ארכיון תג: זמן

הזמן חורג מהמסלול Time is out of Course

Andrew Zimmerman Jones – Does time exist?

אפשר היה לצפות שהזמן ימשיך במסלול אותו קבעתי, אך מסתבר שלזמן נתיב משלו.

You could expect time to continue on the course I set, but it turns out that time has its own route.

תופעת התרחבות הזמןתורת היחסות של אלברט איינשטיין

Time DilationAlbert Einstein's Theory of Relativity

זמן תקוה Time of Hope

מירי מסיקהשיר תקוה

Miri Mesika – Song of Hope

 

תקוה היא דבר טוב. כשיש תקוה – יש אופק, יש מרחב, יש תקוה שיהיה טוב.

Hope is a good thing. When there is hope – there is a horizon, there is space, there is hope that it will be good.

 

מיקי קם – זמן הוא נצח

Miki Kam – Time is an Eternity

זמן יש לי Time I have

פטרישיה קאאס – עם הזמן

Patricia Kaas – Avec Le Temps

 

בתקופתי, היה יותר זמן מאשר יש היום לדור שאחרַי. כאילו שהזמן התכווץ.

In my time, there was more time than there is today for the generation after mine. As if time had shrunk.

שק של מלח A Sack of Salt

Patricia KaasAvec Le Temps

 

משחר ילדותי אני זוכרת שאמי זצ"ל נהגה לומר שאין אנו מכירים אדם עד שלא אכלנו איתו שק של מלח.

From my earliest childhood I remember how my mother of blessed memory used to say that we don't know a person until we have eaten a sack of salt with them.

 

אני זוכרת שכילדה נהגתי לדמיין כמה זה שק של מלח. ידעתי שזה צריך להיות יותר משקיות הקילוגרם שנהגנו לקנות במכולת. כמובן שאז לא יכולתי להבין את משמעות המשפט הזה. ההבנה שבנכונותו העמוקה באה בגיל מאוחר יותר, איני זוכרת מתי.

I remember that as a child I used to imagine how much was a sack of salt. I knew it had to be more than the kilogram bags we used to buy in the grocery store. Of course, then, I could not understand the meaning of this sentence. The realization of its deep readiness came at a later age, I do not remember when.

 

Sapho – Avec Le Temps

אני תוהה איך עכשו, כשלדור הצעיר אין יותר מדי סבלנות להנות לא רק מן התוצאה, אלא גם מן הדרך והתהליך, יהיה מאן דהוא מוכן לחכות כדי שק של מלח ורק לאחר מכן לחרוץ דין. מאוד תוהה.

I wonder how now, when the young generation does not have too much patience to enjoy not only the result, but also the way and the process, how would they be willing to wait for a sack of salt and only then to pass their judgment. I do wonder.

 

לתקן את הזמן Repairing the Time

יש לה רעיון נוסף. זו מלאת רעיונות כרימון. אמנם אינה היחידה, אך היא עולה על כולן. היא עובדת די קשה לטובת היקום.

She has another idea. She's chuck full of ideas. Indeed, she isn't the only one, but exceeds all. She works hard to make the universe better.

הפעם, היא מבקשת ממני לתקן את הזמן. טרם הספיקותי לפרק את הזמן כפי שביקשה קודם, אני עדיין עובדת על זה. לא דבר פשוט לפרק דברים כשאת רגילה לתקן, לסדר, לשפר, לרפא. לתקן יהיה לי הרבה יותר קל.

This time, she asks me to repair the time. I didn't have the chance to disassemble the time as she asked me before; I'm still working on it. It's not simple to disassemble things when you used to repair, fix, improve, heal. Repairing would be much easier for me. 

 

 

לפרק את הזמן Disassembling the Time

Salvador Dalí – The Persistence of Memory (1931)

"מה דעתך לפרק את הזמן?" הציעה המלאכית.

"שו 'לפרק את הזמן'?" מאיפה הביאה זו את זה? אני בעסקי תיקונים, לא בהריסה.

"How about you disassemble the time?" Suggested the angless (this is a she angle!).

"What 'disassemble the time'?" Where did she bring it from? I'm in the repairing business, not into destroying.

"תראי, הזמן צועד (שלא לומר דוהר) כל הזמן קדימה ואי אפשר לעצור אותו; אז חשבתי שאם תפרקי את הזמן לגורמים, תוכלי אחר כך להגדיר אותם אחרת, טוב יותר."

"הממממ…" המהמתי בקול מהורהר, בוחנת את שהשמיעה. יכול להיות שיש איזשהו טעם בדבריה. היא תמיד היתה חכמה ונבונה והצעותיה סייעו לא אחת לשפר דברים ביקום.

"Look, time paces (not to mention speeds) forward all the time, and it can't be stopped; so I thought that if you would disassemble time to its elements, you could then define it differently, better."

"Hmmmm…" I hummed in a contemplative voice, examining what she said. She might have a good point here. She is wise and clever, and her suggestions did more than once help to improve things in the universe.

"את מבינה", המשיכה מעודדת מצלילתי לתוך שרעפי כדי לשקול את שהציעה, "זה יכול לשנות את היקום לטובה."

איני רואה דבר. אמנם אומרים עלי שאני בוחנת כליות ולב, אך האמת היא שאין הדבר כך ואני די מאותגרת בלגלות את הנסתר בדברי הפונים אלי. המלצתי התמידית היא לדבר ברורות ולהביא לי את הדברים בצורה בהירה ומובנת. אני שולחת אליה מבט שואל ברמיזה שתסביר ותפרט.

"You see", she continued encouraged by me sinking into my thoughts in order to consider what she suggested, "it can change the universe for the better."

I don't see a thing. Indeed, they say about me that I can see the invisible and that I know what is hidden, but the truth is that it ain't so, and I'm quite challenged with revealing the unseen in the words of those who approach to me. My constant advice is to speak clearly and bring me the issues in a clear and comprehensive manner. I give her a questioning glance hinting her to explain and elaborate.

אני רואה שמץ של אכזבה בעיניה היפות. אני מניחה שזה משום שלא ירדתי מיד לסוף דעתה. מה לעשות, גם לי יש את החולשות שלי. היא שואפת אויר מלוא ריאותיה ואני צופה (את זה אני  מסוגלת לראות) שזה לא יהיה קצר.

I see a trace of disappointment in her lovely eyes. I assume that it's because I didn't immediately got what she meant. What can I do, I have my weaknesses too. She takes a deep breath with a lot of air and I expect (this I am able to see) that it's not gonna be short.

Donald Duck: The Clock Watcher 1945

הזמן הוא זמן Time is Time

גויאבות בזמן

גויאבות בזמן

הזמן הוא זמן,

הוא לא שום דבר אחר,

רק זמן.

הזמן נושק את כל הקרב אליו,

בולע אותו אל קרבו

ולא נודע כי בא לשם.

כי מה אנחנו על פני האדמה הזו,

מה אנחנו לעומת היקום האינסופי?

הזמן חותר אל האינסוף,

כי אין זמן,

אין הרבה מאוד זמן.

הוא חומק בין האצבעות,

כמו זיקית נמהרת החשה אל מקום מקלט.

לזמן אין מקלט,

לזמן יש את עצמו.

יש לו זמן, לזמן.

ורק אנחנו, בני החלוף,

חולפים עם הזמן,

כל הזמן,

ולא נודע כי באנו אליו.

Time is time,

it is nothing else,

just time.

Time kisses everything approaching,

swallows it

and no one knows it happened.

For wat are we on this planet,

what are we compare the endless universe?

 

Time strives to infinity,

as there is no time,

there is not much time.

It slips through the fingers,

like a hasty chameleon that rushes to find shelter.

Time hasn't got shelter,

time has itself.

time has time.

And only us, the ephemerals,

are passing with the time

all the time,

and it's never known that time came for us.

משה אוחיון – ארכה

ארכה / משה אוחיון

בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת

סָךְ הַצְּפִיפֻיּוֹת גּוֹבֵר

עַל דִּמְיוֹנוֹת הָאָדָם

לֹא נִתֶּנֶת אַרְכָּה לָאִטִּיִים

מִלִּים נְמוֹגוֹת בַּצְּעָדָה הַגּוֹבֶרֶת

אַף אֶחָד אֵינוֹ מוֹשֵׁךְ

עַצְמוֹ מִן הַזְּמַן

הַנִּמְהָרוּת גְּלוּיָה

מְתַמְרֶנֶת בֵּין גִּדְרוֹת
הַבִּטָּחוֹן הַחֲבוּטוֹת

לַצְּפִירָה הַנִּסְעֶרֶת

גַּם מִי שֶׁהָיָה כַּמֵהַּ לְמִלָּה טוֹבָה
נִדְרָךְ לְפֶתַע

וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְפּוֹת

מִמָּה שֶּׁנֶּאֱחַז בּוֹ

וְכִסָּה אֶת מָה שֶׁהָיָה
וּמָה שֶׁרָצָה

וּמָה שֶׁבִּקֵּשׁ לוֹ

מִן הַמָּקוֹם

הַזֶּה.

מתוך "ארבעים על האדמה", הוצאת קשב לשירה.

רימון אדום מבצבץ מבין העלים

רימון אדום מבצבץ מבין העלים

בתמצית:

לזמן יש זמן, לנו אין.

In essence

Time has time, we don't have it.

♀♀♀

קישורים מעניינים:

♀ מטרוסופיה / דוד קישיק

♀ אלכסון מחשבות מתחילות כאן / כתב עת דיגיטלי

♀ משה אוחיון שירים

Patricia Kaas – Avec Le Temps

הזמן מאבד מחשיבותו

לחפש את הזמן האבוד

של מי השגיאה הזו?

את הקשקוש הבא קיבלתי מיסמין בדוא"ל. בדרך כלל אינני מתיחסת ואינני טורחת לפתוח, אבל הפעם היא ביקשה יפה שאעיף מבט. אמנם אני משתדלת בדרך כלל לא לעשות את מה שאומרים לי, אבל כשזו יסמין והיא ביקשה בצורה מנומסת, נעניתי לה. כמי שעורכות תכנים (כולל באתרים ברשת) ועוסקות השכם והערב (הרבה אחרי צאת החמה, אבל בהחלט עד צאת הנשמה) בעיבוד טקסטים, עינינו כבר רגילות ומנוסות בשגיאות גסות כקלות. אנחנו (קרי: יסמין ואני, הרי מלכת אנגליה אינה יודעת עברית עדיין) משתגעות בכל פעם מחדש מהזלזול בשפה שלנו ומחוסר הכבוד אליה, המתבטא בהעלאת טקסטים מהסוג הבא:

בוודאי שמת לב שהזמן מתחיל לאבד מחשיבותו. אנו כבר חודש מתחילת השנה הלועזית ו-5 מתחילת השנה העברית. זמן עובר ויותר מידי [השגיאה במקור!] מהר. מדוע ולמה? לאן מושך אותנו היקום ומה צופה [העתיד אינו צופה, הוא צופן, אבל למה להיות קטנוניות…] לנו העתיד?

דברים השתנו למרות שהעולם כלשעצמו [השגיאה במקור!] הוא אותו העולם משחר הבריאה. מה באמת השתנה וכיצד זה נוגע אלינו היום? מהי נקודת הזמן בה אנו נמצאים ומה עומד להשתנות בלילה שבין חמישי לשישי 30-31 בינואר?

על כך בכתבה הבאה [הוא קורא לזה כתבה, משל זה נושא עיתונאי ולא סתם רשומה בנלית של דברי הבאי] "מהירות האור" [השארתי את הקישור לאלה מביניכן שמתעניינות בהבלים מהסוג הזה]

יום עם תחושה נפלאה וכוחות מחודשים שיעזרו לנו ביכולת הביצועיסטית שלנו ובסגירת דברים שלא סגורים!

יום נפלא וממוזל  🙂

שמוליק

מה מרגיז אותי למקרא הדבר הזה? מהיכן להתחיל???

א.   כפי שכתבתי בתחילה הרשומה הזו, העברית מזעזעת! איך נשמור על הצביון התרבותי שלנו ועל שפתנו, אם לאף אחד לא אכפת מזה? לא די לנו בסלנג הנורא ההולך ותופס את מקום השפה התקנית ומשטיח את הדיבור, שלא לומר גם החשיבה, באים כל מיני "הוגים" שאינם מסוגלים להגות בעברית נכונה ומעבירים הלאה את השגיאות הגסות הללו לקוראיהם. אמנם בתקופה קשה של חסכון אנחנו, אבל עד כדי כך לזלזל בקוראיך, שאינך טורח לשלם לעורכת לשונית שתעביר את הגיגיך לקהלך בעברית תקינה?

ב.    התוכן הוא ענין של טעם ותחום התעניינות של כל אחת מאיתנו. אפשר להסכים ואפשר לא. במקרה שלי – אתן כבר מבינות שזה לא, אבל מצאתי לנכון לשתף אתכן באסוציאציות שעלו בי במהלך קריאת התוכן. היו שם כמה דברים שלא יכולתי להשאר אדישה אליהם והריני מעלה אותם כאן.

הוא כותב: "בוודאי שמת לב שהזמן מתחיל לאבד מחשיבותו". בהחלט לא שמתי לב, אני עסוקה מדי בדברים חשובים בחיי. הזמן חשוב לי מאוד ואינני מזלזלת בו. זמן הוא הנכס היחיד שיש לנו ושיכולתנו לשלוט בו. אנחנו יכולות לבחור אם לבזבז אותו או למלא אותו בתוכן; אנחנו יכולות לבחור מה לעשות איתו: אם להשחיתו לריק בעיון בהורוסקופים למיניהם, בקריאת הבלים המועברים אלינו בדוא"לים ובשאר שטויות כגון אלה או להקדיש את זמננו היקר והחשוב ללימוד והגות בדברים חשובים באמת, כמו לדוגמא הקורסים המעניינים הבאים:

V (זה וי, לסמן שהשלמתי) Sociology

V (כנ"ל) Writing for the Web

♀   Indigenous Studies: Australia and New Zealand (INDG) (או-טו-טו מסיימת)

♀   The Art of Photography (כנ"ל, זה יקרה השבוע)

הקורסים הבאים שלי:

♀   Crafting an Effective Writer: Tools of the Trade

♀   Chinese Language and Culture (China)

♀   Practical Ethics

הזמן מתחיל לאבד מחשיבותו? ממש לא! ככל שאנחנו מביטים אחורה, אם זה אל השבוע שעבר כהרף עין, אם אל החודש שחלף במהירות גדולה מדי או אל השנים שטסות לנו בלי שנוכל לעצור את הזמן כדי שנוכל להספיק להשלים עוד דברים.

 *******

כשאני קוראת את המלים: "בלילה שבין", זה זורק אותי לימים ההם, של ינואר מלפני עשרות שנים, כשהתוודעתי אל הכריכה האחורית של הספרים הבאים:

ממחר אקטוף ענן ובשם כל הכאבים מאת רון אדלר. ישנם דברים שאינם נשכחים.

Time – Pink Floyd

*****

עוד "פנינה" מאותו שמוליק:

"מטרת חיינו, היא למצוא את מטרת חיינו,

ואז להתמסר לה בכל ליבנו", כך אמר בודהה

מה אגיד לכן – אולי אמר זאת המואר ואולי לא, אבל להאמין בשטויה הזו?

"מטרת חיינו היא לשרוד ורצוי לא על חשבון הזולת ואם זה אפשרי – לשרוד בלי לדרוך על גוויות", כה אמרה אנוכי. כולנו צריכים להתפרנס, אבל למה תוך פליטת הבלים ואחיזת עיניים?

ליידי אנגליה בגיל מסוים An English Lady of a Certain Age

הדיוויין קומדי – ליידי בגיל מסוים

The Divine Comedy – A Lady of a Certain Age

השיר הזה נכנס לי אל התודעה ב-2006. היתה איזו אנגליה משוגעת שחיזרה אחרי בתקופה בה שהיתי במדינה ההיא והשיר הזה התנגן ברדיו ואחר כך לא יצא לי מהראש, עד היום.

This song got into my mind in 2006. There was a crazy Englishwoman who courted me during the time I was in that country and this song played on the radio and afterwards I couldn't get it out of my head, until today.

1-1672c

ליידי היא לא היתה. אין כל קשר בין מִלות השיר לבין קורות חייה של אותה בריטית מוזרה שהכרתי, אך נסתרות דרכי תודעתנו ושירים צצים להם בראשנו בלי שיש לנו שליטה על כך. אני מתה על השיר הזה בכל ביצוע (קשה לקלקל אותו), ללא קשר לזכרון הקשור אליו, אותו אני מנסה לשכוח. איך אמרה לי פעם מישהי: "זה המחיר שצריך לשלם." היא לא היתה פולניה, כמובן… בנוגע אלי, בכל זאת ישנם דברים שאני מוכנה לשלם עליהם. שוה לי להנות מהשיר הנפלא הזה במחיר של להזכר במה שלא היה צריך לקרות. אני חיה בתקוה שהזכרון הזה יפול כבר לתהום הנשיה. אולי הרשומה הזו תעזור.

She was not a lady. There is no connection between the lyrics of this song and the life story of that weird British woman I met, but our consciousness has its hidden ways and songs appear in our heads without our control over it. I love this song in every performance (it's hard to ruin it), regardless of the memory associated with it, which I try to forget. Someone once said to me, "That's the price that needed to be paid." She was not Polish, of course… As to me, there are things I am willing to pay for. For me, it's worth to enjoy this wonderful song at the cost of remembering what should not have happened. I live in hope that this memory will fall into the abyss already. Maybe this post would help.

1-1674c

מריאן פייתפול – הבלדה על לוסי ג'ורדן

Marianne Faithfull – The Ballad of Lucy Jordan

נסתרות דרכי האסוציאציות, אך השיר הזה מקשר אותי אל הבלדה על לוסי ג'ורדן של מריאן פייתפול. גברת ג'ורדן, עוד אנגליה אבודה, לא ממש ליידי כמו הקודמת, גרה בפרברים וחולמת בהקיץ על דברים שאינם בהשג ידה ופתאום היא מבינה שהיא לא תגשים את חלומותיה. הליידי שבשיר הקודם עברה כברת חיים, חוותה דברים, אך למרות זאת, נותרה הריקנות בחייה בעינה. לעומתה, לוסי ג'ורדן רק התחילה את חייה וכבר אין לה מוצא.

The associations have their hidden ways, but this song connects me to The Ballad of Lucy Jordan by Marianne Faithfull. Mrs. Jordan, another lost Englishwoman, not really a lady as the previous, living in the suburbs and daydreaming about things beyond her grasp and suddenly realizing that she would not fulfil her dreams. The lady in the previous song had lived a long life, experienced things, but still, the emptiness in her life remained unchanged. By contrast, Lucy Jordan has just started her life and already has no way out.

פינק פלויד – זמן

Pink FloydTime

הפינק פלויד כתבו ב-Time (מתוך "הצד האפל של הירח) מלים דוקרות: להחזיק מעמד ביאוש שקט זה הנוהג האנגלי.

Hanging on in quiet "desperation is the English way".

מה יש ביאוש האנגלי הזה? הוא ממש לא נראה לי יותר נוח.

Pink Floyd wrote in Time (from "The Dark Side of the Moon) stinging words: "Hanging on in quiet desperation is the English way".

What is there in this English despair? It really doesn't seem more comfortable.

חפירות:

  1. The Divine Comedy ויקיפדיה
  2. האלבום ממנו לקוח השיר A Lady of A Certain Age ויקיפדיה
  3. A Lady of A Certain Age גרסת האלבום עם המלים יוטיוב
  4. A Lady of A Certain Age בהופעה יוטיוב
  5. מבחר של The Divine Comedy יוטיוב
  6. מאריאן פיית'פול ויקיפדיה
  7. The Ballade of Lucy Jordan בהופעה
  8. ביצוע נוסף של The Ballade of Lucy Jordan בהופעה
  9. The Ballade of Lucy Jordan מלים
  10. Time Pink Floyd ויקיפדיה

דיאנה, הנסיכה מווילס Diana, Princess of Wales

הרהורים על זמן, כבוד, צביעות

Pondering about Time, Honour, Hypocrisy

קיץ 97' היה עבורי מיוחד מאוד. ביולי אותה שנה, הוצאתי לאור את שני ספרַי הראשונים – "סגול" ו"אפס" והחיים נראו לי מחייכים ואפילו מאוד. הייתי תמימה להאמין בְּאופטימיות שהטוב, מרגע שהוא מגיע, נמשך לנצח ואינו "מתחלף". חודש לאחר מכן, היום לפני 15 שנים בדיוק, עת אספנו עצמנו לאחר חופשת הקיץ ועסקנו בַּתכונה המרגשת לקראת שנת לימודים חדשה, הגיעה הבשורה שהיכתה את העולם בתדהמה: הנסיכה דיאנה, האהובה כל כך, נהרגה בתאונת דרכים בפריז. היום, אולי אני מפוכחת קצת יותר, אך לא נראה לי שאיבדתי את התמימות (לפחות כך אני מקוה). אני עדיין אופטימית ומאמינה בַּטוב.

Summer of '97 was very special for me. On July that year I published my debut two books – Sagol (Purple) and Effes (Zero), and life seem to be smiling at me, even a lot. I was naïve to optimistically believe that good, from the moment it comes, in lingers on forever and doesn't change. A month after, exactly 15 years ago today, while we were collecting ourselves after summer holiday and we were occupied with the exiting turmoil towards a new school year, came the news that shocked the whole world: the beloved Diana, Princess of Wales, was killed in a car accident in Paris. Perhaps I'm a bit more realistic, but I don't think that I lose innocence (I hope so). I'm still optimistic and believe in the goodness of people.

אתן יודעות, אנשים שואלים בדרך כלל: "איפה היית כשזה התרחש?" "במה עסקת כשהידיעה הגיעה אלייך?" הרוב יודע וזוכר. מה איתכן?

You know, people usually ask: "Where were you when it happened?" "What were you doing when the news reached you?" Most people know and remember. How about you?

באשר אלַי, באותו אחר צהרים אומלל הייתי אצל לקוחה פוטנציאלית, מנסה לשכנע אותה להפיץ את ספרַי. עלי לציין שעבדתי קשה מאוד, משום שהפריע לה הנושא הלסבי ב"סגול", שבאותו זמן לא היה נהוג לדבר עליו בראש חוצות. לפחות מהבחינה הזו התקדמנו היום, אך אז היא לא ידעה איך לומר לי במלים עדינות שאינה יכולה לתת יד להפצת ספרות "מהסוג הזה", כפי שהתבטאה. בסופו של דבר, היא נאותה לקחת כמה ספרים ולנסות להפיצם, אף שהביעה בפני את ספקותיה באשר להצלחתה. אוכל לומר בפה מלא שממנה לא התעשרתי…

As for me, that miserable afternoon I was with a potential client, trying to persuade her to distribute my books. I have to emphasize that I had to work very hard because the lesbian subject in Sagol (Purple) bothered her, since at that time it wasn't customary to talk about it in public. At least we advanced since then, but at the time she didn't know how to tell me gently that she can't lend a hand to distribute "this kind" of literature, as she put it. In the end, she agreed to take a few books and to try to distribute them, although she expressed her doubt regarding her success. I can say that I didn't make my fortune from her…

כשחזרתי הביתה, הרהרתי בַּצביעות שלה: כשהספרים יצאו לאור, שלחתי לה עותקים לעיון והיא התקשרה אלי בהתלהבות לספר לי שאהבה אותם מאוד, אך כשניסיתי לקבוע איתה פגישת עבודה במטרה שתפיץ לי אותם, היא התחמקה במשך זמן רב, עד שהצלחתי לשבת איתה ב-31 באוגוסט 1997, ביום בו נהרגה הנסיכה. חשבתי, מן הסתם בתמימותי, שהצביעות הזו כל כך מיותרת ואינה תורמת לשום דבר חיובי. אני עדיין חושבת שאין לה מקום בעולם, אך זה אינו מתנהל לפי דעותי. הנה, לדוגמא, לקחו בחורה נחמדה, די צנועה, למעשה (שאמנם באה מבית אצולה, אך היא לא ממש עשתה מזה ענין ועבדה כעוזרת לגננת) והפכו אותה לִנסיכה, במחשבה ובכוונה שהיא תמלא את תפקידיה הייצוגיים בשקט ובציתנות ולא תעשה גלים. איך אומרים: "מחשבה לחוד ומציאות לחוד"… הוד מעלה דיאנה עשתה גלים ועוד איך, האפילה על כל בית המלוכה ובכך עוררה את יושביו עליה, שלא בטובתה. אי אפשר שלא להרהר לְמה כל העמדת הפנים הזו. אינני תמימה בנושא הזה ואני מודעת לנימוקים ולצביעות המיותרת של התנהלות בית המלוכה, אבל באמת, זה לא מיותר? למה השטויות הכובלות שמנעו מצ'ארלס להתחתן עם קאמילה – אותה אהב באמת – ולהיות מאושר, במקום לאמלל את דיאנה? כל הדרת הכבוד המזויפת הזו, של מילוי התפקיד שהוטל על מאן דהוא (במקרה דנן – ההיא) ממש מיותרת!

When I got home, I thought about her hypocrisy: when I released my books, I sent her copies to read, and she enthusiastically called me to tell me that she loved them very much; but when I tried to set a work meeting in order for her to distribute my books, she wriggled for a lone time, until I managed to sit with her on the 31 of August 1997, the day the Princess was killed. I thought, innocently, so it seems, that this hypocrisy is so unnecessary and doesn't contribute to anything positive. I still think that it has no place in the world, but alas the world doesn't run according my opinions. For example, they took a nice girl, quite modest actually (that indeed came from a nobility home, but she didn't make much fuss about it and worked as a nursery teacher's assistant), and turned her to a princess, thinking that she will fulfil her representative roles quietly and obediently without making waves. How is the saying: "thought alone and reality apart"… Her Majesty Diana did made waves and a lot, she overshadowed the whole Royal House. That caused its members to go against her, not to her advantage. One can but ponder what was all this pretending. I'm not naïve in this issue and I am aware of the reasons and the unnecessary hypocrisy of how the Royal House is conducting, but really, isn't it pointless? Why the restricted nonsense that prevented Charles from marrying Camilla – whom he really loved – and be happy with her, instead of making Diana miserable? All this phoney of keeping appearances, of fulfilling the role somebody was forced to do, is really pointless.

חמש עשרה שנים עברו מאז ודבר לא השתנה כמעט – עולם כמנהגו נוהג ואם תשאלנה בריטי ממוצע על יחסו לבית המלוכה, הרי שהלה יענה לך, שאף שהוא מסתיג מנוהג יושביו ומהשערוריות שהם יוצרים (ובולע בשקיקה את הנכתב עליהם בצהובונים ושוטף היטב את עיניו בתמונות), הוא לא היה רוצה להחליף את המסורת ולאבד את הקשר לעבר.

Fifteen years passed since then and almost nothing has changed – the world keeps on turning, and if you'd ask an average British person about their attitude toward the Royal House, that person will answer that although they reject the behaviour of its inhabitants and the scandals they create (and eagerly swallowing what the tabloids write about them, and devouring the photos), they wouldn't want to change tradition and losing connection to the past. 

גם אצלנו, עולם כמנהגו נוהג ואיננו טורחים למחות יותר מדי ולהחליף לאלתר את מנהיגינו שסרחו ועוד מגדילים עשות ובוחרים אותם שוב ושוב כדי שימשיכו להזיק לנו. אני תוהה מה זה מלמד את צאצאינו, שמזה ארבעה ימים מאיישים את ספסל העינויים, בהפתח שנת הלימודים.

Here as well, the world keeps turning and we don't bother to protest too much and immediately change our disgraced leaders. Instead of kicking them away from us, as far as possible, we keep voting them again and again so they will continue to harm us. I can but wonder what it teaches our children who are attending school the last four days.

שרק נהיה בריאים ושיהיה לנו כוח לסבול ולעבור את הצרות הצרורות הנכונות לנו מידם הקשה והמרושעת של העומדים בראשנו.

I wish us well and may we have the strength to endure and overcome the serious troubles our evil vicious leaders are going to put on us.

שבת שלום ומבורכת!

Good and blessed Shabbes!

חפירות:

  1. דיאנה, הנסיכה מווילס ויקיפדיה
  2. הגזרות הכלכליות, הארץ