוצתנו: היי הורים יקרים, אני מכינה שתיל מתוק לט"ו בשבט. אשמח אם תעבירו בקבוצות. תודה רבה!

Message sent to our group: Hi dear parents, I am preparing a sweet sapling for Tu Bishvat. I would be happy if you pass this in your groups. Thank you!

שתיל מתוק לט"ו בשבט A sweet sapling for Tu Bishvat

שתיל מתוק לט"ו בשבט A sweet sapling for Tu Bishvat

אני מביטה בשתיל החמוד ומדמיינת היכן להציבו ואת אחיו מסוגים שונים (אם יש כאלה) שאקנה. חוצמזה, חשבתי לעצמי שזו יכולה להיות מתנה נחמדה למשפחה ולחברות שלי לכבוד ט"ו בשבט. משום שלא צורפו פרטים נוספים, אני שולחת שאלה: שוּ? מה זה אומר? זה למכירה?

I look at the cute plant and imagine where to put it and the different kinds of brothers I'll buy. Because no further details have been attached, I send a question: Shu? What it means? Is it for sale?

אני מקבלת תשובה מיידית: כן, אמא מכיתה של בתי מכינה וזה אכיל.

I get an immediate answer: Yes, a mother from my daughter's class prepares and it's edible.

אכיל? אני שואלת את עצמי ואת היקום. איך עציץ יכול להיות אכיל, גם אם זה זעיר. אולי זה יגדל והפירות יהיו אכילים, אני חושבת לעצמי. אני נזכרת באמי, איך זו היתה מעודדת אותי לטעום ממאכל חדש: "מען קען זיך נישט פארסאמען". באידיש: "אי אפשר לחטוף הרעלה מזה" או בעברית מדוברת: "זה אכיל ולא רעיל". 

I send my enthusiasm: it's lovely! how much does it cost? You should also add contact details so that we can buy from her. I remember my mother, how she would encourage me to taste a new food: "Men Ken zich nisht farsamen". In Yiddish: "You can't get poisoned from it" or in spoken Hebrew: "It's edible and not poisonous."

אני שולחת את התלהבותי: זה מקסים! כמה עולה? היה רצוי גם להוסיף פרטי התקשרות אליה כדי שנוכל לקנות ממנה.

Edible? I ask myself and the universe. How a flowerpot can be edible, even if it is tiny. Maybe it will grow and the fruit will be edible, I think to myself. 

אחרי התכתבויות הלוך ושוב, הגענו לתאור הבא:

קאפקייק שוקולד ג'נה (אורגני), פרורי ביסקוויט וסוכריות, הגזע עשוי מגלילית. אפשר פרוה וחלבי. המחיר: 10 ₪ ליחידה, מינימום הזמנה: 20 יחידות.

After corresponding back and forth, we reached the following description:

Cupcake Jenine chocolate, biscuit crumbs and candies, the stem is made of roll. Parve or milky. Cost: 10 NIS per unit, minimum order: 20 units.

בהחלט מתאים מאוד לשמח משפחה, חברים ובעיקר ילדים בט"ו בשבט הבא עלינו לטובה ביום רביעי הבא, 31.1.18. מומלץ להזדרז ולהזמין עד יום ששי הקרוב. טלפון להזמנות: 0256331554

Definitely suitable for making your family, friends, and especially children happy on Tu Bishvat, which occurs next Wednesday, 31.1.18. I recommend that you hurry up and order until this Friday. Phone number for orders: 0256331554

 

אתן מוזמנות לגלוש אל עמוד הפייסבוק של סאלי, לשים לייק ולשמח אותה ואת עצמכן.

You are invited to go to Sally's Facebook page, to make her happy and yourself.

מה עם השקית ? What's with the bag

פחים מטונפים ברחוב שלי Dirty garbage bins in my street

פחים מטונפים ברחוב שלי Dirty garbage bins in my street

ירדתי הבוקר עם שקית האשפה כדי להשליכה לפח. בכל פעם שאני מגיעה לזה, איני יכולה שלא להתפלא שוב ושוב על הטינופת.

I went down this morning with the garbage bag to throw in the trash. Every time I get there, I can't help but marvel again and again about the filth.

החלטתי לצלם את הפחים המטונפים כדי להעלותם לבלוג. הנחתי את שקית האשפה בצד ולפני ששלפתי את הסלולר מכיסי כדי לצלם, העפתי מבט מסביב כדי להתמקם במטרה למצוא זוית צילום מתאימה. לפני שאני מצלמת, כהכנה לצילום, אני בוחנת קודם את השטח. במרחק-מה, במעלה הרחוב, הבחנתי במכונית מאטה את נסיעתה. הייתי בטוחה שהנוהג/ת בה מחפש/ת מקום חניה. החזרתי את מבטי לעבר האוביקט שהתעתדתי לצלם, צעדתי מספר צעדים קדימה, כמה אחורה, בוחנת אותו מכמה זויות.

I decided to photograph the filthy trash bins in order to post them on this blog. I put the garbage bag aside and before pulling the cellular out of my pocket to take the photos, I glanced around to settle in with the purpose to find a suitable shot angle. Before I take pictures, as preparation for the photography, I examine the area first. At a short distance up the street, I noticed a car slowing down. I was sure the driver was looking for a parking space. I looked back at the object I was about to photograph, took a few steps forward, a few steps back, examining it from several angles.

הייתי בגבי אל הכביש, כשהמכונית, שחשבתי שנהגה מחפשת חניה, עצרה לידי. הסתובבתי וחייכתי אל הנהגת במחשבה שהלה מבקשת הנחיות למצוא איזושהי כתובת. בזמן הארוע, לא חשבתי על שזה מוזר שבימינו המודרניים של אפליקציית הניווט ווייז, מישהי תטרח לשאול לכתובת. רק עכשו, בזמן כתיבת הרשומה, זה עלה על דעתי. אני כנראה תקועה עדיין בתקופה שלי, כשניווטנו על סמך הנחיות מעוברי אורח.

I was with my back to the road, when the car, which I thought was looking for a parking space, stopped next to me. I turned and smiled at the driver with the thought that she was asking directions for some address. At the time of the event, I did not think it was strange that in our modern days of the GPS navigation software Waze, someone would bother to ask the address. Only now, at the time of writing this post, it occurred to me. I must have been stuck in my time, when we used to navigate based on instructions from passers-by.

פחים מטונפים ברחוב שלי, מבט מקרוב Dirty garbage bins in my street, a closer look

פחים מטונפים ברחוב שלי, מבט מקרוב Dirty garbage bins in my street, a closer look

 

 

יום המורה Teachers' Day

 

סיכון מחושב (הסרט עם מישל פייפר הנפלאה)

Dangerous Minds (the movie with marvellous Michelle Pfeiffer)

האמת? עדיף היה לשפר את תנאי המורות ולהצמיד את שכרן לזה של חברי הכנסת מאשר לציין את היום הזה שאין בו כלום למענן.

To be honest, it would have been much better to improve the teachers' conditions and link their salaries on the Knesset members' than to mark this day which has nothing in it for them.

צפיתי בימי חיי במספר סרטים העוסקים במורות ומורים שתארו את החיים הקשים למדי של אלה המקריבים את עצמם על מזבח ההוראה למרות שלא קיבלו את התנאים וההערכה לה היו ראויים. כמי שעברה את מערכת החינוך בעצמה, כמי שחותה את מערכת החינוך באמצעות ילדיה וכמי שלא מעט מחברותיה ובני/בנות משפחתה מורות ומורים המה, ראיתי ואני רואה גם בהווה מקרוב את השחיקה, את כפיוּת-הטובה, את ההקרבה ושאר הבעיות שבאות עם המקצוע הזה.

I have watched a number of movies about teachers and teachers in my lifetime. These movies described the rather difficult life of those who sacrificed themselves on the altar of teaching even though they did not receive the conditions and respect they deserved. As somebody who has passed the education system herself, as somebody who experienced the education system through her children, and as somebody that quite a few of her friends and family members are teachers, is saw and still see the exhaustion, the worn out, the ungratefulness, the sacrifice and other problems that come with this profession.

בתקופת ילדותי, מקצוע המורה היה מכובד ביותר (אין לי מושג לגבי השכר) ופעמים רבות אפשר היה לשמוע בבתים רבים: "אבל המורה אמר/ה!" הן מצד הילדים והן מצד ההורים כדי לשכנע בצדקת הדובר/ת. זה עבד, בהחלט עבד. עם השנים, נסו מורים רבים מן המערכת, בעיקר בגלל תנאי שכר לא מספקים, והותירו את המקצוע לנשים. וכידוע, נשים אפשר הרי לנצל גם בתנאי השכר. נשים הלכו ללמוד הוראה בעיקר משום החופשות שחפפו לאלה של ילדיהן. איני מתכוונת להרצות כאן על מה שהיה, כי אלה מים מבוזבזים והרי אנו בפתחה של שנת בצורת נוספת, אז חבל על כל טיפה. מה שחשוב הוא, ומן הסתם גם לא יקרה עם הממשלה המטומטמת שיש לנו, לעשות שידוד מערכות מלא ועמוק כדי לשנות את המערכת מן היסוד.

During my childhood, the teacher's profession was very respectable (I have no idea about the salary) and many times you could hear in many households: "But the teacher said!" Both on the part of the children and on the part of the parents, in order to convince the rightness of the speaker. It worked, definitely worked. Over the years, many teachers have fled from the system, mainly because of insufficient salary conditions, leaving the profession to women. As we know, women can also be exploited with their wage conditions. Women went to teaching school mainly because of vacations that overlapped with those of their children's. I do not intend to lecture here on what happened, because these are wasted water, and we are at the beginning of another drought year, so it's a waste of every drop. What is important, and probably will not happen with the dumb government we have, is to make a complete and deep system rewrite in order to fundamentally change the system.

חפירה מעמיקה:

הדימוי הכללי של המורים בקולנוע האמריקאי – "הפוליטיקה של אוטופיה" – דמות המורה האידיאלי בקולנוע ההוליוודי (מאמר מאת דגנית בורובסקי)

בגלל שקל אחד Because of One Shekel

 

מה תעשנה בשביל אגורה? What would you do for one Agora?

מה תעשנה בשביל אגורה ? What would you do for one Agora

מה הייתן עושות כדי לחסוך שקל אחד? האם הייתן טורחות בשל אגורה?

What would you do to save one shekel? Would you bother for a penny?

התיישנות Statute of Limitations

 Janis Joplin – Little Girl Blue

נבצר מבינתי (כידוע, אני מאותגרת) איך אפשר להחיל את חוק ההתיישנות על עברות מין.

It's beyond my comprehension (it's a known fact that I'm challenged) how can the Statute of Limitations be applied to sexual offences.

שמעתי ברדיו דעה משפטית מפי עורכת דין שטענה שיש להגביל את הזמן בו ניתן להגיש תלונות נגד עברייני מין, משום שאחרי זמן מסוים אי אפשר להביא ראיות מספיקות לבניית תיק, כלומר: אין תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום.

I heard on the radio a legal opinion from a layer who claimed that the time to file complaints against sex offenders should be limited, because after a certain time it's not possible to bring enough evidence to build a case, meaning: there is no sufficient evidentiary basis for filing an indictment.

אז מה? להניח לזה? לאפשר לעברייני המין הנתעבים לעשות את שלהם ולהתחמק מעונש?

So what should be? Let it go? To allow the despicable sex offenders to harm people and avoid punishment?

 

חגיגת הקניות הגדולה Big Shopping Celebration

Barter – Trading

הגם אתן אינכן מבינות על מה הרעש ועל מה המהומה? כי אני ממש לא.

Do you understand what the noise and the turmoil is all about? Because I really do not.

A Story About Spending Wisely

עשרים ושתיים שנים רעות Twenty Two Bad Years

סצנת פתיחה: "רבין במילותיו שלו"

Opening scene: "Rabin in his own words"

אותה מוצאי שבת, אותן שעות, עשרים ושתיים שנים רעות אחרי.

The same Saturday Night, the same hours, twenty two bad years later.

אי אפשר שלא לתהות: "הרצחת וגם ירשת?"

One cannot help wondering: "Did you murder and inherit?"

 

יצחק רבין – חייל בצבא השלום [1995]

Yitzhak Rabin – A Soldier in the Peace Army [1995]

תם שעון הקיץ Summer Clock is Over

לילה בשבע בערב בחדרה Night at 7 o'clock in Hadera

לילה בשבע בערב בחדרה Night at 7 o'clock in Hadera

אם יש משהו מטומטם, זה שעון החורף והזזת הזמן לאחור. במקום שיהיה לנו יותר אור בערב, יש לנו יותר חושך אחר הצהרים. טמטום, פשוט טמטום.

If there is something stupid, it is the winter clock and shifting the time back. Instead of having more light in the evening, we have more dark in the afternoon. stupidity is not a word, it's an understatement.

 

לילה בגן המייסדים בחדרה, שבע בערב Night at Gan Hameyasdim in Hadera, 7 o'clock

לילה בגן המייסדים בחדרה, שבע בערב Night at Gan Hameyasdim in Hadera, 7 o'clock