ארכיון קטגוריה: לסביות Lesbianism

עוד יום Another Day

פול מקרטניעוד יום

Paul McCartneyAnother Day

 

נחמד לפקוח עיניים אל בוקר מאיר במדינה שלי, במיטה שלי, גם אם היא אינה לצדי.

It's nice to open my eyes to a bright morning in my country, in my bed, even if she is not beside me.

 

הביטלסכל אהבתי

The BeatlesAll My Loving

 

 

 

 

חריף Spicy

ספייס גירלס – ויוה לנצח

Spice GirlsViva Forever

אני אוהבת לבשל, במיוחד בשבילה. ישנה רק בעיה אחת: היא אוהבת חריף, אני ממש לא.

I like to cook, especially for her. There is only one problem: she loves spicy, I don't.

קליף ריצ'ארד ואיליין פייג' – געגועים בלילות

Cliff Richard & Elaine PaigeMiss you nights

 

פרוסת לחם A Piece of Bread

ארוחת בוקר טעימה A delicious breakfast

ארוחת בוקר טעימה A delicious breakfast

בתור פולניה, לעולם לא תמצאנה אותי זורקת אוכל. לעולם. אני תמיד קונה את כמות האוכל המתאימה לי כדי שלא אצטרך לזרוק. שום דבר אינו מרקיב אצלי, הכל נאכל מבעוד מועד.

As a Polish woman (meaning: I am an economical person), you will never find me throwing away food. Not ever. I always buy the right amount food for me so I don't have to throw anything away. None of my ingredients gets rotten, everything is eaten in time.

משום שאני גרה בעיר, אין לי צורך לאגור כפי שנהגתי בקציר, שם אין חנויות ויש צורך לרדת מן ההר לכפר קרע או לפרדס חנה כדי לערוך קניות. למותר לציין שזה באוטובוס או במכונית הפרטית, מה שאין לי צורך במקום מגורי הנוכחי. הכל נגיש, הכל קרוב, זמין. חבל רק שאין לנו פה חנויות מזון הפתוחות בשבת, לא מסעדות, לא בתי קפה, אך זה כבר נושא אחר.

Because I live in the city, I don't need to stoke up like I did in Katzir, where there are no shops and you have to get down from the mountain to Kafr Kara or Pardes Hanna for shopping. It goes without saying that you do it by a bus or by a private car, which I do not need in my current place of residence. Everything is accessible, everything is close by, available. It's a shame that we don't have food shops open here on Shabbat, not restaurants, not cafés, but that's another story.

כפר קרע Kafr Kara

כפר קרע Kafr Kara

בדרך כלל יש לי מספיק אוכל בבית, אך מדי כמה חודשים, כשאיני מתכננת נכון ומצטברים לי יותר מדי עיסוקים, אני מוצאת את עצמי פתאום בלי אוכל. כך היה השבוע. בדרך כלל, אחרי אימון בניית העצם של יום ראשון, אני נוהגת לחצות את הכביש אל הקניון שממול לסטודיו, לסעוד את לבי בארוחה סינית טעימה ולהצטייד במצרכים הנחוצים לי מיידית שאינם סובלים דיחוי עד הקניה השבועית ביום רביעי.

I usually have enough food at home, but every few months, when I'm not planning well and getting too busy, I suddenly find myself without food. That was the case this week. Usually, after Sunday's bone-building practice, I go across the street to the mall opposite the studio, dine a delicious Chinese meal, and stock up with the necessities I need immediately, which can't be delayed until my weekly shopping on Wednesday.

היה לי מרק טעים ביום ראשון השבוע, שנשאר משבת, כך שלא היה טעם לאכול בחוץ. גם לא הייתי זקוקה למצרכים באופן מיידי ויכולתי לדחות את הקניה ליום שלישי, אחרי החוג לריקוד והמסעדה, כמובן. לאכול ארוחת ערב אחרי החוג הגעתי, אך לא לקניות. מישהי הזמינה אותי לסעוד בצותא ושמחתי להענות לה. לאחר הארוחה, המשכנו לדברים אחרים, כך שהקניות נשכחו ממני לחלוטין.

I had a delicious soup on Sunday, which was left over from Shabbat, so there was no point in eating out. I also didn't need immediately any supplies and I could postpone the shopping for Tuesday, after my dance class and the restaurant, of course. I got to eat dinner after my class, but not shopping. Somebody invited me to dinner and I was happy to go. After the meal, we went on to other things, so I completely forgot the shopping.

למחרת, ביום רביעי חגגו לי יומולדת, כך שממש לא היה לי זמן לערוך קניות וביום חמישי הייתי בייביסיטר לנכדים ושוב לא מצאתי זמן לזה. אכן, שבוע עמוס עבר עלי, עמוס מן הרגיל אצלי. בדרך כלל, החיים שלי לא צפופים כלל ומתנהלים בנחת ובמתינות. עדיין, שום דבר לא היה דחוף לי וביום ששי, אתמול, לא היה צפוי לי שום ארוע, כך שתכננתי לצאת לארוחת צהרים במסעדה ולאחריה – לקניות סוף-סוף, כי נגמרו לי כל המצרכים לגמרי.

The day after, on Wednesday I had my birthday, so I really didn't have time to shop and on Thursday I was a babysitting my grandchildren and again I couldn't find time for my shopping. Indeed, it was a busy week, eventful than usual. Usually, my life is not crowded at all, and flows calmly and moderately. Still, nothing was urgent to me, and on Friday, yesterday, I was not expected to have any event, so I planned to go to lunch in a restaurant and then – finally shopping at last, because I had run out completely of everything.

מעבר חציה Crosswalk

מעבר חציה Crosswalk

יצאתי מביתי שמחה וטובת-לב, שלא לומר רעבה מאוד וצעדתי לכיוון מתחם הקניות, מרחק של כ-20 דקות צעידה. לצעוד זה בריא, זה מחזק את השרירים ומגביר את התאבון. בצומת הראשונה, עמדתי לפני מעבר החציה, מביטה שמאלה וימינה לבדוק שהכביש פנוי ואז שוב שמאלה. המכונית שבאה, עצרה בנחת לפני מעבר החציה, הנהגת מחוה לי בחינניות להתקרב אליה. זיהיתי אותה מיד – זו האשה איתה סעדתי ביום שלישי. נכנסתי אל המכונית וזו עקרה ממקומה.

I left my home happy and thrilled, not to say very hungry, and walked towards the shopping complex, about 20 minutes' walk. Pacing is healthy, it strengthens the muscles and increases appetite. At the first intersection, I stood before the crosswalk, looking left and right to check that the road was clear and then left again. The car the approached, stopped in front of the crosswalk, the driver motioned gracefully to approach her. I recognized her immediately – that was the woman I had dined with on Tuesday. I got into the car and it started moving.

"מה נִשְׁ?" שאלה הנהגת. לא היינו בקשר מאז יום שלישי. שתינו היינו עסוקות.

"חוץ מהעובדה שאני גוועת ברעב, נִשְׁ מצוין אצלי. איך אצלך?" החזרתי את הכדור למגרש שלה.

היא שלחה אלי מבט ארוך, בוחן. "את לא נראית מישהי שאוכלת הרבה", קבעה. "יחסית למישהי שרעבה כל הזמן", הסבירה.

"א' איני רעבה כל הזמן ו-ב' לא ברור לי לפי מה קבעת את זה", התרסתי. היא בכלל לא מכירה אותי, איך היא מעיזה להסיק מסקנות חפוזות לגבי? בסדר, היה לנו מפגש ללילה, זה לא אומר שהיא כבר יכולה להכיר אותי. אין שק של מלח בינינו, גם לא שקיק ואפילו לא ממלחה.

"How's things?" The driver asked. We haven't been in touch since Tuesday. We were both busy.

"Apart from the fact that I am starving, I'm fine. How are you?" I threw the ball back in her court.

She gave me a long onceover gaze. "You don't look like someone who eats a lot," she determined. "Relative to someone who is hungry all the time," she explained.

"I'm not hungry all the time and I have no idea what made you decide that," I defied. She does not know me at all, how dare she jump into such hasty conclusions about me? Okay, we had one night together, that does not mean she already knows me. There is no sack of salt between us, not even a saccule or even a salt shaker.

"לאן מועדות פנייך?" היא שינתה את הנושא לשמחתי.

"למתחם", עניתי. "קודם לאכול ואחר כך לקניות." כדי למנוע הערות נוספות חסרות בסיס ממנה, נמנעתי מלהוסיף שאין לי כלום בבית. לא היה לי כוח לשמוע את שבודאי היה לה להשמיע וגם לא להסביר איך נקלעתי למצב הזה.

"תרצי שאצטרף אלייך?" שאלה.

"למה לא?" עניתי בשאלה (כידוע, אני הרי יהודיה כשרה…) וחשבתי לעצמי שעדיף לא לסעוד בגפי. בסך הכל היה לי נחמד איתה ביום שלישי.

"Where are you heading?" I was happy that she changed the subject.

"To the shopping compound," I replied. "First to eat and then to shop." To prevent further unfounded comments from her, I avoided adding that I had nothing to eat at home. I didn't have the strength to hear what she must have had to say, and I wasn't in the mood to explain how I got into this situation.

"Would you like me to join you?" She asked.

"Why not?" I answered with a question (it's known that I'm a kosher Jew…) and I thought to myself that it was better not to eat alone. Anyway, I did have a nice time with her on Tuesday.

הנייד שלה צילצל. "אמא", שמעתי מישהי, מן הסתם בתהּ, פונה אליה. "אני מתנצלת על העיתוי, אך אולי תוכלי לקחת אלייך את איתַי ויפית לשעתיים? הבייביסיטר דפקה לנו ברז. את יכולה?"

"אין בעיה", ענתה הנהגת ללא היסוס, "אני מגיעה תוך 10 דקות." היא ניתקה את השיחה ופנתה אלי. "מה דעתך לסעוד איתנו? יהיה נחמד. הם ממש מקסימים."

"אני בטוחה שהם מקסימים והייתי שמחה לסעוד איתכם, אך הבעיה היא הקניות. לא אוכל לדחותן, כי אין לי שום דבר בבית ובעוד שעתיים יסגרו את החנויות. לא מתאים לי לצום בשבת."

"תוכלי לערוך את הקניות שלך אצלי", היא חייכה אלי, קורצת. "מה את צריכה?"

"למעשה, לא הרבה – בעיקר, ירקות: כמה עגבניות, מלפפונים, פלפל ירוק, גמבה, בצל, תפוחי אדמה. בעיקר כדי לעבור את השבת. אוכל להשלים את השאר ביום ראשון."

"אין בעיה – יהיה לי לתת לך."

"תודה רבה", הסכמתי.

Her cell phone rang. "Mom", I heard someone, probably her daughter, say. "I apologize for the timing, but maybe you can take Itay and Yafit for two hours? The babysitter stood us up.

"No problem", replied the driver without hesitation. "I'll be there in 10 minutes." She hung up and turned to me. "How about dining with us, it'll be nice, they're really lovely."

"I'm sure they're lovely and I'd love to have dinner with you, but the problem is shopping, I can't put them off because I have nothing in the house and in two hours the shops will be closed.

"You can do your shopping with me", she smiled at me, winking. "What do you need?"

"In fact, not much – mainly vegetables: a few tomatoes, cucumbers, green pepper, red sweet pepper, onions, potatoes. Mainly to pass the Shabbat. I can complete the rest on Sunday."

"No problem – I have enough to give you."

"Thank you", I agreed.

******

היה כיף לבלות עם נכדיה. ואיתה. בערב, כשחזרתי לביתי, הכנתי לעצמי סלט מהירקות שהיא נתנה לי. כשבאתי להוציא שתי פרוסות לחם מהמקרר, גיליתי לתדהמתי שאין לי אפילו פרור למרוח עליו גבינת קוטג'. הייתי בטוחה שיש לי ככר שלמה. אין לי מושג איך לא שמתי לב שגם זה נגמר לי.

It was fun to spend time with her grandchildren. And with her. In the evening, when I got home, I made myself a salad from the vegetables she gave me. When I went to get two slices of bread out of the fridge, I discovered to my amazement that I didn't have even a crumb to spread cottage cheese on. I was sure I had a whole loaf. I have no idea how I didn't notice that I ran out of that too.

חרף ולמרות Despite and in Spite

 

ברברה וז'ורז' מוסטקי – הגבירה בחום

Barbara et Georges Moustaki – La Dame Brune

חרף התנגדותה ולמרות הפרצופים שעשתה לי, החלטתי ובחרתי ללכת בדרכי. לאף אחת אין זכות וגם לא יכולת לשלוט עלי.

Despite her objection and in spite of the faces she had done to me, I decided and chose to follow in my footsteps. No one has the right or the ability to control me.

 

Chimène Badi – Ma Liberté

בנדנה Bandanna

Molang – The Bandanna

"למה אינך שמה לך בנדנה?" היא מלטפת לי את השיער. "כך לא יכנסו לך השערות לעיניים ויהיה לך נוח יותר." אני נרתעת ממנה. איני אוהבת שנשים זרות נוגעות בי, גם לא בשיער.

"Why don't you tie a bandanna?" She strokes my hair. "That way your hair will not get into your eyes and you'll be more comfortable." I recoil from her. I don't like strangers touching me, not even women and not even my hair.

"בואי הנה, לאן את הולכת?" היא מתקרצצת עלי.

אוף! אני חושבת לעצמי. עוד נודניקית שיהיה לי קשה לנער מעלי. באתי לחוג כדי לרקוד, לא למצוא מישהי.

"Come here, where are you going?" She leeches on me.

Ugh! I think to myself. Another nuisance that would be hard for me to shake off. I came here to to dance, not to find anyone.

 

מזוית עיני אני מבחינה במדריכה שלנו הצועדת לכיוון המכשיר שמפיק את המוזיקה ולפני שהנודניקית תשתלט עלי, אני זזה במהירות אחורה, תרה אחר מישהי להזמינה לרקוד איתי. היה שוה.

From the corner of my eye I notice our guide walking toward the music device to start our dancing class, and before the nuisance takes over me, I quickly move backwards, looking for someone to invite her to dance with me. It was worth it.

Ben Gonsioroski – Yellow Bandana

כבר לא Not Anymore

ניל סדקה – צחוק בגשם

Neil SedakaLaughter in the Rain

הטלפון הזה היה מוזר. זה מסוג הטלפונים שאת כל-כך מתפללת לקבל, אך כשהם מגיעים, אינך יודעת מה לעשות איתם, עם עצמך, עם המתקשרת.

This phone call was strange. It's the kind of phone calls you pray so much for, but when they arrive, you don't know what to do with them, with yourself, or with the caller.

"שרון!?" היא קובעת-שואלת בקולה הנמרץ, פרי של שרות צבאי ממושך ואני מזדקפת מיד ועוברת לדום. דחף עז כמעט מכריח אותי לקום מכסאי כדי לעמוד. כך היה תמיד. יש לה קול מדרבן שאי אפשר לסרב לו.

"Sharon!?" She determines-asks in her energetic voice, the fruit of a long army service. I straighten up immediately and am going to attention. A strong impulse almost forces me to get up from my chair to stand up. That was always the case. She has an accelerating voice that you cannot confront.

"טעות במספר", אני אומרת, סוגרת את הטלפון וממהרת לחסום את מספרה.

אינני מתרגשת ממנה, כבר לא.

"Wrong number", I say, closing the phone and quickly blocking her number.

I'm not excited by her, not anymore.

Daryl HallMe & Mrs. Jones

צאת השבת Shabbat Went Out

בי ג'יז – יותר מאשר אשה

Bee GeesMore than a Woman

איני יודעת איך היתה השבת שלה. שלי היתה רגועה ושלוה. עד צאת השבת, כשהחדשות הגיעו.

I do not know how her Sabbath was. Mine was relaxed and peaceful. Until the end of the Sabbath, when the news came.

חברה משותפת, שגם איתה לא היה לי קשר מזה עידן ועידנים, שלחה לי דוא"ל לבשר לי את הבשורה. אני עדיין בשוק.

A mutual friend, with whom I had not had any connection for ages, sent me an email to tell me the news. I'm still in shock.

"ידעת שהיא במצב קשה", עניתי לה, "ולא מצאת לנכון לידע אותי קודם, כדי שאתפלל לשלומה?"

"אני יודעת שאת לא מהמתפללות", השיבה לי הצדקת, "אז לא חשבתי שיש טעם להטרידך בזה."

"You knew that she was in a bad situation", I replied, "and you didn't find it necessary to inform me before, so that I would pray for her?"

"I know you're not a praying person", the righteous woman replied, "so I didn't think there was any point in bothering you about it."

לא מצאתי לנכון להטיף לה מוסר בשעה קשה זו ולנזוף בה על שהסיקה מסקנה מוטעית לגבי, שאינה מכירה אותי כלל. מה שכן, לא יכולתי להבין למה לא בישרה לי מיד כשזה נודע לה ולמה חיכתה עד עכשו. "שאבין", אני מקשה, "חיכית יממה שלמה כדי לבשר לי?"

I did not find it right to preach her at this difficult time and rebuke her for making the mistaken conclusion, and that she didn't know me at all. What I did not understand was why she didn't tell me right away when she found out and why she waited until now. "I'd like to understand", I ask, "have you waited an entire day to tell me?"

"חיכיתי עד שהשבת תצא", ענתה הנשמה הטובה. "לא ידעתי איך תקבלי את הידיעה הזו. לא רציתי שתהיה לך שבת עצובה".

אכן צדיקה…

"I waited until Shabbat came out", answered the good soul. "I didn't know how you would accept this news, I didn't want you to have a sad Shabbat."

Indeed, a truly righteous…

ענין של שליטה A Matter of Control

Dance Club – Muestra Julio 2017 – Bachata Same Gender

 

היא הזמינה אותי לחוג הריקוד שלה. "בואי", אמרה, "יהיה כיף, כולנו רק נשים שם." אני אוהבת לרקוד, אז הלכתי.

She invited me to her dance class. "Come", she said, "it'll be fun, we're all only women there." I love to dance, so I went.

מעולם לא רקדתי עם אשה זרה לפני כן. רקדתי עם מספר נשים איתן יצאתי, אותן הכרתי קודם לכן, אך תמיד זה היה בפרטיות של בתינו, מעולם לא בפומבי. איני יודעת איך לרקוד בפומבי עם אשה. זה לא משהו שאת עושה בחתונות, בעיקר לא משפחתיות, גם אם באת עם בת זוג.

I never danced with a strange woman before. I danced with several women I had dated, whom I had known previously, but it was always in the privacy of our homes, never in public. I do not know how to dance in public with a woman. It's not something you do at weddings, especially not at family weddings, even if you come with a female partner.

Laura Cosoi & Adriela Morar – Tango

היא עמדה לידי ואני בקושי נשמתי. הקצב של המוזיקה היה מדהים, אי אפשר היה שלא לנוע לפיו, אך לא העזתי ליזום. היא הושיטה לי את ידה ואני זרמתי איתה.

She stood next to me and I could barely breathe. The rhythm of the music was amazing, it was impossible to stand still, but I did not dare to initiate. She held out her hand and I flowed along with her.

רוך Tenderness

אוטיס רדינג – אהבתיך יותר מדי זמן

Otis ReddingI've Been Loving You Too Long

 

הסתובבתי ברחוב, מתבוננת בחלונות הראוה של החנויות הריקות, מחפשת אותך.

I walked around the street, observing at the windows of the empty shops, looking for you.

זה היה פעם הרחוב "שלנו", בו היינו נוהגות להלך בנחת, מציצות בסחורות המוצעות לנו, "קונות" בעיניים. את היית מומחית לזה. מבחינתי, זה היה בזבוז זמן ולא הייתי עושה את זה בגפי, אבל היה לי כיף להתלוות אלייך.

It was once our "our" street, where we used to walk leisurely, peering at the goods offered to us, "buying" with our eyes. You were an expert on that. For me, it was a waste of time and I would not do it alone, but I had a lot of fun accompanying you.

כשהיית רואה משהו שמצא חן בעינייך, היית נכנסת לאמביציה לקנות את זה במחיר הכי נמוך שיש. היית אלופה במיקוח. היית עושה זאת ברוך, בנחת, בכאילו אדישות, אך עם מחשבה צלולה וחדורת מטרה. למוכר/ת לא היה סיכוי נגדך.

When you saw something you liked, you'd go into an ambition of buying it at the lowest price there is. You were a bargaining champion. You would do it tenderly, calmly, as if indifferent, but with a lucid, purposeful thought. The seller had no chance against you.

השנים חלפו והרחוב השתנה לבלי הכר כמעט. רוב החנויות שזכרתי, אינן ובמקומן נפתחו חדשות. במקרה נקלעתי לכאן. היתה לי פגישה עם לקוחה בנוגע לפרויקט חדש ועד שלא ירדתי מן האוטובוס בתחנה ליד בית הקפה בו הייתי אמורה לפגוש אותה – לא חשבתי עלינו.

The years passed and the street changed almost beyond recognition. Most of the shops I remembered are gone and were replaced by new ones. I came here by chance. I had a meeting with a client about a new project and until I got off the bus at the station near the cafe where I was supposed to meet her – I didn't think about us.

מתגעגעת אל הרוך שבך.

I miss the tenderness in you.

טינה טרנר – אהבתיך יותר מדי זמן

Tina Turner – I've Been Loving You Too Long

חיבוק A Hug

פט שופ בויס ודאסטי ספרינגפילד – מה עשיתי שזה מגיע לי?

Pet Shop Boys & Dusty SpringfieldWhat Have I Done to Deserve This?

ירדתי מהאוטובוס בתחנה, כפי שנדברנו. היא עמדה שם, מבטה עלי, ממתינה לי.

I got off the bus at the station, as we planned. She stood there, staring at me, waiting for me.

התיק על כתפי, פסעתי לקראתה, מחייכת.

"אפשר לקבל חיבוק?" היא שאלה.

הבטתי בה בתמהון. חיבוק? מאין זה צץ? הפעם האחרונה בה התראינו, היתה לפני חמש שנים, עת ביקרה אותי בביתי. היה זה ביקור חטוף, שעד היום לא ברורה לי תכליתו. מבחינתה, לא מבחינתי.

The bag on my shoulder, I walked toward her, smiling.

"Can I get a hug?" She asked.

I looked at her in amazement. A hug? Where did it come from? The last time we saw each other was five years ago, when she visited me in my house. It was a quick visit, which I do not know its purpose to this day. For her, not for me.

אז, הזמנתי אותה לבקר אצלי כדי לבשל לה ארוחת צהרים וכדי לתהות על קנקנה. בתקופה ההיא עדיין לא הבנתי שהכרות היא תהליך וכי יש להכין את הקרקע ולא סתם לקפוץ למים (במקרה ההוא – למיטה) בלי לבדוק קודם מי מולך; אולי היא נגדך?

Then, I invited her to visit me in order to cook lunch for her. At that time, I still did not understand that acquaintanceship is a process and that the soil should be prepared and not just jump into the water (in that case – to bed) without first checking who was in front of you; maybe she's against you?