ארכיון תג: ארון הספרים היהודי

בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה

על תפילות שבין יום ובין לילה

הגות בספרה המאלף של הרבה ד"ר דליה מרקס

מבוא

למי שתוהה – אני חילונית ואינני מאמינה במה שאינו בי פנימה. יחד עם זאת, משום שנולדתי לעם מסוים, אני משתדלת כמיטב יכולתי לשמר ולהעביר לצאצאי את המסורת שלי, אותה אני מגדירה בתוך המושג "תרבות". מבחינתי, למסורת יש חלק גדול בתרבותו של עם, הנבנית נדבך אחר נדבך, במהלך הדורות. דת היא חלק מהמסורת ונא להבדיל מדתיות/אדיקות/חרדיות. גם אתאיסטית מסוגלת להעריך ולכבד את הדת, את מורשת האמהות והאבות וכל עוד אין כופין עלי הר כגיגית, הריני שמחה ללמוד על מקורות העם שלי ומעייניו.

אתיאיזם וחוסר אמונה בחיי היום-יום, הם דבר שבשגרה, אך כשקורה משהו – אם לטוב, כשרוצות שמשהו יתקיים ותגענה בשורות טובות, אמן! ואם לפחות טוב חס ושלום – אי אפשר להמנע מאותה תנועה קמאית של הרמת העיניים השמימה ונשיאת תפילה מתוך כוונה להעביר את רוע הגזרה. כמה מאיתנו קפצנו עד לב השמיִם כשהסל נקלע כמו שצריך, יצאנו במחול ופיזזנו ברחבי הסלון בצעקות רמות של הודיה לאלוקימתינו האדירות ("יש אלוקים!!!")? צדיקה באמונתה תחיה בטוב ותפרח ותשגשג אמן, גם אם אין היא מאמינה באל. אז למי מתפללת? שאלה טובה שאין לי עליה עדיין תשובה.

"אפשר להשוות את התפילה לגַן אשר בו פינות חבויות ומכמני יופי כמוסים. הגן הוא אותו הגן, ובפרפראזה על אמרתו של היווני הירקליטוס – אי אפשר להכנס לאותו גן פעמיים. עתים הוא בהיר וריחני, עתים הוא שטוף גשם, עתים קריר, עתים חם, עתים ריק וספסליו מכוסים עלי שלכת, עתים רועש… כמו מצבו המשתנה של הגן, כך גם אי אפשר לומר אותה תפילה פעמיים – הטקסט הוא אולי אותו טקסט, אבל אני, האומרת אותו, שונה בכל פעם" (מתוך המבוא לספר).

על התפילה

"אם תרצה ללמוד על היהודים – פתח את ספרי התפילה שלהם, אם תרצי לשמוע את פעימת דורותיהם – האזיני לקול תחינתם", כך פותחת הרבה מרקס את ספרה המרתק. אכן, ניתן ללמוד רבות מהקריאה בו ולהשכיל. מעניין להכיר את המקורות שלנו. הלואי והיו מלמדים אותנו ואת צאצאינו יותר.

כעם שנרדף במהלך הדורות, שגלה ממולדתו, מה שמר עלינו כל השנים ההן? מהו הדבק המקשר בינינו אם לא הטקסטים הללו? גם עכשו, כשאנו במולדתנו הנצחית, אנו בהחלט זקוקים להם כדבק מאחד, אם חפצי חיים אנו ואם יש את נפשנו לשמר את המסורת שלנו. אין חייבות להיות דתיות/אדוקות/חרדיות וכו' כדי ללמוד ולדעת על יחודנו משאר הגויים (תרתי משמע).

בְּעֵת אִישַׁן

בבואנו להתכנס בין כנפי השינה הברוכה, מתעטפת נפשנו במעטה הגנה מפני החושך ושאר מרעין בישין של הלילה, ואנו נכנסות אל תוך מצב של ניתוק מהמציאות. אני אולי לא דוגמא, כי מאז שאני זוכרת את עצמי, אני מסוגלת לישון בכל מצב והרבה – רק תנו לי מנוחה, אין צורך להמציא לי אותה J אך אני מכירה לא מעט א/נשים שהטקס הזה שמציעה התפילה למעבר בין טרדות היום אל מנוחת הלילה, עשוי להרגיע את הנפש ההומה ולסייע לה להחליק אל עולם החלומות המבורך.

וְאָעִיָרה

דקלום המתלווה אלי מילדותי ולאורך השנים: "מוֹיְדֶה אֲ-נִי לְפָנֶיךָ מֶיְלֶךְ חַי וְקַ-יָּם, שֶׁהֶחְזַרְתָ בִּי נִשְׁמָ-תִי, בֶּחֶמְ-לָה רַ-בָּה, אֱמוּנָתֶיךָ" (בנימה אשכנזית, כמובן והפיסוק בהתאם). לפי מה שאמי זצ"ל נהגה לספר לי, ברגע שהתחלתי להשמיע צלילים, היא התחילה להשמיע לי את הדקלום הזה. אינני יכולה לזכור את עצמי מדקלמת את זה בפועל, אין לי תמונות בראש משום שהייתי צעירה מדי, אך זה בהחלט נחרת בנפש פנימה ואני זוכרת היטב את הנסיונות להפטר מן המנהג הזה כשבגרתי. עד היום. לא בהצלחה יתרה…

סיפא

בסוף הספר, בבחינת הדבדבן שעל הקצפת, מציעה הרבה ד"ר דליה מרקס קריאה פמיניסטית מחודשת בברכות החובקות את השינה. מאלף ביותר ומאיר עיניים. כל מי שמתחלחלת מן ההדרה הברורה המתומצתת בפסוק "ברוך שלא עשני אשה", תמצא כאן הסבר למקורו. אמנם אין חובה להסכים עם הכל, הרי הרשות נתונה, אך בהחלט שׂוּמָה עלינו ללמוד דברים חדשים, גם אין הם מקובלים עלינו.

מילתא זוטרא:

שמחתי על הספר הזה. מקומו מכובד מאוד בארון הספרים היהודי ואני ממליצה בכל פה לעיין בו. הלואי וירבו ספרים כאלה, המעשירים את הנפש והמרחיבים את הדעת ונאמר אמן.

קישורים מומלצים:

  1. הרבה ד"ר דליה מרקס בהיברו יוניון קולג'
  2. מידע על הספר באתר ידיעות ספרים
  3. בעת אישן ואעירה – דפים מהספר
  4. ביקורת של צופיה הירשפלד בתרבות YNET
  5. ביקורת של עמית עסיס באתר הארץ
  6. הטורים של הרבה ד"ר דליה מרקס באתר דעות YNET
  7. הרבה ד"ר דליה מרקס באתר עוז ושלום על פרשת ישב
  8. צ'ומפי חוזר בתשובה

>

פרשת המים

טבילה כהזדמנות לצמיחה, להיטהרות ולריפוי

הגות בספר שנערך בידי אלונה ליסיצה, דליה מרקס, מיה ליבוביץ', תמר דבדבני

 

מבוא

א. בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ  ב. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם  ג. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר  ד. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ  ה. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם  ז. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן  ח. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן  י. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב  יא. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן  יב. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב  יג. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.

ישנם מושגים רבים בחיינו אליהם אנו מתיחסים כפשיטא ואיננו מקדישים להם מחשבה. לרוב, אנו חשים בהם בחסרונם, כשאנו זקוקים להם וָאַיִן. על אחת כמה וכמה נכון הדבר כשמדובר במים. אֵין דין היושב בשבדיה על פלגי מים כדין ההֵלֶךְ בסהרה.

מים, לדידי, הם הנוזל הזולג מהברז, אִם לשתיה או לרחצה. כחילונית (אף שבית הורי היה מסורתי), הפעם היחידה בה התוודעתי לשימוש הנרחב יותר במים, היתה כשהרבנית הממונה על הנושא, הסבירה לי את שעלי לעשות בטרם אכנס לחופה. נאמנה לדרכי האתאיסטית, הנסיבות היו עימי (תרתי משמע) ולא הזדקקתי לטבילה, כך שלא חויתי על בשרי.

על המים

מתוך כריכת הספר: "מים הם יסוד כה בסיסי בחיינו, עד כי לעתים אנו שוכחים את היותם חומר קמאי, שבלעדיו לא יתכנו חיים, שבהינתנו בצמצום, לא תתכן צמיחה ושבשפיעה מוגזמת שלו טמונה סכנה".

כמו כל דבר בחיים, הסוד הוא איזון נכון. עדיף במשורה, בזהירות, מאשר במופרז. כוחם הרב של המים יכול לפעול לטובה אך עלול גם להרע. מגיסא טבא, מעניקים לנו המים חיים ויוצרים צמיחה ושגשוג. אנו צורכים אותם מדי יום והם תורמים לקיומנו, כמו גם לשמירה על בריאותנו (היגיינה). מאידך, הם עלולים לגרום להרס ולחורבן, לא עלינו.

מים הם המרכיב הכי משמעותי בחיינו, למעשה יסוד החיים שלנו, כי בהעדרם – לא יִתָכנו חיים. יחד עם זאת, כשהם באים בהגזמה – ישמרנו האל וינצרנו מפגיעתם. מאז ימי המבול בימות התנ"ך, הצונמי הנורא בדצמבר 2004, השטפונות הקשים בקווינסלנד בדצמבר 2010 ושאר ההצפות ההורסניות שלא מניתי כאן בתקוה ובתפילה שלא יקרו יותר – חווינו קשות ולא היינו רוצות לחזור לאלה. דיינו יותר מדי. בתפילת הגשם (הן ביהדות והן במסורות אחרות), מבקש האדם מבורא עולם שהמים יבואו עליו לטובה ולא חס וחלילה אחרת. הלואי, אמן!

על פי הפאנג שוואי, אלמנט המים שייך לאנרגיה הנקבית (יין), המסמלת רגישות, שגשוג וכספים והוא אחראי על חידוש ושחזור של אנרגיה חיובית. הלואי עלינו, אמן!

מכריכת הספר: "דמות העולם ודמותנו משתקפת במים באינספור אופנים. עתים ההשתקפות סהרוריות, עתים חידתית וקסומה, פעמים עכורה ופעמים בוהקת."

המים כמשקפים אותנו ואת סביבתנו: בוקר אחד אנו קמים רגיל, באחר אנו הפוכים, לפעמים מצב רוחנו מרומם, לפעמים לא כל כך ופעמים השמש זורחת עד שלבנו מתרונן משמחה על היום החדש הצופן לנו אך טובות ועל ההפתעות הנעימות הנכונות לנו.

על הטבילה

מהכריכה: "בהכנסנו למים, אנו הופכים לחלק מעולם הבבואה, טובלים בעולם דמיוני שאין ממשי ממנו, יקום המכיל בתוכו אפשרויות בלתי מוגבלות".

מזכיר לי את הספר המקסים "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" ואת המשכו – "מבעד למראה ומה אליס ראתה שם". יש מין קסם בכניסה לתוך המים, אל עולם אחר, כזה העוטף אותך כולו, מחבק, מזמין אותך לתת מעצמך. ומצד שני, באבחה של חוסר זהירות – זה עלול לגרום לאובדנך.

מתוך הספר: "הטובלים במים מאבדים מכובד משקלם והופכים במידת מה לחלק מהמהות הצלולה, השקופה והמימית. אפשר לחוות את הטבילה במים כויתור על האגו ועל הצורך בשליטה".

את נכנסת למים, צפה על פניהם, מתמסרת. חויה של היטהרות, של ראשוניות, של התמזגות עם יסוד כה ראשוני ועם הטבע. אין עוד בנמצא משהו (לא עולה על דעתי) המסוגל לשאת אותך, לאפשר לך לצוף בלי להזדקק לתוספות שמחוץ לגופך. מגע המים על הגוף, יוצר תחושה של רוגע, טוהר, עילאיות.

"כוונת הטבילה היא להוסיף ממד של קדושה למעשה האהבה ולהביא לידי ביטוי את התהליך הרגשי שהוביל לבחירה, בהוספת ממד גופני למערכת הזוגית".

לפני שנים, כשהבנתי מי אני, חשבתי שלפעם הראשונה שלי עם מי שאהבה נפשי תהיה משמעות גדולה אם נקדים טבילה לאיחודנו, לשם יחוד קודשא בנוסח א-דתי. חויה מעניינת. למדתי אז, שגם טבילה בים כשרה היא.

על מים וטבילה

בספר ששה שערים המכסים את מהלך חיינו ומראה כיצד המים מלווים אותנו לאורך כל דרכנו: החל מטבילה במעברי החיים, דרך הזדמנויות לריפוי והחלמה של הנפש והגוף, התחדשות ותיקון עצמי, גיור וכלה בטקסי מעגל השנה. השער השישי עוסק בעיון טבילה ובו רשימות רבות-ענין מאת אנשים מעניינים.

כמו ספרים נוספים שיצאו משערי הרבנות הרפורמית הברוכה, מוכיח גם הספר הזה שהיהדות פנים רבות לה וגם אם הפרשנות שונה היא, הרי שהמקורות הם אותם – של אמותינו ואבותינו.

סיפא

קראתי בספר בשקיקה ובענין רב ולמדתי ממנו רבות. הוא כתוב בצורה קולחת. יש בו מאמרים מרתקים בצד שירים ומסות מאירות עיניים. יש בו הגות והגיגים וכל אחת ואחד תמצאנה בו ענין.

עיצוב הכריכה מהנה את העין ומושך לפתוח את הספר. הטיפות הכחולות והשקופות על רקע הלבן הטהור מעוררים את הלב להתבונן בקנקן וגם רצון להעמיק ולבחון מה יש פנימה.

אהבתי את שם הספר על האסוציאציות שזה מעורר. אצלי, כששמעתי את שמו לראשונה, צץ לי מיד המונח "קו פרשת המים" (המטאפורה שבאה לתאר ארוע מהותי, המפריד בין מה שהיה לפניו לזה שאחריו). אחרי הקריאה בו, אמרתי לעצמי שאם השיח הציבורי דהיום נוגע (בין השאר) גם להדרת נשים, הרי שבא ספר כזה ומוכיח עד כמה המוח החכם והיוצר הוא שחשוב ולא אלו אברים מאפיינים את מיננו.

מילתא זוטרא:

תבורכנה עורכות הספר, כמו גם הכותבות בו, על שהביאו בפנינו ממטעמי היהדות.

עיון נוסף:

  1. פרשת המים – דפים מהספר
  2. ביקורת באתר של נוריתה
  3. הרבה אלונה ליסיצה בגוגל ספרים
  4. הרבה ד"ר דליה מרקס בהיברו יוניון קולג'
  5. הרבה מיה ליבוביץ' באתר סימניה
  6. אתר הרבה תמר דבדבני
  7. הרבה דליה מרקס על איכות החיים שלנו ותוחלתם
  8. הסרט המלא מ-1972 Alice's Adventures in Wonderland
  9. הרבה דליה מרקס על פרשת בשלח
  10. אלעד קפלן על נשים ויציאת מצרים