ארכיון קטגוריה: עלי פאריז Paris Leaves

שוב שלום Goodbye Again

Jean-François MichaëlAdieu Jolie Candy

שוב שלום עד הפעם הבאה, עד הפגישה הבאה. אנחנו חיות מפגישה לפגישה.

Goodbye again until next time, until the next meeting. We live from meeting to meeting.

אנחנו אורזות. שתינו יעילות, כך שאין לנו כבודה רבה. כולה חופשה של כמה ימים, לא היה לנו צורך לסחוב איתנו לכאן את כל הבית. שעה לפני היציאה לכיוון שדה התעופה, אנחנו ארוזות ומוכנות. יש לנו מספיק זמן להתרווח בנחת ולשתות כוס קפה אחרונה עם שארית עוגת הגבינה שגיסתה של ביאטריס הביאה לנו כשהגענו לכאן.

We are packing. We are both efficient, so we don't have much luggage. Only a few days' vacation, we didn't have to carry the whole house with us to here. An hour before leaving for the airport, we are all packed and ready. We have plenty of time to relax and have a last cup of coffee with the rest of the cheesecake Béatrice's sister in law brought us when we arrived here.

"אתגעגע אלייך", היא אומרת לי ברכות, מעבירה יד חמימה על לחיי.

אני מלטפת את ידה, מנסה לשמר אותה בתוכי לימים שהיא לא תהיה לידי. "לא קל", אני עונה לה. "אני כבר מתחילה לחוש את געגועי אלייך." ישנם רגעים שמכווצים את הלב הכמה. רגעים של פרידה.

"I'll miss you," she says softly, caressing my cheeks with her warm hand.

I stroke her hand, trying to keep her inside me for the days when she won't be with me. "Not easy," I answer her. "I'm already feeling my longing for you." There are moments that crush the craving heart. Moments of parting.

קיי די לאנג – כמיהה תמידית

k.d. langConstant Craving

במשפט אחד:

להתראות, ביאטריס היפה שלי, עד לפגישתנו הבאה.

In one sentence:

Adie, ma jolie Béatrice, jusqu'à notre prochaine réunion.

Goodbye, my beautiful Béatrice, until our next meeting.

שבת בפאריז נובמבר 2019 Shabbat in Paris November

דאסו סיסטמס – פאריז 3D: לאורך הדורות

Dassault Systèmes – Paris 3D: Through the Ages

היה מעונן וקר, מה-זה קר! אני מזכירה לעצמי כל הזמן לא לחזור על זה, אך אני שוכחת מביקור לביקור. פאריז עיר קרה.

It was cloudy and cold, so cold! I keep reminding myself not to repeat it, but I forget from visit to visit. Paris is a cold city.

ביאטריס ואני מתעוררות לעוד בוקר מקפיא, דבר שבשגרה. בתוך הדירה חמים ונעים, אך מה שמחכה לנו בחוץ אינו מרנין את נפשי. היא רגילה למזג האויר הזה. היא פריזאית, היא נולדה וגדלה בעיר הזו. אני ישראלית, הארץ שלי חמה ונעימה, גם בחורף לא נורא. הנה, נובמבר ונעים. לפי אנשי התחזית, ישנם חלקים בארץ בהם יורדים גשמים, אפילו חזקים מאוד, אך בחדרה חמים. דיווחו לי שלא ירדה שם אף טיפת גשם במהלך סוף השבוע. זה מקום טוב לגור מבחינת מזג האויר, לא מבחינות אחרות. לא אזכיר שוב את הטינופת ברחובות.

Béatrice and I wake up to another freezing morning, which is commonplace. Inside the apartment is warm and cosy, but what awaits us outside does not gladden my heart. She is used to this weather. She is Parisian, she was born and raised in this city. I am Israeli, my country is warm and pleasant, even in winter it's not bad. Here, November and cosy. According to the forecasters, there are parts of Israel where rain is falling, even very heavy, but in Hadera it's warm. I was informed that there was not any raindrop over the weekend. It's a good place to live weather-wise, not in other ways. I will not mention again the filth in the streets.

פאריז בנובמבר. היה נסיון של אנשי האפודים הצהובים להתאגד ולעורר מהומות כדי להזכיר את קיומם, אך נראה לי שהקור הבריח אותם מהר יותר מאשר המשטרה. הלכנו רגלית לסעודת השבת אצל אחיה. לא רעיון טוב, אך נראה לנו טפשי לקחת את המכונית למרחק של חמש דקות הליכה, גם אם זה בכפור. לפחות לא ירד גשם.

Paris in November. There was an attempt by the yellow vests people to unite and riot in order to remind of their existence, but it seemed to me that the cold drove them away faster than the police. We took a walk for the Sabbath meal at her brother's. Not a good idea, but it seems silly to take the car to a distance of a five-minute walk, even if it's frosty. At least it wasn't raining.

האח, דתי השומר מרחק נגיעה מכל דבר נשי, הביט בי במבט מחייך, מאיר פנים, מקבל. אני תוהה אם הפנים את מהות היחסים ביני לבין אחותו. אלה דברים שאין מדברין עליהם במשפחה. גם אמהּ של ביאטריס מקבלת את נוכחותי כשאני מבקרת אותה לעתים קרובות בארץ, אליה עלתה עם רוב המשפחה לפני מספר שנים. 'את כמו בת שלי', היא נוהגת לומר לי. אני מתיחסת אליה כאל אם, למה לא? אם נפלאה כמו דומיניק תמיד טוב שיש: חמה, אוהבת, מקבלת, מכילה. גם אם ישנם דברים שאינם נאמרים בקול ואין דנים בהם איתה או בנוכחותה. יש קו אותו אין חוצין.

The brother, a religious who keeps a distance of Negiah from anything feminine, looked at me smiling, welcoming, accepting. I wonder if he internalized the nature of my relationship with his sister. These things are unspoken in the family. Béatrice's mother also accepts my presence when I visit her often in Israel, to where she made Aliyah a few years ago with most of her family. 'You're like my daughter', she uses to say to me. I relate to her as a mother, why not? A wonderful mother like Dominique is always good to have: warm, loving, accepting, containing. Even if there are things that are not spoken out loud and not discussed with her or in her presence. There is a line that is not crossed.

במשפט אחד:

פאריז הקרה בנובמבר, מה אין עושין למען האהבה?

In one sentence:

Cold Paris in November, how far are we willing to go for the sake of love?

פאריז 13 בנובמבר  2019  Paris November 13

November 13: Attack on Paris

אנשים עמדו ברחובות בשקט, זוכרים. אני רגילה לטכסי הזכרון בארץ, לזכר השואה ולזכר חללי צה"ל, עם שתי דקות הצפירה. פה לא היו סירנות, היה שקט.

People were standing in the streets quietly, remembering. I am used to the memorial ceremonies in Israel, the Holocaust memorial and the IDF fallen, with the two minutes siren. Here there were no sirens, it was quiet.

ביאטריס ואני עמדנו דומעות, איננו מסוגלות לעצור בעד הדמעות לזלוג לנו מהעיניים. אנחנו רגשניות. חשבתי על הטילים הנופלים בזמן הזה על המדינה שלי, על בני עמי שאינם יכולים לעמוד זקוף, אלא מכונסים בתוך המקלטים, מתפללים לטוב, ששום טיל לא ייפול עליהם. התפללתי למענם.

Béatrice and I stood tearfully, unable to stop the tears from running out of our eyes. We are sentimental. I thought about the missiles that fell at this time on my country, on my people who can't stand upright, but gather in their shelters, pray for the good, that no missile will fall on them. I prayed for them.

Paris Attacks Aftermath & Manhunt (Sky News)

במשפט אחד:

לזכור בפאריז את הטרור.

In one sentence:

Remembering terrorism in Paris.

נוטרה דאם Notre-Dame

אדית פיאףלא, איני מתחרטת על כלום

Edith PiafNon, je ne regrette rien

רק בדיעבד, אחרי שסגרנו את הסקייפ והחדשות החלו לזרום, שמתי לב לסמליות.

Only post factum, after we turned off Skype and the news began to flow, I notice the symbolism.

אמנם, לקראת סיום שיחתנו, שמענו ברקע קולות סירנות של רכבי חרום והצלה, אך זו פאריז, עיר גדולה וזו לא היתה הפעם הראשונה שהסירנות נשמעו. אתמול, זה היה יותר אינטנסיבי, אך היינו עסוקות בַּשיחה ושקועות זו בזו, כך שהקולות מבחוץ לא ממש משכו את תשומת לבנו.

Indeed, towards the end of our chat, we heard the sirens of emergency and rescue vehicles in the background, but this is Paris, a big city, and this was not the first time that the sirens were heard. Yesterday, it was more intense, but we were busy talking and immersed in each other, so the sounds from the outside did not really attract our attention.

עמדה במבחן הזמן: קתדרלת נוטרה דאם דה פארי

Standing the test of time: Notre-Dame Cathedral in Paris

היא התקשרה מיד בחזרה כדי להראות לי את המראות ולהשמיע את קולות המציאות. היא תרגמה את הדברים שאמרו בטלויזיה אצלם. שאלתי מספר פעמים כדי להבין את הראש של הצרפתים: "איך זה שלא בטוחים שזה פיגוע, שהאש לא הוצתה בכוונה?" תשובתה היתה חד משמעית, כמו זו הרשמית: "אי אפשר לדעת עדיין, אלא רק אחרי שיחקרו". אף אחד לא יצא בהצהרות, אף אחד לא הטיל חשדות על אף אחד, אף אחד לא התלהם והסית. מדהים! אי אפשר שלא להשוות את התגובות הרשמיות והלא רשמיות אצלם, לעומת אלה אצלנו – הבדלי תרבות תהומיים!

She immediately called back to show me the sights and to let me hear the sounds of reality. She translated what had been said on their television. I asked several times to understand the French mentality: "How come they are not sure that this is a terror attack, that the fire was not intentionally set on?" Her answer was unequivocal, like the official one: "You can't tell yet, only after they have investigated." No one made statements, no one cast suspicions on anyone, no one was incensed and incited. Amazing! It is impossible not to compare the official and unofficial responses their, as opposed to those in our country – profound cultural differences!

במשפט אחד:

השיר הזה מתנגן לי כל הזמן בראש מאתמול, לא יודעת למה.

In one sentence:

This song has been playing in my head all day, I don't know why.

מיריי מאתיה – לא, איני מתחרטת על כלום

Mireille Mathieu – Non Je Ne Regrette Rien

Hale May – When Paris Cries (Denise Dimin – words & music)

היא רצתה להתכרבל She Wanted to Snuggle

סלט ירקות עם זיתים וקולרבי Vegetable salad with olives and kohlrabi

סלט ירקות עם זיתים וקולרבי  Vegetable salad with olives and kohlrabi

היה קר לפקוח עיניים לעוד בוקר אפור וגשום. בדרכי למקלחת, אני מדליקה את תנור החימום החשמלי בחדר העבודה. זה אמור להתחמם תוך מספר דקות.

It was cold to open my eyes for another rainy grey morning. On my way to the shower, I turn on the electric heater in the study. It should warm up in a few minutes.

אצלנו, זה יום עבודה רגיל; אצלה, היא בחופשה בפאריז. אני מכינה לעצמי את ארוחת הבוקר הרגילה שלי ומתעתדת לסעוד אותה במטבח. היא שולחת לי הודעה: "סקייפ?"

"אם תרצי לסעוד איתי", אני משיבה, "אני כבר מסיימת להכין את הסלט. נפגש בעוד כעשר דקות?"

"בהחלט!" היא מסמסת חזרה. "הכנת גם לי, כן?"

For us, it's a normal working day; with her, she is on vacation in Paris. I make my usual breakfast and plan to dine in the kitchen. She sends me a message: "Skype?"

"If you want to dine with me," I reply, "I'm already finishing the salad. Shall we meet in about ten minutes?"

"Definitely!" She texts back. "You made for me too, yes?"

ירקות לסלט Vegetables for salad

ירקות להכנת סלט  Vegetables for preparing ze salad

אמהּ מנופפת בידה מאחוריה ומברכת אותי לשלום. "למה לא רואים אותך?" היא שואלת בנימוס. מה אני יכולה לענות לה, שהבת שלה נדדה למחוזות רחוקים אליהם אין לי כוונה להגיע? אני מחייכת אליה ושואלת לשלומה. "Tout va bien, merci", היא משיבה ועוזבת אותנו לנפשנו.

Her mother waves with her hand behind her and congratulates me. "Why don't we see you?" She asks politely. What can I say to her, that her daughter has wandered to distant places to which I have no intention to reach? I smile at her and ask how she is. "Tout va bien, merci", she replies and leaves us alone.

"Bon appétit!", היא אומרת למראה צלחת הסלט שאני מראה לה. "Ça a l'air bien."

"מֵרְסִי", אני עונה, "Il y a aussi pour toi."

עכשו תורהּ להודות לי. חבל שאי אפשר באמת להעביר אליה את חלקה באוכל. היכן סקוטי כשצריכות אותו?

"Bon appétit!" She says at the sight of the salad plate I'm showing her. "Ça a l'air bien."

"Marci," I reply, "Il y a aussi pour toi."

Now it is her turn to thank me. Too bad you can't really transfer her share of the food. Where is Scotty when you need him?

"אולי תבואי?" היא שואלת.

לא ממש בא לי לצאת מן הבית בקור הזה ולטוס לקור עז יותר. הקור המקומי בכל זאת עדיף לי. אני מתנצלת שיש לי עבודה שעלי לסיים עוד היום. אצלנו, יום עבודה; אצלן, מתכוננות לקבל את פני השנה החדשה שלהן.

"אז אולי מחר? לא היית רוצה להתכרבל איתי?" קולה רך, מתפנק.

אם הייתי רוצה? לא יודעת. זה יותר מדי מאמץ בשביל התכרבלות. "נראה איך אקום מחר", אני עונה ושתינו יודעות שזה לא יקרה.

"Maybe you'll come?" She asks.

I don't really feel like leaving the house in this cold and fly to a colder weather. I prefer my local cold. I apologize for having some work to finish today. For us, it's a working day; with them, they are preparing to welcome their New Year.

"So maybe tomorrow? Wouldn't you like to snuggle with me?" Her voice is soft, indulgent.

If I wanted to? I don't know. It's too much effort for a snuggle. "We'll see how I get up tomorrow," I reply, and both of us know it won't happen.

במשפט אחד:

קר בפאריז, קר מאוד.

In one sentence:

It's cold in Paris, very cold.

אגנס אובל – דלק לאש

Agnes ObelFuel to Fire

כחול לבן אדום Blue Blanc Rouge

Les Supporters – Allez les Bleus, Allez la France

 

הרגל שלי הראתה סימני התאוששות וחשבתי שיהיה זה נבון לחזקה בכך שאשתתף באימון בונה העצם.

My leg showed signs of recovery and I thought it would be wise to strengthen it by participating in bone-building training.

המנוי שלי הסתיים הערב ונבצר ממני לחדשו עקב העומס בעבודה הצפוי לי בשנה הקרובה. חשבתי שרצוי לא להחמיץ את האימון האחרון.

My subscription ended tonight and I am unable to renew it due to the workload I'm facing in the coming year. I thought I should not miss the last workout.

השארתי את ביאטריס עם כמה חברות שהזמינה להתמודד עם המתח שבצפיה במשחק. תכננתי, שבזמן שאתאמן, הנבחרות תעשינה את שהן צריכות לעשות, הצופות תעשינה את שלהן והכל תצאנה מורווחות מהסידור הזה. הסיבה היחידה שהייתי לטובת נבחרת צרפת היא שרציתי שביאטריס תהיה מאושרת. לולא היא, מאי נפקא מינא מבחינתי מי תאחז בגביע ותזכה להניף אותו הערב.

I left Béatrice with her girlfriends she invited over to cope with the suspense of watching the game. I planned that while I was training, the teams would do what they had to do, the watchers would do their jobs and all would benefit with this arrangement. The only reason I was in favour of the French team was that I wanted Béatrice to be happy. If it were not for her, I couldn't care less who would hold on to the cup and win this evening.

לא רציתי לאמץ את הרגל בעליה במדרגות והעדפתי להשתמש במעלית. איני יודעת אם היא התאמנה וירדה במדרגות, אם בגפה, אם בלוויית האשה שנוהגת לכרוך את זרועותיה סביבה. אולי לעולם לא אדע. לא ממש אכפת לי.

I didn't want to climb the stairs and preferred to use the elevator. I don't know whether she practiced and went down the stairs, weather alone, or with the woman who usually puts her arms around her. Maybe I'll never know. I don't really care.

קדימה הכחולים, כל הכבוד על הנצחון!

Allez les blues, chapeau pour la victoire!

 

Musique – Coupe Du Monde – Équipe De France

 

 

 

 

 

 

 

צרפת ניצחה את בלגיה ! France Defeated Belgium

המנון צרפת – לה מרסֵיֶיז

French National Anthem – La Marseillaise

 

במשך חמישים הדקות הראשונות של המשחק לא היה עם מי לדבר, עד השער הראשון של צרפת נגד בלגיה. או-אז, אפשר היה להגיש קפה, עוגה ואפילו להחליף חיוכים בינינו.

For the first fifty minutes of the game there was no one to talk to, until France's first goal against Belgium. Then, I could serve coffee, cake and even exchange smiles with her.

לא מצאתי שום ענין במשחק המשעמם הזה. מבחינתי, שהנבחרת הטובה יותר תנצח, אבל כמובן שלא רציתי להתגרות בגורלי ולומר זאת לביאטריס באופן גלוי. הייתי בעד צרפת רק משום שרציתי לראות את אהובתי מחייכת, שמחה ומאושרת. אשה שמחה זה מוסיף בריאות ואושר.

I did not find any interest in this boring game. As far as I was concerned, the better team would win, but of course I did not want to challenge my fate and tell Béatrice openly. I was in favour of France just because I wanted to see my lover smiling, joyful and happy. A happy woman adds health and happiness to one's life.

כשהמשחק נגמר, אחרי רגעים ארוכים ומותחי עצבים מבחינת ביאטריס, אפשר היה לנשום לרווחה ולחגוג. Vive La France! תחי צרפת המנצחת!

When the game was over, after long, nerve-racking moments for Béatrice, we could breathe in relief and celebrate. Vive La France! Long live the victorious France!

ארצה Back

דוד ד'אור ותזמורת ירושלים מזרח ומערב – אהבה בת עשרים [מלים]

David D'or & Jerusalem Orchestra E&W – La Chanson des Vieux Amants

היא מביטה בי ברוך, מחייכת. אני אוהבת את החיוך שלה. חבל שזה לפרידה. עוד פרידה.

She looks at me tenderly, smiling. I love her smile. Too bad it's parting. Another farewell.

אין לי מושג למה, אבל אני די אוהבת את נמלי התעופה בהם עברתי. לא שהיו רבים, אך בהחלט נעימים. ההמולה של ערב-רב אנשים ממקומות שונים בעולם, השפות השונות הנשמעות מכל עבר ומעל כולן שולטת העברית ביד רמה, זאת אומרת בקולות רמים.

I have no idea why, but I kind of like the airports I went through. Not that there were many, but certainly pleasant ones. The hustle and bustle of a multitude of people from different parts of the world, the different languages ​​that are heard from all sides, and above all, the Hebrew controls aggressively, meaning with loud voices.

אני זוכרת שכאשר נפגשנו לפני שנים, בשיחות הראשונות שלנו בסקייפ, היא נהגה לומר לי שאני נשמעת לה קצת אגרסיבית. "שומעים שאת ישראלית", היתה חוזרת ואומרת כדי לרמוז לי להנמיך את קולי ולמתן את הטון. אני מניחה שעם השנים היא התרגלה כי היא כבר לא אומרת לי את זה יותר. אולי אני שיניתי את צורת התבטאותי?

I remember when we met years ago, in our first chats on Skype, she used to tell me that I sounded a bit aggressive. "One can hear that you are an Israeli," she would repeat, in order to suggest that I lower my voice and tone down. I guess she got used to it over the years because she no longer tells me that anymore. Maybe I have changed the way I express myself?

שתינו איננו אוהבות להתנשק בפומבי, לכן אנחנו מסתפקות בלהחזיק זו את ידה של זו, ללטף, לספוג עוד קצת זו את זו, מתרכזות ברגע המתוק-מריר הזה של פרידה נוספת.

We both don't like to kiss in public, so we settle for just holding each other's hands, caressing, soaking each other a bit more, concentrating on this bitter-sweet moment of another farewell.

אורזת את מזוודתי Packing My Suitcase

ורדינה כהן – נוסעת בעקבות האהבה

Vardina Cohen – Following Love

זהו. תם עוד סיבוב. נתראה בסקייפ.

That's it. Another round is over. We'll see each other on Skype.

אוספת את הדברים שפיזרתי ואורזת אותם במזוודתי, פלוס המתנות שקניתי לנכדים. לא שיש מה לקנות להם בפאריז, אבל בשיטוטינו הנדירים בכל זאת מצאתי בשבילם כמה דברים שאין בארץ.

Collecting the things I had scattered and packing them in my suitcase, plus the presents I had bought for my grandchildren. Not that there is anything to buyfor them in Paris, but in our rare wandering I managed to find some things that can't be found in Israel.

נסעתי בעקבות האהבה, חזרתי ושוב נסעתי. עכשו תמו החגים, החופָשים וההזדמנויות שאפשרו לנו להפגש. אין אנו צופות אפשרות קרובה לנכוח פיזית באותו החדר. שבות אשה-אשה לעיסוקיה ונראה לאן יובילו אותנו החיים.

I followed love, came back and went again. Now the holidays and the opportunities that allowed us to meet were over. We don't expect close proximity to physical presence in the same room. Each of us returns to her occupations, and we'll see where life will lead us.

אם הכל ילך כשורה, היא תלוה אותי לשדה התעופה, המטוס יצא ב-14:45 וינחת בשלום בארץ ב-20:05 כשמחיאות הכפיים של הנוסעים לכבוד הקברניט יבשרו ששום מנוע במטוס לא התפוצץ, אמן!

If all goes well, she will escort me to the airport, the plane will leave at 14:45 and land safely in Israel at 20:05 when the applause of the passengers in honour of the captain will ensure that no engine on the plane has exploded, Amen!

סופשבוע בפאריז Weekend in Paris

אישתאר – בפאריז

Ishtar – À Paris

פאריז של היום אינה פאריז של פעם, לפני פיגועי נובמבר 2015 בפאריז. הפחד שורר בכל.

Today's Paris is not a Paris of yesteryear, just before the November 2015 attacks in Paris. Fear prevails everything.

אנחנו נמנעות מלצאת לרחובות, על לשבת בבית קפה אין מה לדבר, קניות אנחנו עושות באינטרנט. שתינו עדיין מעוניינות לחיות כמה שיותר.

We avoid going out into the streets, sitting in a café is out of the question, we do our shopping online. We both still want to live as much as possible.

ריף כהן – בפאריז [מלים]

Riff Cohen – À Paris [lyrics]

 

צילה דגןחבק אותי [מלים]

צילה דגן – חבק אותי (גרסת 2002)