ארכיון קטגוריה: פמיניזם Feminism

העיר לא עצרה The City didn't Stop

חתולה תוהה ברחוב הריק A cat wonders in the empty street

חתולה תוהה ברחוב הריק A cat wonders in the empty street

שוב נרצחה אתמול אישה. שוב הברברת הרגילה, אלא שהפעם הממצאים אינם ברורים והמשטרה אינה נוקבת במפורש בשם הרוצח/ים. מבחינתם, הבעל חשוד. מבחינת משפחתו ומשפחת הנרצחת – ידו לא היתה במעל.

Again, a woman was murdered yesterday. Again, the usual babble, but this time the findings are unclear and the police don't specifically mention the name of the murderer/s. As far as they are concerned, the husband is suspected. From the point of view of his family and the family of the murdered woman, he isn't guilty.

קבענו להפגש ברבע לעשר בבוקר, כדי שבדיוק בעשר נעמוד יחד עם השלטים שהכנו במחאה על הרצח ה-25 השנה של אישה נוספת ועל אדישותם של הרשויות והממשלה בראשם.

We arranged to meet at a quarter to ten in the morning, so that at exactly ten o'clock we would stand together with the signs we had prepared in protest of the 25th murder of another this year, and the indifference of the authorities, mainly the government.

האמת, לא ציפינו לראות המונים, אך גם לא ציפינו להיות לבדנו, חשבנו שתבאנה רבות יותר, כי נואשנו לראות סולידריות מגברים. זה לא קרה. חבל. כך לא יזוז דבר במדינה ודבר לא ישתנה. למה האדישות הזו? לאנשים לא אכפת מחיי נשים?

To be honest, we didn't expect to see crowds, but we didn't expect to be alone, we thought there will be more women, because we have despaired of seeing solidarity from men. It didn't happen. Such a shame. Thus, nothing will move in this country and nothing will change. Why this apathy? Don't people care about women's lives?

אחרי 25 דקות של עמידה במחאה, בהן השמענו קריאות להתעוררות הציבור, התפזרנו. עד הרצח הבלתי נמנע הבא.

After 25 minutes of standing there, during which we called out for the public to wake up, we dispersed. Until the next inevitable murder.

חג הבנות The Girls' Festival

La Fête des Filles

חג הבנות – עִיד אֶל בַּנַאת

 

נולדתי פה. גדלתי פה. התחנכתי פה. רוב חיי חייתי פה. רק בסוף השבוע נודע לי שיש חג כזה, חג הבנות. מדהים, לא?

I was born here. I grew up here. I was raised here. I've lived most of my life here. Only at the end of the week did I learn that there is a festival called The Girls' Festival. Amazing, isn't it?

ביאטריס ואני מכירות כבר כמה שנים טובות. נכון, טרם הספקנו לאכול יחד שק של מלח, אך אחרי כל החפירות שחפרנו זו לזו, אפשר היה לצפות שאלמד ממנה לפחות על החג הזה, לא ככה?

Béatrice and I have known each other for several good few years now. Indeed, we have not yet managed to eat a sack of salt together, but after all the excavations we dug together, one would expect to learn from her at least about this festival, isn't it?

יעל ברוך – עיד אל בנאת, חג הבנות, בעדה התוניסאית

La Fête des Filles

 

 

נגן על עצמנו We'll Defend Ourselves

טאנאקה מאקוני – מאחורי הקיר (גרסת כיסוי לשיר של טרייסי צ'פמן)

Tanaka Makoni – Behind the Wall (Tracy Chapman's cover)

 

נראה שאין לנו ברירה מלבד להגן על עצמנו במו ידינו, משום שאף אחד אחר אינו קם לסייע לנו.

It seems that we have no choice but to defend ourselves with our own hands, because no one else stands up to help us.

להתראות, בנות Goodbye, Girls

RŮDE – Eternal Youth

 

יש לפעמים שדברים קורים ואני עומדת נדהמת לנוכח הארועים. לעתים נדירות אני נאלמת דום, אך לרוב אני מסוגלת להגיב בצורה ראויה.

Sometimes things happen and I stand astounded facing the events. Rarely am I silent, but I am usually able to respond appropriately.

חברה הזמינה אותי לארוחת צהרים במקום חדש לי. איני מאלה שאוהבות לתור מקומות חדשים ובהחלט מסתפקת במוכר והידוע לי. אני אוהבת כשהמלצריות ואני מכירות, התפריט מוכר לי וגם טעם האוכל המוגש. חיפוש הרפתקאות בכל תחום שהוא זה לא השטח שלי, אבל אני משתדלת לזרום. לפעמים נחמד לצאת מהשגרה.

A friend invited me to lunch in a new place to me. I'm not one of those who like to explore new places and definitely settle for what is familiar and known to me. I like it when the waitresses and I know each other, the menu is familiar to me, as well as the taste of the served food. Searching for adventure in any area is not my thing, but I try to flow with people. Sometimes it's nice to get out of routine.

בבוקר, שמעתי ראיון ברדיו על נתוני ההרשעות המזעזעים בקרב בני העדה האתיופית, על היחס הנורא של המשטרה כלפיהם, על שיטור היתר ועוד דברים ממש איומים, שאת שואלת את עצמך ואת כל העולם איך זה קורה אצלנו ולמה שזה יקרה, כי אין ממש סיבה לכך. אחד הסעיפים דיבר על תגובת בני הנוער כלפי החוקרים, איך הילדים יושבים בראש מורד, אינם מישירים מבט אל החוקרים ושותקים רוב הזמן. החוקרים קיבלו זאת כהתנהגות המביעה הודעה באשמה, אך בבירור אמיתי של קוד ההתנהגות בקרב יוצאי אתיופיה, התברר כי תמיד – אבל תמיד – לא יעז מישהו צעיר להישיר מבט אל מי שמבוגר ממנו ויקשיב רוב קשב לדברי המבוגר ללא הפרעה. זאת הרי בניגוד להתנהגות הנוער הישראלי הבוטה והחצוף.

In the morning, I heard an interview on the radio about the shocking data about the convictions of members of the Ethiopian community, the police's terrible treatment toward them, the over-policing and other terrible things that make you ask yourself and the whole world as well, how does it here and why it happens, because there is not really a reason for it. One of the sections discussed the reaction of the youth to the interrogators, how the children sit with their heads down, they don't look directly at the interrogators and remain silent most of the time. The interrogators saw this as a guilty behaviour, but with a thorough inquiry of the Code of Conduct among Ethiopian Israelis, they found out that always – but always – no young person would dare to direct their gaze toward someone older than them and will listen attentively to the older person's words. This is in contrast to the blatant behaviour of the rude Israeli youth.

המלצר שקיבל את פנינו, היה נחמד, אדיב ומנומס. אחרי שעזב את שולחננו עם ההזמנות שלנו, סיפרתי לחברתי על מה ששמעתי ברדיו על בני העדה שלו ועל המספר הגבוה של הרשעות שנמצא כי נבעו בעיקר בגלל הבדלי התרבויות והתפיסה השגויה של חוקרי המשטרה את שפת הגוף של נחקריהם. שתינו הבענו צער על שהדבר הזה יכול היה להמנע לוא מישהו היה טורח להכין שיעורי בית ולא לנהוג כפי שנהג.

The waiter who greeted us was nice, polite and kind. When he left our table with our orders, I told my friend about what I had heard on the radio about the members of his community and about the high number of convictions. It was found that it happened mainly because of cultural differences and the mistaken perception of police interrogators of the body language of their interrogators. We both expressed regret that this could have been avoided if someone had bothered to do their homework and not behave as they did.

האוכל היה טעים, נהנינו ושבענו. השארנו טיפ נאה ונפרדנו מהבחור בתודה על האוכל והשירות.

"להתראות, בנות", איחל לנו הפספוס בן ה-20 בערך, שיכול היה להיות הנכד שלנו.

The food was delicious, we enjoyed it and were satiated. We left a nice tip and said good-bye thanking him for the food and his service.

"Goodbye, girls," the 20-year-old tot, who could have been our grandson.

במשפט אחד:

זה לא רק ענין של הדור הצעיר שלא חונך כראוי; הענין הוא, שהחברה כולה על הפנים.

In one sentence:

It's not only a matter of the young generation that has not been properly educated; the matter is that the whole society is terrible.

השגח היטב Take Good Care

בובי וי – השגח היטב על התינוקת שלי

Bobby VeeTake Good Care of My Baby [lyrics]

 

מה השתנה מימי כתיבת השיר הזה ועד עצם היום הזה? לא הרבה, הא? עדיין, גברים מתיחסים אל נשים כאל רכושם.

What has changed from the time of writing this song to these days? Not much, ha? Still, men treat women as their property.

מילדת – השגיחי היטב על התינוק שלי

Call The Midwife – Take Good Care of My Baby

 

קרול קינג – השגיחי היטב על התינוק שלי

Carole King – Take Good Care of My Baby

 

Carole King – Take Good Care of My Baby (Original Songwriter Demo Version)

 

ליחל ולקוות Wishing and Hoping

דאסטי ספרינגפילד – ליחל ולקוות

Dusty SpringfieldWishin' and Hopin' [lyrics]

בהתחלה, זה היה הקול המדהים, הנפלא שלה. אחר-כך היתה המנגינה, הלחן, כי את המלים הרי לא הבנתי. המלים באו בסוף, אחרי שלמדתי את השפה.

At first, it was her amazing, wonderful voice. Then, there was the tune, the melody, because I did not understand the words. The words came at the end, after I had learned the language.

כשאינך יודעת את השפה, את נשבית קודם כל בקול של הזמר/ת ובמנגינה. אני חושבת שזה בא יחד. בפעמים בהן הקול מדהים אך המנגינה לא משהו, אינה תופסת אותי, אני מנסה לבדוק שירים אחרים של הזמר/ת בתקוה למצוא שיר לטעמי. כשהמנגינה מדהימה, אך הקול לא הכי-הכי, אני זורמת עם המנגינה ואיני טורחת למצוא שירים נוספים של אותה/ו זמר/ת.

When you do not know the language, you might be struck first by the singer's voice and the melody. I think it happens at the same time. When the voice is amazing but the melody is not something, when it does not catch me, I try to check other songs of that singer hopping to find a song of my taste. When the melody is amazing, but the voice is not pleasant to the ear, I flow with the melody and I do not bother to find other songs of that singer.

גדלתי בתקופה בה לא היה אינטרנט ושום דבר לא היה זמין מלבד מה ששודר ברדיו, שהיה לטעמם של העורכים שלא תמיד תאם את זה שלי; תקופה, בה גם העורכים לא ממש ידעו את השפות של השירים ונראה כי לא שמו לב שהמלים לעתים קרובות די מטופשות.

I grew up in a time when there was no internet and nothing was available except what was broadcast on the radio, which was to the editors' taste and did not always match mine; a time, when the editors did not really know the languages ​​of the songs and it seems that they didn't notice that the words are often quite stupid.

יום האשה הבינלאומי 2018 International Women's Day

בט מידלר, גולדי הון ודיאן קיטון – איני שייכת לך

Bette Midler, Goldie Hawn & Diane KeatonYou Don't Own Me

הורדים בגינה המשותפת למתחם הבניינים שלנו לא פרחו השנה. החצר נראתה נבולה.

The roses in the garden that shared our building complex did not bloom this year. The courtyard looked desolate.

למרות זאת, עת הרמתי את התריס בבוקר כדי לאפשר לאור השמש לשטוף את חדרי וללטף את פני, הבחנתי בשכני הישיש הפוסע מעדנות מצדהּ הימני של החצר שלנו אל זה השמאלי. בידו אחז ורד יפהפה, זקוף, ועל פניו נסוך חיוך רחב, מאוזן לאוזן. לא יכולתי שלא לחייך גם אני.

Still, when I lifted the shutter in the morning to let the sunlight wash my room and stroke my face, I noticed my elderly neighbour walking gently from the right side of our yard to its left. In his hand he held a beautiful, upright rose, and a broad, smile on his face, from ear to ear. I could not help but smile too.

בקצה המדרכה הפנימית, עמדה אשתו, משוחחת עם שכנה אחרת, גבה אליו. " Счастливый день, моя дорогая жена (יום שמח, אשתי היקרה)!" ברך, טופח בעדינות על שכמה.

האשה סבה לאחור וחיוך רחב ביותר התפשט על פניה. "Большое спасибо (תודה רבה)!" קראה בחינניות, לוקחת בידה את הורד שהוא הושיט לה. "Мой дорогой (חמוד שלי)!"

At the end of the inner sidewalk, his wife was talking to another neighbour, her back turned to him. "Счастливый день, моя дорогая жена (Schastlivyy den', moya dorogaya zhena! = Happy day, my dear wife!)!" He congratulated, patting her shoulder gently.

The woman turned around, a very broad smile spread across her face. "Большое спасибо (Bol'shoye spasibo = Thank you very much)!" She called gracefully, taking the rose he handed her. "Мой дорогой (Moy dorogoy = My darling)!"

עשה לי את היום!

That made my day!

           🌹
ٰ            🌹🌹🌹
         🌹🌹🌹🌹
      🌹🌹🌹🌹🌹
   🌹🌹🌹🌹🌹🌹
   🌹🌹🌹🌹🌹🌹
   🌹🌹🌹🌹🌹🌹
      🌹🌹🌹🌹🌹
         🌿🌹🌹🌿
              🌿🌿
​​
                  🌿               🌿🌿
                 🌿           🌿🌿🌿
                🌿      🌿🌿🌿🌿
               🌿    🌿🌿🌿🌿
              🌿 🌿🌿🌿🌿
               🌿 🌿🌿🌿
                 🌿
                  🌿
                   🌿
                    🌿
                    🌿
                    🌹
   יום האשה שמח ונפלא!
           ٰ 🌹
              🌹🌹🌹
ٰ              🌹🌹🌹
🌹

 

 

חדר משלך A Room of One's Own

 

An Introduction to Virginia Woolf’s A Room of One's Own

A Macat Literature Analysis

כמה ספרים אנחנו מכירות שמעטות קראו, אך שמותיהם הפכו לסמלים? כשוירג'יניה וולף פרסמה את ספרה "חדר משלך", היה חסך בספרות המתיחסת לנשים, כזו שנכתבה בידי נשים.

How many books do we know that few have read, but whose names have become symbols? When Virginia Woolf published her book "A Room of One's Own", there was a lack of literature on women, such that was written by women.

חדר משלך (עם איילין אטקינס כוירג'יניה וולף)

A Room of One's Own (with Eileen Atkins as Virginia Woolf)

Links:

A Room of One's Own (Web edition)

Virginia Woolf Documentary

 

כשגברים נדחפים לנו When Men are Pushy

 

 Gal Gadot Presents Wonder Woman Scholarship at The Hollywood Reporter's Women in Entertainment 2017

 

האם מישהי מבינה מה עשה שם הטימברלייק המיותר? זה היה ארוע של נשים למען נשים, אך למה היו צריכות אותו? זה קורה כל הזמן – גברים נדחפים בלי שנרצה בנוכחותם. מגעיל!

Does anyone understand what the unnecessary Timberlake did there? It was a women's event for women, so why did they need him? It happens all the time – men pushing themselves without us wanting to. Disgusting!

 

הוא אמר לי שהוא אוהב אותי He Told Me That He Loves Me

Culture Club with Helen TerryVictims

יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

לפי הסטטיסטיקה, רבע מליון נשים בישראל סובלות מאלימות מצד בני זוגן. זה אומר שרבע מליון שמוקים מיותרים חיים בינינו. השנה, נרצחו 17 נשים. איך מחסלים את הדבר הנורא הזו?

International Day for the Elimination of Violence against Women

According the statistics, a quarter of a million women suffer from violence by their spouses. This means that a quarter of a million needless shmucks live among us. This year, 17 women were murdered. How do you terminate this terrible thing?

Jefferson AirplaneSomebody to Love

מה היא רצתה בסך הכל? למצוא בן זוג, להקים בית, משפחה, לחיות חיים של אושר ועושר, כפי שפמפמו לה מילדות. לא שראתה זאת בבית הוריה, כי אביה נהג להתעלל באמהּ. למזלה, הוא לא פגע בה וגם לא באחיה. אולי כן, אך אין היא זוכרת. למעשה, חלק גדול מילדותה נמחק לה.

What did she want? To find a spouse, establish a home, a family, to live happily ever after, as she was taught from childhood. Not that she saw it at her parents' house, since her father used to abuse her mother. Luckily, he did not hurt her or her siblings. Maybe he did, but she does not remember. In fact, a big part of her childhood had been erased.

Gunhild Carling – My Heart is Waiting for You

אנחנו נוטים כנראה לחזור על תבניות מוכרות לנו ולבחור במוכר, גם אם זה נגדנו ומזיק לנו. היא בחרה בחרא מוכר, למרות שהסימנים הקשים היו שם מן ההתחלה. אי אפשר לשפוט את הקורבנות, אסור לשפוט, משום שמי שלא חותה לא תוכל להבין.

We tend to repeat familiar patterns and choose the familiar, even if it is against us and harms us. She chose a familiar shit, despite that the horrible signs were there from the beginning. The victims cannot be judged, they shouldn't be judged, because those who have not experienced wouldn't be able to understand.

Patricia Kaas – L'Aigle Noir

 

היא לא רצתה את זה, היא לא ביקשה את החיים הללו, לא כך תכננה שיהיה. זה קרה לה כמו לנשים רבות אחרות. "הוא אמר לי שהוא אוהב אותי", הסבירה לי פעם. היתה זו הפעם היחידה בה דיברנו על מה שהיא עוברת. גם האחרונה.

She didn't want it, she didn't ask for this kind of life, this is not how she planned. It happened to her like it happened to many other women. "He told me that he loves me", she explained to me once. That was the only time we talked about what she was going through. The last time too.

BarbaraL'Aigle Noir

 

מה בסך הכל אנו רוצות בחיים האלה?

What do we want in this life?

 

גונהילד קרלינג והתזמורת הקאמרית הישראלית

Gunhild Carling and the Israel Chamber Orchestra

How can you be mad at me when I love you so?