ארכיון קטגוריה: מוזיקה ונשמה Music & Soul

כריס וויליאמסון Cris Williamson

Cris WilliamsonWaterfall

איזה יופי שיש אינטרנט! זה מאפשר להפתח למוזיקה שבחיים לא הייתי מגיעה אליה בצינורות המקובלים.

How lucky we are to have the internet! It allows me to open up to music that I would never reach via standard channels.

מישהי העלתה זכרונות מן הזמרת-יוצרת הזו בקבוצת הנשים אליה אני משתייכת. לחצתי על הקישור ושמחתי לראות ולשמוע מוזיקה של אשה ותיקה עם קריירה ארוכת שנים. חבל רק שמעולם לפני כן היא והמוזיקה שלה לא הגיעו אל אוזני. מוזיקה יפה, ערבה לאוזן ומעניינת. חשבתי לעצמי שמן הסתם ישנן זמרות נוספות ששרות מוזיקה טובה, שחבל שאין מקום שמאגד אותן כדי שאפשר יהיה למצוא אותן בקלות. לדוגמא: מוזיקה שעושות ושרות יוצרות וזמרות לסביות.

Someone brought back memories of this songster-songwriter in the women's group I belong to. I clicked on the link and was glad to see and hear the music of a woman with a long-standing career. Aa shame she and her music never came to my ears. Beautiful music, pleasant to the ears and interesting. I thought that probably there are other songsters who sing good music, and it is a shame that there is no place to put them together so they can be easily found. For example: music created and sung by lesbian creators and songsters.

כריס וויליאמסון – הנשים שרות הלילה

Cris WilliamsonThe Women Are Singing Tonight

אני אוהבת בעיקר יוצרות ששרות את שיריהן, אם כי גם כשהן שרות יצירות של אחרים בצורה הולמת. זה תלוי בביצוע שלהן. להלן פרשנות של כריס וויליאמסון לשיר של לאונרד כהן, סיסטרס אוף מרסי. אהבתי מאוד את הביצוע שלו וכמובן את המלים. כאן, זו פרשנות שונה, מעניינת.

I like mainly creators who sing their songs, though when they also sing other people's works appropriately. It depends on their performance. Following is Cris Williamson's interoperation of Leonard Cohen's song, Sisters of Mercy. I loved his performance very much, as well as the lyrics. Here, she does it differently, an interesting interpretation.

Cris Williamson – Sisters of Mercy (Leonard Cohen's song)

זו זמרת-יוצרת שמגיע לה כבוד גדול על פועלה והיא אכן זכתה בהכרה, מה שמשמח אותי מאוד. לפעול בגלוי בתוך סביבה עוינת, בתקופה בה נושאים לסביים היו מוקצים, לשיר על ולמען נשים – כל הכבוד לה! היא מאותן נשים ענקיות שפילסו בעוז ובנחישות את הדרך לבאות אחריהן, שבלעדיהן לא היינו מגיעות עד הלום. הן השיגו בשבילנו השגים גדולים ומשמעותיים, אם כי הדרך עדיין לא הסתיימה והיא די ארוכה, לדאבוני. העידן הנוכחי לא כל כך מפרגן לנשים כששמוקים אידיוטים עומדים בראש מדינות חשובות כמו אמריקה ובריטניה.

She is a songster-songwriter who deserves great respect for her work and she indeed won recognition, which makes me very happy. To act openly in a hostile environment, at a time when lesbian issues were outcast, to sing about and for women – well done to her! She is one of those great women who fiercely and resolutely worked their way to those who came after, without whom we would not have be where we are. They have achieved great and significant achievements for us, though the road is not over yet and is quite long, to my dismay. The present era does not treat women favourably, since idiotic shmucks head important countries like America and the United Kingdom.

אני מסתכלת על רשימת האלבומים המרשימה שהיא הוציאה ונדהמת איך אף שיר מתוכם הגיע להשמעה ברדיו הישראלי. מדהים, לא? איך העורכים מוזיקלית לא טרחו לגוון לנו את ההשמעות עם דברים שונים וחדשים. מזל שיש לנו אינטרנט ועולם רחב ועשיר ללמוד עליו עוד.

I look at the impressive list of albums she released and am amazed how none of her songs from all those albums was played on Israeli radio. Amazing, isn't it? How did the music editors not bother to diversify the playlists with different and new things. We are lucky to have the internet and a rich wide world to learn more about.

Cris WilliamsonPower

במשפט אחד:

אני ממליצה לשמוע ולרכוש כמה שיותר יצירות של נשים.

In one sentence:

I recommend to listen to women's creations and purchase as many as possible.

Cris Williamson – Goodnight, Marjorie Morningstar

האירוויזיון בישראל The Eurovision Song Contest in Israel

קובי מרימי – בית

Kobi Marimi – Home

האירוויזיון אינו כוס התה שלי, גם לא הקפה. אני אוהבת מוזיקה, לא פירוטכניקה.

The Eurovision Song Contest is not my cup of tea, nor coffee. I love music, not pyrotechnics.

הכל מדברים על ההפקה המדהימה שהרימה הטלויזיה הציבורית הישראלית כנגד ולמרות כל המכשולים האפשריים שהממשלה הרעה שלנו שמה לפניה, כולל מניעת מימון. מישהו העיר – ולדעתי בצדק – שבגלל חולשת השירים (הוא נמנע מלומר "הזבל המוצג לפנינו") – עבדה ההפקה קשה מאוד כדי להעביר אותם בצורה המיטבית, עד כי לא שמים אליהם לב כל כך ומתפעלים מהפירוטכניקה שמסביב, מהשואו.

Everyone talks about the amazing production that the Israeli public television has raised against and despite all the possible obstacles that our bad government has put before it, including the denial of funding. Someone commented – and I think rightly – that because of the weakness of the songs (he refrains from saying "the trash shown to us"), the production worked very hard to get them to the best of their ability, to the point where we don't pay much attention to them and admire the surrounding pyrotechnics, the show, instead.

יש לי מלא דברים לומר נגד, אבל משום שאני משתדלת להתיחס בחיוב לחיים, כולל בבלוג שלי, אתרכז במה שאני חושבת על השיר הישראלי, אותו אני אוהבת מאוד.

I have a lot of things to say against, but because I try to relate positively to life, including in my blog, I will concentrate on what I think about the Israeli song, which I love very much.

מהשמיעה הראשונה של השיר ברדיו (למחרת זכייתו), אהבתי אותו מאוד. אני משתדלת לשמוע שירים, לא לצפות בקליפים שלהם, שלמרות שאיני סובלת מהפרעת קשב וריכוז – מסיחים את דעתי מהמוזיקה. אני מפרידה בין צפיה בהופעה לבין שמיעת שירים והתרשמות בלתי אמצעית מן המוזיקה ללא עזרים מלאכותיים.

From the first time when I heard the song on the radio (the day after it won), I loved it very much. I try to hear songs, not to watch their clips which distract my mind from the music, although I don't suffer from attention deficit disorder. I separate between watching a live show and listening to songs and unmediated impression of the music without artificial accessories.

השמיעה של השיר ברדיו עשתה בשבילי את העבודה והייתי כולי צמרמורת. שיר גדול! מזכיר את הסגנון של ג'וני לוגן שאני אוהבת. מה לעשות, אני אשה רומנטית… אוהבת בלדות שקטות יפות. הקול של מרימי מדהים, פשוט מדהים! חודר ללב ונוגע. זה הרי מה שאני מחפשת במוזיקה – יופי ונגיעה. זו תמצית המוזיקה בשבילי, לא פירוטכניקה, לא קליפים ולא קשקושים אחרים. השיר של מרימי עוצמתי ואני מקוה שיצליח.

Hearing the song on the radio did the work for me and I was completely shuddering. A great song! Reminds me of the Johnny Logan style that I love. What can I do? I'm a romantic woman… I love beautiful quiet ballads. Marimi's voice is amazing, just amazing! Penetrates the heart and touches. That's what I'm looking for in music – beauty and touching. This is the essence of music for me, not pyrotechnics, no clips and no other scribbles. Marimi's song is powerful and I hope he will succeed with it.

לפני שנה, ידעתי בודאות שנטע תזכה עם "טוי". כתבתי על זה פה. לא היה לי שום ספק בזה, משום שזה היה שיר הפוך מהטעם שלי, עם הרבה רעש וצלצולים – ממש שיר אירוויזיוני טיפוסי לימינו. עובדה, היא זכתה. השנה, אמרתי לחברה שישראל לא רוצה לזכות ולכן שלחה שיר יפה, בלדי, נוגע – הפוך ממה שהולך עכשו.

A year ago, I knew for certain that Neta would win with "Toi". I wrote about it here. I had no doubt about it, because it was a song that was the opposite of my taste, with a lot of noise and ringing – simply a current typical Eurovision song. Fact, she won. This year, I told a friend that Israel does not want to win and therefore sent a beautiful song, a ballad, touching – the opposite of what is going on now.

לסיכום:

לטעמי, האירוויזיון הכי מרשים ועם השירים הכי יפים היה זה שנערך בישראל בשנת 1979. מאז, זה רק הלך והתדרדר ובמשך שנים נמנעתי מלצפות בארוע הלא מעניין הזה. מסתבר, שזה ענין של טעם והדור הצעיר אוהב את מה שמאכילים אותו וצופה במופע באדיקות. כל אחת וטעמה היא.

In conclusion:

In my opinion, the most impressive Eurovision and with the most beautiful songs was the one held in Israel in 1979. Since then, it has only deteriorated and for years I avoided watching this not interesting event. It turns out that it is a matter of taste and the young generation loves what it is being fed and observes the show devotedly. Each one and their taste.

במשפט אחד:

האירוויזיון לא כוס התה שלי, גם לא הקפה. יחד עם זאת, אין לזלזל במאתיים מליון צופים מרחבי העולם. מישהי בטלויזיה סיכמה: שיר כבר לא נמדד רק באיכות שלו, אלא גם ביכולת להחזיק מעמד באויר על מקלות (רמז לשיר האוסטרלי השנה).

In one sentence:

Eurovision is not my cup of tea, nor coffee. At the same time, two hundred million viewers from around the world should not be underestimated. Someone on TV summed up: a song is no longer measured only by its quality, but also by the ability to hold on in the air on sticks (a hint about the Australian song this year).

קובי מרימי – הללויה

Kobi Marimi – Hallelujah

אנשים מנגנים בקצה העולם People Play at the End of the World

Sulton Ali Rahmatov – Concert

בקצה אחד של העולם התאגדו ערב אחד אנשים מוכשרים ביותר וערכו קונצרט לקהל שקנה כרטיסים, התלבש במיטב מחלצותיו ובא להנות ממופע מופלא.

At one end of the world, most talented people gathered together one evening and held a concert for the audience who bought tickets, dressed in their best clothes and came to enjoy a wonderful performance.

זמן מה לאחר מכן, יושבים אנשים אחרים בקצה אחר של העולם ונהנים לצפות בקונצרט המדהים והקסום ההוא. איך שהמוזיקה מחברת בין אנשים, יוצא מן הכלל!

Sometime later, other people sit at another end of the world and enjoy watching that amazing and magical concert. The way music connects people, that's amazing!

DetektivbyrånDHW09 (DreamHack 2009)

קמטים בזמן Wrinkles in Time

WintergatanMarble Machine

דילגתי על כל מה שיכולתי לדלג ועברתי ישר לענין שלשמו התכנסתי. לא יכולתי לבחור זמן טוב יותר מזה. היה לי מזל.

I skipped all I could skip and went straight to what I was gathering for. I could not have chosen a better time. I was lucky.

כשאת מפנה זמן איכות עם עצמך, את מגלה פעמים רבות דברים מדהימים שלא ידעת על קיומם. אין כמו זמן איכות עם עצמך. העולם מחוץ לבועה שלך, החדשות אינן מגיעות אלייך ואת חופשיה להנות ממה שיש שם בחוץ, מחוץ לקופסא שלך.

When you make quality time with yourself, you often discover amazing things you did not know existed. There is nothing like quality time with yourself. The world is outside your bubble, the news doesn't get you and you are free to enjoy what is out there, outside your box.

Nigel Stanford – AUTOMATICA: Robots Vs. Music

קמטים כאלה בזמן ובתוך הבועה שלך, מאפשרים לך להטעין את הסוללות שלך כדי להתמודד עם מה שאורב לך בחוץ. כמעט עם הכל.

Such wrinkles in time and inside your bubble, allow you to recharge your batteries in order to cope with what is waiting for you outside. Almost with everything.

 

Wintergatan – Dreamhack Summer 2013

 

 

 

 

 

סיפור יפה Beautiful Story

מישל פוגאן – סיפור יפה [מלים בעברית]

Michel Fugain & Caterina Caselli – Une Belle Histoire [lyrics]

השיר הזה הוא השראה. גם בלי לדעת את המלים, את נשבית לגמרי בקסם של המוזיקה. סיפור מוזיקלי יפהפה.

This song is an inspiration. Even without knowing the lyrics, you will be completely captivated by the magic music. A beautiful musical story.

עושה חשק לקחת בזרועותייך את זו שלצדך ולצאת איתה במחול.

You feel like taking the one beside you in your arms and start dancing with her.

Michel Fugain et Pluribus – Une Belle Histoire

 

 

חמוציות Cranberries

 

הקרנבריס – זומבי

The CranberriesZombie

מיום שאני זוכרת את עצמי, לא אהבתי שום דבר חמוץ. תמיד העדפתי מתוק (לא רואים עלי!).

Since I can remember, I did not like anything sour. I always preferred sweet (it's not shown on me!).

אני זוכרת את אמי טועמת משהו ומשבחת את זה כ"חאפט דאס הארץ" (מילולית מאידיש: "תופס את הלב"). לקח לי מספר פעמים להסתקרן ולהתפתות לטעום מן החאפט דאס הארץ הזה ולגלות בכל פעם מחדש שמדובר במאכל חמוץ נורא. הייתי ילדה מאותגרת מאוד (ואני עדיין), ובתור כזו למדתי לאט.

I remember my mother tasting something and praising it as "chaps dus hartz" (in Yiddish: "grabbing the heart"). It took me a few times to be intrigued and tempted to taste from that chaps dus hartz, to discover again and again that it was a terrible sour dish. I was a very challenged child (and still am), and as such I learned slowly.

היתה לי מישהי שאהבה לאכול פלחי לימונים בשלמותם. רק מלהזכר בזה, נעשה לי חמוץ בפה. נשיקות אמורות להיות מתוקות יותר מיין, לא?

I had somebody who liked to eat whole slices of lemons. Just remembering it, I got my mouth soured. Kisses are supposed to be sweeter than wine, no?

הקרנבריס – לינגר

The CranberriesLinger

נוחי בשלום, דולורס או'ריורדן, אהבתי את המוזיקה שלכן.

RIP Dolores O'Riordan, I loved your music.

הצליל של הלב The Sound of the Heart

 חואקין רודריגוקונצ'רטו לארנחוואזאדאג'יו

Joaquín RodrigoConcierto de AranjuezAdagio

תמר מלזר קרימולובסקי (חליל), הדר עטרי (סופרן), אייל לבר (גיטרה)

Tamar Melzer Krymolowski (flute), Hadar Atari (Sopran), Eyal Leber (Guitar)

היא ישבה על כסא פלסטיק באמצע השביל, נרתיק הכלי למרגלותיה, מפיקה צלילים ענוגים-ענוגים, כאלה הנכנסים הישר אל הלב.

She was sitting on a plastic chair in the middle of the path, the case of the instrument at her feet in front of her, producing beautiful sounds, such that enter directly to the heart.

גאורגה זמפיר (עם אנדרה ריו) – הרועה הבודד

Gheorghe Zamfir (with André Rieu) – The lonely Shepherd

הייתי בדרכי לאימון התחזוקה (יום שלישי – פילטיס), צועדת במרץ אל הסטודיו, כשהצלילים המדהימים שהפיקה מחלילה עטפו אותי בחמימות נעימה ביותר. לא יכולתי שלא לעצור ולהקשיב.

I was on my way to my maintenance training (Tuesday – Pilates), marching energetically toward the studio, when the amazing sounds she produced from her flute wrapped me with a most pleasant warmth. I had to stop and listen.

מוזיקת עולם

World Music

חליל הצד הוא כלי מוזיקלי מהכי כיפיים לשמיעה. אני זוכרת תקופה קדומה, בזמן הצבא, אז התאהבתי במישהי מדהימה שכשרונה להפליא לנשוף בחליל הצד שבה מאוד את לבי. בזמן ההוא לא ידעתי שלא רק החליל שיחק תפקיד ברגשותי כלפיה.

The flute is an instrument that is very enjoyable to hear. I remember an ancient time, while serving in the army, when I fell in love with somebody amazing whose astounding talent for blowing the flute captured my heart entirely. At that time I didn't know that not only the flute played a role in my feelings for her.

Argento Flute QuartetSwan Lake

לאימון התחזוקה כבר לא הלכתי. היתה לנו תחזוקה הרבה יותר מענגת אצלה בבית.

I didn't go to the maintenance training. We had a much more pleasurable maintenance at her place.

צילה דגן – החליל

Zilla Dagan – Hechalil (The Flute)

תרגולת Exercising

עמנואל רון – נטלי

Emanuel Ron – Natalie

"פּוֹיְנְט אַפּ אֶנְד דָאוּן אֶנְד פּוֹיְנְט אַפּ", מורה לנו המדריכה, "להת-א-רך ל-מ-ע-לה-ה-ה", היא מושכת את מִלותיה לקצב התרגיל. זה לא בהכרח לקצב המוזיקה אותה היא מנגנת בעוז. למדריכה קצב משלה שאינו תואם את מה שאני מסוגלת לתפוש. לי הרי יש קצב משלי.

"Point up and down and point up", our instructor guides us, "le-n-g-the-n u-p-p-p", she drags her words to the rhythm of the exercise. It's not necessary to the rhythm of the music she plays loudly. The instructor has her own rhythm which doesn't suit to what I can grasp. After all, I have my own rhythm.

לוא היתה מתיעצת איתי, הייתי ממליצה לה לבחור במוזיקה מתאימה, אך היא אינה מתיעצת ולי כבר נמאס להעיר שמוזיקה שאינה הולמת מוציאה אותי מריכוז. אולי עדיף כך, כי כשאני מאבדת את הקצב ואת הריכוז, אני יכולה לנוח. כך אני יוצאת מתוך השיעור בלי להזיע יותר מדי. אחרי הכל, מדובר בתחזוקה שוטפת, לא בחיטוב הגוף חס וחלילה.

Had she consulted in me, I'd recommend her to choose an appropriate music, but she doesn't consult and I am tired of commenting that inappropriate music takes me out of concentration. Perhaps it's better that way, because when I'm losing the rhythm and my concentration, I can rest. This way I end the class without sweating too much. After all, it's about ongoing maintenance, not body-building, G-d forbid.

באחת האתנחתות שלי, אני יושבת ונאבקת בצנעה בקבס שעולה מתוכי, בקושי מסוגלת להחזיק מעמד. אמנם המוזיקה שׁהיא שָׂמָה אינה רועשת, אלא די שקטה ברקע, אבל איפה היא ואיפה היכולת שלי להתרכז בתרגול… המדריכה מגיעה אלי ובודקת אם אני בסדר. יש גיל שכדאי ומומלץ לודא דברים כאלה.

"אני רק נחה", אני מדווחת. נחה ומשתדלת לא להקיא…

In one of my breaks, I sit feeling nauseas and silently struggling not to vomit, hardly managing to bear up. Indeed, the music she plays isn't loud, but quite quiet in the background; however, I am not able to concentrate in the exercise… The instructor approaches me to check if I'm all right. There is an age where it's worthwhile and recommended to make sure about these things.

"I'm just resting", I report. Well, resting and trying not to puke…

"איך המוזיקה?" היא מתגרה בי. "הורדתי את הווליום רק לכבודך."

"הווליום בסדר גמור היום", אני עונה, "אבל לא רק אני מתלוננת על הרעש, גם לאחרות זה לא נעים. תודה שאת מתחשבת בנו."

"בבקשה!" היא מאירה אלי פניה וממשיכה לבדוק מה עושות האחרות בתרגיל המסובך שנתנה לנו.

"How's the music?" She teases me. "I turned down the sound just for you."

"The sound is OK today", I answer, "but I'm not the only one who complains about the noise, the others also find it unpleasant. Thank you for being considerate to us.

"You welcome!" Her face is shining and she continues to check how the others are doing with this complicated exercise she gave us.

אני ממשיכה לנוח. רומא לא נכבשה ביום אחד וגם חומת סין לא נבנתה בצ'יק, דברים לוקחים זמן. אני אשה סבלנית. לכן, לא רציתי להעכיר את מצב רוחה ולהעיר לה למה, מכל המוזיקה שיכלה לבחור לנו, בחרה בדבר הנורא הזה, המעורר בי קבס בכל פעם שזה מגיע לאוזני, למה חוליו איגלחחחיאך???

I continue to rest. Rome wasn't built in one day, neither the Great Wall of China, things take time. I'm a patient woman. Thus, I didn't want to upset her and ask her why, from all the music in the world, why she chose that horrible thing which makes me sick every time it comes to my ears, why Julio Iglesyacks???

 

תנועה בריקוד Motion in dancing

הדממה באולם היתה מוחלטת. השיר התנגן בעוז, הכל עצרו נשימתן ואני חגגתי…

The silence in the hall was absolute. The song was playing in full volume, everybody was holding their breath and I celebrated…

בשבילי, מוזיקה זו קודם כל משהו שאני סופגת אל תוך נפשי, היא מקור להשראה לכתיבה שלי, היא מלוה אותי ברוב הרגעים בחיי. ישנם שירים שהתנגנו ברקע במהלך צמתים חשובים, במהלך ארועים משמעותיים, הן שלי והן כללית וכשאני שומעת אותם שוב – הם מעלים את אותם ארועים וּמַחְיִים אותם מחדש.

For me, music is first of all something I absorb into my soul, it is an inspiration source for my writing, it accompanies me in most of my life. There are songs that played in the background during important junctions, during meaningful events, both mine and general, and when I hear them again – they bring up those events and revive them.

עצומנה עיניכן, האזֵינה לשיר הזה ותנה דרור לדמיונכן, כלומר: דמיינה מה בא לכן. אני בטוחה שלכל אחת מאיתנו יש אסוציאציה משלה לשיר הזה.

Close your eyes, listen to this song and let your imagination go free, meaning: imagine as you like. I'm sure that each of us has her own association regarding this song.

Elvis Presley – Can't Help Falling in Love

בכוונה שמתי את זה בצורת אודיו ובביצוע הספציפי הזה, כדי שתוכלנה לדמיין ולא להיות עסוקות בצפייה בהופעה וכן, משום שהשיר הזה מיוחד מאוד בשבילי. לפני שנים רבות, ברגע התעלות של אושר, שמה ג'סיקה את השיר הזה בגרסא הזו ורקדנו לצליליו מוצפות רגשות. כשהבית השני החל, היא עצרה, כרעה ברך והציעה לי להנשא לה. לכן, בכל פעם שאני שומעת את השיר הזה, אם זה ברדיו, מתוך מכונית חולפת או מכל מקור אחר – זה זורק אותי מיד לאותו רגע קסום ומציף אותי באהבה שעדיין יש לי אליה, למרות השנים הרבות שחלפו, למרות שאינה כבר איתנו.

I deliberately posted this in audio and in this specific version, in order that you could imagine and not be occupied with watching the performance, and also because this song is very special to me. Many years ago, in a moment of elation of happiness, Jessica played this song in this version and we danced to it overflowing with emotion. When the second verse started, she stopped, kneeled and asked me to marry her. Thus, every time I hear this song, if it's on the radio, out from a passing car, or any other source – it immediately throws me back to that magical moment and overflows me with the love I still have for her, despite the many years that have passed, despite that she's no longer with us.

♀♀

הרקע לרשומה הזו:

מעולם לא דמיינתי שהשיר הזה או כל שיר מציף אחר יכולים לשמש כמוזיקה שלצליליה אפשר להתעמל. מוזיקה להתעמלות היא, מבחינתי, משהו כמו הצלילים הבאים – צלילים, לא שירה. הקול האנושי מוציא אותי מריכוז וגורם לי להתבלבל בתרגילים. גם ככה אני לא להיט בקואורדינציה, לכן אני מעדיפה תחום רגוע ורך כמו טאי צ'י, אבל אין בחדרה. בלית ברירה נרשמתי לפילאטיס. בתמצית, בשיעורים הראשונים אפשר היה לשמוע את המדריכה שלנו דואגת לקצב שלי: "שרון, אנחנו כאן", כשהיא מדגישה את התנועה בה שאר הכיתה נמצאת. עד שהתיאשה…

The background of this post:

I never imagined that this song or any other overflowing song can be used as music that to its sounds one can exercise. Music for exercising is, as far as I'm concerned, something like the following sounds – sounds, not vocal. The human voice takes me out of concentration and confuses me, so I can't do the moves properly. As it is, I'm not too good with my coordination, this is why I prefer a calmer and softer area like Tai Chi, but there isn't any in Hadera. Having no choice, I enrolled for Pilates. In essence, during the first lessons you could hear our guide worrying about my pace: "Sharon we are here", while emphasizing the move where the rest of the class is at. Until she gave up…

Relaxing Music for Pilates

זו מוזיקה ממש מתאימה.

This music is really suitable.

Best Bamboo Flute Instrumental Music

לטעמי, אין כמו מוזיקה קלסית לתרגילים הגופניים.

In my opinion, classical music is great for exercising.

Adagios: Best Relaxing Classical Music

נכון שהבנתן את הכיוון?

You got it, right?

♀♀

אנחנו עומדות בתנוחת קידה, הגב מקביל לרצפה, הידיים משני צִדי הגוף, הראש מתוח קדימה. עד כאן אני עוד מסוגלת, אבל אז אנו מתבקשות להרים ברך ימין… אני מתנודדת ימינה ושמאלה, מחזירה את רגל ימין למקום מבטחים על הרצפה במקום שזו תשוטט בחלל החדר.

We are standing in a bow pose, the back is parallel to the floor, hands on both sides of the body, the head is stretched forward. So far, I'm good, but then we are instructed to lift the right knee… I wobble to my right and then to my left, and I have to bring my right foot to a safe place on the floor instead of it wandering around the room.

המדריכה, אשה נאה בגילי, שמורה היטב וחסונה, באה לידי כדי לסייע לי בתרגיל. אני שמחה לסיוע, אך אז נכנס פתאום השיר הזה…

The instructor, a nice woman at my age, very well kept and in shape, came near me to assist me with the exercise. I am happy for her assistance, but then this song started to play…

Elvis Presley – Can't Help Falling in Love

אין לי מושג מאין זה התפרץ ממני, אך ללא יכולת לשלוט בעצמי, אני תופסת אותה בזרועותי, מצמידה אותה אלי ומתחילה לרחף איתה בחלל. היא אינה מתנגדת, אלא מתמזגת בתוך תנועותי.

I have no idea why did it burst from me, but without any ability to control myself, I grab her into my arms, holding her tight and starting to hover with her in space. She doesn't resist, but integrates into my arms.

כשאלביס שר "אך איני יכול להמנע מלהתאהב בך", אני כורעת על ברכי, ידַי על לבי ומביטה למעלה, אליה. היא עומדת, ממתינה. "שימי ידייך על כתפַי", אני מורה לה והיא מצייתת. אני מחבקת את רגליה ומניפה אותה בבת אחת אל על ושוב אנו נעות בחלל, ידיה אוחזות בי בחוזקה. הדממה באולם מוחלטת. המתעמלות כנראה המומות. השיר מתנגן בעוז, הכל עוצרות נשימתן ואני חוגגת… נראה לי שגם היא.

When Elvis sang "but I can't help falling in love with you", I kneel, my hands on my heart and I'm looking up, at her. She is standing, waiting. "Put your hands on my shoulders", I instruct her, and she follows. I embrace her legs and lift her up at one. Again we are swaying in space, her hands are holding me tight. The silence in the hall is absolute. The crowed is probably stunned. The song is playing in full volume, everybody is holding their breath and I'm celebrating… I think she does too.

David Garrett – Viva La Vida

יושבת על המים Sitting on the Water

Erik SatieGymnopedies (Once Upon a Time in Paris)

הטיילת הומה מתיירים וגם ממקומיים הפוקדים אותה כדי לנשום את הבריזה הנעימה של הים. אני מביטה בגלים, איך הם שבים ופוקדים את החוף, מלטפים את החול בחיבה אין קץ. קיץ. נעים.

The promenade bustling with tourists and also with locals who visit here to breathe the nice breeze from the sea. I watch the waves, how they come to reach the sea again and again, caressing the sand with an endless affection. It's summer. It's nice.

 

Brooklyn Duo – The Swan (Saint-Saëns)

 

הרוח מלטפת לי את הפנים, מצננת מעט את קרני השמש הלוהבות. אני זוכרת אותך. זוכרת את הפגישות שלנו פה, על הספסל הזה, את ידינו המשתרגות זו בזו, את מבטינו המצטלבים, את שהשתקף בעינינו.

The wind strokes my face, cooling a bit the burning rays of the sun. I remember you. I remember our meetings her, on this very bench, our hands entwine, our glances crossing, what we saw in each other.

Tomaso Albinoni – Adagio

כואב להזכר בך, מאוד כואב. מדקרות חדות משפדות לי את הלב. ומצד שני, היו לנו ימים נפלאים יחד, ימים של אהבה וצחוק וכיף. היה לנו טוב, עד שהיית צריכה ללכת ממני לעולם אחר. יש מעין נחמה פורתא לדעת ולזכור שגרמנו אושר זו לזו.

It's painful the memory of you, very painful. Sharp stabs tore my heart out. But on the other hand, we had wonderful days together, days of love and laughter and fun. Life was good until you had to go from me to another world. There's a kind of a little consolation to know and remember that we made each other happy.

Erik Satie – Gymnopédie No.1

Lori Bell, flute & Tamir Hendelman, piano

לא התכוונתי להגיע לכאן יותר, אך החיים מכתיבים לנו דברים אחרים ממה שאנו מתכננות. לולא ענייני העבודה שהביאוני הלום, לא היתה כף רגלי דורכת יותר בעיר הזו. בלעדייך, זה חסר טעם.

אני יושבת על המים, על הנהר הפריזאי, זוכרת את ימינו המאושרים כאן.

I didn't mean to come here anymore, but life dictate us other things than we plan. If not business stuff that brought me here, my foot would not have stepped here. Without you, it's pointless.

I sit on the water, on the Parisian river, remembering our happy days here.

 

Adele – Hello