ארכיון תג: אומץ

אני לא כזו I'm Not Like That

Soraia – I'm Not Like Everybody Else

 

שתיהן לא היו מוכנות למה שעמד לקרות. שתיהן לא צפו את הבאות. לאחת היו ציפיות, לשניה כלל לא.

Neither was prepared for what was about to happen. Neither of them could foresee what was coming. One had expectations, the other none what so ever.

אומץ, הִשָׂרדות Courage, Survivor

גע-גע

את פוקחת את עינייך בבוקר לעוד יום. אחרי ה"מודה אני", את קמה להתמודד עם הבוקר ולהתעמת עם יום נוסף של… תלוי מי את ובאיזה מצב את נמצאת (רצוי אוהבת, נאהבת ומאושרת). יש כאלה הקמות בבוקר בידיעה ברורה להיכן מועדות פניהן ומה הן עומדות לעשות במהלך יומן. יש כאלה שאין להן מושג, הן פשוט זורמות עם מה שבא. יש הנאלצות להתמודד עם ספיחי יום אתמול (או הימים הקודמים) כדי לכבות שריפות, לסדר דברים שקולקלו… ג'אניס ג'ופלין שרה על מאבק עם יום נוסף של בדידות בבלוז הקוסמי שלה. כל אחת ויומה היא.

You open your eyes in the morning for another day. After the "Modeh Ani", you get up to cope with your morning and confront another day of… It depends on who you are and in what state you are in (preferably love, loved and happy). There are those who get up in the morning with a clear knowledge of where they are heading and what they are going to do during their day. Some people have no idea, they just flow with what comes. Some are forced to deal with yesterday's (or previous days') loose ends to extinguish fires, to arrange things that have been broken… Janis Joplin is singing about a struggle with another day of loneliness in her Kozmic Blues. Each person and her day.

ויש כאלה, שכל פקיחת עיניים ליום נוסף, משלח כאבים עצומים ויאוש בגופן ובנפשן. כמו שהשבע אינו מסוגל להבין את הרעב, כך אין הבריא יכול לקלוט את גודל יסוריו של המתענה בתלאובות. יש כאלה שאינן רוצות לקום בבוקר, כי אין כבר תקוה שיוטב להן.

And there are those who's each eye opening for another day, sends an enormous pain and despair in their bodies and souls. Just as the satisfied can't understand the hungry, the healthy can't comprehend the extent of the suffering of the torturer in their hardship. There are those who don't want to get up in the morning, because there is no longer any hope for them to get better.

כשמחלה פוגעת, חס וחלילה, ובמיוחד כזו שסכנת חיים בחובהּ, העולם שהכרנו חרֵב עלינו ונוצר מצב חדש שיש להתמודד עימו ולפתור את בעיותיו. האמיצות, קוראות תיגר על הצרה ורואות בהתמודדות איתה אתגר. יש כאלה המצליחות לגבור על הרעה ויוצאות כשידן על העליונה, חמושות בתובנות חדשות לגבי עצמן וסביבתן, לפעמים גם על העולם בכללותו. בתבונתן, הן משנות ממנהגיהן הישנים, משתדלות לחיות בצורה נכונה ובריאה יותר, משתחררות מהעבר הרע ובוחרות בחיים.

When a disease hits, G-d forbid, and especially such that is life threatening, the world we knew is destroyed, and a new situation is created, such that needs coping with and solve its problems. The courageous, are challenging the trouble and seeing it as a test. There are those who succeed in overcoming their problem and come out with the upper hand, armed with new insights about themselves and their surroundings, sometimes also on the world in general. In their wisdom, they change their old habits, try to live more correctly and healthier, free themselves from their bad past and choose life.

עופי ציפור

אני מכירה כאלה שאחרי שהן מקבלות את הידיעה הקשה, הן עוברות את ההליכים הרפואיים המתאימים, אך אינן משנות דבר ואחר כך עוד מתלוננות על שאין הן מבריאות והמחלות אינן עוזבות אותן. אלה שייכות לזן שאינני מצליחה להבין. הן עוברות התקף לב, מוזהרות להפסיק לעשן לאלתר, אך אינן טורחות. המהדרות, מציתות סיגריה ברגע שכף רגלן עוברת את סף בית החולים בדרכן לביתן. מה הפלא שהן מותקפות שוב? הוכיחו לנו לא מעט שיש קשר הדוק בין עישון לסרטן הריאות ושאר מרעין בישין, האם זה עוצר כליל את העישון? פשוט נבצר מבינתי איך מזיקין לבריאות ביודעין.

I know those who after they receive the hard news, they undergo the appropriate medical procedures, but they don't change anything, and then they complain that they are not healthy and that the diseases don't leave them. They belong to a species I fail to understand. They have a heart attack, are warned to stop smoking immediately, but they don't bother. The women are lighting a cigarette as soon as their feet pass the threshold of the hospital on their way to their home. No wonder they are being attacked again? We were proven quite a bit that there is a close connection between smoking and lung cancer and other troubles; does this stop anybody from smoking? I simply can't comprehend how people are consciously damaging their health.

ויש את אלה המשלימות עם מר גורלן, מקבלות עליהן את הדין (מה שאינו מחויב המציאות) ובוחרות לרדת שאולה מוקדם מדי וללא נסיון כלשהו להרפא.

And there are those who accept their fate, accept the judgment (which is not obligatory) and choose to perish too early and without any attempt to heal.

אינני יודעת מה הייתי עושה לוא היה קורה חס ושלום, וגם לא הייתי רוצה לדעת. אני מקוה לחיות בטוב ובבריאות טובה, לפחות כמו אמי עליה השלום שזכתה להגיע לגיל 88.

I don't know what I would have done if I had to face this, G-d forbid, and I really don't want to know. I hope to live well and in good health, at least like my mother, peace be upon her, who has reached the age of 88.

הסרט התיעודי המצוין, "ציפור חדשה, בבקשה", מציג אשה אמיצה, הנלחמת ככל יכולתה לשרוד, למרות שהסיכויים אינם רבים ואינם לצדה. אחת מתשע נשים תחלה במהלך חייה בסרטן השד. מי תצליח להתגבר, מי לא?

The excellent documentary, "A New Bird, Please," presents a brave woman who fights as hard as she can to survive, even though the chances are not many and not on her side. One in nine women will develop breast cancer during her lifetime. Who will succeed to overcome it, who will not?

אני ממליצה לצפות בסרט המרתק הזה, המעניק השראה לכל מי שהמחלה נגעה בה ולכל מי שהיא ברת מזל להתחמק ממנה. הבמאית, אתי גדיש דה לנגה, עשתה עבודת בימוי מצוינת. בנגיעה רכה וחומלת, היא תעדה רגעי קושי ומשבר, כמו גם של תקוה. הבמאית מתארת חיי אשה אחת ומה שעובר על משפחתה, אשה שאינה מוכנה להכנע לגורל. אשה, המגלמת אותנו עצמנו, משום שהמחלה הזו אינה מבחינה בין אחת לאחרת.

I highly recommend watching this movie, which inspires everyone who has been touched by this disease and also who is lucky enough to avoid it. The director, Etti Gadish de Lange, did an excellent directing work. With a soft and compassionate touch, while documenting moments of difficulty and crisis, as well as hope, she describes the life of one woman in the shadow of the disease and what her family is going through, a woman who is unwilling to succumb to fate. A woman who embodies ourselves, because this disease does not distinguish between one and another.

ציפור חדשה, בבקשה

A New Bird, Please

לזכר אלה שלא שרדו.

In memory of those who did not survive.