ארכיון קטגוריה: פמיניזם Feminism

לא להאמין   Unbelievable

ישנם מצבים בחיים בהם איני מאמינה למראה עיני או למשמע אוזני. לא להאמין!

There are situations in life where I can't believe my eyes or my ears. It's Unbelievable!

Alex & Co – Unbelievable

איני שונאת גברים באופן גורף. איני שונאת במסות. אני פוגשת מדי פעם גברים שאני מחבבת מיד, כאלה שהם בבחינת 'ידידי כאח לי', שהופכים להיות ידידַי. מעבר לידידות הרי אין סיכוי, אני עדיין לסבית 😊

I don't hate men comprehensively. I don't hate in masses. I occasionally meet men I like immediately, in the sense of 'my friend like a brother', who become my friends. Beyond friendship, chances are thin, I'm still a lesbian 😊

מדי פעם אני נפגשת בחארות שאי אפשר שלא לתעב. אחד כזה פגשתי אתמול. זה מסוג המפגשים שאין לי מושג למה הם קורים ומה רוצה ממני היקום שאלמד. אני הרי מאותגרת. ישבתי לי בנחת על ספסל בגן, ממתינה לחברה שתבוא כדי שנחליט יחד היכן נסעד את ארוחת הצהרים. חתיאר מגעיל עובר בשביל, עוצר ונועץ בי את עיניו במשך זמן רב. לא ממש מפריע לי, משום שעיני היו נעוצות בתוך הנייד, קוראות בספר. זה מה שאני עושה בדרך כלל בזמן שאני ממתינה.

Occasionally, I meet shit that one can't help but loathe. One of those I met yesterday. It's the kind of meetings I have no idea why they happen and what the universe wants from me and what should I learn. After all, I'm challenged. I sat leisurely on a garden bench, waiting for a friend to come so we could decide together where are we going to have lunch. A disgusting old male walks the path, stopping and staring at me for a long time. Not really bothering me, because my eyes were fixed on my cellphone, reading a book. This is what I usually do while I wait.

"סליחה", פונה אלי האיחס, "אפשר להפריע לך?" להפריע לי? אין סיכוי! לי אין מפריעים. אני מתעלמת ממנו וממשיכה לנעוץ את עיני במסך. הוא מתישב לידי, מושיט את ידו ונוגע בזרועי. זה לא מגע תמים של אדם בודד המבקש חברה.

אני מושכת מיד את ידי ונועצת בו מבט חד. "מה אתה רוצה? למה אתה נוגע בי?" אני משתדלת לשמור על קור רוחי ואיני מרימה את קולי. עדיין.

הוא מביט בי ממושכות ואומר: "אתן, הנשים, אינכן טלית שכולה תכלת."

"Excuse me," the yuck turns to me, "can I interrupt you?" Interrupt me? Not a chance! I take no interruptions. I ignore him and keep staring at the screen. He sits down next to me, reaches out and touches my arm. It is not an innocent touch of a lonely person seeking company.

I pull my hand straight away and stare at him sharply. "What do you want? Why are you touching me?" I try to keep myself calm and I don't raise my voice. Yet.

He looks at me for a long time and says: "You, women, are not so innocent."

האמת, לא היה לי מושג מה לענות לו. לקח לי זמן לחשוב למה אמר את זה, כי לא היה לזה שום הקשר, סתם משפט שהוא פלט לחלל העולם בלי שום משמעות. לא הבנתי מה רצה ממני. זה לא משפט שמתחילים איתו עם אשה. זה משפט דוחה, שלילי, מעורר סלידה. מה אני עונה לו? החלטתי לא להגיב. הרמתי את הנייד אל עיני והמשכתי לקרוא, כאילו אויר לידי ולא קרציה נדבקת.

Truthfully, I had no idea what to answer him. It took me a while to think why he said it, because it had no connection, just a sentence he blurted out into space without any meaning. I didn't understand what he wanted from me. This is not a sentence to make a pass at a woman with. It's a repulsive, negative, disgusting statement. What do I answer him? I decided not to respond. I lifted my cellphone to my eyes and continued to read, as if there's air next to me and not a sticking tick.

"אני לא מבין", הוא ממשיך לדבר אלי, "את לא רוצה לדבר איתי?" שתיקה כהסכמה, אמרתי לעצמי, אולי הוא יבין את הרמז וילך לעזאזל? המשכתי בשלי, מתעלמת ממנו לגמרי. לא התכוונתי לזוז מהספסל. אם שוב יעז לגעת בי, הכנתי את עצמי לנקוט בהליך אלים שילמד אותו לקח. אין כמו קצה הסנדל (אזור קשיח מאוד) כדי לשתק מאן דהוא על ידי בעיטה בחלציו.

"I don't understand," he continues to speak to me, "don't you want to talk to me?" Silence as consent, I told myself, maybe he will understand the hint and go away to hell? I continued with my reading, completely ignoring him. I didn't intend to move off the bench. If he dares touching me again, I prepared myself to take a violent procedure to teach him a lesson. There is nothing like the tip of the sandal (a very stiff area) to paralyze a man by kicking his loins.

"אוי-אוי-אוי!" שמעתיו אומר, "קשה זו!" הוא התרומם לאט על רגליו והחל לזוז משם. לאט מדי לטעמי.

"Boy Oh Boy!" I heard him say, "this woman is tough!" He slowly rose to his feet and began to move away. Too slow for my liking.

קרייג דייויד – לא להאמין

Craig DavidUnbelievable

במשפט אחד:

אין לי כוח לזכרים המגעילים הללו!

In one sentence:

I have no power for these disgusting males!

יום השוויון לנשים 2019 Women's Equality Day

TheEllenShow – Happy Women’s Equality Day!

היום צוין בארצות הברית יום השוויון לנשים. זה מאותם ימים המצוינים רק כדי לסמן עוד וי שעשינו משהו, למרות שאין לו שום משמעות אמיתית. אין באמת שוויון לנשים.

Today, the Women's Equality Day has been marked in the United States. It is from those indicated days only to mark another V that we have done something, though it has no real meaning. There is really no equality for women.

כשיש יום מיוחד למשהו, אפשר מיד להבין בלי להיות משופעת בחוכמה יתרה שיש בעיה עם הנושא אותו מציינים. לולא היתה בעיה – לא היינו צריכות את הימים הללו. כמו עם מצעדי הגאוה – כל עוד אנחנו מופלות לרעה – לא תהיה לנו ברירה אלא להמשיך ולצעוד.

When there is a special day for something, one can immediately understand without being excessively blessed with wisdom that there is a problem with the indicated subject. If it hadn't been a problem – we wouldn't have had those days. As with pride parades – as long as we are discriminated against – we will have no choice but to keep marching.

איננו מיעוט. במקומות לא מעטים אנחנו מונות יותר מאשר מחצית מהאוכלוסיה, אך עדיין אנחנו נחותות לעומת השמוקים. איך אנחנו יכולות להרשות זאת? עובדה, זה קורה! למה אין כולנו קמות כאשה אחת ודורשות את השוויון המגיע לנו? עובדה, זה לא קורה! למה אין אנו משתכרות שכר שוה? עובדה, אנחנו לא!

We are not a minority. In quite a few places we number more than half the population, but we are still inferior to the shmucks. How can we allow this? Fact, it happens! Why don't we all stand up as one and demand the equality we deserve? Fact, it's not happening! Why don't we earn equal pay? Fact, we're not!

Space Pioneers Celebrated by NASA on Women's Equality Day

במשפט אחד:

יש לי חלום: יום אחד נהיה כולנו שוות.

In a sentence:

I have a dream: one day we al will be equal.

בטחון עצמי Self Confidence

גלים מתנפצים אל החוף Waves crashing to the shore

גלים מתנפצים אל החוף   Waves crashing to the shore

קשה להתמודד עם מה שהכניסו לנו לראש ולנשמה בשנות חיינו הראשונות וגם במהלך נעורינו. קשה, אך לא בלתי אפשרי. ענין של מוּדָעוּת.

It is difficult to deal with what they put into our heads and souls during our first years and during our adolescence. Difficult, but not impossible. It's a matter of awareness.

לים היו כוונות טובות. הוא שלח את גליו ברכות אל החוף, אך הרוח הגבירה אותם עד מאוד והם הפכו קשים, גועשים. חשבתי על הרוח – שמצד אחד מיתנה את החום הכבד, אך מצד שני הפכה את הים למסוכן ונאסר עלינו להכנס אליו אם חפצי חיים אנו.

The sea had good intentions. It sent its waves softly to the shore, but the wind made them very strong and they became hard, raging. I thought of the wind – which on the one hand mitigated the heavy heat, but on the other, it made the sea dangerous and we were forbidden to go into the water if we wanted to live on.

"משה, אל תכנס לשם", התחננה מישהי אל גבר שעמד לצאת אל הים למרות אזהרות המציל ולמרות הדגל השחור שהיה תלוי על התורן, בולט לעין.

"קטן עלי", ענה הלה, אינו שועה לה ומתחיל לפסוע לעבר המים. הוא לא היה היחיד. אנשים נוספים השתכשכו בהם.

"Moshe, don't go in there," someone pleaded to a man who was about to go to the sea despite the rescuer's warnings, and despite the black flag hanging on the mast, noticeable.

"It's no big deal for me," replied the lad, not paying attention to her, and begins to pace toward the water. He was not the only one. More people were splashing there.

גלים מתנפצים אל החוף Waves crashing to the shore

גלים מתנפצים אל החוף   Waves crashing to the shore

 

במשפט אחד:

ישנם רגעים בחיים בהם את יכולה לראות מצב מסוים ולדעת איך זה יסתיים.

 

In one sentence:

There are moments in life where you can see a certain situation and know how it will end.

בהמה על שתיים A Beast on Two Feet

דברי אל הקיר Talk to the wall

דברי אל הקיר   Talk to the wall

הלקטורית, זו שמביאה לנו את הסרטים המצוינים, אמרה שהסרט הזה היה צריך להיות מוצג בחודש שעבר, במסגרת הארועים שנערכו לכבוד נשים. אכן כן, אם כי מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

The lector, who brings us the excellent films, said that this movie should have been displayed last month as part of the events that were held in honour of women. True, though better late than never.

הסרט עצמו היה בסדר, לא יותר מכך, די קלישאי ולא ממש סחף אותי. ראיתי כבר סרטי ביוגרפיה פושרים, כמו זה על הסופרת אסטריד לינדגרן לפני כמה שבועות, אז הנה אחד נוסף. לא הייתי טורחת לכתוב על הצפיה אחר הצהריים, לולא מה שהתרחש מחוץ למסך לפני, במהלך ובסוף הסרט. החיים הם מה שמתרחשים כשאת חיה.

The film itself was fine, no more than that; rather a cliché, and did not really sweep me. I've seen mediocre biography movies, like the one about author Astrid Lindgren a few weeks ago, so here's another one. I would not bother writing about watching it this afternoon, if it were not for what happened outside the screen before, during, and at the end of the movie. Life is what happens when you are alive.

לפני הסרט

לפני הסרט יש הרצאה קצרה עליו של עשר דקות עד רבע שעה. הכל יודעים זאת, אך למרות זאת יש המתלוננים על שזו מיותרת. איני חושבת כך ובהחלט מפיקה תועלת מהמידע שהמרצה מעלה. "אוף!" מתנשף השמוק המצוי שהתישב לצדי, "היא שוב מרצה לנו!" מישהי בשורה לפנינו מסבה את ראשה אליו, מחייכת ומחזקת את דבריו בהנהון. הייתי ממשיכה לשתוק לוא השמוק היה סותם בשלב הזה אחרי שהכריז את הכרזתו, אך מעודד מזו שהנהנה, הוא ממשיך ובקול רם, כדי שהמרצה תשמע: "אולי נתחיל את הסרט?" זו מתעלמת מגסותו וממשיכה בשלה, משל היה זבוב טורדני ותו לא.

Before the movie

Before the movie, there is a short lecture about ten to fifteen minutes. Everyone knows this, but despite of this, some complain that it is unnecessary. I do not think so and certainly benefit from the information that the lecturer brings. "Ugh!" The average shmuck who sat next to me, pants, "She's lecturing us again!" A woman in the row in front of us turns her head to him, smiles and strengthens his words with a nod. I would have kept silent if the jerk had shut up at this stage after he had made his announcement, but encouraged by the one that nodded, he went on loudly so that the lecturer would hear: "Can we start the movie?" She ignores his rudeness and continues as if he were just an obsessive fly.

"די!" אני מנסה להסותו. "תן לשמוע!"

היא מביט בי במבט ארוך ומזלזל. "מה יש לשמוע?"

"מה שיש לה לומר!" אני עונה בתקיפות. "אתה לא קובע פה וישנם כאלה הרוצים לשמוע. אל תפריע!"

השמוק כמובן צריך להוכיח משהו לכל האולם, אז הוא צועק עלי: "את היחידה שמאזינה לה!"

אני משתדלת תמיד לענות בשפה שיבינו, אז אני צועקת עליו בחזרה: "גם אני יכולה לצעוק, אם זה מה שמתאים לך, שמוק ניאנדרטלי חסר תרבות שכמוך! הפסק להפריע לנו!"

"Enough!" I try to silence him. "Let us listen!"

He gives me a long, dismissive look. "What is there to hear?"

"What she has to say!" I answer firmly. "You don't make the rules here, and there are those who want to hear. Don't disturb!"

The shmuck of course has to prove something to the whole theatre, so he yells at me: "You're the only one who's listening to her!"

I always try to answer in a language that they understand, so I shout back at him: "I can shout too, if that's what suits you, you uncultured Neanderthal schmuck! Stop interrupting us!"

אני יכולה לראות את פניו המאדימות ואת עיניו היוצאות מחוריהן בחרון גדול. בטרם יספיק להוציא הגה מפיו, אני מקדימה אותו: "כדאי שתרסן את עצמך ותשתוק, ועדיף שתצא בחוץ כדי להרגע, אחרת אתה עוד עלול לקבל התקף לב או שבץ."

בשלב הזה, מתערבת המעודדת בשורה שלפנינו: "אם הוא יחטוף התקף – זה יהיה באשמתך!" היא מאיימת.

"את צוחקת עלי? באשמתי? הוא גס הרוח שאינו מאפשר למרצה לדבר! מצדי, שיקבל התקף וברוך זה שיפטרנו מעולו!"

דממה סביב ואז: "אולי יהיה כבר שקט?" "די עם השטויות הללו, תנו לשמוע!"

השמוק אינו מוציא הגה יותר בענין הזה, למרות שזה ממשיך לשבת לצדי.

I can see his reddened face and his bulging eyes. Before he can utter a word, I precede him: "You should restrain yourself and shut up, and you'd better go outside to cool down, otherwise you might have a heart attack or a stroke."

At this point, his cheerleader in the row before us intervenes: "If he gets a fit – it will be your fault!" She threatens.

"Are you're kidding me? My fault? He's rude and doesn't allow the lecturer to speak! As far as I'm concerned, let him have a fit and good riddance!"

Silence around and then: "Will it be quiet already?" "Enough of this nonsense, let's hear!"

The shmuck does not say anything more about it, though he continues sitting beside me.

במהלך הסרט

יש גיל, שלמרות שמבקשים חזור ובקש – עדיין אין הבקשות נענות. כמה פעמים צריך להזכיר לאנשים מבוגרים שלפני שהם נכנסים לקולנוע או אפילו בתחילת הסרט, עליהם להדמים את הטלפונים הניידים שלהם? למה בכלל צריך להזכיר להם במקום שיעשו זאת בעצמם? הרי אין הם ילדים קטנים. זה לא קורה! תמיד ישנם צלצולים שמוציאים אותך משלוותך ומדעתך דוקא בחלקים הכי מותחים בסרט. עדיין, לא צריך לשפוך עליהם את מלוא חמתך, אפשר להעיר בנימוס או אפילו להמנע מכך כי כשזה מצלצל – הם משתיקים. למרות הרצון העז לעשות זאת – יש גיל שלא יעזור חינוך מחדש, זה פשוט לא עובד שם.

During the movie

There is an age, which despite asking again and again – the requests are still not answered. How many times do you have to remind older people that before they go into the cinema or even at the beginning of the movie, they have to silence their mobile phones? Why should they be reminded instead of doing it themselves? After all, they are not little children. This is not happening! There are always ringtones that get you out of your tranquillity and your mind especially in the most suspenseful parts of the movie. Still, you do not have to pour all your fury on them, you can be polite or even avoid it because when it rings – they mute their phones. Despite the strong desire to do so – there is an age that will not help re-education, it just does not work there.

השמוק, שכנראה התאושש ממה שארע קודם: "יה, בהמה!" הוא צועק על זו שהטלפון שלה העז לצלצל, "לא יכולת להשתיק אותו קודם???"

אני ממלאת פי מים ומתרכזת במתרחש על המסך. מצדי, שיתפוצץ. וכרגיל, מלאכתי נעשית בידי אחרות. כנראה שהמעודדת שלו התעשתה והבינה שטעתה קודם לכן. היא פונה אליו שוב: "די, מספיק! אתה מפריע לנו! היא יודעת בעצמה שטעתה שלא השתיקה את הטלפון, אין צורך להעיר לה."

מזוית עיני, אני רואה את ידו המתרוממת כלפיה ואת תנועתה לעבר לחיה. שיעורי ההגנה העצמית שהתחלתי לקחת לאחרונה, השתלמו עכשו ואינסטינקטיבית, בלי לחשוב כלל, עפה לה זרועי לעברו והסיטה את ידו ממסלולה המזיק. האישה, שהיתה קפואה על מקומה כשאימה משתקפת מפניה המבועתות, הצליחה לצאת מהשיתוק שאחז בה וקפצה על רגליה כשהיא נרתעת לאחור. "מה אתה חושב שאתה עושה?" מלמלה בקול צרוד.

הניאנדרטלי אוחז בידו בפנים מעוותות בכאב רב ועוזב אותנו. ברוך שפטרנו!

The shmuck, who seemed to recover from what had happened before: "Oh, beast!" He yells at the one whose phone dared to ring, "couldn't you mute it before???"

I fill my mouth with water and concentrate on what is going there on the screen. As far as I'm concerned, he can explode. And as usual, my work is done by others. It seems that his cheerleader had come to her senses and realized she was wrong before. She turns to him again: "Enough, you're bothering us, she knows herself that she made a mistake that she didn't mute her phone, there's no need to tell her off."

From the corner of my eye, I see his hand rising toward her and its movement toward her cheek. The lessons of self-defence I had begun to take recently, paid off now and instinctively, without thinking at all, my arm flew toward him and moved his hand away from its harmful path. The woman, who was frozen in her place with terror reflected from her terrified face, managed to get out of the paralysis that had gripped her and jumped to her feet as she recoiled. "What do you think you're doing?" She muttered hoarsely.

The Neanderthal holds his hand in a grimace with pain, and leaves us. Good riddance!

אחרי הסרט

אחרי שהסרט מסתיים, אנחנו צועדות החוצה תחת השפעתו, מחוזקות ומעוצבנות כאחד. די מיאש לדעת שמלאכה רבה עדיין לפנינו.

במבואה, קרבה אלי המעודדת ומחייכת מאוזן לאוזן: "תודה רבה לך!" היא אומרת בהתרגשות. "איך עצרת אותו! הוא ממש התכוון לסטור לי!"

אני מחוה בידי שזה כלום ומתכוונת להמשיך בדרכי. זו שהטלפון שלה צלצל במהלך הסרט, עומדת בצד ומתבוננת בו בחוסר אונים. אצבעותיה לוחצות על המקשים, אך נראה לי שהיא מתקשה במשהו. לא ענייני, אך הניאנדרטלי מתיצב לפניה ומתחיל לצרוח עליה: "בהמה על שתיים שכמוך! למה לא סגרת את הטלפון?!?!?! כמה פעמים צריך להגיד לך לסגור את הטלפון לפני הסרט?!?!?!"

 

After the movie

After the movie ends, we go out, still under its impact, both strengthened and annoyed. It is quite despairing to know that a lot of work is still ahead of us.

In the foyer, the cheerleader approached me and smiled from ear to ear: "Thank you very much!" She says excitedly. "How did you stop him? He really meant to slap me!"

I gesture that it was nothing and intend to continue on my way. The one whose phone rang during the movie, stands aside and looks at it helplessly. Her fingers press the keys, but it seems to me that she is having some difficulty. It's not my business, but the Neanderthal stands in front of her and begins to scream at her: "You beast on two feet! Why didn't you mute your phone?!?!?! How many times should I tell you to mute the damn phone before the movie?!?!?!

עכשו זה כן ענייני ואני נעמדת לפניה: "הכל בסדר? את צריכה עזרה?"

היא מושיטה לי את הטלפון שלה ואומרת בשקט: "משהו לא בסדר עם זה, זה לא רוצה להדלק."

אני לוקחת אותו מידה ומביטה במסך הדומם. "הסוללה שלך נגמרה, את צריכה להטעין אותה."

"באמת?" היא אומרת בפליאה.

"כן", אני מראה לה את ההתראה האדומה, "זה אומר שצריך להטעין."

"תודה!" היא מודה לי ומכניסה אותו לתיק. "זה מה שאעשה כשאגיע הביתה."

Now it is my business and I stand before her: "Everything is okay, do you need help?"

She hands me her phone and says quietly: "Something's wrong with it, it doesn't want to turn on."

I take it from her hand and look at the still screen. "Your battery is empty, you need to recharge it."

"Really?" She says in amazement.

"Yes," I show her the red warning, "that means you have to charge."

"Thanks!" She thanks me and puts it in her bag. "That's what I'll do when I get home."

"בהמה על שתיים!!!" מעיר הניאנדרטלי בקול רם, כנראה חש בטוח בעצמו.

"שמע", אני אומרת לו, "אתה צריך להפסיק עם זה! אולי לא ראית את המשך הסרט, אבל האנושות צעדה קצת קדימה. אתה, לעומת זאת, נשארת הרחק מאיתנו, בתקופה הניאנדרטלית. כדאי שתתחיל להתקדם. אמנם לא נראה לי שאי פעם תצליח להשיג אותנו, אבל אני ממליצה לך בכל זאת לעשות כמה צעדים לעבר הקידמה."

הוא בחר לקפל היטב את זנבו בין רגליו ולצאת מד' אמותי בחתיכה אחת.

"A beast on two feet!" The Neanderthal comments loudly, seemingly feeling self-assured.

"Listen," I say to him, "you have to stop this, you may not have seen the rest of the movie, but humanity has stepped forward a little bit. You, however, remained far away from us, you are still in the Neanderthal period. You should start moving forward. Even if I don't see how you will ever succeed in reaching us, but I still recommend that you take a few steps toward progress."

He chose to fold his tail well between his legs and get out of my space in one piece.

יום האשה הבינלאומי 2019 International Women's Day

שריל סנדברג – יום אשה בינלאומי שמח

Sheryl Sandberg – Happy International Women's Day

השנה, החלטנו לקחת את העניינים לידינו ולהראות את כוחנו כדי להשיג שוויון. אין לדעת מתי נראה את התוצאות, אך לפחות עשינו מעשה ולא ישבנו בחיבוק ידיים.

This year, we decided to take matters into our own hands and show our strength to achieve equality. You never know when we will see the results, but at least we did something and did not sit idly by.

העיר לא עצרה The City didn't Stop

חתולה תוהה ברחוב הריק A cat wonders in the empty street

חתולה תוהה ברחוב הריק A cat wonders in the empty street

שוב נרצחה אתמול אישה. שוב הברברת הרגילה, אלא שהפעם הממצאים אינם ברורים והמשטרה אינה נוקבת במפורש בשם הרוצח/ים. מבחינתם, הבעל חשוד. מבחינת משפחתו ומשפחת הנרצחת – ידו לא היתה במעל.

Again, a woman was murdered yesterday. Again, the usual babble, but this time the findings are unclear and the police don't specifically mention the name of the murderer/s. As far as they are concerned, the husband is suspected. From the point of view of his family and the family of the murdered woman, he isn't guilty.

קבענו להפגש ברבע לעשר בבוקר, כדי שבדיוק בעשר נעמוד יחד עם השלטים שהכנו במחאה על הרצח ה-25 השנה של אישה נוספת ועל אדישותם של הרשויות והממשלה בראשם.

We arranged to meet at a quarter to ten in the morning, so that at exactly ten o'clock we would stand together with the signs we had prepared in protest of the 25th murder of another this year, and the indifference of the authorities, mainly the government.

האמת, לא ציפינו לראות המונים, אך גם לא ציפינו להיות לבדנו, חשבנו שתבאנה רבות יותר, כי נואשנו לראות סולידריות מגברים. זה לא קרה. חבל. כך לא יזוז דבר במדינה ודבר לא ישתנה. למה האדישות הזו? לאנשים לא אכפת מחיי נשים?

To be honest, we didn't expect to see crowds, but we didn't expect to be alone, we thought there will be more women, because we have despaired of seeing solidarity from men. It didn't happen. Such a shame. Thus, nothing will move in this country and nothing will change. Why this apathy? Don't people care about women's lives?

אחרי 25 דקות של עמידה במחאה, בהן השמענו קריאות להתעוררות הציבור, התפזרנו. עד הרצח הבלתי נמנע הבא.

After 25 minutes of standing there, during which we called out for the public to wake up, we dispersed. Until the next inevitable murder.

חג הבנות The Girls' Festival

La Fête des Filles

חג הבנות – עִיד אֶל בַּנַאת

 

נולדתי פה. גדלתי פה. התחנכתי פה. רוב חיי חייתי פה. רק בסוף השבוע נודע לי שיש חג כזה, חג הבנות. מדהים, לא?

I was born here. I grew up here. I was raised here. I've lived most of my life here. Only at the end of the week did I learn that there is a festival called The Girls' Festival. Amazing, isn't it?

ביאטריס ואני מכירות כבר כמה שנים טובות. נכון, טרם הספקנו לאכול יחד שק של מלח, אך אחרי כל החפירות שחפרנו זו לזו, אפשר היה לצפות שאלמד ממנה לפחות על החג הזה, לא ככה?

Béatrice and I have known each other for several good few years now. Indeed, we have not yet managed to eat a sack of salt together, but after all the excavations we dug together, one would expect to learn from her at least about this festival, isn't it?

יעל ברוך – עיד אל בנאת, חג הבנות, בעדה התוניסאית

La Fête des Filles

 

 

נגן על עצמנו We'll Defend Ourselves

טאנאקה מאקוני – מאחורי הקיר (גרסת כיסוי לשיר של טרייסי צ'פמן)

Tanaka Makoni – Behind the Wall (Tracy Chapman's cover)

 

נראה שאין לנו ברירה מלבד להגן על עצמנו במו ידינו, משום שאף אחד אחר אינו קם לסייע לנו.

It seems that we have no choice but to defend ourselves with our own hands, because no one else stands up to help us.

להתראות, בנות Goodbye, Girls

RŮDE – Eternal Youth

 

יש לפעמים שדברים קורים ואני עומדת נדהמת לנוכח הארועים. לעתים נדירות אני נאלמת דום, אך לרוב אני מסוגלת להגיב בצורה ראויה.

Sometimes things happen and I stand astounded facing the events. Rarely am I silent, but I am usually able to respond appropriately.

חברה הזמינה אותי לארוחת צהרים במקום חדש לי. איני מאלה שאוהבות לתור מקומות חדשים ובהחלט מסתפקת במוכר והידוע לי. אני אוהבת כשהמלצריות ואני מכירות, התפריט מוכר לי וגם טעם האוכל המוגש. חיפוש הרפתקאות בכל תחום שהוא זה לא השטח שלי, אבל אני משתדלת לזרום. לפעמים נחמד לצאת מהשגרה.

A friend invited me to lunch in a new place to me. I'm not one of those who like to explore new places and definitely settle for what is familiar and known to me. I like it when the waitresses and I know each other, the menu is familiar to me, as well as the taste of the served food. Searching for adventure in any area is not my thing, but I try to flow with people. Sometimes it's nice to get out of routine.

בבוקר, שמעתי ראיון ברדיו על נתוני ההרשעות המזעזעים בקרב בני העדה האתיופית, על היחס הנורא של המשטרה כלפיהם, על שיטור היתר ועוד דברים ממש איומים, שאת שואלת את עצמך ואת כל העולם איך זה קורה אצלנו ולמה שזה יקרה, כי אין ממש סיבה לכך. אחד הסעיפים דיבר על תגובת בני הנוער כלפי החוקרים, איך הילדים יושבים בראש מורד, אינם מישירים מבט אל החוקרים ושותקים רוב הזמן. החוקרים קיבלו זאת כהתנהגות המביעה הודעה באשמה, אך בבירור אמיתי של קוד ההתנהגות בקרב יוצאי אתיופיה, התברר כי תמיד – אבל תמיד – לא יעז מישהו צעיר להישיר מבט אל מי שמבוגר ממנו ויקשיב רוב קשב לדברי המבוגר ללא הפרעה. זאת הרי בניגוד להתנהגות הנוער הישראלי הבוטה והחצוף.

In the morning, I heard an interview on the radio about the shocking data about the convictions of members of the Ethiopian community, the police's terrible treatment toward them, the over-policing and other terrible things that make you ask yourself and the whole world as well, how does it here and why it happens, because there is not really a reason for it. One of the sections discussed the reaction of the youth to the interrogators, how the children sit with their heads down, they don't look directly at the interrogators and remain silent most of the time. The interrogators saw this as a guilty behaviour, but with a thorough inquiry of the Code of Conduct among Ethiopian Israelis, they found out that always – but always – no young person would dare to direct their gaze toward someone older than them and will listen attentively to the older person's words. This is in contrast to the blatant behaviour of the rude Israeli youth.

המלצר שקיבל את פנינו, היה נחמד, אדיב ומנומס. אחרי שעזב את שולחננו עם ההזמנות שלנו, סיפרתי לחברתי על מה ששמעתי ברדיו על בני העדה שלו ועל המספר הגבוה של הרשעות שנמצא כי נבעו בעיקר בגלל הבדלי התרבויות והתפיסה השגויה של חוקרי המשטרה את שפת הגוף של נחקריהם. שתינו הבענו צער על שהדבר הזה יכול היה להמנע לוא מישהו היה טורח להכין שיעורי בית ולא לנהוג כפי שנהג.

The waiter who greeted us was nice, polite and kind. When he left our table with our orders, I told my friend about what I had heard on the radio about the members of his community and about the high number of convictions. It was found that it happened mainly because of cultural differences and the mistaken perception of police interrogators of the body language of their interrogators. We both expressed regret that this could have been avoided if someone had bothered to do their homework and not behave as they did.

האוכל היה טעים, נהנינו ושבענו. השארנו טיפ נאה ונפרדנו מהבחור בתודה על האוכל והשירות.

"להתראות, בנות", איחל לנו הפספוס בן ה-20 בערך, שיכול היה להיות הנכד שלנו.

The food was delicious, we enjoyed it and were satiated. We left a nice tip and said good-bye thanking him for the food and his service.

"Goodbye, girls," the 20-year-old tot, who could have been our grandson.

במשפט אחד:

זה לא רק ענין של הדור הצעיר שלא חונך כראוי; הענין הוא, שהחברה כולה על הפנים.

In one sentence:

It's not only a matter of the young generation that has not been properly educated; the matter is that the whole society is terrible.

השגח היטב Take Good Care

בובי וי – השגח היטב על התינוקת שלי

Bobby VeeTake Good Care of My Baby [lyrics]

 

מה השתנה מימי כתיבת השיר הזה ועד עצם היום הזה? לא הרבה, הא? עדיין, גברים מתיחסים אל נשים כאל רכושם.

What has changed from the time of writing this song to these days? Not much, ha? Still, men treat women as their property.

מילדת – השגיחי היטב על התינוק שלי

Call The Midwife – Take Good Care of My Baby

 

קרול קינג – השגיחי היטב על התינוק שלי

Carole King – Take Good Care of My Baby

 

Carole King – Take Good Care of My Baby (Original Songwriter Demo Version)