Category Archives: מוזיקה ונשמה Music & Soul

הצליל של הלב The Sound of the Heart

 חואקין רודריגוקונצ'רטו לארנחוואזאדאג'יו

Joaquín RodrigoConcierto de AranjuezAdagio

תמר מלזר קרימולובסקי (חליל), הדר עטרי (סופרן), אייל לבר (גיטרה)

Tamar Melzer Krymolowski (flute), Hadar Atari (Sopran), Eyal Leber (Guitar)

היא ישבה על כסא פלסטיק באמצע השביל, נרתיק הכלי למרגלותיה, מפיקה צלילים ענוגים-ענוגים, כאלה הנכנסים הישר אל הלב.

She was sitting on a plastic chair in the middle of the path, the case of the instrument at her feet in front of her, producing beautiful sounds, such that enter directly to the heart.

גאורגה זמפיר (עם אנדרה ריו) – הרועה הבודד

Gheorghe Zamfir (with André Rieu) – The lonely Shepherd

הייתי בדרכי לאימון התחזוקה (יום שלישי – פילטיס), צועדת במרץ אל הסטודיו, כשהצלילים המדהימים שהפיקה מחלילה עטפו אותי בחמימות נעימה ביותר. לא יכולתי שלא לעצור ולהקשיב.

I was on my way to my maintenance training (Tuesday – Pilates), marching energetically toward the studio, when the amazing sounds she produced from her flute wrapped me with a most pleasant warmth. I had to stop and listen.

מוזיקת עולם

World Music

חליל הצד הוא כלי מוזיקלי מהכי כיפיים לשמיעה. אני זוכרת תקופה קדומה, בזמן הצבא, אז התאהבתי במישהי מדהימה שכשרונה להפליא לנשוף בחליל הצד שבה מאוד את לבי. בזמן ההוא לא ידעתי שלא רק החליל שיחק תפקיד ברגשותי כלפיה.

The flute is an instrument that is very enjoyable to hear. I remember an ancient time, while serving in the army, when I fell in love with somebody amazing whose astounding talent for blowing the flute captured my heart entirely. At that time I didn't know that not only the flute played a role in my feelings for her.

Argento Flute QuartetSwan Lake

לאימון התחזוקה כבר לא הלכתי. היתה לנו תחזוקה הרבה יותר מענגת אצלה בבית.

I didn't go to the maintenance training. We had a much more pleasurable maintenance at her place.

צילה דגן – החליל

Zilla Dagan – Hechalil (The Flute)

תרגולת Exercising

עמנואל רון – נטלי

Emanuel Ron – Natalie

"פּוֹיְנְט אַפּ אֶנְד דָאוּן אֶנְד פּוֹיְנְט אַפּ", מורה לנו המדריכה, "להת-א-רך ל-מ-ע-לה-ה-ה", היא מושכת את מִלותיה לקצב התרגיל. זה לא בהכרח לקצב המוזיקה אותה היא מנגנת בעוז. למדריכה קצב משלה שאינו תואם את מה שאני מסוגלת לתפוש. לי הרי יש קצב משלי.

"Point up and down and point up", our instructor guides us, "le-n-g-the-n u-p-p-p", she drags her words to the rhythm of the exercise. It's not necessary to the rhythm of the music she plays loudly. The instructor has her own rhythm which doesn't suit to what I can grasp. After all, I have my own rhythm.

לוא היתה מתיעצת איתי, הייתי ממליצה לה לבחור במוזיקה מתאימה, אך היא אינה מתיעצת ולי כבר נמאס להעיר שמוזיקה שאינה הולמת מוציאה אותי מריכוז. אולי עדיף כך, כי כשאני מאבדת את הקצב ואת הריכוז, אני יכולה לנוח. כך אני יוצאת מתוך השיעור בלי להזיע יותר מדי. אחרי הכל, מדובר בתחזוקה שוטפת, לא בחיטוב הגוף חס וחלילה.

Had she consulted in me, I'd recommend her to choose an appropriate music, but she doesn't consult and I am tired of commenting that inappropriate music takes me out of concentration. Perhaps it's better that way, because when I'm losing the rhythm and my concentration, I can rest. This way I end the class without sweating too much. After all, it's about ongoing maintenance, not body-building, G-d forbid.

באחת האתנחתות שלי, אני יושבת ונאבקת בצנעה בקבס שעולה מתוכי, בקושי מסוגלת להחזיק מעמד. אמנם המוזיקה שׁהיא שָׂמָה אינה רועשת, אלא די שקטה ברקע, אבל איפה היא ואיפה היכולת שלי להתרכז בתרגול… המדריכה מגיעה אלי ובודקת אם אני בסדר. יש גיל שכדאי ומומלץ לודא דברים כאלה.

"אני רק נחה", אני מדווחת. נחה ומשתדלת לא להקיא…

In one of my breaks, I sit feeling nauseas and silently struggling not to vomit, hardly managing to bear up. Indeed, the music she plays isn't loud, but quite quiet in the background; however, I am not able to concentrate in the exercise… The instructor approaches me to check if I'm all right. There is an age where it's worthwhile and recommended to make sure about these things.

"I'm just resting", I report. Well, resting and trying not to puke…

"איך המוזיקה?" היא מתגרה בי. "הורדתי את הווליום רק לכבודך."

"הווליום בסדר גמור היום", אני עונה, "אבל לא רק אני מתלוננת על הרעש, גם לאחרות זה לא נעים. תודה שאת מתחשבת בנו."

"בבקשה!" היא מאירה אלי פניה וממשיכה לבדוק מה עושות האחרות בתרגיל המסובך שנתנה לנו.

"How's the music?" She teases me. "I turned down the sound just for you."

"The sound is OK today", I answer, "but I'm not the only one who complains about the noise, the others also find it unpleasant. Thank you for being considerate to us.

"You welcome!" Her face is shining and she continues to check how the others are doing with this complicated exercise she gave us.

אני ממשיכה לנוח. רומא לא נכבשה ביום אחד וגם חומת סין לא נבנתה בצ'יק, דברים לוקחים זמן. אני אשה סבלנית. לכן, לא רציתי להעכיר את מצב רוחה ולהעיר לה למה, מכל המוזיקה שיכלה לבחור לנו, בחרה בדבר הנורא הזה, המעורר בי קבס בכל פעם שזה מגיע לאוזני, למה חוליו איגלחחחיאך???

I continue to rest. Rome wasn't built in one day, neither the Great Wall of China, things take time. I'm a patient woman. Thus, I didn't want to upset her and ask her why, from all the music in the world, why she chose that horrible thing which makes me sick every time it comes to my ears, why Julio Iglesyacks???

 

תנועה בריקוד Motion in dancing

הדממה באולם היתה מוחלטת. השיר התנגן בעוז, הכל עצרו נשימתן ואני חגגתי…

The silence in the hall was absolute. The song was playing in full volume, everybody was holding their breath and I celebrated…

בשבילי, מוזיקה זו קודם כל משהו שאני סופגת אל תוך נפשי, היא מקור להשראה לכתיבה שלי, היא מלוה אותי ברוב הרגעים בחיי. ישנם שירים שהתנגנו ברקע במהלך צמתים חשובים, במהלך ארועים משמעותיים, הן שלי והן כללית וכשאני שומעת אותם שוב – הם מעלים את אותם ארועים וּמַחְיִים אותם מחדש.

For me, music is first of all something I absorb into my soul, it is an inspiration source for my writing, it accompanies me in most of my life. There are songs that played in the background during important junctions, during meaningful events, both mine and general, and when I hear them again – they bring up those events and revive them.

עצומנה עיניכן, האזֵינה לשיר הזה ותנה דרור לדמיונכן, כלומר: דמיינה מה בא לכן. אני בטוחה שלכל אחת מאיתנו יש אסוציאציה משלה לשיר הזה.

Close your eyes, listen to this song and let your imagination go free, meaning: imagine as you like. I'm sure that each of us has her own association regarding this song.

Elvis Presley – Can't Help Falling in Love

בכוונה שמתי את זה בצורת אודיו ובביצוע הספציפי הזה, כדי שתוכלנה לדמיין ולא להיות עסוקות בצפייה בהופעה וכן, משום שהשיר הזה מיוחד מאוד בשבילי. לפני שנים רבות, ברגע התעלות של אושר, שמה ג'סיקה את השיר הזה בגרסא הזו ורקדנו לצליליו מוצפות רגשות. כשהבית השני החל, היא עצרה, כרעה ברך והציעה לי להנשא לה. לכן, בכל פעם שאני שומעת את השיר הזה, אם זה ברדיו, מתוך מכונית חולפת או מכל מקור אחר – זה זורק אותי מיד לאותו רגע קסום ומציף אותי באהבה שעדיין יש לי אליה, למרות השנים הרבות שחלפו, למרות שאינה כבר איתנו.

I deliberately posted this in audio and in this specific version, in order that you could imagine and not be occupied with watching the performance, and also because this song is very special to me. Many years ago, in a moment of elation of happiness, Jessica played this song in this version and we danced to it overflowing with emotion. When the second verse started, she stopped, kneeled and asked me to marry her. Thus, every time I hear this song, if it's on the radio, out from a passing car, or any other source – it immediately throws me back to that magical moment and overflows me with the love I still have for her, despite the many years that have passed, despite that she's no longer with us.

♀♀

הרקע לרשומה הזו:

מעולם לא דמיינתי שהשיר הזה או כל שיר מציף אחר יכולים לשמש כמוזיקה שלצליליה אפשר להתעמל. מוזיקה להתעמלות היא, מבחינתי, משהו כמו הצלילים הבאים – צלילים, לא שירה. הקול האנושי מוציא אותי מריכוז וגורם לי להתבלבל בתרגילים. גם ככה אני לא להיט בקואורדינציה, לכן אני מעדיפה תחום רגוע ורך כמו טאי צ'י, אבל אין בחדרה. בלית ברירה נרשמתי לפילאטיס. בתמצית, בשיעורים הראשונים אפשר היה לשמוע את המדריכה שלנו דואגת לקצב שלי: "שרון, אנחנו כאן", כשהיא מדגישה את התנועה בה שאר הכיתה נמצאת. עד שהתיאשה…

The background of this post:

I never imagined that this song or any other overflowing song can be used as music that to its sounds one can exercise. Music for exercising is, as far as I'm concerned, something like the following sounds – sounds, not vocal. The human voice takes me out of concentration and confuses me, so I can't do the moves properly. As it is, I'm not too good with my coordination, this is why I prefer a calmer and softer area like Tai Chi, but there isn't any in Hadera. Having no choice, I enrolled for Pilates. In essence, during the first lessons you could hear our guide worrying about my pace: "Sharon we are here", while emphasizing the move where the rest of the class is at. Until she gave up…

Relaxing Music for Pilates

זו מוזיקה ממש מתאימה.

This music is really suitable.

Best Bamboo Flute Instrumental Music

לטעמי, אין כמו מוזיקה קלסית לתרגילים הגופניים.

In my opinion, classical music is great for exercising.

Adagios: Best Relaxing Classical Music

נכון שהבנתן את הכיוון?

You got it, right?

♀♀

אנחנו עומדות בתנוחת קידה, הגב מקביל לרצפה, הידיים משני צִדי הגוף, הראש מתוח קדימה. עד כאן אני עוד מסוגלת, אבל אז אנו מתבקשות להרים ברך ימין… אני מתנודדת ימינה ושמאלה, מחזירה את רגל ימין למקום מבטחים על הרצפה במקום שזו תשוטט בחלל החדר.

We are standing in a bow pose, the back is parallel to the floor, hands on both sides of the body, the head is stretched forward. So far, I'm good, but then we are instructed to lift the right knee… I wobble to my right and then to my left, and I have to bring my right foot to a safe place on the floor instead of it wandering around the room.

המדריכה, אשה נאה בגילי, שמורה היטב וחסונה, באה לידי כדי לסייע לי בתרגיל. אני שמחה לסיוע, אך אז נכנס פתאום השיר הזה…

The instructor, a nice woman at my age, very well kept and in shape, came near me to assist me with the exercise. I am happy for her assistance, but then this song started to play…

Elvis Presley – Can't Help Falling in Love

אין לי מושג מאין זה התפרץ ממני, אך ללא יכולת לשלוט בעצמי, אני תופסת אותה בזרועותי, מצמידה אותה אלי ומתחילה לרחף איתה בחלל. היא אינה מתנגדת, אלא מתמזגת בתוך תנועותי.

I have no idea why did it burst from me, but without any ability to control myself, I grab her into my arms, holding her tight and starting to hover with her in space. She doesn't resist, but integrates into my arms.

כשאלביס שר "אך איני יכול להמנע מלהתאהב בך", אני כורעת על ברכי, ידַי על לבי ומביטה למעלה, אליה. היא עומדת, ממתינה. "שימי ידייך על כתפַי", אני מורה לה והיא מצייתת. אני מחבקת את רגליה ומניפה אותה בבת אחת אל על ושוב אנו נעות בחלל, ידיה אוחזות בי בחוזקה. הדממה באולם מוחלטת. המתעמלות כנראה המומות. השיר מתנגן בעוז, הכל עוצרות נשימתן ואני חוגגת… נראה לי שגם היא.

When Elvis sang "but I can't help falling in love with you", I kneel, my hands on my heart and I'm looking up, at her. She is standing, waiting. "Put your hands on my shoulders", I instruct her, and she follows. I embrace her legs and lift her up at one. Again we are swaying in space, her hands are holding me tight. The silence in the hall is absolute. The crowed is probably stunned. The song is playing in full volume, everybody is holding their breath and I'm celebrating… I think she does too.

David Garrett – Viva La Vida

יושבת על המים Sitting on the Water

Erik SatieGymnopedies (Once Upon a Time in Paris)

הטיילת הומה מתיירים וגם ממקומיים הפוקדים אותה כדי לנשום את הבריזה הנעימה של הים. אני מביטה בגלים, איך הם שבים ופוקדים את החוף, מלטפים את החול בחיבה אין קץ. קיץ. נעים.

The promenade bustling with tourists and also with locals who visit here to breathe the nice breeze from the sea. I watch the waves, how they come to reach the sea again and again, caressing the sand with an endless affection. It's summer. It's nice.

 

Brooklyn Duo – The Swan (Saint-Saëns)

 

הרוח מלטפת לי את הפנים, מצננת מעט את קרני השמש הלוהבות. אני זוכרת אותך. זוכרת את הפגישות שלנו פה, על הספסל הזה, את ידינו המשתרגות זו בזו, את מבטינו המצטלבים, את שהשתקף בעינינו.

The wind strokes my face, cooling a bit the burning rays of the sun. I remember you. I remember our meetings her, on this very bench, our hands entwine, our glances crossing, what we saw in each other.

Tomaso Albinoni – Adagio

כואב להזכר בך, מאוד כואב. מדקרות חדות משפדות לי את הלב. ומצד שני, היו לנו ימים נפלאים יחד, ימים של אהבה וצחוק וכיף. היה לנו טוב, עד שהיית צריכה ללכת ממני לעולם אחר. יש מעין נחמה פורתא לדעת ולזכור שגרמנו אושר זו לזו.

It's painful the memory of you, very painful. Sharp stabs tore my heart out. But on the other hand, we had wonderful days together, days of love and laughter and fun. Life was good until you had to go from me to another world. There's a kind of a little consolation to know and remember that we made each other happy.

Erik Satie – Gymnopédie No.1

Lori Bell, flute & Tamir Hendelman, piano

לא התכוונתי להגיע לכאן יותר, אך החיים מכתיבים לנו דברים אחרים ממה שאנו מתכננות. לולא ענייני העבודה שהביאוני הלום, לא היתה כף רגלי דורכת יותר בעיר הזו. בלעדייך, זה חסר טעם.

אני יושבת על המים, על הנהר הפריזאי, זוכרת את ימינו המאושרים כאן.

I didn't mean to come here anymore, but life dictate us other things than we plan. If not business stuff that brought me here, my foot would not have stepped here. Without you, it's pointless.

I sit on the water, on the Parisian river, remembering our happy days here.

 

Adele – Hello

 

מאוהבת Amoureuse

 

Véronique SansonAmoureuse

השיר הזה התנגן לי כל היום בראש.

שפתי חתומות…

This song played in my head all day long.

My lips are sealed…

 

Kiki DeeAmoureuse

הצלילים של יוון Greek's Music

Yehuda Poliker performs Greek music

הכל ענין של טעם, הכל ענין של מה ספגת במהלך חייך ומה הפנמת. בילדותי ובנערותי נחשפתי למוזיקה יוונית שממש לא התחברתי אליה. הצלילים שהשמיעו הזמרים היוונים המיובאים וגם הישראלים, ממש לא ערבו לאוזני. המפנה חל אצלי כשיהודה פוליקר הוציא את האלבום המדהים "עיניים שלי".

It's all a matter of taste, it's all a matter of what you have absorbed during your life and of what you have assimilated. In my childhood and adolescence I was exposed to Greek music which I couldn't relate to. The sounds that both Greek singers and Israelis made, didn't please my ears at all. The turning point for me was when Yehuda Poliker released his amazing album "My Eyes" (in Greek: Μη μου θυμώνεις μάτια μου).

יהודה פוליקר ויהודית תמיר – עיניים שלי

Yehuda Poliker & Yehudit Tamir – My Eyes

השתקפויות של תשוקה Reflections of Passion

Yanni Live at Royal Albert Hall

1996 Performance in London (20 years ago!)

איך הערה מקרית של קריָן מצוין ברדיו פותחת בפנינו עולם שלם של יופי, קסם וחידודין-חידודין של לב הולם.

How a coincidental comment by a radio presenter open to us a whole world of beauty, magic and a pounding heart of goose-bumps.

Yanni – Concert 2006

לפני השבת האחרונה לא ידעתי שהוא קיים. בתחנות הרדיו הישראליות מעדיפים להשמיע מוזיקת פיגולים להמונים במקום איכות. בסדר, אני כבר שומעת את המלעיזים השואלים מהי איכות ומי מחליט? אז קודם כל, ודאי שלא הבהמה המשמשת לנו כשרת התרבות, הפועלת בכל כוחה לדרוס תרבות אמיתית. מי שמחליט זה כל אדם לעצמו. לכל אחד יש טעם משלו, על זה איני מתווכחת. אני מתנגדת לתכתיבים, מה שהוביל אותנו לרדידות הנוכחית בכל השטחים, והתרבות הפכה למרמס תחת תוכניות הריאליטי שאין בהן טיפת מחשבה והמשטיחות את הצורך אותן.

Until last Shabbat I didn't know that he exists. The Israeli radio stations prefer to play drek music for the masses instead of quality. O.K., I can hear the slanders who ask what is quality and who decides? So, first of all, certainly not the vulgar person who is the culture minister (and the sports too), who acts with all her might to crush real culture. Then, who decides? Each person for themselves. Each of us have a taste of our own, I'm not arguing with this. I'm against dictates, which brought us to the current shallowness in all fields, and culture was squashed under the reality shows, which don't have any drop of thinking, and they flatten the people who consume them.

Yanni Live! The Concert Event Full (November 6 2004)

מה זו איכות? מה זו תרבות? זו איכות! זו תרבות! צפיתי מוקסמת מהמוזיקה, מההופעה, מההגשה. אם אין זה עוטף את הצופה בחמימות, ברגשות צפים ואם אין זה גורם לעור להסתמר – מסתמא אין זה טעמו. מבחינתי זה בסדר, אך אני מפקפקת ברגישותו של הלה או הלזו. האנשים בימינו הפכו לנחיל אחיד, חסר טעם ורגש. מעטים מסוגלים להרגיש את היצירה מפעפעת בתוכם ולהתרגש מאיכות. המוזיקה של היום מהי? בליל של צלילים צורמים שאין בהם דבר עם איכות.

What is quality? What is culture? This is quality! This is culture! I watched enchanted by the music, the performance, the presentation. If it doesn't wrap the viewer with warmth, with floating emotions, and if it doesn't make your hair stand on end – apparently it isn't their taste. It's O.K. by me, but I doubt that person's sensitivity. People of our days became an identical swarm, lack of taste and emotion. Few individuals are capable of feeling the creation streams inside them and get exited from quality. What is current music? Just a concoction of grating sounds that don't have anything with quality.

Another great composer

Stamatis Spanoudakis Megaron 2012 Full concert

ממליצה למצוא את הזמן כדי להתרווח ולהנות. אם לא לצפות, אז לפחות להאזין – שוה ביותר!

I strongly recommend that you find the time to lay back and enjoy. If you can't watch, then at least listen – highly worthwhile!

Links:

Yanni Live at El Morro 2012 HD GREAT performance!!!

Yanni Live at the Acropolis Wikipedia

Yanni Concert, Orlando (Feb 13, 2016)

 

 

חרא מקושקש Manufactured Drek

Love

לב שבור Broken heart

מתי, בפעם האחרונה, שמעתם שיר ברדיו ונפשכן התרוננה?

When was the last time that you heard a song on the radio and you felt your soul rejoiced, exhilarated?

השבוע נסעתי עם השכנה לקניות. בין דיבור אחד למשנהו, אנחנו שותקות. כנראה שהשתיקה מכבידה עליה, לכן היא מדליקה את הרדיו. ישנן כאלה שהדממה מעיקה עליהן ואין הן מסוגלות להכילה. אף שאיני נמנית על הללו, אתרע או שפר גורלי – תלוי איך מסתכלות על זה – להיות מוקפת בידידות כאלה.  הקרין מלהג על רקע השיר של ג'ורג' מייקל על חג המולד שעבר, ומקונן על הסוף העצוב של הזמר לעומת השיר העליז. אנחנו מחליפות מבט מרחם המביע את דעתנו על שפיותו של הלה ומחייכות זו אל זו בהבנה (הדדית) ובעצב (על טפשותו של הקרין) כאחד. דור מוזר צמח לנו פה.

This week I went shopping with my neighbour. Between the words we exchange, we are quiet. It seems that the silence is heavy for her, so she turns on the radio. Some people are not comfortable with stillness and can't bear it. Despite that I am not such person, I am lucky or unlucky – depends how one looks at it – to be surrounded by this kind of friends. The presenter gibbers while George Michael's about Last Christmas is in the background, and mourned about the singer's sad ending as opposed to the cheerful song. We exchange a sorrow gaze which expresses our opinion regarding the sanity of the presenter and smile to each other both with understanding (each other) and grief (for the stupid presenter). A weird generation grew up here.

Wham! – Last Christmas

נראה שזה ענין של גיל, משום ששתינו איננו חובבות את המוסיקה של שנות ה-80; שתינו תקועות עם המוזיקה שלנו, זו של שנות ה-60 ובעיקר ה-70. לפיכך, ג'ורג' מייקל אינו לטעמנו באופן כללי ואנחנו מגיעות להסכמה ששני השירים היחידים שאנחנו מחבבות מכל הרפרטואר שלו הם חג המולד שעבר ולחישה פזיזה. שירים חביבים, לא משהו שמרומם את הנפש כמו בלדת רוק קורעת לב או שיר פופ רומנטי שממיס את הנשמה.

It seems to be a matter of age, because both of us don't like the music of the 80s; we both are stuck with our kind of music of the 60s, especially from the 70s. Therefore, George Michael is not our cup of tea, as well as not our cup of coffee. We agree that from his whole repertoire, the only two songs we like is Last Christmas and Careless Whisper. Likeable songs, but not the kind that lifts one's spirit like a heartbreaking rock ballad or a romantic pop song that melts the soul.

Wham! – Careless Whisper

אנחנו גדלנו על מוזיקה מלודית, על צלילים משמעותיים שנוצרו מתוך השראה ושאר רוח. מה יש לנו היום? הכל ראליטי מתועש ומוכוון רווח בהתגלמות דמותו של סיימון קאוול. חרא מקושקש, הרבה בום-בום שנותן בראש סתם כדי שיהיה רועש ותו לא. היכן המוזיקה המדהימה כמו זו?

We grew up on melodic music, on meaningful sounds which were composed out of muse and inspiration. What do we have today? Everything is an industrial reality, aimed only for making a profit, embodied in the image of Simon CowellIt's manufactured drek (crap), much boom-boom which hits on your head just to make noise and nothing else. Where is the wonderful music like this?

Neil Sedaka – Laughter in the rain

או זה, ששלפתי בלי לחשוב הרבה ויש עוד הרבה כאלה.

Or this one which I drew out without thinking much, and there are many more like it.

 

Led Zeppelin – Stairway to Heaven

 

בשנים בהן גדלנו, כל שיר שיצא התחרה באחיו על הבכורה וקשה היה לבחור רק אחד או אחדים. היום, מה אנו מוצאות?

In the years we grew up, every song released was competing with its mates for supremacy and it was difficult to choose just one or a few. Today, what do we find except gurnisht?

 

ליודעות ח"ן:

נסיעה במכונית כפירוש אפשרי לחיים מלאי תוכן.

For those who understand occult:

A ride in a car as a possible interpretation to a meaningful significant life.

זעת קיץ מתוקה Sweet Summer Sweat

 

Eagles – Hotel California (lyrics)

(With a great trumpet intro)

 

 

בקור השורר בארץ נעים להתחמם לצלילי הלהיט הנפלא הזה של האיגלס. עושה חשק לשמש וים.

Having this collllldddd we are experiencing now, it's nice to warm up to the wonderful sounds of this hit. It makes one feel like going to the sea and warm by the sun.

מזה מספר שנים אני שומעת קינות מכל מיני אנשים על התקופה העגומה בה אנו חיים עכשו, שהכל חרא, הכל ראליטי אחד גדול ושום דבר טוב או משמעותי אין לאמנות בכלל להציע לנו, ומוזיקה בפרט. אכן נכון וחבל שכך. מתי בפעם האחרונה התרגשנו ממוזיקה שעשתה לנו פרפורים בלב? אין כבר את אותה מוזיקה נפלאה של שנות הששים והשבעים, בהן רוב השירים הרטיטו אותנו וקשה היה לבחור מה הכי-הכי. נראה היה שהכל היו הכי-הכי.

For a number of years I hear people complaining about the dark age we live in, that everything is drek, everything is a big shitty reality, and art in general has nothing good or meaningful to offer, music in particular. Alas, a shame it's true. When was the last time we were excited by music that made us feel these butterflies in the stomach? There isn't any more that wonderful music of the 60s and the 70s, when most songs gave us goose bumps, and it was hard to decide what the ultimate hit is. It seemed that they all were.

How Big, How Blue, How Beautiful

Florence + the Machine

SOOOOOOOOO GREAT!!!!!

Florence + The Machine – How Big How Blue How Beautiful

מאז אני זוכרת את עצמי, אני אוהבת להקשיב למוזיקה. בכוונה לא כתבתי "טובה", משום שאני סבורה שלכל אחת מאיתנו טעם משלה ולאף אחד אין בלעדיות על המושג של מה זה טוב. גם אם אני ממש מתעבת ואיני מסוגלת לשמוע את הרעש הנורא והמיותר המכונה "מוזיקה ים תיכונית" (לשעבר "הזמר המזרחי"), אני מודעת היטב לעובדה (המצערת, מבחינתי) שעדיין יש רבים מאוד שאוהבים את זה ובעיניהם זה נחשב טוב. בהרהור שני, אולי אין הללו מכירים מוזיקה אחרת מלבדה, כך שאין להם למה להשוות ולכן לא פיתחו טעם משובח יותר. משובח בעיני השומעת, כמובן. כך גם לגבי צרימת הראפ והאסיד. אולי משום שאינני משתמשת, איני סובלת את זו האחרונה במיוחד, שכל תכליתה זו לטמטם את שומעיה.

Ever since I remember myself, I like to listen to music. I deliberately didn't write "good music", as I think that each of us has her own taste and nobody has exclusiveness on the term of what is good. Even if I do really loathe the unnecessary horrible noise called "Mediterranean Music" (former "Eastern Singing), and can't hear it, I am quite aware of the unfortunate fact (as far as I'm concerned) that many live this and they consider it good. On a second thought, perhaps they don't know any other music apart of this, therefor they have nothing else to compare to, so they couldn't develop a better taste. Better in the ears of the beholder, of course. The same as to rap and techno grating sound. Perhaps because I don't use, I particularly can't stand the latter, as all its purpose is to do your head in.

כל ההקדמה הזו באה להדגיש את מוטיב ההקשבה. כשהקליפים התחילו לצוץ, זה לא עשה לי שום דבר. אולי נחמד כשמשלבים תחומים באמנות, אין לי שום דבר נגד, אך אני עדיין מעדיפה להאזין למוזיקה ולא לִצְפות בפרושים של אחרים. זה כמו עיבוד קולנועי לספר. גם לזה אין לי התנגדות, אך אני מעדיפה לחוות את שתי הצורות לחוד – הן לקרוא את הספר והן לצפות במה שעשו ממנו. מצאתי שיש יצירות מופת בעיבודים ובמעבר מצורה אמנותית אחת לאחרת.

The purpose of this introduction was to emphasize the motif of listening. When videos started to pop up, they didn't have any effect on me. Perhaps it is nice when intergrading different arts (I am not against it), but I still prefer to listen to music rather than watching other people's interpretation. It's like an adaptation of a book to the cinema. I have no objection to that too, but I prefer to experience the different categories separately – both reading the book and watch what was done of it. I found that there are masterpieces in adaptations and in the process of transferring from one form of art to another.

את המוזיקה של פלורנס והמכונה אני מכירה זה מכבר ונהנית מאוד להקשיב לה, הן ברקע והן בצפיה בהופעות חיות שלה, אם כי לא בכולן. אני נהנית עדיין מהמוזיקה באוזניים מאשר בצפיה. יחד עם זאת, הוידאו שהעליתי ברשימה זו יוצא מן הכלל. מקוה שתהנו כמוני.

I am familiar of Florence + the Machine's music for quite some time, and enjoy listening to it very much (also in the background), as well as watching her live performance, although not all of them. I still enjoy listening to music, rather than watching it. Nevertheless, the video attached here is extraordinary. Hope you enjoy it like me.