ארכיון תג: אמונות טפלות

יום ששי ה-13 בחודש   Friday the 13th

חמסה   Hamsa

חמסה   Hamsa

אמונות טפלות רבות נקשרו במספר 13 ללא שום הצדקה. בכלל, אמונות טפלות הן מטופשות.

Many superstitions have been linked to number 13 with no justification. In general, superstitions are stupid.

זה כמו אמונה דתית: את גדלה לתוך זה, חיה בתוך זה וכשאת מתבגרת ומתחילה להבין דברים – קשה לך להשתחרר מזה משום שזה כבר נטבע עמוק בתוך תודעתך. יחד עם זאת, כמה שקשה, עדיין זה אפשרי. אפשר לעבוד על איך להשתחרר מאמונה טפלה, מדת ומעוד מנהגים משונים שאין להם כל הצדקה לשכון בחייך.

It's like a religious belief: you grow into it, live within it and as you grow older and begin to understand things – it's hard for you to free yourself from it because it's already ingrained deep within your consciousness. At the same time, however difficult, it is still possible. You can work on how to free yourself from superstition, religion, and other strange practices that have no reason dwelling in your life.

בבית בו גדלתי, לא היה למספרים כל משמעות. לא גידלו אותי לחשוש מפני המספר 13 או לברך על המספר 18 (חי ביהדות). דוקא במספר 18, שנחשב למבורך, קרו לי דברים לא נעימים. כשהתבגרתי, הבנתי שהכל שטויות וכדאי להתרכז בדברים יותר חשובים בחיים מאשר בהמנעות מלעשות דברים בתאריכים שנחשבים 'לא טובים' או אפילו 'רעים'.

My parents taught me that numbers had no meaning. I was not raised to fear number 13 or to bless number 18 (live in Judaism). Actually, at number 18, which is considered blessed, unpleasant things happened to me. As I grew older, I realized that everything is nonsense and it is worth concentrating on things that are more important in life than avoiding doing things on dates that are considered 'not good' or even 'bad'.

 

חמסה חתול   Cat Hamsa

חמסה חתול   Cat Hamsa

במשפט אחד:

העיקר הבריאות!

In one sentence:

The main thing in life is health!

סוף עולם שמח

ברווזים-ברווזים

"מה יהיה איתנו?" שואל הילד של השכנה, "אני מפחד מכל מה שאומרים שיקרה היום."

אני מרימה גבה. "על מה אתה מדבר?" לא זכורות לי התבטאויות מטומטמות נוספות של האידיוטים העומדים בראשנו לגבי אירן והפצצה, העלולות להבעיר עוד אש מלבד זו שבדרום ובצפון ומכל צדדינו.

"מדברים על סוף העולם", הוא אומר בלחש.

"אה, זה", אני ממהרת להרגיע במלים מבטלות. "אלה סתם שטויות שמקשקשים בקומקום. זה לא משהו אלים, אלא סיום של העידן הנוכחי לפי המאיה והתחלתו של עידן חדש. כל זה במובנים רוחניים, לא של העלמותנו או משהו כזה, חס ושלום."

אמו, המקשיבה לנו, מוסיפה: "חמודי, אתה יהודי, נכון?" הצאצא מהנהן בראשו בהסכמה. "אז ביהדות לא מוזכר דבר כזה לגבי היום וגם לא בנצרות ובאיסלם – לא ניבאו את סוף העולם היום, אז אתה יכול להיות רגע."

"אז למה אנשים מכל העולם נאספים בכל מיני מקומות כדי להיות יחד כשזה יקרה?"

"אתה לא צריך להאמין לכל מה שאתה רואה באינטרנט", אני משיבה לו במקומה. "כל מיני אנשים עושים כל מיני מעשים מפגרים, אז זה אומר שזה נכון? לכל אחת מאיתנו האמונה שלה ואין זה אומר שמאן דהיא טועה לגבי עצמה. כל עוד זה בגבולות עצמנו ואין אנו מנסות לכפות שום דבר על זולתנו – הרינו רשאיות להאמין במה שבא לנו, גם בשבלולים המשתבללים, אם זה מה שמדבר אלינו ומביא לנו שלוה ונחמה."

"מה שבלולים?" שואלת השכנה בתמהון. "לא שמעתי על אמונה כזו. מה זה משתבללים?"

"את אולי לא שמעת", אני עונה לה בפנים רציניות, "אבל הנה, עכשו את שומעת."

פיה פעור לרווחה, ארשת מובהקת של סקרנות נסוכה על פניה. "מה הדבר הזה?"

אני מחייכת אליה. לא בא לי כרגע להמשיך במתיחה ולהתחיל דיון פילוסופי. יום ששי היום וצריכה עוד להגיע למכלת בשביל החלות. "למעשה, אין דבר כזה, הרגע המצאתי. כמו שהמציאו את הדתות האחרות, גם לי מותר, לא ככה?"

היא מסתכלת עלי בפקפוק, אינה יודעת מה לומר. אחר, היא מרימה את ידה ושומטת אותה חזרה. "נו, את והדמיון המזרחי שלך…"

*

משהו לשעשע את רוחנו

*

בתמצית: ברגע שאני שומעת את צמד המלים "סוף העולם", ישר מתנגן לי בראש השיר של סקיטר דייויס. כל אשה ואסוציאתה היא.