Category Archives: מוזיקה ונשמה Music & Soul

מאוהבת Amoureuse

 

Véronique SansonAmoureuse

השיר הזה התנגן לי כל היום בראש.

שפתי חתומות…

This song played in my head all day long.

My lips are sealed…

 

Kiki DeeAmoureuse

הצלילים של יוון Greek's Music

Yehuda Poliker performs Greek music

הכל ענין של טעם, הכל ענין של מה ספגת במהלך חייך ומה הפנמת. בילדותי ובנערותי נחשפתי למוזיקה יוונית שממש לא התחברתי אליה. הצלילים שהשמיעו הזמרים היוונים המיובאים וגם הישראלים, ממש לא ערבו לאוזני. המפנה חל אצלי כשיהודה פוליקר הוציא את האלבום המדהים "עיניים שלי".

It's all a matter of taste, it's all a matter of what you have absorbed during your life and of what you have assimilated. In my childhood and adolescence I was exposed to Greek music which I couldn't relate to. The sounds that both Greek singers and Israelis made, didn't please my ears at all. The turning point for me was when Yehuda Poliker released his amazing album "My Eyes" (in Greek: Μη μου θυμώνεις μάτια μου).

יהודה פוליקר ויהודית תמיר – עיניים שלי

Yehuda Poliker & Yehudit Tamir – My Eyes

השתקפויות של תשוקה Reflections of Passion

Yanni Live at Royal Albert Hall

1996 Performance in London (20 years ago!)

איך הערה מקרית של קריָן מצוין ברדיו פותחת בפנינו עולם שלם של יופי, קסם וחידודין-חידודין של לב הולם.

How a coincidental comment by a radio presenter open to us a whole world of beauty, magic and a pounding heart of goose-bumps.

Yanni – Concert 2006

לפני השבת האחרונה לא ידעתי שהוא קיים. בתחנות הרדיו הישראליות מעדיפים להשמיע מוזיקת פיגולים להמונים במקום איכות. בסדר, אני כבר שומעת את המלעיזים השואלים מהי איכות ומי מחליט? אז קודם כל, ודאי שלא הבהמה המשמשת לנו כשרת התרבות, הפועלת בכל כוחה לדרוס תרבות אמיתית. מי שמחליט זה כל אדם לעצמו. לכל אחד יש טעם משלו, על זה איני מתווכחת. אני מתנגדת לתכתיבים, מה שהוביל אותנו לרדידות הנוכחית בכל השטחים, והתרבות הפכה למרמס תחת תוכניות הריאליטי שאין בהן טיפת מחשבה והמשטיחות את הצורך אותן.

Until last Shabbat I didn't know that he exists. The Israeli radio stations prefer to play drek music for the masses instead of quality. O.K., I can hear the slanders who ask what is quality and who decides? So, first of all, certainly not the vulgar person who is the culture minister (and the sports too), who acts with all her might to crush real culture. Then, who decides? Each person for themselves. Each of us have a taste of our own, I'm not arguing with this. I'm against dictates, which brought us to the current shallowness in all fields, and culture was squashed under the reality shows, which don't have any drop of thinking, and they flatten the people who consume them.

Yanni Live! The Concert Event Full (November 6 2004)

מה זו איכות? מה זו תרבות? זו איכות! זו תרבות! צפיתי מוקסמת מהמוזיקה, מההופעה, מההגשה. אם אין זה עוטף את הצופה בחמימות, ברגשות צפים ואם אין זה גורם לעור להסתמר – מסתמא אין זה טעמו. מבחינתי זה בסדר, אך אני מפקפקת ברגישותו של הלה או הלזו. האנשים בימינו הפכו לנחיל אחיד, חסר טעם ורגש. מעטים מסוגלים להרגיש את היצירה מפעפעת בתוכם ולהתרגש מאיכות. המוזיקה של היום מהי? בליל של צלילים צורמים שאין בהם דבר עם איכות.

What is quality? What is culture? This is quality! This is culture! I watched enchanted by the music, the performance, the presentation. If it doesn't wrap the viewer with warmth, with floating emotions, and if it doesn't make your hair stand on end – apparently it isn't their taste. It's O.K. by me, but I doubt that person's sensitivity. People of our days became an identical swarm, lack of taste and emotion. Few individuals are capable of feeling the creation streams inside them and get exited from quality. What is current music? Just a concoction of grating sounds that don't have anything with quality.

Another great composer

Stamatis Spanoudakis Megaron 2012 Full concert

ממליצה למצוא את הזמן כדי להתרווח ולהנות. אם לא לצפות, אז לפחות להאזין – שוה ביותר!

I strongly recommend that you find the time to lay back and enjoy. If you can't watch, then at least listen – highly worthwhile!

Links:

Yanni Live at El Morro 2012 HD GREAT performance!!!

Yanni Live at the Acropolis Wikipedia

Yanni Concert, Orlando (Feb 13, 2016)

 

 

חרא מקושקש Manufactured Drek

Love

לב שבור Broken heart

מתי, בפעם האחרונה, שמעתם שיר ברדיו ונפשכן התרוננה?

When was the last time that you heard a song on the radio and you felt your soul rejoiced, exhilarated?

השבוע נסעתי עם השכנה לקניות. בין דיבור אחד למשנהו, אנחנו שותקות. כנראה שהשתיקה מכבידה עליה, לכן היא מדליקה את הרדיו. ישנן כאלה שהדממה מעיקה עליהן ואין הן מסוגלות להכילה. אף שאיני נמנית על הללו, אתרע או שפר גורלי – תלוי איך מסתכלות על זה – להיות מוקפת בידידות כאלה.  הקרין מלהג על רקע השיר של ג'ורג' מייקל על חג המולד שעבר, ומקונן על הסוף העצוב של הזמר לעומת השיר העליז. אנחנו מחליפות מבט מרחם המביע את דעתנו על שפיותו של הלה ומחייכות זו אל זו בהבנה (הדדית) ובעצב (על טפשותו של הקרין) כאחד. דור מוזר צמח לנו פה.

This week I went shopping with my neighbour. Between the words we exchange, we are quiet. It seems that the silence is heavy for her, so she turns on the radio. Some people are not comfortable with stillness and can't bear it. Despite that I am not such person, I am lucky or unlucky – depends how one looks at it – to be surrounded by this kind of friends. The presenter gibbers while George Michael's about Last Christmas is in the background, and mourned about the singer's sad ending as opposed to the cheerful song. We exchange a sorrow gaze which expresses our opinion regarding the sanity of the presenter and smile to each other both with understanding (each other) and grief (for the stupid presenter). A weird generation grew up here.

Wham! – Last Christmas

נראה שזה ענין של גיל, משום ששתינו איננו חובבות את המוסיקה של שנות ה-80; שתינו תקועות עם המוזיקה שלנו, זו של שנות ה-60 ובעיקר ה-70. לפיכך, ג'ורג' מייקל אינו לטעמנו באופן כללי ואנחנו מגיעות להסכמה ששני השירים היחידים שאנחנו מחבבות מכל הרפרטואר שלו הם חג המולד שעבר ולחישה פזיזה. שירים חביבים, לא משהו שמרומם את הנפש כמו בלדת רוק קורעת לב או שיר פופ רומנטי שממיס את הנשמה.

It seems to be a matter of age, because both of us don't like the music of the 80s; we both are stuck with our kind of music of the 60s, especially from the 70s. Therefore, George Michael is not our cup of tea, as well as not our cup of coffee. We agree that from his whole repertoire, the only two songs we like is Last Christmas and Careless Whisper. Likeable songs, but not the kind that lifts one's spirit like a heartbreaking rock ballad or a romantic pop song that melts the soul.

Wham! – Careless Whisper

אנחנו גדלנו על מוזיקה מלודית, על צלילים משמעותיים שנוצרו מתוך השראה ושאר רוח. מה יש לנו היום? הכל ראליטי מתועש ומוכוון רווח בהתגלמות דמותו של סיימון קאוול. חרא מקושקש, הרבה בום-בום שנותן בראש סתם כדי שיהיה רועש ותו לא. היכן המוזיקה המדהימה כמו זו?

We grew up on melodic music, on meaningful sounds which were composed out of muse and inspiration. What do we have today? Everything is an industrial reality, aimed only for making a profit, embodied in the image of Simon CowellIt's manufactured drek (crap), much boom-boom which hits on your head just to make noise and nothing else. Where is the wonderful music like this?

Neil Sedaka – Laughter in the rain

או זה, ששלפתי בלי לחשוב הרבה ויש עוד הרבה כאלה.

Or this one which I drew out without thinking much, and there are many more like it.

 

Led Zeppelin – Stairway to Heaven

 

בשנים בהן גדלנו, כל שיר שיצא התחרה באחיו על הבכורה וקשה היה לבחור רק אחד או אחדים. היום, מה אנו מוצאות?

In the years we grew up, every song released was competing with its mates for supremacy and it was difficult to choose just one or a few. Today, what do we find except gurnisht?

 

ליודעות ח"ן:

נסיעה במכונית כפירוש אפשרי לחיים מלאי תוכן.

For those who understand occult:

A ride in a car as a possible interpretation to a meaningful significant life.

זעת קיץ מתוקה Sweet Summer Sweat

 

Eagles – Hotel California (lyrics)

(With a great trumpet intro)

 

 

בקור השורר בארץ נעים להתחמם לצלילי הלהיט הנפלא הזה של האיגלס. עושה חשק לשמש וים.

Having this collllldddd we are experiencing now, it's nice to warm up to the wonderful sounds of this hit. It makes one feel like going to the sea and warm by the sun.

מזה מספר שנים אני שומעת קינות מכל מיני אנשים על התקופה העגומה בה אנו חיים עכשו, שהכל חרא, הכל ראליטי אחד גדול ושום דבר טוב או משמעותי אין לאמנות בכלל להציע לנו, ומוזיקה בפרט. אכן נכון וחבל שכך. מתי בפעם האחרונה התרגשנו ממוזיקה שעשתה לנו פרפורים בלב? אין כבר את אותה מוזיקה נפלאה של שנות הששים והשבעים, בהן רוב השירים הרטיטו אותנו וקשה היה לבחור מה הכי-הכי. נראה היה שהכל היו הכי-הכי.

For a number of years I hear people complaining about the dark age we live in, that everything is drek, everything is a big shitty reality, and art in general has nothing good or meaningful to offer, music in particular. Alas, a shame it's true. When was the last time we were excited by music that made us feel these butterflies in the stomach? There isn't any more that wonderful music of the 60s and the 70s, when most songs gave us goose bumps, and it was hard to decide what the ultimate hit is. It seemed that they all were.

How Big, How Blue, How Beautiful

Florence + the Machine

SOOOOOOOOO GREAT!!!!!

Florence + The Machine – How Big How Blue How Beautiful

מאז אני זוכרת את עצמי, אני אוהבת להקשיב למוזיקה. בכוונה לא כתבתי "טובה", משום שאני סבורה שלכל אחת מאיתנו טעם משלה ולאף אחד אין בלעדיות על המושג של מה זה טוב. גם אם אני ממש מתעבת ואיני מסוגלת לשמוע את הרעש הנורא והמיותר המכונה "מוזיקה ים תיכונית" (לשעבר "הזמר המזרחי"), אני מודעת היטב לעובדה (המצערת, מבחינתי) שעדיין יש רבים מאוד שאוהבים את זה ובעיניהם זה נחשב טוב. בהרהור שני, אולי אין הללו מכירים מוזיקה אחרת מלבדה, כך שאין להם למה להשוות ולכן לא פיתחו טעם משובח יותר. משובח בעיני השומעת, כמובן. כך גם לגבי צרימת הראפ והאסיד. אולי משום שאינני משתמשת, איני סובלת את זו האחרונה במיוחד, שכל תכליתה זו לטמטם את שומעיה.

Ever since I remember myself, I like to listen to music. I deliberately didn't write "good music", as I think that each of us has her own taste and nobody has exclusiveness on the term of what is good. Even if I do really loathe the unnecessary horrible noise called "Mediterranean Music" (former "Eastern Singing), and can't hear it, I am quite aware of the unfortunate fact (as far as I'm concerned) that many live this and they consider it good. On a second thought, perhaps they don't know any other music apart of this, therefor they have nothing else to compare to, so they couldn't develop a better taste. Better in the ears of the beholder, of course. The same as to rap and techno grating sound. Perhaps because I don't use, I particularly can't stand the latter, as all its purpose is to do your head in.

כל ההקדמה הזו באה להדגיש את מוטיב ההקשבה. כשהקליפים התחילו לצוץ, זה לא עשה לי שום דבר. אולי נחמד כשמשלבים תחומים באמנות, אין לי שום דבר נגד, אך אני עדיין מעדיפה להאזין למוזיקה ולא לִצְפות בפרושים של אחרים. זה כמו עיבוד קולנועי לספר. גם לזה אין לי התנגדות, אך אני מעדיפה לחוות את שתי הצורות לחוד – הן לקרוא את הספר והן לצפות במה שעשו ממנו. מצאתי שיש יצירות מופת בעיבודים ובמעבר מצורה אמנותית אחת לאחרת.

The purpose of this introduction was to emphasize the motif of listening. When videos started to pop up, they didn't have any effect on me. Perhaps it is nice when intergrading different arts (I am not against it), but I still prefer to listen to music rather than watching other people's interpretation. It's like an adaptation of a book to the cinema. I have no objection to that too, but I prefer to experience the different categories separately – both reading the book and watch what was done of it. I found that there are masterpieces in adaptations and in the process of transferring from one form of art to another.

את המוזיקה של פלורנס והמכונה אני מכירה זה מכבר ונהנית מאוד להקשיב לה, הן ברקע והן בצפיה בהופעות חיות שלה, אם כי לא בכולן. אני נהנית עדיין מהמוזיקה באוזניים מאשר בצפיה. יחד עם זאת, הוידאו שהעליתי ברשימה זו יוצא מן הכלל. מקוה שתהנו כמוני.

I am familiar of Florence + the Machine's music for quite some time, and enjoy listening to it very much (also in the background), as well as watching her live performance, although not all of them. I still enjoy listening to music, rather than watching it. Nevertheless, the video attached here is extraordinary. Hope you enjoy it like me.

הדברים הפשוטים

הבזקים של תפיסה מדויקת

הבזקים של תפיסה מדויקת

היום הזה התחיל לי בצורה די מדכאת בגלל החדשות הלא ממש נעימות שלא עושות יותר מדי חשק לחיות, והסתיים לי עם חיוך על הפנים וכיף בלב. הרינו חיות בתקופה לא פשוטה: מצד אחד מודרניזם וקידמה ומצד שני – דאעש הזורעים שממה בכל אשר יפנו. מצד אחד בני ובנות חוה הרוצות לחיות בשקט ובשלוה ומצד שני – אנשי אופל.

אני אוהבת מוזיקה. אוהבת מלים משמעותיות. כשאלו מתחברות – אין מאושרת ממני. בן נרדי יצא במופע מקסים, בו הוא משתף את הוריו ואת חברו ללהקת "הדברים הפשוטים" – הגיטריסט איתן דרמון. במשך שעה ורבע (קצרות מדי, לטעמי) שר בן את שיריו ומנהל דיאלוג מעניין עם הוריו, ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי, על מקורות השראתו לכתיבת שיריו הנפלאים.

זה מופע הגורם לנוכחת בו להפעיל את תאיה האפורים ומעורר אסוציאציות אישיות. קולו של בן ערב ומענג, מרטיט עד הלב פנימה. אני נשבית בקסמן של המלים והצלילים וחושבת על המשורר הרוסי ולדימיר ויסוצקי, על "את חרותי" של ז'ורז' מוסטקי, על ברוס ספרינגסטין

הדברים הפשוטים – הדברים הפשוטים

המופע מבוסס על ספר השירים בשם "הבזקים של תפיסה מדויקת" שהוציא בן נרדי ב-2014 בהוצאת הדים. מהצצה ראשונה בספר, אני סמוכה ובטוחה שזה נמנה על אותן יצירות מופלאות שמלוות אותי במהלך חיי לאורך השנים, כאלה שאני חוזרת ומעיינת בהן שוב ושוב ונהנית מאוד.

הבזקים של תפיסה מדויקת3

בתמצית:

איזה כיף שיש עדיין בעולם אנשים טובים, יוצרים, המעניקים לנו ממיטבם ועושים לנו טוב על הלב.

הדברים הפשוטים – "לא קשור לעולם"

הבזקים של תפיסה מדויקת4

London Grammar

להתאהב שוב במוסיקה משובחת

Falling in love again with excellent music

כבר הזכרתי לא מעט וקוננתי עוד יותר על תקופתנו הרדודה, בה כל דבר כמעט נעשה בשטחיות ובלי העמקה, כי למי יש זמן? אני מאמינה שלרבים יש דוקא חשק, אך הזמן הוא בעוכריהם. כשאת צריכה לחיות מן היד לפה, להתפרנס ולפרנס בדוחק כה רב – איך יהיה לך זמן להקדיש לתענוגות של החיים, איך יש לך אפשרות להתרווח ולהנות ממלה כתובה, ממוזיקה מדהימה?

עידן הקיצור והקשקוש. קיצור בהקדשת הזמן הדרוש לאשה להנות מחייה והקשקוש הבלתי פוסק של הפוליטיקאים במטרה להעבירנו על דעתו. אני מניחה שכך הם חושבים יצליחו לבלבלנו ולהשפיע עלינו להצביע בעדם. שיחיו באשליות. אנשים מתפכחים, אתם יודעים… או שמא לא?

I have mentioned quite a lot and more mourned about our era of shallowness, where almost everything is done superficiality and without deepening because who has time? I believe that many do have the urge, but time stands in one's way. When you have to live From hand to mouth, to barely earn a living and provide for your family – how will you find the time to dedicate to life's joys, how will you have the possibility to lean back and enjoy a written word or from fabulous music?

It's the age of shortening and scribble. Shortening in dedicating the necessary time for a woman to enjoy her life, and the politicians' unstoppable scribble in purpose of driving us crazy. I believe that they are sure this way they'll succeed to confuse us and convince us to vote for them. Let them live in delusion. People become wiser, you know… or perhaps not?

פעם היה לי חלום להיות כתובת למי שעושים מוזיקה טובה ומוציאים אלבומים, בעיקר כדי להנות ממוזיקה ערֵבה (מותר לחלום, נכון?) וגם כדי לחוות את דעתי המתרשמת (או שלא) במטרה להפחית את כמות הקשקושים הבאים לעולם ולפנות מקום מרכזי למוזיקה משובחת כדי שזו תזרום לנו בעורקים ותעשה אך טוב, במקום זו הבינונית ומטה שמעכירה לנו את האוזניים הנקיות. מי לחשה שם בצד הכי צדדי בוב מארלי, הדג נחש, מאיר אריאל וכיו"ב? תמוה בעיני איך הגיעה זו לקרוא את הבלוג הזה!

כדי להבהיר, אינני טוענת שיש לצנזר מוזיקה כלשהי, רק מביעה את טעמי האישי, שזו צריכה לגרום לאשה להנות ולא לדפוק על ראשה עם פוליטיקה וסדרי יום למיניהם בעטיפה של צלילים ממש לא מעניינים, שלא לומר במפורש בנאליים. מבחינתי, זה כמו להלחין את ספר הטלפונים המיתולוגי. מי שרוצה להתבטא פוליטית, שיכתוב בלוג. לא צריך להטריח את אוזנינו בצרימות. ואם כבר שירי מחאה, אפשר לעשותם בצורה מעולה ונוגעת כמו זה.

Once I had a dream to be the address for those who make good music and release albums, mainly to enjoy pleasant (one can dream, right?), and also to express my impressed (or not) opinion in order to lessen the amount of scribble which come to the world, and make a large space for high quality music in order that it will stream in our veins and will do only good, instead of the medium and less muzak which upsets and taints our clean ears. Who whispered there in the side of the corner Bob Marley, Hadag Nahash, Meir Ariel and of their kind? I wonder how that person came to read this blog!

היה יום שבת. בתכנית של אבי אתגר הושמע השיר של Coeur de pirate – Mistral Gagnant וכבר מן הצלילים הראשונים של הפסנתר ידעתי שזו המוזיקה שאני אוהבת ויצא שלא ידעתי את נפשי מרוב עונג. תודה רבה-רבה לעורכת המוזיקה. בלי להבין את המלים, המוזיקה דיברה והעבירה צמרמורות. חיפשתי את זה ביוטיוב וביאטריס תרגמה לי את המלים היפות. האזֵנה והתענֵגנה. אתן יכולות להתעלם מהקליפ אם אתן כמוני, מעדיפות את המוזיקה בטוהרה ולא את האביזרים הנלווים.

It was Saturday. In Avi Etgar's programme there was Coeur de pirate's song – Mistral Gagnant, and from the first sounds of the piano I knew this is the music I love and I found myself utterly in pleasure. A big thank you to the person who arranged the music. Without understanding the words, the music has spoken and made me shiver. I looked for it on YouTube and Béatrice translated the good lyrics for me. Listen and enjoy. You may ignore the clip if you are like me and prefer the music in its purity and not the accompanying accessories.

Coeur de pirate – Mistral Gagnant

מטבע הדברים חיפשתי דברים נוספים שלה ומצאתי כיסוי שעשתה לשיר של איימי וויינהאוז You Know I'm No Good, אך לא התרשמתי יותר מדי. חוץ מהאנגלית שלה במבטא סביר, לא התרגשתי מהביצוע. איימי עושה את זה הכי-הכי, אין עליה. נתתי לה עוד הזדמנות ובדקתי מה היא עושה עם Wicked Game שזכור לי מביצועו של כריס אייזק. עד כמה שהתרשמתי, אין קשר למקור, אם כי הביצוע שלה נחמד. לא עשתה לי כלום. עוד זמרת של שיר אחד, מבחינתי.

Naturally, I searched for more of her songs and found a cover she did to Amy Winehouse's song You Know I'm No Good, but was not too impressed. Except of her English in a reasonable accent, I wasn't too keen of her performance. Amy does it the best, there's no one above her. I gave her another chance and checked out what she does with Wicked Game which I remember from Chris Isaac's version. As far as I could tell, there's no connection to the original, even if her presentation is ok. Didn't touch me. Another one song singer, as far as I'm concerned.

ואז, בצד, היה קישור לביצוע של London Grammar לשיר הזה. זה מה שטוב ביוטיוב – שישנם קישורים לביצועים נוספים של שירים שאת מחפשת. אומַר בלשון המעטה, שהשיר הזה לא היה מהחביבים עלי במקור, אז גם למרות ביצועה המיוחד של הזמרת המופלאה, עדיין לא אבחר לשמעו מיוזמתי.

Then, aside, there was a link to the version of London Grammar to this song. This is what I like in YouTube – that there are links to additional versions of the songs you are searching. It will be an understatement when I say that this song wasn't of my favoured in its origin, therefore even with the special version of this fabulous singer, I still won't voluntarily choose to hear it.

השם המיוחד של הלהקה עורר את סקרנותי וחיפשתי הופעות חיות שלה. מה שמצאתי, היה מדהים כמו ההופעה המצוינת הזו:

The unique name of the band aroused my curiosity, so I searched for its live performances. What I found was amazing like this great show:

London Grammar – Live Montreux Jazz Festival 2014

אם זו אינה מוזיקה מדהימה – אז מה כן? על הצליל הראשון הזכירו לי את ה-XX הנפלאים. הם מעין שילוב מנצח של ה-XX ו- Florence & the Machine הנפלאה בפני עצמה. בהתחלה, נשמע הקונצרט כמין קינה אחת מתמשכת, אם כי ענוגה, ובהשמעות נוספות מתחילין להבחין במלים ולהתענג גם עליהן. לקחתי לעצמי פסק זמן מענג לשעה וחצי עם האלבום המלא שלהם. מבטיחה לכן הנאה מלאה.

If this isn't an amazing music – than what is? The first sound reminded me the fabulous XX. They are a winning combination of The XX and the fabulous Florence & the Machine. In the beginning, the concert sounds like a continuing mourning, however pleasant, and with repeat listening one starts to notice the lyrics and enjoy them. I took a pleasant time out for an hour and a half with their full album. I promise you a pure delight.

London Grammar – If You Wait Deluxe (Full Album) + Covers

הזמרת, Hannah Reid, מזכירה באיכות הקול שלה את Florence Welch וכך היא ניצבת בכבוד בשורה אחת עם טובות הזמרות בכל הזמנים.

The singer, Hannah Reid, reminds Florence Welch with her great voice, and thus she definitely stands in the first line of the best singers of all times.

ולקינוח, טעימה ערבה נוספת:

For desert, another delicious tasting:

London Grammar – Live SWR3 New Pop Festival 2014



הבלוג של Hannah Reid

Hannah Reid's blog

זה הסוף

כשהמוזיקה נגמרת

 When the Music's Over

ג'ים מוריסון 8 בדצמבר 1943 – 3 ביולי 1971

Jim Morrison 8 December 1943 – 3 July 1971

ארובות השמיים נפתחות לרווחה בקולות רעמים וברקים מבזיקים. ברדיו שר ג'ים מוריסון על הסוף. היש שיר הולם יותר מזה למזג האויר העגום ולמצב הרוח שלי?

The sky is raining cats and dogs with thunders and lightnings. On the radio Jim Morrison sings about the end. Is there any better song suitable to the gloomy weather and my mood?

Jim Morrison – This is the End

יום של עצב, זכרון. זמר-אמן אחר, ג'ון לנון נרצח בתאריך הזה. עדיין זוכרת את שקרה ואת התחושה עת הגיעה אלי הידיעה.

A day of sadness and memory. John Lennon, another singer, was murdered on this date. I still remember what happened and the how I felt when I heard this.

John Lennon – Woman

אצלנו, ביום הזה, בחש-מחש פוליטי בזוי ומעורר בחילה. אותם חדלי-אישים שכיהנו בכנסת שפוזרה מבטיחים לנו הרים וגבעות. חושבים שאנחנו מטומטמים. אם נבחר בהם שוב, כנראה שהם מגיעים לנו.

Today, in Israel, shameless disgusting politicians stirring up troubles. The same lousy persons, who held positions in the Knesset which was just scattered, promise us the world. They think that we are stupid. If we'll elect them again, it means that we deserve them.

התחזית היא שהממטרים יחלפו עד הערב ומחר יגיע יום חדש ושמשי. לפחות החזאים אינם פוליטיקאים ואם הם טועים בתחזיותיהם, זה לא כל כך נורא.

The forecast says the rain will be over until the evening and tomorrow a new sunny day is due. At least the meteorologists are not politicians and if they make mistakes with wrong forecasting, it's not so horrible.

לעידוד הרוח

For lifting the spirit

אופרה

אופרה...

אופרה…

בשבוע האחרון קלטתי פרסומת ברדיו בישראל בנוגע להפקת "הספר מסביליה" באופרה הישראלית לרגל מלאת 30 שנים לפעילותה. ביאטריס שומעת ואוזניה מזדקפות במין תאוה שאינה מובנת לי. אני רואה את הניצוץ בעיניה ואת הגלגלים במוחה מחשבים תאריכים. אנחנו אמורות להיות בארץ בזמן שהדבר הזה יוצג.

"Chère", אני מכריזה באחת המלים הספורות שהצלחתי לקלוט ולשנן ואפילו לזכור להשתמש בה וממשיכה בשפה שאני מכירה טוב יותר, "that's not gonna happen".

"Mais Pourquoi?" היא תוהה ברצינות, כאילו לא הבהרתי הרבה יותר ממלאנטאלפים פעמים את רתיעתי הנחרצת מהז'אנר המאוס עלי.

"נוּ, די עם זה!" אני קוטלת כל דיון נוסף בנושא. "Non c'est non!" בכמה וראיציות אפשר להסביר שלא בא לי לגרום נזק לאוזני, בעיקר כששפתה אינה שפתי ואוצר המלים שלי ממש מוגבל?

Last week I noticed an ad in the Israeli radio about the production of the "Il Barbiere di Siviglia" in The Israeli Opera, in honour of 30 years of its activity. Beatrice hears this and her ears stand erect with such lust I don't comprehend. I see the sparkle in her eyes as well as the wheels in her brain, how she calculates the dates. We are supposed to be in Israel when this thing will be performed.

"Chère", I declare in one of the very few words I managed to catch and learn and even remember to use, and I continue in the language I know better, "that's not gonna happen".

"Mais Pourquoi?" She seriously wonders, as if I haven't clarified more than a billion times my strong resentment of this loathsome genre I can't stand.

"Nu, enough with this!" I kill any further discussion on the issue. "Non c'est non!" In how many variations can I explain that I have no desire whatsoever to cause any harm to my ears, especially when her language is not mine and my vocabulary is so very limited?

אין לי בעיה עם מוזיקה קלאסית, נהפוך הוא – אני די אוהבת אותה (Rossini The Barber Of Seville – Overture Young Israel Philharmonic Orchestra), אך כשמתחילים לצרוח לי בפרצוף ו/או באוזן מלים בלתי מובנות – כאן אני לא פה יותר. שפוטנה בעצמכן. מה עוד שסיפור העלילה ממש עלוב. לפחות באותן עשר אופרות אותן טרחתי לבדוק.

אגב, ביאטריס מציצה עכשו במסך, עת אני מעלה את הקטעים הללו מן היוטיוב ומוחאת כפיים בהתמוגגות בלתי מובנת לי. "Oh la-la!" היא עושה לי. "C'est merveilleux!"

שוּ merveilleux, אני עושה לעצמי, איך שזו מתלהבת! קחנה כמה צלילים מן ההיכל – סניור קרשנדו בזמן שאני מנסה לצנן את מה שהולך להיות גרירתי בעל כורחי לארוע מיותר מבחינתי.

I have no problem with classical music, on the contrary – I pretty much like it (Rossini The Barber Of Seville – Overture Young Israel Philharmonic Orchestra), but when I get screamed at in my face and/or my ears unclear words I can't understand – that's where I'm not here anymore. You may judge for yourselves. Not to mention that the plot is really lousy. At least in those ten operas I bothered to check.

By the way, Beatrice is peeping now at the screen, while I'm posting these pieces of music from YouTube, and claps her hands delightfully which I can't understand. "Oh la-la!" she does to me. "C'est merveilleux!"

What merveilleux, I do to myself, how excited is she! You may take some Sounds from the Hall while I'm trying to calm down what is going to be forcibly dragging me against my will to a pointless event as far as I'm concerned.

זה יקח יותר זמן ממה שתכננתי, אז עד שאשוב, בדרנה עצמכן בינתיים בצלילים שביאטריס אוהבת… אני לא אחראית על מצב האוזניים שלכן.

It will take more time than I planned, so until I'm back, you may amuse yourself in the meantime with the sounds Beatrice loves… I'm not responsible for the status of your ears.

החדשות מרשת ב' באינטרנט מזהירות כי צפוי בארץ מזג אויר גשום. אמנם לא כמו אצלנו, בפריז, אבל יהיה רטוב. מה יותר כיף מאשר להתכרבל בשמיכת פוך נעימה ורכה ולהקשיב לדבר המענג הזה?  Stamatis Spanoidakis – Rainy Dusk at Bosphorus מבטיחה לכן שאצלו אין צרחות, רק נועם. לי, המוזיקה שלו עושה רטטים בגוף.

The news at Reshet B on the internet warns that the forecast in Israel is for rainy weather. Indeed, not like here in Paris, but it's going to be wet. What can be more fun than snuggling in a pleasant soft down duvet and listening to this delightful piece? Stamatis Spanoidakis – Rainy Dusk at Bosphorus I promise you no screaming there, only pleasantness. His music makes my whole body quiver.

ממליצה לכן להתרווח ולהאזין לעוד מהמלחין הזה, זו המוזיקה שאני אוהבת:

I recommend you to lean back and listen to more of this composer, this is the music I love:

Stamatis Spanoudakis – Her Eyes Filled With Tears

Stamatis Spanoudakis Herodion 2013 Full concert

Stamatis Spanoudakis Megaron 2012 Full concert

זוכרות את מיקיס תאודורקיס? אמנם אנטישמי מגעיל, אך המוזיקה שלו מדהימה בעיני, כמו שיר השירים מתוך הבלדה על מטאוזן, שזו אחת מיצירות המופת שלו. מומלץ גם להאזין לכל היצירה, כדוגמא לכך שאפשר לשיר ברגש ובלי לצרוח.

בהזדמנות אעלה את הגיגי בנוגע ליוצרים ומוסר ואם ראוי להחרים את אלה שדורשים את רעתך ולהמנע מלהתיחס אליהם.

Remember Mikis Theodorakis? Indeed, a disgusting anti-Semite, but I find his music amazing, like this Theodorakis – Asma asmaton (Song of Songs) from the Ballad of Mauthausen, which is one of his greatest creations. I recommend listening to the whole Ballad of Mauthausen, as an example of the possibility of singing emotionally without screaming.

When the time is ripe, I'll post my thoughts concerning creators and ethics, if it is appropriate to boycott those who wish to harm you, and avoid paying any attention to them.

♀♀

אנחנו נשים מעשיות ואיננו חסידות של דרמה, כך שביאטריס התעשתה די מהר והסכימה להצעת הפשרה שלי לשדך לה את מירי לטובת המופע ושקטה הארץ ונחה נפשי. עד המשוכה הבאה…

♀♀

As practical women, we are not fond of drama, therefore Beatrice regained her composure fairly quickly and accepted my compromise offer to pair her with Miri in favour of attending the opera, and there was peace upon the earth and tranquillity in my soul. Until the next hurdle…

נכון שלא נמאס לכן מאדל המדהימה? (Adele Live Lounge Special)

You haven't had enough of Adele, right? (Adele Live Lounge Special)