ארכיון קטגוריה: לסביות Lesbianism

לא ידעתי שאת לסבית I Didn't Know You Were a Lesbian

פיטר סארסטדט – לאן את הולכת יקירתי

Peter SarstedtWhere Do You Go to My Lovely

צעדיה היו איטיים. היא לא מיהרה לשום מקום. גם אני לא.

Her steps were slow. She was in no hurry. Me neither.

יש גיל, בו את יודעת שאין כבר לאן ולמה למהר. את יכולה להתנהל לך בנחת, בשפי, בלי כל לחץ וקשקושים. את יכולה לעשות מה שבראש שלך ואף אחד לא יגיד לך אחרת. גם אם יגיד – את מתעלמת. יש כזה גיל כיפי בו את נהנית ממה שהחיים חילקו לך.

There's an age, when you know there's no hurry and nowhere to go to. You can be calm and relaxed, without any pressure or clatter. You can do what's on your mind and no one will tell you otherwise. Even if somebody says – you ignore. There is such a fun age in which you enjoy what life has given you.

ביאטריס ואני בפיאצה. מוצגת שם תערוכת רחוב מעניינת והלכנו לראות מה יש בה. המוצגים מדהימים. נהנינו מאוד לחזות בהם. התישבנו בנחת על אחד הספסלים, מלקקות גלידה. אני, כרגיל, עם שוקולד בשלושה טעמים (מריר, מוקה וקפה) והיא עם גלידת פירות. מדי פעם, אנחנו מתחלפות בגביעים ומלקקות זו את גלידתה של זולתה. נחמד לגוון.

Béatrice and I in the piazza. An interesting street exhibit is presented there and we went to see what is in it. The exhibits are amazing. We enjoyed watching them. We sat comfortably on a bench in the, licking ice cream. I, as usual, have it with chocolate in three flavours (bitter, mocha and coffee), and she has a fruit ice cream. From time to time, we change the cups and lick each other's ice cream. Nice to diversify.

מיסטר בִּין – גלידה

Mr. Bean – Ice Cream

מישהי מהקורס בו השתתפתי, עברה לידנו. היינו עסוקות בשלנו ולא שמנו לב. זה מסוג התחושות שאת חשה אך לא ממש. המוח קולט, אך אינו מעבד את המידע, אלא בדיעבד. הבחנתי בה רק אחרי שבמקרה הרמתי את ראשי מעיניה המקסימות של ביאטריס, בתוכן הייתי שקועה כל-כולי. היא עמדה במרחק-מה, שולחת אלינו מבטים משתאים. העיניים שלנו הצטלבו, אך זה היה במצב של יכולת להתנכר למה שהן ראו. בשבריר שניה יכולתי להחליט אם להמשיך להביט בה ולהראות שאני מכירה בקיומה או להניח לעיני להמשיך לשוטט סביב, כאילו שלא הבחנתי בה.

Someone from the class I was attending to, passed by. We were busy with our own joy and did not notice her. It's the kind of feelings that you sense but not really. The brain takes in, but does not process the information, except in hindsight. I noticed her only after I had raised my head from Béatrice's charming eyes, where I was absorbed into. She stood at a distance, sending astonished gazes at us. Our eyes met, but it was in a state of the ability to ignore what they saw. In a fraction of a second, I could decide whether to keep looking at her and show that I recognized her existence, or let my eyes continue to wander around, as if I had not noticed her.

היא שבה על עקבותיה והתקדמה לכיווננו. כבר לא יכולתי להתעלם מקיומה. חייכתי אליה והיא החזירה לי חיוך. "שלום", בֵּרַכתי אותה, "מה שלומך?"

"שלומך?" ענתה לי בשאלה תוך שהיא מביטה בי, אחר בביאטריס ולבסוף שבה להביט בי. "אחותך?" שאלה, מרימה את גבות עיניה בתהייה.

"איך אחותי?" שאלתי אותה. "אנחנו נראות לך דומות?" איך דומות, אני מחייכת אל ביאטריס, זו כהת-עור מאוד ואני לבנה כסיד.

ההיא מתבוננת בנו במבט ארוך, חוקר, מכווצת את פניה במחוה של 'לא יודעת' ושותקת במשך שניות ארוכות. "לא אחותך?"

"לא, זו בת הזוג שלי, מה נראה לך?" אני עונה באדישות. אני הרי בגיל שממש לא אכפת לי כבר מה יחשבו עלי. אני חיה את חיי בהתאם לרצוני, לא בהתאם לדעת אף אחד/ת אחר/ת.

זעזוע נרשם על פניה, אך היא ממהרת להתעשת ולסדר את הבעתה לניטרלית. "לא ידעתי שאת לסבית", אמרה.

אמרה. שיהיה. "גם אני לא", עניתי, "גם אני לא."

She retraced her steps and moved toward us. I could no longer ignore her existence. I smiled at her and she smiled back at me. "Hello," I greeted her, "how are you?"

"How are you?" She answered me with a question as she looked at me, then at Béatrice and then looked back at me. "Your sister?" She asked, raising her eyebrows in wonder.

"How is she my sister?" I asked her. "Do we look alike to you?" How do we look alike, I smile at Béatrice, she's very dark and I'm white as chalk.

She looks at us with a long, inquiring look, pursing her face with a gesture of "I don't know", and pauses for some long seconds. "Not your sister?"

"No, this is my partner, what do you think?" I answer indifferently. I'm at an age when I really don't care what people think of me. I live my life according to my will, not according to anyone else's opinion.

There is a shock on her face, but she quickly regains her composure and arranges her expression to neutral. "I didn't know you were a lesbian," she said.

So she said. Whatever. "Neither did I," I replied. "Neither did I."

 

במשפט אחד:

הטפשוּת אינה מתחסלת, היא ממשיכה עוד ועוד.

In one sentence:

Stupidity does not liquidated, it goes on and on.

דברי תורה Biblical Discourse

בדרכנו לשבת תרבות במרכז הגאה, עברנו ליד כולל שנפתח לא מכבר. לא מצאו להם מקום אחר לפתוח אותו, אלא כמטחווי קשת מהפעילות של אלה שנפשם מתעבת. נסתרות דרכי החצופים.

On our way to Shabbat culture at the gay center, we passed a newly opened Kollel. They found no other place to open it, but only a narrow range of the activities of those whose souls despise. Hidden are the ways of the brazen.

בצעירותי, לא השכלתי להבין את שיטות הפעולה של הדתיים, משום שלא ממש התעמקתי בהן ובהם (לא בשיטות ולא בדתיים). חייתי את חיי בלי להחשף לבעיות שהצריכו חיכוך עם הללו. הרב שלנו, הרב רובינשטיין, גר במרחק שלושה-ארבעה בתים (כבר איני זוכרת) מביתנו ומעולם לא התנכל לנו. הוא לא הטיף לנו מוסר, לא הכתיב לנו את חיינו ולא הרים עלינו אבן. רב נורמלי. המבוגרים הלכו אליו לעתים רחוקות, בעיקר בענייני חגיגות בר-מצוה בבית הכנסת.

When I was young, I did not understand the religious methods of action, because I did not really delve into them. I lived my life without being exposed to problems that required friction with those. Our rabbi, Rabbi Rubinstein, lived three or four houses (I no longer remember) from our home and never harassed us. He did not preach morality to us, did not dictate to us how we should live our lives, and did not throw stones at us. A normal rabbi. The adults rarely went to him, mainly about Bar Mitzvah celebrations in the synagogue.

המתפללים ממלאים את הכולל עד גדותיו ומתגודדים גם בחוץ, על הרחבה שבחזיתו וגם על המדרכה. הקהל מתנועע בדבקות ובוער לי מאוד לצלם, כי המראה מרתק. אך הטלפון נייד התקלקל ונמצא בתיקון ולצלם במצלמה הרגילה אין לי אומץ. לא נראה לי שהם יקבלו בעין יפה איך נקבה עומדת ומצלמת אותם ועוד בשבת, רחמנא ליצלן! אני מביטה אל מעבר לכביש ומתכננת לנסות לצלם משם, אך החברה אצלה אני שוהה בסוף השבוע מנחשת את מחשבותי ומזהירה אותי לבל אצית אש. אני זונחת את רעיון הצילום וכנראה מצילה את שתינו מלינץ' ודאי.

The worshipers fill up the Kollel to its banks and huddle outside too, on the square in front and on the sidewalk. The audience moves with devotion and I am very anxious to photographing, because the sight is fascinating. But the mobile phone broke down and is being fixed, and I don't have the courage to take photos with the usual camera. I don't think they will approve of a female standing and photographing them and on Shabbat, God forbid! I look across the street and plan to try and take photos from there, but the friend I'm staying with this weekend guesses my thoughts and warns me not to ignite any fire. I abandon the idea of ​​photographing and probably save both of us from a certain lynching.

Megan Ming Francis – Let's get to the root of racial injustice

זוג מתפללים עומד בצד וכשאנו חולפות על פניהם, אנו שומעות איך אומר איש אחד לרעהו תוך כדי התנודדות של כל עצמותיהם: "מצעד הגאוה, טפו!" הַרֵעַ, בלי לומר מלה, מניד בראשו ומחוה כלפי המרכז, על פניו ארשת בוז ותעוב. בא לי לירוק עליהם, אך החברה נוגעת בזרועי בהחבא ומונעת זאת ממני. "לסביות!" אני שומעת את אחד מהם מאחורי גבי. החברה ממהרת לאחוז בזרועי בחוזקה. "אַל!" היא מתריעה, "הם מחכים שנגיב. עזבי את זה!" אני עוזבת.

A couple of worshipers stand on the side, and as we pass them by, we hear one man say to the other while all their bones are wobbling: "The pride parade, tfu!" His friend, without saying a word, shakes his head and gestures towards the centre, a look of contempt and disgust on his face. I feel like spitting on them, but my friend touches my arm in secret and prevents it from me. "Lesbians!" I hear one of them behind my back. My friend quickly grabs my arm. "Don't!" She warns me, "they're waiting for us to respond. Leave it!" I'm leaving.

 

מצעד הגאוה בתל אביב 2019 Pride Parade in Tel Aviv

דגל הגאוה מתנוסס בחדרה The flag of pride in Hadera

דגל הגאוה מתנוסס בחדרה   The flag of pride in Hadera

מצעד הגאוה ה-21 בתל אביב יצא לדרך הבוקר. איך שהזמן עובר… ב-2003 גם אני צעדתי שם.

The 21st pride parade in Tel Aviv was launched this morning. How time passes… In 2003, I marched there too.

רבע מליון אנשים צעדו במצעד, רבע מליון! במצעד בירושלים השתתפו 15 אלף, איזה הבדל! תל אביב היא עיר של פתיחות, ירושלים הפכה להיות עיר של חרדים וכפיה דתית, חבל!

A quarter of a million people marched in the parade, a quarter of a million! In the parade in Jerusalem fifteen thousand people participated, what a difference! Tel Aviv is a city of openness, Jerusalem has become a city of Haredim and religious coercion, such a shame!

מצעד הגאווה 2019: כך נראתה תל אביב מלמעלה

Pride Parade 2019: This is how Tel Aviv looked from above

 

 

הֵרָגַע, אני לסבית Calm Down, I'm Gay

Karen McCrocklin – The gift of living gay

יש משהו בגברים שמביא לי את הסעיף. אין לי חיבור איתם.

There is something about men that drives me nuts. I don't have a connection with them.

אישה שומעת 'לא', מבינה שאינה רצויה, נסוגה וממשיכה הלאה. היא אינה ממשיכה לתקוף. זה בדור שלי, כי בדור הצעיר הן מתחילות להתנהג כמו גברים, כאילו שלהיות לסבית פירושו שיש לך גם טסטוסטרון. אין לך, תפנימי! גברים אינם שומעים 'לא' או שהם אולי כן שומעים, אך מתעלמים. כאילו שהאוזניים שלהם מסננות את מה שלא נוח או מתאים להם ללא שום התחשבות בזולתם. ראיתן מימיכן גבר מתחשב? גם לא הומו, גם לא טרנסג'נדר ששינה את מינו מגבר לאישה. גבר תמיד נשאר גבר. זה הנסיון המר שלי מהם.

A woman hears 'no', realizes that she is not wanted, withdraws and moves on. She does not continue to attack. That happens in my generation, because in the younger generation women start behaving like men, as if being a lesbian means you have testosterone as well. Get it into your mind – you have not got it! Men do not hear 'no' or they may hear, but ignore it. As if their ears were filtering out what was inconvenient or inappropriate for them without any regard for others. Have you ever seen a considerate man? Neither gay nor transgender who changed his sex from man to woman. A man always remains a man. It's my bitter experience with them.

למחצית הפחות מוצלחת של האוכלוסיה יש את הדחף הזה להדחף כל הזמן ובעיקר כשאין הם רצויים. עברנו כבר את עידן הציד, עברנו כבר את השלב בו צריך היה הזכר להפעיל את שריריו כדי לשרוד ולפרנס. היום זה אחרת. גם האשה יכולה לפרנס, היא בהחלט מסוגלת להביא פרנסה הביתה. זו גם יכולה היתה להיות מכובדת, לוא היו משלמים לאשה בצורה שוה כמו שמשלמים לגבר. פעם זה יקרה. אני אישה אופטימית.

The less effective half of the population has this urge to be pushy all the time, especially when they are not wanted. We have already passed the hunting era, we have already passed the phase when the male had to use his muscles to survive and support himself and his family. Today it's different. A woman can make a living, too, she can definitely put bread on the table (and not just the one she baked). It would also be respectable if a woman got paid equally as men. It will happen at some point. I'm an optimistic woman.

לייזה מינלי וג'ואל גריי – כסף מניע את העולם

Liza Minnelli & Joel Grey– Money makes the world go round

נסעתי לחוף הים כדי לצלם כמה תמונות של קיץ ישראלי לקראת התערוכה בשם זה העומדת להפתח בחודש הבא. ישנם כמה מאפיינים ישראליים לקיץ אצלנו, מה שאין במקומות אחרים. אמנם ישנם מקומות נוספים שהקיץ בהם דומה לזה הישראלי, אך כל מקום והיחוד שלו, למרות הדומה. מה זה מאפיין של קיץ ישראלי שאין בשום מקום בעולם? מטקות. אין את המשחק הזה על חוף הים בשום מקום אחר בעולם. זו המצאה ישראלית. מה שמפליא אותי, זה שהישראלים לא הביאו איתם את המטקות לארצות אליהן הם נדדו.

I went to the beach to take some pictures of an Israeli summer toward the exhibition with that name which is due to open next month. There are some Israeli characteristics of the summer here, which are not in other places. Although there are other places where the summer is similar to the Israeli one, but every place and its uniqueness, despite of the similarity. What is the characteristic of an Israeli summer that doesn't exist nowhere in the world? Matkot. This game can't be found on any beach anywhere else in the world. This is an Israeli invention. What amazes me is that the Israelis did not bring the Matkot with them to the countries they had immigrated to.

Let's Play Matkot

מצאתי על החוף כמה גברים בגילי מקפצים כבני אילים זה מול זה ומקפיצים זה לזה את הכדור. גברים, איני מתרשמת מהם. הייתי שמחה למצוא נשים במקומם, אך זה מה שהיה. התישבתי על החול ומיקמתי את המצלמה בצורה כזו, שלא תהיה מול השמש ותשחיר לי את התמונות. גם רציתי שהדמויות שלהם תצאנה מטושטשות מעט ולא ברורות והכי חשוב – שלא ישימו לב שאני מצלמת אותם. אני מעדיפה תמיד הבעות טבעיות ולא מלאכותיות, מה שקורה כשהמצולמים מודעים להיות בפריים של מישהו.

I found on the beach some men my age hopping like rams' cubs against each other and bouncing the ball to each other. Men, I'm not impressed by them. I'd love to find women in instead, but that's how it was. I sat on the sand and positioned my camera in such a way that it would not be in front of the sun and blacken the pictures. I also wanted their images to go a bit blurred and unclear, and most important – not to notice that I was photographing them. I always prefer natural and not false expressions, which happens when the subjects are aware of being in someone's frame.

אחד הכדורים נחת לידי. אחד הגברים בא לאסוף אותו. הוא הביט בי ולא אמר דבר. למה שיבקש סליחה? הרי זה שמוק ישראלי מצוי, לא מישהו שאשה נורמלית תתרשם ממנו. הוא גם לא שאל למעשי, מה שאמר לי שהוא לא חשב שאני מצלמת אותם, אלא את הים. כבר טוב. אחרי זמן-מה, הם סיימו לשחק ובאו לשבת על כסאות הים כדי להשיב את נשימותיהם ולנוח. זה שבא לקחת את הכדור קודם לכן ולא טרח להתנצל, צעק לעברי: "הי, גברת, רוצה לשתות איתנו?" אני? גברת? ועוד בצעקות? לא טרחתי לענות.

One of the balls landed near me. One of the men came to pick it up. He looked at me and said nothing. Why should he excuse himself? After all, this is a typical Israeli shlong, not someone that a normal woman would be impressed by. He also did not ask what I was doing, which told me he did not think I was photographing them, but the sea. great. After a while, they finished playing and came to sit on the sea chairs to regain their breath and rest. The one who came to take the ball earlier and did not bother to apologize, shouted at me, "Hey, lady, you want to drink with us?" Me? A lady? I did not bother to reply.

Morgana Bailey – The danger of hiding who you are

במשפט אחד:

אני חושבת שהצלחתי. יצאו תמונות טובות למדי.

In one sentence:

I think I succeeded. Pretty good pictures came out.

לא רקדנו, היא לסבית We did not Dance, She is Gay

הן רקדו יחד צמודות, הן נראו זוג לכל דבר. איני נכנסת בין זוגות.

They danced close together, they looked like a couple. I don't mess with couples.

ירדנו למועדון. כבר במעלית היתה חגיגה גדולה וכמה מאיתנו שרו בקול רם בכיף. אני חושדת שהן שתו קודם לכן בחדרים, כך שהן היו כבר מסודרות מבחינת האלכוהול בדמן. לאף אחת לא היו תוכניות לנהוג בלילה. היה לנו אוטובוס עם נהגת צמודה, כך שיכולנו להשתולל כאוות נפשנו. אני השתוללתי, אך בלי אלכוהול. איני אוהבת לשתות משהו שאינו מיץ פירות טבעי.

We went down to the club. In the elevator there was a big celebration already and some of us sang out loud with joy. I suspect they were drinking previously in their rooms, so they were already set up with alcohol. No one had plans to drive at night. We had a bus with a driveress, so we could go wild as we pleased. I went wild, but without alcohol. I don't like to drink anything that is not natural fruit juice.

בהתחלה, כשהמוזיקה היתה קצבית, אפשר היה לפזז על רחבת הריקודים באופן חופשי, בלי בת זוג. כולנו רקדנו יחד בשלישיות, ברביעיות, בחמישיות, לא רק בזוגות. אך כשהמוזיקה השקטה התחילה, התחיל הקטע של החיזור, של לחפש מישהי שמוצאת חן בעינייך כדי לרקוד רק איתה. זה הקטע שאיני אוהבת. זה להסתכל סביב, לבדוק אם יש גם מי שמעונינת, שחס ושלום לא אקלע למי שיש לה בת זוג. מביך, לא נעים. אני מוותרת. אני הולכת לבר, מזמינה לי מיץ תפוזים סחוט ותרה בעיני אחר מקום ישיבה נוח.

At first, when the music was rhythmic, it was possible to dance on the dancefloor freely, without a partner. We all danced together in triads, quartets, quintets, not just in pairs. But when the quiet music began, the part of courtship began, of looking for someone you like to dance with her. That's the thing I don't like. It is to look around, to see if there is somebody who is interested too, that G-d forbid I won't get in the way of someone who has a partner. Embarrassing, unpleasant. I pass. I go to the bar, order a freshly squeezed orange juice, and look around for a comfortable place to sit.

סקיטר דייויס – סוף העולם

Skeeter DavisThe End of the World

מה שיפה בעיני, זה שהן לא רק רוקדות, אלא גם שרות. אפשר לשמוע את הכיף שבריקוד הצמוד ובשירה בצותא. אחוות נשים כיפית. אני לוגמת מהמיץ, נשענת לאחור, עוצמת את עיני ומניחה לצלילים ללטף אותי. כשהשיר מסתיים, אני פוקחת את עיני ורואה מישהי יושבת בכורסא מולי. מִן הסתם התישבה שם בזמן שהתענגתי על המוזיקה. צדודיתה היתה מופנית אל הרוקדות, עיניה עוקבות אחריהן בענין. הושטתי את ידי, לקחתי את כוסי ולגמתי ממנה. היא הפנתה אלי את מבטה, מעלה חיוך מקסים על פניה היפות. חייכתי חזרה.

I like it when they are not just dancing, but also singing. You can hear the fun of them dancing close and singing together. The fun of sisterhood. I take a sip of my juice, lean back, close my eyes and let the sounds caress me. When the song ends, I open my eyes and see someone sitting in the armchair opposite me. She probably sat there while I enjoyed the music. Her silhouette was turned to the dancers, her eyes following them with interest. I reached out, took my glass and sipped from it. She turned her haze at me, putting a lovely smile on her beautiful face. I smiled back.

קייטי מלואה – אהיה שם

Katie Melua – I Will Be There

אנחנו יושבות, שותקות, מביטות זו בזו. אני מסיימת את המיץ ומניחה את הכוס על השולחן, חוככת בדעתי אם לקום ולהזמין לי משהו לנשנש. אני לא ממש מהמנשנשות, אבל זה מקום שדורש נשנוש אם אינך רוקדת – משהו להעסיק בו את ידייך. היא מוציאה מתיקה שקיק עם שקדים בתוכו ומושיטה אלי בהזמנה. אני מהנהנת בתודה והיא שופכת אל כף ידי עד שאני מחוה לה שדי לי. אנחנו מכרסמות בדממה, מביטות זו בזו.

We sit, silent, looking at each other. I finish the juice and put the glass on the table, wondering whether to get up and order me something to nosh. I'm not really a nosh person, but it's a place that requires snacking if you don't dance – something to keep your hands busy with. She takes a small bag of almonds out of her purse and hands me with a welcoming gesture. I nod gratefully and she pours it into my palm until I sign it's enough for me. We nibble in silence, looking at each other.

Lucie Silvas – Nothing Else Matters

במשפט אחד:

היא מצאה חן בעיני, אם כי לא הרטיטה את לבי. זה נהה אחר אחרת.

In one sentence:

I liked her, though she did not thrill my heart. It was longing for another.

קיי די לאנג – כמיהה תמידית

k.d. langConstant Craving

את אשה מעניינת You're an Interesting Woman

Alyssa BakerCan't Help Falling in Love

בכל פעם שאנו מתראות, לבי מחסיר פעימות. זה לא קורה לעתים קרובות, משום שהיא אינה מגיעה תדיר לארועים שלנו.

Every time I see her, my heart skips beats. It does not happen often, because she does not always come to our events.

הפעם, היא הגיעה למפגש שלנו באתר הנופש. ישבתי בכורסא בפינה. מימיני, ממש לידי, החלון הגדול שהביא פנימה את הנוף המהמם של שמיים לקראת שקיעה. משמאלי, הרחק, דלת הכניסה, שנפתחה מדי כמה דקות והקבילה בסבר פנים יפות את הנכנסות, כמו גם ליוותה בברכה את היוצאות. היא נכנסה אל האולם מלווה במישהי שלא הכרתי וקיויתי מאוד שזו אינה זוגתה. בארועים אליהם הגיעה, היו עינינו נפגשות מדי פעם, אך נראה היה לי שזה מקרי בלבד ושאין בה ענין בי. לא כולן לסביות בחבורה שלנו, כך שאי אפשר לדעת. הרי לא יכולתי לגשת אליה ולשאול אם היא לסבית. בעצם, אולי יכולתי, אך זה לא באופי שלי. אני עדיין מחכה לאבירה על הסוס הלבן שתבוא ותאסוף אותי אליה. אני מוכנה.

This time, she came to our getaway. I was sitting in the armchair in the corner. To my right, right next to me, the big window that brought in the stunning view of the sky before sunset. To my left, far away, the front door, which opened every few minutes and welcomed the arrivals, and said farewell to the departures. She came into the hall with someone I did not know and I hoped that she was not her partner. In the events to which she had come, our eyes would meet occasionally, but it seemed to me that it was only random and that she was not interested in me. Not all are lesbians in our group, so you never know. After all, I could not go to her and ask if she was a lesbian. Actually, maybe I could, but it's not my character. I'm still waiting for the knight woman on her white horse to come and pick me up. I'm ready.

מישהי, שהגיעה עם בת זוגהּ, התישבה מולי כדי לבלבל לי את המוח. כנראה שלא היה לה משהו אחר לעשות. "מה שלומך?" שאלה.

הדחף הראשון שלי היה לענות 'מה אכפת לך', משום שלא היה לי מושג מי היא חוץ מן העובדה שהיא לא השתייכה לחבורה שלנו ושראיתי אותה מתנשקת עם בת זוגה בערב הקודם. אך משום היותי אשה מנומסת (אני משתדלת כמיטב יכולתי), טרחתי ועניתי לה, "טוב, תודה." לא שאלתי לשלומה. העפתי מבט אל דלפק הקבלה, אך האשה שלבי המה לקראתה לא היתה שם. הספקתי עוד לחטוף מבט קצרצר בדמותה כשדלת המעלית נסגרה. היא לפחות נרשמה, חשבתי לעצמי. היא לא היתה איתנו ביומיים הקודמים.

Someone who came with her partner sat down opposite me to bother my peace. She probably had nothing else to do. "How are you?" She questioned.

My first impulse was to answer 'What do you care', because I had no idea who she was except that she did not belong to our group and that I saw her last evening kissing with her partner. But because I am a polite woman (I try my best), I bothered and answered, "I'm well, thank you." I did not ask how she was. I glanced at the reception desk, but the woman that my heart was yearning for, was not there. I managed to take a brief glimpse at her as the elevator door closed. At least she registered, I thought. She had not been with us in the previous two days.

Rod StewartReason to Believe

היא שמה ידה על זרועי כדי למשוך את תשומת לבי אליה. אני מפנה אליה את מבטי. "את נראית לי אשה מעניינת", היא אומרת. לא ברור לי איך מישהי שהתנשקה בלהט בערב הקודם, פונה אל מישהי אחרת במלים הללו. תמימות אין כאן. אני מהנהנת לאות תודה על מחמאתה ושותקת. "מה את עושה פה?" היא אינה מרפה.

"סליחה", אני מנסה לנער מעלי את המטרידה, "אנחנו מכירות? כי אין לי מושג מי את."

היא ממהרת להושיט את ידה. "איריס", היא אומרת. "עכשו אנחנו מכירות."

"איריס", אני אומרת לה, "איני מחשיבה זאת להכרות. מה בדיוק את רוצה?" אני מתארת לעצמי מה היא רוצה, אבל אני לא רוצה, אז לא יצא לה מזה כלום, מבחינתי.

She put her hand on my arm to draw my attention to her. I turn my gaze to her. "You look like an interesting woman," she says. I can't understand how someone who had kissed a woman passionately last evening turns to someone else with such words. No innocence here. I nod in gratitude for her compliment and remain silent. "What are you doing here?" She does not let go.

"Excuse me," I try to shake off the annoyance, "do we know each other? Because I have no idea who you are."

She hastens to reach out. "Iris," she says. "Now we know."

"Iris," I say to her, "I don't consider it an acquaintance. What exactly do you want?" I can imagine what she wants, but I don't want to, so nothing will come of it for her, as far as I'm concerned.

Christina Aguilera ft Colin Smith – Say Something

לפני שהיא מספיקה לפתוח את פיה כדי להשיב, מגיעה זוגתה, מניחה יד של בעלות על כתפה ושולחת אלי בדל של חיוך מהסס, כאומרת: מי הלזו שזוגתי כל כך מרוכזת בה? אני מוציאה את הסמרטפון שלי מהתיק ומתחילה לעיין בו, כאילו אין הן קיימות. מבחינתי, הן התאדו איכשהו.

Before she manages to open her mouth to answer, her partner arrives, puts a hand of ownership on her shoulder, and sends me an iota of a hesitant smile, as if to say: who is that woman that my partner is so focused on her? I take my smartphone out of my bag and begin to go through it, as if they don't exist. For me, they evaporated somehow.

במשפט אחד:

בארוחת הערב, ראיתי אותה יושבת עם החברה איתה באה. לא באתי לשבת לידן. נראה איך יהיה במסיבת הריקודים. אני מקוה שהיא תזמין אותי לרקוד איתה.

In one sentence:

At dinner, I saw her sitting with the friend she came with. I didn't come to sit next to them. We'll see how it goes at the dance party. I hope she'll invite me to dance with her.

יהודית רביץרחבת הריקודים

Yehudit Ravitz – The Dancefloor

אפשר גם לא You Can Also Not

Scilla Elworthy – Dare to Question Why We Are So Afraid of Getting Older

ישנם כאלה המזדקנים בחן, ישנם כאלה שלא. נשים לעולם אינן מזדקנות שלא בחן.

Some age gracefully, some do not. Women never grow old without grace.

המסעדה לא המתה באופן מיוחד. בימים אלה, בהם נסגרים העסקים בעירנו בקצב מסחרר והרחוב הראשי הופך לבית קברות לשאיפות בעליהן, אינך יכולה לצפות לקהל צפוף. גם לא בקניון. אין שמחה ואין כיף.

The restaurant was not too busy. These days, when the businesses in our town are closing at a dizzying pace and the main street turns into a graveyard for the aspirations of their owners, you can't expect a packed crowd. Not even in the mall. There is no joy and no fun.

העיניים שלי קלטו אותה ברגע שנכנסתי פנימה. מבטי נדד על פני המסעדה בחיפוש אחר מקום לשבת. לא היתה בעיה של מקום, היה ענין של היכן לשבת. מרוב כסאות פנויים, התלבטתי לבחור. כשעיני נתקלו בדמותה, מיהרתי להסב את מבטי כדי שלא להתקל בשלה. לא היה קל, אך למרות שכל גופי רעד מהפתעה וגם ממאמץ – הצלחתי להחזיק את עיני בכיוון שונה מזה שהוביל אליה.

My eyes caught her as soon as I went inside. My gaze wandered across the restaurant in search of a place to sit. There was no problem of place, there was a matter of where to sit. With plenty of chairs available, I was hesitant about choosing one. When my eyes met her image, I quickly turned away so as not to meet hers. It was not easy, but although my whole body trembled with surprise and effort too – I managed to hold my eyes in a different direction than the one that led to her.

הדחף הראשון שלי היה לצאת משם וללכת לאכול במקום אחר. לא שיש שפע של מסעדות, כי רבות נסגרו, אך יכולתי למצוא אחת לטעמי. הסתובבתי וכבר התחלתי לסגת לעבר הדלת תוך שאני מתכננת בראשי להיכן ללכת, כשקולה הנמרץ עצר אותי: "שרון!? זו את, שרון, נכון?!"

My first impulse was to get out and go eat somewhere else. Not that there were plenty of restaurants, because many closed, but I could find one where I could like. I turned around and began to retreat toward the door while I was planning where to go, when her energetic voice stopped me: "Sharon!? It's you, Sharon, right?"

ודאי שאני שרון, אמרתי בלבי, נכון מאוד. לא ידעתי אם לשמוח או לא. ישנן נשים מעברי שאיני ששה לפגוש. יותר מדי זכרונות לא נעימים. יחד עם זאת, אם היקום החליט להפגיש אותנו שוב, מי אני שאמחה? היקום אולי צודק, מה אני יודעת? פניתי לאחור ולבשתי ארשת של הפתעה: "מממ, אני שרון, כן. מי כבודה?" שתעלב על שכאילו לא הכרתי אותה, שתחשוב שהיא השתנתה עד לבלי הכר. בזמנה, היא פגעה בי מאוד, עכשו אולי הגיע זמן התשלום בחזרה? לא שאני עושה חשבונות עם כאלה מסוגה, אבל אם היקום החליט, אז שיהיה.

Of course, I'm Sharon, I thought, right. I did not know whether to be happy or not. There are women from my past that I am not happy to meet. Too many unpleasant memories. However, if the universe decided to bring us together again, who am I to protest? The universe may be right, what do I know? I turned around and put on an expression of surprise: "Mmm, I'm Sharon, yes, who are you, your honour?" Let her be insulted for me not identifying her, may she think that she had changed beyond recognition. At the time, she hurt me very much, now maybe it's time to pay back? Not that I do take revenge with her kind, but if the universe decides, so be it.

ארשת העלבון על פניה לא היתה מלבבת. מבעד למרחק הקצר בינינו, רציתי להושיט לה יד מנחמת, אך נמנעתי. הנחתי ידי על ידית הדלת ויצאתי אל החמסין שעטף אותי בחיבוק חמים.

The expression of insult on her face was not pleasant. Through the short distance between us, I wanted to reach to her with consolation, but I refrained. I put my hand on the doorknob and went out to the khamsin that wrapped me in a warm embrace.

במשפט אחד:

לא חשתי שום סיפוק.

In one sentence:

I felt no satisfaction.

Jane Fonda – Life's Third Act

הרוח שוב The Wind Again

ריטהשיר אהובת הספן

RitaThe Sailor's Lover Song

הרוח נשבה מבעד לחלון, מקררת את היום הלוהב. ידענו, הלילה יהיה קר.

The wind blew in through the window, cooling the flaming day. We knew it would be cold tonight.

 

SYML – Where's My Love

 

תחושות בטן Gut Feelings

Ella Mai – Gut Feeling

ככל שהשעות נקפו, ידעתי שהיא לא תגיע. תמיד כדאי להקשיב לתחושות הבטן כדי לא להתאכזב.

As the hours passed, I knew she would not come. It is always worth listening to your gut feelings so as not to be disappointed.

Giulia Enders – The surprisingly charming science of your gut

 

ננעלה, נשכחה Locked, Forgotten

ליד מיכל למיחזור נייר Next to a paper recycling bin

ליד מיכל למיחזור נייר   Next to a paper recycling bin

לא התכוונתי לפתוח שום שיח איתה. מבחינתי, היא ננעלה, נשכחה, נסתם עליה הגולל.

I did not mean to open any conversation with her. As far as I was concerned, she was locked, forgotten, sealed off.

הדפיקה הלא צפויה בדלת הגיעה בדיוק כשידי היתה על ידית הדלת לפותחה. התכוונתי לצאת לצילומים לקראת התערוכה החדשה בה אני עומדת להציג שוב מתמונותי, הפעם בנושא "אמנות ירוקה" – התגייסות לשמירה על כדור הארץ שלנו. חשבתי שזה השכן שכנראה מעונין לראות במו עיניו איך נראית בפסח דירה של מישהי שאינה דתית ולמרות זאת אינה מחזיקה חמץ. זה לא היה הוא.

The unexpected knock on the door came just as my hand was on the doorknob to open. I was on my way to go out to take photos for the new exhibition in which I am about to participate, this time it's about "green art" – an effort to preserve our planet. I thought that it was the neighbor who probably wanted to see with his own eyes how an apartment of someone who is not religious, and yet does not have chametz, looks like in Passover. It was not him.

היא עמדה בפתח, מחייכת חיוך רחב מאוזן לאוזן, מושיטה לי זר ענק של פרחים. "חג שמח!" הכריזה והתכוונה להכנס.

יצאתי לחדר המדרגות, נעלתי את הדלת וירדתי אל הרחוב, מתעלמת כליל מנוכחותה. לא התכוונתי לבזבז עליה את זמני.

She stood in the doorway, smiling broadly from ear to ear, handing me a huge bouquet of flowers. "Happy holiday!" She announced and intended to enter.

I went out to the stairwell, locked the door, and went down to the street, ignoring her completely, as if nobody was there. I had no intention of wasting my time on her.

במשפט אחד:

ישנם אנשים עקשנים ונחושים, איני סובלת כאלה.

In one sentence:

There are stubborn and determined people, I can't stand them.

ילדים ממחזרים Children recycle

ילדים ממחזרים   Children recycle