ארכיון תג: אמנות לסבית

אה, את לסבית Ah, You Are A Lesbian

אמנית לסבית ??? A lesbian artist

אמנית לסבית ???? A lesbian artist

אני ליד תמונה שלי התלויה בתערוכת "חוף הים שלנו"המוצגת בעיריית חדרה Me next to my picture hanging at "Our Seaside Exhibition" displayed at Hadera municipality

 

השמיים לא נפלו, למרות שמספר אנשים התנשפו בתדהמה די רבה. חלק גם בשמחה לאיד. חלק בלעג. היו שם כמה תגובות לא נעימות כלל.

The sky did not fall, though some people gasped in astonishment. Partly gloating. Part of mockery. There were some very unpleasant reactions.

כשאני מגיעה למקום חדש ועלי להציג את עצמי, לעולם איני אומרת, "שמי שרון ואני לסבית", למרות שלפעמים זה מאוד מתבקש ולוא רק כדי לנַעֵר את הנוכחים. אני מעדיפה לראות קודם כל מי לטובת מי, מי נגד מי, מי אדיש לנושא ומי עלול להזיק לי. תחקיר מוקדם לא מזיק אף פעם. זו ישראל, מדינה מפגרת ברמות, עם דעות קדומות ושנאה עיוורת לזולת שאינו דומה לך. תמיד מומלץ להזהר.

When I come to a new place and have to introduce myself, I never say, "My name is Sharon and I am a lesbian," although sometimes it is very required, if only just to agitate those present. I prefer to see first who is for whom, who is against whom, who is indifferent to the subject and who might harm me. An early research never hurts. This is Israel, a very backward country, with prejudice and blind hatred for others who are not like you. It's always recommended to be cautious.

אני משתדלת כמיטב יכולתי לא להתחבר לקבוצות של מתנדבים וגם לא מתנדבות. המלה 'התנדבות' עושה לי חררה ברמות. נסיוני עם ארגונים התנדבותיים לא היה מוצלח אף פעם, וזאת בלשון המעטה. מה שאני חויתי היה לא טוב: זלזול בזמן של הזולת, זלזול בעמידה ביעדים, זלזול בהבטחות שניתנו והתנהלות לא נכונה באופן כללי. לא מתאים לי. זה מצד אחד. מצד שני, מרתיח אותי שבמקום שהממשלה תשים את הכסף הנחוץ, זה הולך למקומות מפוקפקים במקום להיטיב עם העם שזקוק לזה. דברים כמו בטחון תזונתי, דיור נאות במחיר סביר, חינוך חינם עד לסיום תואר ראשון, תרופות לכל מחלה ולא הקשקוש הנורא הזה של "סל הבריאות", שאדם צריך להיות בר מזל לחלות במחלה שהתרופה לה נמצאת בסל. את כל אלה ועוד – צריכה הממשלה לספק ולא שהתושבים יזדקקו לנדבות חס וחלילה, כפי שקורה לנו תחת שלטון השרלטן ושריו המושחתים.

I try my best not to connect with groups of volunteers. The word 'volunteering' gives me rashes all over me – head to toe. My experience with voluntary organizations has never been successful, to say the least. What I was experiencing was not good: contempt for others' time, disrespect for meeting goals, disrespect for promises made, and misconduct in general. Not for me. It's on the one hand. On the other hand, it infuriates me that instead of the government putting the necessary money, it goes to dubious places instead of benefiting the people who need it. Things like food security, decent housing at a reasonable price, free education until the end of a bachelor's degree, medicines for every illness, and not the terrible nonsense of the "Health Basket" that a person should be lucky to get the disease that is in the basket. All these and more – the government should provide, and not that the residents will have to need charity, God forbid, as it happens under the rein of the charlatan and his corrupt ministers.

יחד עם זאת, יוצא לפעמים שמאן דהיא מבקשת ממני לבוא לאסיפות כדי לחזק אותה. אין לי שום כוונה להצטרף כחברה מן המנין, אך להשמיע את קולי אני בהחלט יכולה, אם צריך. פעמים רבות אכן יש צורך ונוכחותי מוכיחה לי שלא בזבזתי את זמני לשוא.

At the same time, it sometimes comes out that somebody asks me to come to meetings in order to support her. I have no intention of joining as a full-fledged member, but I can certainly present my voice, if necessary. Many times there is indeed a need and my presence proves me that I have not wasted my time in vain.

היה כנס בנושא נשים באמנות והתבקשנו להעלות הצעות לסדר היום, הן של דברים שמציקים לנו והן רעיונות חדשים. דיברו שם על הצורך בנראות של נשים בכלל ושל נשים ממגזרים של מיעוטים בפרט. נשים אתיופיות, ערביות וכיו"ב. היה רעיון להקצות מקום לגלריה שתציג מיצירותיהן של הנשים הללו בכל שטחי האמנות, כולל זו הכתובה. אני, שידי מושכת בעט ובמצלמה והמשיכה שלי לספרות, שירה וצילום עזה היא, העליתי את תהייתי אם יהיה גם זרקור על יצירות לסביות – הן של נשים לסביות והן של נשים היוצרות בנושא הלסבי.

There was a conference on women in art, and we were asked to make suggestions for the agenda, both of things that are bothering us and new ideas. They talked about the need of women's visibility in general and women from minority sectors visibility in particular. Ethiopian women, Arab women, etc. There was an idea to allocate space for a gallery that would display works by these women in all areas of art, including the written one. I, who write and take photos, and my attraction to literature, poetry and photography is very strong, had raised the question of whether there would be a spotlight on lesbian works – both lesbian women and women who create lesbian themes.

"אה, את לסבית", הגיבה המנחה, מחייכת במבוכה.

"אה, אני ממש לא!" הגבתי בתקיפות.

"חשבתי שמשום שהעלית את הנושא…" החלה והפסיקה בלי להרחיב.

"אינך צריכה להיות לסבית כדי להעלות את המודעות שקיים חלק כזה באוכלוסיה וגם לו מגיעה נראות!" הטפתי מוסר. חשתי את חוסר הנוחות שלה, אך לא התכוונתי להניח לה. בשבילי, נראות לסבית חשובה מאוד ואני חשה מחויבת להעצים את קיומנו.

"Ah, you are a lesbian," the moderator responded, smiling in embarrassment.

"Ah, I really am not!" I responded firmly.

"I thought that because you raised the subject…" She began and stopped without elaborating.

"You don't have to be a lesbian in order to raise awareness that there is such a part of the population that also deserves visibility!" I was preaching. I felt her discomfort, but I was not going to make it easy for her. For me, lesbian visibility is very important and I feel bound to empower our existence.

"נשקול את זה", היא מתעשתת ויוצאת מהענין, מפנה את מבטה לחלק אחר בקהל. אני מכירה את זה. זה לא ישקל, זה לא ילקח בחשבון, זה לא יקבל נראות. אצטרך להשתתף גם באסיפה הבאה כדי לנדנד ולגרום לזה לקרות. אין לי כוונה לוותר. אני מתחילה לחשוב על חברות שלי שאצטרך לגייס לטובת הענין כדי שלא אעמוד לבדי במערכה. הן בהחלט יכולות להטות שכם.

"We'll consider it," she pulled himself together and gets out of this, turning to look at another part of the audience. I know that. It will not weigh, it will not be taken into account, it will not get visibility. I will have to attend the next meeting too in order to nag and make it happen. I have no intention of giving up. I am beginning to think of my friends that I will have to recruit for the sake of the cause so that I will not stand alone in the battle. They can certainly assist here.

*

באסיפה הבאה יש לנו מנחה אחרת. כנראה שהן בתורנות כדי לגוון. עולה במוחי הרעיון שאולי פעם יגיע גם תורי להנחות ועצם המחשבה גורמת לי לצמרמורת עונג. אוכל לנתב את הדיון לאפיק שלי! חיוך מתפשט על פני ואני אפילו אופטימית.

At the next meeting we have another moderator. They must take turns in order of diversify. It occurs to me that maybe once my turn to moderate might come too, and the very thought causes me shivers of pleasure. I can channel the discussion to my ideas! A smile spreads across my face and I'm even optimistic.

אני מציגה שוב את הרעיון שלי לנראות לסבית. אני יכולה לשמוע את הרחש בקהל. חלק גדול אינו שבע-רצון. אני חשה את גלי העוינות נגדי, אך אני ממשיכה לעמוד כדי לשמוע את תשובת המנחה. זו, הבעת מבוכה על פניה, מחכה שישתרר שקט תוך שהיא מנסה להתעשת. אני מניחה שהנושא לא עלה על דעתה כלל עד כה.

"די כבר עם הקשקושים הלסביים שלך!" צועקת מישהי מאחור. "אנחנו לא סוטות כמוך ולא רוצות לשמוע את השטויות האלה!"

Again, I present my idea of ​​lesbian visibility. I can hear the rustle in the crowd. A large part of it is dissatisfied. I feel the waves of hostility against me, but I continue to stand to hear the moderator's reply. An expression of embarrassment on her face, she waits for silence while trying to pull herself together. I assume that the issue has never occurred to her at all.

"Enough of your lesbian rubbish!" Someone yells from behind. "We are not as deviant as you and don't want to hear that nonsense!"

אני סבה לאחור כדי לראות מי החצופה. היא עומדת, כך שאני יכולה לראותה. הסמרטוט העוטף את ראשה אינו משאיר מקום לספק לאיזה מגזר בזוי היא שייכת. "למה את חושבת שאלה שטויות לסביות?" אני שואלת במפגיע. "למה את מרשה לעצמך להתבטא כך בפומבי?"

"אנחנו לא צריכות לסבול בגלל שאת לסבית!" היא ממשיכה לצרוח ולהפריש את מררתה.

I turned around to see who was impudent. She stands, so I can see her. The shmate (rag) wrapping her head leaves no room for doubt as to which despicable sector she belongs to. "Why do you think this is lesbian nonsense?" I ask insistently. "Why do you allow yourself to speak this way in public?"

"We don't have to suffer because you're a lesbian!" She continues to scream and excite her bitterness.

"מתי החלטת שאני לסבית?" אני מעלה ארשת תמהון על פני. "אני מודיעה לך שאני לא!" וממשיכה במנטרה שלי: "לא כל מי שתומכת במיעוט נרדף בהכרח שייכת אליו. לא כולנו צרי מוח כמו אלה שבמגזר הנלעג אליו את שייכת!" אני רואה אותה מנסה להשיב לי, אך איני מאפשרת לה. "אם כבר, את ממש נראית לסבית, אז את לבטח כזו!"

הלה מאדימה ונראית כמי שעומדת להתפוצץ לרסיסים. הכעס ממש לא הולם אותה. בטרם היא מספיקה להתפזר לחלקים, מתעשתת המנחה וקוראת לנו לסדר.

"When did you decide I was a lesbian?" I put an expression of wonder on my face. "I'm telling you I'm not!" And continue with my mantra: "Not everyone who supports a persecuted minority necessarily belongs to it. We are not all narrow-minded like those in the ridicules sector you belong to!" I see her trying to answer me, but I don't allow her. "If you wanna know, you really look lesbian, so you must be such!"

The latter is reddening and looks like about to explode into pieces. Anger really does not suit her. Before she is able to disperse to parts, the moderator gathers herself up and calls us to order.

אמנות לסבית ??? Lesbian art

אמנות לסבית ??? Lesbian art

במשפט אחד:

אין לי כוח לפוסטמות הללו, אבל למרות זאת נלחמת בהן עד חורמה.

In one sentence:

I have no strength for these blockheads, but nevertheless I fight them to their bitter end.