ארכיון קטגוריה: עלי פאריז Paris Leaves

כחול לבן אדום Blue Blanc Rouge

Les Supporters – Allez les Bleus, Allez la France

 

הרגל שלי הראתה סימני התאוששות וחשבתי שיהיה זה נבון לחזקה בכך שאשתתף באימון בונה העצם.

My leg showed signs of recovery and I thought it would be wise to strengthen it by participating in bone-building training.

המנוי שלי הסתיים הערב ונבצר ממני לחדשו עקב העומס בעבודה הצפוי לי בשנה הקרובה. חשבתי שרצוי לא להחמיץ את האימון האחרון.

My subscription ended tonight and I am unable to renew it due to the workload I'm facing in the coming year. I thought I should not miss the last workout.

השארתי את ביאטריס עם כמה חברות שהזמינה להתמודד עם המתח שבצפיה במשחק. תכננתי, שבזמן שאתאמן, הנבחרות תעשינה את שהן צריכות לעשות, הצופות תעשינה את שלהן והכל תצאנה מורווחות מהסידור הזה. הסיבה היחידה שהייתי לטובת נבחרת צרפת היא שרציתי שביאטריס תהיה מאושרת. לולא היא, מאי נפקא מינא מבחינתי מי תאחז בגביע ותזכה להניף אותו הערב.

I left Béatrice with her girlfriends she invited over to cope with the suspense of watching the game. I planned that while I was training, the teams would do what they had to do, the watchers would do their jobs and all would benefit with this arrangement. The only reason I was in favour of the French team was that I wanted Béatrice to be happy. If it were not for her, I couldn't care less who would hold on to the cup and win this evening.

לא רציתי לאמץ את הרגל בעליה במדרגות והעדפתי להשתמש במעלית. איני יודעת אם היא התאמנה וירדה במדרגות, אם בגפה, אם בלוויית האשה שנוהגת לכרוך את זרועותיה סביבה. אולי לעולם לא אדע. לא ממש אכפת לי.

I didn't want to climb the stairs and preferred to use the elevator. I don't know whether she practiced and went down the stairs, weather alone, or with the woman who usually puts her arms around her. Maybe I'll never know. I don't really care.

קדימה הכחולים, כל הכבוד על הנצחון!

Allez les blues, chapeau pour la victoire!

 

Musique – Coupe Du Monde – Équipe De France

 

 

 

 

 

 

 

צרפת ניצחה את בלגיה ! France Defeated Belgium

המנון צרפת – לה מרסֵיֶיז

French National Anthem – La Marseillaise

 

במשך חמישים הדקות הראשונות של המשחק לא היה עם מי לדבר, עד השער הראשון של צרפת נגד בלגיה. או-אז, אפשר היה להגיש קפה, עוגה ואפילו להחליף חיוכים בינינו.

For the first fifty minutes of the game there was no one to talk to, until France's first goal against Belgium. Then, I could serve coffee, cake and even exchange smiles with her.

לא מצאתי שום ענין במשחק המשעמם הזה. מבחינתי, שהנבחרת הטובה יותר תנצח, אבל כמובן שלא רציתי להתגרות בגורלי ולומר זאת לביאטריס באופן גלוי. הייתי בעד צרפת רק משום שרציתי לראות את אהובתי מחייכת, שמחה ומאושרת. אשה שמחה זה מוסיף בריאות ואושר.

I did not find any interest in this boring game. As far as I was concerned, the better team would win, but of course I did not want to challenge my fate and tell Béatrice openly. I was in favour of France just because I wanted to see my lover smiling, joyful and happy. A happy woman adds health and happiness to one's life.

כשהמשחק נגמר, אחרי רגעים ארוכים ומותחי עצבים מבחינת ביאטריס, אפשר היה לנשום לרווחה ולחגוג. Vive La France! תחי צרפת המנצחת!

When the game was over, after long, nerve-racking moments for Béatrice, we could breathe in relief and celebrate. Vive La France! Long live the victorious France!

ארצה Back

דוד ד'אור ותזמורת ירושלים מזרח ומערב – אהבה בת עשרים [מלים]

David D'or & Jerusalem Orchestra E&W – La Chanson des Vieux Amants

היא מביטה בי ברוך, מחייכת. אני אוהבת את החיוך שלה. חבל שזה לפרידה. עוד פרידה.

She looks at me tenderly, smiling. I love her smile. Too bad it's parting. Another farewell.

אין לי מושג למה, אבל אני די אוהבת את נמלי התעופה בהם עברתי. לא שהיו רבים, אך בהחלט נעימים. ההמולה של ערב-רב אנשים ממקומות שונים בעולם, השפות השונות הנשמעות מכל עבר ומעל כולן שולטת העברית ביד רמה, זאת אומרת בקולות רמים.

I have no idea why, but I kind of like the airports I went through. Not that there were many, but certainly pleasant ones. The hustle and bustle of a multitude of people from different parts of the world, the different languages ​​that are heard from all sides, and above all, the Hebrew controls aggressively, meaning with loud voices.

אני זוכרת שכאשר נפגשנו לפני שנים, בשיחות הראשונות שלנו בסקייפ, היא נהגה לומר לי שאני נשמעת לה קצת אגרסיבית. "שומעים שאת ישראלית", היתה חוזרת ואומרת כדי לרמוז לי להנמיך את קולי ולמתן את הטון. אני מניחה שעם השנים היא התרגלה כי היא כבר לא אומרת לי את זה יותר. אולי אני שיניתי את צורת התבטאותי?

I remember when we met years ago, in our first chats on Skype, she used to tell me that I sounded a bit aggressive. "One can hear that you are an Israeli," she would repeat, in order to suggest that I lower my voice and tone down. I guess she got used to it over the years because she no longer tells me that anymore. Maybe I have changed the way I express myself?

שתינו איננו אוהבות להתנשק בפומבי, לכן אנחנו מסתפקות בלהחזיק זו את ידה של זו, ללטף, לספוג עוד קצת זו את זו, מתרכזות ברגע המתוק-מריר הזה של פרידה נוספת.

We both don't like to kiss in public, so we settle for just holding each other's hands, caressing, soaking each other a bit more, concentrating on this bitter-sweet moment of another farewell.

אורזת את מזוודתי Packing My Suitcase

ורדינה כהן – נוסעת בעקבות האהבה

Vardina Cohen – Following Love

זהו. תם עוד סיבוב. נתראה בסקייפ.

That's it. Another round is over. We'll see each other on Skype.

אוספת את הדברים שפיזרתי ואורזת אותם במזוודתי, פלוס המתנות שקניתי לנכדים. לא שיש מה לקנות להם בפאריז, אבל בשיטוטינו הנדירים בכל זאת מצאתי בשבילם כמה דברים שאין בארץ.

Collecting the things I had scattered and packing them in my suitcase, plus the presents I had bought for my grandchildren. Not that there is anything to buyfor them in Paris, but in our rare wandering I managed to find some things that can't be found in Israel.

נסעתי בעקבות האהבה, חזרתי ושוב נסעתי. עכשו תמו החגים, החופָשים וההזדמנויות שאפשרו לנו להפגש. אין אנו צופות אפשרות קרובה לנכוח פיזית באותו החדר. שבות אשה-אשה לעיסוקיה ונראה לאן יובילו אותנו החיים.

I followed love, came back and went again. Now the holidays and the opportunities that allowed us to meet were over. We don't expect close proximity to physical presence in the same room. Each of us returns to her occupations, and we'll see where life will lead us.

אם הכל ילך כשורה, היא תלוה אותי לשדה התעופה, המטוס יצא ב-14:45 וינחת בשלום בארץ ב-20:05 כשמחיאות הכפיים של הנוסעים לכבוד הקברניט יבשרו ששום מנוע במטוס לא התפוצץ, אמן!

If all goes well, she will escort me to the airport, the plane will leave at 14:45 and land safely in Israel at 20:05 when the applause of the passengers in honour of the captain will ensure that no engine on the plane has exploded, Amen!

סופשבוע בפאריז Weekend in Paris

אישתאר – בפאריז

Ishtar – À Paris

פאריז של היום אינה פאריז של פעם, לפני פיגועי נובמבר 2015 בפאריז. הפחד שורר בכל.

Today's Paris is not a Paris of yesteryear, just before the November 2015 attacks in Paris. Fear prevails everything.

אנחנו נמנעות מלצאת לרחובות, על לשבת בבית קפה אין מה לדבר, קניות אנחנו עושות באינטרנט. שתינו עדיין מעוניינות לחיות כמה שיותר.

We avoid going out into the streets, sitting in a café is out of the question, we do our shopping online. We both still want to live as much as possible.

ריף כהן – בפאריז [מלים]

Riff Cohen – À Paris [lyrics]

 

צילה דגןחבק אותי [מלים]

צילה דגן – חבק אותי (גרסת 2002)

שלום ביאטריס, שלום פאריז Goodbye Béatrice, Au Revoir Paris

Angelina JordanEvery Time We Say Goodbye

כל פרידה משאירה עצב בלב. כל פרידה.

Every parting leaves sadness in one's heart. Each parting.

גם אם נפגש למחרת בסקייפ, כפי שאנחנו נוהגות, עדיין זה לא אותו הדבר כמו להיות יחד באותו החדר, להביט זו בזו בלי מחיצות, לגעת, לחוש.

Even if we meet the next day on Skype, as we use to do, it is not the same as being together in the same room, looking at each other without partitions, touching, feeling.

כל פרידה משאירה עצב בלב. כל פרידה.

Every parting leaves sadness in one's heart. Each parting.

גארי מור – מדרכות פאריז

Gary MooreParisienne Walkways

 

כמה מעלות טובות How Many Good Virtues

דיינו

Dayenu

מלא מעלות מצוינות יש לה, לביאטריס, לא רק כמה. לא יכולתי למצוא לי מישהי יותר טובה ממנה. חבל שהחיים כיוונו אותנו לחיות בנפרד.

She's full of excellent virtues, Béatrice, not just a few. I could not find anyone better than her. It's a shame that life has directed us to live apart.

יש שיאמרו שזה ענין של עיתוי. אולי. אני רואה בזה ענין של מזל למצוא את בת הזוג המתאימה לך ולחיות איתה באותו בית ולא מרוחקות זו מזו אלפי מילין. במקרה עם ביאטריס זה חוסר מזל משווע. עד שמצאתי אותה – זה לא יכול להתממש. היא צריכה לחיות בארץ בה מצאה את פרנסתה ואני מעדיפה להיות בארץ בה גרים ילדי ונכדי. ביאטריס אינה יכולה לשנות את זה ואני ממש לא רוצה לחיות רחוקה מצאצאי.

Some will say it's a matter of timing. Maybe. I consider it a matter of luck to find the right spouse for you and to live with her in the same house, not miles apart. In the case with Béatrice it is an outrageous lack of luck. Until I found her – it could not be realized. She has to live in the country where she found her livelihood and I prefer to be in the country where my children and grandchildren live. Béatrice can't change that and I really don't want to live far from my offspring.

 

דיינו, בצאת ישראל ממצרים, והיא שעמדה, חד גדיא

Dayenu, When Israel came out of Egypt, Vehee She'andam Chad Gadia

אַשְׁכְּפָרְדִים Ashkephardim

Thank you, Sara-Bella, for this brilliant expression!

מרק ירקות עשיר עם עדשים Rich vegetable soup with lentils

מרק ירקות עשיר עם עדשים Rich vegetable soup with lentils

ערב שביעי של פסח. השולחן מקושט בחגיגיות. לפנינו עוד סעודה רבת משתתפים.

It's the night of the Seventh Day of Passover. The table is festively decorated. Here is another multi-participant meal.

אני מביטה סביב. הפעם, חלק גדול מן הפרצופים מוכר לי מליל הסדר. הם ואני מנידות זו לזו בראשנו לברכה, מחייכות. בְּלִיל של קולות, מִבְטָאִים, שפות. הדור המבוגר, זה של סבתהּ ואמהּ של ביאטריס, דובר ערבית, רק ערבית. אף אחד מהדור הזה אינו משתמש בשפה אחרת, גם אם חלק יודע צרפתית, בעיקר השכבה של אמהּ של ביאטריס. הדור של ביאטריס פונה זה לזה בצרפתית ואל המבוגרים בערבית. חלק מאוד קטן מן הדור השלישי דובר ערבית, החלק שהוריו לא התחתן עם אשכנזים ושמע את השפה בבית. בחלק הגדול יותר, הילדים הם בני זוגות מעורבים – ספרדים ואשכנזים, אשכנזים וספרדים, אַשְׁכְּפָרְדִים.

I'm taking a look around. This time, a lot of the faces are familiar to me from the Seder night. They and I shake our heads in greeting, smiling. A mixture of voices, accents, languages. The older generation, that of Béatrice's grandmother and mother, speaks Arabic, only Arabic. None of this generation uses any other language, even if some know French, especially Béatrice's mother's age group. Béatrice's generation refers to each other in French and to their elderly in Arabic. A very small part of the third generation speaks Arabic, the part whose parents did not marry Ashkenazim and heard the language at home. In the larger part, the children are the descendants of mixed couples – Sephardim and Ashkenazim, Ashkenazim and Sephardim, Ashkephardim.

הארוחה מתנהלת בכיף, בצחוקים, בכבוד הדדי בין כולם. אף אחד אינו לועג לאף אחד. הכל חשים כמקשה אחת, חיבור של משפחה גדולה ומאושרת. כיף לראות את זה. אני באה ממשפחה זעירה של אב, אם, בן ובת (אני), דודה אחת (אחות אמי), בן דודה אחד (בנה של אחות אמי), כשהמשפחה המורחבת כללה עוד שני בני דודים ושלוש בנות דודות של ההורים. המחזה הזה של משפחה המונה קרוב למאה אנשים – גברים, נשים וטף – פשוט מחמם את הלב.

The meal is going on with fun, laughter, mutual respect between all. Nobody mocks anyone. Everybody feels like of one piece, a connection of a big happy family. It's pleasing to see this. I come from a tiny family of father, mother, son and daughter (me), one aunt (my mother's sister), one cousin (the son of my mother's sister), and the extended family included my parents' two male cousins ​​and three female cousins. ​​This sight of close to a hundred people – men, women and children – simply warms the heart.

 

מועדים לשמחה Moadim LeSimcha

Dave Koz & Phil PerryTender is the Night

היה מעין זמזום טורדני באויר אליו לא שתנו לבנו תחילה. רק כשפָּנִינו ימינה, לרחוב הבא, ובקושי הספקנו לפסוע מספר פסיעות, היכה בנו הרעש בכל עוז.

There was a kind of humming buzz in the air to which we didn't pay much attention at first. It was only when we turned right, to the next street, and we could hardly take a few steps, that the noise hit us with all of its might.

אנשים רצו לעברנו כאחוזי אמוק, פניהם מעוותות בבעתה. לא היה לנו סיכוי לעמוד בפני הזרם הזה. נסוגונו אל תוך אחת החנויות ועד מהרה הוצף המקום בנמלטים שלא היטיבו לרוץ והעדיפו למצוא מחסה מיידי. נדחקנו לירכתיים וחשבתי לעצמי באימה שאנחנו פה כמו מטרות נייחות וכדאי למצוא מוצא החוצה בהקדם. בספרים תמיד מספרים על יציאות אחוריות. קיויתי שיש פה כזו כדי שנוכל למלט את נפשנו.

People ran in amok toward us, their faces distorted in terror. We had no chance of resisting this stream. We retreated into one of the shops and soon the place was flooded with fugitives who could not run well and preferred to find immediate shelter. We have been pushed into the back, and I thought to myself in horror that we were here like stationary targets and that we should find a way out soon. Books always tell us about rear exits. I hoped there was such here so we could save our lives.

מבט קצר בפניה של ביאטריס בישר לי שגם היא חשבה על כך. שתינו נענו יחד אחורה כדי לחפש מוצא. הספרים לא הטעו. ביאטריס הניחה ידה על ידית הדלת, והחלה להניעה לאט מטה. פאריז עיר עתיקה וכזו גם החנות. הידית לא אבתה לזוז. פניה של ביאטריס היו עיסה של אימה. הלב שלי צנח לתחתונים.

A short look at Béatrice's face informed me that she had thought about it too. We both moved back together in order to find a way out. The books were not wrong. Béatrice put her hand on the doorknob and began to move it slowly down. Paris is an old city and so is the shop. The handle did not want to move. Béatrice's face was a mass of terror. My heart sank to my underwear.

***

"הֵי", שמעתי קול מבעד לערפל מרוחק. "הֵי, התעוררי!" העיניים שלי מסרבות להפתח. "הללללווווווו!!!" קול נשי נואש מלוה אותי אל תהום הנשיה.

"Hey," I heard a voice through a distant mist. "Hey, wake up!" My eyes refuse to open. "Hallllllooooo!!!" A desperate female voice escorts me to the abyss of oblivion.

***

פניה המודאגות סמוכות לשלי. הראש לי מתפוצץ. "תודה לאל!" אני שומעת אותה קוראת.

"מ-מה???" אני מצליחה ללחוש בקושי רב.

"נפלת מהמיטה", היא מסבירה, ארשת פניה מתוחה. "קיבלת מכה בראש."

אני ממששת את המגבת הרטובה המונחת על מצחי. נראה כי מעדתי לשמחה מתוך שינה.

Her worried face is close to mine. My head is exploding. "Thank God!" I can hear her reading.

"W-what?" I manage to whisper with great difficulty.

"You fell out of bed," she explains, the expression on her face tense. "You bashed your head."

I touch the wet towel on my forehead. I seemed to stumble joyfully in my sleep.

Tony BennettTender is the Night

מצה זו This Matza

משה וארוחת הסדר

Moses and the Passover Meal

פסח בשבילי זו מצה. מבחינתי, זו המסורת. אני אוכלת אותה בפסח במקום לחם, במקום חמץ.

Passover for me is matzah. As I see it, this is the tradition. I eat it on Passover instead of bread, instead of chametz.

כדי לשמור על המסורת, אני נוהגת לאכול בכל חג את המאכל האופייני לו. אם לא זה, מה נשאר לנו? בשבוע שעבר, בחוג פילטיס, טחנה אותנו המדריכה עד דק באומרה שעלינו להתאמן הרבה כדי לאפשר מקום לאוכל עתיר הקלוריות אותו אנו עתידות לזלול בפסח. עבדנו בפרך כדי להתגונן בפני המצות, הביצים ותפוחי האדמה בהם היא סברה שאנו עומדות להאביס את עצמנו.

To keep the tradition, I eat the typical food every holiday. If not, what do we have left? Last week, at the Pilates training, the instructor gave us a deep grind, saying that we had to practice a lot to make room for the high-calorie food we were going to eat during Passover. We worked hard to protect ourselves from the matzos, the eggs and the potatoes, which she thought we were going to feed ourselves with.

מזה שנים רבות שאיני צורכת ביצים, הן משום שהן אף פעם לא היו לי טעימות ובעיקר אחרי שהבנתי שלמעשה אנו אוכלים את הדור הבא של התרנגולות. מגעיל. מבחינת תפוחי האדמה, איני אוכלת בפסח יותר מאשר בימים רגילים; והמצות – אותי אין הן משמינות. למזלי. למרות זאת, עבדתי כמה שיכולתי ויצאתי מן האימון מפורקת לגמרי. היה כיף וחזרתי מהסטודיו עייפה אך מרוצה.

For many years I have not consumed eggs, because I never found them tasty, and especially after I realized that we were actually eating the next generation of the chickens. disgusting. As far as the potatoes are concerned, I don't eat more of them on Passover than on ordinary days; and the matzos – they don't make me put on weight. Luckily for me. Still, I worked as hard as I could and got out of the practice completely disassembled. It was fun and I came back from the studio tired but pleased.

מופע החבובות לפסח

Passover Puppet Show