ארכיון תג: ברזיל

ברזיל !!!!!! Brazil

גל קוסטה – ברזיל

Gal CostaAquarela Do Brasil

 

אין-אין-אין כמו הנבחרת של ברזיל!!! אין!!!

There's no team like the Brazil team!!! No other team is sooooooo good!!!

שלא לדבר על זה שאין לי יותר ציפורניים.

Not to mention that I have no nails any more…

 

ארי ברוסו (מלחין ברזילאי) – צבעי המים של ברזיל

Ary BarrosoAquarela Do Brasil

העצב אין לו סוף The Sadness has No End

העצב אין לו סוף ברזיל מפסידה במונדיאל

ברזיל מפסידה במונדיאל  Brazil loses in the World Cup

אתמול הלכנו לישון מוקדם וויתרנו על הצפיה במונדיאל. היה יום ארוך ומורט עצבים וקשה היה להחזיק את העיניים פקוחות.

Yesterday we went to bed early and gave up watching the World Cup. It was a long, nervous day and it was hard to keep our eyes open.

הצ'וצ'י נרדם עוד במכונית בדרך מחדרה לקציר. הוא לא התעורר גם כשנישא בידי אביו והושכב במיטתו, בחדר הנכדים המשופץ. הוא עדיין איננו מתעניין בכדורגל.

The choochi fell asleep in the car on the way from Hadera to Katzir. He did not wake up even when he was carried by his father and laid down in his bed, in the renovated grandchildren's room. He is not yet interested in football.

בשבוע שעבר ישבנו לצהריים במסעדה בנתניה לכבוד יסמין שהגיעה לביקור מולדת משהותה בנכר. בהתלהבות רבה אנחנו מחליפות תמונות וחוויות מנכדינו ודנות בנושאים שברומו של עולם, כלומר בענייני טיטולים ומוצצים ומי כבר יושב ומי זוחל ומי או-טו-טו יתחיל לרוץ מרתון וכמובן מתלהבות מאיזה כיף זה להיות סבתא, בעיקר משום שאפשר להחזיר את הנכדים להוריהם בתום השמרטפות ואנחנו חופשיות לתענוגות חיינו הבשלים.

Last week we sat down for lunch at a restaurant in Netanya in honour of Jazmin who came to visit her motherland from her stay in diaspora. With great enthusiasm, we exchange photos and experiences from our grandchildren and discuss matters of the utmost importance, namely disposable diapers and dummies and who already sits and who is crawling and who is going to run a marathon in no time, and of course we are excited about how fun it is to be a grandmother, mainly because the grandchildren can be returned to their parents after the babysitting, and we are free to enjoy the pleasures of our mature lives.

חברה שמוצאה מברזיל מצטרפת אלינו ומתחילה לנתח באוזנינו את מהלכי קבוצתה האהובה. אנחנו בענייני נכדינו והלה בשלה. הגאולה באה מכיוון כמה שולחנות לידינו. זוג מפטפט בשפה המתנגנת ההיא ואוזניה של הברזילאית מזדקפות. ללא שהיות, היא נוטשת אותנו ומצטרפת לבני ארצה. ככל שהדקות עוברות, מתמלא השולחן הברזילאי בעוד ועוד אוהדות. צחוקים פרועים, שירה רמה ושמות של המטיבים לבעוט בכדור נישאים בפורטוגזית.

A friend from Brazil joins us and starts analyzing the moves of her beloved team. We are in the affairs of our grandchildren and she is with her issue. Redemption comes from a few tables next to us. A couple chatting in that melodic language and the Brazilian's ears straighten. Without delay, she abandons us and joins her fellow Brazilians. As the minutes go by, the Brazilian table fills with more and more fans. Wild laughter, loud singing, and names of the ones who are best in kicking the ball are mentioned in Portuguese.

כדי להשביע את סקרנותי, מתרגמת ביאטריס את עיקרי הדברים: תריסר נשים יושבות בצותא ברזילאית ודנות במונדיאל, מלאות בטחון שהגביע אצלן בכיס.

In order to satisfy my curiosity, Béatrice translates the essentials: a dozen women sit in a Brazilian togetherness and discuss the World Cup, full of confidence that the cup is in their pocket.

האמת, פעם, בשנות השבעים, אהבתי כדורגל, אך עם חלוף השנים, זה עבר לי. ממש משעמם לצפות ב-22 שחקנים המעבירים את הכדור מזה לזה ללא תכלית. פעם, היה המשחק מלהיב יותר או שמא התבגרתי? בכל אופן, אינני מבזבזת את זמני לריק בצפיה בשעמום. מה שכן נשאר לי מפעם, זאת האהדה שלי לנבחרות ברזיל והולנד. פעם אהבתי לראות אותן משחקות ואף על פי שאין לי מושג איך הן היום על המגרש, אני תמיד לטובתן. לולא ההתרגשות של אמש, היינו מן הסתם יושבות לצפות, אך המציאות הכתיבה אחרת. לא נעים היה להתעורר ולגלות שהנאצים ניצחו. ממש לא!

To be honest, once, in the 1970s, I loved football, but as the years went by, I got over it. It's really boring to watch 22 players move the ball to each other without purpose. Once, the game was more exciting or perhaps I grew older? Anyway, I don't waste my time watching boredom. What remains for me from the past is my sympathy for the Brazilian and Dutch teams. I used to love watching them play, and even though I have no idea how they are on the field today, I'm always in their favour. If it wasn't for last night's excitement, we would probably have been watching, but the reality dictated differently. It was unpleasant to wake up and discover that the Nazis had won. Definitely not!

נאצילנד איבער ברזיל

נאצילנד איבער ברזיל  Naziland ibber Brazil

אני בטוחה שאם השחקנים הברזילאים היו יפנים – הם היו ודאי עושים חרקירי. מדהים לראות את התמונות העצובות שוב ושוב ואת הבכי של עם שלם שחי על הכדור. כל כך רציתי שהחבורה העליזה מהשבוע שעבר תמשיך לשמוח!

I'm sure if the Brazilian players were Japanese – they would probably commit hara-kiri. It's amazing to see the sad images over and over and the cry of an entire people living for the ball. I so wanted the cheerful bunch from last week to keep rejoicing!

אולי יעזור לנו השם ונתנחם בהולנד שתיקח את הגביע?

Maybe the goddess will help us and we'll take comfort in the Netherlands taking the trophy?

אושר ברזילאי

Brazilian bliss