ארכיון תג: זמן לדאודורנט

מה פתאום ? What

ג'ורג' מייקל – הדרך הארוכה והמתפתלת

George MichaelThe Long and Winding Road

היא לא השתנתה. בכל אותן שנים בהן אנו מרפרפות מדי פעם זו לצד זו, היא נשארה כמו שהכרתי אותה. אני זו שהשתניתי.

She did not change. In all those years when we flutter side by side from time to time, she remained as I knew her. I'm the one who has changed.

'רוצה להפגש?' היא מסמסת לי לפני מספר ימים כך סתם באמצע היום.

'למה לא?' אני מסמסת חזרה. הייתי פנויה.

'היכן בא לך?' היא ממשיכה לענות אותי עם הכתיבה במקום להתקשר ולדבר.

אני מקליקה את המספר שלה ומחכה שהיא תענה לי. אין תשובה. מעולם לא הבנתי היא אפשר לסמס אך אי אפשר לענות ולדבר.

'Wanna meet?' She texts me a few days ago just like that in the middle of the day.

'Why not?' I'm texting back. I was free.

'Where do you wanna meet?' She continues torturing me with writing instead of calling and talking.

I click her number and wait for her to answer me. No answer. I never understood how you can text, but you can't answer and talk. She's not that busy she can't talk.

'מה קורה? למה אינך עונה לי? אין לי כוח לסמס, אני מעדיפה לדבר. התקשרי אלי.'

דממת אלחוט. עכשו היא גם לא מסמסת. אני משערת שהיא שינתה את דעתה ואינה טורחת לעדכן אותי. אני כבר רגילה לזה ולא נעלבת. בעיה שלה, לא שלי. לי תמיד יש תעסוקה, כך שאיני מתרגשת ממה שארע.

'What's going on? Why don't you answer me? I don't have the strength to text, I prefer to talk. Call me.'

Radio silence. Now she doesn't text either. I guess she changed her mind and didn't bother to update me. I'm used to it and am not offended. Her problem, not mine. I always have things to do, so I'm not excited about what happened.

היתה סערה בצהריים במשך כשעה ואחר כך התבהר. ניצלתי את ההזדמנות ומיהרתי לצאת ולערוך קניות לקראת שבת משום שאי אפשר היה לדעת כמה זמן תארוך ההפוגה. התחזית הבטיחה שהגשם ישוב. לפני הקניות, התחשק לי לפנק את עצמי בארוחת צהרים במסעדה שבמרכז הקניות. בעודי יושבת לשולחן ומעיינת בתפריט, חשתי יד נוגעת בכתפי. נשאתי את מבטי והנה היא עומדת מעלי. הרמתי את שתי גבותי בתהיה.

There was a storm at noon for about an hour and then it cleared. I seized the opportunity and hurried out to shop for Shabbat because I couldn't tell how long the break would last. The forecast promised that the rain would return. Before shopping, I felt like indulging myself with lunch at the restaurant in the shopping centre. while I was sitting at the table and examined the menu, I felt a hand touching my shoulder. I looked up and she was standing over me. I raised both my eyebrows in puzzlement.

"מה ניש?" היא שואלת כאילו לא השאירה אותי תלויה באויר לפני כמה ימים.

"ניש בסדר", אני עונה בלי לעשות ענין מהתנהגותה. "איך את?"

"אני בסדר", היא עונה ומתישבת בכסא מולי.

ישנם אנשים שהבנתי שאין טעם לכוון אותם, משום שהם הולכים בכיוון משלהם ובדרך כלל ללא התחשבות בזולתם. כל מה שאומר, לא ישנה את מה שהם גמרו אומר בדעתם לעשות. אני ממשיכה לעיין בתפריט.

"What's up?" She asks as if she didn't leave me hanging in the air a few days ago.

"Fine," I reply without making any fuss about her behaviour. "How are you?"

"I'm fine," she answers, sitting down in the chair opposite me.

There are people that I understood that there is no point in directing them, because they go in their own direction and usually without regard for others. Whatever I'd say, wouldn't change what they have decided to do. I keep examining the menu.

"את לא שואלת מה קרה?" היא מניחה את ידה על ידי כדי להסב את תשומת לבי מהתפריט אליה.

איני מרימה את עיני. "קרה?" אני שואלת בלי להסיר את מבטי מהתפריט. יש שם מרק שמושך את תשומת הלב של קֵבתי ואני מעוניינת לדעת את מרכיביו. "בטח אושפזת בבית החולים או שמתת, מה יכול היה לקרות?" אני אומרת בלי לחשוב יותר מדי.

"מה פתאום?" היא עונה ומחכה עד שאני מסיימת לקרוא ומניחה את התפריט על השולחן. "הטלפון שלי נפל לאסלה", היא מתוודה.

"לאסלה?" אני תוהה. "מתי?"

"כשהסתמסנו. זה נפל לי."

"איך נפל?" אני שואלת ומיד ממהרת להוסיף, "אל תספרי לי! אני ממש לא רוצה לדעת! אני רוצה לאכול בשקט עכשו בלי לדעת את הפרטים של זה." אני מסמנת למלצרית למהר ולהגיע כדי לקחת את ההזמנה שלי.

"Don't you ask what happened?" She puts her hand on mine to draw my attention from the menu to her.

I don't look up. "Happened?" I ask without taking my eyes off the menu. There is a soup that attracts the attention of my stomach and I want to know its ingredients. "You must have been hospitalized or died, what could have happened?" I say without thinking too much.

"What?" She answers and waits until I finish reading and put the menu on the table. "My phone fell to the toilet," she confesses.

"To the toilet?" I wonder. "When?"

"When we were texting each other. It fell then."

"How did it fall?" I ask and immediately hasten to add, "don't tell me! I really don't want to know! I want to eat quietly now without knowing the details of it." I motion to the waitress to come and take my order.

*********

במשפט אחד:

ישנם אנשים מסובכים שההתנהלות איתן מסובכת. מומלץ לשים דאודורנט.

In one sentence:

There are complicated people whose conduct is complicated. It is recommended to put deodorant.