ארכיון תג: וירוס הקורונה

מה לימדה אותנו הקורונה ? What the Corona Taught Us

Ray Dalio – What coronavirus means for the global economy


מה לימדה אותנו הקורונה? האם למדנו משהו ממה שעבר עלינו?

What did the Corona teach us? Did we learn anything from what we went through?

זה שמלמדים אותנו, מנסים ללמד, אינו אומר שאכן למדנו, שהדברים אכן עובדו במוחנו ואנחנו באמת מישמים אותם. ישנן תאוריות רבות ורעיונות בשפע על איך אמור העולם לְהֵרָאוֹת להבא, שלא לדבר על החזיונות שאנשים חוזים. השאלה היא אם יש לזה קשר למציאות. מה יקרה? איך יקרה? ובעיקר – מה יהיה בסופנו?

That, that we are taught, there are those who try to teach us, does not mean that we did learn, that things were processed in our minds and that we really put them into practice. There are many theories and abound of ideas on what the world is supposed to be, not to mention the visions people predict. The question is whether this has anything to do with reality. What will happen? How will it happen? And most importantly – what will our end be like?

עצירת הכל, ההתכנסות לבתים של רובנו (תמיד יש כאלה שמפרים את ההוראות), הסגר, איבוד מקומות העבודה וכל מה שקרה בעקבות הקורונה – אמורים היו לתת לנו זמן למחשבה ולחשב את מסלולנו מחדש. האם זה קרה? הוידאו שהבאתי פה בהתחלה, מתמקד בהבט הכלכלי של מה שהקורונה גרמה. הוידאו שבסוף נותן פרשנות לכמה נקודת שהועלו בוידאו הראשון. ממליצה לצפות בשניהם.

Stopping everything, most of us withdrawing into our homes (there are always those who violate instructions), closure, job loss and everything that happened following the Corona – should have given us time to think and recalculate our route. Did that happen? The video I brought here at the beginning, focuses on the economic view of what the Corona caused. The video at the end gives an interpretation of some points raised in the first video. I recommend watching them both.

Typh Barrow – Quand on n'a que l'amour (when we only have love)

ישנן שאלות רבות שאני שואלת את עצמי ואני מניחה שגם אחרים כמוני. אני מאמינה שאיני היחידה הדואגת לעתיד צאצאינו ולעתיד כדור הארץ. אפשר לערום תִלֵי-תִלִים של מלים לגבי הדברים הגדולים ואפשר להיות הרבה יותר אנושיים ולחשוב על האדם הפשוט, זה שבסך הכל רוצה לאכול, ללמוד, להתפתח, לפרנס את משפחתו, להתקדם בחיים ולהנחיל לצאצאיו חיים טובים יותר משלו. זה כבר קרה בעבר בארצות מסוימות, אך זה נעצר בגלל מדיניות ההפקרות והפקדת העושר בידי מספר מצומצם של ישויות – משפחות "נעלות" ומורמות מעם ותאגידים שמוצצים את לשדם של עובדיהם ויוצרים מציאות של מרוץ אחר דברים שאין אנו באמת זקוקים להם. להזכיר שוב כמה כסף עושה אפפל על גבם של העובדים שמרכיבים את מכשיריה במפעלים המתנהלים כמו בתקופת העבדות? יש לנו עכשו את האפשרות לשנות את זה ולחלק את העושר כדי שאף אחד לא יהיה עני, רעב, יחף וחסר השכלה. איך עושים את זה? אני שמה מבטחי בכלכלנים ההגונים שיוכלו לחשוב על תוכניות מתאימות.

There are many questions I ask myself and I guess others do the same. I believe I am not the only one concerned about the future of our descendants and the future of Earth. You can pile up piles of words about the big things and you can be much more human and think of the common man, the one who simply wants to eat, learn, develop, support his family, advance in life and give his offspring a better life than his own. It has already happened in some countries in the past, but it has been halted because of the lawlessness policy and leave wealth with a limited number of entities – "lofty" and "exalted" families and corporations that suck the essence of their employees and create a reality of racing for things we don't really need. Should I mention again how much money Apple makes on the backs of the workers who produce its devices in factories that run like in the slavery period? We now have the opportunity to change it and distribute wealth so that no one will be poor, hungry, barefoot and uneducated anymore. How do we do that? I trust honest economists to think of appropriate plans.

Dionne Warwick What the World Needs Now

אחד הנושאים החשובים שיכולים לקבל מענה עכשו זה בעיית התחממות כדור הארץ. איני חושבת שעלינו לחזור לימים של שיט בימים ובאוקיינוסים כדי להגיע למקומות ברחבי העולם, אך בהחלט עלינו לחשוב איך אנו מצמצמים את פליטת גזי החממה ושאר המזיקים ולמצוא פתרונות איך אפשר יהיה לטוס בכל זאת ולהגיע למחוזות חפצנו בצורה בטוחה ומהירה ובלי לפגוע בסביבה. איך עושים את זה? ישנן כבר תוכניות ואמנות שלא יושמו. הנה ההזדמנות שלנו להיטיב עם עצמנו ועם הדורות הבאים. אמנם זה לא יהיה לרוחם של המרויחים הגדולים מהשימוש בחומרים מזהמים, אך למה אנחנו אלה שצריכים לשלם את המחיר בבריאותנו כדי שהם יוכלו לצבור עוד ועוד הון?

One of the important issues that can be addressed today is the problem of global warming. I don't think we have to go back to the days of sailing in the seas and oceans to reach places around the world, but we definitely have to think about how we reduce greenhouse gas emissions and other harming things, and find solutions to how we fly anyway and get to our destinies safely and quickly, and without harming the environment. How do we do that? There are programs and treaties that have not been implemented. Here is our chance to benefit ourselves and the generations to come. While those who make big profits from using pollutants may not like it, why are we the ones who have to pay the price in our health so that they can accumulate more and more capital?

מה לימדה אותנו הקורונה באשר ליחסינו עם עצמנו ועם אחרים? האם נמשיך לראות עולם מלא ברשעים תאבי כח ובצע, ששום דבר לא מעניין אותם מלבד עצמם, המנווטים אותנו לכאוס ולאדישות? האם נוכל למנף את הקורונה למשהו טוב יותר? האם נוכל להשפיע על עתידנו וליצור עולם בו כל היצורים החיים יעבירו את ימיהם בלי דאגה, בחמלה כלפי הזולת, בעשיית דברים טובים, בקידום והעצמת האחר בלי ללעוג לחולשותיו (נכים, חולים, מאותגרים מנטלית וכו')? באם נדע באמת לאהוב איש את רעהו ולחיות זה עם זה בשלום ובשלוה?

What did the Corona teach us regarding our relationship with ourselves and others? Shall we continue to see a world full of wicked and greedy evils, that nothing interests them but themselves, which steer us to chaos and indifference? Can we leverage the Corona for something better? Can we have influence on our future and create a world in which all living beings could spend their days without worrying, with compassion for others, with doing good things, promoting and empowering the other without mocking their weaknesses (disabled, sick, mentally challenged, etc.)? Do we really know how to love each other and live with each other in peace and tranquillity?

Ray Dalio: We're Already in Another Depression

במשפט אחד:

מה למדנו מהקורונה והאם נוכל לישם את הלקחים?

In one sentence:

What have we learned from the Corona and can we apply the lessons learned?

קורונה פה, קורונה שם   Corona here, Corona there

The Daily Social Distancing Show – Bill Gates on Fighting Coronavirus

חברותי ואני מסודרות עד השבוע הקרוב. ביום ראשון נתחיל לחשוב על מילוי המזוה בירקות שיחסרו לנו.

My friends and I are all set until the coming week. On Sunday we will start to think about filling our pantry with vegetables that we will need.

הקורונה הזו תפסה אותנו בלתי מוכנות עם הוראות מטומטמות ומבלבלות של ממשלה חסרת אחריות, חסרת הגיון וחסרת רצון לפעול בצורה נכונה ולטובת הציבור. מה הפלא כשהעומד בראשה מתמודד עם שלושה כתבי אישום פליליים חמורים, אחד השרים הוא אסיר שישב בכלא על עברות שחיתות (וחזר להיות השר של אותו משרד ממשלתי בו הוא ביצע את העברה שבעטיה הורשע וישב בכלא) ושאר השרים אינם מסוגלים להוציא את לשונותיהם מאחוריו של זה שמינה אותם?

This corona has caught us off guard with the dumb and confusing instructions of an irresponsible, irrational and a government that was unwilling to act properly, not to mention for the public good. It's no wonder when the prime minister is facing three serious criminal charges, one of his ministers being an ex-convict who served time in prison for corruption (and returned to be the minister of the same governmental office where he committed the crime for which he was convicted and sat in jail), and the other ministers unable to get their tongues off of the behind of the one who appointed them?

חשבנו שכבר ראינו הכל, אך בכל פעם אנחנו מתעוררים לדברים חדשים, רעים, קשים ומושחתים יותר מהקודמים. השיא, כנראה, עוד הרבה לפנינו. אף אחד אינו מנסה אפילו לעצור את המושחתים. איזה טיפש אחד אמר היום על הממשלה שאמורה לקום עם 36 שרים ועוד 16 סגני שרים: "אני יודע שמדברים על הבזבוז הנורא שבהקמת הממשלה הזו, אני בהחלט לא מסכים עם מה שקורה פה, אבל מה האלטרנטיבה? ללכת לבחירות חדשות? די! נמאס לנו! אנחנו צריכים ממשלה שתתפקד". לפעמים, למרות שאני ממש מקפידה לנקות את אוזני, איני מאמינה למה שאני שומעת. הדברים ממש הזויים! ממשלה שתתפקד? ממשלה של מושחתים? ממשלה שאפשר לסמוך על העומד בראשה ועל שריו? ובעיקר – ממשלה בכל מחיר?

We thought we already saw everything, but each time we wake up to new, bad, harsh and corrupt things more than the previous ones. The climax, probably, is much ahead of us. No one is even trying to stop the corrupts. I hears today one fool talking about the government that is supposed to be formed with 36 ministers and 16 deputies: "I know that people are talking about the terrible waste of forming this government, I certainly disagree with what is happening here, but what is the alternative? Go to new elections? Enough! We are fed up! We need a government that will function." Sometimes, even though I am very strict with cleaning my ears, I don't believe what I hear. It's really strange, weird, and odd! A government that will function? A government of corrupts? A government that its head and his ministers can be trusted? And most importantly – a government at all costs?

אנחנו מסתכלות בעיניים כלות על ממשלות בארצות אחרות, ממשלות שעומדות בראשן נשים. קודם כל – שקיפות. הן עומדות כמעט מדי יום מול העיתונאים ושומו שמיים (!!!) – הן עונות על שאלות!!! הן מקיימות דמוקרטיה הלכה למעשה! דמוקרטיה, בה דברים אינם נחתכים ונקבעים בחדרי חדרים, בהן ישיבות הממשלה הנוגעות לציבור אינן מתקיימות בחוסר שקיפות כמו אצלנו. הן מנהיגות. הן אינן מסתתרות מעיני הציבור, הן מובילות את הממשלות שלהן בדרך ישרה ושקופה. הן אינן סוחבות קופות שרצים מאחוריהן!

We watch closely longing desperately eyes at governments in other countries, governments that are headed by women. First of all – transparency. They face the journalists almost daily and oy vey(!!!) – they answer questions!!! They are conducting democracy in practice! Democracy, in which things are not being decided and determined surreptitiously, where government meetings concerning the public do not take place with lack of transparently like in Israel. They are leadership. They don't hide from the public eye, they lead their governments in a straight and transparent way. They don't carry a whole a can of worms behind them!

Bill Gates – How we must respond to the coronavirus pandemic

במשפט אחד:

בחסות הקורונה מתבצעים פה דברים שאני בספק אם מישהו יעז לחקור אותם אחרי שתקום הממשלה המושחתת הבאה עלינו להרע לנו.

In one sentence:

Under the cover of Corona things are being done here that I doubt anyone will dare to investigate after the corrupt government will be formed.

Coronavirus outbreak

From Trump to Erdoğan, men who behave badly make the worst leaders in a pandemic / Simon Tisdall

לבודד את האוכלוסיה הזקנה   Isolate the Old Population

מזה מספר שבועות שיעצו לנו להתרחק מהאוכלוסיה המבוגרת, ובמלים אחרות – מהורינו ומסבינו – כדי לא להדבק ובעיקר לא להדביק את הזקנים. קשה, אך אין ברירה, רובנו עדיין רוצה לחיות ולהנות מחייו, למרות הכל.

For several weeks we have been advised to stay away from the older population, and in other words – from our parents and grandparents so as not to catch the virus, and mainly not to infect the elderly. It's hard, but there's no choice, most of us still want to live and enjoy life despite all.

הבעיה עם הממשלה הזמנית האנוכית הזו ובעיקר עם הזמני העומד בראשה (הלואי ואלה יחלפו להם במהרה בימנו וכל דקה קודם, יפה יותר), שלא אכפת להם כהוא זה מן האוכלוסיה, קל וחומר זו הקשישה. מה שחשוב להם זה איך הם יראו לאחר המשבר (אם יחלוף, כי איך שזה נראה, אני ממש לא אופטימית) כדי שיוכלו להתפאר במה שכאילו עשו למען העם. כל שר נלחם עם רעהו כדי לשים לו רגל וּלְהֵרָאוֹת טוב יותר מהאחר. לא מצב בריא שעוזר להלחם במגיפה הזו או בכל רעה חולה שפשטה בעם.

The problem with this selfish temporary government and especially with the temporary one who heads it (may they pass away from us soon in our days and the sooner the better), who don't care about the population, especially the old one. What matters to them is how they will look like after the crisis (if it goes away, because as it seems, I'm not optimistic at all) so that they can boast about what they did for the people. Each minister fights with another to make him look better than the other. Not a healthy condition that helps fight this pandemic or any serious illness that has plagued the people.

יצאתי הבוקר בתורי כדי לערוך קניות נחוצות לכמה חברות. ארגנו את סידור העבודה בינינו בצורה ממש מצוינת, כך שאנחנו צריכות לקנות זו לזו רק את המצרכים הטריים, כי את האחרים השכלנו למלא להן בתחילת המשבר. לכל אחת מהחברות יש בביתה מלאי מספיק לחצי שנה מהבחינה הזו, כמו גם חומרי ניקוי ודברים יומיומיים אחרים שיכולנו לאחסן לתקופה ארוכה ומחזיקים מעמד זמן רב. בגילנו, יש לנו מספיק נסיון שצברנו מכל מיני תקופות קשות שעברנו, בעיקר בעתות מלחמה, כך שאנחנו יכולות לישם אותו בעת הצורך. עכשו זה עת הצורך הזו.

This morning it was my turn to do some shopping for some of my friends. We have organized the work schedule between us really well, so that we have to buy for each other only the fresh ingredients, because we were able to fulfil for them the others at the beginning of the crisis. In this regard, each of the friends has enough stock for six months, as well as cleaning materials and other everyday things that we could store for a long time and that last a long time. At our age, we have enough experience that we have accumulated from all sorts of difficult periods we went through, especially during wartimes, so that we can implement it when needed. Now is this time of need.

יש מחסור בביצים בסופרמרקט. זה הזמן לשנות דיסקט ולהפסיק לצרוך את הדור הבא של העופות. בגילנו, זה ממש לא נחוץ בגלל הכולסטרול, עדיף לצרוך טחינה וחומוס, הרבה יותר בריא. אני שמחה להיווכח שעצות הבישול שלי מועילות ומורידות את הצורך להשתמש בביצים כדבק למאכלים. הוכחתי שאפשר גם לטגן לביבות בלי ביצים והבלילה אינה מתפרקת ואפילו טעימה הרבה יותר. בימים אלה אני מסבירה שאפשר להכין גם קניידלעך בלי ביצים והן מצוינות ביותר. אפשר עדיין להסתדר. איני יודעת מה יהיה בפסח ואיך אמור לְהֵרָאוֹת ליל הסדר. הממשלה הזמנית צפויה להנחית עלינו הלילה הנחיות חדשות ולהדק את הסגר יותר ויותר. נראה בבוקר איך נסתדר, תרתי משמע.

There is a shortage of eggs in the supermarket. It's time to change a floppy disk and stop consuming the next generation of poultry. At our age, it is really not necessary at all due to cholesterol, it is better to consume tahini and hummus, much healthier. I'm happy to see that my cooking tips are helpful and reduce the need to use eggs as a food glue. I have proven that you can also fry latkes without eggs and the mash does not fall apart and even tastes much better. These days I explain that you can also make kneidlach without eggs and they are most excellent. You can still get by. I don't know what will happen on Passover and how the Seder will look like. The provisional government is expected to impose new guidelines on us tonight and tighten the closure more and more. We'll see in the morning how we'll work it out, in both meanings.

הרחוב השמשי היה שומם למדי. אוטובוסים לא חלפו על פני בזמן שצעדתי לדרכי. עיר בהסגר וטוב שכך. לי אין ברירה, אני חשה צורך לעזור ומקוה שאמצעי ההגנה בהם אני נוקטת יספיקו לי כדי לא להדבק בנגיף ובעיקר לא להדביק את אלה שאני מבקרת. אני משתדלת לא להכנס לבית, אלא משאירה את המצרכים מחוץ לו אצל אלה שהדבר אפשרי. יש כאלה שיכולות עדיין לתפקד בביתן, אך מסוכן להן מאוד לצאת פן תידבקנה. הן יודעות איך להשמר על ידי חיטוי השקיות בטרם הן מפזרות את המצרכים. אצל שאין להן עזרה בכלל ואינן יכולות לתפקד, יש לי טקס חיטוי שאני עורכת בקפדנות רבה מאוד: דבר ראשון, אני נכנסת לחדר האמבטיה שלהן ומקרצפת היטב את ידי וזרועותי, כמו גם את פני ואז עוטה על עצמי חלוק פלסטיק שאמור למנוע מאיזשהו וירוס שחס ושלום נדבק לי לבגדים לברוח החוצה. מסכות כמובן שאין צורך להזכיר, זה מובן מאליו.

The sunny street was quite deserted. Buses did not pass me as I walked on my way. The city is quarantined and it's a good thing. I have no choice, I feel the need to help and hope that the safeguards I take will be suffice to not get infected with the virus and especially not to infect those I visit. I try not to go into the house, but leave the groceries outside when it's possible. Some can still function at their home, but it is very dangerous for them to go out. They know how to protect themselves by sterilizing the bags before putting the groceries away. With those who have no help whatsoever and unable to function, I have a sterilizing ritual that I perform very strictly: first of all, I go into their bathroom and scrub my hands and arms well, as well as my face, and then put on a plastic gown that should prevent any kind of virus that has been stuck to my clothes to escape. Of course, masks need not be mentioned, that goes without saying.

כתבתי שאין לי ברירה, אלא לעזור לחברות, אבל תמיד ישנה ברירה לא לעשות דבר. תמיד אפשר להיות אנוכיים ולהשאיר אנשים לבדם בלי יכולת להתמודד עם המצב. תמיד אפשר להיות רעים ולא לסייע לזולת בזמן שאפשר וצריך. לוא השלטונות היו עושות את המוטל עליהן, זה היה נראה אחרת. אף אחד לא היה נשאר חסר אונים, רעב ונזקק. אלה שיש להם משפחה תומכת, יכולים לתקשר זה עם זה במדיות השונות. אלה שאין להם אף אחד, אי אפשר להשאירם בדד. אז אנחנו עושות את מה שאנו יכולות. חבל שזה המצב.

I wrote that I had no choice but to help my friends, but there is always a choice to do nothing. One can always be selfish and leave people alone without being able to handle the situation. It is always possible to be evil and not to help others when possible and necessary. Had the authorities done their duty, it would have looked different. No one would have remained helpless, hungry and in need. Those who have a supportive family can communicate with each other in the various media. Those who have no one, we can't leave them alone. So we do what we can. Too bad that's the case.

The Divine Comedy – To the Rescue [lyrics]

במשפט אחד:

טוב לב לא הזיק לאף אחד, לא בטווח הארוך.

In one sentence:

Kindness didn't hurt anyone, not in the long run.

להנהיג את העולם   Leading the World

טירס פור פירס – כולם רוצים לשלוט בעולם

Tears for Fears Everybody Wants to Rule the World

אחד היתרונות של פייסבוק, זה שאפשר למצוא דרכו חברות חדשות. אחת מחברותי שם שִׁחְרְרָה קִיטוֹר על המצב הנוכחי עם וירוס הקורונה, מה שהעלה אצלי הרהורים (אוי לא!). להלן שיחתנו המעניינת. אני בטוחה שיהיה לכן מה לתרום מתובנותיכן.

One of the benefits of Facebook is that you can find new friends through it. One of my friends there posted her vent on the current situation with the coronavirus, which made me think (oy vey!). Following is our interesting conversation. I'm sure that you will have a lot to contribute from your insights.

שרון (שמה כשלי, שם מקסים ביותר!):

אני מרגישה שאני רוצה להפגין כמו שעשינו בצעירותי, לאסור על הפצצה, נגד סחר בפרוות, נגד קיום בעלי חיים, טרידנט ורבים אחרים. איפה הנוער שזעק פעם עם כרזות? אני כל כך כועסת ורוצה לפרוק את תחושות התרעומת והתעוב בגלל הנגיף הזה, הרבה נשכח מהרשימה האינסופית, ואני בטוחה שפספסתי המון.

שיטפונות בבריטניה

סוריה וחלקים אחרים של העולם נהרסו עם 10000 פליטים

פשעי מלחמה מותרים, מתעלמים מהם ואפילו תומכים על ידי מדינות שצריכות לדעת טוב יותר.

פליטים בורחים, לאן?

כל ספורט הדם הכולל ציד שועלים, שהממשלה הזו רוצה להחזיר.

חסרי בית ובכללן משפחות עכשו

בריאות הנפש ההולכת ומתדרדרת

צוות רפואי העובד כל שעות היממה.

בנקים למזון גדלים במספרם יותר מאי פעם

הדו"ח הרוסי עדיין לא נראה, מדוע?

שינוי אקלים.

הכל נשכח בגלל וירוס הקורונה, כמה נוח לראש הממשלה הכי גרוע

אנא אל תהססו להוסיף לרשימה האינסופית הזו

Sharon (her name is like mine, a great name!):

Feel l want to demonstrate like we did in my youth, to ban the bomb, against the fur trade, against animal vivisection, trident and the many others. Where are the youth who shouted with placards once? I’m so very angry and want to vent a rant of abhorrence because of this virus, much is being forgotten the list is endless, and I’m sure I’ve missed loads.

Floods in the UK

Syria & other parts of the world ruined with 10000 fleeing

War crimes being allowed, ignored and even supported by countries who should know better.

Refugees fleeing, to where?

All blood sports which includes fox hunting, which this government would like to bring it back.

Homeless including now families

Mental health increasing

Medical staff working all hours.

Food banks ever increasing in number

Russian report still not seen, why?

Climate change.

All forgotten because of coronavirus, how convenient for the worst Prime Minister

 

Please feel free to add to this endless list

אני, גם שרון, עונה באריכות:

אני לגמרי איתך בענין הזה, למרות שמעולם, בכל חיי, לא השתתפתי באף הפגנה. אני פה נהגנו לבטוח בממשלה שלנו, השרים היו באמת אנשים דגולים וישרים שעבדו קשה מאוד ועשו כמיטב יכולתם לבנות את הארץ. אני זוכרת ששמעתי בחדשות ברדיו על מחאות הסטודנטים במאי 1968 בצרפת (הייתי בת 14 אז). דבר כזה לא ארע פה. כמדינה צעירה (שנבנתה מחדש ב-1948 אחרי 2000 שנה בגולה), היינו עסוקים במאבקינו נגד הערבים מסביבנו שרצו להשמידנו (ועדיין!).

הצלחנו להתגבר עליהם והיו לנו חיים טובים במהלך שנות ה-70. הורי, כמו שכנינו, אחרי שעברו את זוועות השואה, לא היו עשירים, אך היו מסוגלים לנהל חיים כלכליים הגיוניים וצנועים – היה לנו גג מעל הראש, אוכל בריא על השולחן ואבי עבד במקום קבוע עד פרישתו. היו לנו כמה מלחמות נגד מדינות ערב, אך חיי היומיום היו בסדר פחות או יותר.

אך אז, מאז 2009, כשהמושחת הפך להיות ראש הממשלה שלנו, השתנו חיי העם שלנו לרעה. אותן 11 שנות כהונתו הרסו כל דבר פה. פעם היינו מאוחדים: כל 12 השבטים שמדינת ישראל מורכבת מהם היו פעם עם אחד למרות ההבדלים בינינו. הוא עשה הכל כדי להפריד בינינו, שלא לדבר על השחיתות שהוא איפשר להתרחש. הוא נאלץ לעמוד לדין ב -17, בשבוע שעבר, עם 3 מקרי שחיתות נגדו, אך מה הוא עשה דבר ראשון? בגלל הקורונה, הוא אסר על בתי משפט לשבת בדיונים, תחת צו איסור התכנסות ציבורית לכלל האוכלוסיה. היו לנו כמה הפגנות נגד זה ונגדו, אבל זה לא עזר. אנשים מפחדים מהנגיף יותר מאשר מהסכנה להפוך לדיקטטורה. הנגיף הזה משנה את אורח חיינו והוא מספק כר נרחב למנהיגים המושחתים ברחבי העולם כדי לדכא את אזרחיהם ולשלוט לנצח. אין לנו חוק המגביל את זמן כהונתו של ראש ממשלה או חבר פרלמנט.

אני חושבת על גרטה שרצתה לשנות את העולם, ועל הדור שלה שצריך לקחת לידיו את השלטון. אני "צעירה" מספיק בכדי לזכור את הסרט "הנוער לשלטון", בו השתלט הנוער על ניהול המדינה. ככל הידוע לי, ישנם כיום בעולם שלוש מנהיגות ישרות וטובות: הגרמניה, הניו-זילנדית והפינלנדית. כולן נשים. אני בטוחה שאם הן היו מתאחדות – הן היו יכולות להוביל את העולם בצורה טובה.

מצטערת שזה ארוך כל כך, אבל גם אני הייתי צריכה לשחרר קיטור. אני הולכת להעלות את זה בבלוג שלי והייתי שמחה לקבל את רשותך לצטט את דברייך (בלי לציין את שמך המלא, כמובן), אם זה בסדר מצדך. תודה לך מראש.

Me, Sharon too, answering at length:

I'm totally with you here, although I have never participated in any demonstration in my whole life. We here used to trust our government, the ministers were really great honest people who worked very hard and did the best they could to build our country. I remember hearing in the news on the radio about the student protests in May 1968 in France (I was 14 then). Nothing like that happened here. As a young state (re-established in 1948 after 2000 years in the diaspora), we were occupied with struggling against the Arabs surrounding us who wanted to destroy us (and still do!).

We managed to overcome them and had quite a good life during the 70s. My parents, as well as our neighbours, after going through the horrors of the holocaust, were not reach, but were able to conduct a reasonable modest economic life – we had a roof over our head, healthy food on our table, and my father had a stable job until he retired. We had a few wars fighting the Arab countries, but everyday life was more or less ok.

But then, since 2009, when the corrupt person became our PM, our whole life changed for the worst. Those 11 years of him in office damaged everything here. We used to be together: all the 12 tribes that the nation of Israel is made from used to be as one despite our differences. He did everything to divide us, not to mention the corruption he allowed to take place. He had to face trial on the 17th, last week, with 3 cases of corruption against him, but what did he do first? Due to the corona, he banned courts from sitting, under the order of prohibition of public gathering to all the population. We had a few demonstrations against it and him, but it didn't help. People are scared of the virus more than from the danger of becoming a dictatorship. This virus is changing our way of life and it provides a broad operational leeway for the corrupted leaders worldwide to oppress their citizens and rule forever. We don't have a law which limits the time in office of a PM or a MP.

I'm thinking about Greta who wanted to change the world, and her generation who needs to take over. I'm "young" enough to remember the movie "Wild in The Streets", where the youth took over. As fa as I know there are currently three honest and good leaders in the world: the German, the New Zealander and the Finlandish. All women. I'm sure that if they would get together – they could lead the world for the better.

Sorry that it's so long, but I had to vent too. I'm going to post this on my blog, and I'd like to have your permission to quote your words (without mentioning your name, of course), if it's ok with you. Thank you in advance.

שרון:

אוי, שרון, הבאת אותי לכדי דמעות עת קראתי את זה, למעשה פשוט התייפחתי מאוד, לא עשיתי זאת במשך כל כך הרבה זמן, ואני אסירת תודה אולי זה היה נחוץ. כולנו מבליגים, ועלינו לצעוק שוב בקול רם על מה שכל כך לא בסדר.

את בהחלט יכולה להשתמש בזה בבלוג שלך, אפילו בשמי. פחדתי כששמתי את זה, וכמעט מחקתי, החברות והתמיכה שלך עוזרות לי מאוד.

אשמח לפגוש אותך יום אחד, אם לא בעולם העצוב הזה עכשו, אז למעלה בשלוה.

גרטה, היא מדהימה כמי שצעירה כל כך. עלי לבדוק את הסרט הזה כי לא ראיתי אותו. כן, הרבה יותר סיכוי שנשים תנהגנה שלום, ואני לחלוטין מסכימה איתך.

פליטים נמצאים בתקופות מזוויעות, כאשר הקהל הרחב נלחם על האסלה

אופס גלילי טואלט, אנו חיים כיום בעולם מאוד עצוב ואנוכי. אנא השארי מוגנת xx

Sharon:

Oh my sharon, you’ve reduced me to tears reading this, in fact just sobbed my heart out, not done that for such a long time, and I’m thankful perhaps it was needed. We all bottle up, and we must all shout out loud once more for what is so wrong.

You certainly can use this on your blog, even named. I was afraid when l put it up, and almost deleted it, your friendship and support helps me greatly.

Would love to meet you one day, if not on this now very sad world, but above in peace.

Greta, she is incredible for so, so young. Must check that film out for I’ve not seen it. Yes, women are far more likely to be peace leaders, and fully agree with you.

Refugees are in horrendous times, when the general public are fighting over toilet

Whoops toilet rolls, we now live in a very sad, selfish world. please stay safe xx

אני:

שרון היקרה (זה כמו לפנות אל עצמי…), תודה רבה על שאת מרשה לי להשתמש בטקסט שלך, משום שאני חושבת שהעלית נושא מאוד חשוב פה.

מדהים איך שאנו יכולות למצוא פה מדי פעם אנשים נחמדים כמוך, עם מחשבות וכוונות טובות דומות. אני עדיין מאמינה שישנם הרבה מאוד יותר אנשים טובים בפלנטה הזו מאשר רעים. אני שמחה ואסירת תודה מאוד להיות חברתך.

יש לי כמה שאלות:

1. למה הדמעות?

2. מדוע פחדת להעלות את זה? אינך רוסיה או טורקיה, נכון? עם הדיקטטור הישראלי שלנו, אנחנו עדיין יכולים לעת עתה לומר ולכתוב את אשר על לבנו. אין לי מושג מה צופן לנו העתיד ומה יהיה כשהוא יקבל יותר כוח. אני יכולה רק לקוות שהעם יתעשת וישליך אותו לבית הסוהר ויזרוק את המפתחות.

3. לא ראית את הסרט המצוין הזה? אוי ועי! זה אחד הסרטים הכי סמליים והכי משפיעים על הדור שלנו, כמו ספריה של איין ראנד. זוכרת את "אנו החיים", "כמעין המתגבר" ו"מרד הנפילים?" אני כל כך מיחלת שילמדו את זה בבית הספר, אך בשל אורכם אני בספק אם זה יעשה. בניגוד לדור שלנו, זה הנוכחי למד לקבל כל דבר בקצרה ולא להעמיק. חבל מאוד.

תשובות:

בקשר לפליטים, אני באמת לא יכולה להבין את זה. בעולם נורמלי וטוב, צריך שלכל בני ובנות האדם ימולאו ארבעה צרכים בסיסיים: אוכל, לבוש, גג מעל הראש וחינוך חופשי. בגיל ההתבגרות, הייתי בטוחה שהזוועות של השואה לא יחזרו יותר, אך אז חוה העולם את ביאפרה ומלחמות נוספות בין אנשים שהונהגו בידי מנהיגים נבלים.

אני כל כך מיחלת ליום שיגיע ובו עזרה הדדית בין בני ובנות האדם תשרור כדרך חיים, למרות שאני זוכרת תמיד את דבריה של אמי שציטטה את דבריה של אמהּ: "יהיו זמנים בהם תצטרכי לחפש בנרות כדי למצוא בני אדם טובים, אך הם לא ימָצאו". אני כל כך מקוה שהיא תטעה, אך איך שהעולם נראה בימים אלה – אני לא יכולה להיות בטוחה מי ינצח – הטובים או הרעים. אפשר רק לקוות לטוב.

בקשר לנייר הטואלט, שלמדתי בימים אלה שהאוסטרלים מכנים אותם "גלילי דָני" (היתרון שיש חברות אוסטרליות) 😉 זה מראה לנו מה נהיה מאנשים – אנוכיים (כפי שכתבת) ומרושעים. גלילי נייר טואלט חשובים יותר מחייהן/ם של בנות ובני חוה ואדם…

Me:

Dear Sharon (it's like referring to myself…), thank you very much for letting me using your text, as I think that your raised very important issues here.

It's amazing how we can find here from time to time nice people like you, with the same good thoughts and intentions. I still believe that there are much-much more good people in this planet than evil ones. I'm very happy and grateful to be your friend.

I have a few questions:

1. Why the tears?

2. Why were you afraid to put it up? You're not Russian or Turkish, are you? With our Israeli dictator, we still can say and write our thoughts for now. I have no idea what the future holds and what it will be like when he will get more power. I can but hope that the people will get back to their senses and throw him in jail and throw away the key.

2. You didn't watch that great movie??? Oy Vey! It's one of the most iconic and influencing of our generation, like the books of Ayn Rand. Remember "We the Living", "The Fountainhead" and "Atlas Shrugged"? I sooooo wish they would be studied at school, but due to their length I doubt if it would be done. As opposed to our generation, the current one was taught to get everything in short and not to deepen. A big shame.

Answers:

About the refugees, I really can't get it. In a normal good world, each and every human/wuman being should have four basic needs fulfilled: food, clothing, a roof over the head, and free education. As an adolescent, I was sure that the horrors of the holocaust would never return, but then the world experienced Biafra and other wars between people led by malicious leaders.

I sooooo wish that the day will come and helping out your fellow women and men would be a way of life, even though I always remember my mother's words as she quoted her mother: "There will be times when you will have to search hard for good people with a candle, but they won't be found". I so hope she will be proven wrong, but as the world looks like these days – I can't be sure who will win – the good or the bad. One can but hope for the best.

About the toilet paper, which I learned these days that the Aussies call them "dunny rolls" (the benefit of having Aussie friends) 😉 it shows us what became of people – selfish (as you wrote) and vicious. Paper rolls are more important than human/wuman lives…

במשפט אחד:

המשך יבוא…

In one sentence:

To be continued…

יומולדת בצל וירוס הקורונה   A Birthday in the Shadow of the Corona Virus

Happy Birthday Song

האמת, לא ממש חשבתי על זה, כי האתגרים שהתקופה האחרונה עימם היה עלינו להתמודד, הזיזו הצדה כל חגיגה שהיא. זמנים לא פשוטים עוברים עלינו.

To be honest, I didn't really think about it, because the challenges we had to deal with in lately, set aside every celebration. We are going through hard times.

לפני שלושה שבועות עוד היתה לי מחשבה להכין כמה חגיגות – הן למשפחה שלי והן לחברות. מאז, עברנו תהפוכות גדולות וקיבלנו הנחיות והוראות להסתגר בבתינו ולהמנע מלהוציא את קצה אפנו משם, חוץ מאשר לשם הצטיידות נחוצה. מחוסר ברירה, נאלצתי לבטל את המחשבה הזו ונשארנו כולנו ספונות בבתינו.

Three weeks ago, I had the thought of preparing some celebrations – for both my family and friends. Since then, we have undergone major upheavals and have been given instructions and orders to close ourselves in our homes and avoid taking out the tips of our noses from there, except for the necessary equipping up. As for lack of choice, I had to cancel that thought and we all stayed locked in our homes.

Sorry Grandma, this is for your own good

Sorry Grandma, this is for your own good

במשפט אחד:

כולי תקוה שנמגר את הנגיף המזיק הזה במהרה והכל ישתנה לטובה, כך שאוכל לחגוג את יום ההולדת הבא כראוי.

In one sentence:

I hope we will soon get rid of this harmful virus and everything will change for the better, so I can celebrate my next birthday properly.

אהבה בימי קורונה   Love in the Time of Corona

Shakira – Hay Amores (from: El Amor en los tiempos del cólera)

כל הדיבורים וההתעסקויות עם הקורונה הזכירו לי את שם הספר "אהבה בימי כולרה", שאמנם קראתיו בצעירותי, אך איני זוכרת דבר ממנו פרט לשם. אולי זה הזמן לרענן את הזכרון ולקרוא בו שוב.

All the talk and occupation with the Corona reminded me of the book "Love in the Time of Cholera", which I read in my youth, but I can't remember anything from it except of its name. Maybe it's time to refresh my memory and reread it.

הימים הקשים העוברים עלינו מכתיבים לנו את התנהגותנו, את האופן שבו אנו מתיחסות לעצמנו ולזולת. האם אנו אמורות לחשוב רק על עצמנו ורק על מה שנוח לנו או שדוקא בזמן הזה עלינו לגלות את החמלה והאהבה שמן הסתם טמונים בכל אחת מאיתנו מעצם היותנו בנות חוה ואדם? אנו נוטות יותר לחמול על זולתנו מאשר לנהוג בו ברשעות או בחוסר אכפתיות. לכל אחת מאיתנו יש היכולת הרגשית הזו, מי יותר ומי פחות, אך יש לנו את זה. היצר האנושי הבסיסי הוא להיות יחד, פחות לבד.

The hard days we are going through dictate our behaviour, the way we treat both ourselves and others. Are we supposed to think only of ourselves and only about what is convenient for us, or should we especially at this time discover the compassion and love that probably lie in each of us by being humans and wumans? We are more likely to have compassion on others than treat them with malice or indifference. Each of us has this emotional ability, some have it more and some less, but we have it. The basic human instinct is to be together, less alone.

The CranberriesAnimal Instinct

הכי קשים הם הגעגועים. למגע, לליטוף, לחיבוק, לאהבה. להתעורר בבוקר ולראות את ראשה הנח בשלוה על הכרית שלצדי. לשמוע אותה שרה במקלחת עת אני מכינה לשתינו את ארוחת הבוקר. להאזין לה עת היא חולקת איתי את חייה כשהיא מספרת לי על חוויותיה, הרהוריה, רעיונותיה. לשמוע אותה מדברת עם העולם שמחוץ למרחב המחיה של שתינו ולהתענג על צליליה הנפלאים השפה המקסימה שלה. מאז נכנסו תקנות הבידוד לתוקף, נגרעה מאיתנו האפשרות להפגש פנים אל פנים, אלא רק בעולם הדיגיטלי. זה ממש לא אותו דבר.

The most difficult are the longings. To touch, caress, hug, love. Wake up in the morning and see her head resting in quietude on the pillow next to me. To hear her sing in the shower while I make breakfast for both of us. To listen to her as she shares her life with me talking about her experiences, her thoughts, her ideas. Hear her talk to the world outside our living space and savour the lovely sounds of her charming language. Since the isolation regulations came into effect, we have been deprived of the opportunity to meet face to face, but only in the digital world. It's really not the same.

Shakira – La Despedida (from: El Amor en los tiempos del cólera)

אנחנו מדברות בסקייפ רוב היום. שתינו עסוקות למדי גם בימים הללו, אך אנו משתדלות ומוצאות את הזמן לתקשר זו עם זו כמיטב יכולתנו. זה עדיין לא זה. זה גם מאתגר. קשה לתחזק מערכת יחסים דיגיטליים בזמנים רגילים, על אחת כמה וכמה בזמנים טרופים אלה, כשהרצון הבסיסי הוא להתכנס בתוך ד' אמותייך עם הנפש שאת אוהבת. לא טוב היות האישה לבדה. לא טוב.

We talk on Skype most of the day. We are both pretty busy these days too, but we try and spend the time to communicate with each other to the best of our ability. Still, that's not enough. It's also challenging. It is difficult to maintain a digital relationship in ordinary times, all the more so in these troubled times, when the basic desire is to gather within your own world in proximity to the one you love. It's not good for a woman being by herself. Not good.

The Police Don't Stand So Close to Me

ימים לא קלים עוברים עלינו. חוסר הודאות לגבי מתי כל זה יגמר, אם זה בכלל יגמר, איך זה יגמר… אף אחת אינה יודעת מה צופן העתיד בימים רגילים, אך כשמגיפה כזו מאיימת עלינו, תחושת חוסר הודאות משתלטת. לא עלי, כי אני טוענת שאם אין לי שליטה על משהו, אני יכולה רק לעשות את מיטב יכולתי כדי להגן על עצמי ועל הסובבות אותי. אין לי מה לעשות מעבר לזה. רק לתרום את החלק שלי למה שאני יכולה. אני שמחה לגלות שגם ביאטריס כך. היא מספרת לי על חברה שלה שמתקשרת אליה מדי יום כדי לקבל חיזוק. הלה בפאניקה גדולה וקשה להרגיעה. כמה שביאטריס מנסה להסביר לה שאין טעם להתחרפן, זה לא עוזר. בתקופה כזו של חרדה מפני הבאות, קשה להשאר ברוגע. אני שמחה לגלות שביאטריס היא כמו סלע איתן עליו אפשר לסמוך גם בעתות מצוקה. מה שאנו מגלות על עצמנו ועל זולתנו בזמנים שונים, אכן מעניין ומדהים. יחד עם זאת, אני מוותרת על כל הצורך הזה לעמוד בנסיון ומיחלת לימים שקטים ורגועים. אני מעדיפה שִׁגְרָה על פני כל הרפתקה שהיא. אותי הרפתקאות אינן מלהיבות כלל.

We are going through a hard time. The uncertainty as to when all this will end, if it will ever end, how it will end… No one knows what the future holds in ordinary days, but when such pandemic threatens us, the sense of uncertainty takes over. Not on me, because I claim that if I have no control over something, I can only do my best to protect myself and those around me. I have nothing to do beyond that. Just contribute my part to what I can. I'm glad to find that Béatrice is like that too. She tells me about her friend who calls her daily to get reinforced. She is in a great panic and it's hard to calm her down. No matter how much Béatrice tries to explain to her that there is no point in freaking out, it doesn't help. At such a time of anxiety about what might come, it is difficult to remain calm. I am pleased to find that Béatrice is like a rock that can be relied upon in times of adversity. What we discover about ourselves and others at different times is indeed interesting and amazing. At the same time, I relinquish all this need to withstand difficulties and I'm longing for quiet and calm days. I prefer to routine over any adventure. Adventures don't excite me at all.

במשפט אחד:

זה יגמר יום אחד. הלואי שזה יהיה במהרה בימינו כדי שעוד נוכל להנות מחיינו.

In one sentence:

It will end someday. I wish it would soon, so that we could enjoy our lives.

מליוני אנשים לבד   Millions of People Alone

כנסיית השכל עם החברים של נטאשה ומאיה בלזיצמן – ואם כבר לבד

Knesiyat Hasekhel with Ha-Chaverim shel Natasha and Maya BelsitzmanAnd if Alone Already

מליוני אנשים יושבים עכשו לבד בבית, חלק מהם גם בחושך.

Millions of people are sitting alone at home now, some of them in the dark as well.

מליוני אנשים לבד אינם יודעים מה לעשות עם עצמם. חלק גדול שרוי בפחד מפני הלא נודע. חלק אחר טרם הפנים את מה שקרה, את מה שקורה ואת מה שעלול לקרות. חלק אחר פשוט מנסה למצות את היום (ורצוי כל רגע ממנו), כי אַחֲרִיתוֹ מִי יְשׁוּרֶנָּה. נאכל, נשתה, נבלה, כי מי לידנו יתקע שיהיה לנו גם מחר.

Millions of people alone don't know what to do with themselves. A large part is in fear of the unknown. Another part hadn't yet face what has happened, what is happening and what might happen. Another part is simply trying to seize the day (preferably each moment of it), because my who knows what the future might bring. Let's eat, drink, enjoy, because who will ensure that us that we'll have a tomorrow at all.

מליוני אנשים לבד מתקשים להחליט כיצד לנהוג. חלק מהם שומע כל מיני דברים סותרים שאינם מבהירים לו את המצב ואינם מאפשרים לו להתכונן לבאות. אנשים נכנסים לפאניקה. הם מתנפלים על החנויות וקונים מכל הבא ליד, גם את שאין הם צריכים. מישהו כתב בפייסבוק: "אלה מכם שקונים 30 בקבוקי סבון לחיטוי ומשאירים את מדפי הסופרמרקטים ריקים, האם העליתם בדעתכם שכדי לעצור את הוירוס יש צורך שגם אנשים אחרים ירחצו את ידיהם?" חומר למחשבה לפועלים בלי מחשבה…

Millions of people alone find it difficult to decide how to conduct. Some of them hear all kinds of contradictory things that don't make it clear to them and don't allow them to prepare for what is coming. People panic. They pounce the shops and buy everything they can lay their hands on, even what they don't need. Someone posted on Facebook: "People who are buying 30 bottles of hand soap leaving the supermarket shelves bare, you do realize to stop the spread of a virus you need other people to wash their hands too?" Material for thought for those who act without thought…

My Corona – A "My Sharona" Viral Anthem

גם בשעת מצוקה זו מוצאים אנשים חוש הומור כדי להתמודד עם המצב. סרטונים רבים מצחיקים מציפים את הרשת. טוב שיש לנו אותה. חלק מהם ממש מצחיק בטרוף. אני משתאה כולי נוכח ההברקות. לרוח האנושית אין גבולות וזה עושה טוב לראות שאנשים אינם מאבדים את זה גם בצוק העתים ויוצרים דברים שעושים טוב לאחרים כדי שגם הם יוכלו התגבר על המצוקות האישיות שלהם. לא קל עכשו.

Even in this time of distress, people find a sense of humor to cope with the situation. Many funny videos flood the internet. It's good we have it. Some of them are really hilariously funny. I am totally amazed by the brilliant ideas. The human spirit has no boundaries and it's good to see that people don't lose it in hard times and create things that do good to others so that they too can overcome their personal adversities. It's not easy now.

The Taylor’s – COVID-19 parody (Come On, Eileen)

למזלי, אני לא לבד. יש לי משפחה שדואגת לי ומסייעת בשעת הצורך. למזלי, אני יכולה להסתדר בכוחות עצמי ואין לי צורך כרגע להעזר, אלא אני במצב בו אני מסוגלת לדאוג לרווחתן של החברות שלי שאין להן עזרה. במסגרת התורנות שלי, אני עורכת עבורן קניות ובו בזמן יכולה לקנות גם לעצמי. משום שאנחנו בסגר ואסור לנו להסתובב ברחובות בלי מטרה מוצדקת, אי אפשר יותר לצאת להתאוורר סתם כך, לשבת בבית קפה או במסעדה עם חברות ולבלות יחד. במקום זאת, אנחנו מתאספות בבתים של החברות כדי לארח חברה לאלה שאין להן משפחה שיכולה לסייע להן. אמנם אין עדיין שוטרים ברחובות שאוכפים את הסגר הזה (זה מן הסתם יגיע בקרוב, כי הישראלים אינם צייתנים), אך לפחות לכל מי שאני מכירה בסביבתי יש חוש אחריות לעצמנו ולזולת ואנו משתדלות כמה שפחות לצאת לרחוב. יחד עם זה, אי אפשר לחיות רק מאויר ויש צורך לקנות מצרכי מזון. אז חלק מאיתנו מסתכנות מחוסר ברירה ויוצאות מבתיהן.

Fortunately, I'm not alone. I have a family that takes care of me and helps when needed. Fortunately, I can manage on my own and I don't need help right now, but I am in a position where I can take care of the welfare of my friends who have no help. As part of my duty roster, I shop for them and at the same time I can buy for myself. Because we are in a curfew and we aren't allowed to roam the streets without a justified cause, it's no longer possible to go out just like that, sit in a café or restaurant with friends and spend time together. Instead, we gather in the houses of our friends be with those who don't have a family who can help them. Although there are no police in the streets who enforce this curfew (it will probably come soon, because the Israelis are not obedient), but at least all of those I know in my surrounding have a sense of responsibility for ourselves and others and we try as little as possible to get out on the street. At the same time, we can't live only from thin air and we need to buy groceries. So some of us take the risk due to lack of choice and leave their homes.

גבריאל בלחסן – בתוך הצינורות

Gavriel Balachsan – Inside the Tubes

מזה כמה שבועות שלא חיבקתי את הנכדים שלי. ההוראה לשמור על הסבתות והסבים מקוימת כהלכתה. אין סכנה שהם ידביקו אותי. הסכנה היא שהרחוב יעשה זאת, אך אני מעדיפה להסתכן ולסייע לחברות שלי מאשר רק לשבת בבית ולהפקירן. מה שחשוב לי יותר, זה שלא אדביק את הנכדים והוריהם. משלוחי המנות לפורים שהכנתי להם עדיין מחכים לזמן טוב יותר, לזמן בו נוכל לחזור להיות ביחד. בינתיים אנחנו שומרים על קשר בשיחות וידאו, בסרטונים על הפעילויות שלהם שבני וכלתי דואגים לשלוח לי. מזל שיש לנו את האמצעים הטכנולוגיים הללו, שמקלים מעט. זה אמנם לא כמו לחבק ולנשק ולשחק ולצחוק יחד, אבל זה לפחות משהו. העיקר שנהיה כולנו בריאים ונצא מכל הענין הזה מחוזקים.

For few weeks I haven't hugged my grandchildren. The instruction to keep the grandparents are properly fulfilled. There is no danger that they will infect me. The danger is that the street will, but I would rather take the risk and help my friends than just sit at home and desert them. What is more important to me, is that I won't infect the grandchildren and their parents. The Mishloachey manot (portions for Purim) I made are still waiting for a better time, for a time when we can be back together. In the meantime, we keep in touch with video calls, videos about their activities that my son and daughter-in-law care to send me. Lucky for us to have these technological means, which make things a little easier. While it's not like hugging and kissing and playing and laughing together, it's at least something. The main thing is that we'll all stay healthy and overcome this whole thing reinforced.

במשפט אחד:

מליוני אנשים לבד, שם, בחושך, מחכים לעזרה של זולתם. צאו ועזרו להם!

In one sentence:

Millions of people alone, there, in the dark, waiting for help. Go out and help them!

סגר על האזרחים   Curfew of Civilians

גלוריה גיינוראני אשרוד

Gloria GaynorI Will Survive

ימים לא פשוטים עוברים עלינו, מאתגרים מאוד, לחלק מאיתנו הם מפחידים ומלחיצים. אני ממש לא פוחדת ולא נלחצת מכלום, ודאי לא מנגיף.

Non-simple days pass us by, very challenging, some of us are scary and stressful. I'm really not scared and not stressed about anything, certainly not about a virus.

ימים לא פשוטים. ראש ממשלה זמני, שבמשך רוב ימי כהונתו המיותרים והמזיקים לעם ולאומה לא מצא לנכון לדבר עם האוכלוסיה או לפחות עם נציגיה העיתונאים, פתאום מופיע מדי ערב כמעט ומקשקש על שעלינו להתרחק זה מזה, לשמור על היגיינה ועוד כל מיני שטויות טריביאליות שלא מתפקידו ללהג עליהן. אנחנו יודעים כבר על ההיגיינה, שיננו את הכללים אפילו לפי המוזיקה, אין לנו צורך באחד ששיקר לנו לאורך כל תקופת כהונתו שיעמוד לפנינו וידבר שטויות. איננו מאמינות לאף מלה שלו.

Non-simple days. A temporary prime minister who, for most of his needless and harmful days in office against the people and the nation, didn't see fit to speak to the population or at least to its journalistic representatives, suddenly appears almost every night, chatters that we should stay away from each other, maintain hygiene and all sorts of tribal nonsense which aren't his duty to prattle about. We already know about hygiene, we have memorized the rules even according to the music, we don't need one who lied to us throughout his tenure to stand before us and talk nonsense. We don't believe any of his words.

אתמול הוא הכריז שהוא שוקל על נקיטת אמצעי קיצוני של מעקב של השב"כ על אזרחים באמצעים אלקטרוניים, כלומר: מעקב אחרי הטלפונים הסלולריים שלהם. מעקב של השב"כ על אזרחים! במחטף אופייני, עמוק בתוך הלילה הוא חתם על הצו המורה זאת בלי שזה עבר בכנסת. לשום ראש ממשלה, בעיקר לא לזמני, במדינה דמוקרטית אין את הסמכות לכך! אבל הדיקטטור בישראל עושה ככל העולה על רוחו. והאזרחים? מי עלה מולו על בריקדות? אף אחד! אפילו העיתונאים הממש ספורים שהעלו את הנושא בשידורי הרדיו והטלויזיה, עשו זאת מתוך הנמקת הצעד הדיקטטורי הזה ולא כדיון למה אסור היה לו לעשות זאת. להזכיר שוב: זה ראש ממשלה זמני המכהן בזמניות הזו כבר למעלה משנה. איזו סמכות יש לו? הפכנו לדיקטטורה בלי שנרגיש.

Yesterday, he announced that he was considering taking an extreme measure of Shin Bet surveillance on civilians by electronic means, namely: tracking their cell phones. Shin Bet surveillance on civilians! In a typical snatch, deep in the night, he signed the decree ordering it without passing it in the Knesset, the Israeli parliament. No prime minister, especially not temporary, in a democratic state has the authority to do so! But the dictator in Israel does what he likes. And the citizens? Who got on barricades against him? Nobody! Even the very few journalists who raised the issue on radio and television did so by reasoning this dictatorial move and not by discussing why he was not allowed to do so. To mention again: this is a temporary prime minister who has been in temporary office for more than a year. What authority does he have? We became a dictatorship without noticing it.

אתמול, ניסיתי להעלות בפייסבוק את הקישור לרשומה שלי, כפי שאני נוהגת מדי ערב. פתאום, ללא שום התראה, זה לא איפשר לי לעשות כן. פתאום, הופיעה הודעה שהקישור שאני מנסה להעלות מנוגד לכללי הקהילה והוא מוגדר כספאם. מיד לאחר מכן, בזה אחר זה, קיבלתי אזהרות נוספות לגבי בערך 50 הרשומות הקודמות שקישרתי אליהן מפה לפייסבוק. כל הרשומות הללו הוגדרו כספאם וכמנוגדות לכללי הקהילה! איך זה קרה? החארות בפייסבוק החליטו כך. בעצם, אי אפשר לקרוא ללוגריתמים אוטומטיים 'חארות'. זה הרי משהו אוטומטי ללא מחשבה נורמלית של בני אנוש. למי להתלונן? אין למי. אז לא יהיו קישורים לפייסבוק. לא משהו שידיר שינה מעיני.

Yesterday, I tried to post on Facebook the link to my post, as I do every night. Suddenly, without any warning, it didn't allow me to do so. Suddenly, a message appeared that the link I was trying to put violated the Community Rules and was set as spam. Immediately after that, one after the other, I received additional warnings about the previous 50 posts I linked to from here to Facebook. All of these posts were defined as spam and contrary to community rules! How did it happen? The dreks from Facebook decided so. In fact, automatic logarithms cannot be called 'dreks'. After all, it's something automatic without normal human thought. To whom am I supposed to complain? There's no one to complain to. So there won't be links to Facebook. Not something that would cause me lose sleep about.

משהו רע קורה לנו וזה לא רק הקורונה, אלא בעיקר ההתנהלות של העומד בראש הממשלה הזמנית, המקבל החלטות על חיינו בלי שתהיה לזה בקרה של שומרי הסף שהוא עמל כל הזמן להפיל. מי יעמוד בפרץ ויָזֵם את כוונותיו הזדוניות, יוריד אותו כבר מכסאו ויעיף אותו לכל הרוחות מחיינו?

Something bad is happening to us and it is not only the Corona, but mainly the conduct of the interim prime minister, who makes decisions about our lives without the control of the gatekeepers he is constantly toiling to destroy. Who will stand up to prevent the disaster and fight against his malicious intent, get him off his chair already and throw him the hell out of our lives?

במשפט אחד:

מי שמשקר כל הזמן, אינו יכול לצפות שיאמינו לו ולכוונותיו.

In one sentence:

Anyone who is constantly lying cannot expect to believe him and his intentions.

תערוכת עולם האישה נסגרה לפני הזמן   The World of a Women Exhibition closed before time

כרזת תערוכת עולם האישה עוד מעט תורד The poster of the World of a Women Exhibition will soon go down

כרזת תערוכת עולם האישה עוד מעט תורד   The poster of the World of a Women Exhibition will soon go down

 

את אשר יגורנו, בא לנו. אמש, זמן קצר לאחר שהדיקטטור הכריז עוצר על חיינו, התושבים, קיבלנו, האמניות/ים, הודעה שהתערוכה מוקפאת לעת עתה. הדיקטטור ציוה והחיים שלנו נעצרים.

What we feared, we got. Shortly after the dictator announced a curfew on our lives, the citizens, we, the artists, were notified that the exhibition was stopped for the time being. The dictator ordered and our lives were stopped.

הבוקר, בטרם הספקנו להתאושש מים הגזרות שהושתו עלינו, התושבים, קיבלנו, האמנים, הודעה שהתערוכה נסגרת ושעלינו לבוא ולקחת את היצירות שלנו אחר הצהריים או לכל המאוחר מחר בבוקר. כך. בפתאומיות.

This morning, before we could recover from the many edicts imposed on us, the citizens, we, the artists, were notified that the exhibition was closing and that we should come and take our works. Just so. Abruptly.

הגלריה מתרוקנת ממוצגיה   The gallery becomes empty from its exhibits

הגלריה מתרוקנת ממוצגיה   The gallery becomes empty from its exhibits

היה עצוב לראות את הגלריה המתרוקנת מן המוצגים. האוצרת ישבה עם מסכה על פניה ועם כפפות על ידיה, מן הסתם ניסתה להגן על עצמה מפני שאיפה לא רצויה של וירוסים ו/או כל מגע שהוא עימם. אולי היו אלה ההוראות שקיבלה, אולי יוזמתה האישית. איני סומכת על הדברים הללו, משום שאין הם מגינים באמת. זה כמו שבמלחמת המפרץ הראשונה חילקו לנו מסכות גז, שלאחר מכן התברר שהן לא היו יעילות כלל. לא המסכה היא שתעצור את הוירוסים מלתקוף. מספיק שמישהו עבר לפני ברחוב או בכל מקום אחר והשאיר אחריו עקבות של וירוסים ומצבי חמור חס ושלום. אני מעדיפה להשאר בביתי ככל שאני יכולה ולצאת רק במקרים שאינם סובלים דיחוי, כמו לסייע לחברות שלי.

It was sad to see the gallery becomes empty from the exhibits. The curator sat with a mask on her face and with gloves on her hands, probably trying to protect herself from inhaling unwanted viruses and/or any contact with them. Maybe it was the instructions she got, maybe her personal initiative. I don't trust these things, because they aren't really protective. It's like when we got gas masks in the Gulf War, which later turned out to be ineffective. It is not the mask that will stop the viruses from attacking. If someone has walked past me on the street or anywhere else, leaving traces of viruses and I'm doomed G-d forbid. I prefer to stay in my home as much as I can and go out only in cases that can't be delayed, such as helping my friends.

התעבורה היתה דלילה. האמניות/ים הגיעו במרווחי זמן זו מזו, כך שבכל רגע נתון לא היינו יותר משלושה אנשים בסך הכל, כולל האוצרת, שסימנה ברשימתה את היצירות שנלקחו. עד אתמול, מותר היה קהל של עד מאה איש, אך ההוראות החדשות מאמש אסרו על התקהלות של יותר מעשרה. כולנו גם הקפדנו לשמור על מרחק של שני מטרים זו מזו, בהתאם להוראות. צילמתי בעצב את הגלריה המתרוקנת. אני מקוה שרואים את זה בתמונות.

The traffic was sparse. The artists arrived at time intervals from each other, so that at any given moment we were no more than three people in total, including the curator, who marked on the list the pieces taken. Up to one hundred people were allowed to gather until yesterday, but the new orders last night prohibited the gathering of more than ten. We also made sure to keep a distance of two meters apart, following the instructions. I sadly photographed the empty gallery. I hope it is shown in the pictures.

גרם המדרגות בגלריה   The staircase in the gallery

גרם המדרגות בגלריה    The staircase in the gallery

מישהו עזב ומישהי נוספת הגיעה. הוא ירד במדרגות והיא עלתה. בהתקרבם זה אל זו, שמעתי אותה פונה אליו: "אני מקוה שיש שני מטר בינינו." היה חיוך בקולה.

"ודאי שני מטר!" הכריז הלה בצחוק, "זה אולי אפילו יותר!" למותר לציין שרוחב המדרגות הוא בקושי מטר וחצי ומוטב היה לולא דיברו זו עם זה.

Someone left and somebody else arrived. He went down the stairs and she went up. As they approached each other, I heard her turn to him: "I hope there are two meters between us." There was a smile in her voice.

"Two meters for sure!" He declared with a laugh, "It might be even more than that!" Needless to say, the width of the stairs is barely a meter and a half, and it would have been better if they had not talked to each other.

 

פסל כבד Heavy sculpture

פסלון כבד, 40 ס"מ בערך   Heavy statuette, about 40 cm

סיימתי לצלם והלכתי להוריד את התמונות שלי מהקיר עליו הן היו תלויות. הפסלת עמדה ליד אחת מיצירותיה, בוחנת אותה בריכוז רב. "מקסים!" התפעלתי.

"תודה!" ענתה. "אני חושבת איך לקחת את הפסלים שלי. יש לי שלושה. הם כבדים למדי."

אצלי זה כנראה אינסטינקט, כי אפילו לא חשבתי בטרם אמרתי: "אני יכולה לעזור לך אם את רוצה."

בזמן שסחבתי עבורה את אחד הפסלים, שלא היו גדולים, אך כבדים, חשבתי על ההבדל בין יצירת פסל, דבר כבד, מסיבי, בכל גודל שהוא, לבין צילום, שלא משנה כמה עבה תהיה המסגרת שלו, זה עדיין לא יכול להשתוות לפסל. זה לא רק ענין הכובד, אלא בעיקר היכולת ליצור את זה. לי אין אותה.

I finished photographing around and went to remove my photos from the wall on which they were hanging. The sculptor was standing next to one of her works, intently examining it. "Charming!" I marvelled.

"Thanks!" She replied. "I'm thinking about how to take my sculptures. I have three. They are quite heavy."

It's probably an instinct in me, because I didn't even think before saying: "I can help you if you want."

While I was carrying one of the sculptures for her, which were not big but heavy, I thought about the difference between making a sculpture, a heavy, massive thing in any size, and a photograph, no matter how thick its frame, it still can't be compared to a sculpture. It's not just the matter of heaviness, but mainly the ability to create it. I don't have that.

האוצרת ואני בטרם סגירת התערוכה   The curator and I just before the exhibition closes

האוצרת ואני בטרם סגירת התערוכה   The curator and I just before the exhibition closes

במשפט אחד:

דיקטטור מצוה, החיים נעצרים, תערוכה נסגרת לפני הזמן.

In one sentence:

A dictator orders, life stops, exhibition closes ahead of time.

יש/אין/אולי סיבה לפאניקה   Yes/No/perhaps a Reason to Panic

Alanna Shaikh – Coronavirus is Our Future

ככל שאני זוכרת את עצמי, מעולם לא נכנסתי לפאניקה. למזלי, אין לי את זה. אם אכנס לפאניקה, מי תעמוד בפרץ?

As far as I can remember, I never panicked. Luckily, I don't have that. If I panic, who's going to prevent a disaster?

החלמאות של הממשלה הזו והעומד בראשה, נראה שאין לה גבולות. בכל פעם הם מגיעים לשיא חדש. הם סגרו את בתי הספר, אך לא את הגנים ואת החינוך המיוחד. אסרו על מעל 100 (מאה) איש להתאסף במקומות סגורים, אך לא סגרו את המקומות הללו. צמצמו את התחבורה הציבורית, אך לא הסבירו איך הם מצפים שננוע ממקום למקום. כדי להמנע מלשלם פיצויים לנפגעים כלכלית, נמנעים מלהכריז על מצב חרום כללי. כדי למנוע הדבקות, אין עושים את מה שצריך לעשות וזה אומר – לבדוק את כל מי שאפשר. הטכנולוגיה הזו מצויה בידינו, עובדה שהשתמשו בה בדרום קוריאה ובכך הפחיתו את ההדבקות בנגיף.

The stupidity of this government and its head, seems to have no limits. Each time they reach a new peak. They closed schools, but not kindergartens and special education. They banned gathering of over 100 (one hundred) people in closed spaces, but did not close these places. They reduced public transport, but did not explain how they expect us to move from one place to another. In order to avoid paying financial compensation to people who were damaged, they are abstain declaring a general emergency situation. To prevent contagion, they don't do what needs to be done – testing every one as possible. This technology is in our hands, a fact that it has been used in South Korea, thus reducing the infection.

"מה יהיה?" מתקשרת אלי חברה.

"יהיה טוב, כמובן", אני עונה מיד בטרם היא ממשיכה. "לא שאני סומכת על הממשלה הנוכחית ובעיקר לא על העומד בראשה, שמקומו בכלא, אבל אני אישה אופטימית."

"אף אחד לא סומך עליהם", מאשרת החברה. "אני די מתפלאת שהוא לא הורה על סגירת בתי המשפט כדי למנוע את פתיחת משפטו ביום שלישי הקרוב."

"אבקשך לא לתת רעיונות לנאשם", אני מזהירה, "אני בטוחה שהלה הביא את זה בחשבון. הוא אינו עושה את זה לעת עתה אולי משום שהוא מקוה שהשופטים ידבקו וכך ידחה משפטו…"

היא קוטעת את דברי: "או שהוא יבקש שוב את דחיית משפטו לאור המצב."

"לחושך המצב", אני מעירה.

"אכן, המצב חשוך למדי, לכן התקשרתי אלייך. אנחנו צריכות לדבר על מה שאנחנו צריכות לעשות בינינו, בשביל בנות החבורה שלנו."

"What is gonna be?" A friend calls me.

"It will be good, of course," I reply immediately before she continues. "Not that I trust the current government and especially not the prime minister, who should be in prison, but I am an optimistic woman."

"Nobody trusts them," the friend confirms. "I'm pretty surprised that he didn't order the courts to close in order to prevent the opening of his trial this Tuesday."

"I ask you not to give any ideas to the accused," I warn her, "I'm sure he has taken this into account. He is not doing this for now, perhaps because he hopes the judges will be infected and thus his trial will be delayed…"

She interrupts me: "Or he will ask for his trial to be postponed again in light of the situation."

"In dark of the situation," I comment.

"Indeed, the situation is quite dark, this is why I called you. We need to talk about what we need to do between ourselves, for the members of our group."

Heartwarming Moments Quarantined Italians Sing Together from Balconies

"צודקת", אני מסכימה איתה, "עלינו להערך לזה, כי אף אחד אחר לא יחשוב עלינו, בעיקר על אלה שאין להן משפחה. עלינו להגביר את הקשר איתן."

"נכון. עכשו אנחנו צריכות לחשוב על תורנות יותר אינטנסיבית, כמו גם להערך לקניות עבורן ביתר שאת, כי יתכן מחסור או שעלול לחול איסור לצאת החוצה."

"כדאי שנערוך את הקניות עבורן מה שיותר מהר", אני מציעה. "עלינו לעבור אצל אלו שזקוקות לכך ולעשות רשימת מצאי. אמנם אמרו שלא יהיה מחסור במצרכים, אבל לדעתי יהיה מסוכן לצאת ולקנות אותם."

"נכון, צריכות להערך לזה, אי אפשר לדעת מה ימציאו לנו."

כמו שאני נערכת למשימות אחרות, נערכתי גם לזו. סיכמנו שנעביר זו לזו מסמכים שנכתוב כדי להתכונן למצב. כן נשלח אותם לשאר החבורה כדי לשמוע הערות והארות. דברים חשובים של מה עלינו לעשות, מספרי טלפונים זמינים לשעת חרום ו/או מצוקה, שתמיד תהיה מישהי שתענה בעת הצורך ושאף אחת מאיתנו לא תשאר לבדה בזמן הקשה הזה.

"You're right," I agree with her, "we need to prepare for it, because no one else will think of us, especially not of those who have no family. We need to increase our interaction with them."

"Right. Now we have to think about more intense shifts, as well as preparing to shop for them more intensely, because there may be a shortage or there may be a prohibition on going outside.

"We should do the shopping for them as soon as possible," I suggest. "We need to go to those who need it and make an inventory. Although they said there would be no shortage of groceries, but in my opinion, it would be dangerous to go out to buy them."

"Right, we have to prepare for that, you can't know what they will invent."

As I'm preparing for other tasks, I prepared myself for this as well. We concluded that we'll send each other documents that we'll write to prepare for the situation. Also, we'll send them to the rest of the group to hear comments and enlightenments. Important things of what we need to do, available phone numbers for emergency and/or time of distress, that there will always be someone to answer when needed and that none of us will be left alone during this difficult time.

"אין צורך להכנס לפאניקה", מסכמת החברה את שיחתנו. "כל עוד נתכונן, אנחנו יכולות לעמוד בזה ואפילו להתגבר על זה."

"אותי לא תמצאי נכנסת לפאניקה", אני מבטיחה לה. "למדתי מאמי זצ"ל להתיחס לדברים שקורים לנו בצורה מציאותית ושקולה. פאניקה הרי אינה עוזרת בשום מצב. מה שכן, עלינו לעשות את מיטב יכולתנו כדי לעזור זו לזו להתכונן לקדם את פני הבאות, גם בזמן המשבר וכמובן גם לאחריו. אולי זה טפשי להשתמש במשפט הזה, אך אני מאמינה שמה שאינו הורג אותנו – מחשל אותנו. אנחנו נעבור את זה."

היא הסכימה איתי.

"No need to panic," the friend concludes our conversation. "As long as we prepare, we can withstand and even overcome it."

"You won't find me panicking," I assure her. "I learned from my late mother to look at the things that happen to us in a realistic and considerate way. Panic doesn't help in any situation. However, we must do our best to help each other prepare for the next, both during and after the crisis as well. It may be foolish to use this sentence, but I believe that what doesn't kill us – toughens us. We'll get through that. "

She agreed with me.

Dunny Roll Song (Parody of Oasis – Wonderwall)

במשפט אחד:

שמורנה על עצמכן, כי אף אחד אחר לא יעשה זאת.

In one sentence:

Take care of yourself, because no one else will.