Category Archives: לסביות Lesbianism

מה את מתנשפת ? Why Are You Panting

RoxetteListen To Your Heart [lyrics]

אחר-צהריים נעים בחוץ. אני צועדת לי בכיף למען התחזוקה. הגשם שירד אתמול, הבוקר ובצהריים, הותיר שלוליות רבות שלא ניקוו. אני עושה את דרכי בזהירות, נזהרת לא להקלע לאף אחת מהן, הרי איני יודעת לשחות.

A nice afternoon outside. I walk pleasantly for the sake of maintenance. The rain that fell yesterday, this morning and at noon, left many puddles that didn't dry. I make my way around them, watching not to get into any of them, since I can't swim.

הנייד מצלצל. בדרך כלל איני נוהגת לענות ברחוב. אני שונאת כשאחרים מדברים בנייד בפומבי ועוד בקולי-קולות. אין לי מושג מה גרם לי לענות אפילו בלי לבדוק מי המצלצלת. אני עונה בלי לעצור את צעידתי הנמרצת: "שלום, מועדים לשמחה."

"מה את מתנשפת?" שואלת היא בחשדנות. "איפה את?" לא שלום, לא חגים וזמנים לששון, ממש מנומסת להפליא…

The cellular rings. I don't tend to reply when on the street. I hate when others talk on their cellular publically and very loudly. I have no idea what caused me to answer even without checking who the caller is. I reply without stopping my vigorous march: "Hello, happy Holidays."

"Why are you panting?" She asks suspiciously. "Where are you?" No hello, no happy Holidays, completely polite…

לא עניינך, זו התשובה שעולה לי בראש, אך אני משאירה אותה שם ואיני מעלה על דל שפתי. אמנם אמש התנשפנו עזות זו באוזני זו, אך אין זה אומר שיש לה איזושהי בעלות עלי לשאול אותי למעשי. אני לא הייתי מעלה על דעתי לבדוק מה היא עושה בשום שלב שהוא, ודאי לא בשלב הזה של בקושי הכרותנו.

It's none of your business, is the answer that comes in mind, but I leave it there and I don't let it exceed my lips. Indeed, yesterday we panted vigorously in each other's ears, but it doesn't mean that she has any ownership on me to ask me what I was doing. I wouldn't think check on her. Certainly not at this point of our barely acquaintance, and not even at some point or any.

 

Carole King & James TaylorWill You Still Love Me Tomorrow

אני מנומסת ומעדיפה לא להעליב שלא לצורך. משום שעדיין לא הגיע הצורך, אני עונה בדרך ארץ: "אני צועדת, לכן אני מתנשפת. אולי נדבר אחר-כך, בערב?"

I'm polite, therefore I prefer not to insult when it's not necessary. Since there's no need to offend, I answer politely: "I'm walking, this is why I'm panting. Can we talk later, in the evening?"

אני שומעת אותה שותקת בתדהמה. מה רצתה לשמוע ממני? שאני מפסיקה את צעידתי לשם התחזוקה ורצה ישר אליה? מה בוער? אנחנו בקושי מכירות! היו לנו חיים לפני שנפגשנו ואין סיבה להפסיק תוכניות שתוכננו, אלא לנסות לשלב. אני מרגישה את האכזבה שלה, אך נחושה לנתב את יחסינו, אם בכלל יתקדמו, בהתאם להרגשתי ולתחושותי ולא להניח לה או לאף אחת אחרת להכתיב לי את חיי.

I can hear her silence, I can sense she's in shock. What did she expect to hear from me? That I'm ending my maintenance walk and am running directly to her? What's the rush? We barely know each other! We had a life before we met and there is no reason to stop our plans that were planned ahead, nut we can try to combine. I sense her disappointment, but I'm determined to lead our relationship, if it ever advances, according to my feeling, and I'm not going to let her or anybody else to dictate my life.

המשכתי בדרכי, מתנשפת יותר ויותר. למדתי מנסיוני, שאם כבר בהתחלה יש לי תחושה לא טובה, אם אני חשה שזה לא מתאים לי, כדאי שלא אתעקש לבזבז את זמני על מי שאינה מתאימה. אין טעם להתעכב אם זו לא זו.

I continued on my way, panting more and more. I learned from my experience that if at the very beginning I have this bad feeling, if I sense that it doesn't suit me, I'd better not insist on wasting my time on somebody that doesn't fit. There's no point if she's not the one.

Bette Midler, Goldie Hawn & Diane KeatonYou Don't Own Me

בשני משפטים:

הקשבנה לתחושותיכן ואל תשקרנה לעצמכן אף פעם. עדיף להמשיך לחפש מאשר להתקע עם מישהי שאינה מתאימה לכן.

In two sentences:

Listen to your heart and never lie to yourself. It's better to continue searching than get stuck with somebody who doesn't suit you.

אני לא כזו I'm Not Like That

Soraia – I'm Not Like Everybody Else

 

שתיהן לא היו מוכנות למה שעמד לקרות. שתיהן לא צפו את הבאות. לאחת היו ציפיות, לשניה כלל לא.

Neither was prepared for what was about to happen. Neither of them could foresee what was coming. One had expectations, the other none what so ever.

לא רוצה לפספס כלום Don't Wanna Miss A Thing

AerosmithI Don't Wanna Miss A Thing

חשבתי שאני יודעת מה היא עומדת להגיד. טעיתי.

I thought that I knew what she was going to say. I was wrong.

יומיים לפני, היא התחילה איתי באתר ההכרויות בו אני רשומה כבר שנים ותוצאות אין. הייתי בטוחה שגם הפעם תהיה האכזבה הרגילה של הפער בין מה שאנחנו מעבירות זו לזו באמצעות הסקייפ (ראיון חובה מבחינתי לפני כל פגישה) לבין מה שאנו חשות בפגישה בעולם האמיתי. עדיין אין תחליף לאינטראקציה בלתי אמצעית, ללא מחיצות.

Two day ago, she flagged me on the dating site I'm registered for years now, but no results. I was sure that this time too I'll experience the usual disappointment of the gap between what we pass to each other via Skype (that's a compulsory interview, as far as I'm concerned, before moving forward to meet in person), and what we feel while meeting in the real world. There still no substitute to an unmediated interaction, without partitions.

קבענו בבית הקפה היחיד בחדרה הפתוח בשבת. לא להיט, כי השרות שם די איטי ולא ממש יעיל, אך לא היתה ברירה. איני נוהגת לארח נשים זרות בביתי בפגישה הראשונה איתן וגם איני נוהגת להתארח בבתיהן של זרות. אהבתי איך שהיא זרמה איתי בזמן שתכננו היכן נפגש.

We planned to meet at the only café in Hadera that is open on Shabbat. Not a great place, because their service is slow and inefficient, but there wasn't any choice. I don't tend to invite strange women to my place on our first date, and I don't tend going to theirs either. I loved how she flowed with me while we were planning where we were going to meet.

כהרגלי, הקדמתי בעשר דקות. איני אוהבת לאחר ומעדיפה להקדים קצת, להתישב, להזמין משהו לשתות, ללגום בנחת ולראות את מי שאני עומדת לפגוש כשהיא מגיעה, איך היא נכנסת, אם היא מביטה סביב לאתר אותי… כאלה דברים. אני אוהבת להתבונן בה לפני שהיא עוטה את המסכה שלה, אם היא עוטה.

As usual, I was ten minutes early. I don't like to be late and prefer to be early a bit, to sit down, order something to drink, sip it leisurely and watch the person I'm about to meet when she arrives, how she goes in, if she looks around to find me… Such things. I like to watch her before she puts on her mask, if she does.

אני נכנסת לבית הקפה, מסירה את משקפי השמש ומחליפה אותם במשקפיים הרגילים, תוך שאני מביטה סביב לבדוק איזה שולחן פנוי. לפני שאני מספיקה להתמקד על שולחן כלשהו, היא כבר עומדת על ידי, טופחת קלות על זרועי ואומרת: "שלום, שרון!"

I walk into the café, taking off my sunglasses and exchange them with my usual ones, while looking around to check which table is available. Before I manage to focus on a certain table, she already stands beside me, patting gently my arm and says: "Hello, Sharon!"

Aerosmith – Dream On

להניח לה Let her go

Passenger – Let Her Go

איך מניחה למישהי שנעצה את חִצֶיהָ בלבי, אך לבה אינו עימי (אולי אף פעם לא היה)?

How do I let go of somebody who stuck her arrows in my heart, but her heart isn't with me (perhaps it never was)?

העננים כיסו את השמיים, מסתירים את השמש. הרגשה לא נעימה של כובד נפלה עלי, כמו תמיד במזג אויר שנראה סגרירי. לפחות לא ירד גשם והיה חמים ונעים.

The clouds covered the sky, hiding the sun. An unpleasant feeling of heaviness fell on me, like always in a weather that seems inclement. At least it didn't rain and it was warm and pleasant.

לפני הקניות התמקמתי בבית הקפה בו אני רגילה לשבת ולכתוב. הפעם, בלי המחשב. המלצרית לא האמינה למראה עיניה והעירה לי שהיא אינה רגילה לראות אותי בלי מבטי הנעוץ במסך. עניתי לה שהיא גם אינה רגילה לראות אותי בימי ששי. לא הרחבתי להסביר לה שאיני עובדת בימי ששי ואני מבלה בבתי קפה אחרים, כאלה שאין להם אינטרנט. בדרך כלל אני נפגשת שם עם חברות.

Before shopping I settled myself in the café I am used to sit and write. This time I was without my laptop. The waitress didn't believe her eyes and comment that that she is not used to see me without my gaze fixed on the screen. I replied that she isn't used to see me on Fridays either. I didn't elaborate to explain that I don't work on Fridays, but hang out in other cafés, such that don't have internet. I usually meet friends there.

ישבנו בכיף, ארבע חברות קרובות, מעדכנות זו את זו על השבוע שעבר עלינו ואיך אנו מתכננות לבלות את החג הקרב. כשאני יושבת בחברותא, איני יכולה לענות לשיחות או לסמסים משום שאני מכבה את הנייד לפני כל הפגישה כדי שזה לא יטריד אותי. אני מעדיפה להתרכז בחברות ולא במסך. כמו כן, בשלב הזה של חיי, בו אין לי ילדים קטנים התלויים בי, אין לי צורך להיות זמינה כשלא נוח לי.

We sat there, four close friends, having fun updating each other about the passing week and how we plan to spend the coming holiday. When I sit with friends, I can't answer any calls or text messages since I turn off my cellular before every meeting so it won't bother me. I prefer to concentrate on my friends and not on the screen. Also, at this stage of my life, where I don't have little children who are dependant in me, I have no need to be available when it's uncomfortable for me.

רק אחרי שהגעתי הביתה, פרקתי את הקניות, סידרתי את המצרכים במקומם, התקלחתי והתישבתי במרפסת עם משקה קר – רק אז הדלקתי את הנייד. היו שם שתי שיחות שלא נענו וסמס אחד, כולם מאותו מספר ישן אך מוכר: "היי, אני רואה אותך יושבת עם חברות. ניסיתי להתקשר אלייך פעמיים, אך אינך עונה. אולי אינך שומעת את הצלצול? תרצי להפגש אחרי כן? אני בדרך הביתה ויש לי זמן".

Only after I came home, unpacked my shopping, put the groceries in their place, showered and sat down in the balcony with a cold drink – only then I turned on my cellular. There were two missed calls and one text message, all from that old but familiar number: "Hi, I see you sitting with friends. I tried to call twice, but you don't answer. Maybe you don't hear it ringing? Would you like to meet afterwards? I'm on my way home and I have time".

הרוח הרכה שנשבה אל המרפסת, טפחה על פני בעדינות, כמו ביקשה ללטף, לנחם את הלב הדואב.

The soft wind blowing on the balcony, patted gently my face as if it meant to caress, to console the suffering heart.

Florence + The Machine – Never Let Me Go

 

 

נעזבת Abandoned

Christina Aguilera – Hurt

היא התקדמה. אני נשארתי מאחור, פחות או יותר היכן שהניחה אותי לפני שנים, עת חשבה שהדשא אצל השכנה ירוק יותר.

She moved on. I was left behind, more or less where she placed me years ago, when she thought that the grass was greener on the other side.

הבוקר התחיל בצורה שגרתית. קמתי בשעה סבירה, התרעננתי, הכנתי את ארוחת הבוקר, אכלתי, התקלחתי וישבתי לעבוד. היו לי כמה מאמרים שהייתי צריכה לערוך, כמה טקסטים לתרגם ותכננתי גם להתקדם בכתיבת הספרים שלי (אני כותבת כמה בה בעת). הזמן שלי היה מתוכנן וקיויתי שהכל יתוקתק היטב.

The morning started routinely. I woke up at a reasonable hour, freshened up, prepared breakfast, ate, showered, and sat down to work. I had some articles that needed my editing, a few texts to translate, and I also planned to advance with the books I'm writing (I write several at the same time). My time was panned and I hoped that everything will be done quickly and efficiently.

הדוא"ל שלה הגיע קצת אחרי חצות היום. סיימתי חלק אחד של העבודה, את העריכה, והתכוונתי לצאת להפסקת צהרים במסעדה הסינית בקניון. 10 דקות הליכה לשם, 40 דקות אכילה והתרגעות ואז שוב 10 דקות חזרה. שעה. לא אמור היה לקחת יותר מזה.

Her email came a bit after mid-day. I finished one part of my work, the editing, and I was about to go out for lunch at the Chinese restaurant in the mall. 10 minutes of walking there, 40 minutes eating and relaxing, and then again 10 minutes of walking back. An hour. It wasn't supposed to take longer than that.

ישנם עיתויים בחיים שמשאירים אותי תוהה איך דברים קורים דוקא אז, ללא כל תכנון או אזהרה מוקדמת, פשוט מתרחשים. אם הדוא"ל הזה היה מגיע בעיתוי אחר, האם הדברים היו קורים אחרת? לוא היה הדוא"ל מגיע דקה, רק דקה אחרי עזיבתי את הבית, הייתי רואה אותו רק אחרי חזָרָתי מארוחת הצהרים. בכוונה אין לי דוא"ל בסלולרי וכשאני בחוץ, איני יכולה – וגם איני רוצה – לבדוק מי שולח לי דוא"ל. המשפחה שולחת לי הודעות או פשוט מתקשרת אם זה דחוף. כך גם חברותי הקרובות. הדוא"ל הוא לעבודה וזו יכולה לחכות בזמן שאני סועדת את לבי או מבלה בכיף. אני חיה בנחת, ברוגע.

There are timings in life that leave me wonder how things happen then, without planning or any prior warning. Just happen. If this email had come at a different time, would things have happened differently? If the email had come a minute, just a minute after I left home, I would have seen it only after I was back from my lunch. I don't have an email on my cellular on purpose, and when I'm out, I can't – and don't want – to check who sends me emails. The family sends me text messages or simply calls if it's urgent. The same goes for my closest friends. The email is or work, and it can wait while I'm eating or enjoying my life with other activities. I live in peace, calmly.

הדוא"ל היה ארוך. מאוד. כמו במכתבים של פעם, עת היינו ממלאות דפים שלמים של דפדפת A4 בכתב ידנו. ההבדל הוא, שהדוא"ל הזה שלה הוקלד במחשב. חדלנו להשתמש בכתב יד, הפסקנו לכתוב מכתבים על ניירות. אני תוהה כמה מאיתנו עוד זוכרות איך מחזיקות עט או עפרון. אני עדיין משתמשת בשניהם לכתיבה ביומן. איכשהו, אני חשה טוב יותר לכתוב דברים אישיים בכתב יד ולא להקלידם ישר במחשב. את זה אני עושה אחרי זמן, מעבירה את מה שכתבתי ביומן למחשב, כדי שיהיה עותק נוסף, וירטואלי, על המוחשי.

Her email was long. Very. Like the letter we used to write long ago, when we filled whole pages of an A4 pad with our papers. The different is that her email was typed on computer. We stopped using handwriting, stopped write letter on papers. I wonder how many of us remember how to hold a pen or a pencil. I still use them both writing my diary. Somehow, I feel better to write personal stuff in handwriting and not to type them directly into the computer. This I do after a while, transferring what I wrote in the diary to the computer, in order to have another copy, virtual, in addition to the tangible.

קראתי בלב הולם את שכתבה. קראתי בתשומת לב. אחר-כך, קמתי ממקומי, לקחתי את התיק ויצאתי לאכול. ידעתי שכשאחזור, אקרא שוב ושוב, אנתח, אחשוב, אהרהר. לא ידעתי אם אני רוצה לענות לה.

My heart was pounding fast while reading what she wrote. I read it attentively. Then, I got up, took my purse and went out to eat. I knew that when I'll be back, I'll read it again and again, analyse, think, ponder. I didn't know if I wanted to answer her.

Christina Aguilera – you lost me (Dance Performance)

 

 

Geva Alon – You Lost Me

אהבה רגילה Ordinary Love

SadeNo Ordinary Love [lyrics]

יום אחד את קמה בבוקר ומגלה שאת אוהבת מישהי מסוימת וזה לא מה שהסביבה מחשיבה ל"נורמלי". מה את אמורה לעשות? להתכחש לרגשותייך או להמשיך עם האמת שלך? אילו כלים יש לך בתוך ילדה או נערה מתבגרת להתמודד עם זה?

One morning you wake up to find that you somebody but this is not something that your surrounding consider as "normal". What are you supposed to do? Deny your feelings or continue with your truth? As a girl of an adolescent what tools do you have to deal with this?

Sade – By Your Side [lyrics]

 

אם התמזל מזלך להיוולד להורים אוהבים ולגדול בתוך משפחה תומכת, מכבדת, מסייעת – אשרייך וטוב לך חלקית. למה רק חלקית? כי תמיד יש גם את הסביבה שמשפיעה למדי. יש את בית הספר, את השכונה, העיר, המדינה.

If you were lucky enough to be born to loving parents and grow up in a supportive, respecting and assisting family – than you are partly fine. Why only partly? Because there is always also the environment which is quite effective. There is school, the neighbourhood, the city, the country.

 

Florence + The MachineYou've Got the Love [lyrics]

 

אני מלאת כבוד ללסביות דתיות, שלמרות הסביבה המתנגדת, הלועגת, המבזה, הן נחושות לא לנהוג בצביעות ובוחרות לחיות את חייהן כפי שהן רואות לנכון. למרות שהסביבה אינה רוצה לקבל זאת – גם הן נבראו בצלם ואם יש אלוקים, הרי שזה עשה אותן כרצונו. לפיכך, אם מאן דהוא רואה עצמו כשיא הדתיות והחרדיות – עליו לקבל את העובדה הזו ולא לרדוף אותן וגם לא אחרים שאינן מאמינות בדיוק כמוהו.

I highly respect religious lesbians, who despite their opposed, mocking, degrading surrounding, they are determined not to be hypocritical and choose to live their lives as they see fit. Although their surrounding doesn't accept this – they are also were created in G-d's image. If there is a G-d, it is most likely that He created them as He pleased. Therefore, if somebody sees himself as most religious and orthodox – he must accept this fact and not persecute them as well as not others who don't believe exactly as he does and don't practice their religion the way he does.

במשפט אחד:

ואהבת לרעך כמוך!!!

In one sentence:

Love thy friend as thyself!!!

לבי פועם אלייך My Heart Beats for You

In a Heartbeat – Animated Short Film

 

המקום היה פקוק עד אפס מקום כמעט ובקושי מצאנו מקום לשבת. ט"ו באב, חג האהבה העברי, ולמרות המצב, החום והבריחה ההמונית לחו"ל, מלאו מקומות הבילוי.

The place was jammed to capacity almost and we barely found a sit. It's Tu B'Av, the Jewish love celebration. Despite of the situation, the heat and the mass escape abroad, the cafés and the restaurants were chock-full.

The xxMissing

 

אהבה וגאוה Love & Pride

מצעד הגאוה בירושלים 2017

Pride Parade in Jerusalem 2017

אמנם הבטחתי לא לצעוד השנה, אבל מצעד בירושלים זה מצעד חשוב – לא רק לקהילה, אלא בעיקר לכל עם ישראל שהדמוקרטיה וחופש הפרט חשובות לו. לבשתי שכפ"ץ ושמתי נפשי בכפי בתקוה שלא יאונה שום רע לאף אחד.

Even if I promised not to march this year, but a pride parade in Jerusalem is an important one – not only for our community, but mainly for the whole nation, to those whom democracy and personal freedom are important. I wore a flak jacket with hope that nothing wrong will happen.

החלטתי להצטרף לצעידה ולאמירה שאנחנו כאן ואף אחד לא יוכל לחסום את זכויותינו.

I decided to join the parade and march for the statement that we are here and nobody will be able to block our rights.

 

 

זוגיות בגיל הבשל Being a Couple at the Ripe Age

זה הסוף... This is the end

זה הסוף … This is the end

זוגיות? לא משהו. איך אצלכן?

Relationship? Nothing special. How about you?

 

The DoorsThe End

כי אל אשר תלכי אלך For Whither Thou Goest I Will Go

טז וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ:  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.

יזב ַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף–כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

יח וַתֵּרֶא, כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ; וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ.

[מגילת רות פרק 1]

16 And Ruth said: 'Entreat me not to leave thee, and to return from following after thee; for whither thou goest, I will go; and where thou lodgest, I will lodge; thy people shall be my people, and thy God my God;

17 where thou diest, will I die, and there will I be buried; the LORD do so to me, and more also, if aught but death part thee and me.'

18 And when she saw that she was stedfastly minded to go with her, she left off speaking unto her.

[Ruth chapter 1]

 

משחר ילדותנו שוטפים לנו את המוח בכיוון אחד במקום לאפשר פתיחות והבנה שלא הכל דומות, גם אם נבראנו בצלם. יש לי פקפוק גדול באשר לצלם הזה, שזה המצאה של האדם. אני חושבת שהגיע הזמן שנזנח את השטויות הדתיות שהן שורש כל הרע בעולם ונחיה ללא כפיה.

Since early childhood we are brainwashed in one direction instead of allowing openness and understanding that not everyone is the same, even if we were created in the image of G-d. I have a big doubt regarding this G-d, which is a man's invention. I think that it's about time that we should forsake the religious nonsense which is the root of all evil in the world, and live without coercion.

סדקים

Cracks