ארכיון תג: ארוחת בוקר

בוקר טוב, שרון   Good Morning, Sharon

ירקות לסלט Vegetables for salad

ירקות לסלט   Vegetables for salad

הסלט בארוחת הבוקר היה טעים להפליא. אין פלא עם כל הירקות שהרכיבו אותו.

The salad at breakfast was wonderfully delicious. No wonder with all the vegetables I sliced in.

בילדותי, היתה אמי שולחת אותי לבית הספר כשארוחת בוקר דשנה בבטני. כניצולת שואה, היה זה בלתי אפשרי לשלוח אותי מהבית בלי למלא לי את הבטן בפרוסת לחם מרוחה בשכבה עבה של חמאה, בירקות חתוכים בצלחת ליד חביתה מביצה. לקינוח (תמיד היה לי מקום לזה), שתיתי שוקו חם עם כמה עוגיות פשוטות אך טעימות מאוד, אותן הייתי טובלת במשקה כשחכי מודה לי עד מאוד.

In my childhood, my mother would send me to school with a hearty breakfast in my stomach. As a Holocaust survivor, it was impossible to send me away from home without filling my stomach with a slice of bread with a thick layer of butter spread on it, with sliced ​​vegetables in a plate next to an egg omelette. For dessert (I always had a place for it), I drank hot chocolate with some simple biscuits but very tasty, which I would dip in the drink while my palate was thanking me very much.

סלט ירקות מוכן. הוספתי קצת מלח וזהו – טעים, בלי תוספות Vegetable salad is ready. I added a bit salt and that's it – delicious, no dressing

סלט ירקות מוכן. הוספתי קצת מלח וזהו – טעים, בלי תוספות   Vegetable salad is ready. I added a bit salt and that's it – delicious, no dressing

חלפו שנים ולמדתי שאנשים אינם מתחילים את יומם עם ארוחת בוקר מלאה, אלא מחפפים עם כוס קפה וכמה עוגיות, כלומר הולכים ישר לקינוח ומדלגים על ארוחת הבוקר. זה לא התאים לי. פעם הכרתי מישהי שזה היה הריטואל שלה – קפה ועוגיות. מהר מאוד הבנתי שלא רק זה מהווה חוצץ בינינו, אלא שגם בשאר הדברים בחיים אנחנו שונות לגמרי. זה לא הלך בינינו. מאז, נוסף נושא ארוחת הבוקר לשאלות שאני שואלת בת זוג פוטנציאלית בטרם אני נפגשת איתה. ישנם דברים שלמדתי שאם אין בהם התאמה, זה לא יעבוד.

Years went by and I learned that people don't start their day with a full breakfast, but overlap with a cup of coffee and some cookies, which means going straight to dessert and skipping breakfast. It didn't suit me. I once knew someone whose ritual was coffee and cookies first thing in the morning. I quickly realized that not only is this a dividing line between us, but we ​​are completely different in the rest aspect of life as wrong. It didn't work between us. Since then, breakfast has been added to the questions I ask a potential partner before I meet with her. There are some things I've learned that if there's no match, it won't work.

לוקחת 2 פרוסות לחם וחותכת לקוביות. אחר, מפזרת אותן על הסלט   I take 2 slices of bread and cut them into cubes. Then, I scatter on the salad

לוקחת 2 פרוסות לחם וחותכת לקוביות. אחר, מפזרת אותן על הסלט   I take 2 slices of bread and cut them into cubes. Then, I scatter on the salad

"בוקר טוב, שרון", היא ברכה עת נפגשנו בסקייפ לשיחת הכרות בשעת בוקר סבירה.

הבטתי על מה שהיה מונח על השולחן לפניה וידעתי שלא יהיה לזה המשך. העוגיות ששלפה מתוך השקית וטבלה בקפה שלה, לא הותירו מקום לספק באשר לעתידנו הלא משותף.

"Good morning, Sharon," she greeted as we met on Skype for a getting to know chat at a decent hour in the morning.

I looked at what was laying on the table in front of her and knew it would not have continuance. The cookies she pulled out of the bag and dipped into her coffee left no room for doubt as to our unshared future.

מורחת טחינה על קוביות הלחם והארוחה מוכנה I spread tehina (tahini) on the bread cubes and the meal ready

מורחת טחינה על קוביות הלחם והארוחה מוכנה   I spread tehina (tahini) on the bread cubes and the meal ready

במשפט אחד:

שאלות שכדאי לתת עליהן את הדעת באשר להתאמה הדדית:

  1. האם את אוהבת לרקוד? מי שאינה אוהבת לרקוד, אינה אוהבת לחיות. מי שאינה אוהבת לרקוד, אינה אוהבת לשמוח ואינה אופטימית, כמוני. זה הנסיון שלי.
  2. האם את פותחת את הבוקר בארוחה מלאה? מי שאינה עושה זאת, אין לי כוח אליה. מִדְגַּנִּים אינם נחשבים אצלי לארוחת בוקר מלאה.
  3. איזו מוזיקה את אוהבת? זה חשוב מאוד! את לא רוצה להיות עם מישהי ששומעת אופרות בזמן שאוזנייך תצילנה מהרעש הנורא! ואת, שאוהבת מוזיקת רוק כבד, כמוני, לא רוצה להיות עם מישהי שנמלטת מהחדר בזמן שאת שמה את המוזיקה על פול ווליום ורוקדת עם זה במלוא המרץ.
  4. האם את אוהבת חום או קור? האם את מעדיפה, כמוני, לחיות באואזיס במדבר סהרה או שאת מעדיפה את הקוטב הצפוני? לא כדאי שתריבנה על הפעלת המזגן, נכון? לי לא היה כזה מעולם, אין לי כזה כרגע ולא יהיה בעתיד. אני אוהבת את חום הקיץ.

In one sentence:

Questions you should consider about mutual matching:

  1. Do you like to dance? Those who don't like dancing, don't like to live. Those who does not like to dance, does not like to rejoice and is not optimistic, like me. This is my experience.
  2. Do you start your morning with a full meal? Whoever does not do this, I have no strength for her. Cereal isn't considered a full meal in my book.
  3. What music do you like? This is very important! You don't want to be with someone who listens to operas while your ears are ringing of the horrible sounds! And you, who like heavy rock music, like me, you don't want to be with someone escaping the room while you put the music on full volume and dance with it with your full energy.
  4. Do you like heat or cold? Do you, like me, prefer to live in an Oasis in the Sahara Desert or do you prefer the Arctic? It's not worth fighting over the air conditioner, right? I have never had this, I don't have one right now, and will not have in the future. I like the summer warmth.

לימון בסלט   Lemon in the Salad

סלט ירקות, זיתים וחצאי לימונים Vegetable salad, olives and lemon halves

סלט ירקות, זיתים וחצאי לימונים   Vegetable salad, olives and lemon halves

מדי בוקר אני מכינה לעצמי סלט ירקות. זו השגרה שלי. הבוקר, הכנתי גם לה. נעים יותר לאכול בצותא.

Every morning I make myself a vegetable salad. This is my routine. This morning, I prepared for her too. It is more pleasant to eat together.

בדרך כלל אני מעדיפה מתוק על פני מלוח, חמוץ או חריף. כלומר: אם אני יכולה לבחור, אני מעדיפה עוגות, עוגיות ומיני מתיקה אחרים על פני אלה המלוחים. יחד עם זאת, אני אוהבת גם מאכלים רגילים ובריאים, מלאי ויטמינים. לכל מאכל הטעם שלו. אפילו שאיני אוהבת חמוץ, איני יכולה שלא להוסיף מיץ לימון טרי לסלט הירקות שאני מכינה, זה פשוט מחייב. מלבד הירקות הרגילים (עגבניה, מלפפון, בצל, גמבה, פלפל ירוק וצהוב), אני מוסיפה וקוצצת גם 7-5 זיתים ירוקים, כנ"ל שחורים, 3-2 שיני שום (בהתאם לכמות הירקות), 6-5 פטריות, פטרוזיליה, שמיר ועלי סלרי קצוצים. מדי פעם, כשמתחשק לי, אני מוסיפה כמה כפות גדושות של אפונה ירוקה ו/או גרגרי חומוס מקופסא. מבחינתי, זה סלט מלא ועשיר.

I usually prefer sweet rather than salty, sour or spicy. Meaning: if I can choose, I prefer cakes, cookies and other kinds of sweets over the savoury ones. At the same time, I also like standard and healthy foods, full of vitamins. For all its flavour. Even though I don't like sour, I can't help but add fresh lemon juice to the vegetable salad I make, it's just a must. Apart from the usual vegetables (tomato, cucumber, onion, green pepper, yellow, and red), I also add 5-7 green olives, the same number of black ones, 2-3 cloves of garlic (according to the amount of vegetables), 5-6 mushrooms, chopped parsley, dill and celery. From time to time, when I feel like it, I add a few full tablespoons of green peas and/or boxed chickpeas. For me, it's a full and rich salad.

"שום בסלט?" היא מביעה את פליאתה עת היא מבחינה בי קוצצת אותו עם הסכין.

"מה לא בסדר?" אני עונה בשאלה, כהרגלי.

"שום? איך זה מתאים?"

"אחרי שתטעמי, אני בטוחה שלא תרצי את הסלט שלך בלעדיו." אני רואה את הפקפוק בגבותיה המתרוממות.

"Garlic in the salad?" She expresses her surprise when she notices me chopping it with the knife.

"What's wrong?" I answer the question, as usual.

"Garlic? How does it fit?"

"After you taste it, I'm sure you wouldn't want your salad without it." I see the doubt in her rising eyebrows.

Fools GardenLemon Tree

"אין לך ביצים", היא מכריזה עת היא סוקרת את תכולת המקרר. "איך זה?"

"אין לי גם בשר", אני מרגיעה אותה. "אני צמחונית וגם לא אוכלת את הדור הבא של העופות." שוב גבותיה מקמטות את מצחה.

"אם אין ביצים, אז מה יש לאכול?" אני אישה רגועה בדרך כלל, אך השאלות שלה מתחילות לעצבן אותי. היא אורחת, שתאכל מה שאני נותנת לה. אין לי כוח למתלוננות.

אני מגייסת את כל כוח ההתאפקות שלי ועונה בקול רגוע, אם כי זה דורש מאמץ רב מצדי. "תני לי לסיים להכין את הארוחה ותראי שלא תשארי רעבה."

"אני רעבה עכשו", היא ממשיכה להתלונן בקול תובעני מעצבן שעוד מעט מוציא אותי מכלי, "אין לך משהו לנשנש עד שהארוחה תהיה מוכנה?"

היקום עוזר לי להתגבר על עצמי מלגרור אותה אל הדלת ולסלק אותה מד' אמותי. "אם תנשנשי לפני הארוחה, איך יהיה לך תאבון לארוחה עצמה?" הקול שלי עדיין רגוע.

"שזה לא יטריד אותך", קולה נחוש, עיניה זועפות, "אני צריכה משהו עכשו." אני מצביעה לעבר ארון הנשנושים בו אני שומרת את השקיות המנחמות עבור הנכדים. אני עצמי איני נוגעת. פעם, אהבתי במבה וביגלה, אך מאז הגדילו היצרנים את כמות המלח בצורה שאינה נעימה לי, איני קונה אותם יותר. מדי פעם אני קונה גרעינים לא מלוחים, בעיקר כשאני מצפה לאורחות, אך איני נוגעת גם בהם משום שגם כשכתוב על האריזה שהגרעינים אינם מלוחים – הם עתירים במלח. אין לי מושג איך אין תובעים את היצרנים, כי הרי מה שכתוב על האריזה, צריך להיות אמת ולא להונות את הקונות. היא מתנפלת על הארון כאילו מצאה אוצר או לפחות מים במדבר.

"You have no eggs," she announces as she scans the content of my fridge. "How come?"

"I have no meat either," I reassure her. "I'm a vegetarian and don't eat the next generation of poultry." Her eyebrows wrinkling her brow again.

"If there are no eggs, then what is there to eat?" I'm usually a calm woman, but her questions start to annoy me. She is a guest, she should eat what I give her. I have no strength to complainers.

I muster all my restraint and respond calmly, though it requires a great deal of effort on my part. "Let me finish the meal and you'll see that you won't stay hungry."

"I'm hungry now," she continues to complain in an annoyingly demanding voice that nearly causes me to fly off the handle, "don't you have something to snack until the meal is ready?"

The universe helps me overcome myself from dragging her to the door and removing her from my life. "If you have a snack before dinner, how will you have appetite for the meal itself?" My voice is still calm.

"Don't let it bother you," her voice determined, her eyes frowned, "I need something right now." I point to the snacks cupboard where I keep the comforting bags for the grandchildren. I don't touch them myself. I used to love Bamba and pretzels, but since the manufacturers have increased the amount of salt in a way that doesn't agree with my taste, I don't buy them anymore. I buy non-salty sunflower seeds occasionally, especially when I expect guests, but I don't touch them either, because even when it says on the package that the seeds aren't salty – they're very salty. I have no idea how the manufacturers are not being sued, because what is written on the package should be true and not deceive the consumers. She pounces on the cupboard as if she has found a treasure or at least water in the desert.

דורי בן זאב – לֶמוֹן טְרִי

Dori Ben Ze'ev – Lemon Tree

סיימתי להכין את הסלט. היא סיימה לחסל שתי שקיות במבה גדולות ועמדה לפתוח שקית שלישית. "חכי", ניסיתי לעצור בעדה, "הנה אני עורכת את השולחן ונוכל לאכול."

היא מביטה בי מבעד לשקית שהספיקה לפתוח תוך כדי שדיברתי אליה. "עד שתערכי, אני אתנחם קצת בבמבה הזו." היא חפנה בידה כמות נכבדה והביאה אל פיה. חציתי לימון לשניים וסחטתי אחד מהם לתוך הסלט. "את שמה לימון בסלט?" הפה שלה היה מלא, אך זה לא מנע מבעדה להוציא קול זעקה.

הדחף הראשון שלי היה לדחוף לה בעיטה. קולות כאלה איני מוכנה לסבול מאף אחד/ת. מעולם לא הבנתי למה מאן דהוא מרשה לעצמו/ה להוציא אותם על זולתו. שוב ריסנתי את עצמי. "למה את צועקת?" שאלתי בשקט שאין לי מושג מהיכן הצלחתי לגייס. "אבקשך להשתמש בקול נורמלי כשאת פונה אלי."

את הזעם שנורה מעיניה קשה לתאר. פניה עמדו להתפוצץ עלי. "ואני אבקשך לא לומר לי איך לדבר", צעקה בקול רם יותר.

זה כבר היה ממש למעלה מכוח הסבל שלי. זו הדירה שלי ומישהי זרה שהכרתי רק אתמול צורחת עלי בחופשיות? לא אצלי! יצאתי מהמטבח, נטלתי את תיקה שהיה מונח בחדר השינה וחזרתי למטבח. היא ישבה בנחת על הכסא, דוחסת את החופן האחרון אל תוך לועה. את השקית הריקה השאירה על השולחן. אחזתי בידה והקמתי אותה בכל הכוח שגייסתי לעזרתי. משכתי אותה לעבר דלת היציאה, פתחתי אותה ודחפתי את הנפקנית החוצה, שתלך לכל הרוחות. היא הלכה בלי לומר דבר. אני משערת שמרוב תדהמה, היא לא הצליחה להתנגד.

I finished making the salad. She finished terminating two large Bamba bags and was about to open a third bag. "Wait," I tried to stop her, "I am about to set the table and we can eat."

She looks at me through the bag she managed to open while I was talking to her. "Until you're done, I'll take some comfort in this Bamba." She cupped a fair amount and brought it to her mouth. I split a lemon in half and squeezed one into the salad. "You are putting lemon in the salad?" Her mouth was full, but that didn't stop her from sounding an outcry.

My first impulse was to give her a good kick. Such voices I'm not willing to suffer from anyone. I never understood how come anyone allow themselves to utter such sounds at others. I restrained myself again. "Why are you shouting?" I asked in a quiet ton that I had no idea where I was able to recruit from. "I would like you to use a normal voice when addressing me."

The rage that was fired from her eyes is hard to describe. Her face was about to explode on me. "And I will ask you not to tell me how to speak," she shouted louder.

That was really above my endurance. This is my apartment and a stranger I only knew yesterday screaming at me freely? Not by me! I left the kitchen, took her bag that was in the bedroom, and went back to the kitchen. She sat comfortably on the chair, squeezing the last handful into her maw. She left the empty bag on the table. I grabbed her hand and set her one her feet with all the strength I had recruited to my assistance. I pulled her toward the exit door, opened it, and pushed the slut out, may she go to hell. She went without saying anything. I guess she was too amazed that she couldn't resist.

אורית וולף – נגני את תו המפתח של חייך

Orit Wolf – Play the keynote of your life

במשפט אחד:

היא רצתה חיבוק. זה היה אתמול. לא היה נעים להכירה.

In one sentence:

She wanted a hug. That was yesterday. It was't nice to know her.

איזה יום היום ? What Day is it Today

What day is it Today? English song for Kids

כשאני מתעוררת בבוקר, אני מנסה להתמצא. לא תמיד זה מצליח לי.

When I wake up in the morning, I try to orient myself. It does not always work for me.

אני: "איזה יום היום?"

המוח: "יום שלישי, נראה לי."

אני: "מה נראה לך? אפשר לדעת על בטוח?"

המוח לוקחת את הזמן שלה, מחשבת, מנסה להאחז במה שצץ לה. לוקח לה ממש הרבה זמן. אין לי סבלנות, אך אני יודעת שמאמץ מצדי לא יסייע הרבה. אני עוצמת את עיני ומחכה.

Me: "What day is it today?"

Brain: "Tuesday, it seems to me."

Me: "What do you mean by 'it seems'? Can I get a definite answer?"

The brain takes its time, calculates, tries to hold onto what has come to it. It takes it quite a long time. I have no patience, but I know that an effort on my part will not help much. I close my eyes and wait.

"יום שלישי", היא אומרת לבסוף בקול החלטי. "היום יום שלישי."

"בטוחה?" אני שואלת בפקפוק.

"כן-כן!" היא מאשרת. "אתמול היה יום שני, ערכת קניות, זוכרת?"

אני זוכרת. אז היום יום שלישי. עד כמה שאני יודעת, אין לה דברים לעשות ביום הזה, אז אולי נוכל להפגש בסקייפ, לאכול יחד ארוחת בוקר ולבלות זמן איכות זו עם זו. אולי.

"Tuesday," she finally says in a firm voice. "Today is Tuesday."

"Are you sure?" I ask doubtfully.

"Yes-Yes!" She confirms. "Yesterday was Monday, you did the shopping, remember?"

I remember. So today is Tuesday. As far as I know, she has nothing to do on this day, so perhaps we can meet on Skype, have breakfast together and spend quality time with each other. Maybe.

קורין אלאל – ארוחת בוקר

Jacques Prévert – Le Déjeuner Du Matin

כמה זמן ? How Long

הדרה לוין ארדי – היא קוראת בשמי

Hadara Levin Areddy – She Calls My Name

 

ארוחת הבוקר יכולה להיות חפוזה או בנחת, משהו קל לחטוף או ארוחה מלאה, מושקעת. אני מעדיפה את המושקעת ובנחת.

Breakfast can be hasty or leisurely, something easy to snatch or a full meal, where you put your heard into. I prefer the leisurely heart stuff.

להשקיע, לוקח זמן. יש לי זמן להשקיע. איני מתקמצנת בזה. אמי זצ"ל נהגה לומר שאין מה למהר לשום מקום, הרי כולנו נגיע לאותו מקום בסופו של דבר, אז למה למהר? אימצתי את הפילוסופיה שלה ואני משתדלת להתנהל בנחת.

Putting your heard into something, takes time. I have time. I'm not stingy. My mother, bless her soul, used to say that there is no hurry to go anywhere, we will all reach the same place in the end, so why hasten? I adopted her philosophy and I try to go serenely through life.

אין לי שאיפה רבה לגוון באוכל. מבחינתי, ארוחת בוקר מורכבת מסלט ירקות קצוץ, גבינות, לחם ותוספות. לוקח זמן להכין את כל אלה. גם יש צורך להזהר עם החיתוך כדי לצאת בשלום מהמשימה, אז אני עובדת לאט.

"כמה זמן לוקח לך?" שואלת הסטוצית מהלילה הקודם שנשארה כדי לטעום מארוחת הבוקר שאני מכינה. "תמיד את עובדת כל כך לאט?"

I don't have much desire to diversify food. For me, breakfast consists of chopped vegetable salad, cheese, bread and additions. It takes time to prepare all these. You also have to be careful with the chopping in order to come through of the job safe and sound, so I work slowly.

"How long does it take you?" Asks the fling from last night who stayed to taste the breakfast I'm preparing. "Are you always working so slowly?"

KD Lang – Summerfling

אני מפסיקה לחתוך את העגבניות ומרימה אליה את מבטי. היא לא התלוננה על האיטיות שלי בלילה. "רוצה לעזור לי?" אני שואלת בתקוה שזו תיקח על עצמה לחתוך כמה ירקות.

הבעת אי רצון עולה על פניה. "אני לא כל כך טובה בהכנת ארוחות", עונה הפרינצסה.

אני שותקת. איני אוהבת עלוקות. איך אפשר לא להיות טובה בלחתוך כמה ירקות?

I stop chopping the tomatoes and look up at her. She didn't complain about my slowness at night. "Want to help me?" I ask hopefully that she will take on herself to chop some vegetables.

An expression of reluctance rises over her face. "I'm not very good at preparing meals," replies the princess.

I keep silent. I don't like leeches. How can you not be good at cutting or chopping a few vegetables?

במשפט אחד:

לארוחת הצהריים שתכננתי להכין כבר לא הזמנתי אותה. כולה סטוץ, אין סיבה שאתראה איתה שוב.

In one sentence:

I had not invited her for the lunch I had planned to prepare. She was just a fling, there's no reason I should see her again.

סלט ירקות מושקע Vegetable salad from the heart

סלט ירקות מושקע   Vegetable salad from the heart