ארכיון קטגוריה: לסביות Lesbianism

שלוש מלים נפלאות Three Wonderful Words

The Cinematic Orchestra – Flite

ישנן שלוש מלים נפלאות שכיף לשמוע ולהשמיע – הן ביחד והן כל אחת מהן לחוד.

There are three wonderful words that are pleasurable to hear and say – weather together or each separately.

אני אמרתי אותן ראשונה. אין לי בעיה להביע את רגשותי. יש לי בעיה עם כאלו שאינן מסוגלות לעשות כן. יש גיל בו את אמורה לעשות את הדברים שאת אוהבת, לנהוג בצורה שמתאימה לך ולא להניח לרעשי רקע להפריע לך להנות מחייך. כל זאת, בלי לפגוע באף אחד/ת, כמובן. זה כולל גם אותך.

I said them first. I have no problem expressing my feelings. I have a problem with those who are unable to do so. There is an age where you are supposed to do the things you love, to act in a way that suits you and not to let any background noise interfere with your enjoyment of your life. All this, without hurting anybody, of course, including yourself.

"אני אוהבת אותך", אמרתי לה, מביטה בעיניה, ידי על כתפה, מלטפת ברכות.

היא הביטה בי במין מבט שאמר פליאה ושתקה. הזזתי את ידי והנחתיה על ברכי. שתקתי גם אני.

"I love you," I said to her, looking into her eyes, my hand on her shoulder, stroking gently.

She stared at me with a look that expressed wonder and was silent. I moved my hand and placed it on my knee. I too was silent.

The Cinematic Orchestra – Man with A Movie Camera

זה לא מה שזה That's not what it is

Ariel Leve – How to deal with gaslighting

אמי זצ"ל היתה מכנה את זה 'להכנס לראש של כלב משוגע'. אני פשוט שמה דאודורנט.

My mother, bless her soul, used to call it 'getting into the head of a crazy dog.' I just put on deodorant.

אמביוולנטיות (דו-ערכיות) היא תכונה נפוצה אצל רובנו. אולי במקרים בודדים אפשר לאהוב באופן מוחלט אדם או משהו ולא לחוש בו זמנית רגשות מנוגדים או שונים בנוסף לאהבה. יחד עם זאת, את רוצה לדעת היכן את עומדת במצב מסוים, במערכת יחסים מסוימת, אם ישנה בכלל מערכת יחסים. עמימות אינה הרגשה נעימה בדרך כלל. לא אצלי. אני מעדיפה דברים ברורים.

Ambivalence is a common character attribute in most of us. Perhaps in isolated cases it is possible to love completely a person or something and not to feel at the same time opposite or different feelings in addition to love. At the same time, you want to know where you stand in a particular situation, in a relationship, if there is a relationship at all. Ambiguity is not usually pleasant. Not for me. I prefer clear things.

"זה לא מה שזה", היא מכריזה באוזני.

שו? אני שואלת את עצמי. אם זה לא מה שזה, אז מה זה? "אני לא מבינה", אני מנסה לקבל הסבר מניח את הדעת, לפחות את שלי, "למה את מתכוונת?"

"זה יכול להיות כל דבר."

"כל דבר?"

היא מנידה בראשה לחיוב. אני מנידה בראשי לשלילה. אין לי מושג על מה היא מדברת, שלא לדבר על מה היא רוצה.

"That's not what it is," she announces in my ears.

Shu? ('What' in Arabic) I ask myself. If that's not what it is, then what is it? "I don't understand," I try to get a satisfactory explanation, at least for me, "what do you mean?"

"It could be anything."

"Anything?"

She shakes her head positively. I shake my head negatively. I have no idea what she's talking about, let alone what she wants.

במשפט אחד:

אין לי כוח.

In one sentence:

I have no power.

ולנטיין 2019 Valentine's Day

 ההיסטוריה של יום ולנטיין

The History of St Valentine's Day

היא שלחה לי כרטיס ברכה לכבוד ולנטיין. שלחתי לה אחד בחזרה.

She sent me a Valentine's card. I sent her one back.

'סקייפ?' היא מסמסת לי.

אני מתארת לעצמי שהיא רוצה לדבר על היום הזה, שלה הוא משמעותי ולי זה ממש לא מזיז כלום.

'Skype?' She texts me.

I guess that she wants to talk about this day, which is significant for her, and for is nothing.

"אז מה?" היא חוקרת כשאנחנו עולות זו מול זו. "יוצאת לחגוג הערב?"

"את יודעת יפה מאוד שאין לי עם מי", אני עונה. "וחוץ מזה, אם היתה לי, גם אז לא הייתי יוצאת לחגוג. הסברתי לך שבישראל זה לא יום משמעותי למי שנולדה פה."

"So?" She investigates as we are in front of each other. "Going out to celebrate tonight?"

"You know very well that I don't have anyone," I reply. "And besides, if I had, I wouldn't have gone out to celebrate. I told you that in Israel it's not a big day for those who were born here."

היא מביטה בי במבט חוקר, שותקת. גם אני לא מוציאה הגה. אין לי מה לומר לה. היה לנו את הזמן שלנו יחד, זה נגמר.

She looks at me inquiringly, silent. I am quiet too. I have nothing to say to her. We had our time together, it was over.

במשפט אחד:

אני עדיין בהלם, מנסה לעכל.

In one sentence:

I'm still in shock, trying to digest.

כפפות במבצע Gloves on Sale

זוג כפפות במבצע A pair of gloves on sale

זוג כפפות במבצע   A pair of gloves on sale

כהרגלי, בישלתי וניקיתי את הבית ביום חמישי, כך שבששי היה לי זמן לצאת ולהנות מן היום השמשי בשוטטות במתחם הקניות.

As usual, I cooked and cleaned the house on Thursday, so that on Friday I had time to go and enjoy the sunny day by wandering around the shopping complex.

נראה כי הכל תפסו את הענין ובכל חנות הציעו מבצעים. היום, כמעט ואין מחירים "רגילים", אלא מחירי מבצע. לפעמים, אלו נראים דמיוניים, כי איך הורידו מ- 8990 ל- 2990 או מ- 25990 ל- 6990? מדהים, לא? תמיד יש להם 90 אג' (פעם זה היה 99 אגורות), כי כך נשמע המחיר נמוך יותר ממחיר מלא ועגול. איני אוהבת את זה ומנסה לתרגם את זה למחיר העגול. הבעיה היא, שאחר כך איני זוכרת אם זה עלה לי 20 ₪ או 21. נו, שקל אחד לכאן או לשם לא ממש משנה בימים אלה.

Everyone seemed to get the hang of it and every shop offered deals. Today, there are no "normal" prices anymore, but on sale. Sometimes, these prices seem imaginary ones, because how did they reduce from 8990 to 2990 or from 25990 to 6990? Amazing, isn't it? They always have 90 agorot (once it was 99 agorot), Because that's how the price sounds lower than a full and round price. I don't like it and try to translate it into the round price. The problem is, that afterwards I don't remember if it cost me 20 NIS or 21. Well, one Shekel here or there isn't a big deal these days.

יכולתי לקנות את כל המבצעים שהוצעו. גם הצורה הנאה בה הוצגו, עשתה חשק לקנות, אבל בגילי ובמצבי כבר אין משהו שיש בחנויות ואין לי בבית או שאני צריכה. במסגרת סידור הדירה לאחר המעבר לפה, תרמתי מלא דברים מכל הסוגים: מצעים, כלי מטבח, צלחות, כוסות, ספלים, בגדים ועוד ועוד – הן בתפזורת והן בסטים שלמים. למה להחזיק מליון סוגים של סטים? לא מספיקים 5 סטים של מצעים? למה צריך 20?

I could buy all the sales that were offered. Even the nice way they were presented, made one want to buy them, but at my age and in my situation, there is nothing in the stores that I have not at home or that I need. As part of arranging the apartment after moving here, I donated many things of all kinds: bedding, kitchen utensils, plates, glasses, mugs, clothes, and more – both in bulk and in whole sets. Why hold a million kinds of sets? 5 sets of bedding aren't enough? Why should one have 20?

היו כפפות במבצע, במחיר של 1990 במקום 4990. יש לי 2 זוגות כפפות מצמר בבית – אחד אדום ואחד כחול. זה היה שחור. לא שאני אוהבת שחור, אבל זה יכול להתאים לשמלה האדומה שתכננתי ללבוש הערב לפגישה עם מישהי חדשה. צפוי להיות קר וכפפות הן בהחלט במקום.

There were gloves on sale, priced 1990 instead of 4990. I have 2 pairs of wool gloves in the house – one red and one blue. These were black. Not that I like black, but it can match the red dress I was planning to wear tonight for my date with a new woman. It is expected to be cold and gloves are definitely in place.

הקופאית המצודדת מתקתקת את הכפפות לתוך הקופה הממוחשבת, אך זו מחליטה להתקע. למה לא? יום ששי, הכל ממהרים וזה בדיוק הזמן לתקוע את תור הממתינים מאחורי. הקופאית מתנצלת על שעליה לאתחל את הקופה ומסבירה ש"זה בגלל שהמבצע על הכפפות הללו הסתיים למעשה אתמול וחידשנו אותו היום, אך משום-מה זה לא נקלט."

"לי אין בעיה", אני משיבה בנחת. "ניקיתי ובישלתי אתמול, כך שיש לי זמן." לא התיחסתי לתור המשתרך מאחורי. אני אחראית רק לעצמי.

The attractive cashier clicks the gloves into the cash register, but it decides to get stuck. Why not? Friday, everyone is in a hurry, and that's exactly the time to delay the waiting queue behind me. The cashier apologizes for having to restart the cash register and explains that "it's because the sale on these gloves ended yesterday and we renewed it today, but for some reason it doesn't show."

"I have no problem," I reply calmly. "I cleaned and cooked yesterday, so I have time." I didn't think of the stretching line behind me. I am responsible only for myself.

Joe Bonamassa & Beth HartI'll Take Care of You

"מה בישלת?" שואלת הקופאית בחיוך חינני, מתעלמת גם היא מן התור הגדל והולך מולה.

אני מחייכת אליה בחזרה. היא כבת גילי. אני תוהה אם השאלה שלה נובעת מכך שעליה להעביר את הזמן עד שהקופה תעלה או שהיא סתם סקרנית או שמא היא מנסה להתחיל איתי. הלואי, אני אומרת בלבי. היא נראית חמודה מאוד. "מרק ירקות עם כל הירקות שאפשר, קציצות, אורז מתובל עם ירקות, תפוחי אדמה ובצל מושחמים בתנור", אני מפרטת ושואלת באומץ שאין לי מושג מאין זה צץ: "רוצה לבוא לאכול איתי?" שום שמץ של מחשבה איני נותנת בתור ועל מה יחשבו העומדים בו.

"What did you cook?" Asks the cashier with a graceful smile, also ignoring the growing line in front of her.

I smile back at her. She's about my age. I wonder if her question is because she has to pass the time until the register is up or she's just curious or maybe she's trying to make a pass at me. I wish, I say to myself. She looks very cute. "Vegetable soup with all the vegetables possible, burgers, seasoned rice sprinkled with vegetables, potatoes and onions baked and browned in the oven," I describe and then say with a courage that I have no idea where it came from: "want to come over and dine with me?" I don't give a shred of thought about the queue and what the people standing there would think about us.

"וואו!" היא מתפעלת בחיוך מפה לפה, עיניה מצטעפות בערגה. "מרק ירקות עם עוף מכובס וקציצות בשר עסיסיות! וואלה, מעורר תאבון!"

"לא הזכרתי שום עוף ושום בשר", אני מעמידה אותה על טעותה, "אני צמחונית, אז הארוחות שלי אינן מורכבות ממה שפעה, געה, יילל, נבח וכו'." למראה פניה הנפולות, אני מוסיפה: "חוצמזה, אצלי כשר, אז את בהחלט מוזמנת." אולי זה יעודד אותה לבוא.

"Wow!" She expresses her impression with a smile from ear to ear, her eyes veil with longing. "Vegetable soup with laundered chicken and juicy meatballs! Walla, really appetizing!"

"I didn't mention any chicken and no meat," I prove her wrong, "I'm a vegetarian, so my meals are not made from creatures that bleat, mooed, meowed, barked, etc." At the sight of her fallen face, I add: "apart from that, I keep kosher, so you're definitely invited." Maybe it would encourage her to come.

"אנחנו אוכלים חיות, אז נאלץ לוותר על ההזמנה שלך", היא עונה ופונה אל הקופה בתקוה שזו כבר עלתה.

איני מגיבה, למרות שאני תוהה למי התכוונה כשדיברה בלשון רבים. מי אלה "אנחנו?" האם לה ולתולעיה? אני משלמת בדממה ויוצאת.

"We eat animals, so we have to pass," she answers and turns to the register hopping it has already come on.

I don't respond, although I wonder who she meant by the using plural. Who are "we"? Was it to her and her worms? I pay silently and leave.

במשפט אחד:

אני מקוה שזו שאני נפגשת איתה הערב צמחונית כמוני.

In one sentence:

I forgot to find out, but I hope that I'm dating a vegetarian like me tonight.

 

Etta JamesI'll Take Care of You [lyrics]

היא רצתה פסטה She Wanted Pasta

פסטה, שניצלים חתוכים וזיתים שחורים Pasta, sliced ​​schnitzels and black olives

פסטה, שניצלים תירס חתוכים וזיתים שחורים   Pasta, sliced corn ​​schnitzels and black olives

היחס שלי לאוכל היה מאז ומתמיד מעשי, פרקטי. אוכל, מבחינתי, זה בשביל להתקיים ולא להפך. איני חיה בשביל לאכול ואוכל אינו תרבות, מבחינתי. להזכיר מה קורה עם האוכל בסוף התהליך?

My attitude toward food has always been sensible, practical. To me, food is for subsistence, not vice versa. I don't live to eat, and food is not culture, as far as I'm concerned. Should I remind what happens with food at the end of the process?

פסטה עם שניצל תירס Pasta with corn schnitzel

פסטה עם שניצל תירס   Pasta with corn schnitzels

'הי', היא מסמסת לי, 'בא לי פסטה ואין לי בבית, אולי יש לך חבילה להשאיל לי?' שבת. ישראל. החנויות סגורות, אין קניות של מזון. הרי ידוע לכל שמי שלא טרחה בערב שבת, לא תאכל בשבת.

'בדיוק חשבתי מה להכין לי לארוחת הצהרים. יש לי מלא פסטה. למה שלא תבואי לכאן ונאכל יחד?' אני מסמסת לה חזרה.

'Hey,' she texts me, 'I fancy pasta and I don't have any, maybe you have a package to lend me?' Sabbat. Israel. The shops are closed, there is no food shopping. After all, it is known to all that anyone who did not bother on the eve of Shabbat, will not eat on Shabbat.

'I was just wondering what to prepare for lunch. I have a lot of pasta. Why don't you come over and we'll eat together?' I text her back.

בשתי מלים:

היה טעים.

In tree words:

It was delicious.

הדלקת נרות שבת Lighting Shabbat Candles

נרות שבת Shabbat candles

נרות שבת   Shabbat candles

בחבורה שלנו, אנו דואגות זו לזו. אחת מהדאגות היא לבדוק שאף אחת מאיתנו לא תשאר בגפה בליל שבת, לא תדליק את נרות השבת עם הקירות ולא תסעד את סעודת השבת עם הרהיטים.

In our group of women, we care about each other. One of the concerns is to check that none of us will be left alone on Friday night, will not light the Shabbat candles with the walls and will not eat the Shabbat meal with the furniture.

גם אם יש לנו משפחות, ילדים ונכדים, עדיין לחלק מאיתנו אין אפשרות לבלות בכל ערב שבת איתם. גם לילדינו יש חיים משלהם ואין זה מתפקידנו להפריע להם, אלא להשתלב ולהתאים עצמנו ללוח הזמנים שלהם. כך יוצא, שבדרך כלל ישנה מישהי שאין לה סידור וכחבורה מלוכדת, אוהבת ודואגת, לקחנו על עצמנו לארח זו לזו לחברה במקרים כאלה.

Even if we have families, children and grandchildren, still some of us can't spend every Friday night with them. Our children also have a life of their own and it is not our job to interfere with them, but to fit in and adapt ourselves to their schedule. It turns out that usually there is someone who has no arrangement, so as a cohesive, loving and caring group, we took upon ourselves to be with each other in such occasions.

היא התקשרה כדי לברר אם אני רוצה להצטרף אליה להדלקת הנרות ולסעודת השבת. התכוונתי לשים את סיר מרק הירקות הרגיל שלי על האש ואז להתקשר לשאול אותה אם היא רוצה לטעום ממה שאני מבשלת. היא הקדימה אותי. הזמנתי אותה אלי.

She called to find out if I would like to join her for lighting the candles and the Shabbat meal. I was going to put a pot of my usual vegetable soup on the stove and then call to ask her if she wanted to taste what I was cooking. She was ahead of me. I invited her over.

הסקייפ מצלצל. ביאטריס בודקת אם היא יכולה להצטרף אלי להדלקת הנרות בטרם צאתה לסעודת השבת בבית אמהּ. אני מציגה בפניה את האורחת שלי ופניה מתקדרות, אך היא נוהגת באיפוק ואינה מעירה דבר. היא בטח תעשה לי סצנה בפעם הבאה שנתראה. אני אומרת את הברכה, מדליקה את הנרות והאורחת עורכת את הקידוש. ביאטריס נפרדת מאיתנו.

There's a call on Skype. Béatrice checks to see if she can join me for the candle lighting before she goes to her mother's Shabbat meal. I present her to my guest and her face darkens, but she acts with restraint and makes no comment. She'll probably make a scene next time we see each other. I say the blessing, light the candles and the guest makes the Kiddush. Béatrice leaves us.

"שמתי לב שאת קודם אומרת את הברכה ואחר-כך מדליקה את הנרות. זה צריך להיות הפוך – קודם מדליקין ואחר-כך מברכין", מעירה האורחת.

אני לא אוהבת, וזאת בלשון המעטה וכדי לא להוציא את המלה 'שונאת' מפי, שאנשים מרשים לעצמם להעביר ביקורת בשעה שאין הם מכירים מנהגים אחרים וחושבים ששלהם הוא היחיד ואין בלתו. "את בטוחה?" אני שואלת אותה בקול מאופק למרות שזה די מרגיז אותי.

"ודאי!" היא עונה בהחלטיות מעצבנת. "כך מדליקים כולם."

אין לי חשק להתווכח, כולה הדלקת נרות. אני רוצה לבלות את הערב הזה בכיף ולא בהתנצחויות. "אני מדליקה ככה וזה מתאים לי", אני אומרת ברוגע. "למזוג לך את המרק כדי שיתקרר בזמן שנאכל את המנה הראשונה?"

"I noticed that you first say the blessing and then light the candles. It should be the opposite – first you light and then bless," the guest remarks.

I don't like, to put it mildly and not to utter the word "hate" from my mouth, that people allow themselves to criticize when they don't know other customs and think that theirs is the only one and there's nothing else. "Are you sure?" I ask her in a subdued voice, even though I'm quite irritated.

"Certainly!" She replies with an annoying decisiveness. "That's how everyone lights them."

I don't want to argue, it's just candle lighting. I want to spend this evening with fun and not quarrelling. "This is how I light them and it suits me," I say calmly. "Shall I pour the soup for you to cool down while we're having the first course?"

במשפט אחד:

כל אישה ומנהג הדלקת הנרות המתאים לה.

In one sentence:

Every woman has her custom of lighting the candles.

התה התקרר The Tea Got Cold

חליטת תה ירוק ונענע בקומקומון Green tea and mint infusion in the teapot

חליטת תה ירוק ונענע בקומקומון Infused green tea and mint in the teapot

לפני שהספקתי לחשוב על זה, התה התקרר. כשזה נכנס לי לתודעה, היה כבר מאוחר מדי. התה היה קר. לגמרי.

Before I could think about it, the tea got cold. When it entered into my mind, it was too late. The tea was cold. Completely.

תה קר מתאים לקיץ, כשחם וזה מרענן עם עלי נענע ולימון. בחורף, התה צריך להיות חם. לא רותח, אלא חם במידה המתאימה ובלי לשרוף את הלשון. היתה לי דודה שתמיד לגמה את התה שלה מיד לאחר שמזגה את המים הרותחים על התיון. היא לא חיכתה אפילו שניה. מעולם לא יכולתי לחקות אותה, הלשון שלי לא עמדה בזה.

Cold tea fits for summer, when it's hot and refreshing with mint leaves and lemon. In winter, tea should be hot. Not boiling, hot to the appropriate degree, without burning the tongue. I had an aunt who always sipped her tea as soon as she poured the boiling water over the teabag. She didn't wait even for a second. I could never imitate her, my tongue could not endure it.

הרתחתי מים ומזגתי אל קנקן התה. זה מכיל ארבע ספלים עליהן התכוונתי להתענג בשעה הקרובה. היה לי מאמר שהייתי צריכה לערוך והתה בהחלט אמור היה לסייע. גם העוגיות ליד.

I boiled water and poured it into the teapot. It contains four cups that I was going to savour in the next hour. I had an article I was going to edit and tea was definitely supposed to help. The cookies aside as well.

נשאתי את המגש אל חדר העבודה. ארומת עלי הנענע נישאה באויר, מרחיבה את הלב. נענע עושה לי טוב. אני משתמשת בה גם לתיבול סלט ירקות, מה שמוסיף לזה רעננות וטעם, יחד עם הפטרוזיליה והשמיר.

I carried the tray to the study. The aroma of the mint leaves floated in the air, widening the heart. Mint is doing me good. I also use it to season a vegetable salad, which adds to it freshness and taste, along with parsley and dill.

ברגע בו הנחתי את המגש על השולחן, צלצל פעמון הדלת. לא ציפיתי לאף אחת ולכן החלטתי להתעלם, אך הצלצול חזר וביתר תוקף יחד עם דפיקות חזקות בדלת. אני שונאת כשעושים את זה. אין לי כוונה לפתוח לפני שאדע מי מהעבר השני. "מי זה?" אני שואלת מבעד הדלת הסגורה וממרחק בטוח, מקוה שאין זה מאן דהוא מהמאפיה שיש לו כוונות זדון לחסלני על לא עוול בכפי.

As soon as I put the tray on the desk, the doorbell rang. I didn't expect anyone, so I decided to ignore it, but the ringing went on, with a loud knocking on the door. I hate it when they do it. I have no intention of opening until I know who is on the other side. "Who is it?" I ask through the closed door and from a safe distance, hoping that it is nobody from the mafia with malicious intentions to kill me while innocent of any crime.

"משלוח לשרון!" רועם הקול באלט מהדהד בחדר המדרגות.

משלוח? אני מהרהרת, איזה משלוח? לא הזמנתי כלום. אבל זה קול של אישה, אז אין סיבה לחשש. אני פותחת את הדלת. זר פרחים ענק מסתיר אישה קטנה. "שו?" אני שואלת בקול רם. "מה זה?"

"זה זה", היא עונה בקול צוהל ומראה את פניה. "הפתעה!"

"Delivery for Sharon!" The booming contralto voice echoes in the stairwell.

Delivery? I think, what delivery? For me? I didn't order anything. But it's a woman's voice, so there's no reason to worry. I open the door. A huge bouquet of flowers conceals a small woman. "Shu?" ("What" in Arabic) I ask out loud. "What is this?"

"It's this," she answers in a cheerful voice and shows her face. "Surprise!"

בשני משפטים:

אכן, הפתעה. במקלחת, שלוש שעות לאחר מכן, נזכרתי בתה שהתקרר לו לבד בחושך בחדר העבודה.

In two sentences:

Surprise, indeed. In the shower, three hours later, I remembered my tea, which had got cold alone in the dark in the study.

חליטת תה ירוק ונענע בקומקומון Green tea and mint infusion in the teapot

חליטת תה ירוק ונענע בקומקומון  Green tea and mint infusion in the teapot

נשיקה בחצות 2018 A Kiss at Midnight

הטלפון הנייד צפצף והתריע על הודעה נכנסת כמה דקות אחרי שהדלקתי אותו. "בואי! בואי! בואי!" היא קוראת לי אליה.

The cell phone peeped and alerted an incoming message a few minutes after I turned it on. "Come! Come! Come!" She calls me to her.

לא ממש בא לי, אך אני בודקת את האפשרויות: אם יהיה מקום במטוס אליה, אם זה יהיה במחיר סביר ואם בשעה סבירה. הכל התקיים, אך עדיין לא התחשק לי להזיז את עצמי. אצלנו 150c ואצלה 9. תשע!!! האם שוה לי לקפוא מקור בפאריז רק בשביל להתנשק איתה בחצות? לא בטוח.

I don't really feel like it, but I'm looking into the possibilities: if there will be a sit for me on the plane to her, if the price will be reasonable and will the flight be at a reasonable time. Everything ticked, but I still didn't feel like moving myself. We have 150c and she has 9. Nine!!! Is it worth for me to freeze in Paris just for the chance of kissing her at midnight? I'm not sure.

Welcome to 2018! Sydney New Year’s Eve Fireworks

בחצות היום, עולה מולי בסקייפ חברה בסידני אוסטרליה שמזמינה אותי לצפות בתצוגה המוקדמת של הזיקוקים ממרפסת ביתה שבחוף קוּגִ'י (Coogee Beach) לטובת הילדים האוסטרליים שלא רצוי כי יהיו ערים בחצות. אצלה תשע בערב. הזיקוקים נחמדים, לא עוצרי נשימה, רגילים כמו אצלנו ביום העצמאות. הזיקוקים המרהיבים באמת יעופו מעלה ויתפוצצו שלוש שעות לאחר מכן, על הגשר של נמל סידני.

At midday, a friend from Sydney Australia calls me on Skype and invites me to watch the early fireworks from her balcony at Coogee Beach. This early display is for the Australian children who should not be awake at midnight. It's nine o'clock in Sydney. The fireworks are nice, not breathtaking, they are ordinary like ours in Israel on Independence Day. The really spectacular fireworks will fly and explode three hours later, on Sydney Harbour Bridge.

ישנה טיסה אחר הצהריים ונוספת בערב. אני רוצה לצפות בשידור ישיר בזיקוקים מגשר סידני, כך שנותרה הטיסה בערב. אני מחליטה להחליט רק אחרי שאצפה בזיקוקים. האוסטרלית ואני סופרות יחד לאחור ומרעיפות זו על זו נשיקה וירטואלית. אצלנו כבר שלוש אחר הצהריים.

There is an afternoon flight and an another in the evening. I'd like to watch in live the fireworks from the Sydney Bridge, so the option of the evening flight remains. I decide to decide only after I'll watch the fireworks. The Australian and I count back together and give each other a virtual kiss. It's three o'clock in the afternoon here.

Sydney New Year’s Eve Fireworks 2019

כפי שאפשר לראות, היו הזיקוקים מרהיבים ביותר. אני מודה לחברתי ומניחה לה לפרוש ללילה שלה. שנה חדשה התחילה שם למטה.

As you can see, the fireworks were spectacular. I thank my friend and let her retire for her night. A new year began down there.

במשפט אחד:

החלטתי לא לטוס. השכנים הזמינו אותי לחגוג איתם את הנובי גוד וזה נראה לי מעניין. בחצות הלילה אנשק את המזוזה שלי.

In one sentence:

I decided not to fly. The neighbours invited me to celebrate Novy God with them and it seemed intriguing. At midnight I will kiss my mezuzah.

היא רצתה להתכרבל She Wanted to Snuggle

סלט ירקות עם זיתים וקולרבי Vegetable salad with olives and kohlrabi

סלט ירקות עם זיתים וקולרבי  Vegetable salad with olives and kohlrabi

היה קר לפקוח עיניים לעוד בוקר אפור וגשום. בדרכי למקלחת, אני מדליקה את תנור החימום החשמלי בחדר העבודה. זה אמור להתחמם תוך מספר דקות.

It was cold to open my eyes for another rainy grey morning. On my way to the shower, I turn on the electric heater in the study. It should warm up in a few minutes.

אצלנו, זה יום עבודה רגיל; אצלה, היא בחופשה בפאריז. אני מכינה לעצמי את ארוחת הבוקר הרגילה שלי ומתעתדת לסעוד אותה במטבח. היא שולחת לי הודעה: "סקייפ?"

"אם תרצי לסעוד איתי", אני משיבה, "אני כבר מסיימת להכין את הסלט. נפגש בעוד כעשר דקות?"

"בהחלט!" היא מסמסת חזרה. "הכנת גם לי, כן?"

For us, it's a normal working day; with her, she is on vacation in Paris. I make my usual breakfast and plan to dine in the kitchen. She sends me a message: "Skype?"

"If you want to dine with me," I reply, "I'm already finishing the salad. Shall we meet in about ten minutes?"

"Definitely!" She texts back. "You made for me too, yes?"

ירקות לסלט Vegetables for salad

ירקות להכנת סלט  Vegetables for preparing ze salad

אמהּ מנופפת בידה מאחוריה ומברכת אותי לשלום. "למה לא רואים אותך?" היא שואלת בנימוס. מה אני יכולה לענות לה, שהבת שלה נדדה למחוזות רחוקים אליהם אין לי כוונה להגיע? אני מחייכת אליה ושואלת לשלומה. "Tout va bien, merci", היא משיבה ועוזבת אותנו לנפשנו.

Her mother waves with her hand behind her and congratulates me. "Why don't we see you?" She asks politely. What can I say to her, that her daughter has wandered to distant places to which I have no intention to reach? I smile at her and ask how she is. "Tout va bien, merci", she replies and leaves us alone.

"Bon appétit!", היא אומרת למראה צלחת הסלט שאני מראה לה. "Ça a l'air bien."

"מֵרְסִי", אני עונה, "Il y a aussi pour toi."

עכשו תורהּ להודות לי. חבל שאי אפשר באמת להעביר אליה את חלקה באוכל. היכן סקוטי כשצריכות אותו?

"Bon appétit!" She says at the sight of the salad plate I'm showing her. "Ça a l'air bien."

"Marci," I reply, "Il y a aussi pour toi."

Now it is her turn to thank me. Too bad you can't really transfer her share of the food. Where is Scotty when you need him?

"אולי תבואי?" היא שואלת.

לא ממש בא לי לצאת מן הבית בקור הזה ולטוס לקור עז יותר. הקור המקומי בכל זאת עדיף לי. אני מתנצלת שיש לי עבודה שעלי לסיים עוד היום. אצלנו, יום עבודה; אצלן, מתכוננות לקבל את פני השנה החדשה שלהן.

"אז אולי מחר? לא היית רוצה להתכרבל איתי?" קולה רך, מתפנק.

אם הייתי רוצה? לא יודעת. זה יותר מדי מאמץ בשביל התכרבלות. "נראה איך אקום מחר", אני עונה ושתינו יודעות שזה לא יקרה.

"Maybe you'll come?" She asks.

I don't really feel like leaving the house in this cold and fly to a colder weather. I prefer my local cold. I apologize for having some work to finish today. For us, it's a working day; with them, they are preparing to welcome their New Year.

"So maybe tomorrow? Wouldn't you like to snuggle with me?" Her voice is soft, indulgent.

If I wanted to? I don't know. It's too much effort for a snuggle. "We'll see how I get up tomorrow," I reply, and both of us know it won't happen.

במשפט אחד:

קר בפאריז, קר מאוד.

In one sentence:

It's cold in Paris, very cold.

אגנס אובל – דלק לאש

Agnes ObelFuel to Fire

לאן זה מוביל ? Where does it Lead

פיטר סארסטדטלאן את הולכת, אהובתי

Peter SarstedtWhere do You Go to My Lovely

החיים מזמנים לנו צמתים. אני ממש לא אוהבת אותם, כי זה אומר התלבטות וצורך להחליט על דברים (בדרך כלל מיותרים) שאפשר היה בלעדיהם. למה אין החיים יכולים להתנהל בצורה חלקה ונעימה?

Life brings us intersections. I really don't like them, because it means deliberation and the need to decide on things (usually unnecessary) that I could do been without. Why can't life be conducted smoothly and pleasantly?

החג של החגים, חיפה, תהלוכת חג המולד 22.12.2018 במושבה הגרמנית ובואדי ניסנאס

The holiday of the Holidays, Haifa, the Christmas procession 22.12.2018 in the German Colony and Wadi Nisnas