ארכיון תג: אביב

העיר מאובקת The City is Dusty

Peep and the Big Wide World: Spring Thing

האובך נח על העיר כמו מרבד מכביד. לכל מלוא העין ניתן היה לראות רק אבק ואבק, אויר צהבהב אותו נאלצנו לנשום, כי זה מה שבני אדם עושים – נושמים.

The haze lay on the city like a heavy carpet. To the fullest of the eye you could see only dust and dust, yellow air that we had to breathe, because that's what people do – breathe.

לא שמעתי חדשות כל היום, כך שאין לי מושג אם הזהירו את הקשישים והחולים לא לצאת החוצה ואם המליצו להם להסתגר במזגן. ישנם ימים די רבים כאלה בהם איני פותחת לשמוע ברברת. אין לי כוח לשטויות שלהם. חשבתי על מי ששמע לעצה הזו להסתגר במזגן. אני ממש לא בעד. לא היה לי מזגן, אין לי וגם אין סיכוי שיהיה.

I did not hear news all day, so I have no idea if they warned the elderly and the sick not to go outside and if they were advised to lock themselves up in the air conditioner. There are quite a few days when I don't turn the radio on to hear babbles. I don't have the strength for their nonsense. I thought of those who had listened to this advice to shut themselves up in the air conditioner. I'm really not in favour. I didn't have an air conditioner, I do not have, and there is no chance of me having it.

יצאתי לקניות עם חברה. יומיים לפני פסח, זה המועד המתאים למלא את המזוה לקראת הימים הכשרים ללא חמץ. שתינו מילאנו סלינו בקטניות, כיאה למי שאינן מיחסות חשיבות כלשהי למנהג עדה זו או אחרת. מעולם לא הבנתי מדוע אורז ושאר קטניות אסורות על האשכנזים ואילו לספרדים מותר. גם אני רציתי ורוצה לאכול אותם מאכלים, למה אסור לי? מבחינתי, חמץ זה לחם (מה שכמובן לא יכנס אלי הביתה) ושאר מאכלים העשויים מקמח חיטה או בצורה הדורשת החמצה. הרי אורז אינו קמח וגם לא קטניות אחרות.

I went shopping with a friend. Two days before Passover, this is the appropriate time to fill up the pantry for the kosher days without chametz. The two of us filled our baskets with legumes, as befitting those who don't attach any importance to the custom of one ethnic group or another. I never understood why rice and other legumes are forbidden to the Ashkenazim, whereas Sephardim are permitted to eat them. I too wanted and still want to eat the same foods, why should I not? For me, chametz is bread (which of course will not come into my house) and other foods made from wheat flour or in a way that requires leavening. Rice is neither flour nor other legumes.

סוזי והבנשיז – ערים באבק

Siouxsie And The BansheesCities in Dust [lyrics]

 

"מביך", היא אומרת לי.

"מה מביך?" אני שואלת.

היא מצביעה על טור המכוניות הערוך לפני מתחם הרחיצה. "נראה לך נורמלי לרחוץ את המכונית באובך הזה? ועוד מחר צפוי גשם. לא נורמלי!"

"It's embarrassing," she says to me.

"What's embarrassing?" I'm asking.

She points at the line of cars waiting in the queue at the car wash area. "Do you think it's normal to wash your car in this haze? And tomorrow it is expecting to rain. Abnormal!"

 

Spring Song for Children

 

 

זה מרגיש לי It Feels Like

פיונה אפל – למה לנסות לשנות אותי עכשו?

Fiona AppleWhy Try to Change Me Now

הרוח הקרירה שנשבה מבעד לחלון היתה נעימה מאוד. אותה רוח, חודש לפני כן, לא היתה נכנסת לחדרי משום שהחלון היה סגור אז היטב. זה ההבדל בין תחושת חורף לאביב.

The cool wind blowing through the window was very pleasant. The same wind, a month ago, would not have entered my room because the window was tightly closed. That's the difference between the sense of winter and spring.

חשבתי עליה עת הנחתי למשב המרענן ללטף את פני, לוגמת מלוא ריאותי את ניחוח פרחי התפוז הפורחים. "זה מרגיש לי", היתה נוהגת לומר, "זה מרגיש לי כמו להיות בגן עדן."

"זה לא יכול להרגיש", הייתי סונטת בה אז ומסבירה שבעברית מתנסחים בצורה אחרת. "ה'זה' הזה לא ממש מרגיש, את זו שמרגישה ולכן עלייך לומר: אני מרגישה כמו בגן עדן."

I thought of her as I let the refreshing breeze caress my face, sipping into my lungs the scent of flowering orange blossoms. "It feels like," she used to say, "it feels like being in paradise."

"It can't feel," I used to say to her then and explain that in Hebrew we phrase differently. "This 'it' does not really feel, you are the one who feels and therefore you have to say: I feel like in paradise."

היא היתה אז נותנת בי מבט ארוך ומחייכת את חיוכה שובה הלב. "זה ואני מרגישות נפלא, כמו בגן עדן", היתה מסכמת את הנושא ומלטפת את פני. ממש כמו הרוח עכשו.

She would then give me a long look and smile her captivating smile. "It and I feel wonderful, like in heaven," she would summarize the subject and stroke my face. Just like the wind now.

רוח אביבית Wind of Spring

Aveva Dese at the Sigdiada 2016

כל היום נשבה הרוח וציננה את האויר הלוהט. אני אוהבת את האביב בארץ שלי. מזג האויר נע בין חמימות נעימה בשעות היום, שיש כאלה המכנים אותה חמסין, ובין קור מקפיא בשעות הלילה, שיש כאלה המכנים אותו "נעים".

The wind blew all day long, cooling down the hot air. I love the time of spring in my country. The weather moves from pleasant warmth during the day, some call it a heatwave, and a freezing cold at night, that some call it "pleasant".

AvevA – Rockabye

פאריז-פאריז Paris-Paris

מלקולם מקלארן וקתרין דנבפאריז-פאריז

Malcolm McLaren & Catherine DeneuveParis-Paris

נסתרות דרכי האהבה. אין זו השפה שלי, גם לא הנוף וּוַדאי לא מזג האויר, אך העיר הזו מושכת אותי אליה כבמטה קסם שוב ושוב. בשנה וחצי האחרונות זה בעיקר בשל ביאטריס המקסימה, אבל גם לפניה נמשכתי אל מכמניה ואל אותם רבעים מעוררי דמיון בשל הסיפורים עליהם ועל האנשים שפעלו בהם וכמובן השפה, שפרט לשפת האם שלי, אין יפה ממנה.

Hidden are the ways of love. It is not my language, nor is the landscape and certainly not the weather, but this city draws me to it like magic over and over again. For the past year and a half it has been mainly due to lovely Béatrice, but even before her I was attracted to its concealed things and to the imaginative quarters due to the stories about them and the fascinating people who operated at them and of course the language, which apart from my native language, is most beautiful.

שיראל ביתן – אם תלך (La Fille)

Shirel – Im Telech (If You Go)

הדור שלי ודאי זוכר את היחסים החמים שהיו לנו בשנות ה-50 וה-60 עם צרפת, מה שהתבטא בהשמעת המוזיקה הקלה שלהם ברדיו הישראלי והטמעתה אצל הדור הגדל בציון. היום לא תשמענה כזו, למעט מִדֵי פעם בתוכניות נוסטלגיה. האמת, לפני שיוסי בנאי שר בראסאנס, לא אהבתי לשמוע את הצרפתי ההוא, משום שלא הבנתי את המלים ואילו המוזיקה שלו לא היתה לטעמי ועדיין אינה משהו מבחינתי. גם השפה בפיו של בראסאנס ושל בני דורו היתה קשה. הפעם הראשונה בה התחברתי, היתה בסרט המקסים "גבר ואשה" (הו, אנוק איימה!!!). היתה זו הפעם הראשונה בה שמעתי צרפתית רכה, מתנגנת, רומנטית. התאהבתי.

My generation probably remembers the warm relationship we had with France in the 50s and 60s, which was reflected with playing their light music on the Israeli radio and its assimilation in the growing generation in Zion. Today you will not hear such, except once in a while on nostalgic programmes. The truth is, before Yossi Banai sang Brassens, I did not like to hear that French because I did not understand the words and his music was not to my taste and still doesn't do it to me. Also, Brassens' language as his contemporaries as well, was also harsh. The first time I hooked up was in the adorable movie "Man and Woman" (Oh, Anouk Aimée!!!). it was the first time I heard a soft, melodic, romantic French. I fell in love.

Un Homme Et Une Femme – La dernier scène

חזו לנו c140 להיום. הקור מקפיא לי את לשד העצמות וההרגשה היא שזה פחות ממה שהבטיחו. בכל אופן, אני פסולה לעדות במקרה הזה, כי מה שמתחת ל- c280 הרי לא נחשב אצלי. ביאטריס התעקשה לחגוג איתי את תחילת האביב דוקא בכפור ואני הרי ידועה בצייתנותי, אז באתי. שוב ראיתי ושוב נכבשתי. אין כמו העיר הזו.

The forecast for today was 140c. The cold freezes my bones and it feels like it's less than they promised. Anyway, I am disqualified from testimony in this case, because anything under 280c doesn't count for me. Béatrice insisted on celebrating the beginning of spring with frost and I am well-known for my obedience, so I came. I saw again and again was conquered. There is nothing like this city.

גם כשהיא משנה את צביונה, זו עדיין העיר האהובה עלי. סיפרו לי על יופין של ערים ברחבי העולם. אני מאמינה לדוברות ולדברי ההלל והשבח שלהן, אך שום עיר אינה עושה לי דבר בלב כמו העיר הזו. שום עיר אחרת אינה קוראת לי לבוא אליה.

Even when it changes its character, it's still my favourite city. I was told about the beauty of cities around the world. I believe the speaker and their words of praise and glorification, but no city does anything to my heart like this city. No other city calls me to come to it.

אלה פיצג'רלד – אני אוהבת את פאריז

Ella Fitzgerald – I Love Paris

בתמצית:

נסתרות דרכי האהבה.

In essence:

Hidden are the ways of love.

אסטרוד ז'ילברטו – האהבה חזקה מאיתנו

Astrud Gilberto – Love Is Stronger Far Than We

 

משנכנס אדר מרבין בשמחה When Adar Derives Joy Increase

וגם בששון…

And Bliss Too…

 

אני אוהבת את החודש הזה. קודם כל, יש את הפריחה העדינה של עצי ההדר ואת החמימות הנעימה של שלהי החורף ותחילת האביב. הנפש המכונסת בחורף, יוצאת אל האור ומתרחבת בשמחה. יש חשק גדול לרקוד ולשיר. בעיקר מוזיקה ברזילאית 😉

I love this month. First of all, there is this delicate flowering of citrus trees and the pleasant warmth of the end of winter and the beginning of spring. The soul gathered in the winter, exits to the light and expands happily. There is a great desire to dance and sing. Mainly Brazilian music 😉

ז'ורז'י בן ז'ורפילו מאראוילה

Jorge Ben Jor – Filho Maravilha

השתא, לא היה לנו מי-יודעת-מה חורף ורוב הזמן היה חמים ונעים, מלבד אותה סופה עם השלג המדהים בירושלים וסביבותיה. אולי א-לוקימה ריחמה על אלה שידם לא היתה משגת לחמם ובעיקר על חסרי הבית המתגוללים ברחוב ומנעה מהם ברוב חסדה את פגעי מזג האויר.

This year, we did not have much of a winter and most of the time it was warm and pleasant, except for that storm with the amazing snow in and around Jerusalem. Perhaps the G-ddest had mercy on those who could not afford to heat, and especially the homeless who were roaming the street, and with her graceful attitude prevented them from the strikes of the weather.

טום ג'ובים ומילצ'ה – המים של מארס

Tom Jobim & Miúcha – Aguas de Março (Waters of March)


אביב זה כיף! מעולם לא הבנתי (וכנראה גם לא אבין הלאה) את אלה המעדיפים את החורף, את הקור ואת הגשם, הברקים והרעמים. אני מניחה שזה ענין של טעם, אך תמיד חיפשתי אשה עם נפש אביבית, האוהבת את החום והאור.

Spring is fun! I never understood (and probably will not understand in the further on) thosewho prefer winter, the cold and the rain, the lightning and thunder. I suppose it's a matter of taste, but I've always been looking for a woman with a springlike soul who loves the heat and the light.

אסטרוד ז'ילברטוcanto de ossanha

Astrud Gilbertocanto de ossanha

ואחרי האביב, יגיע הקיץ הנפלא. יש למה לצפות!

And after spring, the wonderful summer will come. There's something to look forward to!

Matt BiancoSummer Samba

קצת בוסה-נובה נעימה בשביל הכיף

Fio Maravilha Wikipedia

הקיץ האחרון The Last Summer

הקיץ האחרון לא היטיב עימנו ולראיה – גל החום הלוהט שזה שלח לעברנו, נוגס בנו בכל פה, מאכֵּל את הכל. אני אוהבת חום וחמסינים, אך זה היה למעלה מכוחותי. זה התיש, זה הצליף, זה מצץ את לשד עצמותינו עד תום, אינו מותיר בנו אף חלקה טובה.

The last summer evidently wasn't a good one for us due to the blazing heat wave it sent, biting down on us with all its might, searing everything. I love the warmth of a heat wave, but this one was sapped all my strength. It wore us out, it whipped us down, it sucked the essence of life from us completely, roasting us alive.

היה לנו חורף אחד, בו הכרנו, וקיץ אחד, בו נפרדנו ובאמצע – אביב מלבלב. רומן קצר, לא מספק, לא מה שחיפשתי.

We shared one winter, when we met, and one summer, when we parted, and in the middle – a blossoming spring. A short affair, not satisfying, not what I was looking for at all.

שתי נשים בשלות ספונות בתוך מכונית ברחוב הריק, החשוך, מגששות בזהירות זו בתוך זו, תרות אחר חיבה. הגשם מתגבר, הולם מסביב בחוזקה, מרעיד את אמות הספים. לא היה לנו קר ולא רק בשל החימום במכונית. לוהטת תחת ידייך, התפללתי שלא יגמר לנו לעולם. קיויתי שאת האחת, המיועדת לי. דמיינתי את שתינו יחד תחת אותה קורת גג, זורמות עם החיים בטוב, באושר, בשמחה. לתמיד.

Two ripe women sheltered in a car in the dark, empty street, cautiously exploring each other, searching for affection. The rain is getting stronger, striking hard, shaking everything around. We were not cold and not because of the heating in the car. Aflame from your touch I prayed it would never end. I hoped that you were the one, my Basherte. I imagined us both living under the same roof, our lives flowing with wealth, health and happiness. Forever.

קפה ראשון בבוקר, הלחמניה העגולה עם השומשום שחיממת לי, מושחת אותה בשוקולד טעים, נמס, החיבוק החם, האוהב, ארוחת הערב שהכנתי לנו, ובין לבין – הצחוקים, השיחות הקטנות, הצלצולים בין המטלות, העבודה שלך, העבודה שלי. פכפוך החיים.

First coffee in the morning, the round sesame bun warmed up by you for me, with tasty, melted chocolate spread on it; the warm, loving hug, the dinner I prepared for us, and in between – the laughs, the small talk, the phone calls between the chores, your work, my work… Life meandered on.

© Aviv Russ

גונהילד קרלינג – אפריל בפאריז

Gunhild CarlingApril in Paris

אביב בפאריז. העיר מלבלבת אלינו בפרחים הקטנים הנושרים על המדרכות המחוספסות. ריחות משכרים באויר החמים. משוטטות בגדה השמאלית. סימון דה בובואר חיתה כאן, מן הסתם טיילה ברחובות, הסתובבה בין בתי הקפה, הסבה בהם והגתה עמוקות מחשבות חכמות אותן הפכה למלים כתובות בספרים חשובים. הלהט בו את מספרת לי עליה, ידך חובקת את כתפי. אני מביטה בעינייך, כמה אני אוהבת אותך! כמה זמן זה ימשך? הלואי לנצח!

Spring in Paris. The city is welcoming us with blooming little flowers, covering the rough pavements. Their intoxicating aroma is floating in the warm air. We stroll around La Rive Gauche. Simone de Beauvoir lived here. She probably walked in these streets, wandered around the coffee shops, sat in them pondering deeply clever thoughts which she turned into words written in important books. The intense enthusiasm you show when telling me about her, your hand around my shoulders. I gaze into your eyes. How much I love you! How long will it last? I wish forever!

© Sharon Har Paz

בקיץ לאחריו, את הסתובבת חסרת מנוחה, אורזת בהחבא את שאריותייך. כבר לא היתה תקוה. מה כבר נותר לנו לומר זו לזו? גורנישט. אני מנסה לקלח את המלים שלך, להסיר מהן את המלח הצורב, הפורע את הפצעים שוב ושוב, אינו מניח להם להגליד.

During the following summer, you wandered around restlessly, clandestinely packing your remnants. There was no hope anymore. What is left to say to each other? Gurnisht. I'm trying to wash your words clean, to remove the stinging salt from them, salted wounds that open again and again, preventing them from healing.

"איפה שמת לי את השנפנף?" את שואלת במפגיע אחרי ימים של שתיקה מעיקה, כשחיפשת את ההחסן הנייד שלך.

ממתי אני ממונה על הסדר בחפצייך, אני שואלת בלבי, מבכרת להתחפר בשתיקתי ולא לזכותך בתשובה כלשהי. הו, איזו תשובה ראויה יש לי בשבילך! לכי כבר! לכי כבר! לכי!!! צאי כבר מחיי!!!

"Where did you put my dongle?" You ask insistently after days of uncomfortable silences.

Since when am I in charge of putting your belongings in order, I ask in my heart, preferring to burrow myself under silence, not dignifying you with any answer. Oh, what an appropriate answer I have for you! Go away! Go away! Go!!! Get the hell out of my life!!!

כדור האש בהק בעוצמה, שורף בדממה את כל אשר נקרה בדרכו. המלים בינינו דעכו ולא חזרו יותר. כבר לא היה טעם. חול דקיק, בלונדי, נגרס בין שיני השבורות, סודק את שְׂפתַי החרֵבות.

The fireball in the sky glittered intensely, silently burning everything in its path. Between us words were extinguished, never came back. Everything was pointless. The echo of your words… Thin, golden sand grinding between my broken teeth, cracking my arid lips.

זה היה הקיץ האחרון. לאחריו בא חורף נצחי, אפור-לבן, מסנוור, מקפיא.

כ"ח בשבט התשע"א 2.2.2011

That was the last summer. Afterwards there came an eternal winter, grey-white, blinding, freezing.

2.2.2011

© Sharon Har Paz

הגרסא המקוצרת

חורף של התחלה, אביב מלבלב, קיץ אחרון.

The short Version

A winter of beginning, spring blooming, last summer.

שרה ווהן – אפריל בפאריז 

Sarah VaughanApril in Paris