ארכיון תג: דו קיום

דו קיום Coexistence

Rithika Ganesan – Coexistence

 

השכן הדתי ואני נפגשות בחדר המדרגות. בדיוק כשאני נועלת את הדלת ואוחזת בשקיות המיחזור כדי לרדת איתן לכיוון הפחים – הוא עולה במדרגות.

My religious neighbour and I meet in the stairwell. Just as I lock my door and lift the recycling bags to go down with them to the dustbins – he goes up the stairs.

אני שולחת אליו חיוך, כהרגלי ומברכת אותו לשלום. הוא מביט בי במבט ארוך, משתהה מעט ועונה בשלום רפה. אני מוותרת על ברכת המועדים לשמחה שעמדה על דל שפתי ויורדת במדרגות. הוא נועץ את מפתחו במנעול דלתו. עת אני מגיעה לכניסת הבנין, אני שומעת אותו טורק את הדלת כהרגלו. זה לא היה במיוחד בשבילי, זה היה כהרגלו. יש כאלה, שאינם מבינים או שמא אינם יודעים שאפשר לסגור דלת בצורה שקטה.

I smile at him, as usual, and greet him. He looks at me with a long look, pauses a little and answers with a feeble hello. I stop the blessing I was going to bless him for the holidays to pass my lips, and I go down the stairs. He stabs his key in the lock of his door. As I reach the entrance to the building, I hear him slamming his door as usual. It was not especially for me, it was his habit. There are people who do not understand or do not know that it is possible to close a door quietly.

אשתו צצה מולי ועוברת על פני ללא אומר או מבע. החיוך שעלה על פני לקראתה, קופא לי וכך גם מלות הברכה שהתעתדתי להשמיע באוזניה. מוזר, אני חושבת בלבי, היא מחייכת אלי בדרך כלל וגם אם אינה משמיעה קול, היא תמיד נדה בראשה כהכרה בקיומי. הפעם, כאילו לא ראתה אותי. אני כנראה שקופה היום.

His wife popped up in front of me and passed me without a word or expression. The smile that came to my face when I saw her, froze, and so happened to the words of blessing I was about to utter in her ears. Strange, I think to myself, she usually smiles at me and if she does not make a sound, she always shakes her head in recognition of my existence. This time, as if she had not seen me. I must be transparent today.