ארכיון תג: הדרה לוין ארדי

מליון כוכבים Million Stars

שירים שמעבירים בי רטט

Songs that Make Me Tremble

מוזיקה צריך לשמוע בעוצמה. להדק את האוזניות ולתת לצלילים להעיף אותך לחלל האינסופי.

Music needs to be heard loudly. Tighten the headphones and let the sounds flip you into infinite space.

ישנן יצירות, שלא משנה כמה זמן עובר – שיניו אינן נוגסות בהן ושלמותן נשמרת. איכות היא איכות היא איכות. המפגש בין הצלילים המושמעים לבין האוזן המאזינה הוא ש"עושה את זה" או שלא. כמו אהבה, כמו "כימיה": או שהיצירה מחוללת בך משהו או שהיא משאירה אותך אדישה. לא יודעת, אולי בגלל גילי הבשל, אך נדיר שקורה לי להתאהב בשיר בימים אלה, להוציא את שהדרה לוין ארדי יוצרת. מה לעשות, אני עגולה ועקבית. פעמים רבות אני מוצאת את עצמי תוהה אם מי שעושים היום מוזיקה באמת מקשיבים לעשייה שלהם. בכוונה כתבתי עשייה ולא יצירה, כי המוזיקה הפכה להיות תעשיה וכבר אינה קסם יצירתי ומרומם רוח.

There are pieces, no matter how long time passes, its teeth didn't consume them and their completeness stayed intact. Quality is quality is quality. The encounter between the sounds being played and the listening ear is what "does it" or not. Like love, like "chemistry": either the piece does something to you or it leaves you indifferent. I don't know, perhaps because of my ripe age, but it is rare for me to fall in love with a song these days, except for those that Hadera Levin Areddy creates. What to do, I am round and consistent. Many times I find myself wondering if those who make music these days really listen to their work. I deliberately wrote work rather than creation, because music has become an industry and is no longer a creative and uplifting charm.

להלן מספר שירים עבריים שלעניות דעתי מעשירים את עולמנו. סדר העלאתם אינו מצביע על כלום, היות ובפירוש אין לי העדפה – אלה השירים שאני הכי-הכי אוהבת ושומעת כל הזמן כמעט בכל זמן. כמובן שזו בחירה מצומצמת מתוך המגוון שברשותי. אתן בהחלט מוזמנות להעלות את בחירותיכן.

Here are some Hebrew songs that in my humble opinion enrich our world. Their order here does not indicate anything, since I definitely have no preference – these are the songs I love most and listen to almost all the time. Of course this is a limited choice out of my diversity list. You are definitely welcome to put on your choices.

עמית פרקש/ מליון כוכבים: ט"ז בתמוז התשס"ו (12.7.09). צהרים. מקשיבה לחדשות ורצה להתחבר לטלויזיה. אימה נופלת עלי. נזרקת בזמן ל-16 באוקטובר 1986, תאריך נפילתו של רון ארד בשבי, כפי שהיה בזמן חטיפת החיילים בהר דב ב-7 באוקטובר 2000 ובגבול הלבנון ב-12 ביולי 2006. מלחמה מצחצחת נְשָקֶיהּ ועמֵי שני הצדדים סובלים. שוב משלמים ילדים עבור גחמות ושגיאות של פוליטיקאים.
מלחמה גורמת בחַרְבָּה להלוויות, דמעות, יגון. אין בה ששון לאנשים נורמלים ושוחרי שלום. מתוך הכאוס והיאוש עולה קול צלול, חודר, מנגינה ומלים מצמררות: "רצית לעוף, רצית כבר הלאה…" פשוט לעמוד דום ולהצטמרר. יהי זכר נופלינו הקדושים ברוך.
בשבוע שעבר ציינו מלאת שלוש שנים לסיום המלחמה המיותרת הזו. מי יתן שלא תהיינה יותר מלחמות ונזכה כבר להגיע אל המנוחה ואל הנחלה ונשב בשלוה ונחת תחת גפננו ותאנתנו. מזכירה, למי שמעדיף להתעלם, שגלעד שליט עדיין לא שוחרר.

הדרה לוין ארדי/ Before You Go: אני sorry to tell you שאין את זה ביוטיוב, אבל יש לי את האלבום המקורי King O, עם השיר הזה, אותו הורדתי לאייפוד בהזדמנות הראשונה שהגעתי הביתה ואני חורשת. על אהבתי הבלתי נגמרת אל הדרה כתבתי פה, באתר. הדרה היא זמרת מדויקת. איך היא מתארת בשירים בצורה מדויקת, בחפיפה הולמת בין מלות השיר ללחנו, את מה שאני מרגישה – פשוט קסם.

עברי לידר/ זכיתי לאהוב: לפעמים תופש אותָך שיר ואת אומרת לעצמך (אני, לעצמי) שזו שלמות מדהימה, איך שהמלים "מתלבשות" על המנגינה בצורה כה הולמת. עד שאת מבחינה בשגיאות הגסות של הזמר בהגייתן. לא יעזור, עלגות ובורות בשפת האם – בשום פנים ואופן לא בבית ספרי. אינני מסוגלת לקבל עצלנות של מאן דהוא לברר כיצד הוגים נכונה את המלים. בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה, הייתי רחוקה מהרדיו, כך שהמלים לא נכנסו לי לאוזן, אף שהלחן כבש אותי כליל. כששיר מקסים אותי – איני נחה עד שאני מוצאת את מלותיו כדי להאזין להן. קשה להנות ממנו, אף שזה שיר מקסים ביותר. שלא לדבר על הנחלת הלשון הקלוקלת. ממש לא נעים לשמוע את הקהל מעוות את המלים כשהוא מצטרף לשירת הזמר. חבל. אני חושבת שעדיין יש מקום להקליט מחדש בהגִיָה הנכונה. בכלל, ממליצה להצמיד יועץ/צת לשון לפני כל הקלטה כדי למנוע בושות.

סהרה / את: מוזיקה היא מוזיקה היא מוזיקה. כשזו איכות – מרגישים מיד את הקסם. איך אפשר לשמוע את המִדבר בשירה שלהם. אני הרי מהדור שלפני ה-MTV והיוטיוב, הדור שעדיין השתמש בדמיונו ולא נצרך לזה של זולת. מדמיינת לעצמי את חולות המדבר של שיר האהבה הבדואי ומתמכרת לצלילים. גם עלילות הפצוע האנגלי עולות לי לתודעה, זכרונות מאפריקה, שמלבד כמה צילומי נוף מרהיבים, העלילה אינה זכורה לי. הכיכוב של מריל סטריפ מוביל אותי אל שיתוף הפעולה הנפלא שלה עם קלינט איסטווד ב"הגשרים של מחוז מדיסון". להזכר ברוברט רדפורד, מתפצל: לפעמים מוליכה אותי המחשבה אל "כך היינו" ולפעמים אל "הלוחש לסוסים". בכל פעם מוביל אותי השיר הזה למחוזות שונים, מלאי ערגה וגעגועים.

הגרסא המקוצרת:
מוזיקה פירושה לאהוב.

The short version:

Music means loving.

דממה Silence

ואז… הגיעה הדממה, נופלת לה בשקט, חרישית.

אחרי כל הרעש הנורא, הריבים, הויכוחים, הרמת הקול, הורדת האישיות…

דממה.

And then… Silence came, falling quietly, gently,

After all the horrible noise, the quarrels, the arguments, raising voices, lowering personalities…

Silence.

הנסיעה, התנועה העמוסה, העייפות, הקפה הכואב, האחרון, בבית הקפה ההומה בנמל התעופה, המטוס… אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה… אמא'לה, אני לא רוצה ליפול! מזל שלא לילה. אבל גם ביום לא הכי סימפטי. כמה עוצמה יש למנועים הללו, הדוחפים אותנו למעלה. שלום, מדבר הקברניט… מתי תהיה לנו קברניטה? לא נראה לי שבימי, אין לי כוונה לטוס יותר.

The drive, the crowded traffic, exhaustion, the painful coffee, the last one, in that airport's hectic coffee shop, the airplane… if a person falls out of an airplane in the middle of the night… Mommy, I don't want to fall! Luckily, it's not night. However, also during the day it's not the most sympathetic. How much power is there in these engines, which push us up. Hello, this is your captain speaking… When will we have a captainess? I don't think it will happen in my time, since I don't have any intentions to fly anymore.

גבוה מעל העננים High above the clouds

גבוה מעל העננים   High above the clouds

הרכבת משקשקת את הדרך. נוסעים נכבדים, התחנה הבאה תל-אביב ההגנה. אני מביטה בכרוז, המשמש גם ככרטיסן. עוד ילד של אמא שמנסה לשרוד, העושה דרכו אל התואר דרך משמרות מתישות במקום להתרכז בלימודים, לבלות, למצות את נעוריו. רגע, מה, אני מעירה לו, איפה החפצים? אתה לא מזכיר להם לא לשכוח את חפציהם ברכבת? הוא נותן בי מבט מרוכז, מנסה להבין מהיכן צצתי לו, ככה, באמצע הלילה. מה חפצים? הוא עונה בנימוס ישראלי אופייני. רק תחנה אחת, איזה חפצים ישכחו? המלים נעות בתוכי. חפצים זה מהתחנה השלישית! הוא פוסק בהבחינו במבטי המפקפק, כנראה גם במלים הרוחפות מעלינו. אני עוצרת אותן על סף שפתי, מניחה לו. רציתי להעיר שיש גם נוסעות, שיכול היה לכלול גם אותן בפנייתו ולא רק את הנוסעים, אבל ויתרתי. למה להציק לַילד? לקראת התחנה הבאה, הוא נועץ בי מבט רב משמעי ומזכיר לנוסעים לא לשכוח את חפציהם. אני מחייכת אליו. אמו ודאי גאה בו.

The train is clacking all the way. Distinguished passengers, next stop is Tel-Aviv Ha'Hagana. I gaze at the announcer, who also is the conductor. Another mommy's child who tries to survive, who paves his way to his degree throughout his exhausting shifts, instead of concentrating in his studies, having a good time, enjoying life, exhausting his youth. Wait a minute, what, I draw his attention, what about the belongings? Don't you remind them not to leave their belongings on the train? He gives me a concentrated gaze, trying to understand where I have suddenly appeared from, just like that, in the middle of the night. What belongings, he answers in a typical Israeli manner. Only one stop, what belongings would they forget? The words move inside me. Belongings are from the third stop! He declares when noticing my doubtful gaze, and apparently my words floating above us. I stop them at the verge of my lips, leaving him be. I had more comments, but passed. Why annoy the kid? Approaching towards the next stop, he gives a meaningful gaze and reminds the passengers not to forget their belongings. I reward him with a smile. His mother must be very proud.

האין היא חמודה, האין היא מתוקה? Is not she cute, is not she sweet?

האם אינה חמודה, האם אינה מתוקה ? Isn't she cute, isn't she sweet

נֶגְרָה מקדמת את פני ביללת ברכה. איך היא זוכרת אותי? אני מניחה את גופי על המיטה, מנסה להרגיע את מוחי ההומה. השעה אחת אחר חצות. אינני יודעת אם אוכל להרדם. בלונדון, השעה רק אחת עשרה. מה היא עושה שם עכשו? חושבת עלי? ודאי צופה בטלויזיה. מן הסתם נושמת לרווחה. אכפת לי? כבר לא.

As a welcome, Negra blesses me with a meow of blessing. How does she remember me? I lay my body on the bed, trying to calm my stormy brain down. It is one A.M. I don't know if I will be able to fall asleep. It is only eleven P.M. in London. What is she doing there now? Is she thinking of me? Probably she is watching television. Apparently, she is relieved. Do I care? Not anymore.

הגוף לא רגוע. טלטלת הדרך הומה בתוכו. אני רק רוצה לנוח. כמה זמן יקח לי הפעם להתאושש? עם כל אשה, עם כל פרידה, זה מתקצר. כנראה גם לזה מתרגלים, כמו לכל דבר בחיים.
אני עוצמת את עיני. המראות עוברים לפני כמו בסרט קשה לעיכול. מבט עקום, עיניים רושפות רעל, את לא נורמלית! למה, את כן? את משונה, את לא בשבילי, את…

My body is not relaxed. The journey, this wandering, rattles in it. I just want to rest. How much time will it take me to recover? With every woman, the time to each parting becomes shorter. Probably, one gets used to this too, like everything in life.

I close my eyes. The scenes pass in front of me like in a hard to digest film. A crooked gaze, eyes flaring with poison, you are not normal! Why, are you? You are weird, you are not for me, you…

נגרה החתולה Negra the cat

נגרה החתולה  Negra the cat

אורזת בחופזה. מה לקחת? מה להשאיר? להשאיר?
מונית?
לא, עזבי, תני לי להסיע אותך.
מה פתאום? אני לא רוצה!
בבקשה, אל תתעקשי על זה.

I'm packing hastily. What to take? What to leave? Leave?

Taxi?

No, leave it, let me drive you. What are you talking about? I don't want you too.

Please, don't be stubborn.

חצי שעה של שתיקה. אפילו קוני, הג'י-פי-אֶסית, חוסכת במלים.
האייפוד מעביר לי את הדרה לראש בעוצמה הכי-הכי:

I wanted to tell you, just before you go

יש לי הרבה מה לומר לך לפני שאני הולכת מחיַיִך, אך אני מתאפקת. אֶת שלא נאמר עד עכשו, אין כבר טעם להוסיף. הראש מתמלא במלים, במלים, במלים. אני מדברת אלייך במלים שבראש שלי, אך אין הן עוברות את דל שפתי. כל הדרך אני מדברת אלייך. גם עכשו, בבית, חודש אחרֵי.

Half an hour of silence. Even Connie, the G.P.S., saves words.

The iPod transmits Hadara to my head with all its most might: I wanted to tell you, just before you go…

 

Hadara Levin-Areddy – Before You Go

I have a lot to tell you before parting from your life, but I restrain myself. There is no point in adding to what has not been said so far. My head fills with words, words, words. I speak to you with the words I have in my head, but they don't cross the verge of my lips. I speak to you all along the way. Even now, at home, a month after.

אין כמו בבית There's no place like home

אין כמו בבית There's no place like home

Trembling Blue Stars – And Then Silence

הגרסא המקוצרת:

פרידה. דממה. 5.6.09

The short version:

Farewell. Silence. 5.6.2009

 

 

 

הדרה אהובתי

הדרה לוין ארדי, יוצרת, זמרת מופלאה, נוגעת בלב פנימה

מוזיקה. אחת ההנאות שעוד נותרו לי… יש יצירות שגורמות לי לצמרמורות בגוף, אך פעמיים בחיי הרגשתי התרוממות-רוח מיוחדת בשמיעת מוזיקה: הראשונה היתה לפני שנים רבות – הייתי בת 18, על הפטיפון (היה דבר כזה…) התנגן Kozmic Blues של ג'אניס ג'ופלין והייתי כולי מצומררת מרוב עונג. הפעם השניה היתה לפני כחמש שנים. שוב קיבלתי מתנה מיוחדת מאוד: מתנה מהדרה לוין ארדי, כשנחשפתי למוזיקה שלה. טוב שיש FM88. תודה ל-FM88…

היתה שעת צהרים. הייתי במשרד ופתאום, מבעד לריכוז בעבודה, חדר אלי קול מדהים, מנגינה מרטיטה ומלים… "בואי נראה איך הבוקר עולה… כמה-זמן-כמה-זמן-כמה-זמן אני אוהב אותך". אשה שרה כמה זמן אני אוהֵב אותך והלב שלי התרחב. "אם תגידי לי – בוא, אני עוזב הכל ובא אלייך"…

עזבתי הכל והגברתי את הרדיו, מניחה לצלילים לשטוף לי את הצורה ולהכנס לרבדים הכי עמוקים של הנשמה.

ואח"כ היה התסכול. קשה להם כנראה שם, ברדיו, לפרגן ממש, כי לא אמרו את השם שלה. צלצלתי והקריינית היתה נחמדה ואמרה לי את שמה: הדרה לוין ארדי.

לקח לי מספר חודשים למצוא את האלבומים שלה, שלושה במספר ושנה תמימה עד שהצלחתי להגיע להופעה שלה בתאטרון תמונע בתל אביב עם אביב רוס. ישבתי מרותקת אליה לגמרי, סופגת את האנרגיות המדהימות שהקרינה אלינו, הקהל השבוי בידיה ובצלילים שהפיקה מעצמה ומהפסנתר. היא ביצעה שירים מתוך שלושת אלבומיה והיה לי נפלא. כששאלה מה נרצה לשמוע כהדרן, ביקשתי שתשיר את Starway. בעיני, זה אחד השירים המדהימים, הנוגעים, הנפלאים – בלדה המדברת על אהבה ודאגה לעצמך, פינוק ופרגון לעצמך. כל השירים שלה יוצאים מהלב, מרגישים את זה, אך Starway כנראה, הכי חושף.

חזרתי הביתה בשתיים וחצי לפנות בוקר וחשתי נפלא. האנרגיות העצומות שעפו במהלך ההופעה טענו אותי בשמחת חיים גדולה וזו המשיכה לפעום בי עוד זמן רב לאחר מכן.
אומרים ש"על טעם וריח אין להתווכח" ואני מסכימה עם זה, משום שהטעם שלי אינו בהכרח טעמה של זולתי, מכובדת ככל שתהיה, אך איכות בולטת מיד מבעד לכל מגוון הטעמים. המוזיקה שעושה הדרה לוין ארדי – שתזכה לחיים ארוכים ומלאי השראה ויצירה – היא איכות מדהימה. מבחינתי, זו המוזיקה במיטבה, לשמה. הדרה אינה עושה מוזיקה, היא יוצרת וההבדל הוא עצום. זו הנשמה המושקעת, הצלילים שעולים מבפנים, שנוגעים.
לשמוע את הדרה שרה, זו בשבילי חגיגה. מהיום שהאלבומים שלה הגיעו לידי, עשיתי לי מנהג: לשים לפני השינה את "Before you go" (רצועה מס' 5 ב-King O ) ולקום בבוקר עם "כמה זמן" ("בואי נראה איך הבוקר עולה", רצועה 13 באותו אלבום). עושה לי כיף וממתיק את החלומות ואת היקיצה.
עד היום הוציאה הדרה עשרה אלבומים בסגנונות שונים ועוד היצירה נטויה, וטוב שכך, טוב שאמן מתחדש ואינו קופא על שמריו.

קישורים:
1. הדרה לוין ארדי האתר, בו תוכלו להאזין למוזיקה שלה ולהנות
2. King O היצירה הכי מופלאה של הדרה
3. Lyrics אתר עם מלות השירים של הדרה
4. הדרה בפייסבוק

הגרסא המקוצרת:
הדרה לוין ארדי הזמרת הכי מצוינת ואיכותית בישראל. גם משה מסכים עם האמירה הזו ומקונן יחד עימי על מה שקורה היום במוזיקה הישראלית, שהאיכות נדירה בה ומזל שיש את הדרה לשאת את הלפיד.

על הבדידות

ליום הולדתה ה-66 של ג'אניס ג'ופלין (19.1.1943)

לחשוב,
להרהר,
להגות.
זה מה שאת עושה
במקום ללכת אולי לבלות.

לחשוב איך שהחיים משונים,
להרהר באי הצדק שהם מביאים,
להגות כמה חייך מענים.

והגלגל חוזר;
אהובך לעולם אינו מאחר –
הוא בכלל לא בא.

21 במארס 1972. חודש לפני הגיוס לצבא, אני יושבת בחדרי ומקוננת ביומני על החיים. ברקע, מתנגן הרדיו, כי בלי מוזיקה אינני יכולה לעשות כלום (עד היום). אני כותבת:
"הגיל מתקדם. כל שנה את חוזרת ומתבוננת במעשייך כדי לסכמם וכדי להחליט החלטות. בת שמונה-עשרה כבר, מה יביא לך המחר? עדיין הקפריזות של הילדות, עדיין ההתלבטויות של ההתבגרות…
"הגיל מתקדם. את רוצה שיתקדם מהר יותר. אהובך את פרחיו אלייך שוזר והעולם כולו שייך רק לשניכם. אהובך לא יעזבך, אך כשאת (בכל זאת) לבדך, את מרבה לתהות: מי את ומה עשויה את להיות? הגיל שלך הוא גיל תהפוכות."

פתאום, מבעד לערפל השרעפים, עולים צלילים שונים, אבל ממש שונים! פסנתר מתנגן והקול הצרוד הזה חודר חדרי בטן.

Time keeps moving on,
Friends – they turn away

מזנקת ממקומי כנשוכת נחש ומגבירה את הקול.

I keep moving on,
But I never found out why
I keep trying to make it right
Through another lonely day.

אוי-אוי-אוי! זה מכה בבפנוכו של הבטן, הופך את הקרביים, זורק אותי אל מחוץ לעצמי ובה-בעת מנחם, מערסל, נותן הרגשה של בית. אני מתחברת מיד. איך היא שרה את הבדידות שלי. איך היא מבינה אותי. איך אני מבינה אותה. מרגישה אליה קשר מיוחד, מבעד למלים שלה, מבעד למוזיקה, מבעד לקריאתה הנואשת להיות נאהבת.

Wow babe, wow babe, wow babe

הצליל האחרון נמוג ואני לא מה שהייתי לפני מספר דקות. איפה אני משיגה מידע עליה? היום, הרי אין בעיה – כולנו כפר מקושר היטב – אך אז היה רק להיטון וזה לא הִרבה לעסוק במוזיקת נשמה שלא היתה קרובה לפופ, כך שהפרורים הספורים שליקטתי, לא הביאו ממש מזור לנפשי הצמאה. המידע לא ממש זרם אלי אז. רק ב-1975 נודע לי שג'אניס נפטרה ב-4 באוקטובר 1970.

אני קונה פטיפון. כן, היה דבר כזה ועדיין נמצא אצלי לטובת שמיעת ערימת התקליטים שלי, שלא זרקתי ולא זנחתי. המחט עדיין במצב שמיש, היות והשכלתי לקנות מראש מלאי לזמן חרום. אני פולניה ואוגרת.
מחפשת בקדחתנות את יצירותיה. מוצאת את האלבומים קוזמיק בלוז ו-פרל. רצה הביתה ושמה בקוצר רוח את האלבום הראשון שלי עלי אדמות. מסובבת את כפתור הווליום עד הקצה העליון. מתמכרת. גם לי אין חברים. כמו את ג'אניס, גם אותי הם זנחו. כמוה, גם אני קמה כל בוקר לעוד יום של בדידות.אמי פותחת בתנופה את דלת חדרי: "השתגעת? מה זה צריך להיות הרעש הזה? הנמיכי מיד!!! אני לא צריכה ריבים עם השכנים!!!" היא צורחת עלי. אגב, זה לא היה בעברית, אלא באידיש, כמובן. כל חייה, הן במשכנהּ בבית האבות ועד ליומה האחרון בבית החולים, היא התעקשה לדבר באידיש, בפולנית, ברוסית – רק לא בעברית.
אני סוגרת ורצה החוצה לקנות אוזניות למען שכנות טובה. ג'אניס שרה לי הישר לתוך הראש. סם החיים שלי.שנים רבות לאחר מכן, לא מזמן, צפיתי בסרט דוקומנטרי על חייהוהופתעתי לגלות שהיו לה יחסים גם עם נשים. אולי לא הופתעתי. אולי ידעתי בתת-ההכרה שיש בינינו קשר מיוחד, אחוה מיוחדת, אחוות נשים, אוניברסלית.אני מספרת לשכנתי שבעוד יומיים נחגוג את יום הולדתה של העילויה המעלפת, שעד היום היא נוגעת בי, מרטיטה לי את הצורה. הלה מביטה בי במבט מלא תמהון ושואלת במין מבוכה: "מי זו? לא מכירה שם כזה." אין לי מושג באיזו פלנטה חיה הלה עד עתה. ברור שעל המקום מחקתי אותה מצוואתי.

קישורים מומלצים:
1. ג'אניס ג'ופלין – קוזמיק בלוז
2. ג'אניס ג'ופלין –  To love somebody
3. הדרה לוין ארדי – ראיון והשיר Alone is alone is alone
4. הדרה לוין ארדי – אתר

הגרסא המקוצרת:
הפעם הראשונה שמוזיקה נוגעת בי. ג'אניס ג'ופלין חודרת אל חיי. בדידות שנוגעת בבדידות.