ארכיון תג: השטויות של העידן החדש

להשאר חיובי Staying Positive

יצורים בחוף הים, פוטומונטז' ,Creatures at the beach Photomontage

יצורים בחוף הים, פוטומונטז'   Creatures at the beach, Photomontage

להשאר חיובי, אין פירושו שדברים יסתדרו לך. במקום זאת, לדעת שאת תהיי בסדר, לא משנה איך הדברים מסתדרים.

Staying positive does not mean that things will turn out ok.

Rather, it is knowing that you will be ok no matter how things turn out.

נתקלתי בקשקוש הזה באינטרנט. עוד שטות מהעידן החדש שהמציא מאן דהוא כדי להוציא כסף מאנשים מיואשים שמאמינים בשטויות הללו במקום בהחלפת הרשעים והאטומים העומדים בראשנו והמזיקים לנו ללא מענה הולם מצדנו.

I came across this babbling on the Internet. Another nonsense of the New Age invented by someone to extract money from desperate people who believe in this nonsense instead of replacing the wicked and the heartless who lead us and harm us without our proper response.

התגובה הראשונה שעלתה לי בראש אחרי שקראתי את השטויות הללו היתה: לא משנה איך הדברים מסתדרים? איך לא משנה? האם למות גם פירושו שהדברים מסתדרים? להפצע? לרדת מנכסיך? ל…???

The first reaction that came to mind after reading this nonsense was: No matter how things turn out? How does it not matter? Does dying also mean that things turn out? To get wounded? To go bankrupt? To…???

כלב מרחרח לכלוכים בחוף A dog is sniffing litter at the beach

כלב מרחרח לכלוכים בחוף   A dog is sniffing litter at the beach

במשפט אחד:

אין לזה סוף, לשטויות הללו, הן אינן נגמרות.

In one sentence:

There is no end to this nonsense, they keep coming.

אפיזודה חולפת For Her I was a Hiccup

Mogli – Another Life

במשך חצי שנה היא היתה כל עולמי. בשבילה, הייתי אפיזודה חולפת.

For half a year she was the world to me. For her, I was a hiccup.

היה חם בדירה. מאוד. הרוח הקלה מן החלון לא נשבה בעקביות, כך שהיא כמעט לא הורגשה. במצב של כזה חום, ישנן שלוש ברירות עיקריות (ישנן, כמובן, יותר, אך הבה נתרכז בשלוש). האחת: להמשיך לסבול ולא משנה מאיזו סיבה את נהנית לסבול. השניה: להדליק את המאוורר כדי שיפזר את האויר החם שעמד על עומדו ואולי יתן תחושה של קצת קרירות, מה שעשוי להקל. השלישית: לצאת מן הבית, אולי ברחוב תורגש הרוח יותר.

It was hot in the apartment. Very. The breeze from the window was not blowing steadily, so it was barely noticeable. In such a heat situation, there are three main choices (there are, of course, more, but let's concentrate on three). One: continue to suffer no matter what reason you enjoy suffering. The second: to turn on the fan so that it can dissipate the hot air that stands still and perhaps give a feeling of coolness, which may ease. The third: to leave the house, perhaps the wind will be felt more in the street.

הרוח, שהתבטאה בעצים הנעים בחצר, נראתה מבטיחה. חשבתי שאוכל להנות ממנה. עכשו היה עלי רק להחליט היכן אעשה זאת. גם כאן היו מספר אפשרויות, אך שוב, שלוש עיקריות בלטו: לרדת ולשבת על הספסל שמול ביתי; ללכת לגן המיסדים ולשבת שם על ספסל; ללכת לים, שם הבריזה מחיה נפשות.

The wind, reflected in the trees moving in the courtyard, looked promising. I thought I could enjoy it. Now I had only to decide where I would do it. Here, too, there were several possibilities, but again, three main ones stood out: to go down and sit on the bench in front of my house; go to the Founders' Garden and sit there on a bench; to go to the sea, where the breeze revives souls.

השטויות של העידן החדש טוענות שכל בחירה שלנו גורמת לתנועה כלשהי ביקום ומחוללת שינויים, אם לנו ואם לזולתנו, גם אם שמנו לב או אם לאו. אני משתדלת לשקול את צעדי היטב בטרם אני עושה פעולה כלשהי. למדתי, שסוף מעשה במחשבה תחילה, אך יחד עם זאת, לא משנה עד כמה חשבת ושקלת – התוצאות להן קיוית וציפית אינן נראות. לכן, לא תמיד אנחנו רואות את השינויים.

The nonsense of the New Age claims that every choice we make causes a certain move in the universe and generates changes, whether to us or to others, whether we have noticed or not. I try to weigh my steps very carefully before I do anything. I learned that the end of an act begins with a thought, but at the same time, no matter how much you thought and weighed – the results you hoped and expected were invisible. Therefore, we do not always see the changes.

לולה מארש – היא קשת בענן

Lola Marsh – She's a Rainbow

מעולם לא ישבתי על הספסל ממול הבנין שלי. אני רואה מדי פעם שכנים יושבים שם, אך לי לא מתאים. הספסל לא נקי ואין לי כוונה לנקותו לפני שאני מתישבת. זו הסיבה, שלמרות חיבתי הידועה לצלם ספסלים, אין לי חשק לשבת עליהם. ויתרתי. ללכת עד הים, זה קצת רחוק בחום הזה. ויתרתי. החלטתי ללכת עד גן המיסדים ולשבת שם. הספסלים שם נקיים יותר מאשר אלה המוצבים ברחובות. זו חדרה. עיר מטונפת.

I never sat on the bench next to my building. I see neighbours sitting there from time to time, but it doesn't suit me to sit there. The bench is not clean and I don't intend to clean it before I sit on it. That's why, despite my fondness for photographing benches, I don't feel like sitting on them. I passed. To go to the sea, it's a little far in this heat. I passed. I decided to walk to the Founders' Garden and sit there. The benches there are cleaner than the ones on the streets. This is Hadera. A filthy city.

בדרך כלל איני עושה ענין ממה שאני לובשת. אין לי את הקטע של לעמוד שעות מול הראי ולבחור בגדים, גם לא לפני ארועים חגיגיים. אני לובשת מה שאני חושבת שמתאים לארוע. היום שבת, אז איני יכולה להתלבש כמו ביום רגיל, אלא בבגדי השבת שלי. החלטתי על שמלה. גם קליל, גם משהו חדש שקניתי בשבוע שעבר וגם אוורירי. יש לי לזו נעליים מתאימות. הן פתוחות מאחור ואולי אפשר לקרוא להן קבקבים, אך הן יותר אלגנטיות. אני נועלת אותן לא מעט לארועים חגיגיים בקיץ.

I usually don't care about what I'm wearing. I don't have the thing to stand for hours in front of the mirror and choose clothes, not even before festive events. I wear what I think fits the occasion. It's Saturday, so I can't dress like on a weekday, but in my Sabbath clothes. I decided on a dress. It's also light, also something new I bought last week and also airy. I have suitable shoes for this. They're open behind and maybe you can call them clogs, but they're more elegant. I wear them quite a bit for festive events in the summer.

סְטַמָֿאטִיס סְפַּאנוּדַֿאקִיס – שנות אבן

Stamatis Spanoudakis – Stone Years

Σταμάτης Σπανουδάκης – Πέτρινα χρόνια

עודי פוסעת לי בנחת לכיוון גן המיסדים, אני מתענגת על הרוח הקרירה שנושבת בחוזקה, מה שממש לא היה מורגש בתוך הדירה. שמחתי על שהחלטתי לצאת ולהתאוורר. לא היה לי אכפת שזו פורעת לי את השערות.

מישהי הגיחה מהפינה וכמעט התנגשנו. בדרך כלל איני הולכת צמודה כל כך לחנויות, אבל נעצרתי ליד חלון ראוה שהציג שמלה נחמדה. לוא המחיר היה מוצג – הייתי אולי שוקלת לקנות אותה. אין סיכוי שאחזור מחר לברר, משום שמי שאינו טורח להציג מחיר – מצטייר אצלי כמי שמזלזל בלקוחותיו.

הזזתי את רגלַי כדי להמשיך ללכת ואז… "אוי, סליחה!" אנחנו אומרות יחד ונרתעות לאחור כדי לאפשר אישה לרעותה לעבור. "אה, זו את!" שוב שתינו יחד. אני משערת ששתינו חשבנו בלבנו בה בעת איך זה שנתקלנו זו בזו.

As I strolled toward the Founders' Garden, I enjoyed the cool wind blowing hard. It was hardly noticeable in the apartment. I was glad I had decided to go out and get some air. I didn't care that it messed my hair.

Someone came out of the corner and we almost collided. I don't usually walk so close to the stores, but I stopped by a window that displayed a nice dress. If the price had been presented – I might have considered to buy it. There is no chance that I will come back tomorrow to find out, because the seller didn't bother to present the price – it meant to me that he belittled his customers.

I moved my legs to keep walking and then… "Oh, sorry!" We said together and pull back to let each other pass. "Oh, that's you!" We both again. I suppose we both thought in our hearts at the same time how we bumped into each other.

זה מעין רגע בו עוברת בך המחשבה אם להמשיך הלאה או לעצור. אולי לדבר, אולי להעלות זכרונות, אולי לשמוע דברים שכרסמו בך כל השנים ועכשו יכולה להיות להם משמעות שונה ממה שחשבת. אולי… היא אף פעם לא ראתה אותי לובשת שמלה, חשבתי בלבי. נראה לי שגם היא חשבה כך. פעם, היתה לנו נטיה לחשוב על אותם הדברים.

It's a kind of moment when the thought of ​​moving on or stopping goes through your head. Perhaps to talk, maybe to reminisce, perhaps to hear things that have gnawed at you all these years and can now have a different meaning than you thought. Maybe… She never saw me wearing a dress, I thought. I think she thought so too. Once, we had a tendency to think about the same things.

במשפט אחד:

פעם, היינו יחד במשך חצי שנה. אני חשבתי שיש לזה עתיד. היא חשבה אחרת.

In one sentence:

Once, we were together for half a year. I thought it had a future. She thought differently.

 

Cliff Richard – The Twelfth of Never

מה בנוגע What about

ישנם אנשים שאחרי שלא התראיתן במשך זמן רב, את פוגשת באקראי ויש לזה סיבה מן הסתם. השטויות של העידן החדש אומרות שלאנשים שאנו פוגשות יש תפקיד בחיינו. שיהיה…

There are people that after you haven't see for a long time, you meet at random, and it is for a reason so it seems. The nonsense of the New Age says that the people we meet have a purpose, a roll in our life. Whatever…

אחר צהרים נאה וחמים. ברחבת בית הספר התיכון הסמוך לביתי החליטה חבורת דוסלך למרר את שלוות הדיירים לרגל תחילת השבוע והרימה הופעה מחרישת אוזניים לגיוס תרומות לאיזו ישיבה שלא טרחתי לשנן את שמה. לא תכננתי מראש, אך הרעש הבלתי נסבל אינו תורם לעיכול ולפיכך החלטתי לצאת לסעוד את לבי מחוץ לאזור ההמולה.

A nice warm afternoon. A bunch of Dosalach (religious Jews) at the school grounds near where I live decided to turn the neighbourhood's peace to a miserable noise in honour of the beginning of the week. They put on a deafening show with loud horrible strident music to raise donations for a Yeshiva that I didn't bother to memorize its name. I didn't plan ahead, but since the unbearable noise doesn't contribute to one's digestion, I decided to go out and dine away from the ear-splitting zone.

הדרך למסעדה The route to the restaurant

הדרך למסעדה   The way to the restaurant

אני פוסעת לי בנחת, מביטה כה וכה, מצלמת מדי פעם קטעים נבחרים מהדרך, מהרהרת באוכל הטעים המחכה לי במסעדה. בדרך כלל אני אוכלת אוכל צמחוני, אך פעם בשבוע-שבועיים, תלוי לפי החשק, אני טורפת בעל חיים עשוי היטב, שהיה עוף לפני כן, למען מאגר החלבון. הפעם, מועדות פני למסעדה הסינית. אני אוהבת את נתחי העוף ברוטב דבש בתוספת תפוחי אדמה מאודים, חצילים מטוגנים, אורז עם ירקות מוקפצים ורוטב טעים בצד.

I stroll leisurely, looking around, taking photos of my route from time to time, thinking about the tasty food that awaits for my in the restaurant. I usually eat vegetarian food, but once in a week or two, depend on what I fancy, I consume a very well done animal that previously was a chicken, in favour of my protein reservoir. This time, I was heading to the Chinese restaurant, I like their chicken slices in honey sauce with the side-dish of steamed potatoes, fried eggplants, rice with sautéed vegetables and a delicious sauce aside.

רחוב ראשי בחדרה Main street in Hadera

רחוב ראשי בחדרה   Main street in Hadera

אני מרוכזת בצילום המכוניות הנעות ברחוב הלא ממש נקי (בלשון המעטה), כשלפתע אני קולטת בעדשת מצלמתי דמות מוכרת. מסתבר, שגם היא חשקה נפשה בארוחה סינית. יהיה נחמד לסעוד יחד. היא באה מצוידת בתשבץ ההגיון של סוף השבוע וכך יהיה לנו ענין לענות בו מלבד האוכל ונוכל להחליף מלים.

I am concentrating in taking photos of the cars in the dirty street, when suddenly I notice through the lens of my camera a familiar image. It seems that she too fancied Chinese meal. It would be nice to dine together. She is equipped with the last crossword puzzle, so we will have something to do except of eating.

בעודנו צועדות במרץ לכיוון המסעדה, אנו מבחינות במרחק-מה מולנו במכרה משותפת אותה לא פגשנו מזה זמן רב מאוד. שתינו מחליפות בינינו מבטים מופתעים ושפתותינו מתרחבות לחיוך מסביר פנים עת אנו קרבות אליה. האשה נראית כמרוכזת בתוך עצמה ואינה מבחינה בנו עד שאנו ניצבות ממש מולה. היא מחזירה לנו חיוך מהוסס.

While we are pacing briskly towards the restaurant, we notice in a distance ahead of us a mutual acquaintance whom we haven't met for a very long time. We exchange gazes between us and our lips widen to a welcoming smile while we get near her. The woman seems to be concentrated within herself and she doesn't notice us until we are standing directly in front of her. She hesitantly smiles back.

אני סוקרת אותה עמוקות. היא ממש לא נראית טוב. תמיד היתה רזה, אך עכשו היא ממש שדופה. מה עובר עליה, חשבתי בלבי. שוב החלפתי מבטים עם מכרה א'; הפעם, אלה היו מודאגים.

I take a good look at her. She doesn't look good. She was always skinny, but now she is very thin. What happened to her, I thought to myself. Again, me and the first acquaintance exchanged gazes; this time, they were worried.

רחוב ראשי לא נקי בחדרה Main dirty road in Hadera

רחוב ראשי לא נקי בחדרה   Main dirty street in Hadera

"אנחנו הולכות לקניון לאכול", אומרת מכרה א' למכרה המשותפת, "רוצה לבוא איתנו?"

המכרה המשותפת מביטה בנו בשתיקה. אנחנו מחכות בסבלנות לתגובתה. בגילנו, שום דבר לא דחוף, יש לנו זמן.

"We are heading to the mall to dine", says the first acquaintance to our mutual one, "wanna join us?"

The mutual acquaintance silently stares at us. We wait to her respond patiently. At our age, nothing is urgent, we have time.

"מה?" שואלת מכרה א' שבטנה ודאי התחילה לקרקר.

"יש לי את הסנדוויץ' שלי", עונה המשותפת לבסוף, "אשב על הספסל ואוכל. לכנה לדרככן", היא משחררת אותנו.

"למה שלא תבואי איתנו ותאכלי את הסנדוויץ' שלך בחברתנו?" מנדנדת א'.

אוף! אני חושבת לעצמי, אך שותקת. כמה שאני לא סובלת שמנדנדים. אם היא רוצה לשבת לבדה על הספסל, שתשב. אולי לא בא לה לשהות בחברתנו?

המשותפת נראית כחוככת בדעתה. שוב אנו ממתינות בסבלנות, למרות שהאוכל כבר קורץ לנו נמרצות. "לא, תודה!" היא עונה לאחר זמן די ממושך. "אשאר פה, זה בסדר."

"Well?" Asks the first acquaintance whose stomach started growling.

"I have my own sandwich", the mutual answers finally, "I'll sit here on the bench and eat it. You go ahead", she releases us on our way.

"Why won't you come with us and have your sandwich with us?" Nagged the first acquaintance.

Ugh! I think to myself, but remain silent. I so hate when people nag. If she wants to sit on the bench herself, then let her. Perhaps she doesn't feel like hanging out with us?

The mutual seems like weighing her possibilities. Again we wait patiently, even though the food vigorously calls us. "No, thank you!" She answers after quite a long time. "I'll stay here, it's all right."

ארוחה סינית טעימה Delicious Chinese meal

ארוחה סינית טעימה   Delicious Chinese meal

במשפט אחד:

רק כשחזרתי הביתה, צצה במוחי המחשבה שאולי יש דברים בגו, שאולי הייתי צריכה לחקור אותה יותר ולבדוק מה קורה איתה. רשמתי לעצמי לצלצל אליה מחר ולחקור אותה היטב. אולי היא זקוקה לעזרה כלשהי?

In one sentence:

It wasn't until I returned home that I thought that maybe there was something in it, that I might have to investigate more and see what was going on with her. I made a note to myself to call her tomorrow in order to give her the third degree. Maybe she needs some help?