ארכיון תג: ג'אניס ג'ופלין

שלושה ימים של שלום ומוזיקה

וודסטוק פוסטר

44 שנים לפסטיבל וודסטוק

Matthews Southern Comfort – Woodstock (1970)

אם אתה זוכר את וודסטוק סימן שלא היית שם

אני לא הייתי שם, ב-1969 הייתי עדיין קטינה. על הפסטיבל שמעתי רק כשהסרט הדוקומנטרי "וודסטוק" הגיע ארצה, נראה לי שב-1972. התאריך ממש לא זכור לי, אך החויה הלא נעימה והמרגיזה שחויתי כשצפיתי בסרט בבית הקולנוע הלכה איתי לאורך השנים ושמורה עימי עד עצם היום הזה. ישבתי שעה וחצי רק כדי לראות את ג'אניס אהובתי מופיעה שם בבדל של שיר שלה שממש לא אהבתי. לְמה ציפיתי? לקוזמיק בלוז, כמובן – השיר הכי-הכי.

Janis Joplin Kozmic Blues live at Woodstock

שיכורה, מסוממת, לא ממש מחוברת לעצמה, אך עדיין מתקשרת עם הסביבה ועם הקהל בצורה מדהימה. לא ההופעה הכי טובה שלה, אך עדיין ענקית ומלאת נשמה, בלי לחפף ונותנת את עצמה בלי חשבון. איפה ישנן עוד זמרות כאלה בימינו, בעידן של הכוכבים הנולדים וכבים כהרף עין בדרכם אל תהום הנשייה?

Janis Joplin live Woodstock 1969

הסרט לא היה משהו מבחינתי, כי האכזבה שלי מכך שלא זכיתי לצפות במה שכל כך רציתי, עמעמה כל דבר אחר. אחרי שנים יצא לי לצפות בגרסת הבמאי, בה הואיל הלה בטובו להוסיף לסרט עוד כמה דקות מהופעתה של האלוהית, אך גם ממרחק השנים, עדיין זה לא הצליח להלהיב אותי. אולי כי החויה הראשונית של הציפיה שהושבה ריקם נטמעה בי כה עמוק, עד כי היה די משעמם לצפות. למרות שאני אוהבת הופעות חיות, אלה שבסרט לא עשו לי כלום. הן היו די עלובות. אולי גם בגלל הסמים והמראות שהבמאי בחר להראות, שלא עניינו אותי (האם אני היחידה מהדור שלי שלא טעמה מימיה?). אולי לאמריקאים זה שונה, כי זו חתיכה די משמעותית מההסטוריה שלהם.

Jefferson Airplane – White Rabbit (Grace Slick, Woodstock, aug 17 1969)

בתקופה ההיא, העדפתי את גרסאות האולפן הנקיות והמדויקות, ששרתו את השירים וגרמו לי להרגיש את המוזיקה בכל רמ"ח אברַי ושס"ע גידַי. גרסאות ההופעה נראו לי כמרוחות, בעלות עיבוד אחר לגמרי ורחוק מהשיר ולא ממש לטעמי. יכול להיות שטעמי השתנה או שההופעות החיות השתפרו וכיום אני מעדיפה להאזין ולצפות יותר בהופעות חיות.

וודסטוק פוסטר1

בקיץ 1969, עדיין לא היו לי שאלות על המדינה ואיך צריכות להראות פני החברה הצודקת והשוויונית בה אני מאמינה ולה אני מיחלת היום. קצת קשה לי להאמין שהכל היה שם דבש, אך מי שחוו, דיווחו על התנהגות למופת, על מעין אוטופיה, על עזרה הדדית וחלוקה במשאבים (בעיקר בג'וינטים, אני משערת). כל אלה הוכחה, שאם יש רצון – אין זו אגדה. חבל שהמציאות הוכיחה אחרת, שהחברה לא נטתה לעבר הטוב, הרעות והאחוה, אלא לרוע, ניצול וקפיטליזם חזירי. אולי כי טוב לא יכול להתקיים לאורך זמן ושלושה ימים הם הגבול? האמרה של אמי זצ"ל עולה אצלי: "אורֵח משול לדג – אחרי שלושה ימים הוא מתחיל להסריח"… אולי בגיל מסוים מתפכחים מאידיאולוגיות ומתחילים לעשות איש-איש לביתו? מתי זה הגיל הזה? נראה לי שטרם הגעתי אליו.

צליל מכוון – ילדי הירח

♀♀

היכן הייתי בזמן ששלושת ימי השלום והמוזיקה התרחשו? באלול תשכ"ט הייתי בת 15 וחצי, קטינה, שעדיין לא שמעה על ג'אניס ג'ופלין ועל המוזיקה שלה. איך הזמן עובר מהר כשנהנות…

Janis Joplin1

ג'אניס ג'ופלין בת 70

איך שהזמן טס ואנחנו יחד איתו…

נעורינו עוברים-חולפים ואיתם גם אנחנו… מדי פעם, עת אנו מביטות בראי, אנו תוהות להבין מי הדמות הנשקפת ממנו ונדהמות עד כמה זו דומה כל-כך להורינו. הגיל מתקדם.

Avec le temps Isabelle Boulay

במהלך שגרת החיים היומיומית קשה לשים לב לשינויים החלים בנו בעקבות נגיסת הזמן. מישהי אמרה פעם, שברגע שהרך הנולד מגיח לעולם – הוא מתחיל להזדקן, מחשב את קצו לאחור. בלי לשים לב כמעט, אנחנו מתרגלות לדמות שלנו ההולכת ומקשישה עם הזמן. תוך השלמה אנו מביטות בראי המראה לנו את המציאות. Time keeps moving on, כמו ששרה הגדולה מכולן.

Janis Joplin Kosmic Blues

מתמונה לתמונה, ממאורע חגיגי זה או אחר בו אנו נפגשות ומבחינות בשינויים שחלו בסביבה, לפעמים די בתדהמה (וואלה, איך זה הזדקן!!!), לא מפסיק הזמן לכרסם ולנגוס בנו בכל פה. קשה לנו להסכין עם זאת, שוכחות שגם אנחנו התקדמנו ולא נשארנו לעמוד על עומדנו. איפור פה, איפור שם, הסוואה כזו ואחרת, שום דבר אינו יכול להסתיר יותר את העובדה שמזמן כבר איננו ילדות קטנות. הזמן חולף וחולף, ילדים נולדים לנו, בר מצוה, חתונות… והנה כבר יש לנו ילדים גדולים, נכדים ונכדות.

Janis Joplin – Little Girl Blue (This is Tom Jones, 1969)

הזמן ממשיך בשלו. אלילי נעורינו, אלה שהערצנו, ששרו את פסקול חיינו, שליוו אותנו, כבר אינם צעירים. ואז הם מתים לנו. ואז אנחנו פתאום מתעוררות ונוכחות לדעת שגם אנחנו לא צעירות כבר ועוד מעט נלך בעקבותיהם. אין ברירה, סופנו מחשב את קצנו לאחור.

את אלילי נעורינו שלא זכו ללוות אותנו את כל כברת הדרך, שהלכו לעולמם צעירות וצעירים, אנו זוכרות כפי שהיו, כפי שהקפיא אותן הזמן. צעירות לנצח. הזמן לא הצליח להטביע בָּן את חותמו, לא חרת בהן דבר, לא הזקינן, לא קימטן.

Patricia Kaas – Avec Le Temps

ג'אניס ג'ופלין, לוא היתה עימנו, היתה חוגגת היום 70 שנים. קשה לדמיין מה היה קורה לוא לא נגדעו חייה באיבם, לוא היתה שורדת את עצמה ופורצת את מחסום אגדת מועדון ה-27. אולי לא נועדה לשרוד…

Sapho chante Léo Ferré – Avec le temps (version Arabe)

♀♀

ועם הזמן, גם אנחנו מתקדמות והולכות, הולכות ומתקדמות.

♀♀

חפירה אחת בלבד (שבת היום…):

  1. פרח משוגע: יום הולדת 70 לג'אניס ג'ופלין, גל אפלרויט בעכבר העיר

פנינה Pnina Pearl

מאז מצאה ידידתי שבגולה שהיא אינה לבד וכי למשפחתה עצים רבים, ממש יער, היא החלה לבנות את העץ שלה וממשיכה לטפחו בשקדנות רבה. במסגרת עדכוניה היא הגיעה לְשֵם שלא הכירה קודם לכן.

"?What kind of a name is Pnina, do you know it" היא שואלת אותי, המיצגת את ישראל והשמות העבריים.

"אוֹף קוֹרס", אני עונה ומתרגמת לה בנאמנות (כמובן לאחר שאני קדה אפיים ארצה בפני הוד מעלתה), "אִיט מִינס פֶּרְל. איטס א קומון ניים היר."

"Oh, Pearl", מצטיירת הבנה בפניה והיא מתחילה לשיר לי: "Pearl's a singer".

Since my friend in the Diaspora has found that she is not alone and her family has many trees, in fact a forest, she started to build her own tree and keeps cultivation it with great care. During her updating, she came across a name she never knew before.

"What kind of a name is Pnina, do you know it?" She asks me, as the representor of Israel and the Hebrew names.

"Of course," I reply and translate it faithfully (of course, after bowing down to Her Excellency), "It means Pearl. It's a common name here."

"Oh, Pearl," understanding portrayed on her face and she starts to sing to me: "Pearl's a singer."

Elkie BrooksPearl's A singer

"נֶבֶר הֶרֱד זִיס סוֹנְג אין מיין לייף", אני מצהירה בהיבליש. "חוּ סינגס זיס?"

"?Oh? Don't you know" היא מביעה את פליאתה. "!She's a classic"

"נוּ, קלאסיק אוֹר נוֹט, חוּ אִיז שִׁי?"

"!I find it hard to believe that you didn't hear about Elkie Brooks"

נו, מה לעשות וגדלתי בארץ ולא בנכר? "או? נֶבֶר הֶרֱד אֶבָּאוּט הֶר אַייזֶר. פוֹר מי, פֶּרל איז זֶה וַאן אֶנד אוֹנלִי – זֶה ג'אניס!" ואני מתחילה לשיר לה במלוא קולי את Mercedes Benz של אהובתי הנצחית.

"I never heard zis song in my life," I declare in Heblish. "Cho sings zis?"

"Oh? Don't you know?" she expresses her wonder. "She's a classic."

"Nu, classic or not, cho is she?"

"I find it hard to believe that you didn't hear about Elkie Brooks!"

Nu, what can I do that I grew up in Israel and not in the diaspora? "Oh? Never heard abawet cher eizer. For me, Pearl is ze van and only – ze Janis!" And I start singing to her in my full voice the Mercedes Benz of my eternal beloved.

Janis Joplin – Mercedes Benz

"!Oh good Lord" מגלגלת ידידתי את עיניה לשמיים ברחמים, "!You are so backwards there"

"וֶל, אַפְטֶר אוֹל, וִי יזרעאליז לִיב אִין זֶה דֶזֶרְט, דונט וי?"

"Here, look it up", היא שולחת לי קישור.

נו, סִקרנה אותי ואני קוראת בשקדנות, שמחה ללמוד חומר חדש, בעיקר אם זה על מוזיקה.

"A nice Jewish girl", מעירה הבקיאה. "?How come you never heard about her"

"Oh good Lord!" My friend rolls her eyes to the sky with pity, "you are so backwards there!"

"Vell, after ol, ve Isrealiz liv in ze desert, don't ve?"

"Here, look it up," she sends me a link.

Well, she intrigued me and I read diligently, glad to learn new material, especially when it's about music.

"A nice Jewish girl," the well-informed comments. "How come you never heard about her?"

התנצלתי בהכנעה והסברתי שבתקופתי (זו שיְלדַי מכנים "מהתנ"ך" ואותי מתארים כְּבִתָהּ של חוה, אֵם כל חי), כל הידע בא ממה שהרדיו השמיע לנו ומה לעשות – אם שידרו אותה, זה היה כנראה בשעות שלא האזנתי (מדי פעם גם ביקרתי בבית הספר ולא הייתי צמודה אז לרדיו), כך שהלה לא הגיעה לידיעתי, ואני הרי מחשיבה עצמי כבקיאה בשירים שליוו את ילדותי ונעורי וגם קצת אחרי כן 😉

I humbly apologized and explained that during my time (the one my children call "from the Bible" and describe me as the daughter of Eve, mother of All Living), all our knowledge came from what the radio played to us, and what to do – if she was broadcast, it was probably in the hours I didn't listen (I occasionally visited school and wasn't glued to the radio then). Therefore, she never came to my attention, and I do consider myself an expert in the songs which escorted my childhood, adolescence and also a bit later 😉

אז הנה, למדתי דבר חדש. עליתי ליוטיוב ומצאתי כמה שירים שלה שדוקא כן שמעתי לפני כן, אך לא ידעתי שהיא זו שמבצעת, משום שהכרתי ביצועים אחרים. לדוגמא, Fool, if you think it's over של Chris Rea:

So here, I learned something new. I went on YouTube and found some of her songs that I had heard before, but didn't know she was the performer, because I knew other performances. For example, Chris Rea's "Fool, if You Think it's Over":

Elkie Brooks – Fool if You Think it's Over

או השיר שתמיד אהבתי: Don't cry out loud

Or the song I've always loved: Don't cry out loud

Elkie Brooks – Don't Cry Out Loud

הנה ביצוע ללהיט שלה, שלא ידעתי על קיומו, אך ברגע ששמעתיו, זה נשמע לי מוכר:

Here's a performance for her hits, which I never knew existed, but once I heard it, it sounded familiar:

Elkie Brooks – Lilac Wine

חפרתי ומצאתי ביצוע של נינה סימון, שאני חושבת שזה שהיה לי בראש:

I dug in and found a performance by Nina Simone, who I think was in my head: Lilac Wine

או אולי זה המיוחד של ג'ף באקלי?

Or was it the special version of Jeff Buckley?

Jeff Buckley – Lilac Wine

הנה גרסא יפה של השיר מפי Melissa Manchester, עוד זמרת שמעולם לא שמעתי את שמעה. מתה על הצילומים המקסימים!

Here's a beautiful version of the song by Melissa Manchester, another songstress with an amazing voice I've never heard about. I love the wonderful photos!

Melissa Manchester – Don't Cry Out Loud

בין הגרסאות שמצאתי לשיר הזה, צץ שם נוסף שמעודי לא שמעתי לפני כן, אך אני יכולה לומר להגנתי שזו זמרת צעירה ומארץ כזו, שאין סיכוי שישמיעו אצלנו. השבח לאינטרנט המקרב אותנו זו לזו: Rachelle Ann Go. הקול המדהים שלה שבה את לבי מהצליל הראשון. הנה הביצוע שלה:

Among the versions I found of this song, another name popped up that I had never heard before, but I can say in my defence that she is a young songstress from a country that there is no chance of being played in Israel. Praise the Internet for bringing us closer to each other: Rachelle Ann Go. Her amazing voice captured my heart from the first note. Here's her version:

Rachelle Ann Go – Don’t Cry Out Loud

כדאי מאוד לשמוע את ריכוז שיריה (קישור 3) ובמיוחד את Honestly שמשמיעה ראשונה פשוט התאהבתי.

It is worthwhile spending the time to listen to the top of her songs (link 3), especially Honestly, which I simply fell in love with from its first note.

ואי אפשר בלי הדיוה הבלתי מעורערת עם הקול הענק מזה דורות שלעד תִנְעַד לנו בלב. איך הביצוע שלה מ-ד-הי-הי-הי-ם! אין, אין עליה, המיוחדת במינה, Dame Shirley Bassey:

And of course, one can't live without the undisputed Diva with the giant voice since generations, who forever will move our hearts. Her performance is A-M-A-Z-I-N-G! No one is above her, Dame Shirley Bassey:

Invaluable Dame Shirley Bassey – Don't cry out Loud

מפנינה אחת נהיה לי אח"צ מלא במוזיקה מדהימה שאני אוהבת: רכה, רומנטית, נוגעת.

From one Pearl I got a nice afternoon full of great music that I love: soft, romantic, touchy.

מוזיקה נוספת:

  1. ריכוז של כמה משיריה של Elkie Brooks
  2. Elkie Brooks live – הופעה של שירים מקסימים מאוד! הראשון הוא אחד מהאהובים עלי ביותר והאחרון הוא מחוה בקריצה ל- Mercedes Benz של הג'אניס.
  3. ריכוז שיריה של Rachelle Ann Go פשוט להתרווח בנחת ולהקשיב. שירים מקסימים.
  4. ריכוז שיריה של Dame Shirley Bassey
  5. ריכוז שיריה של Melissa Manchester

More music:

1. Top of Elkie Brooks

2. Elkie Brooks live – a show of great songs! The first one is of my favoured and the last is a gesture with a wink to Mercedes Benz by The Janis.

3. Top of Rachelle Ann Go just lay back and listen to these wonderful songs.

4. Top of Dame Shirley Bassey

5. Top of Melissa Manchester

 

הדרה אהובתי

הדרה לוין ארדי, יוצרת, זמרת מופלאה, נוגעת בלב פנימה

מוזיקה. אחת ההנאות שעוד נותרו לי… יש יצירות שגורמות לי לצמרמורות בגוף, אך פעמיים בחיי הרגשתי התרוממות-רוח מיוחדת בשמיעת מוזיקה: הראשונה היתה לפני שנים רבות – הייתי בת 18, על הפטיפון (היה דבר כזה…) התנגן Kozmic Blues של ג'אניס ג'ופלין והייתי כולי מצומררת מרוב עונג. הפעם השניה היתה לפני כחמש שנים. שוב קיבלתי מתנה מיוחדת מאוד: מתנה מהדרה לוין ארדי, כשנחשפתי למוזיקה שלה. טוב שיש FM88. תודה ל-FM88…

היתה שעת צהרים. הייתי במשרד ופתאום, מבעד לריכוז בעבודה, חדר אלי קול מדהים, מנגינה מרטיטה ומלים… "בואי נראה איך הבוקר עולה… כמה-זמן-כמה-זמן-כמה-זמן אני אוהב אותך". אשה שרה כמה זמן אני אוהֵב אותך והלב שלי התרחב. "אם תגידי לי – בוא, אני עוזב הכל ובא אלייך"…

עזבתי הכל והגברתי את הרדיו, מניחה לצלילים לשטוף לי את הצורה ולהכנס לרבדים הכי עמוקים של הנשמה.

ואח"כ היה התסכול. קשה להם כנראה שם, ברדיו, לפרגן ממש, כי לא אמרו את השם שלה. צלצלתי והקריינית היתה נחמדה ואמרה לי את שמה: הדרה לוין ארדי.

לקח לי מספר חודשים למצוא את האלבומים שלה, שלושה במספר ושנה תמימה עד שהצלחתי להגיע להופעה שלה בתאטרון תמונע בתל אביב עם אביב רוס. ישבתי מרותקת אליה לגמרי, סופגת את האנרגיות המדהימות שהקרינה אלינו, הקהל השבוי בידיה ובצלילים שהפיקה מעצמה ומהפסנתר. היא ביצעה שירים מתוך שלושת אלבומיה והיה לי נפלא. כששאלה מה נרצה לשמוע כהדרן, ביקשתי שתשיר את Starway. בעיני, זה אחד השירים המדהימים, הנוגעים, הנפלאים – בלדה המדברת על אהבה ודאגה לעצמך, פינוק ופרגון לעצמך. כל השירים שלה יוצאים מהלב, מרגישים את זה, אך Starway כנראה, הכי חושף.

חזרתי הביתה בשתיים וחצי לפנות בוקר וחשתי נפלא. האנרגיות העצומות שעפו במהלך ההופעה טענו אותי בשמחת חיים גדולה וזו המשיכה לפעום בי עוד זמן רב לאחר מכן.
אומרים ש"על טעם וריח אין להתווכח" ואני מסכימה עם זה, משום שהטעם שלי אינו בהכרח טעמה של זולתי, מכובדת ככל שתהיה, אך איכות בולטת מיד מבעד לכל מגוון הטעמים. המוזיקה שעושה הדרה לוין ארדי – שתזכה לחיים ארוכים ומלאי השראה ויצירה – היא איכות מדהימה. מבחינתי, זו המוזיקה במיטבה, לשמה. הדרה אינה עושה מוזיקה, היא יוצרת וההבדל הוא עצום. זו הנשמה המושקעת, הצלילים שעולים מבפנים, שנוגעים.
לשמוע את הדרה שרה, זו בשבילי חגיגה. מהיום שהאלבומים שלה הגיעו לידי, עשיתי לי מנהג: לשים לפני השינה את "Before you go" (רצועה מס' 5 ב-King O ) ולקום בבוקר עם "כמה זמן" ("בואי נראה איך הבוקר עולה", רצועה 13 באותו אלבום). עושה לי כיף וממתיק את החלומות ואת היקיצה.
עד היום הוציאה הדרה עשרה אלבומים בסגנונות שונים ועוד היצירה נטויה, וטוב שכך, טוב שאמן מתחדש ואינו קופא על שמריו.

קישורים:
1. הדרה לוין ארדי האתר, בו תוכלו להאזין למוזיקה שלה ולהנות
2. King O היצירה הכי מופלאה של הדרה
3. Lyrics אתר עם מלות השירים של הדרה
4. הדרה בפייסבוק

הגרסא המקוצרת:
הדרה לוין ארדי הזמרת הכי מצוינת ואיכותית בישראל. גם משה מסכים עם האמירה הזו ומקונן יחד עימי על מה שקורה היום במוזיקה הישראלית, שהאיכות נדירה בה ומזל שיש את הדרה לשאת את הלפיד.

על הבדידות

ליום הולדתה ה-66 של ג'אניס ג'ופלין (19.1.1943)

לחשוב,
להרהר,
להגות.
זה מה שאת עושה
במקום ללכת אולי לבלות.

לחשוב איך שהחיים משונים,
להרהר באי הצדק שהם מביאים,
להגות כמה חייך מענים.

והגלגל חוזר;
אהובך לעולם אינו מאחר –
הוא בכלל לא בא.

21 במארס 1972. חודש לפני הגיוס לצבא, אני יושבת בחדרי ומקוננת ביומני על החיים. ברקע, מתנגן הרדיו, כי בלי מוזיקה אינני יכולה לעשות כלום (עד היום). אני כותבת:
"הגיל מתקדם. כל שנה את חוזרת ומתבוננת במעשייך כדי לסכמם וכדי להחליט החלטות. בת שמונה-עשרה כבר, מה יביא לך המחר? עדיין הקפריזות של הילדות, עדיין ההתלבטויות של ההתבגרות…
"הגיל מתקדם. את רוצה שיתקדם מהר יותר. אהובך את פרחיו אלייך שוזר והעולם כולו שייך רק לשניכם. אהובך לא יעזבך, אך כשאת (בכל זאת) לבדך, את מרבה לתהות: מי את ומה עשויה את להיות? הגיל שלך הוא גיל תהפוכות."

פתאום, מבעד לערפל השרעפים, עולים צלילים שונים, אבל ממש שונים! פסנתר מתנגן והקול הצרוד הזה חודר חדרי בטן.

Time keeps moving on,
Friends – they turn away

מזנקת ממקומי כנשוכת נחש ומגבירה את הקול.

I keep moving on,
But I never found out why
I keep trying to make it right
Through another lonely day.

אוי-אוי-אוי! זה מכה בבפנוכו של הבטן, הופך את הקרביים, זורק אותי אל מחוץ לעצמי ובה-בעת מנחם, מערסל, נותן הרגשה של בית. אני מתחברת מיד. איך היא שרה את הבדידות שלי. איך היא מבינה אותי. איך אני מבינה אותה. מרגישה אליה קשר מיוחד, מבעד למלים שלה, מבעד למוזיקה, מבעד לקריאתה הנואשת להיות נאהבת.

Wow babe, wow babe, wow babe

הצליל האחרון נמוג ואני לא מה שהייתי לפני מספר דקות. איפה אני משיגה מידע עליה? היום, הרי אין בעיה – כולנו כפר מקושר היטב – אך אז היה רק להיטון וזה לא הִרבה לעסוק במוזיקת נשמה שלא היתה קרובה לפופ, כך שהפרורים הספורים שליקטתי, לא הביאו ממש מזור לנפשי הצמאה. המידע לא ממש זרם אלי אז. רק ב-1975 נודע לי שג'אניס נפטרה ב-4 באוקטובר 1970.

אני קונה פטיפון. כן, היה דבר כזה ועדיין נמצא אצלי לטובת שמיעת ערימת התקליטים שלי, שלא זרקתי ולא זנחתי. המחט עדיין במצב שמיש, היות והשכלתי לקנות מראש מלאי לזמן חרום. אני פולניה ואוגרת.
מחפשת בקדחתנות את יצירותיה. מוצאת את האלבומים קוזמיק בלוז ו-פרל. רצה הביתה ושמה בקוצר רוח את האלבום הראשון שלי עלי אדמות. מסובבת את כפתור הווליום עד הקצה העליון. מתמכרת. גם לי אין חברים. כמו את ג'אניס, גם אותי הם זנחו. כמוה, גם אני קמה כל בוקר לעוד יום של בדידות.אמי פותחת בתנופה את דלת חדרי: "השתגעת? מה זה צריך להיות הרעש הזה? הנמיכי מיד!!! אני לא צריכה ריבים עם השכנים!!!" היא צורחת עלי. אגב, זה לא היה בעברית, אלא באידיש, כמובן. כל חייה, הן במשכנהּ בבית האבות ועד ליומה האחרון בבית החולים, היא התעקשה לדבר באידיש, בפולנית, ברוסית – רק לא בעברית.
אני סוגרת ורצה החוצה לקנות אוזניות למען שכנות טובה. ג'אניס שרה לי הישר לתוך הראש. סם החיים שלי.שנים רבות לאחר מכן, לא מזמן, צפיתי בסרט דוקומנטרי על חייהוהופתעתי לגלות שהיו לה יחסים גם עם נשים. אולי לא הופתעתי. אולי ידעתי בתת-ההכרה שיש בינינו קשר מיוחד, אחוה מיוחדת, אחוות נשים, אוניברסלית.אני מספרת לשכנתי שבעוד יומיים נחגוג את יום הולדתה של העילויה המעלפת, שעד היום היא נוגעת בי, מרטיטה לי את הצורה. הלה מביטה בי במבט מלא תמהון ושואלת במין מבוכה: "מי זו? לא מכירה שם כזה." אין לי מושג באיזו פלנטה חיה הלה עד עתה. ברור שעל המקום מחקתי אותה מצוואתי.

קישורים מומלצים:
1. ג'אניס ג'ופלין – קוזמיק בלוז
2. ג'אניס ג'ופלין –  To love somebody
3. הדרה לוין ארדי – ראיון והשיר Alone is alone is alone
4. הדרה לוין ארדי – אתר

הגרסא המקוצרת:
הפעם הראשונה שמוזיקה נוגעת בי. ג'אניס ג'ופלין חודרת אל חיי. בדידות שנוגעת בבדידות.