ארכיון תג: התעללות

אז הוא אמר … So He Said

לצפות ולהרהר

Watch and Ponder

CBS WKBT News Anchor's On-Air Response to Viewer Calling Her Fat

(Oct. 2nd, 2012)

תרגום:

ארצה להתעכב רגע על נושא שהפך לחם בקהילה במהלך השבוע האחרון, בעיקר בפייסבוק והמתמקד בי.

ביום ששי קיבלתי דוא"ל מאדם זר ובנושא נכתב: "אחריות קהילתית"; להלן תוכנו:

"הי ג'ניפר,

אינני נוהג לצפות בתוכנית הבוקר שלך, אך היום צפיתי בה לזמן קצר מאוד. הופתעתי לראות שצורתך לא השתפרה מזה שנים רבות. ודאי אינך רואה עצמך כדוגמא מתאימה לקהילה הזו של אנשים צעירים, בפרט לבנות. השמנת יתר הינה אחת מהברירות הכי גרועות שאדם יכול לבחור ואחד ההרגלים הכי מסוכנים להחזיק בהם. אני משאיר לך הודעה זו בתקוה שתשקלי שוב את האחריות שלך כדמות ציבורית מקומית להציג ולקדם אורח חיים בריא."

אלה מאיתנו שבמדיה, מקבלים מנה גדושה של ביקורת מצופינו במהלך הזמן ואנחנו מבינים שזה מתלוה לכך שיש לנו ג'וב בעין הציבורית; אבל הדוא"ל הזה היה יותר מזה. בעת שניסיתי את מיטב יכולתי להמעיט בערך ההתקפה הכואבת מאוד על הופעתי, לא יכלו הקולגות שלי לא יכלו לעשות אותו הדבר, בעיקר בעלי, מייק תומפסון. מייק העלה את הדוא"ל הזה על הקיר של התחנה ומה שקרה בעקבות זה היה ממש מעורר השראה. מאות רבות של אנשים השקיעו את זמנם היקר ולא רק רוממו את רוחי, אלא נקטו עמדה שאמרה שהתקפה כזו אינה בסדר. אתיחס לזה יותר בעוד שניה, אבל קודם כל, האמת היא שיש לי משקל יתר, אתם יכולים לקרוא לי שמנה וכן, אפילו שמנה מאוד לפי הערכה רפואית; אבל לזה שכתב לי את הדוא"ל הזה – אתה חושב שאינני יודעת זאת? שהמלים שלך מגלות לי משהו שאינני רואה? אינך מכיר אותי, אינך חבר שלי, אינך חלק ממשפחתי והודית שאינך צופה בתוכנית – כך שאינך יודע עלי דבר, מלבד מה שאתה רואה חיצונית, ואני הרבה יותר ממספר על המשקל.

הומר ובארט4

אני רוצה שכולנו נלמד משהו מזה: אם אינכם יודעים עדיין, אוקטובר הוא יום האנטי בריונות. זו בעיה שגואה ותופחת מדי יום בבתי הספר ובאינטרנט. זה נושא מרכזי בחייהם של צעירים וכאם לשלוש בנות צעירות, זה מפחיד אותי למוות. אני אשה בוגרת ולמזלי יש לי עור עבה – תרתי משמע, כמו ששולח הדוא"ל הדגיש וגם במובן אחר; כך שלמלים של הלה אין משמעות מבחינתי. מה שבאמת מרגיז אותי בנושא, זה שיש ילדים שאינם יודעים טוב יותר, שמקבלים מדי יום ביומו דוא"לים ביקורתיים כפי שאני קיבלתי, ובמקרים רבים אפילו גרועים מזה! האינטרנט הפך לנשק, בתי הספר שלנו הפכו לשדות קרב והתנהגות זו נלמדת – היא מועברת על ידי אנשים כמו כותב הדוא"ל הזה. אם הייתם בבית והייתם מדברים על אשת החדשות השמנה – נחשו מה: הילדים שלכם ודאי ילכו לבית הספר ויכנו מישהו "שמן". עלינו ללמד את ילדנו איך להיות טובי-לב, לא ביקורתיים, ועלינו לשמש להם דוגמא.

רבים כל כך מכם באו להגנתי במהלך ארבעת הימים האחרונים. אני ממש נרגשת מדבריכם. עמיתי וחברי החדשים והותיקים, משפחתי, בעלי המהמם וכל הרבים באשר אתם, שמן הסתם לעולם לא תהיה לי ההזדמנות לפגוש – לעולם לא אוכל להודות לכם מספיק על דברי התמיכה שלכם, על שנקטתם עמדה נגד הבריון הזה. אנחנו טובים יותר מהדוא"ל הזה, אנחנו טובים יותר מהבריונים שמנסים להשפיל אותנו.

הומר ובארט2

אשאיר אתכם עם זה: לכל הילדים באשר הם, החשים אבודים, הנאבקים עם המשקל שלהם, עם צבע העור שלכם, עם ההעדפה המינית שלכם, המוגבלות שלכם, גם עם האקנה על הפנים שלכם – הקשיבו לי עכשו! אל תתנו להערכה העצמית שלכם להיות מוגדרת בידי בריונים! לימדו מהנסיון שלי, אל תתנו למלים אכזריות של מאן דהו לגבור על מלות התמיכה של רבים.

כל מלה בסלע, היש צורך להוסיף?

Le Monde en face : Harcèlement à l'école – France 5

נבלות

רובנו חי איכשהו, בלי לתת את הדעת על העובדה המצערת שיש בקרבנו כאלו שחייהן אינם חיים, אשר מבקשות את נפשן לא להוסיף לחיות יותר, נשים החשות שאינן מסוגלות עוד, אך ממשיכות בכל זאת למען הילדים. רובנו עובר את החיים ללא מחשבה על הזולת הרחוק, זו שמביך לחשוב עליה, כי זה עושה לנו לא נעים, מפר את שלוותנו ומערער את שגרת חיינו.

אכן, ממש לא נוח לראות עוולות מול עינינו, הרבה יותר נוח להסיט את המבט, להתעלם מן הקרבנות שמזכירים לנו כי עולמנו אינו מושלם ואנו בסכנה, כי מה שעשו להן עלול להגיע גם אלינו. איננו מבקשות לנו צרות, לא היינו רוצים לחוות…

פעם קראתי סקר לפיו אין אשה או בת שלא חוותה על בשרה ונפשה הטרדה. עובר האורח ששואל אותך לכתובת מסוימת וכשאת מראה לו – הוא כבר דואג להראות לך; המעביד המועל בצלם האנוש שבו ומפעיל את סמכותו כדי לכפות עצמו על הכפופה לו; השכן שנראה נחמד ומחייך אלייך בכזו לבביות ובה בעת מעביר יד על גופך, כאילו באבהיות, כאילו בליטוף; הסב האוהב את נכדתו בכל נפשו ומאודו, עד כי האהבה המתפרצת ממנו גורמת לנו לתהות איזו מין אהבה זו; האב, שמרוב אהבה גם הוא אינו שומר את אבריו לעצמו ומתעלל בצאצאיו ואנו תוהות שוב מה לאהבה ולהתנהגות הנפשעת הזו; בן הזוג, שבשל היותו מוצף באהבה כלפי בת זוגו, מביע את רגשותיו הכנים והעמוקים במלים שהורגות אותה ובמעשים שאינם מיטיבים עם חייה…

כמה מאיתנו נתקלו בכגון אלה ובחרו לא להתעמת עם הדברים? כמה מאיתנו חשו בושה על שהמעשים הללו נעשו בנו והחלטנו להסמיעם (מלשון סמוי) מסביבתנו? כמה הדחיקו את הטראומה?

ד"ר אריה אבני, אדם יקר, החליט לקום ולעשות מעשה כדי לשים קץ לכל אלה. לא עוד בושה של הקרבן, לא עוד הסתתרות, לא עוד חופש פעולה לרעים, לאנסים, למתעללים, לקוטלים – לא עוד! הנה דבריו:

גם בחברה "מתקדמת" כמו זו שבישראל, חיי האשה אינם לרוב גן של שושנים. כל אחת מאיתנו שקועה בים המטלות שלה, ים שאינו מאפשר לה, לרוב, להגשים את עצמה. בקושי אנחנו יכולות לצוף, בספק לחתור ולהתקדם למימוש עצמי.

לכן אין זה פלא שאין לנו את הכוח להגיב, כמו שהיינו רוצות, לעובדה כי יש הפרשי שכר בלתי סבירים בינינו לבין הגברים, וגם אין לנו כוח להיענות לזעקות של אשה מוכה מעבר לקיר או בבנין הסמוך, לבכיו של ילד מוכה, לאשה שנאנסה. אין לנו כוח. אין לנו זמן. יפי הנפש ויפות הנפש מקימים מקומות מחסה לנשים מוכות ואנוסות ולילדיהן במקום לכלוא את הנבלות ולהרחיקם מחייהן.

אנחנו לא עברנו התעללות מילולית. לא עברנו הטרדה. לא עברנו התעללות גופנית. לא עברנו התעללות מינית. אבל רבות מבנות המין שלנו עברו את הגהנום בחדרי חדרים מידי הנבלות שלהן. לעתים תכופות מדי מוּצֵאת גופת אשה פה ושם, בשקית ניילון ארוכה, בעקבות רצח או התאבדות. ברוב המקרים, ההתאבדות של קרבן התעללות הינה ביטוי לתסמונת פוסט טראומטית, כתוצאה מהתעללות שהנבלה ביצע בנערה או באשה, "שלו" או הזרה.

הנבלות לא אוהבים את אור היום. לא רוצים שידעו, שיצביעו עליהם. זה האנס, האנס מרחוב התות או מרחוב הרצל. הם מכחישים את הזוועה שעוללו. הם ה"בסדר". לא היו דברים מעולם. היא מעלילה. היא האשמה. אני בסדר גמור. אל תאמינו לה. יש לה כוונות לפגוע בי. היא בלעה כדורים או חתכה את ורידיה או זרקה עצמה מחלון כי היא משוגעת.

ד"ר אבני מציע להקים אתר כדי להעלות בו את הדברים כפי שארעו, לשמוע את האמת מפי הקרבנות עצמן, לציין את שמות אלו שהורשעו בדין ולהתריע בראש חוצות על הסכנה מהם, כמו גם מאלה שיצאו זכאים מחמת הספק. אני מתכוונת להיות שותפה לדרך, אך מאחר ואי אפשר לעשות זאת לבד, אנו קוראים בזאת לכל מי שהדבר נוגע ללבה (וגם גברים יכולים לסייע) להצטרף אלינו כדי להקים את המפעל החשוב הזה. כל תרומה תבורך – אם זה בייעוץ, אם בארוח והקמת האתר, אם בניהול או בכל דבר אחר.

כל מי שנפגעה ורוצה לספר את סיפורה, כל מי שהגישה תלונה והתיק נסגר מסיבות לא ראויות, כל מי שיש לה נגיעה מקצועית לנושא – אתן מוזמנות לכתוב אלינו.

תודה מקרב לב מאיתנו.

הגרסא המקוצרת:

אף אחד לא יכול לקיים לנו גן של שושנים. המציאות שונה ממה שהבטיחו לנו. הבה נקום ונעשה מעשה טוב לשם שינוי.

קישורים מומלצים:

  1. מלים הורגות ניני מנוח-גוסטפלד
  2. טראומה והחלמה ג'ודית לואיס הרמן
  3. נבלות לצפיה ישירה
  4. כמו אושר עינב ג'קסון כהן

יצירת הבובות: אסתר אימר

צילום: שרון הר פז

ייעוץ: ד"ר אריה אבני MD