גשם Rain

דתיה בן דור – ילדה אחת ומטריה אחת

אני זוכרת את ריח האדמה משכר החושים אחרי הגשם הראשון. איך היינו יוצאים החוצה כדי לשאוף לקרבנו מלוא ריאותינו את הארומה הנפלאה ולהתבשם בכיף.

I remember the smell of the earth after the first rain, stimulating, aromatic. How we used to go out and inhale the wonderful odour.

אני עדיין יכולה לזכור את צהלות השמחה שהתלוו לצלילי הגשם היורד, גם אם זה לא היה תמיד היורה, אלא טיפות רכות של כמה דקות. כך זה היה בילדותי והצהלות היו שלי ושל חברותי. גם כשהתבגרתי, הייתי נוהגת לצאת החוצה ולצהול, כפי שעשתה רוב השכונה. כשנולדו הילדים, היה כיף לשתף אותם בחדוות הגשם הראשון.

I can still remember the joyful cheers that accompanied the sounds of the rain falling down. This is how it was in my childhood and the cheers were mine and my friends. When I grew up, I also used to go out to cheer for the rain, as did most of the neighbourhood. When my children were born, it was fun to share with them the joy of the first rain.

רחוב סומסום – מטריה בשניים

היום ירד גשם, כפי שהבטיחו אתמול בתחזית. אמרו שהטמפרטורות תצנחנה בכעשר מעלות והגשם יופיע. הוא אכן בא, אבל… לא היה ניחוח של אדמה שטופה טרי, רק טריקת חלונות בידי השכנים כדי למנוע את כניסתו לבתים, ריצת אמוק להוריד כביסה מהחבל של אלה שלא שמעו שזה עומד להגיע וְתָלוּ.

Today the rain fell, as they promised in the forecast yesterday. They said that the temperature will drop by ten degrees and the rain will appear. It certainly came, but… There wasn't any scent of fresh wet soil, only windows slamming by the neighbours in order of preventing it from pouring in, amok run to take the washings off of the line of those who didn't hear about the coming rain and hung their washing.

Stamatis Spanoudakis – Rainy dusk at Bosporus

שעה אחרי, בדרכי לסטודיו לשיעור בונה העצם, חלפתי על פני המדרכות שהיו רטובות עדיין, על פני השלוליות הדלוחות שלא הצליחו לשטוף את המדרכות המטונפות, אלא הצטברו עליהן בעכירות בוצית לא נעימה. השגחתי בשבע עיניים לבל אקלע אליהן פן תלכלכנה לי את נעלי הספורט הלבנות. חדרה היא עיר מטונפת.

An hour after, on my way to the studio for my building bone class, I walked on the pavements that were still wet, passed the muddled puddles that didn't succeed to rinse the filthy pavements, but accumulated on them with an unpleasant muddy turbidity. I was watching carefully not to get into them in order not to get my white training shoes dirty. Hadera is a filthy city.

במשפט אחד:

לא היה ריח הניחוח אותו זכרתי מילדותי ולאורך חיי.

In one sentence:

There was no fragrance I remembered from my childhood and throughout my life.

המבדיל בין קודש לחול Distinguishing Between Sacred and Profane

אנדלה ניר – לוס בילביליקוס צור משלו אכלנו המבדיל בין קודש לחול

Andela Nir

שבת זו העת בה אפשר לעשות את הדברים שבימי החול אי אפשר או בנוסף. אמנם אפשר ללכת לים בימי חול, אך הרבה יותר כיף לעשות זאת עם הנכדים, מה שאכן עושין בשבת.

Shabbat is the time when you can do the things that can't be done on weekdays of in addition. You can go to the sea on weekdays, but it's much more fun to do it with the grandchildren, which we do on Shabbat.

רחוב סומסום: אריק ובנץ בחוף הים

השבת עברה בכיף. היינו עם הנכדים בים; טבלנו ממש קצת, כי הים לא היה רגוע והרוח לא הניחה לו ולנו ומנעה מהשמש מלקפוח על ראשנו.

Shabbat passed very pleasantly. We were with the grandchildren on the beach; we dipped ourselves slightly in the water, because the sea wasn't calm and the wind didn't let it and us rest, while preventing the sun from heating the air.

Sesame Street: Bert and Ernie Go to the Beach

אני אוהבת את שעת בין הערביים, עת השמש נפרדת מאיתנו כדי לאפשר ללילה לבוא עלינו למנוחה. במוצאי השבת זה קצת מעיק, משום שאני חושבת על שומרי השבת הממתינים בחושך להדליק את האור כדי להבדיל בין קודש לחול. מבחינתי, לקודש יש ביטוי אחר, לא דתי, כי דרך ארץ קדמה לתורה ואם לא התנהגת לרעך הלא דתי בעיקר בצורה יפה ומכבדת – כל דתיותך לא שוה דבר.

I like the twilight, when the sun says goodbye to us in order to allow the night to come and let us rest. On Saturday Night, it a bit irksome, since I think of the Shabbat-keepers who wait in the dark to turn on the light in order to distinguish between sacred and profane. From my point of view, sacred is expressed in a different way, not religious, because proper behaviour precedes the Torah, and if you don't treat mainly your nonreligious fallow in a nice and honouring way – your whole religiousness doesn't worth a thing.

שבוע טוב ומבורך לכולנו! מי יתן ואך שלום וברכה ישררו בינינו.

A good and blessed week to all of us! May only peace and blessings be between us.

אי אפשר לחשוב על זה It's Unthinkable

Unthinkable: An Airline Captain's Story

"אי אפשר לחשוב על זה!" היא אומרת לי בהחלטיות.

"מה אי אפשר?" אני תוהה באוזניה.

"אי אפשר!" היא פוסקת נחרצות.

נו, עם נחרצות איני מתווכת. שיהיה.

"It's unthinkable, impossible!" She says to me decisively.

"What's impossible?" I wonder.

"Impossible!" She's strictly determined.

Well, I don't argue with strictly. Whatever.

 

סוכות ה'תשע"ח Sukkot 5778

 

סוכת השכנים אתמול, בזמן בנייתה The neighbours' sukkah yesterday, while constructing

סוכת השכנים אתמול, בזמן בנייתה The neighbours' sukkah yesterday, while constructing

אותו בנאי, אותה סוכה, אותו הסכך; כמו בשנה שעברה, רק הקישוטים שונים, רבים יותר. מסורת זו מסורת.

The same builder, the same sukkah, the same schach (thatch); like yesteryear, only the decorations are different, many more. The tradition continues as it should.

בוקר חמים ונעים. החמה משפיעה עלינו מחומה, אך במתינות, מאפשרת לרוח הקלה ללטף אותנו. אני בדרכי אל הנכדים לבלות איתם את החג. מבעד לסדין המופשל לצדדים, אני מבחינה בשכנים שלי היושבים בתוך סוכתם, סועדים את לבם בארוחה של תחילת היום. "חג שמח!" אני מברכת אותם בעוברי על פני סוכתם. "בתאבון!"

"חג שמח!" הם עונים במקהלה, כולל הילדים.

It's a warm pleasant morning. The sun beams her warmth upon us, allows the breeze to caress us. I'm on my way to have fun with the grandkids and celebrate the holiday with them. Through the sheet rolled sideways, I notice my neighbours sitting in their sukkah, having their first meal. "Hag Same'ach!" ("Happy holiday!") I celebrate them when I pass near their sukkah. "Good appetite!"

"Hag Same'ach!" They reply as a chorus, including their kids.

"בואי, הכנסי, כבדי אותנו בנוכחותך", מזמינה אותי השכנה במאור פנים להיות אושפיזה, "אולי תרצי לטעום משהו?"

"תודה!" אני נעתרת. אמנם סעדתי את ארוחת הבוקר המלאה שלי, אך אשמח לאיזה קינוח, עוגת שוקולד, לדוגמא.

"Come in, honour us with your present", the neighbour invites me to visit them with benevolent expression on her face, "perhaps you'd like some refreshment?"

"Thank you!" I accede. Even though I did have my full breakfast, I'd be happy to have some desert, a chocolate cake, for example.

אני נכנסת פנימה ומתישבת היכן שמורים לי, בְּשׁוּלחן הנשים. האב ושני בניו הקטנים יושבים אל שולחן הגברים, בקצה הימני של הסוכה, והאם ושתי הבנות עומדות עליהם לשרתם. לא ממש נעים לי לשבת בגפי, אך איני מעיזה להזמין אותן לשבת איתי. אני האורחת, לא ממש בקיאה באורחותיהם ואין לי רצון לשבש את הסדרים שלהם. אני רק מקוה שאולי מישהי תבין שאין זה מנומס להשאיר את האורחת לשבת בגפה.

I go inside and sit where I'm instructed, at the women's table. The father and his two little sons are witting at the men's table, at the right side of the sukkah, and the mother and her two daughters are serving them. I don't feel comfortable to sit by myself, but I don't dare to invite them to sit with me. I'm the guest, not really familiar with their customs, and I have no desire to disrupt their orders. I can but hope that somebody would understand that it's not polite to leave the guest sitting alone.

אחת הבנות רוצה למזוג לי קפה לכוס רגילה, אבל כמי ששומרת על החילוניות שלי, אני מקפידה לא להטמא מהם ולכן מבקשת מיץ בכוס פלסטיק. המיץ הרי נבדק וכוס הפלסטיק היא חד פעמית, כך שאין חשש לטומאה כלשהי. הבת שואלת איזו עוגה אני רוצה. אני שואלת בחזרה (הרי יהודיה אנוכי) אם זו מאפה בית או קנויה. הלה מאשרת לי שזו קנויה למהדרין ואין לי לחשוש. אני שמחה שמכבדים את האורחת החילונית (אני ואנוכי) וקשובים לדרכיה.

One of the daughters wants to pour me coffee into a regular glass, but as I'm practicing my secularism very pedantry, I insist on taking care of myself and not to be defiled by them. Therefore, I ask for juice in a plastic cup. Since the juice was definitely tasted and the plastic cup is to be used only once, there isn't any fear of impurity whatsoever. The girl askes which cake I want. I ask in return (since I'm Jewish) if it's homemade or was it bought. She confirms that it's absolutely bought and I have nothing to worry about. I'm happy that the secular guest (me-me-me) is respected and that they are attentive to her ways

אני זוכרת לברך "בורא פרי העץ" אחרי שאני מוודאת שהמיץ הוא סחוט ב-100%. יש דברים שאני זוכרת מהבית… גם זכור לי שעל העוגה יש לברך "בורא מיני מזונות", אך אני בוחרת לגוון עם ברכה משלי ולנגד אוזניהם המזדקפות ועיניהם המשתאות אני אומרת: "בורא מיני מאפה טעימים". הם אינם מחייכים אפילו. שמחתי על שלא התפתיתי לברך את הברכה במלואה, כפי שאני רגילה: "ברוכה את, אלוקימתינו האדירות, קיסרית היקום, בוראת מיני מאפה טעימים". לא נראה לי שהיו בולעים את זה.

I remember to bless "creator of the fruit of the tree" after I make sure that the juice is 100% squeezed. Some things I do remember from my childhood… I also remember that for the cake you say "creator of sorts of foods", but I choose to diverse with my own blessing, and in front of their erecting ears and their astonished eyes I say: "creator of sorts of delicious pastries". They don't even smile. I was glad that I wasn't tempted to say the full blessing, as I'm used to: "blessed be you, our Mighty G-dess, Empress of the Universe, creator of sorts of delicious pastries". I don't think they would swallow this.

♀♀♀

המיץ והעוגה היו טעימים.

However, the juice and the cake were delicious.

 

ארבעת המינים Four Species

The LEGO Sukkot Movie: Jewish Holidays 101

בעד ארבעה מינים עיקריים דיברה האנושות ונגד דתות חשוכות השוללות קיומם של חיים חופשיים חסרי מורא.

Humaneness talked in favour of species four main, and against fanatical religions which negates the existence of free fearless life.

לסביות

Lesbians

Crystal Shadwell – But You Don't Look Like a Lesbian

 

הומוסקסואלים (גברים)

Homosexuals (Gay Men)

James O'Keefe – Homosexuality: It's about survival – not sex

טרנסג'נדרים

Transgenders

Geena Rocero – Why I must come out

ביסקסואלים

Bisexuals

Tania Israel – Bisexuality and beyond

ובקיצור: להט"ב.

ואידך – זיל גמור!

In short: LGBT

And the rest – go and study!

♀♀♀♀

Sukkot: The Jewish Holiday Taking Us Back to Basics

Hadara Levin Aredy

 

חג סוכות שמח!

Hag Sukkot full of joy!

Ash BeckhamComing out of your closet

הרוח רשרשה בעלים The Wind Rustled Through the Leaves

Esperanza SpaldingWild is the Wind

הדרך אל ומן הסטודיו עוברת בגן המייסדים. שביל בטון בוהק בלבן נמתח מן הרחוב, בסמוך לבנין הספריה, אל הבנין בו שוכן הסטודיו בקצהו.

The way to and from the studio passes through "Gan Hameyasdim" (Founders' Park). A concrete path gleaming white stretches from the street, bear the library building, to the building where the studio is located.

פעמיים בשבוע, בשעות שונות של הערב, אני פוגשת בה על אותו השביל. פעם בדרכי אל הסטודיו ופעם בדרכי ממנו לביתי. אני משערת שגם לה יש שגרה כלשהי. כשאני בדרכי אל הסטודיו, אני רואה אותה עם סל ריק אותו היא מחזיקה בידה. בשובי ממנו, נראה כי היא שבה מקניות, משום ששני סלים גדושים תלויים על כל אחת מכתפיה.

Twice a week, at different hours of the evening, I see her on that path. Once we meet on my way to the studio and another time when I'm heading home. I assume that she also has some kind of routine. When I'm on my way to the studio, I see her with an empty basket which she holds in her hand. When I'm back from it, it seems that she is back from her shopping, since two baskets are hanging on each of her shoulders.

גן המייסדים בחדרה לעת ערב Gan Hameyasdim in Hadera in the evening

גן המייסדים בחדרה לעת ערב Gan Hameyasdim in Hadera in the evening

 

היא נראית נחמדה, אפילו מצודדת, אבל איני מעיזה להתחיל איתה. אשה זרה, מה אני יודעת עליה? היא יכולה להיות נשואה, תפוסה. אין לי ענין בכאלה, מצודדות ככל שתהיינה. מצד שני, היא יכולה להיות פנויה…

She looks nice, even attractive, but I don't dare to make a pass on her. A strange woman, what do I know about her? She might be married, spoken for. I have no interest in this kind of women, however attractive. On the other hand, she might be free…

 

גן המייסדים בחדרה בלילה Gan Hameyasdim in Hadera at night

גן המייסדים בחדרה בלילה Gan Hameyasdim in Hadera at night

הערב, בשובי מן הסטודיו, עת רשרשה הרוח בעלים, מרעידה את גופי בצינה של סתו, שוב חלפנו זו על פני זו. מלכסנת אליה מבט, פגשו עיני את עיניה. ממשיכה בקצב ההליכה המהיר שלי ובלי לעצור, נדתי אליה בראשי לשלום, הרי אנו כבר מזהות זו את זו. היא החזירה מנוד. לא העזתי להביט אחורה, אל גבה המתרחק או לבדוק אם עצרה מלכת כדי להביט בגבי. אני תוהה אם גם היא, כמוני, חייכה אל עצמה ואל העלים שנפלו אט-אט אל השביל.

This evening, when I was back from the studio, while the wind rustled through the leaves, causing my body to shiver with the chill of autumn, we again passed each other's path. Glancing at her from the corner of my eye, my eyes met hers. Continuing with my fast pacing and without stopping, I nodded my head towards her, since we already recognize each other. She shook her head in return. I didn't dare to look back, towards her receding back or to check if she stopped to stare at my back. I wonder if she too, like me, smiled to herself and to the leaves that fell down slowly on the path.

2 Hours of Leaves Rustling in Wind – Relaxation, Sleep, Study

נפש תאומה Soulmate

Natasha BedingfieldSoulmate [lyrics]

חדרה, שמונה בלילה. אני חוזרת מבילוי של אחר צהרים כיפי עם נכדי האהובים. רק הלבנה ואני משוטטות ברחובות הריקים ומדי פעם גם איזו מכונית בודדת מצטרפת אלינו.

Hadera, eight o'clock at night. I'm heading home after spending a fun afternoon with my lovely grandkids. Only the moon and I are wandering in the empty streets, occasionally accompanied by a rare car.

בדרך, אני מגלגלת במוחי את הנושא עליו חשבתי לכתוב הפעם. זה נולד לפני מספר לילות, אחרי שצפיתי בסרטון הזה. ממליצה לכן בחוֹם לצפות בו.

En route, I'm rolling in my mind the subject I was planning to write about this time. It was born a few nights ago, after I watched the following video. I strongly recommend that you should watch it.

Ashley Clift-Jennings – Have you met your soul mate?

מעורר למחשבה על הבחירות שאנו עושות בחיינו, מה אנחנו מחמיצות כשאיננו נותנות הזדמנות לזו הנקרית בדרכנו, שאולי ראויה לנו, שעשויה להיות הנפש התאומה שלנו; ולעומת זאת, אנו מאפשרות למי שאינה ראויה לבזבז את זמננו לריק.

Makes you think about the choices we make in our life, what we are missing when we don't give a chance to the one that comes in our path who might be appropriate for us, perhaps our soulmate; however, on the other hand, we allow those who aren't worthy of it to waste our time for nothing.

Shamus Dark – The Moon Was Yellow [lyrics]

 

תרגולת Exercising

עמנואל רון – נטלי

Emanuel Ron – Natalie

"פּוֹיְנְט אַפּ אֶנְד דָאוּן אֶנְד פּוֹיְנְט אַפּ", מורה לנו המדריכה, "להת-א-רך ל-מ-ע-לה-ה-ה", היא מושכת את מִלותיה לקצב התרגיל. זה לא בהכרח לקצב המוזיקה אותה היא מנגנת בעוז. למדריכה קצב משלה שאינו תואם את מה שאני מסוגלת לתפוש. לי הרי יש קצב משלי.

"Point up and down and point up", our instructor guides us, "le-n-g-the-n u-p-p-p", she drags her words to the rhythm of the exercise. It's not necessary to the rhythm of the music she plays loudly. The instructor has her own rhythm which doesn't suit to what I can grasp. After all, I have my own rhythm.

לוא היתה מתיעצת איתי, הייתי ממליצה לה לבחור במוזיקה מתאימה, אך היא אינה מתיעצת ולי כבר נמאס להעיר שמוזיקה שאינה הולמת מוציאה אותי מריכוז. אולי עדיף כך, כי כשאני מאבדת את הקצב ואת הריכוז, אני יכולה לנוח. כך אני יוצאת מתוך השיעור בלי להזיע יותר מדי. אחרי הכל, מדובר בתחזוקה שוטפת, לא בחיטוב הגוף חס וחלילה.

Had she consulted in me, I'd recommend her to choose an appropriate music, but she doesn't consult and I am tired of commenting that inappropriate music takes me out of concentration. Perhaps it's better that way, because when I'm losing the rhythm and my concentration, I can rest. This way I end the class without sweating too much. After all, it's about ongoing maintenance, not body-building, G-d forbid.

באחת האתנחתות שלי, אני יושבת ונאבקת בצנעה בקבס שעולה מתוכי, בקושי מסוגלת להחזיק מעמד. אמנם המוזיקה שׁהיא שָׂמָה אינה רועשת, אלא די שקטה ברקע, אבל איפה היא ואיפה היכולת שלי להתרכז בתרגול… המדריכה מגיעה אלי ובודקת אם אני בסדר. יש גיל שכדאי ומומלץ לודא דברים כאלה.

"אני רק נחה", אני מדווחת. נחה ומשתדלת לא להקיא…

In one of my breaks, I sit feeling nauseas and silently struggling not to vomit, hardly managing to bear up. Indeed, the music she plays isn't loud, but quite quiet in the background; however, I am not able to concentrate in the exercise… The instructor approaches me to check if I'm all right. There is an age where it's worthwhile and recommended to make sure about these things.

"I'm just resting", I report. Well, resting and trying not to puke…

"איך המוזיקה?" היא מתגרה בי. "הורדתי את הווליום רק לכבודך."

"הווליום בסדר גמור היום", אני עונה, "אבל לא רק אני מתלוננת על הרעש, גם לאחרות זה לא נעים. תודה שאת מתחשבת בנו."

"בבקשה!" היא מאירה אלי פניה וממשיכה לבדוק מה עושות האחרות בתרגיל המסובך שנתנה לנו.

"How's the music?" She teases me. "I turned down the sound just for you."

"The sound is OK today", I answer, "but I'm not the only one who complains about the noise, the others also find it unpleasant. Thank you for being considerate to us.

"You welcome!" Her face is shining and she continues to check how the others are doing with this complicated exercise she gave us.

אני ממשיכה לנוח. רומא לא נכבשה ביום אחד וגם חומת סין לא נבנתה בצ'יק, דברים לוקחים זמן. אני אשה סבלנית. לכן, לא רציתי להעכיר את מצב רוחה ולהעיר לה למה, מכל המוזיקה שיכלה לבחור לנו, בחרה בדבר הנורא הזה, המעורר בי קבס בכל פעם שזה מגיע לאוזני, למה חוליו איגלחחחיאך???

I continue to rest. Rome wasn't built in one day, neither the Great Wall of China, things take time. I'm a patient woman. Thus, I didn't want to upset her and ask her why, from all the music in the world, why she chose that horrible thing which makes me sick every time it comes to my ears, why Julio Iglesyacks???

 

יום כיפור ה'תשע"ח Yom Kippur 5778

התזמורת האנדלוסית הישראלית – סליחות בנמל תל אביב

The Israeli Andalusian Orchestra – Slichot at Tel Aviv Port

בית הכנסת הרפורמי השכונתי היה מלא מפה לפה, בקושי אפשר היה להכניס סיכה. העדפתי להשאר בחוץ, לשמוע את קולה הערב של החזנית ולצלם.

The neighbourhood reform synagogue was jam-packed, you could hardly put in a pin. I preferred staying outside, to hear the cantor's lovely voice and take photos.

התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד מארחת את הפייטנית אורית עטר

The Israeli Andalusian Orchestra with Orit Attar

לוא יהי May it Be

שרית חדדלוא יהי

Sarit Hadad – Lu Yehi (May it be)

 

השיר של המלחמה ההיא, כמו המנון, חוזר אלי בכל שנה בזמן הזה, ערב יום כיפור, ומעלה שוב את שאי אפשר לשכוח.

The song of that war, like a hymn, comes back each year at this time, the evening of Yom Kippur, and again brings up what can't be forgotten.

 

המיניונים מאחלים גמר חתימה טובה

The Minions wish Gmar Hatima Tova