ארכיון תג: אלימות נגד נשים

הוא אמר לי שהוא אוהב אותי He Told Me That He Loves Me

Culture Club with Helen TerryVictims

יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

לפי הסטטיסטיקה, רבע מליון נשים בישראל סובלות מאלימות מצד בני זוגן. זה אומר שרבע מליון שמוקים מיותרים חיים בינינו. השנה, נרצחו 17 נשים. איך מחסלים את הדבר הנורא הזו?

International Day for the Elimination of Violence against Women

According the statistics, a quarter of a million women suffer from violence by their spouses. This means that a quarter of a million needless shmucks live among us. This year, 17 women were murdered. How do you terminate this terrible thing?

Jefferson AirplaneSomebody to Love

מה היא רצתה בסך הכל? למצוא בן זוג, להקים בית, משפחה, לחיות חיים של אושר ועושר, כפי שפמפמו לה מילדות. לא שראתה זאת בבית הוריה, כי אביה נהג להתעלל באמהּ. למזלה, הוא לא פגע בה וגם לא באחיה. אולי כן, אך אין היא זוכרת. למעשה, חלק גדול מילדותה נמחק לה.

What did she want? To find a spouse, establish a home, a family, to live happily ever after, as she was taught from childhood. Not that she saw it at her parents' house, since her father used to abuse her mother. Luckily, he did not hurt her or her siblings. Maybe he did, but she does not remember. In fact, a big part of her childhood had been erased.

Gunhild Carling – My Heart is Waiting for You

אנחנו נוטים כנראה לחזור על תבניות מוכרות לנו ולבחור במוכר, גם אם זה נגדנו ומזיק לנו. היא בחרה בחרא מוכר, למרות שהסימנים הקשים היו שם מן ההתחלה. אי אפשר לשפוט את הקורבנות, אסור לשפוט, משום שמי שלא חותה לא תוכל להבין.

We tend to repeat familiar patterns and choose the familiar, even if it is against us and harms us. She chose a familiar shit, despite that the horrible signs were there from the beginning. The victims cannot be judged, they shouldn't be judged, because those who have not experienced wouldn't be able to understand.

Patricia Kaas – L'Aigle Noir

 

היא לא רצתה את זה, היא לא ביקשה את החיים הללו, לא כך תכננה שיהיה. זה קרה לה כמו לנשים רבות אחרות. "הוא אמר לי שהוא אוהב אותי", הסבירה לי פעם. היתה זו הפעם היחידה בה דיברנו על מה שהיא עוברת. גם האחרונה.

She didn't want it, she didn't ask for this kind of life, this is not how she planned. It happened to her like it happened to many other women. "He told me that he loves me", she explained to me once. That was the only time we talked about what she was going through. The last time too.

BarbaraL'Aigle Noir

 

מה בסך הכל אנו רוצות בחיים האלה?

What do we want in this life?

 

גונהילד קרלינג והתזמורת הקאמרית הישראלית

Gunhild Carling and the Israel Chamber Orchestra

How can you be mad at me when I love you so?

את רוצה מכות?

ליום האלימות נגד נשים שחל אתמול

מערוך1

מי באמת רוצה?

מי רוצה לחיות בפחד תמידי?

מי רוצה לשקשק מאימה?

רוצה לחוות את הטרור, שמא הגה שתוציא תגרור תגובה אלימה כלפיה?

מי רוצה להיות תחת לחץ מצמית?

מי?

לא, אני לא רוצה!

אתה רוצה?

בא לך לחוות איך זה?

♀♀

אני משתדלת לעזור, להעצים נשים, אבל לא אחת נתקלת בחומת הפחד הנוראה שגורמת למאן דהיא להשאר עם הנבל, להתחפר בחרא המוכר ולא לצאת ולהלחם על זכותה לחיות את חייה כראות עיניה. כל מה שאגיד, כל מה שאדגים, כל מה שתאמר לה הגורמת המקצועית – שום דבר מאלה לא יעזרו לאף אחת לצאת מן הכלא ללא תשתית כלכלית משל עצמה.

אני הרי אופטימית ובטוחה שלכל דבר יש פתרון אם ירצו הגורמים המתאימים לחתור אליו. מבחינתי, הפתרון בנושא הזה הוא אחד: חינוך. אם אגיד/אכתוב את זה מספיק פעמים, האם זה יחדור אי פעם לראשם וללִבם של העומדים בראשנו ולמקבלי ההחלטות באשר לאיכות חיינו?

כמו כל דבר בחיים, זה צריך להעשות בשלבים, משום שאין "זבנג וגמרנו". אנחנו לא שמוקים. אין אנו נוהגות לתקוף את הבעיה או להציף את הנושא (זה עוד עלול לטבוע לנו ולהשאר איתנו לנצח…), אלא אנחנו משתדלות לחשוב, לאמץ את התאים האפורים כדי למצוא פתרון. סוף מעשה, כדי שלא יהיה מר ונמהר, במחשבה תחילה.

♀♀

אז מה עושות כדי לשנות?

"כי מן הטף תבוא לנו החוכמה". דבר ראשון, ליצור תכנית לימודים שתדגיש את השוויון בין המינים (וגם המגדרים, כמובן, כי "הומו" לא יכולה להיות קללה יותר!). כשזה יוטמע בטף, החל מגיל אפס, הרי שזה יחלחל למעלה, גם להוריהם. יהיו הורים שאיתם תהיה זו בעיה, כי הם חולים ומתעללים, אך גם לזה יש פתרון בדמות הוצאת הילדים מרשותם; אבל זה כבר שייך לענייני אכיפה.

יהיו מגזרים שהדבר לא יהיה להם קל, אך מאחר וחינוך זה דבר שאפשר ללמד, הם יצטרכו להתישר עם לימודי הלִבּה וללמוד איך לכבד גם את אלה שאינם מאמינים ו/או הולכים בדרכם. אינני מסוגלת להבין איך, במדינה דמוקרטית, נותן משרד החינוך יד לחינוך מפלה. דת/מסורת וכו' זה ענין אישי, לא לאומי ולא חשוב במה מאמין מאן דהוא – עליו לפעול לפי הנורמות שתקבענה. לא די לומר ש"אלימות זה דבר נורא ויש להכחידה", אלא יש לפעול ממש כדי להגשים את זה, למגר את האלימות מן השורש. לא אכנס כאן לנושא של השחתת הנפש בשליטה על עם אחר ואיזו "גדלות רוח" זו גורמת לקלגס.

"ואהבת לרעך כמוך". רעך זה גם האשה, גם אם היא נדמית לך זרה ומפחידה אותך, השמוק. היא לא נולדה כדי לשרת אף אחד, היא לא נוצרה כדי שתהיה כלי משחק בידיך, היא לא נבראה כדי למלא את מאווייך, גם לא אם אתה דמות ציבורית מפורסמת. לא, שמוק!

"וביערת הרע מקרבך!" יש להפסיק את הסלחנות והיד הרכה בנוקטים באלימות ולהתחיל לתת עונשים משמעותיים לפושעים הללו. כשבעילת קטינות תפסיק להיות ענין "חברמני" של מפורסם זה או אחר, אלא פשע שיש לתת עליו את הדין בישיבה מאחורי סורג ובריח יחד עם שיקום שכלי משמעותי – תראה החברה אחרת.

מה זה חינוך?

איך מחנכין להבחין בין טוב לרע? מה זה טוב? מה זה רע? שאלות שכדאי לתת עליהן את הדעת ולהעלותן לדיון ציבורי כדי למצוע פתרון לחברה החולה שלנו.

♀♀

הדג נחש – אין לי אף אחד

♀♀

חומר לעשיה:

הבטנה סביבכן וראנה נכוחה את פני הדברים. הסברנה פנים לנשים שבחייכן, בין אם אלה נמצאות בסביבתכן הקרובה ובין אם אתן רק נתקלות בהן פה ושם. קבלנה אותן, הארנה להן פנים, העצמנה, עזורנה, תננה מעצמכן. כל המסייעת לנפש דוויה אחת – הצל תציל עולם ומלואו.

♀♀

בתמצית:

צריך לשים גבול להשתוללות ולהתחיל לפעול כדי למגר את הרעה החולה. מה שיש לנו כיום, אלה תחבושות שאין בהן כדי לרפא את הפצע. כל האגודות, העמותות ומרכזי הסיוע למיניהן (הן למען נשים והן לילדים) ודומיהן, כולל מקלטי הנשים – אינם פתרון, אלא ראי למצוקה הנוראה הקיימת בקרבנו. גם אם עושות הן עבודת קודש, אין זה מסייע למיגור הבעיה.

הלואי, אמן, יבוא היום במהרה בימינו ולא נצטרך ימי זכרון שכאלה.

נשים בצהוב

מאבטחת7

מה חדש? אם לא ניקח את העניינים לידינו, איך ניוושע? מי מגן עלינו? הממשלה? המשטרה? חחחחחח (זוכרות את הצחוק של אריק?)!!!

כמי שעברה את ילדותה בגבעתים וביקרה בתל אביב לעתים קרובות מאוד, מוכר לי מתחם התחנה המרכזית היטב. מכרה של אמי, בת העיירה שלה בפולין, גרה בשדרות הר ציון 18. היינו נוסעות אליה לפחות פעמיים בשבוע, גם משום שבעלה של המכרה היה חייט שעבד עם חנויות ואמי שמחה לתת לו עבודה ולקבל בגדים תפורים היטב בגרסא מוזלת, משאריות הבדים שנותרו לו מהזמנות גדולות. פעם אנשים הסתדרו ככה: פה א שטיקל בד, שם א ביסאלע מאטעריע וכן הלאה. הסתדרו. החיים היו פשוטים יותר, צנועים יותר, אנשים השתדלו לסייע זו לזה ופחות התאנו זה לזו.

שנים שלא ביקרתי במקום. לפחות עשרים שנה. אם זכרוני עדיין משרתני, נראה לי שהפעם האחרונה היתה באוטובוס מקציר, בדרכי לבית הקברות בחולון לאחת האזכרות של אבי. מאז, לא יצא לבקר במקום או לעבור דרכו. מעניין איך מקום שקשור לילדותך, הופך להיות זכרון די נשכח. גם משתנה ולאו דוקא לטובה.

Tender is the Night – Tony Bennett

כשאינך שמה לב, הקרקע עלולה להשמט מתחת לרגלייך. הממשלות לדורותיהן, העיריות וכל אלה שלקחו לידיהם את השליטה על חיינו – עושים מעשים שאחר-כך קשה לתקן, אם בכלל. כשטיפש אחד זורק אבן וגו'. מה חשבו המטומטמים כשזרקו את האנשים הללו לביב השופכין? אם אין למאן דהוא אוכל – מה יכול הוא לעשות? אם אין נותנים לבן אדם להתפרנס (ואני כבר לא מדברת על "בכבוד") – אנה יפנה? איך מרימים עכשו כל האחראים להזנחה הפושעת הזו גבות ומגלגלים בלב אטום עיניים סומות לשמיים כאילו ואין הם אשמים במצב? יושב לו ראש עיר בשאננות מתנשאת ומתנכרת כשלבו מוגף בפני אותם אומללים. יבואו אלה שיאמרו שאין תקציב ואין אפשרות ואין ואין ועוד אין אחד להדגשה, אבל זה שקר גס ביותר. תמיד אפשר למצוא את שרוצים, אם רק משתדלים. אטימות לא בנתה מעולם דבר. אטימות רק הביאה למצבים רעים ואיומים.

כשהמצב הופך להיות כבד מנשוא ואי אפשר עוד לסבול את התעלמות האחראים לתיקונו – קמות נשים ועושות מעשה. צריך הרבה אומץ, שאר רוח, נדיבות וחמלה כדי לנער את הישנים מרבצם הנוח ולפעול לטובת הכלל. לצאת בלילות, במקום להיות ספונות בד' אמותיהן – זה מעשה הראוי לכל הוקרה והערכה.

ומה עושה המשטרה לחבורת הנשים הללו? מה שהמשטרה יודעת לעשות הכי טוב: במקום למלא את ייעודה ולבער את הפשע – מתנכלת המשטרה דוקא לאלה שמנסות לעצרו. מישהו מוכן להסביר מי נתן את ההוראה האוילית הזו? הגדנה, אתן לא מודאגות מזה? אני מקוה שלפחות מזה לא יעלימו עין והשוטרים שהתנכלו לפעילוֹת באלימות, יתנו את הדין. איפה חברות הכנסת לפעול בענין? ולא – שמירי רגב תמשיך לשבת בפינה שלה ושלא נשוב לשמוע אותה. ב"ה היה שקט ממנה בזמן האחרון ואף אחת אינה מתגעגעת להתנהגותה הבהמית והמביישת את בית הנבחרים בו היא חברה למגינת לבנו.

Dave Koz feat Phil Perry Tender is the Night

במשפט אחד: כשנשים מתגוננות – תמיד יִמָצֵא השמוק, בעיקר במדים, שיתנכל להן.

קישורים מומלצים:

  1. הגר אשר בשעריך הוזה מלים
  2. אלימות נגד נשים הוזה מלים
  3. כנופיית נשים בצהוב עמוד הפייסבוק
  4. "נשים בצהוב": צעירות דרום תל אביב לוקחות את החוק לידיים חדשות נענע 10
  5. נשים בצהוב: כתבה עלובה בפוליטיקה. שמנה לב איך בכתבה (2:56 ד' בלבד), שאמורה לדבר על נשים, כמה מדברים השמוקים וכמה זעום הוא פתחון הפה שניתן לנשים
  6. קפה אלבי בפייסבוק
  7. על הארוע בבית הקפה אלבי הארץ (אם יתנו לכם לקרוא בלי לדרוש תשלום, כמובן)

אלימות נגד נשים Violence Against Women

לציון יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים

To mark the International Day of Fighting Violence against Women

לאסקימוסים יש כ-300 מלים לתאר שלג, 300! האם אנו, דוברות העברית, מסוגלות לתאר לעצמנו מגוון כה גדול של מלים הבאות לתאר מה שאנו מכנות במלה אחת ויחידה? כולה שלג, אבל מסתבר שתאור מדויק שלו משנה הרבה מאוד ועשוי אף להציל חיים. אף שֶׁקַר ומצמרר לי לחשוב עליו, שלג הוא בכל זאת מלה די נחמדה מבחינתי. מעלה בדמיוני תמונות של סקי, של לובן, טוהר.

Eskimos have about 300 words to describe snow, 300! Are we, Hebrew speakers, able to imagine such a wide variety of words that describe what we call in a single word? It's just snow, but it turns out that its accurate description makes a lot of difference and may even save lives. Though it's cold and quivering for me to think about, snow is a pretty nice word to me anyway. It raises images of skiing, whiteness, purity.

אני אוהבת מלים ועוסקת בהן, אך ישנן כאלה שאני ממש שונאת ומצטערת שהן קיימות, משום שזה מעיד על קיומם של מעשים שחבל שהם נעשים. אחת מהן היא אלימות. מלבד מתן שם למעשים מתועבים ומיותרים, נוצר גם צורך בציון מיוחד לאלה.

I love words and deal with them, but there are some that I really hate and regret that they exist, because it indicates the existence of acts that it's a shame they are done. One is violence. Apart from naming obnoxious and unnecessary acts, a special grade was also created for these.

מתי כבר יפסיקו עם הימים הללו? מתי לא נצטרך עוד למצעדי גאוה, למצעדים נגד אלימות, למצעדים כדי להחזיר לנשים את הלילה הבטוח, את הבטחון לצאת לרחוב או לעבודה ולכל מקום אחר בלי להיות מוטרדות על ידי אותם זכרים שאינם מסוגלים להבין עד כמה מעשיהם נוראיים ומיותרים? תמיד אלה זכרים המטרידים והמפחידים והאונסים והרוצחים אותנו, הנשים. אי אפשר למנוע את המחשבה שלולא הם, היה העולם עשוי להיות מקום טוב יותר.

When will they stop already with these days? When will we no longer need pride parades, anti-violence marches, marches to give women a safe night, the safety to go out to a street or to work and anywhere else without being bothered by those males who cannot understand how horrible and unnecessary their actions are? These are always the troubling and scary males, the rapists and the murdering us, the women. You cannot avoid the thought that without them, the world might have been a better place.

כבר בעריסה אנו מועדות לחוות את מה שאסור שנחוה. מרגע לידתנו אנו מטרה לכל המרעין בישין שהמגדר המיותר מרעיף עלינו. אנו גדלות ומתחנכות לתוך מציאות של עליונות הזכר בכל התחומים, גם אם אלה אינם "מסורתיים" לו. ראו את השֵׁפים. כשאשה מבשלת, זה בהחלט אופייני ורגיל, אך כשגבר מואיל בטובו להרים איזה מזלג – הוא כבר שף, אם אין הוא עוסק בעיקומו של הכלי. לא מכובד לו להיות סתם בשלן מצוי.

Already in the crib we are about to experience what we should not at all. From the moment of our birth, we are a target for all the deep troubles the superfluous gender heap on us. We grow and are educated into the reality of male superiority in all areas, even if they are not "traditional" to them. See the chefs. When a woman cooks, it is certainly typical and ordinary, but when a man is as so kind as to pick up some fork – he is already a chef, if he is not occupied with bending the tool. It is dishonoured for him to be simply a common cook.

מרגע שאנו יוצאות לאויר העולם, הדבר הראשון אותו אנו חוות, גם אם יהיו כאלה שישקרו לעצמם ויכחישו זאת, זו אכזבה על שאנו מה שאנו, שלא נולדנו בנים. גם אם אין הדבר מובע בקול, הריהו מגולם בהתנהגות כלפינו וכידוע, יש לתינוקות חושים לחוש זאת.

From the moment we come into the world, the first thing we experience, even if there are those who will lie to themselves and deny it, is a disappointment that we are what we are, not born boys. Even if it is not expressed loudly, it is embodied in the behaviour towards us and, as is well known, infants have a sense to feel it.

אם אנו נמנות על בנות המזל שנולדו להורים נורמלים, לכאלה האוהבים ודואגים לנו ויש לנו אב שאינו מתעלל בנו ואם שאינה מעלימה עין ממעשיו – עדיין עלינו להתמודד עם החיים בחוץ, עם הזאבים האורבים לנו על כל צעד ושעל. שתקום זו שתוכל להצהיר במלוא הכנות שמעולם לא חוותה מה שלא רצתה לחוות, שמעולם לא נתקלה בזכר זה או אחר שניסו לכפות עליה את רצונם ולא רק בתחום המין. אני בספק אם ישנה מישהי, ללא הבדל דת, גזע ומין, שמעולם לא חוותה יד זכר מונחת עליה ופולשת אל מרחב המחיה שלה בלי שתרצה זאת וללא רשותה, ואף כי לא נעם לה הדבר – היא נמנעה מלומר משהו תקיף על כך, פן יבולע לה ולפרנסתה.

If we are the lucky ones born to normal parents, those who love and care for us and have a father who does not abuse us and a mother that does not turn a blind eye to his actions – we still have to deal with life outside, with the wolves lurking at us every step of the way. Let any women rise up, the one that can declare with full honesty that she has never experienced what she did not want to experience, who never encountered one male or another who tried to impose their will upon her, and not just ​​sex. I doubt if there is anyone, regardless of religion, race and sex, that has ever experienced a male hand on her and invades her living space without wanting it and without her permission, and although she didn't like it – she refrained from saying anything firmly about it, lest her wellbeing and her livelihood would be jeopardised.

קשה להתנהל בעולם שהוא אנטי כלפייך וכלפי קיומך. לאן שרק תפני, לא תוכלי להמלט מן ההתקפות עלייך בכל תחום שהוא: רגשית (מניפולציות כגון: "למה שלא תעשי את זה?  אני רק רוצה לעשות לך טוב"), פיזית (מילת נשים, אונס, רצח), חברתית (מי תמיד נחותה? מי תמיד תהיה אחרונה בתור? מי אינה מיוצגת בתקשורת ובין מקבלי ההחלטות?), כלכלית (מי משתכרת פחות מזכר באותה משרה?), מקצועית (מי נדחפת לעסוק בתחומים פחות "חשובים"? מי נאלצת להאבק בתקרת זכוכית?) ועוד ועוד, קצרה היריעה.

It's hard to go through life in a world that is anti-you and your existence. Wherever you go, you will not be able to escape the attacks on you in any area: emotional (manipulations such as: "Why don't you do this? I just want to do you good"), physical (female genital mutilation, rape, murder), social (who is always inferior? Who will always be last in line? Who is not represented in the media and among the decision makers?), financially (who earns less than a male in the same position?), professional (who is pushed to engage in less "important" areas? Who has to struggle with glass ceiling?) and more and more, it is impossible to cover it all.

אנו חיות בעולם לא שוויוני, מה עוד חדש? זוכרות מתי קיבלנו זכות בחירה לפוליטיקה? אך אתמול… ועדיין יש התנגדות לכך בחוגים מסוימים ומתבדלים. נשים עדיין נחשבות לרכוש – חשובנה על המלה "בעל". הוא בעלה, בעל הבית, היא אשתו. וגם כשאנחנו מתגרשות בשעה טובה ומוצלחת ובדי עמל וסבל מצליחות להעיף את הקרציה מעלינו, עדיין רבים השואלים: "ומה עושה היום בעלך?" או "איך הילדים מתיחסים לבעלך?" את אמנם גרושה, אך הוא עדיין בעלך, את לא חדלה להיות רכושו. מופרע לגמרי!

We live in an unequal world, what else is new? Remember when we got the right to vote for politics? Only yesterday… and there is still opposition to this in some circles that differ. Women are still considered property – think about the word "husband". He is her husband, head of the household, she is his wife. And even when we get divorced at a good and successful time, and with great effort and misery are able to get rid of the tick, many still ask: "And what is your husband doing today?" Or "How do the children treat your husband?" Although you are divorced, he is still your husband, you don't cease to be his property. Completely troubled!

אומרים עלי שאני חולמנית, שאני חיה מתוך שאיפה לאוטופיה. צודקים הללו, אך מה רע בזה? מה רע בשאיפה לעולם טוב יותר? למה שלא נחתור למגר את הרעות החולות של העולם ונתחיל במיגור אי השוויון והיחס המפלה כלפינו? אני בטוחה שלולא בעלי האינטרסים שפועלים כל הזמן להנציח את העוול והמעוות, כי הם הרי מרויחים מכך – היינו יכולות להיות במקום אחר לגמרי, שוות להחלטות ושותפות לעשיה.

Popole say I am a dreamer, that I live aspiring for utopia. They are right, but what's wrong with that? What's wrong with striving for a better world? Why should we not strive to eradicate the dire straits of the world and begin to eradicate the inequality and discriminatory attitude towards us? I am sure that if it were not for those with the interests who constantly act to perpetuate the injustice and distortion, because they obviously benefit from it – we could be in a completely different place, equal to decision' makers and be included in taking actions.

איך עושות זאת? פשוט מאוד – על ידי חינוך. זה מתחיל מאיתנו, בצורה לאורה נחנך את צאצאינו, אם לשוויון או אם נבחר להנציח את מצבנו, כי כך חונכנו אנו. אין דבר מטומטם יותר מאשר לצעוד בדרך בה הוכח כי אינה נכונה לנו, שמפלה אותנו לרעה. אין לנו ברירה אחרת מאשר ליצור את המציאות שלנו יהיה נוח איתה, שתיטיב איתנו. ההבדל בינינו לבין הזכרים המצויים היא, שגם כאשר אנו עושות לעצמנו ולביתנו – זה לא על חשבון מישהו אחר, לא באמצעות דריכה על גופות, לא בדיכוי הצד הנגדי, אלא בשיתוף פעולה, מתוך רצון כן לשוויון, מתוך שמירה על כבוד כל הצדדים המעורבים. אנו באות לתקן, לא לקלקל; לרפא, לא לפצוע; להחיות, לא להמית והכל מתוך כוונה טובה.

How do we do that? Very simple – by education. It starts with us, in the way we educate our descendants, whether for equality or if we choose to perpetuate our status, because that is how we were educated. There is nothing more stupid than walking in a way that has been proven it's wrong for us, which discriminates against us. We have no other choice but to create the reality that we will be happy with, which will benefit us. The difference between us and the common males is that, even when we look after our own interests – it is not at the expense of anyone else, not by stepping on bodies, not by suppressing the opposite party, but by cooperating, with a honest desire for equality, out of respect for all parties involved. We come to repair, not to spoil; to heal, not to injure; revive, not to kill, and all with good intentions.

תמונות נוספות של Toulouse Lautrec מהסדרה

הגרסא התמציתית:

אם נקום כולנו כאשה אחת ונמרוד נגד דיכויינו – נוכל ליצור עולם שוויוני. הדבר בידינו, כי אם נחכה שמישהו אחר יעשה עבורנו את המלאכה – זה לא יקרה גם בבוא המשיח. הוא הרי גבר…

The concise version:

If we, all women, rise up as one and oppose our oppressions – we can create an equitable world. This is in our hands, because if we wait for someone else to do the work for us – it will not happen even when Messiah comes. He's a man after all…

 

Yvonne EllimanI Don't Know How to Love Him

חפירות:

  1. בליון מתפקדות כולנו נקום ונתפקד נגד מה שעושים לנו
  2. יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים ויקיפדיה
  3. זכות בחירה לנשים ויקיפדיה
  4. בנות הזהב פרק 7 על חברתה הלסבית של רותי

Diggings:

  1. One Billion Rising we all rise and rebel against what is done to us
  2. International Day for the Elimination of Violence against Women Wikipedia
  3. Women's suffrage Wikipedia