ארכיון תג: אוצרת חוה גדיש

אה, את לסבית Ah, You Are A Lesbian

אמנית לסבית ??? A lesbian artist

אמנית לסבית ??? A lesbian artist

השמיים לא נפלו, למרות שמספר אנשים התנשפו בתדהמה די רבה. חלק גם בשמחה לאיד. חלק בלעג. היו שם כמה תגובות לא נעימות כלל.

The sky did not fall, though some people gasped in astonishment. Partly gloating. Part of mockery. There were some very unpleasant reactions.

כשאני מגיעה למקום חדש ועלי להציג את עצמי, לעולם איני אומרת, "שמי שרון ואני לסבית", למרות שלפעמים זה מאוד מתבקש ולוא רק כדי לנַעֵר את הנוכחים. אני מעדיפה לראות קודם כל מי לטובת מי, מי נגד מי, מי אדיש לנושא ומי עלול להזיק לי. תחקיר מוקדם לא מזיק אף פעם. זו ישראל, מדינה מפגרת ברמות, עם דעות קדומות ושנאה עיוורת לזולת שאינו דומה לך. תמיד מומלץ להזהר.

When I come to a new place and have to introduce myself, I never say, "My name is Sharon and I am a lesbian," although sometimes it is very required, if only just to agitate those present. I prefer to see first who is for whom, who is against whom, who is indifferent to the subject and who might harm me. An early research never hurts. This is Israel, a very backward country, with prejudice and blind hatred for others who are not like you. It's always recommended to be cautious.

אני משתדלת כמיטב יכולתי לא להתחבר לקבוצות של מתנדבים וגם לא מתנדבות. המלה 'התנדבות' עושה לי חררה ברמות. נסיוני עם ארגונים התנדבותיים לא היה מוצלח אף פעם, וזאת בלשון המעטה. מה שאני חויתי היה לא טוב: זלזול בזמן של הזולת, זלזול בעמידה ביעדים, זלזול בהבטחות שניתנו והתנהלות לא נכונה באופן כללי. לא מתאים לי. זה מצד אחד. מצד שני, מרתיח אותי שבמקום שהממשלה תשים את הכסף הנחוץ, זה הולך למקומות מפוקפקים במקום להיטיב עם העם שזקוק לזה. דברים כמו בטחון תזונתי, דיור נאות במחיר סביר, חינוך חינם עד לסיום תואר ראשון, תרופות לכל מחלה ולא הקשקוש הנורא הזה של "סל הבריאות", שאדם צריך להיות בר מזל לחלות במחלה שהתרופה לה נמצאת בסל. את כל אלה ועוד – צריכה הממשלה לספק ולא שהתושבים יזדקקו לנדבות חס וחלילה, כפי שקורה לנו תחת שלטון השרלטן ושריו המושחתים.

I try my best not to connect with groups of volunteers. The word 'volunteering' gives me rashes all over me – head to toe. My experience with voluntary organizations has never been successful, to say the least. What I was experiencing was not good: contempt for others' time, disrespect for meeting goals, disrespect for promises made, and misconduct in general. Not for me. It's on the one hand. On the other hand, it infuriates me that instead of the government putting the necessary money, it goes to dubious places instead of benefiting the people who need it. Things like food security, decent housing at a reasonable price, free education until the end of a bachelor's degree, medicines for every illness, and not the terrible nonsense of the "health basket" that a person should be lucky to get the disease that is in the basket. All these and more – the government should provide, and not that the residents will have to need charity, God forbid, as it happens under the rein of the charlatan and his corrupt ministers.

יחד עם זאת, יוצא לפעמים שמאן דהיא מבקשת ממני לבוא לאסיפות כדי לחזק אותה. אין לי שום כוונה להצטרף כחברה מן המנין, אך להשמיע את קולי אני בהחלט יכולה, אם צריך. פעמים רבות אכן יש צורך ונוכחותי מוכיחה לי שלא בזבזתי את זמני לשוא.

At the same time, it sometimes comes out that somebody asks me to come to meetings in order to support her. I have no intention of joining as a full-fledged member, but I can certainly present my voice, if necessary. Many times there is indeed a need and my presence proves me that I have not wasted my time in vain.

היה כנס בנושא נשים באמנות והתבקשנו להעלות הצעות לסדר היום, הן של דברים שמציקים לנו והן רעיונות חדשים. דיברו שם על הצורך בנראות של נשים בכלל ושל נשים ממגזרים של מיעוטים בפרט. נשים אתיופיות, ערביות וכיו"ב. היה רעיון להקצות מקום לגלריה שתציג מיצירותיהן של הנשים הללו בכל שטחי האמנות, כולל זו הכתובה. אני, שידי מושכת בעט ובמצלמה והמשיכה שלי לספרות, שירה וצילום עזה היא, העליתי את תהייתי אם יהיה גם זרקור על יצירות לסביות – הן של נשים לסביות והן של נשים היוצרות בנושא הלסבי.

There was a conference on women in art, and we were asked to make suggestions for the agenda, both of things that are bothering us and new ideas. They talked about the need of women's visibility in general and women from minority sectors visibility in particular. Ethiopian women, Arab women, etc. There was an idea to allocate space for a gallery that would display works by these women in all areas of art, including the written one. I, who write and take photos, and my attraction to literature, poetry and photography is very strong, had raised the question of whether there would be a spotlight on lesbian works – both lesbian women and women who create lesbian themes.

"אה, את לסבית", הגיבה המנחה, מחייכת במבוכה.

"אה, אני ממש לא!" הגבתי בתקיפות.

"חשבתי שמשום שהעלית את הנושא…" החלה והפסיקה בלי להרחיב.

"אינך צריכה להיות לסבית כדי להעלות את המודעות שקיים חלק כזה באוכלוסיה וגם לו מגיעה נראות!" הטפתי מוסר. חשתי את חוסר הנוחות שלה, אך לא התכוונתי להניח לה. בשבילי, נראות לסבית חשובה מאוד ואני חשה מחויבת להעצים את קיומנו.

"Ah, you are a lesbian," the moderator responded, smiling in embarrassment.

"Ah, I really am not!" I responded firmly.

"I thought that because you raised the subject…" She began and stopped without elaborating.

"You don't have to be a lesbian in order to raise awareness that there is such a part of the population that also deserves visibility!" I was preaching. I felt her discomfort, but I was not going to make it easy for her. For me, lesbian visibility is very important and I feel bound to empower our existence.

"נשקול את זה", היא מתעשתת ויוצאת מהענין, מפנה את מבטה לחלק אחר בקהל. אני מכירה את זה. זה לא ישקל, זה לא ילקח בחשבון, זה לא יקבל נראות. אצטרך להשתתף גם באסיפה הבאה כדי לנדנד ולגרום לזה לקרות. אין לי כוונה לוותר. אני מתחילה לחשוב על חברות שלי שאצטרך לגייס לטובת הענין כדי שלא אעמוד לבדי במערכה. הן בהחלט יכולות להטות שכם.

"We'll consider it," she pulled himself together and gets out of this, turning to look at another part of the audience. I know that. It will not weigh, it will not be taken into account, it will not get visibility. I will have to attend the next meeting too in order to nag and make it happen. I have no intention of giving up. I am beginning to think of my friends that I will have to recruit for the sake of the cause so that I will not stand alone in the battle. They can certainly assist here.

*

באסיפה הבאה יש לנו מנחה אחרת. כנראה שהן בתורנות כדי לגוון. עולה במוחי הרעיון שאולי פעם יגיע גם תורי להנחות ועצם המחשבה גורמת לי לצמרמורת עונג. אוכל לנתב את הדיון לאפיק שלי! חיוך מתפשט על פני ואני אפילו אופטימית.

At the next meeting we have another moderator. They must take turns in order of diversify. It occurs to me that maybe once my turn to moderate might come too, and the very thought causes me shivers of pleasure. I can channel the discussion to my ideas! A smile spreads across my face and I'm even optimistic.

אני מציגה שוב את הרעיון שלי לנראות לסבית. אני יכולה לשמוע את הרחש בקהל. חלק גדול אינו שבע-רצון. אני חשה את גלי העוינות נגדי, אך אני ממשיכה לעמוד כדי לשמוע את תשובת המנחה. זו, הבעת מבוכה על פניה, מחכה שישתרר שקט תוך שהיא מנסה להתעשת. אני מניחה שהנושא לא עלה על דעתה כלל עד כה.

"די כבר עם הקשקושים הלסביים שלך!" צועקת מישהי מאחור. "אנחנו לא סוטות כמוך ולא רוצות לשמוע את השטויות האלה!"

Again, I present my idea of ​​lesbian visibility. I can hear the rustle in the crowd. A large part of it is dissatisfied. I feel the waves of hostility against me, but I continue to stand to hear the moderator's reply. An expression of embarrassment on her face, she waits for silence while trying to pull herself together. I assume that the issue has never occurred to her at all.

"Enough of your lesbian rubbish!" Someone yells from behind. "We are not as deviant as you and don't want to hear that nonsense!"

אני סבה לאחור כדי לראות מי החצופה. היא עומדת, כך שאני יכולה לראותה. הסמרטוט העוטף את ראשה אינו משאיר מקום לספק לאיזה מגזר בזוי היא שייכת. "למה את חושבת שאלה שטויות לסביות?" אני שואלת במפגיע. "למה את מרשה לעצמך להתבטא כך בפומבי?"

"אנחנו לא צריכות לסבול בגלל שאת לסבית!" היא ממשיכה לצרוח ולהפריש את מררתה.

I turned around to see who was impudent. She stands, so I can see her. The shmate (rag) wrapping her head leaves no room for doubt as to which despicable sector she belongs to. "Why do you think this is lesbian nonsense?" I ask insistently. "Why do you allow yourself to speak this way in public?"

"We don't have to suffer because you're a lesbian!" She continues to scream and excite her bitterness.

"מתי החלטת שאני לסבית?" אני מעלה ארשת תמהון על פני. "אני מודיעה לך שאני לא!" וממשיכה במנטרה שלי: "לא כל מי שתומכת במיעוט נרדף בהכרח שייכת אליו. לא כולנו צרי מוח כמו אלה שבמגזר הנלעג אליו את שייכת!" אני רואה אותה מנסה להשיב לי, אך איני מאפשרת לה. "אם כבר, את ממש נראית לסבית, אז את לבטח כזו!"

הלה מאדימה ונראית כמי שעומדת להתפוצץ לרסיסים. הכעס ממש לא הולם אותה. בטרם היא מספיקה להתפזר לחלקים, מתעשתת המנחה וקוראת לנו לסדר.

"When did you decide I was a lesbian?" I put an expression of wonder on my face. "I'm telling you I'm not!" And continue with my mantra: "Not everyone who supports a persecuted minority necessarily belongs to it. We are not all narrow-minded like those in the ridicules sector you belong to!" I see her trying to answer me, but I don't allow her. "If you wanna know, you really look lesbian, so you must be such!"

The latter is reddening and looks like about to explode into pieces. Anger really does not suit her. Before she is able to disperse to parts, the moderator gathers herself up and calls us to order.

אמנות לסבית ??? Lesbian art

אמנות לסבית ??? Lesbian art

במשפט אחד:

אין לי כוח לפוסטמות הללו, אבל למרות זאת נלחמת בהן עד חורמה.

In one sentence:

I have no strength for these blockheads, but nevertheless I fight them to their bitter end.

תערוכת קיץ הכי ישראלי The Most Israeli Summer Exhibition

הזמנה לתערוכת קיץ הכי ישראלי Invitation to the Nost Israeli Summer exhibition

הזמנה לתערוכת קיץ הכי ישראלי   Invitation to the Nost Israeli Summer exhibition

מה זה קיץ ישראלי? מה מאפיין את הקיץ הישראלי? את זה החליטה האוצרת חוה גדיש לבחון ועל זה נסבה התערוכה הנוכחית בה אני משתתפת: "קיץ הכי ישראלי".

What is an Israeli summer? What characterizes the Israeli summer? Curator Chava Gadish decided to examine the matter and this is what the current exhibition, in which I am participating, is about: "The most Israeli summer".

זו התערוכה הרביעית בה אני משתתפת. נחמד להפגש עם אמנים נוספים, כולם מוכשרים ומדהימים ביצירות שהם מציגים בתערוכה. האוצרת, בכשרונה כי רב, ידעה לאסוף את היצירות ולמקמן בצורה מעוררת ענין והתפעלות. לא פשוט להיות אוצרת. יש צורך להיות מוכשרת בכמה אספקטים: אם זה בראיית התמונה הכוללת, ליצור את החזון של התערוכה, לדעת למקם את היצירות בצורה שתמשוך את העין, לתת תחושה נעימה של תרבות ועוד ועוד. לא כל אחת יכולה להיות אוצרת.

This is my fourth exhibition. It is nice to meet with other artists, all of whom are talented and amazing in their works displayed in the exhibition. The curator, with her great talent, knew how to collect the works and place them in a form that evokes interest and admiration. It is not easy to be a curator. There is a need to be talented in a number of aspects: to have the ability of seeing the overall picture, to create the vision of the exhibition, to know how to place the works in a way that will attract the eye, to give a pleasant feeling of culture and more. Not everyone can be curator.

נאומים בערב פתיחת התערוכה "קיץ הכי ישראלי" Speeches at the opening of "The Most Israeli Summer" exhibition

נאומים בערב פתיחת התערוכה "קיץ הכי ישראלי"  Speeches at the opening of "The Most Israeli Summer" exhibition

פעמיים נפגשתי בבורות לגבי מקצוע האוצרות. אני חדשה בתחום הצגת עבודותי בתערוכות, אז זה רק הפעמיים הללו שחויתי. אני מניחה שזה קורה כל הזמן בכל מיני מקומות. אנשים אינם מבינים או אולי אינם רוצים להבין או לחשוב על זה שאוצרות זה מקצוע המצריך כשרון ונסיון. פעמיים פגשתי באנשים שהחליטו לחסוך ולא להביא אוצר/ת בתשלום, אלא לתלות תערוכה בעצמם. כך זה גם נראה. התוצאה לא היתה טובה, בלשון המעטה.

Twice I met ignorance about the curatorship profession. I'm new in the field of exhibiting my works at exhibitions, so it's only these two times that I've experienced. I guess it happens all the time in all kinds of places. People do not understand or perhaps do not want to understand or think that curatorship is a profession that requires talent and experience. Twice I met people who decided to save and not pay for a curator, but hang an exhibition themselves. That's how it looked. The result was not good, to say the least.

במשפט אחד:

היה כיף להשתתף בפתיחת התערוכה, כן תרבינה! אפשר לקנות את היצירות שלנו על ידי יצירת קשר איתי.

In one sentence:

It was fun to participate in the opening of the exhibition, may there be more and more! You can buy our creations by contacting me.

אנרגיות טובות Good Vibes

ביץ' בויסויברציות טובות

The Beach BoysGood Vibrations

היה לי יום טוב. מה זה טוב – מצוין. כל מה שעשיתי – הצליח לי והיה מדויק. אולי הייתי צריכה לשלוח לוטו?

I had a good day. Good is an understatement – my day was excellent. Everything I did – was successful and accurate. Maybe I should have sent a lotto?

זה התחיל עם הבאת התמונות לתערוכת "קיץ הכי ישראלי", בה אני לוקחת חלק ושתפתח ביום חמישי הקרוב. התמונות יצאו מהממות על הקנבס והייתי מרוצה מאוד, בעיקר מהפוטומונטז' של פירות הקיץ העסיסיים. הצבעים יצאו חדים וחיים. עבדתי מאוד קשה על התמונה הזו כשהאוצרת, חוה גדיש, מכוונת אותי ומייעצת את עצותיה האמנותיות שלימדו אותי הרבה מאוד. אני הרי חדשה בתחום הזה של הצגת תמונותי בתערוכה וכל הכבוד לאוצרת על הסבלנות וההכוונה.

It started with bringing the photos to the "Most Israeli Summer" exhibition, in which I take part, and will open this Thursday. The photos came out stunning on the canvas and I was very pleased, especially with the photomontage of the juicy summer fruits. The colours came out sharp and alive. I worked very hard on this photo with the curator, Chava Gadish, directing me and gives her artistic advice that taught me a great deal. After all, I am new in this area of ​​exhibiting my photos at an exhibition, and chapeau to the curator for her patience and direction.

עודי עומדת ומסירה את רצועות הניילונים מן התמונות, מניחה את השאריות על הרצפה, יוצאת מישהי מן המעלית ונוזפת בי על שאני עומדת בדרכה. האינסטינקט הראשון שלי היה לתת לה בעיטה במקום רגיש כדי שתרגיש ואולי זה יוציא אותה מן הגישה השלילית בה נקטה, אך התאפקתי. בכל זאת, היא מבוגרת ממני במאתיים שנה ואיני דוגלת באלימות כמכת פתיחה. רק אם מישהו מתחיל – אני משיבה. עמדתי להתנצל ולהזיז את רצועות הניילונים, כשזו המשיכה בגישתה השלילית: "איזו מין חוצפה זו שאת עושה את זה פה, אני יכולה להתחלק!"

שוב האינסטינקט הקדמון מנסה את מזלו, אך אני מרסנת את עצמי ועונה: "אולי את עלולה להחליק, אך לא נראה לי שאת יכולה להתחלק." אפילו שלחתי לה חיוך, אולי זה יפייס אותה.

"אל תלמדי אותי עברית!" היא קוראת לעברי, מרימה את ראשה בתנועה שאני ממש שונאת וממשיכה ללכת, "את לא מורה ללשון!"

As I was standing and removing the plastic strips from the pictures, putting the scraps on the floor, someone came out of the elevator and reproached me for standing in her way. My first instinct was to give her a kick in a sensitive spot so that she might feel it, and maybe it might get her out of her negative attitude, but I held back. After all, she was two hundred years older than me and I don't advocate violence as an opening strike. Only if someone starts – I fight back. I was about to apologize and move the plastic strips, as she went on with her negative attitude: "Such a chutzpah that you're doing it here, I can slide!"

Again, the primal instinct tries its luck, but I restrain myself and answer: "Maybe you may trip, but I don't think you can slide." I even sent her a smile, maybe it would appease her.

"Do not teach me Hebrew!" She yells at me, raising her head in a gesture that I really hate and goes on, "you're not a language teacher!"

אוי, איך שהרגל שלי כמעט ויצאה לי מכלל שליטה והיתה קרובה כל כך להשלח לאחוריה בבעיטה אדירה! מה זו יודעת עלי? הרי כלום! אז איך היא מעיזה להוציא עלי את החרא שלה? איחלתי לה רק "טוב". אמרתי בקול רם מאוד למי שעמדה על ידי שנראה לי שעוד היום נשמע שקרה לזו משהו רע, כי מי שפוגע בי – חוטף. אני מקוה שהדברים הגיעו לאוזניה וכשיקרה לה מה שיקרה – שהיא תבין מאיפה זה הגיע לה. כולי תקוה שזה ישנה לה את הגישה השלילית לחיים.

Oy, how my leg almost got out of control and was so close to be sent at her buttocks with a tremendous kick! What does she know about me? Nothing! So how dare she get her shit out on me? I wished her only "good". I said very loudly to the person who stood by me, that it seemed to me that by today we'll hear that something bad happened to her, because whoever offences me – gets punished. I hope she heard it and when it will happen to her what she deserves – she would understand where it came from. I hope that this will change her negative attitude to life.

 

שמתי אותה מאחורי והמשכתי במשימות שהיו לי להיום. הייתי צריכה להדפיס משהו שבדרך כלל לוקח שעתיים, משום שהמדפסת "אוהבת" להתקע בשלבים שונים במהלך עבודתה והמחשב עושה לי דוקא ובאיזשהו שלב, בעיקר כשהמדפסת עובדת ברצף – הוא מודיע פתאום שהוא אינו מזהה אותה. הפעם הלך הכל חלק, שום תקיעויות, שום בעיות וסיימתי בתוך פחות משעה. הייתי מרוצה מאוד. את השעה שהרווחתי, ניצלתי מאוחר יותר ופינקתי את עצמי בקפה ועוגה בבית הקפה.

I put her in the bin and continued with my tasks for today. I had to print something that usually takes two hours, because the printer "likes" to get stuck at various stages during its work, and the computer does spite me, and at some point, especially when the printer works consecutively – it suddenly announces that it does not recognize it. This time everything went smoothly, nothing got stuck, there were no problems, and I finished in less than an hour. I was very pleased. Later on, I used the hour I had gained to treat myself to a coffee and cake in a café.

הכנות לקראת התערוכה Preparations for the exhibition

הכנות לקראת התערוכה   Preparations for the exhibition

כשהולך, אז הולך. אחר הצהריים, הייתי צריכה למסור ניירות למנהלת החשבונות שלי. אחת לחודשיים, אני מטיילת לי בנחת ברגל מביתי למשרדה, מוסרת את הניירות, מוסרת לה את אהבתי וחוזרת הביתה. לפעמים, אני בודקת במתחם החנויות אילו מציאות ישנן ומדי פעם גם מוצאת.

When he goes, then it goes. In the afternoon, I had to hand over some papers to my accountant. Every two months, I walk leisurely from my home to her office, hand over the papers, give her my love and return home. Sometimes, I check in the stores compound if there are any sells, and occasionally I do find.

הגעתי למקום ועליתי בנחת ברגל את המדרגות למעלה, לקומה השניה בה נמצא משרדה. האורות כבר היו כבויים והיא עמדה על סף הדלת בכוונה לנעול את המשרד. למראה הבעת הפליאה שעל פני, היא הסבירה: "עלי ללכת, אני כבר מאחרת לקחת את הבת שלי מהגן."

"אבל בקושי חמש!" אני מתפלאת. "את לא עובדת עד שבע-שמונה?"

"בדרך כלל כן", היא מסכימה איתי, "אך היום אין לי מי שינעל אחרי, אז אני סוגרת עכשו. באת ממש בזמן."

אכן, בזמן, אמרתי לעצמי. אין יותר מדויק מזה. לוא אחרתי בחמש דקות – הייתי מפספסת אותה והייתי נאלצת לעשות את הדרך שוב למחרת. מזל מדהים!

I reached the place and walked up the stairs to the second floor where her office was. The lights were already off and she was standing on the doorstep with the intention of locking the office. To the sight of the expression of wonder on my face, she explained: "I have to go, I'm already late to take my daughter from kindergarten."

"But it's barely five!" I'm surprised. "Don't you work until seven-eight?"

"Usually yes," she agrees with me, "but today I have no one to lock after me, so I close now. You came on time."

Indeed, in time, I said to myself. How accurate is that. Had I been five minutes late, I would have missed her and had to walk this way again the next day. An amazing luck!

מסרתי לה את הניירות, מסרתי לה גם את אהבתי והלכתי לבדוק אילו מציאות יש בחנות הבגדים שמתחת למשרדה. מצאתי שתי שמלות ומכנסיים קצרים, הכל מבד קליל המתאים מאוד לקיץ, בתשעה ₪ כל פריט. במקור, עלה כל פריט שלושים ₪. הרווחתי!

I handed her the papers, gave her my love, and went to see what sells were in the clothes store under her office. I found two dresses and shorts, all of light fabric that is very suitable for the summer, for nine NIS each item. Originally, each item cost 30 NIS. I won!

במשפט אחד:

נראה לי שהיקום אוהב אותי ועוטף אותי באנרגיות טובות. תודה ליקום על חסדיו, שימשיך כך וגם שיביא לי את ה-22 מיליון פאונדים להם אני מיחלת כבר שנים.

In one sentence:

It seems to me that the universe loves me and wraps me with good energies. Thanks to the universe for its kindness. I wish it will continue this way and also bring me the 22 million pounds I have been applying for years.

תמונות תלויות בתערוכה נוספת Photos are Hanging in Another Exhibition

תערוכת חוף הים שלנו בעיריית חדרה Our Beachfront Exhibition at the Hadera Municipality

הצילומים שלי ב"תערוכת חוף הים שלנו" בעיריית חדרה   My photos at "Our Beachfront Exhibition" at the Hadera Municipality

מתערוכה לתערוכה, אני מציגה שוב בעוד תערוכה.

From an exhibition to an exhibition, I'm again in another exhibition.

התמונות שלי בתערוכת חוף הים שלנו בעיריית חדרה My photos at the Our Beachfront Exhibition at the Hadera Municipality

התמונות שלי ב"תערוכת חוף הים שלנו" בעיריית חדרה   My photos at the "Our Beachfront Exhibition" at the Hadera Municipality

 

שעות הביקור בתערוכה:

ימים א', ב', ד', ה' 14:00-08:00

יום ג' 19:00-16:00

 

Visiting hours at the exhibition:

Sunday, Monday, Wednesday, Thursday, 08:00-14:00

Tuesday 16:00-19:00

 

 

תערוכת חוף הים שלנו Our Seaside Exhibition

חוף אולגה, מבט מהסלע אל כפר הים Olga Beach, view from the rock to the Sea Village

חוף אולגה, מבט מהסלע אל כפר הים   Olga Beach, view from the rock to the Sea Village

תערוכה נוספת בה אני משתתפת מתגבשת. אנחנו בשלב הזמנת העבודות בשביל התצוגה.

Another exhibition in which I participate crystallizes. We are in the process of ordering the works for the display.

זו התערוכה השלישית שלי והיא תהיה מוצגת בְּבנין עיריית חדרה למשך חצי שנה. התחושה נעימה מאוד שעבודה שיצרתי נבחרה להיות מוצגת במשך זמן כזה. אני מרגישה מוחמאת ואסירת תודה ליקום על מתנותיו, כן ירבו!

This is my third exhibition and it will be presented at the Hadera Municipality building for six months. It is a very pleasant feeling that a work I have created was selected to be displayed for such a time. I feel complimented and grateful to the universe for its gifts, may they multiply!

הזמנה לתערוכת חוף הים שלנו Invitation to Our Beachfront Exhibition

הזמנה לתערוכת חוף הים שלנו   Invitation to Our Beachfront Exhibition

בתערוכה מוצגות עבודות הקשורות לחוף הים של חדרה, שהוא אחד החופים היפים בארץ. מצפה לנו תצוגה נעימה מאוד לעיניים של חופים יפהפיים.

The exhibition presents works related to the beach of Hadera, which is one of the most beautiful beaches in Israel. It is expected a very pleasant display to the eyes of beautiful beaches.

חוף אולגה, גלים זורמים אל החוף Olga Beach, waves flowing to the shore

חוף אולגה, גלים זורמים אל החוף   Olga Beach, waves flowing to the shore

אני מצלמת I'm Taking Photos

אני מצלמת את עצמי I'm taking a photo of myself

אני מצלמת את עצמי   I'm taking a photo of myself

בסביבה שלי, אני זו שמצלמת; לכן, לעתים נדירות יוצא שמצלמים אותי. לפחות יש סלפי.

In my surrounding, I'm the one who takes the photos; therefore, rarely do I get photographed. At least there is selfie.

 

אני בחלון

אני בחלון-מראה, אחד המוצגים בתערוכת אמנות ירוקה    Me in a mirror-window, one of the exhibits in the Green Art exhibition

ילדים בתערוכה Children at the Exhibition

ביקור ילדי הגן בתערוכה The kindergarten children visit the exhibition

ביקור ילדי הגן בתערוכה   The kindergarten children visit the exhibition

ילדים בתערוכה זה דבר מדהים! אני אוהבת לראות את הסקרנות בעיניהם למראה המוצגים. הם לא עושים חשבון: מה שלא מעניין אותם – הם עוברים ממנו הלאה. מרתק!

Children at an exhibition is an amazing thing! I like to see the curiosity in their eyes at the sight of the exhibits. They act naturally: if something does not interest them – they simply move on. Fascinating!

ביקור ילדי הגן בתערוכה The kindergarten children visit the exhibition

ביקור ילדי הגן בתערוכה   The kindergarten children visit the exhibition

נפגשתי הבוקר בגלריה עם אמנית לשם צילומים עבור העמוד שלה באתר שאני מקימה לטובת התערוכה. זאת, כדי שיהיה לנו זכרון לאחר שהתערוכה תסתיים. עשיתי זאת גם לתערוכה הקודמת – "אישה מוזה". לא היה לנו הרבה זמן לצילומים, כי מיד התחילו להגיע אנשים. התערוכה בהחלט מושכת תשומת לב. ממש כשסיימתי לצלם אותה – הגיעו המבקרות הראשונות והתפנינו לעמוד לשרותן.

I met this morning at the gallery with an artist to take photographs for her page on the site I am building for the exhibition. This is so that we will have a memory after the exhibition ends. I did the same for the previous exhibition – "Woman Muse". We did not have much time to shoot, because people began to arrive immediately. The exhibition certainly attracts attention. As soon as I finished taking her photos, the first visitors arrived and we made ourselves available to be at their service.

ביקור ילדי הגן בתערוכה The kindergarten children visit the exhibition

ביקור ילדי הגן בתערוכה   The kindergarten children visit the exhibition

אחריהן הגיעו עוד כמה נשים בנפרד וגם חבורה של שש נשים מבית אבות. הייתי באמצע הסבר על היצירות שלי, כשרחש הלך והתקרב במעלה המדרגות, מה שהזכיר לי את ימי בבית הספר, ביציאה להפסקה. בכל ביקורי עד כה בתערוכות, לא נתקלתי בילדים המבקרים בהן, ודאי לא בילדי גן. אחרי שהחלפנו מבטי פליאה בינינו, ביקשתי סליחה מהחבורה ומיהרתי לעבר המדרגות כדי לבדוק אם שומעות אוזני נכונה או שדמיינתי. ואכן, נחיל חמוד עלה לקראתנו, מלווה בגננות. אי אפשר היה שלא לחייך מאוזן לאוזן למראה המלבב.

Then came a few more women and a group of six women from a nursing Home. I was in the middle of explaining my creations, when a noise neared from the stairs, which reminded me of my days at school, when exiting class for a break. In all my visits to exhibitions so far, I have never saw children who visited them, certainly not from kindergartens. After we exchanged glances of surprise, I excused myself to the group and hurried to the stairs to see if my ears were hearing right or I imagined. And indeed, a cute swarm went up toward us, accompanied by their teachers. It was impossible not to smile from ear to ear at the charming sight.

הילדים מתגודדים ליד היצירה של האמנית אולגה נחמקין The children are gathered near the work of the artist Olga Nehamkin

הילדים מתגודדים ליד היצירה של האמנית אולגה נחמקין   The children are gathered near the work of the artist Olga Nehamkin

ילדים אוהבים לגעת, לחוות, לשחק. היו בתערוכה כמה מוצגים איתם הם יכלו לשחק, אך הרוב לא ממש דיבר אליהם. היה ברור שהם יתגודדו סביב העבודה המדהימה של האמנית אולגה נחמקין, שיצרה פינגווינים חמודים וחיות חמודות אחרות מחומרים שהיא מיחזרה. היה כיף לראות את החיוכים על פני הילדים. הם אהבו גם את סוס העץ והמריצה שיצר האמן אברהם אלטרמן.

Children love to touch, to experience, to play. There were several exhibits in the exhibition with which they could play, but most did not really draw their attention. It was clear that they would gather around the amazing work of the artist Olga Nehamkin, who created cute penguins and other cute animals from materials she recycled. It was fun to see the smiles on the children's faces. They also liked the wooden horse and wheelbarrow created by the artist Avraham Alterman.

לא יכולתי להפסיק לחשוב שחבל שאין עורכים תערוכות מותאמות לילדים, בהן הם יוכלו לשחק עם המוצגים, לגעת בהם, לחוות אותם ולא לשמוע כל הזמן: "לא לגעת! רק להסתכל!" לא לגעת, רק להסתכל, ממש לא מתאים לילדים. זה מרחיק אותם מהתחום. איני יודעת כמה נהנו מהביקור היום וכמה התענו. חלק מהם, אלה שהיו מלווים באמותיהם שצילמו אותם עם המוצגים, ודאי יזכרו את הביקור אם התמונות תהיינה באלבום שלהם. אלה ששיחקו עם המוצגים, אולי נהנו. לגבי השאר – אין לי מושג. ישנם דברים שחשוב להנחיל בגיל צעיר. אמנות, גם אם זו נראית כבזבוז זמן אצל מי שקובע אצלנו את תוכנית הלימודים, היא דבר חשוב. זה מפתח את הנפש. זה מפתח את הדמיון. זה עושה רק טוב.

I could not stop thinking that it is a pity that there are no exhibitions fit for children, where they could play with the exhibits, touch them, experience them and not hear all the time: "Don't touch! Just look!" Don't touch, just look, isn't really applicable for children. This distances them from the area. I don't know how much they enjoyed their visit today and how much they felt tortured. Some of them, those who were accompanied by their mothers who took them with the exhibits, will probably remember the visit if the pictures will be in their album. Those who played with the exhibits, perhaps enjoyed. As for the rest, I have no idea. There are things that are important to instil at an early age. Art, even if it seems to be a waste of time in those who determine our curriculum, is important. It develops the mind. It develops the imagination. It only makes good.

פינגווינים במריצה Penguins in the wheelbarrow

פינגווינים במריצה   Penguins in the wheelbarrow

במשפט אחד:

ביקור הילדים עשה לי את היום!

In one sentence:

The children's visit at the exhibition made my day!

אל תסתכלי בקנקן Don't Judge

Modest Mussorgsky – Pictures at an Exhibition

האנשים המבקרים בתערוכה מעניינים מאוד. בכל פעם שאני נמצאת שם, אני פוגשת מכל וכל. מרתק!

The people who visit the exhibition are very interesting. Every time I'm there, I meet all kinds. Fascinating!

בדרך כלל באות נשים. אם זה בזוגות או בחבורות. לפעמים הן סוחבות איתן את בן הזוג. להלן שיחה שגרתית עם בני זוג שאינם מאותו המין:

אני בחיוך (עת הם צצים במעלה המדרגות או כשיוצאים מהמעלית): "ברוכים הבאים!"

האשה: "ברוכה הנמצאת!"

הגבר: זה בדרך כלל שותק ולפעמים מואיל לנוד בראשו כדי להכיר בקיומי. כשזה מואיל בטובו לדבר, זה אומר: "אני פה בשביל אישתי." זה יכול לרמוז על שתי ברירות, מבחינתי. אולי יש אפשרויות נוספות, אך הבה נתרכז באלה שאני מסוגלת להבין (אני הרי מאותגרת, זוכרות?). פירוש אחד אומר: באתי לכאן כי זו סחבה אותי ולמען שלום בית, לא היתה לי ברירה, אלא לבוא. פירוש אחר: אני פה, כי היא אחת האמניות המציגות ושלא יגידו שאיני תומך בה. שתי הסברות הללו מצביעות על כך שהצד הלא נכון של האוכלוסיה בישראל אינו ממש מתעניין באמנות.

Usually, more women come. Whether it is in pairs or in groups. Sometimes they bring their partner along. Here's a routine conversation with non-same-sex partners:

I smile (as they pop up the stairs or out of the elevator): "Welcome!"

The woman: "Blessed you!"

The man: he's usually silent and sometimes he tends to shake his head to recognize my existence. When he is kind as to speak, it means: "I am here for my wife." This can suggest two choices, as far as I'm concerned. There may be other possibilities, but let's concentrate on those I can understand (I'm challenged, remember?). One interpretation says: I came here because she dragged me here and for domestic peace, I had no choice but to come. Another interpretation: I am here, because she is one of the artists who exhibit and don't want people to say that I don't support her. These two explanations indicate that the wrong side of the population in Israel is not really interested in art.

אם שתק ואם אמר את שאמר, פעולה אחת לו: הוא מתישב על הכסא הקרוב ומתעסק עם הנייד שלו, מתעלם מזוגתו ומהסביבה. כשבאות חברות – אם זה בזוג או בחבורה – אף אחת אינה מגיעה לתערוכה בשביל זולתה, אלא גם בשביל עצמה. אף אחת אינה מתישבת בטרם ערכה את הסיור המלא ואם יש להן זמן – הן מתעכבות ומדברות על מה שראו וחוו לפני שהן עוזבות.

Weather he was silent or said what he said, he has one act: he sits down on the nearest chair and occupies himself with his mobile, ignoring his wife and the environment. When female friends come – whether in a couple or a group – no one comes to the show for others, but for herself. No one sits down before she makes the full tour and if they have time – they stay and talk about what they saw and experienced before they leave.

כשהן מגיעות, אני מציגה את עצמי ומציעה את הדרכתי במקרה ותהיינה להן שאלות. היה לנו שיח גלריה פורה מאוד ולמדתי דברים רבים על האמניות ועל יצירותיהן, כך שאני יכולה להסביר לתוהות ולמעונינות. כשפי שזה ריתק אותי, אני רואה איך גם הן מרותקות ללמוד על הטכניקות השונות באמצעותן נוצרו היצירות מחומרים ממוחזרים. יש כאלה, שאחרי הסיור, אם זמנן בידן, הן משתהות כדי לשוחח עוד. אני לומדת הרבה על נשים שונות. איך אמרה מישהי: מרחוק, לא מכירים כל כך ויש לנו דעות מוקדמות על האנשים שאנו פוגשות. אך כשמחליפות דעות – פתאום רואות שההבדל לא ממש גדול וישנם תחומי ענין משותפים. אכן כן.

When they arrive, I introduce myself and offer my guidance in case they would have questions. We had a very fruitful gallery talk and I learned a lot about the artists and their works, so I am able to explain to those who wonder and are interested. As this fascinated me, I also see how fascinated they are to learn about the different techniques through which the works were created from recycled materials. There are those who, after the tour, if they have the time, they stay to talk more. I learn a lot about different women. How someone said: From a distance, we don't know each other very well and we have prejudices about the people we meet. But when we exchange opinions, we suddenly realize that the difference is not really big and there are common interests. Indeed so.

היום, הגיעה מישהי בגפה. "ברוכה הבאה!" ברכתיה. היא קימטה את פניה בקושי רב כדי להראות שהיא מתאמצת לחייך בתגובה. היא לא הוציאה הגה מפיה. "אם תהיינה לך שאלות ותרצי הסברים – אני לרשותך", אני מדקלמת לה בחיוך מסביר פנים. היא מסתפקת בהנד ראש קצר. אני מניחה לה ומתישבת במקומי בצד כדי לא להפריע.

Today, a woman came alone. "Welcome!" I greeted her. She frowned hard to show that she was trying to smile in response. She did not utter a word. "If you have any question and would like some explanations – I'm here," I recite to her with a welcoming smile. She makes do with a short nod. I leave her by herself and sit down on my chair aside so no to disturb.

מזוית עיני אני מציצה בה מדי פעם. אני שמה לב שהיא מתעכבת ממושכות על כל יצירה וקוראת בתשומת לב רבה את הפתקיות המסבירות. איני יכולה אלא להצטער על שההסברים קצרים מאוד ואינם ממלאים את ייעודם מבחינתי. זו תערוכה חשובה בנושא אמנות ירוקה, מיחזור, שימוש מחדש – נושאים המצריכים התיחסות רבה יותר מאשר שתי שורות מאוד לא מספקות. אך האוצרת הסבירה שאף אחד לא יתעכב לקרוא מגילות. אני, מן הסתם, איני דוגמא. גם לא המבקרת הזו.

From the corner of my eye I glance at her from time to time. I notice that she lingers on at every piece and reads attentively the explanatory notes. I can but regret that the explanations are very short and don't fulfil their purpose as far as I'm concerned. This is an important exhibition on green art, recycling, reuse – issues that need to be addressed more than two very unsatisfactory lines. But the curator explained that no one would bother to read scrolls. I'm probably not an example. This visitor as well.

במשפט אחד:

היא כתבה בספר האורחים: תערוכה מדהימה! איזה יופי של רעיונות וביצועים! יש לי מלים, אך איני יכולה להביען. אל תסתכלי בקנקן, אלא בתוכו.

חשבתי לעצמי: אני בטוחה שלא כל קנקן מעונין שתחטטי אצלו.

In one sentence:

She wrote in the guest book: An amazing exhibition! Such great ideas and works! I have words, but I can't express them. Don't judge a book by its cover. Open it and read inside.

I thought to myself: Such a clever person. But how would I know had she not written what she probably can't say aloud?

מוסורגסקיתמונות בתערוכה

MussorgskyPictures at an Exhibition

שיח גלריה על אמנות ירוקה Gallery Talk About Green Art

העליה לגלריה, מזל שיש גם מעלית Climbing up to the gallery; luckily, there is also an elevator

העליה לגלריה, מזל שיש גם מעלית    Climbing up to the gallery; luckily, there is also an elevator

זה היה יום, מאלה המלאים בחוויות מעשירות ושלוקח זמן לעכל.

It was a day, one of those which are filled with rich experiences and it takes time to digest.

הכניסה לגלריה, במעלה המדרגות The entrance to the gallery, up the stairs

הכניסה לגלריה, במעלה המדרגות   The entrance to the gallery, up the stairs

אני שמחה על המתנות שהיקום מעניק לי – טפו-טפו-טפו, שימשיך כך. אחר הצהרים זה היה סרט קובני מקסים בו צפיתי ("יולי", הדיווח מחר) ובערב התכנסנו מספר אמנים המציגים בתערוכת "אמנות ירוקה" לשיח גלריה מרתק. מתנות גדולות.

I am happy for the gifts that the universe gives me – tfu-tfu-tfu, may it continue as it is. In the afternoon it was a lovely Cuban movie that I watched ("Yuli", the report tomorrow) and in the evening we gathered a number of artists who are exhibiting at the "Green Art" for a fascinating gallery talk. Great gifts.

שיח גלריה במעגל Gallery talk in a circle

שיח גלריה במעגל   Gallery talk in a circle

 

 

תערוכת אמנות ירוקה Green Art Exhibition

התמונות שלנו בתערוכה Our pictures in the exhibition

התמונות שלנו בתערוכה   Our pictures in the exhibition

איזה כיף להשתתף בתערוכה נוספת! הערב, היתה הפתיחה החגיגית. אין כמו תרבות!

What fun to participate in another show! Tonight was the grand opening. There is nothing like culture!

אני בתערוכה I'm at the exhibition

אני בתערוכה   I'm at the exhibition

האוצרת אצרה את התערוכה כמיטב כשרונה ונסיונה העשיר ויצאה תערוכה בטוב-טעם.

The curator garnered the exhibition in the best of her talent and rich experience, and produced a tasteful exhibition.

כרזת תערוכת אמנות ירוקה Green Art Exhibition poster

כרזת תערוכת אמנות ירוקה   Green Art Exhibition poster