ההתגלות של הילמה אף קלינט   Behind the Visible: Hilma af Klint

ההתגלות של הילמה אף קלינט (2020) קדימון

Beyond the Visible: Hilma af Klint (2020) Trailer

לאורך כל ההסטוריה למדנו שנשים הושתקו ואיפשרו רק לגברים להשמיע את קולם. לא עוד.

Throughout history we have learned that women have been silenced and only men were allowed to sound their voices. No more.

אנחנו מתחילות לגלות, גם אם זה לאט מדי, שתמיד היו נשים יוצרות, רק שלא התיחסו אליהן ברצינות ודחקו אותן הצדה. מדי פעם מתגלה עוד יוצרת, עוד מישהי שלא זכתה בימי חייה להכרה לה היתה ראויה. אני שמחה שלפחות הן זוכות להכרה בימינו. לעולם לא מאוחר מדי.

We are beginning to discover, even if it is too slow, that there were always creative women, only not to be taken seriously and they were pushed aside. From time to time, another woman creator is revealed, another woman who has not won the recognition she deserved during her lifetime. I'm glad that at least they are being recognized in our days. It's never too late.

הילמה אף קלינט – חלוצת האבסטרקט

Hilma af Klint: Abstract Pioneer

הסרט הדוקומנטרי המצוין והמרתק של היוצרת הלינה דירשקה על האמנית הילמה אף קלינט מפתיע ומרגיז כאחד. מפתיע – ואפילו מדהים – לגלות את יצירותיה שהיו למעשה פריצת דרך. היא האמנית הראשונה שיצרה אבסטרקט ולא וסילי קנדינסקי, כפי שמצוין בכל הפרסומים על המושג אמנות מופשטת. מרגיז –הנה, עוד אמנית שלא נתנו לה את הבמה הראויה לה והכתירו גבר במקומה.

Halina Dyrschka's documentary about the artist Hilma af Klint is both surprising and annoying. Surprising – and even amazing to discover her works that were actually breakthroughs. She was the first artist to create abstract art, not at all Wassily Kandinsky, as noted in all publications on the concept of abstract art. It's annoying – here, another artist who wasn't given the stage she deserved and a man was crowned in her place.

הכרנה את האמנית – הילמה אף קלינט

Know the Artist: Hilma af Klint

אהבתי את הציטוטים בסרט מיומניה של הילמה אף קלינט, בהם תעדה האמנית את תהליך העבודה על יצירותיה.

ברגע זה אני מודעת, תוך כדי חיי בעולם, שאני אטום ביקום, בעל אינסוף אפשרויות להתפתחות, ואני רוצה לחקור את האפשרויות האלה.

ברצוני לרכוש תובנות לקיומנו על פני האדמה ביחס למרכז היקום. ככל שאנו מגלים את פלאי הטבע, אנו מודעים יותר לעצמנו.

I liked the quotes in the movie from Hilma af Klint's diaries, where the artist documented the process of her works. Right now, I am aware, while living in the world, that I am an atom in the universe, with endless possibilities for development, and I want to explore these possibilities.

I want to gain insights about our existence on earth in relation to the center of the universe. The more we discover the wonders of nature, the more aware we are of ourselves.

האגודה למחקר פילוסופי: הסיבוכים של הילמה אף קלינט

The Philosophical Research Society: The Complications of Hilma af Klint

משפט מפתח מהסרט:

מחשבה מגבשת את היקום לצורות גאומטריות. למדי להתעלם מהפחד, כי בלי הרצון להאמין בעצמך, לא יצא טוב. איננו כאן לנצח.

A key phrase from the movie:

Thought shapes the universe into geometric shapes. Learn to ignore the fear, because without the desire to believe in yourself, good won't come out. We are not here forever.

Halina Dyrschka talks about Beyond the Visible: Hilma af Klint

פאלפ   Pulp

פאלפ: סרט על החיים, מוות וסופרמרקטים (פסטיבל דוקאביב 2014)

Pulp: A Film about Life, Death and Supermarkets (Docaviv Festival 2014)

 

המוזיקה של שנות ה-80 וה-90 לא ממש עניינה אותי, בעיקר לא של להקות שהיה לי קשה להבין את מִלות שיריהן. מלמולים באנגלית לא ממש מובנים לי, כישראלית שאינה דוברת את השפה.

The music of the 80s and the 90s wasn't really my cup of tea, especially not of the bands I had a hard time understanding the lyrics of their songs. Murmurs in English are not really clear to me, as an Israeli who does not speak the language.

 

אני אוהבת סוגים רבים של מוזיקה חוץ מכמה ז'אנרים שאיני מסוגלת לשמוע. אופרות אינן הקטע שלי, גם לא מחזות זמר. בעיקר, אני אוהבת רוק כבד ומוזיקה מלודית, עד כמה שזה מנוגד. בשנות ה-80 נכנס הפאנק אל חיינו פה, בישראל, וזה ממש לא מצא חן בעיני. מה שאיני אוהבת, אני משתדלת להתעלם ממנו. כך יצא שאין לי ידע כלשהו על להקות שעשו חיל בשנים ההם. מוזיקה משקפת בדרך כלל את הדור בו היא נוצרת, כך שהמוזיקה של פאלפ ודומיה לא היתה נעימה לאוזני.

I like many types of music except of some genres I can't hear. Opera is not my thing, nor musicals. Mostly, I love heavy rock and melodic music, even if it is contradicted. In the 1980s, funk came into our lives here, in Israel, and I really didn't like it. What I don't like, I try to ignore. It turned out that I have no knowledge of bands that succeeded in those years. Music usually reflects the generation in which it is created, so Pulp's music and the like were unpleasant to my ears.

פאלפ – האנשים הפשוטים

Pulp – Common People [lyrics]

 

מדי פעם היה מגיע לאוזני שיר מהרדיו של הלהקות הללו. הייתי מקשיבה, כי אני משתדלת להקשיב ולבדוק בטרם אני חורצת משפט על משהו. היו שירים נחמדים פה ושם, אך לא כאלה שחדרו לי לנשמה. בשירים שאינם בשפה שלי ובכאלה שאי אפשר להבין את המלים של אלה ששרים, המוזיקה היא שעושה לי את זה או לא. אם המוזיקה אינה נוגעת בי, אז לא אקשיב לזה שוב. לדוגמא: אני אוהבת מאוד מוזיקה ברזילאית למרות שאין לי מושג מִמִלות השירים.

Occasionally, a song of these bands would come to my ears from the radio. I listened, because I try to listen and check before I pass my judgment on something. There were nice songs here and there, but not ones that infiltrated my soul. In songs that are not in my language and in those that the words cannot be understood by those who sing, it is music that does it to me or not. If the music doesn't touch me, then I won't listen to it again. For example: I love Brazilian music very much, even though I have no idea what the lyrics mean.

פאלפ – משהו השתנה

Pulp – Something Changed [lyrics]

 

הסרט הדוקומנטרי הזה מתאר את המופע האחרון של הלהקה בעיר שלהם, היא שפילד, והוא עשוי היטב. הקטע של להבין את הלהקה ואת המנהיג אותה היה מרתק. הבמאי פלוריאן אביכט עשה עבודה מצוינת בשילוב להיטי הלהקה בתוך הסיפור על אותה הופעה, כולל קטעים מהעבר. אהבתי מאוד. מאותם סרטים מצוינים שמשאירים בי משקע חיובי וכיף שלמדתי דברים חדשים. מומלץ ביותר!

This documentary portrays the band’s latest show in their city, Sheffield, and is well made. The bit of understanding the band and its leader was fascinating. Director Florian Habicht did a great job combining the band's hits within the story about that show, including excerpts from the past. I really loved. It is from those great movies that leave me with the good feeling that I learned new things. Highly recommended!

פאלפ – עזרו לזקנים

Pulp – Help the Aged [lyrics]

 

משפט מפתח מהסרט:

דמייני שאת מתעוררת מחר וכל המוזיקה נעלמה.

 

A key phrase from the movie:

Imagine waking tomorrow and all music has disappeared.

 

קינגמייקר The Kingmaker

קינגמייקר (פסטיבל דוקאביב 2020)

Kingmaker (Docaviv 2020)

ישנם סרטים המשאירים אותי בתחושה קשה לגבי מה שתואר בהם והמציאות בה אנו חיים.

There are movies that leave a hard feeling in me about what was portrayed in them and the reality we live in.

סרטים דוקומנטריים תמיד משכו את תשומת לבי. בסרטים רגילים, מעבדים ספר לקולנוע או כותבים תסריטים מהתחלה, אך בסרטים דוקומנטריים, גם אם כותבים את התסריט כדי שיהיה לסרט כיוון, זה מבוסס על חיים אמיתיים, על מה שקרה. מעולם לא אהבתי לקרוא ביוגרפיות של אנשים, אין לי מושג למה. אני חושבת (לא ממש בטוחה בזה) שהתחושה שלי לגבי ביוגרפיה שהיא אינה מציגה תמיד את הדמות האמיתית, אלא רק חלק ממנה. לא התעניינתי בז'אנר הזה. לעומת זאת, ביוגרפיות דוקומנטריות בהחלט מעניינות אותי.

Documentary films have always caught my attention. In regular films, a book is adopted to a movie, or a script is written from scratch, but in documentaries, even if the script is written to give the movie a directorial, it is based on real life, on what happened. I never liked to read biographies of people, I have no idea why. I think (not really sure about that) that I feel about a biography that it does not always show the true character, but only part of it. I was not interested in this genre. In contrast, documentary biographies certainly interest me.

קינגמייקר זה סרט שיצרה הבמאית לורן גרינפילד על אימלדה מרקוס בהיותה בת 86 (היום היא בת 90), למעלה משלושים שנה אחרי שהודחה מתפקיד הגברת הראשונה של הפיליפינים וגלתה מארצה, כשעוד כוחה במותניה והיא עדיין מושכת בחוטים מאחורי הקלעים ובגלוי כדי לדחוף את בנה למשרת נשיאות הפיליפינים. במהלך הסרט מתוארים ראשי פרקים חשובים מהסאגה לבית מרקוס שנותנים רקע למה שהתרחש בפיליפינים לפני כ-4 שנים, בזמן בו צולם הסרט, אז התמודד לנשיאות הנשיא דהיום, רודריגו דוטרטה, ובנה של אימלדה מרקוס, בּוֹנְגְבּוֹנְג, התמודד למשרת סגן הנשיא.

The Kingmaker is a movie made by the director Lauren Greenfield about Imelda Marcus when she was 86 (today she is 90), over thirty years after being ousted from the Philippines' first lady post and exiled from her country, still a strong woman who pulls the strings behind the scenes and openly to push her son to the Philippine presidency position. The film portrays important main points of the Marcus saga that give a backdrop to what happened in the Philippines about 4 years ago, when the movie was filmed, when the current president, Rodrigo Duterte ran for office, and Imelda Marcus's son, Bongbong, ran for Vice President.

הסרט הזה עשוי היטב. הוא מרתק, נותן תמונה רחבה ומהימנה של הדמויות הפועלות ושוה לחזור ולצפות בו שוב, למרות התחושה הקשה שהוא משאיר בצופה. אי אפשר שלא להשוות למה שהתרחש ועדיין מתרחש בישראל ובמקומות אחרים בעולם, איך הפשפשים המוזרים עלו לשלטון, למרות השחיתות הגלויה שלהם וקופות השרצים התלויות מאחוריהם. את צופה בסרט, איך משפחה אחת משתלטת על מדינה ואינך יכולה להמנע מלהשוות למה שקורה גם בישראל. איך המהלכים שעשה הזוג המושחת הזה, מרקוס, דומים כל כך למה שראש הממשלה אצלנו (המכהן תחת שלושה כתבי אישום!!!) מנסה לעשות – החל מהחלשת כוחן של הרשויות המפקחות עליו ועל ממשלתו ועד לאיומים ישירים על חיי היועץ המשפטי לממשלה משום שאין הוא מוכן להתישר בהתאם לקוים שהמושחתים מנסים להכתיב לו.

This movie is well made. It is fascinating, gives a broad and reliable picture of the characters and is worth watching again, despite the difficult feeling it leaves in the viewer. It is impossible not to compare to what has happened and is still happening in Israel and elsewhere in the world, how the strange shmucks have come to power, despite their overt corruption and a can of worms hanging behind them. While watching the movie with amazement of how one family takes control of a country, one cannot avoid comparing what is happening in Israel too. How the moves that this corrupt couple, Marcus, have made are so similar to what our prime minister (who is serving under three indictments!!!) is trying to do – from weakening the powers of authorities supervising him and his government, to direct threats on the attorney general's life because he is not ready align with the corrupt lines that they are trying to dictate him.

במשפט אחד:

לצפות ולהסיק מסקנות.

In one sentence:

Expect and draw conclusions.

פסטיבל דוקאביב   Docaviv Film Festival

פסטיבל דוקאביב 2012

Docaviv 2012

 

אחת האהבות הכי גדולות שלי היא הקולנוע. מאז ילדותי אני אוהבת לצפות בסרטים.

One of my biggest love is cinema. I love watching movies since childhood.

אני אוהבת לצפות בסרטים, אך לא בהכרח יחד עם קהל. מאז הגיעה הטלויזיה לישראל (ב-1968) והתחילה לשדר סרטים, העדפתי לצפות בהם במסך הקטן, בין כותלי ביתי. אני יודעת שאנשים מעדיפים את המסך הגדול. גם אני הייתי שמחה למסך גדול, אך הבעיה עם זה היא שצריך להתאמץ הרבה בשביל זה ולנסוע לערים אחרות. במקום בו אני גרה אין בתי קולנוע. פעם היו, אך הם נסגרו. למזלי, היו הקרנות של סרטים באולם מופעים של בית ספר, לא רחוק מביתי. הן אפילו היו בשעה מצוינת מבחינתי, ארבע אחר הצהריים (הקרנות לבנות גילי).

I like to watch movies, but not necessarily with an audience. Ever since television came to Israel (in 1968) and started broadcasting movies, I prefer to watch them on the small screen, among my home walls. I know people prefer the big screen. I would love a big screen too, but the problem with that is that you have to make a big effort for it and travel to other cities. Where I live, there are no movie theatres. There used to be, but they were closed. Fortunately, there were movie screenings in a school hall, not far from my home. They even were at a great time for me, four in the afternoon (screenings for people my age).

הסרטים שהציגו לנו, היו בעיקר טרום בכורה, מה שבהחלט היה נחמד לי. רובם היו מצוינים ואהבתי. העליתי את התרשמותי מהם בבלוג. חלק קטן לא היה הכי-הכי ועליו נמנעתי מלכתוב. אני משתדלת לכתוב על דברים חיוביים בעיקר ועל שליליים מה שפחות, רק כשאין לי ברירה ואני חשה צורך לקטר.

The movies they displayed to us were mostly pre-premier, which was definitely nice for me. Most of them were excellent and I loved. My impression from them I posted on this blog. A small part was not the best and I avoided writing about. I try to mostly write about positive things, and the least about negative things, only when I have no choice and I feel the need to vent.

חיים של פרה (דוקאביב 2013)

A Cow's Life (Docaviv 2013)

ישנם בארץ 13 פסטיבלי סרטים. אף אחד מהם אינו קרוב לעיר בה אני גרה. זו טרחה גדולה לנסוע שעות בשביל לצפות בסרט. זה לא דבר שיש חשק לעשות, לא לי, בכל אופן. זו הסיבה שבעטיה לא יצא לי לצפות בסרטי פסטיבלים עד כה. השנה, בגלל הקורונה, יצאה יוזמה נהדרת מצד מארגני פסטיבל דוקאביב. הם איפשרו לרכוש מנוי (או כרטיסים בודדים) לדוקוסטרים ולצפות בסרטים דרך האינטרנט! מבחינתי, זה מושלם! חלום שהתגשם!

There are 13 film festivals in Israel. None of them are close to the city I live in. It's a big hassle to drive for hours to watch a movie. This is not something to be desired, not for me, anyway. That's why I haven't been able to watch festival films so far. This year, because of the Corona, a great initiative came from the organizers of the Docaviv Festival. They made it possible to purchase a subscription (or single tickets) for Docostream and watch movies over the internet! For me, it's perfect! A dream come true!

כנראה שהיום הוא יום של מזל עבורי, משום שמצאתי שידורים באינטרנט גם של סרטי קרן הקולנוע הישראלי! וזה בחינם! איזה כיף!

It seems that today is a lucky day for me, because I found Internet broadcasts of the Israeli Film Foundation! And it's free! How fun!

 

ריטה יהאן-פורוז (דוקאביב 2013)

Rita Jahan Foruz (Docaviv 2013)

 

במשפט אחד:

איזה כיף זה לממש חלומות!

 

In one sentence:

How pleasant it is when dreams come true!

ל"ג בעומר ה'תש"פ   Lag BaOmer 2020

ל"ג בעומר: מי היה רבי שמעון בר יוחאי?

Lag BaOmer: Who Was Rabbi Shimon Bar Yochai?

בכל שנה, ללא התחשבות במצבו העגום של כדור הארץ, אנחנו חוגגים את ל"ג בעומר בהדלקת מדורות. עוד אחד מהמנהגים שרצוי להפסיקם.

Every year, regardless of the bad state of the earth, we celebrate Lag BaOmer with the lighting of bonfires. Another practice that should be stopped.

בכל שנה, כבר מיום העצמאות, נראית תכונה מוגברת של ילדים ומבוגרים הסוחבים קרשים למדורותיהם. ל"ג בעומר הוא מדורה אחת נמשכת – לא רק מדור לדור, אלא בעיקר מחוסר התחשבות בזיהום האויר בכדור הארץ עליו אנחנו חיים. לא משנה לעוסקים במלאכה גם אם אוסרים עליהם להדליק מדורות בגלל מזג האויר הנפיץ – הם בשלהם בשם מסורת שאינה מתאימה למצבנו, שלא לומר מאיימת על קיומנו.

Every year, since Independence Day, an increased bustle of children and adults carrying boards for their bonfires is seen. Lag BaOmer is a continuous extended bonfire – not just from generation to generation, but mainly from a lack of consideration for the air pollution on the earth we live on. The people who work on their bonfires don't care even if they are forbidden to light bonfires due to the explosive weather – they stick to their acts in the name of a tradition that does not fit our situation, let alone threatening our existence.

השנה, בגלל הקורונה, אסרו עלינו להתקהל לטובת המדורות. אני מניחה שהיו אי אלו שהפרו את ההוראות והדליקו בכל זאת. מן הסתם נראה את התוצאות העצובות בעוד כשבועיים. בכל שנה, החל מרדת החשכה, מתחילים לחוש את ריחות העשן המחניקים וקשה לנשום. אני נוהגת לסגור את החלונות וגם להגיף את התריסים כדי לא להריח, אך זה בכל זאת חודר. אי אפשר לסגור שום דבר הרמטית.

This year, because of the Corona, we were banned from gathering for the bonfires. I guess there were some who violated the instructions and turned lit anyway. We will probably see the sad results in about two weeks. Every year, from dusk, we begin to feel the smells of smothering smoke and it's hard to breathe. I usually close the windows and also shut the shutters so as not to smell, but it penetrates even so. It's impossible to close everything hermetically.

הפלטרס – עשן חודר לעינייך

The Platters Smoke Gets in Your Eyes

הנכדים התקשרו אתמול לאחל לי חג שמח. לא הבנתי לאיזה חג התכוונו. משום שלא ראיתי שום תכונה של סחיבות קרשים, שכחתי מקיומו של ל"ג בעומר. ישנם דברים שאם אינם מתקיימים, הם נשכחים. הנכדים צחקו על הזכרון המתדרדר של סבתם והסבירו לי על החג. נחמד לשמוע את הטף המצייץ בקול מתוק את שלימדוהו על חגי ישראל.

The grandchildren called me yesterday to wish me a happy holiday. I didn't understand what holiday they meant. Seeing no bustle of schlepping planks, I forgot about the Lag BaOmer. There are things that, if not practice, they are forgotten. The grandchildren laughed at their grandmother's deteriorating memory and explained to me about the holiday. It is nice to hear the infantsi tweeting with their sweet voice what they were taught about Israeli holidays.

אחרי השיחה עם הנכדים, שכחתי מענין החג. כשמשהו אינו מציק, אינך זוכרת את זה. משום שלא היו ריחות עשן, לא שמתי לב לכך שיש חג. גם לא היו רעשים של שירה וכל מה שנלוה להדלקת המדורות. לוא הייתי זוכרת, הייתי ודאי יוצאת לחפש מדורה כדי לצלם. מזמן לא יצא לי לצלם אנשים מתקהלים וחוגגים. הרי לא חגגנו את החגים עוד מפורים.

After my chat with the grandchildren, I forgot about the holiday. When something doesn't bother you, you don't remember it. Because there were no smells of smoke, I didn't notice there was a holiday. Also, there were not any noises of singing and everything related to lighting the fires. Had I remembered, I'd probably go out to find a bonfire and take photos. For quite long-time now I haven't had photographed people gathering and celebrating. After all, we didn't celebrate the holidays since Purim.

מדי שנה, הבוקר של ל"ג בעומר ולאורך היום כולו מלא בעשן מהמדורות בלילה. יש גם צפי למדורות נוספות בערב, אם כי פחות מאשר בליל אמש. היום, קמתי ושוב לא זכרתי שזה ל"ג בעומר, משום שלא היה שום ריח של עשן. פתחתי את החלון ומשב נעים של יום חמים קידם את פני מלווה בניחוח שיח הורדים הפורח בגינת הבנין. שאפתי אויר מלוא ריאותי, נהנית מהבושם הנעים. אני מאמינה שגם אמא אדמה שמחה. אם המחיר של לנשום אויר נקי זה לשכוח מהחגים – אני ממש בעד.

Every year, the morning of Lag BaOmer and throughout the day is full of smoke from the bonfires of the night before. There are also more bonfires in the evening, though less than the night before. Today, I got up and again I did not remember that it was Lag BaOmer, because there was no smell of smoke. I opened the window and a pleasant gust of warm day greeted me with the aroma from the rose bush blooming in the building's garden. I inhaled in full lungs, enjoying the pleasant perfume. I believe Mother Earth is happy too. If the price of breathing clean air is to forget about the holidays – I'm really in favour.

רונה קינן וגבע אלון – כמה נעים

Rona Kenan and Geva Alon – How Pleasant

במשפט אחד:

כמה נעים לנשום אויר צח!

In one sentence:

How nice to breathe fresh air!

הבושם שלה Her Perfume

Rose Eveleth – How do we smell?

הבושם שלה אף פעם לא הרשים לי את האף. גם היא לא ממש, אך ניסיתי לתת לנו הזדמנות.

Her perfume never impressed my nose. She didn't either, not really, but I tried to give us a chance.

הבושם שלה היה מסוג הבשמים שאינם מותירים יותר מדי רושם. רבות היזו את זה על עצמן, כשהלכת ברחוב יכולת להריח אותו מכל עבר, כך שזה לא היה יחודי. איני מבחינה בין בושם זול או יקר, כי לא המחיר זה שעושה עלי רושם, אלא הריח עצמו. ריחות מסוימים הם דבר יחודי. ריח, כמו טעם, זה ענין אישי.

Her perfume was the kind of perfumes that doesn't leave much impression. Many wore it, so while walking the street you could smell it all over, thereforeo it wasn't unique. I don't distinguish between cheap or expensive perfume, because it is not the price that impresses me, but the smell itself. Some smells are unique. Smell, like taste, is a personal matter.

היא היתה היחידה שעזבתי. האחרות עזבו אותי אחרי שהתיאשו ממני. אני מניחה שלא קל לחיות עם מישהי שמחפשת שלמות ושאינה מסוגלת להתפשר על בינוניות. איתה הבנתי מהר מאוד שהיא לא בשבילי. באמת השג גדול מבחינתי, כי עם אחרות לקח לי הרבה מאוד זמן. יש לי הצתה מאוחרת לגבי דברים שקורים ועד שאני מצליחה לעכל, החיים ממהרים קדימה והזמן מתבזבז.

She was the only one I left. The others left me after giving up on me. I guess it's not easy to live with someone who is looking for perfection and unable to settle for mediocrity. With her I realized very quickly that she wasn't for me. Really great achievement for me, because with others it took me a lot of time. I have a double take about things happening and until I'm able digest, life rushes forward and time is wasted.

ישנם סוגים רבים של בשמים, כמו שישנם סוגים רבים של פרחים הנותנים את ריחותיהם השונים ומבשמים לנו את החיים. זה ענין של העדפה אישית. זה כמו שישנן אלה האוהבות גויאבה ואלה שאינן סובלות את הריח בשום אופן. וישנן אלה האוהבות מנגו ואלה שאינן מסוגלות להריח אותו. למדתי, שאם איני אוהבת את הבושם שלה, הענין אבוד ואין טעם להמשיך כי זה לא ילך.

There are many types of perfumes, as there are many types of flowers that their different scents perfume our lives. It is a matter of personal preference. It's like there are those who love guava and those who don't like the smell by any means. And there are those who love mango and those who can't stand it. I learned that if I don't like her perfume, then it's a lost cause, and there is no point in taking it further because it won't work.

הבושם שלה היכה לי באף עת חלפתי על פני החנות שהציגה את בובות הראוה שאני מכירה כשהן לבושות בבגדים שמעולם לא עניינו אותי. אין לי ענין במלבושים שנראים כמו סמרטוטים, אך עולים הון תועפות. לעולם, אבל לעולם לא יהיה סיכוי כלשהו שאלבש בגד כלשהו שזור בחורים או בטלאים. לא אהבתי כשהאופנה הזו התחילה ודעתי לא השתנתה עד עצם היום הזה. זו חנות שאני חולפת על פניה לעתים קרובות למדי, אך איני טורחת לעצור ולהביט במרכולת המוצגת. לפעמים אני מציצה מזוית העין רק כדי לבדוק אם יש משהו חדש ואם החדש הזה מעניין. תמיד זה לא מעניין, כך שהתרגלתי להעיף מבט קצר מאוד ולא להתעכב שם.

Her perfume hit my nose when I walked past the store showing the vitrine dolls I know, wearing clothes that never interested me. I have no interest in garments that look like rags, but cost a fortune. Never, but never will there be any chance that I'd wear any article of clothing entwined with holes or patches. I didn't like when this fashion started and my opinion has not changed to this day. It's a shop I pass by quite often, but I don't bother to stop and look at the wares displayed. Sometimes I take a peek from the corner of my eye just to see if there is something new and if this new one is interesting. It's always not interesting, so I got used to taking a very brief look and not tarry there.

הדחף הראשון שלי היה להמלט מהמקום, כי אם זו היא, לא הייתי רוצה לפגוש בה. האצתי את צעדי ואחרי מספר שניות התפוגג הריח. שאפתי אויר מלוא ריאותי ו… "אה, זו באמת את!" היא אמרה בקול נוקב שלא הצלחתי לשכוח. "לא הייתי בטוחה." היא הביטה בי, מחייכת.

אני אשה מנומסת, אז החזרתי לה חיוך. שיערתי שהיא מצפה למענה ממני.  "אני ממש ממהרת", מלמלתי אל עיניה המופתעות, נופפתי אליה בידי לשלום ומיהרתי להתרחק ממנה.

My first impulse was to flee from the place, because if it's her, I wouldn't want to meet her. I accelerated my steps and after a few seconds the smell faded. I inhaled filling my lungs with air and… "Oh, that's really you!" She said in a piercing voice that I couldn't forget. "I wasn't sure." She looked at me, smiling.

I am a polite woman, so I smiled back at her. I assumed she was expecting an answer from me. "I'm really in a hurry," I murmured into her surprised eyes, waved her goodbye and hurried further away from her.

Holladay Saltz – Why Smell is More Important Than You Think

במשפט אחד:

אני אוהבת גויאבה – הן את הריח והן את הטעם. איני סובלת מנגו בשום מצב.

In one sentence:

I love guava – both the smell and the taste. I can't bear mango under any circumstances.

יום האם הבינלאומי  2020  International Mother's Day 

Mother's day Animation Short film

לָעולם יש את המנהגים שלו ולנו בישראל המנהגים שלנו.

The world has its customs and we in Israel have our own customs.

אצלנו, צוין יום המשפחה לפני כחודשיים. לנו יש את הסיבות שלנו לתאריך הזה. זה התחיל כיום האם, אחר-כך חשבו שהאם אינה חשובה כדי ליחד יום לכבודה והוחלט לציין את היום הזה כיום של כל המשפחה, כדי שהשמוקים לא יעלבו. מבחינתי, כל יום לציון משהו מסוים הוא מיותר, משום שזה אומר שאין מתיחסים לזה כל השנה. אני לא רוצה שיזכרו אותי רק פעם בשנה (אם בכלל זוכרים), אלא שיכבדו אותי כל הזמן.

With us, Family Day was celebrated two months ago. We have our reasons for this date. It began as Mother's Day, then they thought that mother was not important enough to have a special day in her honour, and decided to mark this day as the day for the whole family, so that the shmucks would not be offended. For me, a special day to mark something is unnecessary, because it means that it is not addressed all year long. I don't want to be remembered only once a year (if ever remembered), but to be respected all the time.

הרשת מלאה בכל מיני השתפכויות על האמהות של הכותבות. זה יפה, לדעתי, אך בה בעת אני מקוה שהכותבות נוהגות בטוב עם אמהותיהן כל הזמן ולא נזכרות בהן רק ביום הזה. החיים העסוקים שיש לדור הצעיר שבקושי יש לו זמן לנשום, אינם מאפשרים קשר יומיומי. אפשר להבין את זה. יחד עם זאת, אמא יש רק אחת.

The internet is full of all kinds of outpourings over the writers' mothers. This is beautiful, in my opinion, but at the same time I hope that the writers are treating their mothers nicely all the time and don't remember them only on this day. The busy life of the younger generation who barely has time to breathe, does not allow for daily contact. It is understandable. At the same time, you have only mother.

Ana Carolina – Confesso (I confess), Trançada (Braided)

במשפט אחד:

העיקר שנהיה בריאות ונחגוג כל הזמן את קיומן של אמהותינו בחיינו.

In one sentence:

The main thing is that we will be healthy and constantly celebrate the existence of our mothers in our lives.

האפשר לחזור לחיים ? Is it Possible to go Back to Life

פינק פלויד חזרה לחיים

Pink Floyd Coming Back to Life

כמעט הכל נפתח. ממחר, יחלו לפעול גם הגנים. נראה שהחיים חוזרים למסלולם. אני עדיין בהמתנה.

Almost everything opened. Tomorrow, the gardens will start working. Life seems to be back to normal. I'm still on hold.

אתמול היה חם, אפילו מאוד, לפי איך שאנשים התלוננו. לי היה נעים. חופי הים היו מלאים באנשים שיצאו מבתיהם כאילו ברחו מבתי כלא. אנשים פרקו כל עול בחוסר אחריות משווע כאילו שהקורונה איננה כבר. לי יש זמן. אני רוצה לבדוק קודם כל מה יקרה ואם לא יהיה גל שני. אין לי לאן למהר. אמי זצ"ל נהגה לומר שכולנו נגיע לשם ואין מה למהר. ב"לשם" היא התכוונה לעולם הבא. לקח לי שנים להבין את זה.

Yesterday it was hot, even very, according to how people complained. For me it was pleasant. The beaches were full of people coming out of their homes as if fleeing from prisons. People throw off all yoke with outrageous irresponsibility as if the Corona is gone. I have time. I want to check first what will happen and if there is no second wave. I have nowhere to hurry. My mother of blessed memory used to say that we would all get there and there was no rush. By "there" she meant the next world. It took me years to figure it out.

אנשים יצאו אתמול אל הטבע, הקימו אוהלים, מחנאות. הספקתי לכבס שתי מכונות, לתלות ולהוריד אחרי שהבגדים התיבשו בחום וברוח שנשבה בהם. בערב, התקדרו פני השמיים וגשם החל לרדת. צפונה בדירתי החמימה חשבתי על אותם מקימי אוהלים שהגשם החריב להם את היציאה אל הטבע. התחזית היתה שירד גשם, אך בשל החום, זה לא נראה שיקרה. בכל זאת זה קרה. מישהי אמרה לי שזה סימן לאנשים שהם לא היו צריכים לצאת כל כך מהר ולהתגודד. הטבע אינו רוצה עדיין לראות את האנשים מתנפלים עליו בהמוניהם.

People went out into nature yesterday, setting up tents, camping. I managed to wash two machines, to hang and take it in after the clothes had dried up in the heat and wind that blew at them. In the evening, the skies darkened and rain began to fall down. Hidden in my cozy apartment, I thought of those who set up their tents, that the rain had ruined their going out to nature. The forecast was that it was going to rain, but due to the heat, it didn't seem to happen. It happened anyway. Someone told me it was a sign to people that they shouldn't go out so fast and gather. Nature does not yet wish to see the people attack it in masses.

Ana Carolina – Quem De Nós Dois (Who of the Two of Us)

ההקשבה לטבע חשובה אם אנחנו רוצים לשמור על עצמנו, על הכדור עליו אנו חיים ועל צאצאינו. לפני הקורונה התריעו בפנינו בכל מיני דרכים שאם לא נפסיק להרוס את הפלנטה שלנו, זה יתנקם בנו. חזו לנו בקושי אחת עשרה שנים בטרם יתיבשו מקורות המים שלנו. לא רצינו להקשיב. אולי הקורונה הגיעה כדי לאלץ אותנו להקשיב?

Listening to nature is important if we want to keep ourselves alive, to preserve the earth we live on, and also our offspring. Before the Corona we were warned in many ways that if we did not stop destroying our planet, it would take revenge on us. We were barely expecting eleven years before our water sources dried up. We didn't want to listen. Maybe the corona came to force us to listen?

אנה קרולינה, סאו ז'ורזי' – The Blower's Daughter

Ana Carolina, Seu Jorge – É Isso Aí (The Blower's Daughter)

במשפט אחד:

עלינו להקשיב לטבע. אסור לנו לחזור למה שהיה.

In one sentence:

We must listen to nature. We should not go back to what it was.

צעדת השרמוטות 2020 SlutWalk

Amber Rose Interview

בזמן שזה קורה, אנחנו מתלהבות לחשוב שהנה, נצליח לשנות. עובר זמן ושום דבר לא קורה. לא לטובתנו.

While something is happening, we are excited to think that here, we will be able to change. Time goes by and nothing happens. Not in our favour.

המחאה הראשונה התחילה ב-2011, בטורונטו, קנדה, והתפשטה ברחבי העולם. ב-2012 זו הגיעה גם לישראל. נשים רבות צעדו ברחובות במחאה על מה שגברים עושים לנשים ובזעקה לשנות את זה. זה לא עזר. נשים עדיין נתפסות כאוביקטים מיניים וגברים עדיין בטוחים שהם נזר הבריאה וכי הנשים הן כאן כדי לספק את מאווייהם.

The first protest began in 2011, in Toronto, Canada, and spread around the world. In 2012, it came also to Israel. Many women marched in the streets protesting against what men are doing to women and crying out to change that. It didn't help. Women are still seen as sexual objects and men are still confident that they are the lords of creation and that women are here to satisfy their desires.

הצעדות והמחאות לא הועילו לשנות את התנהגות החברה. ב-2017 התחילה מחאת תנועת ה-מי טו (#גם אני) שגם היא עסקה בהטרדות נגד נשים. חשבנו שהנה, זה מה שיעצור את ההתנהגות הנלוזה של גברים המנצלים נשים. זה לא קרה. שלוש שנים אחרי, התוצאות אינן משביעות רצון. אני מבינה שאי אפשר לעקור בן-לילה מן השורש התנהגות שהושרשה במאן דהוא מלידתו, אך אפשר היה לעשות יותר.

The marches and protests did not help change the behaviour of the society. In 2017, the Me Too movement (#MeToo) protest began, which also dealt with harassment against women. We thought, here's what will stop the nefarious behaviour of men who abuse women. It did not happen. Three years later, the results are unsatisfactory. I understand that it is not possible to uproot overnight behaviour that was rooted in somebody from birth, but more could be done.

בכל פעם מחדש אנו נוכחות לדעת שתקציבים שיועדו למלחמה בדעות הקדומות, לחינוך גברים לכבד נשים ובכלל – כל תקציב שהוא לרווחת נשים, בדרך כלל אינו מגיע ליעדו. ההתקדמות הכי גדולה שנעשית היא כשמואילים להקצות את התקציב. בדרך כלל זה נעצר שם, כי בדרך ליעד המסוים נמצאים צרכים אחרים, כביכול חשובים יותר מאשר להלחם בהדרת נשים.

Every time anew, we are being proven that budgets designated for fighting prejudice, for educating men to respect women, and in general – any budget for the welfare of women, usually does not reach its goal. The biggest progress being made is when allocating the budget. It usually stops there, because along the way to the particular destination there are other needs, supposedly more important than fighting women's exclusion.

רוב קובעי המדיניות הם גברים. הנה, לדוגמא, לאורך כל משבר הקורונה, כמעט ולא היו נשים בצוותי מקבלי ההחלטות. כמה חברות כנסת ישנן? כמה משרות מאוישות על ידי נשים במשרדי הממשלה? כמה נשים ישנן בצמתים המרכזיים של חיינו כמו במטה לבטחון לאומי? זה לא ענין של תקרת הזכוכית, הענין הוא שנשים עדיין נתפסות כפחותות מגברים. לא כל הנשים פמיניסטיות (למרות שהן צריכות להיות כאלה!), ישנן כאלה שרואות בפמיניזם משהו שאסור שזה יהיה, כי לדעתן "לאישה יש את התפקיד שלה וזה שונה משל הגבר". כמובן שלדעתן היא מתחתיו ולא שוה לו. את זה הן גם מעבירות לדורות הבאים וכך אי אפשר לנתק את השרשרת הלא מוצדקת הזו. גם לא כשהנשים הספורות שכן מגיעות לעמדות מפתח והן מוכיחות שנשים בהחלט מנהלות ומנהיגות מצוינות.

Most policymakers are men. Here, for example, throughout the entire Corona crisis, there were hardly any women in the decision-making teams. How many Knesset members are women? How many jobs are staffed by women in government offices? How many women are there at the central junctions of our lives like the National Security Council? It's not a matter of the glass ceiling, the thing is that women are still seen as less than men. Not all women are feminists (although we all should be!), there are some who see feminism as something that should not be, because they think "a woman has her role and it is different from the man's." Of course they think it is beneath him and not equal to him. They pass this on to future generations as wrong, so this unwarranted chain cannot be severed. Not even when the few women who do reach key positions and prove that women are definitely excellent managers and leaders.

שידורי השרמוטות 2020 – המהדורה המרכזית

במשפט אחד:

אני חושבת מה יהיה בעוד 10 שנים. האם נזכה לראות יחס שוה ומכבד לנשים?

In one sentence:

I think about what will be in 10 years. Will we see equal and respectful conduct to women?

בוקר טוב, שרון   Good Morning, Sharon

ירקות לסלט Vegetables for salad

ירקות לסלט   Vegetables for salad

הסלט בארוחת הבוקר היה טעים להפליא. אין פלא עם כל הירקות שהרכיבו אותו.

The salad at breakfast was wonderfully delicious. No wonder with all the vegetables I sliced in.

בילדותי, היתה אמי שולחת אותי לבית הספר כשארוחת בוקר דשנה בבטני. כניצולת שואה, היה זה בלתי אפשרי לשלוח אותי מהבית בלי למלא לי את הבטן בפרוסת לחם מרוחה בשכבה עבה של חמאה, בירקות חתוכים בצלחת ליד חביתה מביצה. לקינוח (תמיד היה לי מקום לזה), שתיתי שוקו חם עם כמה עוגיות פשוטות אך טעימות מאוד, אותן הייתי טובלת במשקה כשחכי מודה לי עד מאוד.

In my childhood, my mother would send me to school with a hearty breakfast in my stomach. As a Holocaust survivor, it was impossible to send me away from home without filling my stomach with a slice of bread with a thick layer of butter spread on it, with sliced ​​vegetables in a plate next to an egg omelette. For dessert (I always had a place for it), I drank hot chocolate with some simple biscuits but very tasty, which I would dip in the drink while my palate was thanking me very much.

סלט ירקות מוכן. הוספתי קצת מלח וזהו – טעים, בלי תוספות Vegetable salad is ready. I added a bit salt and that's it – delicious, no dressing

סלט ירקות מוכן. הוספתי קצת מלח וזהו – טעים, בלי תוספות   Vegetable salad is ready. I added a bit salt and that's it – delicious, no dressing

חלפו שנים ולמדתי שאנשים אינם מתחילים את יומם עם ארוחת בוקר מלאה, אלא מחפפים עם כוס קפה וכמה עוגיות, כלומר הולכים ישר לקינוח ומדלגים על ארוחת הבוקר. זה לא התאים לי. פעם הכרתי מישהי שזה היה הריטואל שלה – קפה ועוגיות. מהר מאוד הבנתי שלא רק זה מהווה חוצץ בינינו, אלא שגם בשאר הדברים בחיים אנחנו שונות לגמרי. זה לא הלך בינינו. מאז, נוסף נושא ארוחת הבוקר לשאלות שאני שואלת בת זוג פוטנציאלית בטרם אני נפגשת איתה. ישנם דברים שלמדתי שאם אין בהם התאמה, זה לא יעבוד.

Years went by and I learned that people don't start their day with a full breakfast, but overlap with a cup of coffee and some cookies, which means going straight to dessert and skipping breakfast. It didn't suit me. I once knew someone whose ritual was coffee and cookies first thing in the morning. I quickly realized that not only is this a dividing line between us, but we ​​are completely different in the rest aspect of life as wrong. It didn't work between us. Since then, breakfast has been added to the questions I ask a potential partner before I meet with her. There are some things I've learned that if there's no match, it won't work.

לוקחת 2 פרוסות לחם וחותכת לקוביות. אחר, מפזרת אותן על הסלט   I take 2 slices of bread and cut them into cubes. Then, I scatter on the salad

לוקחת 2 פרוסות לחם וחותכת לקוביות. אחר, מפזרת אותן על הסלט   I take 2 slices of bread and cut them into cubes. Then, I scatter on the salad

"בוקר טוב, שרון", היא ברכה עת נפגשנו בסקייפ לשיחת הכרות בשעת בוקר סבירה.

הבטתי על מה שהיה מונח על השולחן לפניה וידעתי שלא יהיה לזה המשך. העוגיות ששלפה מתוך השקית וטבלה בקפה שלה, לא הותירו מקום לספק באשר לעתידנו הלא משותף.

"Good morning, Sharon," she greeted as we met on Skype for a getting to know chat at a decent hour in the morning.

I looked at what was laying on the table in front of her and knew it would not have continuance. The cookies she pulled out of the bag and dipped into her coffee left no room for doubt as to our unshared future.

מורחת טחינה על קוביות הלחם והארוחה מוכנה I spread tehina (tahini) on the bread cubes and the meal ready

מורחת טחינה על קוביות הלחם והארוחה מוכנה   I spread tehina (tahini) on the bread cubes and the meal ready

במשפט אחד:

שאלות שכדאי לתת עליהן את הדעת באשר להתאמה הדדית:

  1. האם את אוהבת לרקוד? מי שאינה אוהבת לרקוד, אינה אוהבת לחיות. מי שאינה אוהבת לרקוד, אינה אוהבת לשמוח ואינה אופטימית, כמוני. זה הנסיון שלי.
  2. האם את פותחת את הבוקר בארוחה מלאה? מי שאינה עושה זאת, אין לי כוח אליה. מִדְגַּנִּים אינם נחשבים אצלי לארוחת בוקר מלאה.
  3. איזו מוזיקה את אוהבת? זה חשוב מאוד! את לא רוצה להיות עם מישהי ששומעת אופרות בזמן שאוזנייך תצילנה מהרעש הנורא! ואת, שאוהבת מוזיקת רוק כבד, כמוני, לא רוצה להיות עם מישהי שנמלטת מהחדר בזמן שאת שמה את המוזיקה על פול ווליום ורוקדת עם זה במלוא המרץ.
  4. האם את אוהבת חום או קור? האם את מעדיפה, כמוני, לחיות באואזיס במדבר סהרה או שאת מעדיפה את הקוטב הצפוני? לא כדאי שתריבנה על הפעלת המזגן, נכון? לי לא היה כזה מעולם, אין לי כזה כרגע ולא יהיה בעתיד. אני אוהבת את חום הקיץ.

In one sentence:

Questions you should consider about mutual matching:

  1. Do you like to dance? Those who don't like dancing, don't like to live. Those who does not like to dance, does not like to rejoice and is not optimistic, like me. This is my experience.
  2. Do you start your morning with a full meal? Whoever does not do this, I have no strength for her. Cereal isn't considered a full meal in my book.
  3. What music do you like? This is very important! You don't want to be with someone who listens to operas while your ears are ringing of the horrible sounds! And you, who like heavy rock music, like me, you don't want to be with someone escaping the room while you put the music on full volume and dance with it with your full energy.
  4. Do you like heat or cold? Do you, like me, prefer to live in an Oasis in the Sahara Desert or do you prefer the Arctic? It's not worth fighting over the air conditioner, right? I have never had this, I don't have one right now, and will not have in the future. I like the summer warmth.