מטחי גשם Barrages of Rain

גשם ורוח Rain and wind

גשם ורוח Rain and wind

שלושה מטחי גשם היו לנו היום. למזלנו, הם ירדו כשלא היינו ברחוב.

We had three barrages of rain today. Luckily, they poured down when we were out of the street.

שבע ורבע בבוקר. הרעש על התריסים מעיר אותי. אני שמחה להיות בעת הזו מתחת לשמיכת הפוך המחממת ולא ברחוב.

Seven-fifteen in the morning. The noise on the shutters wakes me up. I am happy to be under the warm blanket at this time, not in the street.

צהריים. אני נפגשת עם לקוחה לפגישת עבודה במסעדה המשקיפה על הים הגועש. מבעד לחלון, ניתן לראות את הברקים שהעננים מדליקים בשמיים השחורים. הגשם הכבד הניתך על החוף מחריד מרבצן את הציפורים שניסו לחפש לעצמן משהו לנשנש. כשאנו מסיימות ויוצאות אשה לדרכה, השמש כבר מחייכת אלינו.

Noon. I sit with a client for a work meeting in a restaurant overlooking the stormy sea. Through the window, we can see the lightning that the clouds are igniting in the black sky. The heavy rain on the beach drives out the birds trying to look for something to bite. When we finish and each goes to her way, the sun is already smiling at us.

ארבע אחרי הצהרים. מטח נוסף של גשם פסק לפני כחצי שעה. בפתח הגן של אחד הנכדים, יוצאת מולי מישהי נחמדה, אוחזת בידה ילדון חמוד. היא נראית לי מוכרת, אך איני יכולה למקם אותה. אני חולפת על פניה ונכנסת מבעד לדלת הברזל.

Four in the afternoon. Another volley of rain stopped half an hour ago. At the entrance of one of my grandchildren's kindergarten, somebody nice comes out towards me, holding a cute little boy. She looks familiar, but I cannot place her. I walk past her and enter through the iron door.

"הֵי", היא אומרת לי, "אינך זוכרת אותי?"

לא נעים לי, אבל איני זוכרת אותה. אני שולחת אליה חיוך חמים ואומרת: "מתנצלת, אך הזכרון בימים אלה אינו צד חזק כל כך אצלי." אני נמנעת מלהוסיף שהיא נראית לי מוכרת, כי גם זה עשוי להיות מתעתע.

"Hey," she says to me, "don't you remember me?"

I don't feel comfortable, but I don't remember her. I send her a warm smile and say: "Sorry, but memory these days is not a strong part of me." I avoid from adding that she seems familiar, because that too may be deceptive.

בערב, אחרי ארוחה כיפית עם הנכדים, על כוס קפה ועוגה טעימה שהיא אפתה במו ידיה, היא רִעננה את זכרוני הרעוע.

In the evening, after a fun meal with my grandchildren, over a cup of coffee and a delicious cake she baked with her own hands, she refreshed my shaky memory.

הרוח שככה The Wind Subsided

רוח-רוח – שיר ילדים

Wind-Wind – Children's song

זו הפעם השניה בתוך שבוע שמישהי מתפוצצת עלי. לא ברור לי מה בי עורר כזו תגובה אצלן.

This is the second time in a week that someone has exploded on me. I have no idea what aroused such a reaction in them.

מה שמדהים אותי בקטע הזה, זה שאלה נשים זרות למדי, מכרות חדשות, בשלב ההכרות והגישושים. איך הן מרשות לעצמן?

What amazes me in this, is that these are rather foreign women, new acquaintances, at the stage of initial contact and exploring. How do they allow themselves?

נטשתי את הסערה שבפנים, שמתי נפשי בכפי ונמלטתי לתוך הסערה שבחוץ. הרחוב היה שומם, רק אני והגשם שהלך והתגבר, מרטיב אותי עד לשד עצמותי. מזל שהדרך הביתה קצרה והרוח שככה.

I abandoned the storm inside, risked my life and fled into the storm outside. The street was desolate, just me and the pouring rain, wetting me to the bone. Luckily, the way home is short and the wind subsided.

הענן המטיר מימיו The Cloud Poured down its Water

מירי מסיקה – זהרה

Miri Mesika – Zahara

 

נפגשתי איתה בבית קפה אחרי שחרשנו זו את זו בסקייפ ומצאנו שאפשר להפגש כדי להתקדם.

I met her at a coffee shop after we ploughed each other's brains on Skype and found that we could meet in order to advance.

כמו בשיחותינו בסקייפ, מצאנו שפה משותפת גם פנים אל פנים ולא היה חסר לנו המסך החוצץ. היה נעים, הדברים זרמו.

As in our chats on Skype, we found a common language also face-to-face, and we did not miss the screen between us. It was pleasant, things flowed.

הנייד שלה מצלצל. היא מציצה במסך ושולחת אלי מבט מתרה. "זה בעלי", היא אומרת לי, "אני צריכה לענות."

Her cell phone rings. She glances at the screen and sends a warning look towards me. "It's my husband," she says to me. "I have to answer."

בחוץ, כמו שהבטיחו בתחזית, התחיל ענן להמטיר את מימיו.

Outside, as promised in the forecast, a cloud began to shower its water.

בְּשׁוּרָה:

מסתבר, שכמה שלא תנסי להיות יסודית, תמיד עלולות להיות הפתעות.

In a line:

It turns out that no matter how much you try to be thorough, there can always be surprises.

 

השראה Inspiration

מרטין דני – הים המכושף

Martin Denny – The Enchanted Sea

"מה נותן לך השראה?" היא שואלת אותי. אנחנו בשלב של לתהות זו על קנקנה של זו.

"What inspires you?" She asks me. We are at the stage of figuring each other out.

איני צריכה לחשוב יותר מדי, התשובה ברורה לי מזה עידן ועידנים. "הכל", אני עונה, "ממש הכל."

I don't have to think too much, the answer has been clear to me for ages. "Everything," I reply, "really everything."

אנחנו יושבות על מרפסת ביתה שבראש הגבעה הצופה אל הים. רוח נעימה נושבת בעדינות על פנינו, זורה חמימות באברינו הנינוחים. החיים יפים.

We sit on the balcony of her house at the top of the hill overlooking the sea. A pleasant breeze blows gently over our faces, bringing warmth to our relaxed limbs. Life is beautiful.

כפתור Button

פרנקי הולך להוליווד – כוח האהבה

Frankie Goes to HollywoodThe power of love

 

את לוחצת לה על הכפתור ההוא. בטעות, ממש לא התכוונת. בכלל לא ידעת שזה קיים. והיא מתפוצצת לחתיכות.

You press that button of hers. You did not really mean it. You did not even know it existed. And she explodes into pieces.

 

לאן הולכות כולן ? Where do They All Go

פיטר סארסטד – לאן את הולכת, אהובתי

Peter SarstedtWhere Do You Go to My Lovely

הנורה התפוצצה לפנות בוקר. הייתי שקועה בכתיבה ולא שמתי לב לזמן, שהשעה כבר עשרים לארבע והשחר מתקרב.

The bulb exploded in the early hours of the morning. I was absorbed in my writing and did not notice the time, that it was already twenty to four and dawn was approaching.

רשומון Rashomon

רשומון ב-9 דקות

Rashomon in 9 Minutes

שלוש דמויות, שלוש נקודות מבט שונות. באותה המידה יכולות היו להיות שבע דמויות ושבע נקודות מבט שונות או יותר.

Three characters, three different points of view. By the same token, there could be seven characters and seven or more different perspectives.

מרק חם Hot Soup

מרק חם Hot soup

מרק חם Hot soup

היא הכינה לי מרק חם. אני אוהבת מרקים בכל עונה ובכל מזג אויר.

She made me hot soup. I love soups in every season and every weather.

אני מתחילה להתאושש מן השפעת שפקדה אותי ביום ראשון ומקוה להבריא עד מחר. אני מתגעגעת לראות כבר את הנכדים.

I'm starting to recover from the flu that hit me on Sunday and hope to get better by tomorrow. I miss seeing my grandchildren.

היא יושבת על קצה מיטתי ומביטה בי עת אני מערה אל קרבי כף אחר כף מן המרק הטעים. אשה שיודעת להכין מרק כזה, כדאי לשמור, אני מצינת לעצמי. להחזיק. לפחות לזמנים כאלה של צורך בהשבת הנפש במאכל חם ומנחם.

She sits on the edge of my bed and watching me sipping spoon after spoon from the delicious soup. A woman who knows how to make such soup is worth keeping, I'm note to myself. To hold on. At least for such times of the need for restitution with a warm and comforting dish.

"טעים", אני אומרת לה אחרי שאני מסיימת ומניחה את המרקיה הריקה על שולחן הצד. "טעים מאוד, תודה!"

היא אוספת את הכלי וקמה על רגליה, הולכת את המטבח. "אנחנו לא נהפוך את זה להרגל, בסדר?"

"Delicious," I say to her after I finish and I put the empty soup tureen on the side table. "Very tasty, thank you!"

She picks up the bowl and stands up, heading to the kitchen. "Let's not make it a habit, okay?"

הגוף בוגד The Body Betrays

 LP – לנצח לעת עתה

LPForever For Now

"הגוף שלי בוגד בי",

היא אומרת לי.

הגוף שלה בוגד בה,

אני חושבת לעצמי.

מה עושות כשהגוף בוגד?

מסתפקות ברוח?

 

"My body betrays me",

She says to me.

Her body is betraying her,

I think to myself.

What do you do when your body betrays?

Are you content with the spirit?

 

שפעת מתנה Flu as a Gift

דיון וורוויקלעולם לא אתאהב שוב

Dionne WarwickI'll never fall in love again

לא כיף לקום בבוקר ולגלות שעונג השבת השאירה לך שפעת בתור מתנה.

It's no fun getting up in the morning and discovering that the pleasure of Shabbat left you the flu as a gift.