עלה נושר   A Falling Leaf

איווה קסידיעלי שלכת

Eva CassidyAutumn Leaves

מה מסמל בעיניכן עלה נושר?

What does a falling leaf symbolize to you?

כשאני חושבת על עלה נושר, זה בדרך כלל במונחים של סתו, שלכת, נבילה, קמילה. מישהי אמרה לי שאצלה זה אחרת לגמרי. מבחינתה, עלה נושר מסמל התחדשות, פינוי מקום לעלים אחרים לצוץ, לפרוח, לגדול.

When I think of a falling leaf, it's usually in terms of autumn, fall, withering, wilting. Someone said to me it was completely different for her. For her, a falling leaf is a symbol of regeneration, freeing space to other leaves to emerge, to bloom, to grow.

במשפט אחד:

נשים שונות, דעות מגוונות, מגוון את החיים ועושה אותם מעניינים.

In one sentence:

Different women, diverse opinions, diversifies life and makes it interesting.

תערוכת סימני הסתו נפתחה הערב  Autumn Signs Exhibition Opened Tonight

תערוכת סימני הסתו נפתחה הערב בחגיגיות. אני אוהבת את ההתכנסות הזו עם האמניות, האמנים והמוזמנות/ים.

The Autumn Sign Exhibition opened this evening with festivity. I love this gathering with the artists and the invited guests.

תמונה קבוצתית של האמניות Group photo of the artists

תמונה קבוצתית של האמניות/ים המשתתפות/ים   Group photo of the participating artists

נחמד מאוד שראש העיריה הגיע וכיבד אותנו בנוכחותו יחד עם סגנו והמשנה, מה שמעיד על החשיבות שמיחסים קודקודי העיר לאמנות. כבר מבורך. אני מיחלת שהתערוכות תימשכנה זמן רב יותר ותמשוכנה יותר קהל.

It is very nice that the mayor came with his deputies, honouring us with their presence, indicating the importance of the city's vertices to art. Already blessed. I wish the exhibitions would last more time and draw more audience.

הפעם, יצרתי קומיקס (לא נראה לי שהמושג 'עֲלִילוֹן' יתפוס בעברית). בילדותי, זה לא היה להיט בארץ. מה שפרח בארצות העולם, לא ממש תפס אצלנו. אין לי מושג למה. אני יכולה לשער שמשום שהקומיקס התחיל בתור משהו קומי, שנועד להצחיק, זה לא יכול היה להשתלב באוירת הנכאים ששררה במדינה הצעירה שאך זה קמה. גם האודים שניצלו מהשואה שלא יכלו לשמוח, לא מצאו בקומיקס משהו אליו היו יכולים להתחבר. יחד עם זאת, מעניין לציין שהקריקטורות דוקא הצליחו פה.

This time, I created comics. As a child, it was not a hit in Israel. What blossomed in the other countries didn't really catch here. I have no idea why. I can guess that because comics started as something funny, that meant to make the readers laugh, it could not fit into the atmosphere of sadness that prevailed in the young state that had just arisen. Also, the Holocaust survivors who could not rejoice, did not find in comics something they could connect with. However, it is interesting to note that caricatures have succeeded here.

כשהגיע הקול הקורא עם ההנחיות להצעת עבודות לתערוכה, חשבתי לצלם אנשים בסתו חייהם, כי זה הרי נושא התערוכה. לא היה לי רעיון מוגדר, רק משהו כללי. חשבתי ללכת לאחד ממרכזי היום לקשיש שיש לנו בחדרה ולצלם את הנוכחים בפעילויותיהם. היקום כיוון אותי למקום שונה והרבה יותר משמעותי, לדעתי.

When the public appeal came with the guidelines for suggesting works for the exhibition, I thought of photographing people in the autumn of their lives, because that was the theme of the exhibition. I had no definite idea, just something general. I thought about going to one of the Day Centres for Seniors we have in Hadera to photograph the people in their activities. The universe directed me to a different and much more significant place, in my opinion.

יום אחד הצטרכתי לבקר בסניף הבנק שלי כדי להזמין פנקסי שיקים ונתקלתי בקבצן שישב על הסף וקיבץ נדבות. בלי לחשוב הרבה, ידעתי שיש לי את הנושא שלי עבור התערוכה. ביקשתי את רשותו לצלמו ונדברנו שאבוא שוב עם המצלמה ונראה מה יצא מהצילומים. לטעמי, אלה יצאו מצוינים. הייתי מרוצה מאוד מהתוצאות.

One day I had to visit my bank branch to order check books, and I came across a beggar sitting on the verge, begging. Without thinking much, I knew I had my theme for the exhibition. I asked for his permission to take his photos and we agreed that I would come with my camera again and we would see what would come out of the photographing. In my opinion, these turned out excellent. I was very pleased with the results.

לקראת ובזמן הצילום לא חשבתי על קומיקס. חשבתי יותר בכיוון של פוטומונטז' שבזמן האחרון מצאתי את עצמי יוצרת יותר ויותר. אני רואה בזה סוג של התפתחות שלי כאמנית: לא "רק" צילום תמונות, אלא עיבודן ליצירות מורכבות יותר. כשבחנתי את התמונות, עלו לי הטקסטים בראש כמעט באופן מיידי ונוצרה היצירה. שמחתי כשזו מצאה חן בעיני האוצרת והיא אישרה לי להציגה בתערוכה.

Ahead of and at the time of photography, I was not thinking of comics. I thought more in the direction of photomontage that lately I have found myself creating more and more. I see this as a kind of my development as an artist: not "just" taking photos, but processing them into more complex works. When I looked at the photos, the texts came to my mind almost immediately and the work was created. I was delighted when the curator liked it, and she accepted it for the exhibition.

פעם הייתי צבע, קומיקס ,I used to be a painter comics

פעם הייתי צבע, קומיקס   I used to be a painter, comics

במשפט אחד:

היה ערב מהנה מאוד-מאוד.

In one sentence:

It was a very much enjoyable evening.

צעדים, צעדים Steps, Steps

שעון צעדים Step watch

שעון צעדים   Step watch

בריאות זה דבר שיש לשמור עליו בכל גיל, על אחת כמה וכמה בגיל מתקדם. פעילות גופנית חשובה לשמירה על הבריאות.

Health is something that must be maintained at any age, especially at an advanced age. Exercise is important for maintaining health.

במסגרת השמירה על הבריאות, התחילו לצוץ כל מיני מדדים אישיים. מה שהיה פעם מדד במסגרת הביקור אצל הרופא, הפך להיות זמין ושוה לכל נפש. המציאו לנו את השעונים המודדים את נתוני הבריאות שלנו.

As part of maintaining health, all sorts of personal measures began to emerge. What was once measuring during your visit to the doctor, became available and equal to everyone. They invented for us watches that measure our health data.

אחרי תקופה ארוכה בה הפסקנו להשתמש בשעוני יד והטלפון הסלולרי הפך להיות, בין השאר, גם השעון שלנו, חזר זה האחרון לחיינו. פתאום, עונדים הכל מרצון על פרקי ידיהם התקנים שמרגלים אחריהם ומודדים את צעדיהם ואת רוב הקורה בחייהם.

After a long time when we stopped using wristwatches and our cellphone became, among other things, our watch too, the later returned to our lives. Suddenly, everyone is willingly wearing on their wrists devices that spy on them and measure their steps and most of what happen in their lives.

אני מדור שקשה לו (שלא לומר במפורש 'בלתי אפשרי') לעשות כמה פעולות בעת ובעונה אחת. אני אישית מעדיפה מכשירים שונים לפעולות שונות. לדוגמא: לא תמצאנה אותי מרכיבה משקפיים עם עדשות מולטיפוקל. אני מעדיפה משקפיים נפרדים: רגילות לראיה למרחוק, משקפי שמש, משקפי קריאה ומשקפיים לעבודה על המחשב. באותה מידה, אני מעדיפה את הסלולרי שלי למטרה בה הוא יועד מלכתחילה – להיות טלפון נייד. כשהוסיפו את המצלמה, לא השתמשתי בה כלל. אי אפשר היה להשוות את התוצאות למצלמות הרגילות. אחר כך הגיעה מהפכת המצלמות הדיגיטליות, שהיתה מאוד מבורכת בעיני ושינתה את חיינו, העשירה אותם בכך שלא הגבילה אותנו בפילמים של 36 תמונות. הדור שלי זוכר איך היה וכמה השינוי מבורך.

I'm of a generation who has a hard time (not to say explicitly 'impossible') to do several activities at once. I personally prefer different devices for different acts. For example: you won't find me wearing glasses with multifocal lenses. I prefer separate glasses: regular for remote vision, sunglasses, reading glasses, and glasses for working on the computer. Equally, I prefer my cellphone to its intended purpose – to be a mobile phone. When they added the camera, I didn't use it at all. The results could not be compared to regular cameras. Then came the digital camera revolution, which was very welcome for me and changed our lives, enriched them by not limiting us to 36 photos' film. My generation remembers how and how much the change has been blessed.

Truth about smart watches and why I don't wear one

אין לי פייסבוק בטלפון, אין לי סקייפ ושאר אפליקציות. כשאני צריכה לנווט למקום כלשהו (לעתים רחוקות למדי), אני מתקינה ווייז וכשאני חוזרת הביתה, אני מסירה אותו. אין לי צורך להיות מנוטרת כל הזמן. אני מקוה שההסרה של האפליקציה מסירה גם את הניטור של מקומי. לוא היו מפתחי האפליקציות מסתפקים בהגבלתן לייעודן ולא היו מבקשים את הסכמתי לפלישה לתוך כל התכנים שעל הסלולר שלי, ניחא; אבל אין זה כך. למה יש לאפליקציה כלשהי צורך לרגל אחרי כל התכנים שבסלולר מלבד לעקוב אחרינו?

I don't have Facebook on my phone, I don't have Skype and other apps. When I have to navigate somewhere (quite rarely), I install Waze and when I return home, I remove it. I don't have to be monitored all the time. I hope the removal of the app also removes monitoring my location. If the app developers were satisfied with limit them to their purpose, and would not ask for my consent to invade to all the content on my cellphone, ok; but that is not the case. Why does any app need to spy on all the content on the cellphone besides to follow us?

השעונים העוקבים אחרינו יקרים למדי. ישנם גם חיקויים, כמובן, שאינם הכי טובים, אך לפחות אפשר להשתמש בהם למטרות מסוימות כמו מדידת צעדים למטרות פעילות גופנית. מה שמרגיז אותי, זה שצריך לחבר את השעון לסלולר משום שהשעון אינו יכול לעבוד בפני עצמו, אלא צריך להיות מחובר לאפליקציה שיש להעלות בסלולר. האפליקציה רוצה כמובן לחדור לכל התכנים בסלולר וכאן אנחנו מגיעות שוב לחדירה לפרטיות שאין לה כל הצדקה. כל מה שאני רוצה, זה למדוד את הצעדים שאני עושה ולבדוק את השעה, לא יותר מזה. אין לי שום צורך לענות לסלולר עם השעון, כי בשביל זה יש לי את הסלולר, לא כך? נשגב מבינתי למה עלי לשאת איתי את הסלולר כדי לענות לצלצול באמצעות השעון. שימציאו שעון שעושה את מה שעושה הסלולר וסגרנו גם את הפינה הזו.

The watches that follow us are quite expensive. There are also imitations, of course, that are not the best, but at least they can be used for certain purposes such as measuring steps for exercise purposes. What bothers me is that it needs to connect the watch to the cellphone since the watch cannot work on its own, but should be connected to an app that needs to be uploaded to the cellphone. The app, of course, wants to penetrate to all the content on the cellphone and here we come again to an intrusion into privacy that has no justification. All I want is to measure the steps I make and check the time, nothing more. I have no need to answer a call on the cellphone with the watch, because for that I have the cellphone, don't I? It's beyond my comprehension why do I have to carry my cellphone with me to answer the call with the watch. They would come up with a watch that does what the cellphone does and we could close that corner, too.

Xanes B05 Fitness Band – Unboxing and First Impressions – Don't Buy This

בחבורה שלנו, אנחנו משוות את הביצועים של השעונים שלנו וכמובן את מספר הצעדים שאנחנו עושות מדי יום. קניתי שעון שעלה לי 21 ₪. ברור שבמחיר הזה אי אפשר לקבל משהו משוכלל, אבל לפי הפרסומת, זה היה התקן שהתאים לצרכים שלי. כל מה שרציתי, שזה יראה לי את השעה וימדוד את צעדי, לא מעבר לזה.

In our group, we compare the performance of our watches and of course the number of steps we make each day. I bought a watch that cost me 21 NIS. Obviously, at this price, you can't get anything elaborate, but according to the advertisement, it was a device that suited my needs. All I wanted was for it to show me the time and measure my steps, not more than that.

אי אפשר היה להפעיל את השעון בלי להעלות את האפליקציה שלו בסלולר. זה לא היה קל. בהתחלה, סרבה האפליקציה לעלות על הסלולר הישן שלי (זה אסוס זן 5 מ-2015) וכבר שקלתי לעשות זאת באמצעות סלולר מתקדם יותר של חברה, אך פתאום, יום אחד, סתם כך, זה החליט בכל זאת לעלות אצלי. יופי. אחר כך די התעצבנתי שאי אפשר היה לכוון את השעון, כי אני מעדיפה את שיטת 24 השעות, אבל הנחתי לזה, העיקר שזה מדד לי את הצעדים.

It was impossible to turn on the watch without uploading its app on a cellphone. It was not easy. Initially, the app refused to upload on my old cellphone (it's Asus Zen 5 from 2015) and I had already considered doing it through a more advanced cellphone of a friend, but suddenly, one day, just like that, it decided to upload. Great. Then I was quite annoyed that the watch could not be adjusted because I prefer the 24-hour method not the AM/PM, but I let it go, the main thing was that it measured my steps.

דבר נוסף שמרגיז אותי (ואני אשה רגועה בדרך כלל), זה הצורך להטעין את הדבר הזה, כמו גם התקנים אחרים, ביניהם הטלפון הסלולרי. מאוד מטומטם! לא ברור לי למה אי אפשר לתכנן את הדברים הללו – כמו גם את הסלולרי – להטען באמצעות השמש או אור אחר. למה שלא יהיה במכשירים הללו קולטן אור שישאיר אותם טעונים כל הזמן ללא הצורך המעצבן להטעינם? הנה חומר למחשבה עבור מְפַתְחוֹת. אני בטוחה שהטכנולוגיה קיימת ואפשר לישמה. יתכן שתעשיית הסוללות תעלם, אך למה שזה יפריע לנו בשאיפתנו להתקדם?

Another thing that annoys me (and I am a generally a calm woman), is the need to charge this thing, as well as other devices, including cellphones. Very dumb! It is not clear to me why these things – as well as cellphones – can't be designed to be charged using the sun or other light. Why not have a light receptor on these devices that keeps them charged all the time without the annoying need to recharge them? Here is a thought for developers. I'm sure the technology exists and can be implemented. The battery industry may be gone, but why should it hinder us in our aspiration to move forward?

לפני יומיים החליט השעון להפסיק לתקשר עם האפליקציה, כאילו שיש לו רצון משלו. לא אכפת לי שהאפליקציה אינה אוספת את המידע עלי, על זה אני הרי מוותרת, אבל מה שמרגיז – שבלעדיה אי אפשר לסנכרן את השעה בשעון. אז עכשו זה מודד לי את הצעדים, אך אינו מראה לי את השעה המדויקת. שיהיה. כשזה ימות, אין לי כוונה לקנות אחר תחתיו.

Two days ago, the watch decided to stop communicating with the app, as if it had its own will. I don't care that the app doesn't collect my information, which I do pass, but what's annoying – without it you can't sync the time on the watch. So now it measures my steps, but doesn't show me the exact time. Let it be. When it dies, I have no intention of buying another one.

במשפט אחד:

דברים חדשים ומעניינים נכנסים אל תוך חיינו, טכנולוגיות חדשות מומצאות כדי להקל עלינו ולשכלל את חיינו. למה צריך גם לעקוב ולרגל אחרינו באמצעותם?

In one sentence:

New and interesting things come into our lives, new technologies are invented to make our lives easier and better. Why should the developers need also follow and spy on us with them?

הרמזור התחלף לאדום   The Traffic Light Turned Red

בהמתנה לחציית הכביש Waiting to cross the road

בהמתנה לחציית הכביש   Waiting to cross the road

רמזורים מעולם לא היו ידידותיים לנו, בני האדם, בעיקר לא בגיל מתקדם.

Traffic lights have never been friendly to us, humans, especially not of advanced age.

היא עמדה בקצה המדרכה, מחכה לאור האדום ברמזור שיתחלף לירוק כדי שתוכל לחצות את הכביש. מהכרותה עם הרמזור הזה, אותו פגשה מספר ניכר של פעמים במהלך חייה (מאות, אולי אפילו אלפים) על בסיס יומי, ידעה שיהיה לה זמן די והותר כדי לחצותו ואפילו להספיק להגיע בזמן כדי לחצות את הרמזור השני. בענין הרמזור השני, זה היוה קצת בעיה. תמיד היתה מספיקה לחצות גם אותו באור ירוק וזה אפילו התמהמה מעבר לכך, אך ביום ראשון השבוע, עם החלת שעון החורף, נדמה לה שגם הרמזור התקצר.

She stood at the edge of the sidewalk, waiting for the red light at the traffic light to turn green so she could cross the road. From her acquaintance with this traffic light, which she had met a considerable number of times during her life (hundreds, maybe even thousands) on a daily basis, she knew she would have enough time to cross it and even have time to cross the second traffic light. For the second traffic light, that was a bit of a problem. She always managed to cross it with the green light, too, and it was even more delayed, but on Sunday this week, with the application of winter time, the traffic light seemed to be shortening as well.

תחילה חשבה שהאשמה בה, משום שאולי לא חצתה מהר מספיק, אבל תמיד הלכה באותו הקצב ותמיד היה לה מספיק זמן לחצות. ביום שלמחרת, החליטה לבדוק. מה שהיתה עושה שנים בצורה בלתי מודעת, היתה צריכה לתזמן. בדרך כלל, אנחנו חוצות את הכביש במודעות למה שקורה מסביב כדי לא להפגע חס ושלום, אבל יחד עם זאת אנחנו עושות זאת באופן אוטומטי, איננו צריכות לחשב כל צעד ושעל. בעיקר לא כשיש רמזור שמורה מתי לחצות ומתי לחכות לתורנו.

At first she thought she was to blame, because she may not have crossed fast enough, but she always followed the same pace and always had enough time to cross. The next day, she decided to check. What would have been unconscious for years had to be scheduled. Usually, we cross the road in awareness of what's going on around us so as not to get hit by a car or something, but at the same time we do it automatically, we don't have to calculate every step of the way. Mostly not when there is a traffic light which indicates when to cross and when to wait for our turn.

פגשתי אותה עת עמדה על קצה המדרכה בנסיונה הרביעי לתזמן את הרמזור. עוד מרחוק הבחנתי בה כשהיא חוצה את הכביש בכיוון שלי וציפיתי לראותה מתקדמת לעברי. לא הבנתי מדוע הסתובבה וחיכתה לרמזור כדי לחצות שוב. קיויתי שלא קרה לה משהו ששיבש לה את הלך המחשבה. בגילנו, אי אפשר לדעת, דברים קורים. "הַיי", אמרתי לה עת הגעתי אליה, "אנה מועדות פני יהודיה?"

היא סובבה אלי את פניה. "הֵי, הַיי", ענתה במאור פנים והסבירה לי את ענין הרמזור שהתקצר. האמת, ביום ראשון, כשהלכתי לצפות בסרט, נראה היה לי שהרמזור השתנה, אך משום שאני חוצה אותו פעם בשבוע בדרכי לקניות בדרך כלל ולפעמים לסרט, לא הקדשתי לזה מחשבה רבה. ידעתי שהיא משתמשת במעבר החציה הזה הרבה יותר ממני.

I met her when she was standing at edge of the sidewalk in her fourth attempt to schedule the traffic light. I spotted her from the distance as she crossed the road in my direction, expecting to see her coming toward me. I couldn't understand why she turned around and waited for the traffic light to cross again. I hoped nothing had happened to her that disrupted her mindset. At our age, you never know, things happen. "Hey," I said when I reached her, "where does a Jewish woman heading?"

She turned her face to me. "Hey, hi," she replied brightly, explaining to me about the traffic light that had been shortened. The truth was, on Sunday, when I went to watch a movie, it seemed to me that the traffic light had changed, but because I cross it once a week, usually on my way shopping, and to the movie from time to time, I didn't give it much thought. I knew she uses this crosswalk much more than I did.

הרמזור התחלף לירוק והיא נטלה את זרועי כדי לחצות יחד. אני רגילה לצעוד מהר יותר, אך התאמתי את צעדי לאלה שלה. לא מיהרתי לשום מקום והיתה זו מן הסתם מצוה לסייע לאשה בת 85 לחצות את הכביש. "את רואה?" אמרה בעצבנות עת הגענו למחצית מעבר החציה והאור ברמזור התחלף לאדום, "זה לא היה ככה לפני כן! תמיד הייתי מספיקה לחצות בזמן!"

אכן, צדקה. גם אם היינו צועדות בקצב שלי, לא היינו מספיקות לחצות. "יואו! זה מסוכן!" קראתי כשבקושי הצלחנו להגיע למדרכה השניה בטרם עברה לידינו מכונית במרחק קצר מאוד מאיתנו. צעד אחד פחות – ומי יודעת היכן היינו יכולות להיות! זה ענין של שניות, שבגיל מסוים אין אותן.

The traffic light turned green and she took my arm to cross together. I'm used to walking faster, but I've adjusted my steps hers. I didn't rush anywhere and it was probably a Mitzvah to help an 85-year-old woman cross the road. "You see?" She said nervously as we reached half the crossing and the light at the traffic light changed to red, "it hasn't been like that before! I've always managed to cross in time!"

Indeed, she was right. Even if we were marching at my pace, we would not have crossed on time. "Yow! It's dangerous!" I cried out loud as we were barely able to reach the second sidewalk before a car passed near us in very short distance. One less step – and who knows where we could be! It's a matter of seconds, which at a certain age you don't have them.

ממתינה לאור שיתחלף   Waiting for light to change

ממתינה לאור שיתחלף   Waiting for light to change

מקשקשים הרבה על ריבוי תאונות הדרכים ועל כך שילדים וקשישים צריכים להזהר הכי, אבל עושים מעט מאוד למען מניעתן. לדוגמא: למה שלא יהיה חיישן בכביש שימנע מהרמזור להתחלף כל עוד יש מישהו במעבר החציה? במקום הזמן הקצוב והקצר מדי להולכי הרגל, אפשר להתאים את משך הרמזור הירוק לצורך האמיתי. אם יש חיישנים ברכב שמתריעים כשזה מתקרב מדי לרכב אחר או למקור סכנה כלשהו, מדוע אי אפשר לסדר חיישנים מתאימים ברמזורים? מצלמה ברמזור יכולה לזהות שמאן דהיא מנסה לחצות את הכביש ולהאריך את משך הזמן בטרם יתחלף הרמזור. משהו ממש פשוט שאומת ההי-טק יכולה לפתח בזמן קצר. זה הרי על בסיס הטכנולוגיה שכבר קיימת, אין כאן צורך להמציא את הגלגל.

There is a great deal of prattling about the multiplicity of road accidents and that children and the elderly should be most careful, but do very little to prevent them. For example: why not have a sensor on the road that will prevent the traffic light from changing as long as there is someone at the crossing? Instead of the limited short time for pedestrians, the duration of the green traffic light can be adjusted to the real need. If there are sensors in a vehicle that alert when it gets too close to another vehicle or source of danger, why can't appropriate sensors be arranged at traffic lights? A traffic light camera can detect when somebody is trying to cross the road and extend the time before the traffic light changes. Something really simple that the high-tech nation can develop in no time. This is based on the technology that already exists, there is no need to invent the wheel here.

זה אינו הרמזור המסוכן היחיד. אין רמזור בטוח, כולם מסוכנים לבני אדם בכל הגילים, לא רק בגילנו, אלא גם בגיל פחות מתקדם. לרוב, אין לנו מספיק זמן לחצות בשלום. עדיין, לא הכל נוהגים. עדיין, ישנם אנשים שאוהבים ללכת ברגל במקום להשתמש במכונית או ברכב מנועי כלשהו. עדיין, ישנם אנשים רבים החוצים כבישים וזה מאוד מסוכן להם.

This is not the only dangerous traffic light. There is no safe traffic light, all of them are dangerous to humans of all ages, not just our age, but also at a less advanced age. Usually, we don't have enough time to cross safely. Still, not everyone is driving. Still, there are people who like to walk rather than use a car or any motor vehicle. Still, there are many people crossing roads and it is very dangerous for them.

במשפט אחד:

היינו חייבות להשיב את נפשנו בקפה ועוגה אחרי מה שחוינו.

In one sentence:

We had to get our souls back with coffee and cake after what we have been through.

מרק חמים, קפה טעים   Warm Soup, Nice Coffee

מרק אפונה עם חתיכות לחם Pea soup with pieces of bread

מרק אפונה עם חתיכות לחם   Pea soup with pieces of bread

זה תמיד קורה בבת אחת, אין לנו ממש סתו, לא עונת מעבר אמיתית. פתאום קריר אחר הצהרים, פתאום קר בלילות.

It always happens all at once, we don't really have an autumn, not a real transition season. Suddenly it's chilly in the afternoon, suddenly it's cold at night.

בשלוש וחצי אחר הצהרים, מתחיל להיות קריר. בשבוע שעבר זה היה ארבע וחצי וחמים למדי. נדמה שהמעבר לשעון החורף בתחילת השבוע קרר לנו את מזג האויר. למרות זאת, אין חוסכים בהפעלת המזגנים, מה שמעצבן אותי מאוד. גם כך אני סובלת מהקור, למה להקפיא כשאין בזה צורך?

By three thirty in the afternoon, it's getting chilly. Last week it was five thirty and pretty warm. It seems as though the shift to the winter clock in the beginning of this week has cooled the weather for us. However, there is no saving in operating the air conditioners, which annoys me very much. I suffer from the cold anyhow, why freeze when there is no need?

מעבר לרחוב, היכן שהסופרמרקט נמצא, יש מתחם קניות ובתי קפה. אני נוהגת לסעוד שם את לבי לפני הקניות. לא מפריע לי שזה בגפי. בדרך לקניות אחר הצהרים, התלבטתי אם להכנס לבית קפה ולפנק את עצמי במרק חמים. הרוח שנשבה די בחוזקה שכנעה אותי שכדאי לי לעשות כן. לפעמים אני מקשיבה גם לרוח.

Across the street where the supermarket is, there is a shopping complex and cafés. I usually dine there before shopping. It doesn't bother me it's by myself. On my way shopping this afternoon, I contested whether to go into a café and indulge myself with warm soup. The wind that was blowing pretty hard convinced me that I should do it. Sometimes I listen to the wind, too.

אגרולאני מדבר אל הרוח (כיסוי לקינג קרימזון)

EggrollI talk to the wind (King Crimson cover)

הקרירות של הרחוב המשיכה גם בתוך בית הקפה, אך בלי הרוח הנושבת. השעה היתה ארבע ובית הקפה היה ריק. מחזה לא רגיל בשעה זו. לקח לי קצת זמן להבין למה. לפני שבועיים פורסם כי שני אנשים הורעלו בעקבות אכילת טונה בסניף של הרשת בתל אביב. האסימון ירד לי כשהמגש הגיע ועליו מנשר המסביר כי אין לרשת כל קשר לזו שפועלת בתל אביב. זה אותו שם, זכיינים אחרים. לקוחות אינם מבחינים ביניהם. גם אני לא זכרתי. איני יודעת איך הייתי נוהגת לוא זכרתי.

The chill of the street continued inside the café as well, but without the blowing wind. It was four o'clock and the café was empty. An unusual sight at this hour. It took me a while to figure out why. Two weeks ago, it was reported that two people were poisoned by eating tuna at the chain's Tel Aviv branch. It dawned on me when the tray arrived with a manifesto explaining that the chain has nothing to do with the one operating in Tel Aviv. It's the same name, other franchisees. Customers do not distinguish between them. I didn't remember either. I don't know how I would act if I would remember.

הודעה ללקוחות Message to customers

הודעה ללקוחות   Message to the customers

רציתי משהו חמים. הזמנתי מרק אפונה. זה היה לא הכי טעים שבעולם, אך בגדר בסדר. לא אחת יצא לי בעבר לטעום מרקים טעימים במסעדות, זה לא הגיע לקרסוליים של ההם. הם מפרסמים שהם מכינים את זה מחומרים טבעיים בלבד וללא תוספים משמרים. אולי זה נכון, הרי אין לי אפשרות לבדוק את זה, אך המרק שאני מכינה בבית טעים לי הרבה יותר. רשמתי לעצמי להמנע בעתיד מגחמות כאלה ולהצמד אל המרקים שלי.

I wanted something warm. I ordered pea soup. It wasn't the most delicious, but ok. More than once I had tasted delicious soups in restaurants before, this soup was significantly inferior to those. They advertise that they make it from natural ingredients only and without preservatives. Maybe it's true, I can't check it, but the soup I make at home tastes a lot better to me. I noted to myself to avoid such whims in the future and stick to my soups.

בזמן שחיכיתי שהמרק יתקרר מעט, זה הגיע רותח, אכלתי את הכריך שהזמנתי – עם חתיכות אבוקדו ועגבניה. איני אוהבת לחם יבש, לא מרוח והכריך שהוגש היה כזה. ציפיתי שהאבוקדו יהיה ממרח, לא חתיכות, או שלפחות הלחם יהיה מרוח במשהו. רשמתי לעצמי לבקש הסבר מדוקדק יותר לפני שאני מזמינה פה. אולי אדיר את רגלי בעתיד. לא היה לי טעים במיוחד. הכריכים שאני מכינה בבית טעימים לי יותר.

While I was waiting for the soup to cool down a little, it came hot, I ate the sandwich I ordered – with slices of avocado and tomato. I don't like dry bread, not shmeared and the sandwich served was like that. I expected the avocado to be spread, not pieces, or at least the bread should be shmeared with something. I made a note of asking for a more detailed explanation before ordering here. Maybe I'll stay away from this place in the future. It was not very tasty. The sandwiches I make at home taste better to me.

קפה ועוגה   Coffee and cake

קפה ועוגה   Coffee and cake

איני נוהגת לאכול קינוחים בארוחות מהסוג הזה, בעיקר לא אחרי מרק, אך התחשק לי קפה והרי אי אפשר לשתות קפה בלי עוגה ליד, נכון? נחמה פורתא מצאתי בקפה הטעים ובעוגת הקנמון הנקראת גם 'דניש'. אני אוהבת עוגות שמרים כאלה. אמי נהגה להכין אותן בלי לשייך אותן למדינה כלשהי. קראנו לזה 'עוגת שמרים' כשזו היתה נאפית בצורת עיגול בתבנית עם החור באמצע. כשאמי היתה יוצרת עוגות אישיות, הן נקראו 'שושנות'. הן העוגות והן השושנות היו מלאות בשוקולד בתוספת קנמון שהעניק להן מרקם, טעם וריח משגעים. כבת לאופה של העיירה, ידעה אמי להוציא תחת ידיה דברי מאפה משובחים ביותר.

I don't usually like to have desserts at this kind of meals, especially not after a soup, but I felt like coffee and one can't have coffee without a cake aside, right? I found a little solace with the delicious coffee and cinnamon cake also called 'Danish'. I love yeast cakes like that. My mother used to make them without associating them with any country. We called it 'yeast cake' when it was baked in a circle-shaped baking dish with the hole in the middle. When my mother used to make personal cakes, they were called 'roses'. Both the cakes and the roses were filled with chocolate plus cinnamon which gave them a wonderful texture, taste and scent. As a daughter of the town's baker, my mother knew how to make excellent delicious pastries.

 

במשפט אחד:

קריר, חבל שהמרק החמים לא היה טעים כל כך.

In one sentence:

It's chilly, too bad the warm soup was not so tasty.

עריכה זה מקצוע   Editing is a Profession

סיפור A srory

סיפור   A srory

עריכה זה מקצוע. חבל שאנשים נוטים לזלזל בה.

Editing is a profession. It's a pity that people tend to underestimate it.

"זה צריך עריכה", אני אומרת לה אחרי עיון בתוכן אותו היא רוצה להעלות לאתר החדש שלה אותו אני בונה לה. "לא סתם עריכה, אלא ממש מסיבית. זה כתוב רע!"

"עזבי, לא צריך", היא עונה. אני יכולה לשמוע את הזלזול בקולה. "אני רוצה שרק תעלי לי את זה לאתר."

"אין לי כוונה להקים אתר שהתוכן שלו כתוב בעברית נלעגת", אני מסבירה לה. "זה לא שאני רוצה לסחוט ממך כספים לשוא, אבל סיכמנו שאת מביאה לי את התכנים כשהם ערוכים היטב, לא סתם קשקושים." אני מברכת את הנסיון הרב שלי עם לקוחות ועל שאני מתעקשת לחתום קודם על חוזה בטרם אני מתחילה את העבודה שלי איתם. אני גם דורשת לראות את החומרים איתם אני אמורה לעבוד לפני שאני מחליטה אם לקבל את העבודה, אם לאו.

"It needs editing," I tell her after observing the content she wants to upload to the new site I'm building for her. "Not just editing, but really massive. It's badly written!"

"Leave it, no need," she replies. I can hear the contempt in her voice. "I want you to just upload it to the site."

"I have no intention of setting up a website whose content is in ludicrous Hebrew," I explain. "It's not that I want to extort money from you in vain, but we concluded that you bring me the contents well edited, not just scribbles." I congratulate my extensive experience with clients and for me insisting on signing a contract before I begin my work with them. I also demand to see the materials I am supposed to work with before deciding whether or not to get the job.

היא התעקשה, אני ויתרתי על העבודה. השם הטוב שלי חשוב לי יותר מהכסף. איני עובדת בחינם, איני עובדת בזול. יש מלא העוסקים בתחום הזה והתחרות לא קלה, אך איני מתחרה באף אחד. מי שפונה אלי, זה בעיקר שקיבלה המלצה על העבודה המקצועית והמדויקת שאני מוציאה תחת ידי.

She insisted, I gave up the job. My reputation is more important to me than the money. I don't work for free, I don't work cheap. There are many working in this field and the competition is not easy, but I do not compete with anyone. Whoever comes to me is mainly those who received a recommendation for the professional and precise work I produce.

שלחתי סיפור שלי לאתר שאסף סיפורים של נשים ותיקות על נסיון החיים העשיר שלהן. חוץ מן העובדה שזה אמור היה להיות באנגלית, מה שאומר בשפה זרה, לא שפת האם שלי, העורכת הקבועה שלי לא היתה בקו הבריאות, כך שלא יכולתי להעזר בשרותיה המצוינים. זה בהחלט השתקף בתוצאה. מבחינתי, ללא העין המקצועית של העורכת שלי, היה הסיפור מושלם ולא מצאתי לנכון להוסיף על מה שכתבתי. טעיתי, כמובן.

I sent a story of mine to a site that collected stories of crones about their rich life experience. Apart from the fact that it was supposed to be in English, which means in a foreign language, not my native language, my regular editor was not in good health, so I couldn't use her excellent services. It certainly reflected in the result. For me, without the professional eye of my editor, the story was perfect and I didn't find it appropriate to add on what I wrote. I was wrong, of course.

עריכה זה מקצוע, זה כשרון, זו יצירה. הסיפור הוחזר לי עם הערות בונות שכמובן היו מוצדקות. שמחתי שהעורכת הראשית מצאה לנכון להעיר את הערותיה ולתת לי הזדמנות לשפר ולשלוח שוב. 'הבסיס', כך כתבה, 'מצוין, אך יש להוסיף עוד' וּפֵרטה מה עלי לעשות אם אני רוצה שהסיפור יעבור סקירה נוספת. כמובן שרציתי. מיהרתי והזעקתי את העורכת שלי ממיטת חוליה וישבנו יחד על עיבוי התוכן. היא מקצועית, היא מוכשרת מאוד, היא יצירתית להפליא, אין עליה! מדהים איך העלתה לי את הסיפור לרמות שלא חשבתי עליהן. אני מבורכת!

Editing is a profession, it's a talent, it's a creation. The story was returned to me with constructive comments that of course were justified. I was happy that the managing editor found it appropriate to make her comments and give me a chance to improve and resubmit. 'The basis,' she wrote, 'is excellent, but more needs to be added', and she elaborated on what I have to do if I want the story to get another review. Of course I wanted to. I rushed and summoned my editor out of a sickbed and we sat down together to condense the contents. She is professional, she is very talented, she is amazingly creative, she is outstanding! It's amazing how she brought my story to levels I didn't think of. I am blessed!

סיפור A srory

סיפור   A srory

במשפט אחד:

שלחתי שוב, זה הגיע לתעודתו. עכשו אנחנו מחכות לאישור. מחזיקות אצבעות.

In one sentence:

I sent again, it reached its destination. Now we are waiting for approval. Fingers crossed.

מלים, מלים, מלים Paroles, Paroles

דלידה ואלן דלון – מלים, מלים

Dalida & Alain Delon – Paroles, Paroles

היא התכוונה לכל מלה שהוציאה מפיה. לפחות היתה כנה.

She meant every word she uttered. At least she was honest.

לא פעם ולא פעמיים אמרתי לה שמלים עלולות לפגוע וכי כדאי לה לשקול כל מלה לפני שהיא משמיעה אותה. "אם לא רוצים לשמוע את דעתי, אז שלא ישמעו, אבל אני בהחלט אשמיע את שיש לי לומר", נהגה להתריס כנגדי, כאילו הייתי האויבת שלה. פעמים רבות נמנעתי מלהעיר לה על דבריה או על התנהגותה. לא היה טעם.

Not once or twice I told her that words might hurt and that she should consider every word before uttering it. "If people don't want to hear my opinion, then they shouldn't hear, but I will definitely voice what I have to say," she used to defy me, as if I was her enemy. Many times I avoided commenting on her word and behaviour. There was no point.

"מלים, מלים, מלים", נהגה להשיב למי שעדיין לא הכיר אותה והעיר לה. "במקום להתיחס לאיך שאמרתי את זה, תתיחס לתוכן, למהות." אף אחד לא רצה להתיחס לא לתוכן וגם לא למהות בגלל הצורה בה השמיעה את דבריה.

"Words, words, words," she replied to those who did not yet know her and remarked to her. "Instead of referring to how I said it, consider the content, the essence." No one wanted to relate neither to the content nor to the essence because of the way she uttered her words.

Mina & Alberto LupoParole Parole

במשפט אחד:

ישנם אנשים שלדבר איתם זה בזבוז זמן, כמו לדבר אל הקיר.

In one sentence:

There are some people that talking to them is a waste of time, like talking to the wall.

תערוכה חדשה לפנינו   A New Exhibition Ahead of Us

תערוכה חדשה מתרקמת A new exhibition is being formed

תערוכה חדשה מתרקמת   A new exhibition is being formed

בכל פעם שתערוכה חדשה מתרקמת, זה עושה לי כיף בלב. אני מתרגשת.

Each time a new exhibition is being formed, it feels my heart with joy. I'm excited.

הקירות הריקים מתמלאים אט-אט ביצירות של האמניות והאמנים. האוצרת יוצרת תערוכה חדשה. מרתק!

The empty walls are slowly filling up with the works of the artists. The curator creates a new exhibition. It's fascinating!

האוצרת בוחנת את היצירות   The curator examines the works

האוצרת בוחנת את היצירות   The curator examines the works

מעולם לא היה לי חוש לעיצוב. זה לא נמנה על כשרונותי, מה לעשות? אני רק יכולה לראות יצירה מוגמרת ואז להביע את דעתי בהתאם לטעמי, כמובן. אין זה אומר שדעתי היא הקובעת או היחידה הנכונה. יצירות הן ענין של טעם, לפעמים נרכש.

I never had a sense for design. It's not one of my talents, what can I do? I can only see a finished piece and then express my opinion according to my taste, of course. This does not mean that my opinion determines or is the only right one. Works of art are a matter of taste, sometimes acquired.

הקומיקס שלי עם שאר התמונות My comics among the other pictures

הקומיקס שלי עם שאר התמונות   My comics among the other pictures

אני עומדת משתאה נוכח היכולת של האוצרת ליצור תערוכה משלל היצירות הדי שונות זו מזו. צריך לזה כשרון. לאצור זה יצירה בפני עצמה, כמו לקחת צלילים ולאגוד אותם לכדי יצירה אחת. מדהים!

I am amazed at the curator's ability to create an exhibition from the variety of works which are quite different from one another. It needs talent. Curating is an art in itself, like taking sounds and bind them into one musical work. Incredible!

היצירות נתלות The works are being hung

היצירות נתלות   The works are being hung

במשפט אחד:

תערוכה נוספת הולכת ומתרקמת לנגד עינינו.

In one sentence:

Another exhibition is being formed before our eyes.

תערוכת סימני הסתו   Autumn Signs Exhibition

Invitation to the Autumn Sign Exhibition

הזמנה לתערוכת סימני הסתו   Invitation to the Autumn Signs Exhibition

יוזמה ברוכה בעיר חדרה, לאסוף את האמניות/ם בגיל הסתוי ולהציג מעבודותינו.

A blessed initiative in the city of Hadera, to gather the artists at their autumn age and present our works.

מתוך הקול הקורא

הקונספט:

המעבר מהקיץ היבש אל הסתו, מסמלת את השינויים וההתחדשות לקראת השנה החדשה. תאורת הסתו הרכה, השמש הנעימה, וצבעי הזהב בשדה יוצרים מצע אידיאלי להתחדשות בכל המובנים. המושג סתיו מציג תקופת מעבר גם בחיי האדם. אפשר לראות את המעבר מהעבודה אל הגמלאות כתקופת הסתו. האדם היה פעיל עד עכשו, טרוד ועסוק כל הזמן, מבלה שעות רבות בעבודה, דואג לפרנסת המשפחה ולגידול הילדים. פתאום הוא מתפנה מעבודתו ויש לו זמן.

לרגע, קצת עצוב, קודר, מה יעשה עכשו? אבל די מהר הוא מוצא ענין חדש במשפחה המורחבת ובנכדים. הוא פוגש אנשים ועיסוקים חדשים, התנדבויות, חוגים והחיים מתחילים להתעורר ולקבל משמעות חדשה יחד עם אריכות ימים.

הנה אנחנו מתחילים מעגל חיים חדש, מחזור נוסף.

From the public appeal

The Concept:

The transition from the dry summer to the fall, signifies the changes and renewals towards the new year. The soft autumn lighting, the pleasant sun, and the golden colours in the fields create an ideal substrate for renewal in every way.

The term autumn represents a transitional period in human life as well

You can see the transition from work to retirement as the fall period. People have been active until now, busy and hectic all the time, spends many hours at work, taking care of supporting the family and raising the children. Suddenly vacating of their job and having time.

They are a bit sad, gloomy for a moment, what will they do now? But soon they find new interest in the extended family and grandchildren. They meet new people and occupations, volunteering, circles, and life starts to come to life and gain new meaning along with longevity.

Here we start a new life cycle, another cycle.

הזמנת תערוכת סימני סתו, שמות האמניות Invitination for Autumn Signs Exhibition, the names of the artists

הזמנת תערוכת סימני סתו, שמות האמניות   Invitination for Autumn Signs Exhibition, the names of the artists

אנו רוצים לזהות בתוך הקהילה המקומית אמנים גמלאים שיצרו יצירה שמסמלת את הסתו בטבע וגם את הסתו בחיי האדם. יצירה של  התחדשות בחיים בכל המובנים, של מחזוריות ושל התחלות חדשות.

כל תחומי היצירה אפשריים: קרמיקה, פסיפס, ויטראז', קולאז', מסיכות, אוריגאמי, פימו, ניפוח זכוכית, עבודות מתכת, עץ או נייר, לבוש, קליעה, אריגה, רקמה, סריגה ושירה.

We wish to identify within the local community retired artists who created a work that symbolizes autumn in nature and also autumn in human life. Creating a renewal of life in all respects, of cycles and new beginnings.

All creative areas are possible: ceramic, mosaic, stained glass, collage, masks, origami, fimo, glass blowing, metalwork, wood or paper, clothing, braiding, weaving, embroidery, knitting and singing.

התמונות מחכות לתלייתן The pictures are waiting to be hung

התמונות מחכות לתלייתן   The pictures are waiting to be hung

במשפט אחד:

זו יוזמה מבורכת מאוד. אני הכנתי קומיקס.

In one sentence:

This is a very blessed initiative. I made a comics.

ללמוד להעניק   Learn to Give

ערימת מתנות   A stack of presents

ערימת מתנות   A stack of presents

אינך נולדת עם התכונה הזו של חמלה לזולת, של רצון להעניק. זו תכונה נרכשת.

You are not born with this attribute of compassion for others, of a will to give. This is an acquired trait.

אלה מאיתנו שגורלם שפר עליהם, מציפים את ילדיהם בכל טוב, בין השאר בצעצועים. התוצאה היא שגדל דור שאינו יודע להעריך את השפע בו הוא טובל, עד כדי זלזול אפילו. הדור הזה רואה את הוריו הקונים וקונים וקונים ואינם מפסיקים לעשות כן. כשמשהו מתקלקל – זורקים אותו וקונים חדש. פעם, היו מנסים לתקן. היום, התיקון יקר וזול יותר לקנות חדש. כשבגד נקרע – זורקים וקונים חדש. למה ללכת לתופרת שגובה עבור עבודתה מחיר ששוה למחירו של בגד חדש או יקר יותר ממנו?

Those of us who are lucky, are flooding their children with all the best, including toys. The result is that a generation that does not know how to appreciate the abundance it immerses, to the point of even contempt. This generation sees its parents buying and buying and buying and does not stop doing so. When something breaks down – it's being thrown away and a new one is bought. In the past, they were trying to fix it. Today, to repair is more expensive and it's cheaper to buy a new one. When a garment is ripped – it is thrown away and a one new is bought. Why go to a seamstress who charges for her work a price equal to the cost of a new garment or more expensive?

אחת הדרכים להלחם בתופעה הלא רצויה הזו היא פשוט להמנע מלקנות. ישנם אנשים שיש להם בארון בגדים אותם מעולם לא לבשו ועם התויות עדיין עליהם. בגדים, שלעולם גם לא ילבשו כנראה. אנשים אוספים ומלקטים וצוברים ללא שום הצדקה. בילדותי, לא היה לנו מספיק והיינו צוברים כל מיני דברים שיכולנו לצבור. לאמי היה פתגם: "אם זה לא רוצה לאכול – אז שיהיה". למרות זאת, היא צברה רק דברים שחשבה שתצטרך אותם ביום מן הימים, שהם יהיו שימושיים. הדור שלי כבר צבר אוספים של כל מיני דברים: ספרים (היו לנו ספריות שלמות בבית), תקליטים (היו לנו ארונות מיוחדים להם), חתימות של מפורסמים, קלפים עם דמויות מפורסמות וכן הלאה.

One way to combat this unwanted phenomenon is to simply avoid buying. Some people have a wardrobe that they never wore and with the labels still on them. Clothes that will probably never be worn. People are collecting and accumulating and gathering without justification. In my childhood, we didn't have enough and we used to accumulate all kinds of things we could gather. My mother had a saying: "If it doesn't want to eat – let it stay." Despite this, she only accumulated things that she thought she would someday need them, that they could be useful. My generation collected collections of all kinds of things: books (we had entire libraries in our houses), records (we had special cabinets for them), celebrity signatures, cards with famous characters and so on.

עוד ערימת מתנות   Another stack of presents

עוד ערימת מתנות   Another stack of presents

במשפט אחד:

מומלץ ללמד את הטף להעניק מהשפע שיש להם.

In one sentence:

It is advisable to teach our children to give away items from the wealth they have.