ארכיון תג: האזרח הקטן

יומי בבית המשפט

כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את "יומו בבית המשפט"

 פטיש דין

חברה טובה שלי נקלעה לקשיים כלכליים. טוב, קצת קשה לי לקרוא לה "חברה טובה" אחרי התנהלותנו בשנים שחלפו, אך זה מה שהיא היתה לי ואני מקוה שתמשיך להיות כזו. אני מגדירה את הסובבות אותי לפי קרבתן אלי ולפי איך שאנו מתנהלות זו עם זו. לא כל אחת היא חברה ולא כל אחת יכולה להחשב כמי שמכירה אותי היטב. אני מתימרת להכיר היטב את מי שאני מחשיבה לחברה, אך לפעמים החיים מראים לנו אחרת ולא תמיד תואמת ההגדרה את המציאות.

אנחנו חברות כבר זמן רב. אנחנו אוהבות ומוקירות זו את זו. נהגנו לשתף זו את זו בכל מוצאותינו, אם כי לא בקצב מספיק, לא ביומיום, עד שזה נעלם. החיים חלפו לנו ולא שמנו לב. פעם, לא עבר יום בלי שהיינו מתקשרות זו אל זו, לפעמים כמה פעמים במהלכו, שלא לדבר על נפגשות זו עם זו על בסיס יומיומי. אחר-כך היא מצאה בן זוג, נולדה הבת והשיחות שלנו הלכו והתרחקו זו מזו. עדיין, הקפדנו להתקשר זו אל זו לפני כל חג ומשום שאי אפשר היה לשוחח שעות – ויתרנו על העדכונים הארוכים והעברנו זו לזו את הגרסאות המקוצרות. אחר-כך נקלעתי למדינות שמעבר לים ולא טרחנו להפעיל את הסקייפ. לבת מצוה של הבת כבר לא הוזמנתי.

ישנן א/נשים בחיינו, שגם אם נחדש איתן קשר רק מדי פעם, אנחנו ממשיכות מהנקודה בה הפסקנו ומחליקות חזרה אל חברותנו, כאילו ולא נפער פער של התנסויות שונות. לא מעט אני שומעת את המשפט: "אוי, איך שלא השתנית!" לא במראה, כמובן, כי הגיל המתקדם הרי עושה את שלו, אבל במהות. אני עדיין אומרת את אותם דברים שנהגתי לומר פעם וחוזרת עליהם שוב ושוב, כי זו אני, המשננת ללא הרף באוזני הסובבות אותי. לדוגמא: יש את המשפט אותו נהגתי לומר אין ספור פעמים כדי לבטא שלאף אחד אין אמת אבסולוטית וכי לכל אחת מאיתנו האמת שלה: "כל אדם ודעתו הוא". אז היום זה הפך להיות: "כל אשה ודעתה היא", ברוח הפמיניזם שפעם היתה ניצן בראשית היווצרותו ולימים הפך אצלי ליער עד. בכל פעם שאני נפגשת עם ידידה ותיקה – עולה אזכור של זה.

אצלי יש הבדל משמעותי בין המושג "ידידה" לבין "חברה". הראשונה אמנם מלוה אותי לאורך חיי, אם כי במינון נמוך ותקופתי, אך עדיין אנו מספרות זו לזו אי-אילו דברים עמוקים ואינטימיים משום שנוח לנו זו עם זו ואנחנו יודעות שסודותינו יישמרו. חברה היא משהו הרבה יותר אינטימי ועמוק ובעיקר – תכוף. לאו דוקא יומיומי, אך בהחלט אי אפשר שיעבור שבוע בלי שנֶעֱרה זו אל תוך אוזנה של זו את מהותנו הכי אינטימית ונתיעץ זו עם זו בכל שעובר עלינו.

מכרה – זה סיפור אחר ואין צורך להרחיב, מעצם היות המושג הזה מוכר וידוע ואין הוא עומד באותו מקום בו עומדות ידידות וחברות גמורות.

Béatrice_court

החברה דנן, שבעצם הפכה להיות ידידה, הספיקה להתגרש במהלך השנים, דבר שלא הייתי שותפה לו ולא הוכנסתי בסודו; היא השיאה את בתה בשעה טובה וגם הפכה לסבתא בלי שאשתתף בכל אלה. אין לי בעיה עם בחירה של מאן דהיא לגבי מהות ותכיפות הקשר עם ידידותיה, חברותיה ומכריה. זכותה של כל אשה לממש את מה שהיא מעונינת בו.

אני גם מאמינה, שאנחנו פוגשות את מי שאנו פוגשות לא בכדי וכי יש לכך מטרה, בעיקר כדי ללמוד על עצמנו, הן אם זו בת זוג או חברה וכו'. האינטראקציה ביניכן נועדה כדי לתת לך שיעור כלשהו, גם אם אין את מבינה מהו. אני ידועה באי הבנתי את לקחי, ואם יש מאן דהיא האחראית על המשלוח הבלתי נדלה של כל הלסביות המטורללות שנקרו אל חיי עד הופעתה המבורכת של ביאטריס – הרי שזו יודעת היטב עד כמה התחננתי בפניה להפסיק עם זה, כי זו ברכה (או בעצם קללה…) לבטלה, משום שאין לי מושג מה אני אמורה ללמוד. אם יש משהו שההיא רוצה ללמדני – תתכבד הלה ותסביר לי מפורשות, במקום לשלוח לי עוד ועוד ועוד ועוד. מזל שהחלק הזה נפסק ואני מסודרת.

אתמול, אני יושבת ושוקדת על עבודתי, המוזיקה כמובן נמסכת לי ישר לתוך האוזניים באמצעות האוזניות. מבעד לצלילים הנפלאים, אני שומעת צלצול טלפון. שבע בבוקר, זה לא הטלפון של העבודה, אלא הפרטי, ועל הקו קול שלא שמעתי לפחות עשר שנים. למרות הזמן שנפער בינינו, אי אפשר היה לטעות בקול היחודי הזה וישר קפצתי משמחה לשמוע את ידידתי האהובה. שמחה מוקדמת, כי הבשורות שהיו בפיה לא היו מרנינות כלל וכלל.

"שרון, זו ____ מה שלומך?"

"או, ____! איך שאני שמחה לשמוע אותך!"

"אני שמחה שאת בארץ", היא אומרת לי ומספרת שהיא עוקבת אחרי בבלוגי ומברכת אותי על ביאטריס. אני מודה לה, אך לפני שאני פורצת בשטף של שבחים והודיה על האשה בחיי וקושרת לה כתרים על המזל הטוב שפקד אותי למצוא אותה, אומרת לי הידידה בקול נכאים שיש לה משהו לבקש ממני, "אבל אם לא תוכלי, אני אבין", היא מכינה עצמה לאכזבה.

Scales of Justice

מתברר, שהגירושין הותירו אותה חסרת כל וּבְמאבק מתמשך עם תלאות הקיום, ועכשו הגיעו מים עד נפש והיא עומדת בפני נושים ושאר מרעין בישין המתדפקים על דלתה חדשות לבקרים וממררים את חייה כדי לגבות את החובות הכבדים שהיא חייבת להם. היום היה עליה להופיע בבית המשפט כדי להתגונן בפני הבנק שקם עליה לחסלה משום שמשיכת-היתר שלה הרקיעה שחקים עם כל הריביות שצברה ואין ידה משגת להחזיר.

אני יושבת מעברו השני של הקו ומקשיבה בעצב רב לתלאובות אותן היא חוותה וחווה ולבי ירא יחד איתה ביראתה מפני הבאות. "מה את צריכה שאעשה?" אני שואלת והיא מבקשת שאבוא איתה למחרת לבית המשפט (קרי: היום) כדי להחזיק את ידה, כי אין לה אף אחד שיכול לסייע. "עורכת דין יש לך?" אני שואלת מעשית. "לא", היא עונה, "מאיפה שיהיה לי כסף לשלם לה?"

זה סוף העולם מבחינתי. מי שהיה לה מקצוע מבוקש למדי, שהתפרנסה כגרפיקאית כשרונית ביותר, עומדת עכשו על סף פי תהום ואין לה מושיע. מסתבר, שהשמוק לו היתה נשואה, הפעיל עליה במשך שנים (הרי אין מתגרשין ביום אחד וחבל!) את כל הטריקים שבעולם כדי לנשלה מכל רכוש, יחד עם עורך דינו הממולח וחסר הלב, עד שמאסה בכל וחתמה להם רק כדי להפטר מהם. הלואי ושניהם יגיעו לאותו מקום אליו הגיעה היא ואולי נתנחם בנקמה מתוקה זו… מעבר לכך, היא אולי יכולה היתה להתאושש, לולא פוטרה שנה לאחר מכן ממקום עבודתה במסגרת קיצוצים ואף שעשתה מאמצים עילאיים במטרה להשתלב מחדש ולמצוא מקום עבודה חדש – לא צלח הדבר בידה, עד שהרימה ידיים וניסתה לעבוד כעצמאית, מה שגם לא הצליח והחובות נערמו והתגבהו והיא הגיעה עד הלום, לכדי יאוש.

מזלי שאני מכירה אי אילו א/נשים טובים, כך שהשגתי לה מיד ממאגר ידידותי עורכת דין מעולה שבמעולות בחינם כדי שזו תנסה להוציאה מן הבוץ אליו נקלעה. אמי זצ"ל נהגה לומר שא-לוהים אינו מכה בשתי מקלות ולפעמים זה גם נכון, משום שבמקרה הזה, התקשרה אלי ידידתי בתחילת היום, כך שהיה לנו מספיק זמן למצוא עורכת דין פנויה והלה אף הצליחה להשתלט על חלק מהחומר שנערם נגד הלקוחה ולהופיע בבית המשפט כדי להגן עליה ולהשיג צו זמני לעיכוב הליכים עד שעורכת הדין תלמד את המקרה שלה לעומק. קיבלנו ארכה של שלושה חודשים. גם טוב. בינתיים, נראה איך נצליח להתארגן ולגייס את הממון הדרוש לכיסוי חובותיה ובד בבד למצוא לה לקוחות כדי שהיא תוכל להתפרנס ממקצועה, אף שזה הולך ונעלם ממאגר המקצועות ורבים הגרפיקאים הנפלטים לתהום האבדון, בעיקר אלה שבגילנו.

 lady justice

במלה אחת: חזרנו הביתה עייפות, אך מרוצות זמנית ומלאכה רבה עוד לפנינו.

עם פרטנר כזה, לא צריך אויבים

Many thanks to Sara'le for her excellent witty contribution

למה, לאמה?

אתמול יצא לי לבקר בסניף של אורנג' שלא באשמתי. מזה עידן ועידנים, מאז ברחתי מהם כל עוד רוחי בי אחרי למעלה מ-10 שנים של היותי לקוחתם, לא עברה רגלי את סף עסקיהם ואני מזהירה את כל מי שאני פוגשת מפני התעסקות איתם, כמו גם עם סלקום. מפני האחרונים נמלטתי ברגע שגולן טלקום הגיעו לשוק. כל מה שביקשתי מנציגי סלקום, היה לתת לי חבילה של 10 ₪, כמו שיש בגולן טלקום. התשובה שקיבלתי, היתה לקונית וחצופה: "אין אצלנו חבילה כזו." כשהודעתי שאני עוזבת אותם, יכולתי לשמוע את הגיחוך מאחורי התשובה הסתמית, האדישה, בה הביע הנציג את עגמת-נפשו (באמת, ממש האמנתי…) על צעדי. חודשיים לאחר עזיבתי, קיבלתי טלפון מאיזה נציג שרות (שמו רשום אצלי) שרצה לדעת מדוע זה קרה. כמובן ששמחתי לשטוח בפניו את הענין בתקוה שאולי הם ילמדו לקח שם, בסלקום, לגבי לקוחות אחרים, כי לי הרי לא היתה שום כוונה לחזור אליהם. הלה הקשיב ברוב קשב והבטיח שאחרי שיעביר הלאה את טרונייתי, יחזור אלי נציג בכיר. למותר לציין שזה לא קרה עד עצם היום הזה.

אבקש לציין שאני לקוחה רגילה ואין לי מניות ו/או הטבות בגולן טלקום. עברתי אליהם משום שהחבילות שהציעו התאימו לי, אך מעיון באתר התקלות שלהם עולה כי אין הם שונים מהחברות האחרות במספר ואופי הבעיות. הכי מרגיז, כמובן, זה שמבטיחים משהו ואין מקיימים ובנוסף – מסתבר שלהשיגם זה כמו קריעת ים סוף, מה שבחברות אחרות לפחות המענה הוא מהיר יותר (אם כי, כידוע לנו, אינו יעיל כלל). עד כה לא היו לי בעיות אצלם, התקשורת זרמה, אך אתמול נשלחו אלי מספר סמסים מחו"ל והללו לא הגיעו ליעדם. מזל שישנם אמצעים אחרים והדוא"ל עדיין עובד, כך שנודע לי על הסמסים ממקור אחר. בנוסף, אפשר היה לצפות מהם להתנהל בלי שטיקים ולהבהיר בצורה ברורה שמשלוח סמסים חינם בחבילה של ה-9.99 ₪ שלהם הינו אך ורק בארץ. אחרי ששלחתי מספר סמסים לחו"ל, גיליתי שאין אלה במסגרת החבילה, אם כי השיחות לחו"ל כן. אני סבורה שאפשר להצליח בעסקים גם בלי להטעות ו/או לבלבל את הציבור (גם אם אולי זה בתום לב) ושורה קצרה נוספת המבהירה זאת יכולה לסייע לאזרחית שלא היתה פנויה לבדוק לעומק.

♀♀

באמת, למה?

בית משפט השלום בתל אביב. אני נלוית אל חברתי במאבקה הממושך (4 שנים!!!) נגד אורנג'. את שלי כבר כיליתי בינואר השתא וזה אמנם הסתיים בשן ועין, אך תם ועם נדר לא לחזור אליהם לעולם ועד, גם אם חס ושלום יהיו החברה היחידה בעולם. אעדיף להשתמש באמצעים אחרים, אפילו לשלוח מסרים באמצעות הדלקת מדורות ולא להיות לקוחה שלהם.

עורכת הדין מטעם החֶבְרה המטפלת בתביעה כנגד החֲבֵרה שלי, שהיתה לקוחה ותיקה שלהם, מנסה להסביר לה בלשון סבלנית שהיא טועה בהתנגדותה לתביעה וכי עליה לשלם את הסכום הנקוב בתביעה – 2,500 ₪ טבין ותקילין. גם אם היתה חברתי נמנית על האלפיון העליון, היא לא היתה מוכנה להוציא מכיסה סכום שאינו מגיע להם, על אחת כמה וכמה במצבה הנוכחי הלא קל. החֲבֵרה הסבירה לה שהטובין, שאת שוויו תובעת ממנה החֶבְרה השרלטנית הזו, הוחזר עוד בטרם התביעה ולנציגים המפגרים שלה הוסבר והובהר מליון פעמים (אם לא יותר!!!) שאין לחייב אותה עליו, מה לעשות שדבריה נפלו על אוזניים ערלות ולכן יצאה התביעה. עורכת הדין ביקשה שהות וסרה הצדה כדי לבחון שוב את החומר (למה לא הכינה שיעורי בית, אף אחת לא מבינה) ולאחר רבע שעה של התיעצות בינה לבין עצמה, חזרה אלינו עם הצעה לפשרה: חברתי תשלם 700 ₪ (שבע מאות שקלים חדשים!!!) על השימוש בפועל בשירותי התובעת (אורנג'-פרטנר).

חברתי ואני מביטות זו על זו בחוסר הבנה כיצד ירד סכום התביעה בצורה כה דרסטית, אך חברתי מעדיפה לקבל את ההצעה ולסיים את הענין. היא מביעה את הסכמתה ועורכת הדין לוחצת את ידה בחום על שלא הערימה עליה קשיים נוספים. חברתי, כנראה מהעומס הרגשי, פורצת בבכי. אני, שרגישה מאוד לאשה הזו, אינני מסוגלת לעצור בעד דמעותי ואלה זולגות בשטף גם על פני. עורכת הדין מביטה עלינו וניכר בפניה המתעננות שהיא מתאפקת מלהצטרף אלינו. היא מניחה יד מנחמת על כתפה של הנתבעת ושואלת בקול קרוב לנהי לפשר הבכי הגואה. הלה מסבירה לה שהסכום הזה אינו צודק ונגרמו לה הוצאות רבות בגלל הצורך להשיב לתביעה הלא צודקת, של מלחמה להסרת העיקולים שהוטלו במרמה על חשבונות הבנק שלה, על צו עיכוב היציאה מן הארץ, האִיומים מצד ההוצאה לפועל ועכשו גם זה. ארשת פניה החמורות של עורכת הדין מתרככת ובלי לחשוב כנראה, היא עונה לה שאם הסכום כבד לה, היא מציעה פשרה חדשה וסופית של 400 ₪ ב-4 תשלומים חודשיים. חברתי ממהרת להסכים לסכום הזה של 100 ₪ בחודש ומזרזת את עורכת הדין לפנות לשופטת כדי שזו תסמוך את ידה עליו בצורת פסק דין.

תמה ונשלמה עוד תביעה מרושעת של פרטנר-אורנג' כנגד האזרחית הקטנה, הפשוטה, שאין לה אמצעים להלחם כנגד התותחים המופעלים נגדה. איך אמרו לי 3 עורכות דין אליהן פניתי כדי לגייסן להלחם עבורי נגד פרטנר-אורנג': "שלמי ועזבי את זה, כי לא תצליחי. זה משרד עורך דין גדול ואין שם עם מי לדבר." ואכן, לא היה לי עם מי לדבר, אך גם אצלי זה נגמר בפשרה. אני מתארת לעצמי שהם נוקטים בשיטת מצליח, כי לבעלי החברה אין דרך אחרת להתנהל בחיים מאשר לגזול מאנשים כספים, כולל גזל הפנסיות שלהם, כך שעובדי החברה בסך הכל ממלאים אחר מה שאומרים להם לעשות.

♀♀

כי אנחנו יכולות, זה למה

אתמול, התלוויתי לשכנתי, אותה אני מנסה בכל כוחי להעביר מאורנג'. נראה כי השחצנות של הנציגים בפרטנר טרם עברה מן העולם והמחשבה שהלקוח בכיס שלהם עדיין מיושמת בפועל. שעה של בזבוז זמן להסביר לנציגת השרות מולה ישבנו, שהשכנה זקוקה רק לסִים עבור אחייניתה שהגיעה מחו"ל ואמורה לשהות בארץ כשנה. אין לה צורך בגלישה ולא בשיחות אינסופיות, אלא רק בשיחות נכנסות. משהו ממש מינימלי. צרכי השכנה נתגלו באוזניים ערלות ואטומות לגמרי, משום שאין להם חבילה כזו. החברה לא התפתתה לדילים המיותרים שהוצעו לה, שאין בהם ולא כלום כדי למלא את צרכיה האמיתיים ויצאנו משם בלי להשאיר בידיהם ממון לשוא.

לפחות ישנן אלטרנטיבות והשכנה תבחן היום את ההצעות של החברות החדשות האחרות, משום שכבר אין לי צורך לחסום אותה בגופי כדי למנוע ממנה לעבור לסלקום או לפלאפון. אצל האחרונים לא הייתי מעודי, כי מעולם לא הצלחתי להתחבר לחבילות המוזרות שלהם ובעיקר לטון המתנשא של נציגי השרות חסרי הסבלנות להקשיב לצרכי הלקוחה ולהתאים לה את החבילה לה היא זקוקה, משום שהשכנה שלי כבר חותה ואין בדעתה לחזור על טעויות קשות.

איחלתי לחיילת האמיצה הצלחה במאמציה לשרוד את השוק.

♀♀

נ.ב. בע"ה ובס"ד זה קורה! (חבל רק שאין עריכה לשונית נאותה לכתבה הזו. אני תוהה איך יכול דה מרקר להרשות לעצמו עברית עילגת. הולך ופוחת הדור!)

♀♀

קראנה בעיון, אנחנו כבר לא חיות בעולם תמים – הכל מותגים והפצצות עלינו מצד המפרסמים והדוברים למיניהם:

  1. את מי הישראלים אוהבים? עידו אפרתי, אתר דה מרקר
  2. לזה יש כסף: 80 אלף ₪ לדובר כלכלי-חברתי לנתניהו צבי זרחיה, אתר דה מרקר