ארכיון תג: הדלקת נרות

אוירה של יום ששי Friday's Atmosphere

פמוטים Candlesticks

פמוטים   Candlesticks

יום ששי הוא יום של קבלת השבת, גם אצל חילונים (אם כי לא אצל כולם). אוירה של יום ששי שונה מזו של ימי השבוע הרגילים.

Friday is a day of Kabbalat Shabbat (welcoming of the Sabbath), even for secular people (though not for everyone). Friday's atmosphere is different from the usual weekdays.

אני חילונית ואיני מאמינה בשטויות הדתיות, אך אני יהודיה וישראלית וחושבת שיש צורך לשמור על המסורת בלי לכפות אותה על זולתי. האמת היא, שבראיה לעתיד, המשמעות של שמירה על המסורת גם היא אינה חשובה, כי העתיד מי תשורנו ומי תתקע לידנו שבכלל נהיה קיימות, אם נשרוד את כל המרעין בישין שהאדם והרוע שבו מביאים עלינו.

I am secular and do not believe in religious nonsense, but I am Jewish and Israeli and think that tradition has to be maintained without imposing it on others. The truth is, that looking to the future, the significance of maintaining the tradition is also not important, because who can predict the future and who can assure us that we will even exist, if we survive all the deep troubles that man and the evil within him bring upon us.

אנחנו קבוצה של 21 נשים. התחלנו 7 וגדלנו. כמה שיותר, יותר טוב. זה התחיל לפני כשלוש שנים בסטודיו לאימון גופני, כשפעם, אחרי אימון, הציעה מישהי למתאמנות להצטרף אליה לבית הקפה ולבלות קצת. 6 מאיתנו נענו לה, כולל אני, וכך התחלנו לשבת יחד אחרי האימונים ולבלות יחד בכיף. עם הזמן, הצטרפו עוד כמה, הן מהסטודיו והן בשיטת חברה שהביאה חברה. עם הזמן, הצעתי להן לבוא איתי לסרטים שמוקרנים אחר הצהריים לאנשים בגילנו. עם הזמן, התחלנו להזמין את החבורה אלינו בימי ששי לסעודת השבת. ישנן כמה נשים שאין להן משפחה או שזו גרה רחוק מהן והן בודדות בששי ובשבת. אנחנו הפכנו להיות המשפחה שלהן.

We are a group of 21 women. We started 7 and grew. The more the merrier. It started about three years ago in the gym, when once, after a workout, someone offered the trainees to join her at the café and spend some time. 6 of us accepted the invitation, including me, and so we started sitting together after training and having fun together. Over time, a few more joined, both from the studio and the friend brings a friend way. Over time, I suggested that they come with me to the movies that are screened in the afternoons for people our age. Over time, we began to invite the group to us on Fridays for the Shabbat dinner. There are some women who don't have a family or who their family lives far from them and are alone on Friday and Saturday. We became their family.

הערב התארחנו אצל מישהי בפעם הראשונה ולמדתי דבר חדש: שיש כאלה העושות קידוש, אך אינן מדליקות נרות. כל הרעיון של קבלת השבת הוא הדלקת הנרות. אלה משרים את האוירה המיוחדת של יום ששי, כי מה הטעם ביום ששי בלי נרות ובלי האור שהם מפיצים? אין לי בעיה של להדליק את הנרות ממש לפני סעודת השבת, לאו דוקא בזמן שהדתיים מתעקשים עליו. אני גמישה. הרבה יותר נעים לשבת לשולחן השבת כשהנרות דולקים ולא עם פמוטים כבויים.

Tonight, we gathered at someone's house for the first time, and I learned something new: that some do the Kiddush (the sanctification of the Sabbath), but don't light candles. The whole idea of ​​Shabbat is the candle lighting. They create the special atmosphere of Friday, because what's the use of Friday without candles and the light they distribute? I have no problem lighting the candles just before the Shabbat meal, not necessarily at the time the religious insist on. I'm flexible. It is much nicer to sit at the Shabbat table when the candles are lit and not with candlesticks no longer burning.

התאספנו סביב השולחן, עומדות לפני כסאותינו, חלק יושבות בשל גילן המתקדם שאינו מאפשר להן לעמוד זמן ממושך. השולחן ערוך בצורה נאה ומשובבת את העין. המתנו לבעלת הבית. בזמן כזה, אני תמיד מנסה לנחש באיזה גרסא תבחר בעלת הבית להדליק את הנרות: האם בנוסח של אמירת הברכה לפני ההדלקה או בסגנון של אמירת הברכה אחרי הדלקת הנרות. כפי שראיתי בבית אמי זצ"ל, אני נוהגת לומר את הברכה ואז להדליק את הנרות. בשל כך אמרו לי שאני לא אשכנזיה. לא מזיז לי. מבחינתי, כמו שקודם מברכין על מאכל או משקה לפני שאוכלין, כן יש לברך על הנרות בטרם מדליקין. צריכות להיות עקביות.

We gathered around the table, standing in front of our chairs, some sitting due to their advanced age, which did not allow them to stand for a long time. The table was nicely arranged and delight to the eye. We waited for the landlady. At such times, I always try to guess in what form the homeowner chooses to light the candles: whether in the version of saying the blessing before lighting it or in the style of saying the blessing after lighting the candles. As I learned from late mother, I usually say the blessing and then light the candles. That's why I was told I was not Ashkenazi. I really don't care. For me, just as you first bless on food or drink before eating, so you should say the blessing for the candles before you light them. We should be consistent.

בעלת הבית התחילה לומר את הקידוש בלי להדליק את הנרות. אז גם שמתי לב שאין פמוטים על השולחן או בקרבת מקום. תהיתי על הענין וציינתי לעצמי שעלי לבררו. הייתי סקרנית לדעת למה טרחה לעשות את הקידוש בלי להדליק את הנרות. זה היה מוזר מאוד. אם אינה מאמינה בשטויות הדתיות, אז לְשם מה הקידוש? אם היא שומרת מסורת, אז למה בחרה להשמיט את הדלקת הנרות?

The landlady began to say the Kiddush without lighting the candles. Then, I also noticed that there are no candlesticks on the table or nearby. I wondered about the matter and told myself that I should find out what is was. I was curious to know why she bothered to do the kiddush without lighting the candles. It was very strange. If she does not believe in religious nonsense, then what is the Kiddush for? If she keeps the tradition, then why did she choose to leave out the candle lighting?

בדרך חזרה, עת פסענו בנחת לבתינו, מעכלות את הערב הנחמד, תהתה מישהי על העדר הנרות. "גם לי זה לא ברור", אמרה מישהי אחרת.

"מישהי שאלה אותה על כך?" חקרתי.

"לא נעים", העירה מישהי. "זה הבית שלה וזו הפעם הראשונה שהיא הזמינה אותנו אליה."

"מי הביאה אותה?" חקרה מישהי. התברר שזו שהביאה אותה לחבורה, גרה במקום אחר ולא צעדה איתנו. אמרתי לעצמי שאולי אטלפן אליה מחר ואבדוק. אני סקרנית מאוד. לא שיש בכך בעיה כלשהי. מבחינתי, כל אחת יכולה לקבל את השבת כראות עיניה. אני רק סקרנית לדעת מאין זה נובע, זה הכל.

On the way back, as we walked leisurely to our homes, digesting the nice evening we had, someone wondered about the lack of candles. "It's not clear to me either," said someone else.

"Anyone asked her about that?" I enquired.

"It's embarrassing," someone commented. "It's her home and this is the first time she's invited us to it."

"Who brought her?" Someone questioned. It turned out to be the one who brought her to the group, lives elsewhere, so she wasn't walking with us. I told myself I might call her tomorrow and check. I'm very curious. Not that this is a problem. For me, anyone can welcome the Sabbath as they see fit. I'm just curious to know where it comes from, that's all.

Family Sing Along – Everybody Loves Saturday Night

במשפט אחד:

אין זה משנה איך מקבלין את השבת, העיקר שזה בחברותא ובכיף.

In one sentence:

It does not matter how one welcomes the Shabbat, the main thing is that it is welcomed among a circle of people – friends and family, and with fun.

איך את מרגישה How do You Feel

פמוטי שבת Shabbat candlesticks

פמוטי שבת Shabbat candlesticks

הנרות דלקו, משרים סביב אוירה נעימה של שבת, שני אורות חגיגיים המבדילים בין חול לקודש.

The candles were lit, creating around a pleasant atmosphere of Shabbat, two festive lights that distinguished between profane and holy.

היא עורכת את הקידוש ואני מתבוננת בה בהערצה רבה, שמחה על קיומה בחיי. שתינו רחוקות מאוד מן הדת, אך כיהודיות, אנחנו אוהבת לשמור על המסורת של העם שלנו. איננו שומרות מצוות, אנו שומרות על המסורת, על המקור והמהות שלנו.

She conducts the Kiddush and I look at her with great admiration, happy for her existence in my life. Both of us are very far from religion, but as Jews, we love to keep the tradition of our people. We do not observe the commandments, we observe the tradition, our source and essence.

הבת שלה מתקשרת לספר שבגן ביקשו מהילדים לא להביא מאכלים בשריים, משום שהשנה הם אמורים לאכול את ארוחותיהם בצלחות במקום מקופסת האוכל, כפי שהיה עד כה. "איזו מין כפיה דתית זו!" אני שומעת את הבת זועמת במלוא חמתהּ ברמקול של הנייד. "חצופים במשרד החינוך הדתי הזה! מה הם חושבים להם, שהם יכולים לכפות עלינו את הדת המאוסה שלהם?"

Her daughter calls to tell that the children in the kindergarten were asked not to bring meat meals, because this year they were going to eat their meals on plates, instead of the food box, as it has been until now. "What kind of religious coercion is this!" I hear the daughter furious in full wrath on the loudspeaker of the mobile phone. "They are cheeky in this religious education ministry! What do they think, that they can impose on us their repulsive religion?"

זוגתי שתחיה מביטה בי במבט כואב ואני ממהרת ללטף את זרועה במטרה להרגיעהּ. אני מחוה לה בידי להניח לבתהּ להוציא את אשר על לבהּ. עדיף בת כנה מאשר כזו שמסתירה את תחושותיה, לא ככה?

My lovely spouse looks at me with a painful look and I hurry to stroke her arm in order to calm her down. I gesture to her to let her daughter take out whatever lies on her heart. Better a candour daughter than such who hides her feelings, isn't it?

"הם רוצים לשמור על כשרות!" ממשיכה הבת בחרונהּ. "הם רוצים להכריח גם אותנו לשמור על כשרות! הם…"

"רגע", מנסה האם להבין, "מה לא בסדר בלשמור על כשרות?"

"את נורמלית?" צורחת הבת. "היום זה כשרות ומחר יכריחו אותך ללכת בלבוש צנוע ולשים סמרטוט על הראש! אני לא מוכנה לזה!"

"They want to keep kosher!" The daughter continues with her rage. "They want to force us to keep kosher, they …"

"Wait," the mother tries to understand. "What's wrong with keeping kosher?"

"Are you insane?" The daughter yells. "Today it is keeping Kosher and tomorrow you will be forced to wear modest clothes and put a shmate (rag) on your head! I'm not ready for this!"

זוגתי מגלגלת בעיניה ואני יכולה להבחין עד כמה קשה לה לשמור על קור רוחה, אך היא מתאמצת בכל כוחה. "אני חייבת לומר לך", היא אומרת לבסוף בשקט, תוך שהיא משתלטת בכוח רב על קולה הרועד, "אני שומעת את מה שאת אומרת ולא מבינה למה זה מרתיח אותך כל כך. מה מפריע לך לשמור על כשרות?"

"מפריע לי מאוד!" ממשיכה הבת לאתגר את מיתרי קולה. "אני לא רוצה לשמור על כשרות! זכותי!!!"

"בהחלט זכותך", מסכימה אמהּ, "אבל איני מבינה היכן נכשלתי. אני חינכתי אותך לערכים יהודיים מסורתיים, ושמירה על כשרות היא בהחלט ערך יהודי מסורתי."

My partner rolls her eyes and I can tell how hard it is for her to keep her cool, but she struggles with all her might. "I have to tell you," she says quietly, as she takes over her trembling voice, "I hear what you are saying and do not understand why it makes you so angry. What bothers you to keep Kosher?"

"It bothers me very much!" The daughter continues to challenge her vocal cords. "I do not want to keep kosher! I'm entitled not to do so!!!"

"it's certainly your right," her mother agrees, "but I don't understand where did I fail. I educated you to traditional Jewish values, ​​and keeping Kosher is definitely a traditional Jewish value."

"את לא חינכת", תוקעת לה הבת סכין, הישר אל תוך הלב. הפעם היה קולה נמוך מאוד, אך עדיין תקיף.

זוגתי מביטה בי, מנידה בראשה מצד לצד ללא יכולת לדבר. אני רואה את קצות פיה רועדים, אך המלים תקועות בפנים, עיניה מתעננות. היא מנתקת והדמעות מתחילות לרדת כמו אשד בלתי ניתן לעצירה. אני אוספת אותה אל בין זרועותי ומניחה לה להתפרק.

"You did not educate me," the daughter sticks her a knife straight into the heart. This time her voice was very low, but still firm.

My spouse looks at me, shaking her head from side to side, unable to speak. I can see the tips of her mouth trembling, but the words are stuck inside, her eyes clouding. She hangs up and the tears begin to fall like an unstoppable cascade. I gather her into my arms and let her fall apart.

Gayle KirschenbaumNo More Drama with Mama