ארכיון תג: האישה

אישה סופרת Woman Author

הרעיה – קדימון

The Wife – Trailer

 

ישנם סרטים טובים וחשובים, שהסיפור שלהם מצוין, רק הבעיה היחידה שלהם שהם אינם מסופרים היטב, כלומר: התסריט לא משהו. הם יכולים היו להתעלות הרבה יותר מן התוצאה שהוגשה לנו, למרות שהשחקנים עשו עבודה מצוינת.

There are good and important films, whose story is excellent, but their only problem is that they are not well told, that is, their screenplay is not good. They could have been much better than the result we were given, although the players did a great job.

הסרט מבוסס על ספר בשם זה של הסופרת מג ווליצר, אותו טרם קראתי. העלילה מעניינת מאוד, השחקנים מעולים, אך התסריט בעייתי. אני בטוחה שאפשר היה להגיש לנו את הסרט בצורה טובה יותר. אחרי צפיה בסרטים מעולים כמו "עולמות נפרדים" ו"החיים עצמם", שהתסריטים שלהם מחזיקים את הקהל על הקצה, את כבר מצפה ליותר מתסריט, שלא יהיה רגיל.

The film is based on a book with the same name by the author Meg Wolitzer, which I have not yet read. The plot is very interesting, the actors are excellent, but the screenplay is problematic. I'm sure that the film could been presented better. After watching great movies such as "Worlds Apart" and "Life Itself," whose screenplay keeps the audience on its toes, the viewers expect more of a screenplay, not to be standard.

השאלות המוסריות שהסרט מעורר, ההפעלה של התאים האפורים למחשבה על מה שאנו צופות בו, עושות את הסרט למענין. אני אוהבת כשמגישים לי חומר למחשבה. מבחינה זו, הסרט עושה את העבודה. שאלות כמו איך זה להיות האישה מאחורי הגבר, למה להיות כזו ובמה זה מתבטא ועוד שאלות רבות אחרות שעולות אצל הצופות, מעוררות את ההשוואה הבלתי נמנעת בין התקופה אותה מתאר הסרט לבין תקופתנו אנו ואם דבר כזה מתרחש גם בימינו.

The ethical questions that the film raises, the activation of the grey cells at the thought of what we are watching, make the film interesting. I like it when I get food for the thought. In this respect, the film does the trick. Questions like what it is to be the woman behind the man, why to be like this and how it is expressed, and many other questions that arise in the viewers' mind, evoke the inevitable comparison between the period described in the film and our time, and if such a thing occurs today.

אנחנו חבורה של שבע נשים שנוהגות לצפות יחד בסרטים ובהצגות, כשלאחריהן אנו נוהגות להתכנס בבית קפה כדי להשיב את נפשנו ולחלוק בחוויותינו. אני אוהבת את הדיונים הללו, המעשירים את חוויית הצפיה. לא תמיד כולן מופיעות ופעמים לא מעטות חברות מביאות חברות נוספות. בסרט הזה היינו תריסר, שהסכימו פה אחד שזה סרט חשוב וראוי לצפיה נוספת. דבר נוסף עליו הסכמנו כולנו היה שם הסרט בעברית. קצת מחשבה ודיוק היתה מניבה את השם ההולם יותר לסרט הזה – "הרעיה" שמבטא את היותה נשואה לאיש ולא כפי שזה נשמע סתמי בשם שנבחר.

We are a group of seven women who watch together movies and plays, after which we usually gather in a coffee shop to regain our souls and share our experiences. I love these discussions, which enrich the experience of watching. Not all always attend and quite a few times some bring in their friends. In this film we were a dozen, who unanimously agreed that this was an important and worthy film to watch again.

במשפט אחד:

למרות התסריט הנדוש והצפוי, אני בהחלט ממליצה לצפות בסרט.

In one sentence:

Despite the banal and predictable screenplay, I definitely recommend watching the movie.